פסקי דין על כמאל יוסף | פסקי דין על רהיטי רגבה 1974 מפעל ליצור מטבחים ורהיטים | פסקי דין על ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית |

1626-05/08 א     08/02/2010




א 1626-05/08 כמאל יוסף נ' רהיטי רגבה 1974 מפעל ליצור מטבחים ורהיטים, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



08 פברואר 2010

ת"א 1626-05-08 יוסף נ' רהיטי רגבה 1974 מפעל ליצור מטבחים ורהיטים
ואח'






בפני

כב' השופטת
עירית הוד


תובעים

כמאל יוסף


נגד


נתבעים

1.רהיטי רגבה 1974 מפעל ליצור מטבחים ורהיטים

2.ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ




פסק דין



הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.


התובע יליד שנת 1977 נגר במקצועו. הנתבעת הינה שותפות רשומה המנהלת מפעל לייצור מטבחים ורהיטים, ובתקופה הרלוונטית הייתה מעבידתו של התובע.


על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 13.6.01, כאשר בעת שהתכופף להרים דלת ארון קיר באורך של 2.30 מ' במשקל כבד ביחד עם עובד אחר, הרגיש כאבים בגבו. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע אובדן כושר עבודה מוחלט למשך 3 ימים מיום 13.6.01 ועד יום 16.6.01. בנוסף, קבע לו נכות זמנית בשיעור 10% עד יום 31.7.01. אין טענה לנכות כתוצאה מהתאונה. התובע מבקש לפצותו בגין כאב וסבל, החזר הוצאות, הפסד שכר לעתיד גלובאלי והוצאות לעתיד.


לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות, מן הטעם שהנסיבות הנטענות על ידי התובע אינן מקימות אחריות לנתבעות. עוד טענו, כי הנזק שנגרם לתובע הוא מינורי ביותר. התובע נעדר מעבודתו שלושה ימים בלבד ובגינם קיבל דמי פגיעה. לא הוצגו ראיות המראות, כי נגרמו לתובע הוצאות כלשהן וגם אם היו כאלו הרי הן מכוסות על ידי המל"ל. כל מה שהציג התובע זו תעודת חדר מיון ללא כל ממצא אובייקטיבי. עוד טענו הנתבעות, כי התובע הגיש תביעתו על סף חלוף תקופת ההתיישנות ותוך שיהוי ניכר אשר גרם להן לנזק ראייתי.




דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו לפניי, מצאתי, כי דין התביעה להידחות מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח רשלנותן של הנתבעות בנסיבות המקרה.


אמנם הצדדים הסכימו על הליך קצר של טיעונים על דרך הפשרה וזאת על מנת לחסוך עלויות וזמן, במיוחד בשים לב שמדובר בתיק עם היקף כספי קטן. על פי רוב, בית המשפט לא יטה לדחות תביעות בהליך המתנהל על דרך הפשרה, במיוחד שבהליך כגון דא אין בית המשפט מתרשם מהעדים ואמינותם ועל כן לכאורה טענות התובע לא נסתרו. יחד עם זאת, מקום שבית המשפט מגיע למסקנה, כי לא הוכחה רשלנות הנתבעות מגרסאות התובע כפי שעולות מהמסמכים שהוצגו לפניו, אין מקום לחייב את הנתבעות לשלם פיצוי לתובע שאינו זכאי לכך, רק בשל
ההסכמה לניהול הליך מקוצר על דרך הפשרה.


על פי כתב התביעה, התובע נפגע בעת שהתכופף להרים דלת. זו גם הגרסה שמסר בהודעה על פגיעה בעבודה שהגיש למל"ל. גם בתעודת חדר מיון שלשם פנה התובע לאחר פגיעתו, נרשם מדברי התובע שהוא התכופף בעבודתו ואז נגרמו לו כאבי גב. כך אף על פי האישור הרפואי שהגישה ב"כ הנתבעות שממנו עולה שהתובע סבל מכאבי גב כתוצאה מכיפוף.


לפיכך, על פי המסמכים הרפואיים, כתב התביעה ותשובה מס' 44 לשאלון ששלחה הנתבעת, שם מאשר התובע את העובדות שנטענו בכתב התביעה, התובע סבל מגבו כתוצאה מכך שהתכופף על מנת להרים דלת. בנסיבות אלו, איני מוצאת להטיל כל אחריות על הנתבעות בשל כך.


נסיבות אלו אינן מטילות כשלעצמן אחריות על הנתבעות, מאחר ומצאתי, כי מדובר בפעולה רגילה, יומיומית ופשוטה לה נדרש התובע במסגרת עבודתו.

לא הוכח לי שאותו אירוע התרחש בשל סיכון בלתי סביר. חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח, ועל מנת לחיבו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו. "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט..."
(ע"א 371/90 - חמוד סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345 ,עמ' 349-350). כמו כן כלל הוא, כי מעביד רשאי להביא בחשבון את ידיעת קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה ואין הוא חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר. התובע עבד בשירות הנתבעות כנגר לפחות שלוש שנים לפני התאונה (ראו תשובה 16 ד' לשאלון הנתבעות), עבודה הכרוכה בין היתר בהתכופפות והרמת דלתות ולא עסק בעת התאונה בפעולה שאינו רגיל בה. ניתן לאמר שהפעולה בה עסק התובע ביום האירוע, קרי התכופפות על מנת להרים דבר מה, הינה פעולה יום יומית, פשוטה, שאינה כרוכה בסיכונים ובוודאי מצופה מכל אדם שידע לבצעה ללא כל צורך בהדרכה מיוחדת.

לעניין זה ראו אף ע"א 5580/92 יוסף מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית שם נקבע ע"י כבוד השופטת דורנר:" חיי היומיום בכללותם רצופים סיכונים, בכך שעובד מחליק ונופל במהלך עבודתו, או, כפי שאירע במקרה שלפנינו, גבו של עובד "נתפס" תוך התכופפות או הרמת משא, אין בהם כשלעצמם כדי לבסס טענה של רשלנות..." (הדגשה אינה במקור). כן ראו ע"א 2162/90 יוסף מצא נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה תק-על 93 (1)
902.


בסיכומיו, טען ב"כ התובע לגרסה שונה ולפיה יש להטיל אחריות על הנתבעות מאחר והתובע הרים לבדו לוח עץ בגודל ומשקל רב. טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הנטען בכתב התביעה לפיו בעת שהתכופף התובע כדי להרים דלת במשקל כבד עם עובד אחר... אי לכך, התנגדו הנתבעות לשינוי חזית. העובדה שהתובע שינה בסיכומים מטעמו את גרסתו כפי שמופיעה בכתב התביעה, על מנת לייחס רשלנות לנתבעות, פועלת לחובתו.


זאת ועוד, לא צוין בכתב התביעה משקלה של הדלת אותה כביכול הרים התובע על מנת שניתן יהיה לראות באם מדובר בדלת כבדה במיוחד. בנוסף, על פי האמור בכתב התביעה, ניתנה לתובע עזרה על ידי עובד נוסף על מנת להרים את הדלת והתובע לא נדרש להרימה לבדו. גם אם התובע נפגע תוך כדי שהרים את הדלת ולא בעת שהתכופף לכיוונה, כפי שנרשם במסמכים שצורפו ובכתב התביעה, אזי גם במקרה כזה לא מצאתי לייחס אחריות לנתבעות והפסיקה המצוטטת לעיל לעניין כאב גב כתוצאה מהתכופפות יפה גם למקרה של כאב גב כתוצאה מהרמת משא. במיוחד בשים לב כאמור, שהתובע לשיטתו, לא הרים את הדלת לבדו אלא נעזר בעובד נוסף.


באשר לנזק, התובע נעדר מעבודתו שלושה ימים בלבד כפי שעולה ממסמכי המל"ל. התובע לא אושפז. התובע לא צרף כל אסמכתא על הוצאה שנגרמה לו. התובע לא צרף תלושי משכורת להוכחת הפסד שכר לעבר. אי לכך, גם לו סברתי שהיה מקום להטיל אחריות כלשהי על הנתבעות בנסיבות העניין, היה מקום לפצות את התובע בגין כאב וסבל בלבד.


לאור כל האמור התביעה נדחית. מאחר והתובע הסכים לטיעונים על דרך הפרשה ובכך חסך זמן ומשאבים, איני עושה צו להוצאות. בנוסף, אני פוטרת את התובע מיתרת אגרה.



המזכירות תמציא לצדדים.


ניתן היום,
כ"ד שבט תש"ע, 08 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1626-05/08 כמאל יוסף נ' רהיטי רגבה 1974 מפעל ליצור מטבחים ורהיטים, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/02/2010)