פסקי דין על יוני ביטן | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

3296/08 א     04/02/2010




א 3296/08 יוני ביטן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בבאר שבע




4 בפברואר
2010

ת"א 3296-08
ביטן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
מיכל וולפסון


תובעים

1
.
יוני ביטן


נגד


נתבעים

1. איילון חברה לביטוח בע"מ



החלטה



בפני
מחלוקת בשאלה האם בנסיבות נשוא תיק זה נופל התובע בגדר החריג לתחולת חוק פיצויים
לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975
אשר נקבע בסעיף 7 (3) לחוק.

הצדדים
אינם חולקים כי לתובע, יליד 1981, היה רישיון של נהג חדש אשר לא חודש ע"י רשות
הרישוי ביום 15.05.03. התובע נהג ברכב ועבר תאונה עצמית ביום 21.03.04. בדיעבד התברר כי
לנוכח עבירת תנועה שעבר התובע כנהג חדש, עבירת מהירות, נרשמה הגבלה 556 במשרד הרישוי
ולא נשלח לו רישיון חדש. הוכח שההגבלה נרשמה לפני התאונה ולפני ה- 05.05.03. לא הובאו ראיות
שההגבלה הובאה לידיעת התובע בין לפני ה- 05.05.03 ובין לפני התאונה. משמעות הגבלה 556 היא
הצורך לעבור מבחן עיוני כתנאי לחידוש הרישיון (תע"צ -מוצג ת/ 1).

ההלכה שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון לגבי פרשנות סעיף 7 (3) לפלת"ד נראית על פניה חד משמעית ומשמעה כי הוראות סעיף 7(3) לחוק יחולו כאשר הנהג נוהג ברכב מסוג שונה מבחינת מאפייניו הפיזיים מזה המותר לו ע"פ דרגת רשיוני. בכל מקרה אחר שבו מופרים תנאי או הגבלה בתנאי הרישיון, לא חלות הוראות סעיף 7 (3) לחוק בהקשר לתביעת הפלת"ד [דנ"א 10097/02
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל
חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (5) 639 (2004) (להלן: "עניין- גרינברג לוי")].

אולם, בשנת 2007, דן ביהמ"ש העליון בגלגול שלישי בעניינו של אדם שנהג כאשר רשיונו הישראלי כבר פג 19 שנה והוא לא היה רשאי לנהוג עם רישיון זר שהיה ברשותו, במועד התאונה. ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט ריבלין חזר ובחן את ההיבט של הסיכון המהותי ההגם שמדובר היה באי תשלום אגרה.

כב' המשנה לנשיא רבלין השתכנע כי אי חידוש רישיון במשך 19 שנים אינו פגם טכני אלא הוא שווה לאי קיום רישיון נהיגה מדעיקרא [רע"א 4874/04 רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 08.02.07) (להלן: "עניין – רביבו")]. כב' השופט ריבלין מפנה לתקנה 172 א' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 המחייב עמידה במבחנים כמו לקבלת רישיון מלכתחילה, אם הרישיון אינו מחודש מעל שנה, בכפוף לזכות רשות הרישוי לוותר על הבדיקות והמבחנים כולם או מקצתן. מסקנת כב' השופט ריבלין היתה אפוא שגם בעניינו של התובע האמור חל החריג לפי סעיף 7 (3) לפלת"ד.

בהמשך, בתי המשפט המחוזיים ישמו את פסקי הדין לעיל, כאשר התוצאות אינן זהות.
בע"א (ב"ש) 1102/08
קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 14.09.09), הנחה ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע כי יש לפרש את הנסיבות בכל תיק באופן שיעלה בקנה אחד עם התכלית שעולה מפסה"ד בענין – גרינברג – לוי של קביעת הסדר אחיד, עקבי וקוהרנטי שייקל ליישם את הוראות סעיף 7 (3) לחוק על מנת להשיג איזון ראוי בין התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים, והשאיפה שלא לצמצם את קשת הזכאים לפיצוי, לבין התכלית ההרתעתית עונשית של סעיף ההחרגה. ביהמ"ש לא קיבל אפוא את האבחנה שנעשתה ע"י הערכאה הדיונית בין נסיבות התיק הפרטני להלכה בפסה"ד בעניין גרינברג – לוי.

בית המשפט המחוזי בירושלים דן בנסיבות שכמעט זהות לתובע. אף כאן מדובר היה בנהגת חדשה שנהגה ברכבה 19.5 חודשים אחרי שפג התוקף של הרישיון כי היא לא שילמה את האגרה של הרשיון והיא לא עברה קורס רענון שנדרשה לו כנהגת חדשה. גם התובעת האמורה לא י דעה שבמשרד הרישוי נרשמה לה הגבלה מס' 943" והיא לא קיבלה זימון לקורס רענון. גם היא לא קיבלה רישיון חדש ולא שילמה את האגרה. לאחר התאונה ולאחר שביצעה את שנדרשה ע"י משרד הרישוי היא קיבלה רישיון רגיל לאחר ששילמה את האגרה. ביהמ"ש השלום מצא שחל החריג בסעיף 7 (3) לחוק בקובעו שבמועד התאונה
לא היה בידה רישיון בר-תוקף. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור שלה בהתבסס על הדרישה לקרוס להיות דרישה מהותית לצורך הכשרת הנהג לפי תקנה 213 (ג) לתקנות התעבורה ותקנה 172 א' לתקנות התעבורה, תוך הפניה לפסה"ד בעניין רביבו [ע"א (י-ם) 2612/08 כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם 17.03.09)]. ביהמ"ש המחוזי, בחיפה, כב' השופט עמית, העדיף את הפרוש המצמצם להוראות סעיף 7 (3) לחוק. באותו מקרה לנהג, שהיה מעורב בתאונה, היה רשיון נהיגה קנדי הגם שהיה אזרח ישראלי. ביהמ"ש השתכנע כי הוא נסע לקנדה במטרה להשתקע התאונה קרתה בעת שהגיע לביקור, 8 חודשים אחרי שיצא לקנדה (בר"ע (חי) 1003/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ (טרם פורסם, 20.05.07)].

נראה לכאורה כי בפסה"ד בעניין-רביבו ביהמ"ש העליון פתח מחדש את הדיון בשאלת תחולת הוראות סעיף 7 (3) לחוק. נסיבותיו של התובע דומות וכמעט זהות לנסיבות התובעת שעניינה נדון ע"י ביהמ"ש השלום והמחוזי בירושלים, לעומת הנסיבות של המקרה שנדון ע"י ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע שם הנסיבות היו יותר קרובות למקרים שנבחנו בעיין-גרינברג-לוי.

הן התובע והן התובעת שענינה נבחן בירשולים, נמצאו עם הגבלה שנרשמה על רשיונם בפעולה פנימית של משרד הרישוי ועם תקלה של יידוע הנהג לקיומה של ההגבלה ומה הוא נדרש לעשות כדי להסיר את ההגבלה. כנגד, כל אחד מהנתבעים, לא יזם פניה למשרד הרישוי כדי לברר מדוע לא חודש הרישיון.

ב"כ התובע מפנה לעובדה שבכתב האישום שהוגש כנגד התובע בגין התאונה לא צויין בפרטי העבירה כי הוא נהג ללא רשיון בר תוקף אלא רק ברשימת העבירות. התובע הורשע ע"פ כתב האישום ונגזר דינו. ב"הודעה על גזר הדין". שצורפה לסיכומי בא כוח התובע, להבדיל מגזר הדין עצמו, ישנו פירוט חלקי של פירטי העבירה והעבירות (ת"ד 4155/04 מ"י נ' יוני ביטון, ביהמ"ש לענייני תעבורה באשדוד). חקירת העדה מטעם משרד הרישוי הוסיף לאי הבהירות בדבר מעמד הרישיון של התובע (עמ' 14 לפרוטוקול). כי ע"פ עדות העדה התובע נדרש לעמוד באמצעי תיקון ואם הוא אינו עושה כן, אז אחרי כשנתיים פג התוקף. אבל, "אמצעי התיקון"
מבחינת התובע לא היו כל הבדיקות והמבחנים הנדרשים ממי שלעולם לא קיבל רישיון. למועד התאונה טרם חלפו 12 חודשים מהמועד שהרישיון לא חודש (15.05.03). לכן גם לא חלה תקנה 172 א' לתקנות התעבורה, עליהם נסמך כב' המשנה לנשיא רבלין בעניין-רביבו.
ההבדל בין התובע לענינה של התובעת שעניינה ודין בירושלים הוא שהיא לא חידשה את הרישיון 19.5 חודשים ממועד התפוגה
ועד התאונה ולכן בעניינה חלה תקנה 172 א' לתקנות התעבורה.

הנחיית ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע מחייבת בית משפט זה. העולה ממנה הוא כי במקום שאפשר יש להעדיף את הפרוש המצמצם להוראות סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים, דהיינו ראוי להעדיף את תחולת הפלת"ד (ע"א (ב) 1102/08).

אם ניתן היה להגיע לתוצאה הפוכה ולהעדיף את הפן ההרתעתי תוך פירוש מרחיב של הלכת רביביו. התנהגות התובע עד התאונה הצביעה על חוסר הבגרות הנדרשת מנהל אשר בידו כלי שיכול לפגוע בביטחון הציבור. כי הוא הסתבך בעבירת מהירות תוך השנתיים הראשונות להיותו נהג. כי הוא לא טרח לבדוק את מועד פקיעת הרישיון ולברר מדוע הוא לא קיבל רישיון חדש והוא בחר להתעלם
ולנהוג. אך הבחירה של העדפת תכליות, במקום שהדבר אפשרי, אינה של הערכאה הראשונה. בידה אך להצביע על כיוונים.

מכל הטעמים במצטבר לא מצאתי להחיל את החריג בעניינו של התובע ועל כן הנתבעת חבה בפיצוי נזקי של התובע שיוכח.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נקבע לק"מ לתחשיבי נזק ליום 08.06.10 בשעה 09:00.

המזכירות תשלח עותק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
4 בפברואר 2010, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 3296/08 יוני ביטן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/02/2010)