פסקי דין על הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים | פסקי דין על יהודה מרמור | פסקי דין על נאיף בשיר | פסקי דין על חוסיין בשיר |

15070-03/09 א     04/02/2010




א 15070-03/09 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, יהודה מרמור נ' נאיף בשיר, חוסיין בשיר








בית משפט השלום בטבריה



04 פברואר 2010

ת"א 15070-03-09 מרמור נ' בשיר ואח'






בפני

כב' השופטת
רים נדאף

המבקשת

בעניין:

המבקש
הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים



יהודה מרמור


נגד

המשיבים
1.נאיף בשיר
2.חוסיין בשיר



החלטה

1.
בפני
י בקשה מטעם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
(להלן: "הרשות") לבטל את הצו שניתן ביום 7.4.09.


תחילתו של הליך זה היתה בבקשת המבקש יהודה מרמור
(להלן: "מרמור") לאסור על המשיבים (להלן: "משפחת בשיר") להיכנס לשטח המרעה שבחזקתו על פי הסכם שנחתם בינו לבין המינהל.

2.
ביום
7.4.09 התקיים דיון במעמד מרמור ומשפחת בשיר, וב"כ משפחת בשיר טענה לזכויות של משפחת בשיר בשטח המרעה שבחלקת מרמור על פי פסק הדין של הוועדה המיוחדת על פי חוק פקודת האריסים (הגנה) בנצרת בתיק אריסות 1/79 מיום 30.1.90.

3.
במסגרת הדיון מיום 7.4.09 הועלו טענות רבות ע"י ב"כ משפחת בשיר בעניין מדיניות האפליה שנוקט המינהל כנגד משפחת בשיר, אשר נמנע במשך שנים מלהקצות להם שטחי מרעה בעוד שהוא מקצה למרמור אלפי דונמים לצרכי מרעה.

4.
בתום הדיון שהתקיים ביום 7.4.09 ובמטרה לתת פתרון זמני למשפחת בשיר, כדי שיוכלו לרעות את עדרי הבקר שלהם עד אשר ימצא פתרון מול המינהל, ובעריכת האיזון הראוי בין האינטרס של משפחת בשיר להחזיק בשטח מרעה מצומצם של 200 דונם בהשוואה לשטח המרעה הגדול בו מחזיק מרמור בשטח של 4,000 דונם, נתתי צו זמני לפיו נאסר על משפחת בשיר לרעות בשטח של מרמור למעט בשטח מצומצם של 200 דונם מסביב למעין באזור עין אילות או מצפה אילות.
באותו צו אף אסרתי על המשיבים להתקרב לאזור יער לביא אשכול או לצאת את גבולות השטח שהוקצה להם באופן זמני.
5.
בינתיים הגישה ב"כ משפחת בשיר עתירה לבג"צ בתיק 3505/09 כנגד המינהל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
, קרן קיימת לישראל, והמבקש כאן מר יהודה מרמור
.

6.
במסגרת העתירה לבג"צ עתרו משפחת בשיר למתן צו ביניים להורות למשיבים באותה עתירה שלא לפנות את העותרים משטח המרעה עד להכרעה, וכן נתבקש בימ"ש העליון להורות לבימ"ש זה להקפיא את ההליכים במסגרת התביעה הנדונה.


משיבים 1, 2 בעתירה, המינהל ומשרד החקלאות, התחייבו לא לפעול לפינויים של העותרים, שטחי המרעה עד להכרעה
בעתירה. בכפוף להתחייבות משיבים אלו במסגרת העתירה לבג"צ, החליטה כב' הנשיאה בייניש ביום 17.1.10 לאחר שעיינה בתגובות יתר המשיבים והתנגדותם לבקשה למתן צו ביניים, לא להיעתר לבקשה למתן צו ביניים כאמור.


הוגשה בקשה נוספת בעתירה לבג"צ לדיון בפני
הרכב של 5 שופטים, ובית המשפט העליון נעתר לבקשה, והוחלט על דיון בפני
הרכב מורחב, אך הדיון טרם התקיים.

7.
לאחר מתן הצו הזמני על ידי ביום 7.4.09 הגישה ב"כ משפחת בשיר בקשה להותרת הצו על כנו עד להכרעה בבג"צ, אך ב"כ הרשות הגישה תגובה בה התנגדה לבקשה האחרונה ועתרה לביטול הצו בטענה כי השטח שהוקצה למשפחת בשיר באופן זמני על פי הצו, הוא שטח שהוכרז כשמורת טבע. נטען בבקשה של הרשות כי במהלך השנים הגישה הרשות כתבי אישום כנגד מוחמד בשיר, אביו של משיב מס' 1, בגין רעיית עדר החמולה בשמורת הטבע מצפה אילות, עבירה פלילית בניגוד לסעיף 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה השתנ"ח -1998 (להלן: "החוק"), ומכוח הוראות תקנות 2 לתקנות שמורת הטבע (סדרים והתנהגות) תשל"ט -1979 (להלן: "התקנות"). ב"כ הרשות טענה כי מכוח אותו איסור אין להתיר את השארתם של משפות בשיר בשטח של שמורת הטבע עד להכרעת בג"צ בעתירה, כבקשתם של משפחת בשיר.

8.
בבקשת ב"כ הרשות טענה כי אין להתיר את השימוש בשטח שהוכרז כשמורת טבע על פי סעיף 30 לחוק ועל פי תקנה 2 לתקנות דלעיל, וכי השימוש מהווה עבירה פלילית על פי אותם חיקוקים.


ב"כ הרשות טענה כי הפגיעה בשמורת הטבע מצידם של המשיבים בדרך של רעיה בלתי חוקית ומתמשכת הינה חמורה, והשארת ההחלטה מיום 7.4.09 יש בה כדי לתת "כסות" של מעשה מותר מצד משפחת בשיר ולא כך הדבר. ב"כ הרשות טענה כי משפחת בשיר העלימו מבימ"ש עובדות מהותיות, על הגשת כתב אישום כנגד בני משפחה בגין רעיה בשטח. בעניין פסק הדין החלקי על פי פקודת האריסות, טענה ב"כ הרשות כי המדובר בפס"ד חלקי בלבד אשר לא ניתן לו המשך, ואשר קובע מפורשות כי נותר בפני
משפחת בשיר מכשול גדול והוא ששטח הקרקע נמצא בתחומי שמורת יער, וכיוון שחלק מהשטח נמצא בתחומה של שמורת הטבע לא ניתן להעניק למשפחת בשיר שום זכות בקשר לשמורת הטבע. כך שפס"ד עליו מבססים משפחת בשיר את זכותם בשטח המרעה, קובע מפורשות שהם לא זכאים להשתמש בו עקב הכרזת חלקים ממנו כשמורת טבע.

9.
התקיים דיון בפני
י ביום 18.1.10 בו שמעתי את טענות הצדדים, את חקירתו הקצרה של מרמור, ואת חקירתו הקצרה של הפקח מטעם הרשות. שניהם העידו כי למרמור יש זכות רעיה בשטח שמורת הטבע בצורה מוגבלת ביותר, מספר ימים בשנה, בהתאם לנספח רעיה עליו חתום מרמור כנספח של ההסכם מול המינהל, הכל במטרה לשמור על שמורת הטבע. שני אלה העידו כי מרמור נוהג בהתאם להגבלות שהוטלו עליו ע"י הרשות, בעניין היקף ומספר הימים בהם הוא רועה את עדרו בשטח שמורת הטבע.

10.
לאחר שעיינתי בבקשה של הרשות, שהיא למעשה התגובה של הרשות לבקשת ב"כ משפחת מרמור להשאיר את הצו על כנו עד להכרעה בבג"צ, שוכנעתי כי יש מקום לקבל את עמדת הרשות, ולבטל את הצו ככל שהוא נוגע לשטחי הרעיה במסגרת שמורת הטבע במצפה אילות.

11.
בסעיף 30(ד)
נקבע כי:


"לא יבצע אדם פעולה המהווה או העלולה להוות פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי, אלא בהיתר בכתב מאת המנהל; לעניין זה, "פגיעה" – לרבות השמדה, השחטה, הריסה שבירה, חבלה, כתיבה, ציור או חריטה במקרקעין, הצבת שלט, גרימת נזק לבעל חייים או הטרדתו, רעיה , כריתה,
קטיפה, נטילה, שינוי צורה או תנוחה טבעית של חי, צומח או דומם, או הפרעה לריבויים ולהמשך התפתחותם הטבעי, שינוי של פני הקרקע, כולל חפירה, הקמת מבנה או מתקן, או הכנסת חומר זר, וכן השלכת פסולת או השארתה.


אותו איסור מופיע בתקנה 2 לתקנות דלעיל.

12.
אין מחלוקת כי למשפחת בשיר אין אישור בכתב או בעל פה מאת המנהל או הרשות לרעיה בשטח שמורת הטבע.


הוכח בפני
י כי על מרמור הוטלו הגבלות חמורות מטעם הרשות בהיקף ומספר ימי הרעיה בשנה באותו שטח המוכרז כשמורת טבע. טענותיו של מרמור לפיו הוא מקיים את ההגבלות שהוטלו עליו לא הופרכה בשלב הזה. אני מקבלת את עמדתה של הרשות לפיה השארת העדר של משפחת בשיר בשטח שמורת הטבע במצפה אילות מנוגד לסעיף 30 לחוק ותקנה 2 לתקנות, ויש בו כדי לגרום נזק ממשי ומהותי לשטח של שמורת הטבע.

13.
גם פס"ד של הועדה המיוחדת על פי פקודת האריסים, בהנחה שהוא חל על המשיבים כאן, ובהנחה שהמשיבים יכולים להתבסס עליו, גם הוא הגביל בצורה חד משמעתית את זכותה של משפחת בשיר לזכויות רעיה בשטח של שמורות הטבע, ונקבע בו מפורשות כי אין להתיר למשפחת בשיר לרעות את העדר בשטח שמורת הטבע.

14.
בנסיבות אלו, ומשהוכח בפני
י כי השארת משפחת בשיר בשטח מצפה אילות מנוגדת לחוק ולתקנות, וכן משהוכח לכאורה כי השארתם שם תגרום נזק מהותי לשטח של שמורת הטבע, ומשהוכח בפני
י כי פסק האריסות אף הוא אינו מעניק למשפחת בשיר שום זכות לרעות בשמורת טבע, וכן הוכח בפני
י כי מצפה אילות הוא שטח שהוכרז כדין כשטח של שמורת הטבע, אני מבטלת את החלטתי מיום 7.4.09 ככל שהיא נוגעת לשטח של שמורת הטבע, מצפה אילות, ואוסרת על המשיבים לרעות את עדי הבקר שלהם באותו שטח.

15.
פסק האריסות מתייחס לחלקות 9 ו-14 בגוש 15395, ככל הנראה במספרים הישנים של החלקות והגושים. פסק האריסות מאשר למשפחת בשיר זכויות רעיה בחלקות אלו (למעט בשטח שהוכרז כשמורת טבע), ועניינה של העתירה לבג"צ הוא בהקצאת שטחי מרעי למשפחת בשיר, בין היתר על סמך ומכוח אותו פסק של אריסות.


לא ברור אילו שטחים מתוך אותן חלקות באותו גוש הוכרזו כשמורת טבע, ואילו שטחים לא הוכרזו ככאלו. אני קובעת בשלב הזה כי ככל שחלק מהחלקות הללו לא הוכרז כשמורת טבע, יוכלו משפחת בשיר להמשיך לרעות את עדרי הבקר שלהם שם בשטח מוגבל של 200 דונם עד להכרעה בבג"צ.

16.
במידה וימצא קושי כלשהו באכיפת הצו בצורתו המוגבלת כאמור בסעיף 15 לעיל, רשאים הצדדים, לרבות המינהל או מרמור, לפנות לבית המשפט בבקשה נוספת.

ניתנה היום,
כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 15070-03/09 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, יהודה מרמור נ' נאיף בשיר, חוסיין בשיר (פורסם ב-ֽ 04/02/2010)