פסקי דין על עיצוב לאון ישראל ( ) | פסקי דין על ישראל לאון | פסקי דין על ישראל מרים ואח' | פסקי דין על תמוז תוכנות ומחשבים 1997 | פסקי דין על תמוז תוכנה ואינטרנט לתכשיטים | פסקי דין על עזרן יעקב ( ) ואח' |

28007/05 א     04/02/2010




א 28007/05 עיצוב לאון ישראל בע"מ ( ), ישראל לאון, ישראל מרים ואח' נ' תמוז תוכנות ומחשבים 1997 בע"מ, תמוז תוכנה ואינטרנט לתכשיטים בע"מ, עזרן יעקב ( ) ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



04 פברואר 2010

ת"א 28007-05 חב עיצוב לאון ישראל בע"מ ואח'

נ' חברה תמוז תוכנות ומחשבים 1997 בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
רחמים כהן

תובעים
1
.
עיצוב לאון ישראל בע"מ (ח.פ. 510673569)

2
.
ישראל לאון

3
.
ישראל מרים
על ידי בא-כוח עו"ד עודד קריב


נגד

נתבעים
1.תמוז תוכנות ומחשבים 1997 בע"מ
2.תמוז תוכנה ואינטרנט לתכשיטים בע"מ
3.עזרן יעקב (ת.ז. 067784314)
על ידי בא-כוח עו"ד דוד זיו


הצד השלישי
אפרים נווה (ת.ז. 067764977)
ע"י ב"כ עו"ד ניר זיו




פסק דין


בפני
תביעה כספית על סך של 170,000 ₪ בעילות חוזיות של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והפרת חוזה, על פיו רכשה תובעת 1 מנתבעת 1 תוכנה מיוחדת לתכשיטנים בשם "אמרלד" (להלן – התוכנה)
, אך לא ביצעה בה את השינויים עליהם הוסכם על מנת שתתאים לצרכי התובעים.

תובעת 1, חב' עיצוב ליאון ישראל בע"מ, היא חברה אשר עיסוקה בייצור, יצוא, יבוא, שיווק ומכירה של תכשיטים. תובעים 2 ו-3 מנהלים את תובעת 1.


נתבעת 1 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה חברה המתמחה בכתיבה, הרצה והתאמת תוכנות בענף התכשיטנות. החברה נוהלה על ידי שני שותפים (נתבע 3 והצד השלישי)
.

ביום 23.9.1998 הסכימו תובעת 1 ונתבעת 1, כי הראשונה תרכוש מידי האחרונה, את התוכנה בתוספת שינויים, עבור תמורה של 4,500$.

לימים, החליטו נתבע 3 והצד השלישי להיפרד, כאשר כל אחד מהם הקים חברה בבעלותו. נתבע 3 הקים את נתבעת 2 ואילו הצד השלישי הקים את חברת "תמוז (א.נ.)
מערכות מידע בע"מ" ונתבעת 1 חדלה מפעילות כמעט לחלוטין.



התביעה הוגשה כנגד שלושה: נתבעת 1, חב' תמוז (א.מ.)
תוכנות ומחשבים (1997)
בע"מ; נתבעת 2, חב' תמוז (י.ע)
תוכנה ואינטרנט לתכשיטנים בע"מ ונתבע 3, יעקב עזרן, שהוא הבעלים והמנהל של נתבעת 2. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי, מר אפרים נווה, אשר היה בזמנים הרלוונטיים שותף בנתבעת 1.

להשלמת התמונה יצוין, כי כל המגעים בין התובעים לבין נתבעת 1 התנהלו באמצעות נתבע 3 וכי עם "פירוק" נתבעת 1, המשיך נתבע 3 את הקשר עם התובעים.

טענות התובעים


לטענת התובעים, נתבע 3 התחייב, כי התוכנה תותקן אצל התובעת 1, תוך חודש ממועד התשלום. על פי המוסכם בין הצדדים, שילמה תובעת 1 לנתבעת 1 את התמורה המוסכמת, 4,500$ בתוספת מע"מ ביום 1.1.1999 ועל כן, היה עליו להתקין את התוכנה עד לחודש פברואר 1999.

לוח הזמנים היה בעל חשיבות גדולה עבור התובעים, שכן חששו מ"באג 2000" וחששו, כי התוכנה שהייתה בשימוש באותו מועד, תקרוס.

לטענת תובעת 1, התברר לה ולמנהליה בדיעבד, כי נתבע 3 ניהל עמם משא ומתן שלא בתום לב ותוך הצגת מצגים מטעים ושקריים, כי בידיו ובידי נתבעת 1 לספק את התוכנה אותה התחייב לספק ושעבורה קיבל תשלום. אך בפועל לא זה היה המצב. התוכנה מעולם לא הותקנה במלואה, אלא הותקנו רק חלקים ממנה שאף הם לא היו מספקים, החלקים שהותקנו לא סיפקו את הפונקציות אשר נדרשו על ידי התובעים, הנתונים הועברו מהתוכנה הישנה לתוכנה החדשה בצורה שגויה, כך שנדרשו שעות עבודה רבות מצד עובדי תובעת 1 לתיקון השגיאות.

התובעים מבקשים, כי ייפסק לטובתם סך של 4,500$, השבת התשלום עבור התוכנה; סך של כ- 10,000$ עבור שעות עבודה אשר בוזבזו על ידי התובעים לצורך הקלדת נתונים, תיקון שיבושים, וזמן שהוקדש לכל סוגיית התוכנה. כמו כן טוענים התובעים, כי נגרם להם נזק בסך של 8,000 $ עקב אי יכולתם להשתמש בתוכנת התמונות, לשלוח תמונות של מודלים חדשים ולקבל הזמנות. סך של 2,000 $ עבור ביטול נסיעה עסקית, מפאת הצורך להקליד נתונים לתוך התוכנה וכן פיצוי עבור עוגמת נפש וסה"כ – 170,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעים


נתבעים 2 ו-3 טוענים, כי לא היה כל מקום להגיש נגדם תביעה, שכן כל התקשרויות נעשו עם נתבעת 1. כמו כן טוענים הנתבעים בהקשר זה, כי מי שהתקשרה עם נתבעת 1 היא תובעת 1 ועל כן, לא היה מקום להגשת התביעה על ידי תובעים 2 ו-3.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי נתבעת 1 קיימה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם וסיפקה לתובעת 1 תוכנה מצוינת אשר הכילה את כל היכולות המפורטות בהסכם. התוכנה הותקנה במחשב תובעת 1 בחודש ינואר 1999.

לטענת הנתבעים, לאחר התקנת התוכנה הפעילו מנהלי תובעת 1, תובעים 2 ו-3, לחץ בלתי פוסק על נתבעת 1 לבנות עבורם תוכנה בגרסת "חלונות" שתהיה זהה לחלוטין לתוכנה בגרסת "דוס", אשר פעלה בתובעת 1. התובעים לא חשפו כוונותיהם ולא אמרו במפורש שזו מטרתם ונתבעת 1 לא התחייבה ולא הסכימה מעולם "לכתוב" עבור תובעת 1 תוכנה בגרסת חלונות, שתהיה זהה לחלוטין לתוכנת הדוס.

מנהלי תובעת 1 סירבו לקבל הדרכה בצורה מסודרת, כיצד לתפעל את התוכנה אשר כבר פעלה ועבדה אצל תכשיטנים אחרים לשביעות רצונם.

לטענת הנתבעים, נתבעת 1 נאלצה להיכנע פעם אחר פעם לדרישות להוספת יכולות לתוכנה, יכולות שזכרן לא בא בהסכם. בחודש אפריל 1999 הודיע נתבע 3 לתובעים, כי הוא "מרים ידיים" וכי בפני
התובעת 1 שתי אפשרויות: לקבל את התוכנה שהותקנה כפי שהיא או שהעסקה תבוטל, נתבעת 1 תיקח את התוכנה ותחזיר לתובעת את ששילמה עבור התוכנה. תובעת 1 סירבה לבטל את ההסכם, אך המשיכה לבקש שינויים נוספים בתוכנה ועל כן שב נתבע 3 והציע לתובעת 1 לבטל את ההסכם וכי כל צד ישיב לשני את שקיבל ממנו. התובעת 1 שוב סירבה להצעה והמשיכה בדרישותיה לשינויים עד שבסופו של דבר, סירבו הנתבעים לבצע כל שינוי נוסף.

לעניין גובה הנזקים טוענים הנתבעים, כי הנזק הנטען והסכום המבוקש מופרכים וחסרי בסיס. כמו כן טוענים הנתבעים, כי התובעים לא פעלו להקטין את נזקיהם הנטענים בכך שסירבו להצעת נתבעת 1, כחודשיים שלושה לאחר התקנת התוכנה, לבטל את ההסכם ולקבל חזרה את כספם.



טענות הנתבעים בהודעה לצד השלישי


העסקה נכרתה בין תובעת 1 לבין נתבעת 1. התמורה שולמה לנתבעת 1. כל פעולות נתבע 3 כלפי התובעת או מי מטעמה נעשו מתוקף היותו אורגן או עובד של נתבעת 1. זאת הן לפני פירוק השיתוף והן לאחריו.

עם פירוק השותפות הוסכם בין השותפים, כי תובעת 1 תועבר לרשימת הלקוחות של נתבעים 2 ו-3, אך בפועל תיוותר לקוחה של נתבעת 1. לטענת הנתבעים, גם לאחר פירוק השותפות, התייחסו הנתבעים והצד השלישי לתובעת 1, כאל לקוחה אחרונה ומשותפת.

הצד השלישי ונתבע 3 נהנו שניהם מהתמורה שקיבלה נתבעת 1 מידי תובעת 1 בחלקים שווים.

חובתו של הצד השלישי כלפי הנתבעים מקורה, הן בדיני החוזים והן בדיני עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הצד השלישי


לטענת הצד השלישי, עם החתימה על ההסכם לפירוק השותפות בנתבעת 1 וכפי שעולה מההסכם, חלוקת הלקוחות בין נתבע 3 לבין הצד השלישי הייתה סופית ולא הותנתה בכל תנאי שהוא. נתבע 3 הוא שביקש, כי תובעת 1 תהיה ברשימת לקוחותיו. חלוקה זו היא לטוב ולרע, לזכויות ולחובות.

בנוסף טוען הצד השלישי, כי בטרם פירוקה של נתבעת 1, לא נשמעה כל טענה מפי התובעים, אשר טענותיהם הועלו רק לאחר הסכם החלוקה, כאשר נתבע 3 היה היחיד אשר פעל מולם במסגרת נתבעת 2.

אין לאפשר לנתבע 3 לחזור בו מהתחייבותו המפורש בהסכם הפירוק ואין לאפשר לו לגרור את הצד השלישי לסכסוך לא לו ולשנות את הסכם החלוקה.

כמו כן טוען הצד השלישי, כי אין לנתבעים כל עילה כלפיו, שכן אין לייחס לו כל חבות אישית כאשר התביעה עוסקת במעשיו ובמחדליו האישיים של נתבע 3 בלבד ואף אם תחויב נתבעת 1, הרי שעדיין אין כל עילה אישית כלפי הצד השלישי ואין טעם המצדיק להרים מסך בינו לבין נתבעת 1.




דיון


הצדדים התקשרו ביניהם על פי הצעה אשר נשלחה על ידי נתבעת 1 לתובעת 1. אין מחלוקת, כי הוסכם בין הצדדים, שהתובעת תרכוש את התוכנה, אך הוסכם גם, כי בתוכנה ייערכו שינויים. במכתב מיום 17.9.1998, אישרה נתבעת 1, כי מחיר התוכנה כולל שינויים:

"1. הריני מאשר – 40 שעות הדרכה ושינויים"
(נספח ג' לתצהיר תובע 2)
.

ביום 23.9.1998 (מספח ד' לתצהיר תובע 2)
הודיע תובע 2 לנתבעת 1 באמצעות נתבע 3, כלהלן:

"לאור הצעתכם המתוקנת לרכישת תוכנה מה 16/9/98 ולאור מכתבי מה 17/9/98 ותשובתך מה 17/9/98 הריני מבקש להתקין אצלנו את התוכנה בהקדם האפשרי..."

היקפם של השינויים עליהם הוסכם שנוי במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובעים, הוסכם בין הצדדים על היקף שינויים רחב. התובעים טוענים, כי הוסכם ש"מחברת דרישות" אותה הביאו התובעים לפגישה שנערכה בספטמבר 1998 ואשר נכתבה על ידי התובעת 3, היא הבסיס להסכמת הצדדים וכי נתבע 3 אישר במהלך הפגישה את השינויים אותם הקריאו לו התובעים מהמחברת (נספח טו' לתצהיר תובע 2)
.

טענה זו לא הוכחה כראוי, אינה מתקבלת על הדעת לאור אורכה ואופן ניסוחה של המחברת, ולא ניתן לבסס עליה כל קביעה. עם זאת, במכתב מיום 28.5.1999 (נספח ו'2 לתצהיר תובע 2)
מתייחס נתבע 3 לדרישות התובעים לשינויים, כפי שהיו באותו מועד והועברו אליו במכתב של תובע 2 מיום 19.5.1999 (נספח ו'1 לתצהיר תובע 2)
ומתחייב לבצע את מרבית השינויים לאחר שערך השוואה בין ההסכם לבין הדרישות. עם זאת, מוסיף נתבע 3 בכתב יד, כי:

"יש לי רצון לקדם את המערכת וההתקנה אצלכם, יחד עם זאת, כמות הדקויות שאתם נכנסים אליהן קצת מוגזמת, ולא צפויה,
בשיחה בינינו דיברנו על כך שלא ננסה לחקות את המערכת הקודמת אלא ננסה לשפר תהליכים ולעשותם נכון יותר, הצטערתי לראות שבמסמך שלך – לא התייחסת
לכך".

מכתב זה מבהיר את המצב העובדתי לאשורו. נתבע 3 התחייב לערוך שינויים מסוימים ולא עמד בהתחייבות זו ואילו התובעים פיתחו ציפייה, כי ייערכו שינויים בהיקף העולה על המוסכם. .
אין מחלוקת כי הוסכם בין הצדדים, שייערכו שינויים בתוכנה על מנת להתאימה לצרכי התובעים. שוכנעתי, כי התובעים הפריזו בדרישותיהם לעניין השינויים. יחד עם זאת גם שוכנעתי, כי שינויים אשר הובטחו לא בוצעו וכי נתבע 3 בלהיטותו למכור את התוכנה, הבטיח שינויים אשר ידע שיהיו קשים לביצוע, אך התעלם מקושי זה. משנתקל בקושי בפועל, לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות. נתבע 3 אף מודה בכך במכתב לתובעת 3 מיום 13.8.1999 (נספח ח' לתצהיר תובע 2)
:

"מרים שלום
אני יודע שאני מאחר בהגשת המערכת ואני כרגיל מתנצל על כך. כמות השינויים שביצענו במערכת גדולה, ועדיין לא הסתיימה.
אישית אני מרגיש נורא עם העניין ואני יודע שאתם נפגעים מכך ואין לי מספיק מילים כדי להביע את צערי. יחד עם זאת, אני חושב שאנחנו פחות או יותר מישרים קו.
אני מאמין שבתוך שבוע עד שבוע וחצי הכל יסתיים. אני מתחייב שעד סוף ספטמבר תעברי סופית במערכת שלנו גם אם נצטרך להושיב מתכנת חודש כדי לטפל בבעיות.
אני מקווה שאת מאמינה לי שבאמת זה מציק לי מכל הלב.
אני מבטיח שתקבלי פיצוי מלא על עוגמת הנפש"

נתבע 3 הבטיח לתובעים הבטחות שלא הצליחה לעמוד בהן. זאת, בשילוב עם העובדה שהתובעים לא הבינו את היקף השינויים אותו רכשו וסברו או קיוו, כי הוא רחב בהרבה מההיקף עליו הוסכם בפועל, הביא למצב בו נמצאים היום הצדדים, על פיו המערכת אינה בשימוש התובעים. בהקשר זה יובהר, כי לא הוכח והתובעים לא הצליחו לשכנע, שנתבע 3 פעל בחוסר תום לב במהלך מגעיו עמם.

בהקשר זה יש לציין, כי במכתב מיום 17.9.1998, חלק מהתכתובת בין הצדדים בטרם נרכשה התוכנה על ידי התובעת 1 (נספח ג' לתצהיר תובע 2)
, הבהיר נתבע 3 לתובעים, כי ייתכן שחלק מה"דאטה" לא תעבור בין שתי התוכנות וכי עליהם לקחת זאת בחשבון:

"2. העברת קבצים – אנו נשתדל להעביר את נתוני עץ המוצר (בעבר הצלחנו לעשות זאת, אני מקווה שגם עתה נצליח)
לגבי נתונים אחרים, הזמנות, לקוחות וכו', מבנה הנתונים אינו
דומה כלל ואין טעם להעביר נותנים אלו.
מהיכרותי את מבנה הקבצים שלכם, גם בעץ המוצר, יתכן שנתונים מסוימים לא יעברו או נתונים אחרים תצטרכו לרשום ידנית קחו זאת בחשבון".



מסיכון זה, משום מה, בחרו התובעים להתעלם ועתה הם מלינים אף עליו. העיד בנושא זה תובע 2:

"עו'ד יפת: למה אתה מתלונן שהדתא מהתוכנה מהמחשב הישן שלך, לא עבר נכון למחשב החדש, לתוכנה החדשה? הרי זה כתוב במפורש שיכול להיות שזה לא יעבור נכון. אז למה אתה מתלונן על זה?
ת:
ok
, אני מתלונן על זה. זאת אומרת, קודם כל עובדה ממש, זה שהוא כתב. זאת אומרת, הסכמנו על זה והוא ענה לי על המסמך הקובע, שיתכן ויהיו בעיות וזה לא יעבור בדיוק. זה אני זוכר במילים שלי.
ש: נו, אז למה אתה מתלונן על זה?
ת: תכף. כי מה שהוא עשה זה יותר גרוע, כי הוא כן דחף חומר אבל הוא דחף לטבלאות הלא נכונות. הוא היה צריך להתחיל לעבוד, לעבור על כל הטבלאות, לנקות, אני לא יודע, נדמה לי זה אנטר אנטר.
ש: אתה יודע איך מעבירים חומר מתוכנה לתוכנה?
ת: לא.
ש: אז למה אתה אומר דחף ושם? למה ניסוחים כאלה?
ת: אם הוא תקע חומר למקומות הלא נכונים.
ש: למה אתה משתמש במינוחים כאלה?..."
(עמ' 33 לפרוטוקול)
.

הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, שכן לא איפשרו להתובעים להשתמש בתוכנה אשר נרכשה על ידם למטרה לשמה נרכשה. הפרה זאת מזכה את התובעים בביטול ההסכם, בהשבה הדדית ובזכות לקבל פיצוי עבור נזקים אשר נגרמו להם, ככל שאלו נגרמו.

הדין לעניין הסכם שבוטל מורה, כי על כל צד להשיב לצד שכנגד את שהתקבל בידיו. התובעים זכאים להשבת הכספים אשר שילמו עבור התוכנה. בד בבד, עליהם להשיב את שקיבלו – התוכנה. כמו כן, יש לפצותם בגין נזקים נוספים אשר נגרמו להם כתוצאה מהעסקה אשר בוטלה, ככל שיצליחו להוכיח נזקים אלו.

על השאלה, האם התובעים הצליחו להוכיח כדבעי את הסכומים אשר נתבעים על ידם כנזקים, יש להשיב בשלילה.

על כך יש להוסיף, כי הנתבעים הצליחו להראות, כי דרישות התובעים ביחס לשינויים היו מופרזות ביחס למוסכם בין הצדדים ובכך גרמו אף הם בהתנהגותם להתארכות הליכי שינוי התוכנה, התקנת התוכנה ולנזק (ת.א. 333/95 אברהם שוסטר נ' יעקב אוגרון ואח'

(פורסם בנבו)
)
.

מחומר הראיות עולה, כי על אף חוסר שביעות רצונם של התובעים מהעיכובים שחלו בהתקנת התוכנה, לא היו מעוניינים לבטל את ההסכם וכי על אף שנתבע 3 הציע לתובעים, יותר מפעם אחת, לבטל את ההסכם ולהשיב להם את כספם, דבקו התובעים בתוכנה נשוא התביעה ולא היו מעוניינים לבטל את ההסכם. בעניינים אלה, יש לתת אמון בעדות נתבע 3:

"ת. ...הוצעו להם פתרונות, נעשו להם פתרונות רק שהם התעקשו... שהפתרון צריך להיות בדיוק זהה למה שהם רגילים במערכת הקודמת שלהם.
ש. אבל זה מה שנסגר?
ת. לא, לא, בהחלט לא"
(עמ' 97 לפרוטוקול)
.

הצד השלישי העיד על טיב התוכנה והסביר, כי:

"ש. האם לתוכנת ווינדוס של אמרלד באותה תקופה, היתה נחשבת תוכנה שרצה ועובדת טוב או שהיו בעיות ילדות?
ת. כן. התוכנה רצה ועבדה טוב. לא היו לה בעיות ילדות.
ש. אז למה אתה כותב שהיו חסרים עשרות דוחות?
ת. בין המערכת האמרלד דוסית שאנחנו פיתחנו ובין האמרלד ווינדוס היו הפרשים, בהיקף בעומק בגודל, בהיקף הדוחות. מי שעבד באמרלד דוס והתרגל לזה היה לו קשה המעבר לאמרלד ווינדוס.
ש. מי שעבד בתוכנה דוסית אחרת היה לו יותר קל?
ת. תלוי איזו תוכנה דוסית היתה לו. אם מגיע אלינו לקוח שלפני כן עבד באיזה שהיא תוכנה דוסית מאוד פרימיטיבית או בינונית, תוכנת האמרלד חלונות שלנו היתה בשבילו קפיצת מדרגה לטובה מאד, אם מישהו כמו לאון ישראל בא – בשבילו זו היתה ירידת מדרגה. ללאון ישראל תפרו תוכנה ספציפית למידותיו לצורת ההתנהלות שלו ולהיקפי הפונקציונליות האנושית שתפעלו את התוכנה. לאחד כזה, מטבע הדברים, כל תוכנה גם אם תהיה טובה מאד, עפ'י רוב זו ירידה ברמה. כאשר אתה תופר למישהו תוכנה עפ'י מידותיו זאת אומרת שתפרת לו תוכנה בדרך בה הוא מתנהל, מה שנוח לו. ברגע שאתה מביא לו תוכנה אפילו טובה יותר אך מטבע הדברים מורכבת יותר, זו ירידה ברמה בדרך כלל, אלא אם כן הוא מסגל לעצמו דפוסי התנהגות שונים או שיש הסכמה על כך מראש"
(עמ' 157-156 לפרוטוקול)
.

עדויות אלה תומכות במסקנה, כי נזקי התובעים נובעים בחלקם מהתנהלותם הם.

על כך יש להוסיף, כי מעבר לסכום אותו שילמו התובעים עבור התוכנה, עליו אין מחלוקת, לא הביאו התובעים כל ראיה ממשית לתמיכה בסכום הנתבע על ידם וכל כולו מבוסס על הערכות. תובע 2 נחקר בעניין ואישר זאת כשנשאל לגבי כמות שעות העבודה שהושקעו לטענת התובעים במערכת ועליהן מבקשים הם פיצוי:

"זו גם השערה. הרי לא הלכתי לשעון ודפקתי כרטיס"
(עמ' 36 לפרוטוקול)
.

בהמשך חקירתו נשאל תובע 2 לגבי דרך תמחור העלות לשעה:

"עו'ד יפת: עכשיו, לפי איזה תעריף קבעת את העלויות האלה?
ת: אני לא זוכר. אתה יכול עם מחשבון להגיע למסקנה. אני לא זוכר. אני לא יענה סתם בעלמא.
כ.ה. כהן
: לא את המספר, איך קבעת?
העד: מפתח.
כ.ה. כהן
: מתעריף של העורך דין של רואה חשבון, של תכשיטן.
העד
: אז יתכן, באמת לזה לא התכוונתי לדבר, לשאלה הזאת, אני לא יודע. יכול להיות שחלק אחד זה לפי תעריף א' של אשתי, חלק תעריף שלי, חלק, באמת אני.
עו'ד יפת
: מה התעריף שלך?
ת: מה התעריף שלי? אני באמת לא זוכר.
ש: מה התעריף שלך היום?
ת: אני לא יודע, אני לא יודע.
כ.ה. כהן
: אתה לא עובד לפי שעות.
העד: בטח שלא. בטח שלא. אני בכלל לא בראש שלי. רואה חשבון קובע לי..."
(עמ' 37 לפרוטוקול)
.

בנסיבות אלה מתעורר קושי לקבוע פיצוי עבור שעות עבודה אשר "בוזבזו" על ידי התובעים בשל התכנה. עם זאת, ניתן לפצות את התובעים על דרך האומדנא. בקביעת הסכום על דרך האומדנא יש לקחת בחשבון, כפי שנאמר לעיל, שהרושם המתקבל הוא, שאחת הסיבות בגינן לא "נקלטה" התוכנה אצל התובעים היא העובדה, כי אלה לא היו "מוכנים" לשינוי והתעקשו, כי התוכנה תדמה את התוכנה הקודמת שהופעלה אצלם וזאת מעבר לשינויים עליהם הוסכם בין הצדדים.

כמו כן, מספר השעות בגינן מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים מוגזם. סבורני, כי סך של 5,000 ₪ יש בו כדי לפצות את התובעים על כל נזקיהם, המפורטים בכתב התביעה.

משנקבע סכום הפיצוי, יש לקבוע את מי יש לחייב בסכומים אלה.
כאמור לעיל, התביעה הוגשה נגד שלושה: נתבעת 1 אשר התחייב כלפי תובעת 1 לספק לה את התוכנה, נתבע 3 מבעליה של נתבעת 1 ונציגה כלפי התובעים ונתבעת 2, החברה אותה הקים נתבע 3 לאחר פירוק השותפות בנתבעת 1.

לטענת נתבע 3, לא מתקיימים התנאים על מנת לחייבו באופן אישי. לא ניתן לקבל טענה זו.

זאת, משני טעמים: האחד, התנהלותו של נתבע 3 מול התובעים, אשר יש בה כדי לאשר, כי הוא נוטל על עצמו באופן אישי את ההתחייבויות כלפיהם. השני, מכוח הסכם פירוק השותפות בינו לבין הצד השלישי.

כאמור, נתבע 3 לא פעל בזדון או בחוסר תום לב ואין מקום לקבוע, כי יש לבצע "הרמת מסך" במקרה הנדון. עם זאת, עדיין ניתן לחייבו באופן אישי. היותו של אדם אורגן של תאגיד אינו מקים אוטומטית מחסום מפני הטלת אחריות אישית, במיוחד מקום בו הוכח אשם אישי – סובייקטיבי למעשים או למחדלים אשר בוצעו על ידו (ע"א 10385/02 מכנס נ' רג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2)
53)
.

לשון מכתבו של נתבע 3 מיום 13.8.1999, כפי שצוטט לעיל, אינה מותירה מקום לספקות. הנתבע נוטל על עצמו באופן אישי את האחריות לביצוע כל הדרוש ביצוע ואף מבטיח לפצות את התובעים על עוגמת הנפש אשר נגרמה להם. בנסיבות אלו, אין כל ספק, כי ניתן לחייב את נתבע 3 באופן אישי.

לאותה מסקנה ניתן להגיע אף על סמך הסכם פירוק השיתוף בין נתבע 3 לבין הצד השלישי. פירוק נתבעת 1 נעשה באופן אישי על ידי נתבע 3 והצד השלישי, כאשר כל אחד מהם נוטל לידיו חלקים מנכסיה והתחייבויותיה של החברה, ועל פי בחירתו יעביר את זכויותיו לחברה חדשה אשר תוקם על ידו. נתבע 3 אף מאשר זאת בתצהירו (סעיף 18.א.)
:

"ביום 2/5/99, לאחר שהתוכנה הותכנה אצל התובעת 1, החליטו השותפים בנתבעת 1 – אני ו- אפרים נווה – לפרק את השותפות בינינו כך שכל אחד יקים לעצמו חברה חדשה אשר תקבל אליה את לקוחות הנתבעת 1, על פי חלוקה מוסכמת בין השותפים..."
(הדגש אינו במקור)
.

בנסיבות אלו, ניתן וצריך להטיל אחריות אישית על נתבע 3 כלפי התובעים. נתבע 3 ושותפו חילקו ביניהם את זכויותיה, חובותיה ונכסיה של נתבעת 1 והותירו אותה ריקה. כתוצאה ישירה מכך, יש להטיל עליו את התחייבויות החברה כלפי התובעים.

באשר לנתבעת 2, הרי משהעביר, או ליתר דיוק "שיתף איתה", נתבע 3 את הנכסים וההתחייבויות אותם קיבל במסגרת פירוקה של נתבעת 1, הרי שגם היא חבה כלפי התובעים. לא ניתן להותיר את התובעת ללא כל סעד, כאשר נכסי הנתבעת עברו לנתבע 3 ושותפו, הצד השלישי.

סיכומו של דבר, על הנתבעים 1, 2 ו-3 לשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו לעיל.

ההודעה להצד השלישי


משנקבע, כי יש לקבל את התביעה נגד נתבעים 1, 2 ו-3 באופן חלקי, הרי שיש לבחון האם יש מקום לחייב את הצד השלישי בתשלום לנתבעים 2 ו- 3.

לכאורה, עם פירוק השיתוף, חולקו לקוחות נתבעת 1 בין נתבע 3 והצד השלישי, כאשר כל אחד מהם לוקח על עצמו את התחייבויות החברה כלפי אותו לקוח. עם זאת, במכתב מיום 22.8.2000 לנתבעים 2 ו-3, מציין הצד השלישי מפורשות, שגם הוא אחראי להשבת הכספים לתובעים:

בהמשך לפקס ששלחת אלי מיום ה- 20/8/2000 בנוגע לליאון ישראל, להלן תגובתי:
1. לדעתי ליאון ישראל אדם נבון וניתן להגיע איתו להבנה.
2. אני חושב שאפשר להציע לו לקבל את הכסף חזרה (כמובן מתמוז הישנה)
, אולי בתוספת קטנה של פיצוי לא משמעותי, ולשחרר אותו למצוא לו בית תוכנה שיתן לו פתרון על פי הבנתו.
...

6. אני חושב שסכום של 4,500 $ בתוספת עיגול של 500 $, קרי החזר של 5,000 $ הינו סכום הוגן לכל הצדדים. כלומר כל אחד משנינו יצטרך לשלם לו 2,500 $ לסיים את הפרשה"
(נספח י' לתצהיר נתבע 3)
.

נתבע 3 והצד השלישי המשיכו להתכתב ביניהם בנושא זה ובמכתב נוסף מיום
5.9.2000 כותב הצד השלישי לנתבע 3 ביחס לתובע 2, כדלהלן:

"לדעתי אין קשר מי ימשיך איתו או לא, הוא צריך להשתחרר מאיתנו ולקבל החלטות עם מי לעבוד כפי הבנתו: זה יכול להיות אתה, אני, מכון ויצמן או מי שהוא ימצא לנכון"
(נספח יג' לתצהיר נתבע 3; הדגשה הוספה)
.

לאורך כל ההתכתבויות בין נתבע 3 לצד השלישי עולה בבירור, כי הצד השלישי ראה עצמו מחויב להשבת כספים לתובעים או מי מהם ככל שיוחלט על השבה כזאת.

משכך יש לקבוע, כי על הצד השלישי לשאת גם הוא בתשלומי ההשבה לתובעת.

סוף דבר


על נתבעים 1, 2 ו- 3 לשלם לתובעת 1, יחד ולחוד, סך של 21,587 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.1999 ועד לתשלום המלא בפועל, בגין החזר התשלום על התוכנה.

כמו כן, עליהם לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך כולל של 5,000 ₪ בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו להם כתוצאה מהפרת ההסכם. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

על הצד השלישי לשלם לנתבעים 2 ו- 3 סך של 10,843 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין כאמור לעיל, שהוא חלקו בהחזר התשלום על התוכנה. בהתחשב בעובדה, כי מרבית נזקי התובעים ועוגמת הנפש נגרמו להם לאחר מועד פירוק השותפות בין נתבע 3 לצד השלישי, לא מצאתי לנכון לחייב את הצד השלישי לשאת בתשלום זה.

בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על סך של 170,000 ₪, כאשר בפועל נפסק סכום שהוא כ-15% מסכום התביעה וכאשר הוצע להם סכום דומה מלכתחילה, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות מופחתות בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 בתוספת מע"מ כדין. הצד השלישי ישלם לנתבעים 2 ו- 3 חלק יחסי בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.


ניתן היום,
כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 28007/05 עיצוב לאון ישראל בע"מ ( ), ישראל לאון, ישראל מרים ואח' נ' תמוז תוכנות ומחשבים 1997 בע"מ, תמוז תוכנה ואינטרנט לתכשיטים בע"מ, עזרן יעקב ( ) ואח' (פורסם ב-ֽ 04/02/2010)