פסקי דין על מישל לוגסי | פסקי דין על עליזה לוגסי | פסקי דין על אילן אלפסי ואח' | פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל

4813/07 א     09/02/2010




א 4813/07 מישל לוגסי, עליזה לוגסי, אילן אלפסי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל








בית משפט השלום בעכו



09 פברואר 2010

ת"א 4813-07 לוגסי ואח'
נ' מנהל מקרקעי ישראל






בפני

כב' השופטת
שושנה פיינסוד-כהן


תובעים

1
.
מישל לוגסי

2
.
עליזה לוגסי

3
.
אילן אלפסי

4
.
גפנית מרגי

5
.
אבי אנידגאר

6
.
רבקה אנידקאר

7
.
בנימין גלברג

8
.
חגית גלברג

9
.
מרק מרסיאנו

10
.
פני מרסיאנו

11
.
מכלוף דרעי

12
.
זאור אבייב

13
.
סמרה אבייב

14
.
חיים דדון

15
.
יפה דדון

16
.
ארז דדון

17
.
שמעון סויסה

18
.
גיל סויסה

ב"כ התובעים 7,11,14,17,18 עו"ד מאזן עוקל


נגד


נתבע

מנהל מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד בכר



החלטה

1.
התובעים הגישו תביעה
כספית נגד מנהל
מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל").
תמצית עילת התביעה הינה כי המנהל שיווק מגרשים לבניה, התובעים יחד עם רבים אחרים זכו בהגרלה, חתמו עם המנהל על הסכמי פיתוח ונדרשו לשלם הוצאות פיתוח. בכל המסמכים אשר נמסרו להם צוין כי
לא יתווסף מע"מ על המחיר הנקוב בגין הוצאות פיתוח. אולם, בפועל נדרשו לשלם תשלום הכולל מע"מ שכן
בטבלה אשר ציינה בין היתר את הוצאות הפיתוח עבור כל מגרש צוין כי "הוצאות הפיתוח כוללים מע"מ".

2.
בכתב ההגנה טען מנהל מקרקעי ישראל
כי המחיר לא כלל מע"מ וכי ההערה כאילו המחיר כולל מע"מ מקורה בטעות ובהכללת משפט סטנדרטי המועתק ממסמכים אחרים. אולם, לפני כל זאת טען כי חלה התיישנות על תביעת התובעים.

3.
כפי שהצלחתי להבין מנספחי התביעה, הליכי חתימת חוזי הפיתוח התנהלו בסוף שנת 1996 ותחילת שנת 1997. התביעה שלפני הוגשה ביום 27.11.07, כך
שעל פי הוראות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן:"חוק ההתיישנות") התביעה לכאורה התיישנה.

4.
אולם, במהלך השנים שחלפו, הוגשה תובענה ייצוגית באותו עניין.
ביום 16.11.97, הגיש התובע מס. 8 בתביעה אשר לפני תובענה ייצוגית לבית המשפט
המחוזי בחיפה (ת.א. 11097/97) (להלן: "התובענה הייצוגית"). התובענה החלה להתברר וביום 28.2.06
ניתן פסק דינו של כב' השופט גרשון בו הוא מפרט
כי בזמנו אישר את התובענה כתובענה ייצוגית לאור הוראות תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. אולם,
כאשר הצדדים להליך שבפני
ו היו בעיצומם של הגשת סיכומי הטענות ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון
ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע" ואח'
פד"י נ"ז 220
ובדנ"א 5161/03 א.ש.ת.ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ ואח'
נ. מדינת ישראל (פס"ד מיום 1.9.05) (להלן: "פרשת א.ש.ת."). בפרשת א.ש.ת. נקבע בדעת רוב כי לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 הנ"ל לצורך הגשת תובענה ייצוגית. כב' השופט גרשון החליט בפסק דינו כי ההחלטה בדבר אישור התובענה כייצוגית הינה החלטת ביניים, פס"ד א.ש.ת. הינו נסיבה חדשה ויוצאת דופן אשר מצדיקה עיון מחדש בהחלטה והורה על דחיית התביעה. השופט גרשון הדגיש כי מדובר בדחיית התביעה כתובענה ייצוגית ומבלי להכריע
בה לגופה. פסק דינו זה של כב' השופט גרשון ניתן ביום 28.2.06.

5.
המנהל מפנה להוראות סעיף 26(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006.

"(ב)
דחה בית המשפט בקשה לאישור או מחק אותה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעה של אדם שנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור, הנובעת מאותה עילת תביעה, לפני שחלפה שנה מהיום שבו ההחלטה בבקשה לאישור הפכה חלוטה, ובלבד שתביעתו של אותו אדם לא התיישנה עד למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור. "

6.
מאחר והתובענה הייצוגית הוגשה ביום 16.11.97, אזי ברי הוא כי במועד הגשת התובענה הייצוגית לא חלה התיישנות על תביעת מי מהתובעים. כך, שהתנאי המפרט בסיפא של הסעיף אינו מתקיים. כמו כן אין מחלוקת כי חלפה למעלה משנה מיום מתן פסק דינו של כב' השופט גרשון, ואף מהיום בו הפך לחלוט, ועד למועד הגשת התביעה שלפני.

7.
טוען המנהל כי על פי הוראות סעיף 26(ב) הנ"ל אזי
מיום דחיית התביעה כתביעה ייצוגית,
יש לתובעים חלון הזדמנויות של שנה להגשת תביעתם. מטענותיו ניתן ללמוד כאילו
הבדיקה היחידה שיש לעשות לצורך בחינת שאלת ההתיישנות הינה האם חלפה למעלה משנה מיום שהפך פסק הדין לחלוט. אם חלפה למעלה משנה- דינה של התביעה להדחות מחמת התיישנותה.
דומה בעיני כי הבדיקה הנדרשת על ידי סעיף זה הינה מורכבת יותר. הסעיף מציב תנאי כדלהלן "...לא תסתיים תקופת ההתיישנות של... לפני שחלפה שנה מהיום שבו ההחלטה בבקשה לאישור הפכה חלוטה...".
יש להדגיש את המינוח "לא תסתיים".
הלשון בה נקט המחוקק מבהירה מפורשות כי אין הוא קובע כי התביעה
בכל מקרה תתישן בתוך שנה מיום פסק הדין. אלא קובע כי גם אם הייתה מתיישנת התביעה לפני תום השנה מיום שהפך פסק הדין לחלוט, אזי מוארכת התקופה. כלומר, הסעיף מתייחס למצב בו אלמלא נחקק אזי התביעה הייתה מתיישנת
במהלך השנה
שלאחר פסק הדין או לפני כן.

8.
אילו רצה המחוקק
לקבוע כי שנה לאחר מועד הפיכת
פסק הדין לחלוט הייתה, בכל מקרה, מתיישנת התביעה, אז לשונו הייתה- "תקופת ההתיישנות של התביעה תסתיים שנה מהיום שבו ההחלטה בבקשה לאישור הפכה חלוטה". אולם המחוקק בחר להשתמש במילים "לא תסתיים".
ניתן ללמוד כי מדובר בהארכת תקופת ההתיישנות ולא בקיצורה גם מן הסיפא של הסעיף, המתנה הארכה זו בכך כי תובענת התובע לא התיישנה טרם הגשת התובענה הייצוגית.

9.
דומה בעיני כי זה גם הגיונו של ההסדר.
אין זה הגיוני והוגן שאדם שעילת תביעתו נולדה לפני הגשת התובענה הייצוגית, זמן קצר לאחר מכן מוגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוא נמנה על
קבוצת התובעים אליה היא מתייחסת והבקשה נדחית תוך זמן קצר. אזי מבלי שנקט בכל פעולה מטעמו התקצרה לו תקופת ההתיישנות במספר שנים, אולי אף מבלי שכלל ידע על כך. לעומת זאת, קיים הגיון רב בהארכת תקופת ההתיישנות. אדם אשר נמנה על קבוצת התובעים בתובענה ייצוגית, נמנע מהגשת תביעתו עד אשר ילמד על גורל התובענה הייצוגית. למד כי התובענה נדחתה וכי התביעה הייצוגית לא אושרה, יכול
וכבר עברה תקופת ההתיישנות של תביעתו. ראוי הוא כי יוכל להגיש תביעתו וכי יש לתת לו פרק זמן להתארגנות לצורך כך. זו השנה עליה מדבר סעיף החוק הנ"ל. במקרה אשר כזה יש טעם רב בתנאי כי הארכה זו של תקופת ההתיישנות לא תחול על מי שבעת הגשת התובענה הייצוגית תביעתו כבר ממילא התיישנה. שכן, נמצא הוא בחזקת מי שבעת הגשת התובענה הייצוגית כבר ויתר על זכות תביעתו העצמאית הנפרדת.

10.
נותר אם כן לבחון האם על פי דיני ההתיישנות הכללים התיישנה תביעתם של התובעים. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע-

"15.
הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.
"

על פי הוראות סעיף זה
אזי כל פרק הזמן בו הייתה תביעתם של התובעים בברור משפטי, אינה באה במניין תקופת ההתיישנות.
כלומר, אם תחשב התובענה הייצוגית כתובענה אשר התובעים נמנים על מגישיה, לא תמנה תקופה של
כשמונה וחצי שנים בהם נוהלה התובענה הייצוגית לצורך מניין תקופת ההתיישנות של שבע שנים.
אם זה המצב, אזי תביעתם של התובעים וודאי של התיישנה.

11.
לצורך בחינת השאלה האם תובענה ייצוגית נחשבת כתביעה שהגיש כל מי שנמנה על הקבוצה הכלולה בה, יש לפנות
להוראות סעיף 26(א) לחוק התובענות הייצוגיות.

"(א)
אישר בית המשפט תובענה ייצוגית לפי הוראות סעיף 8, יראו, לענין התיישנות, את כל מי שנמנה עם הקבוצה שהגדיר בית המשפט לפי הוראות סעיף 10 כאילו הגיש תובענה במועד שבו הוגשה הבקשה לאישור. "

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים הוכרו כחלק מן הקבוצה בשמה התנהלה התובענה הייצוגית. שכן אחרת לא היה המנהל מעלה טענותיו על בסיס סעיף 26(ב).

12.
נותר אם כן לדון בשאלה האם סעיף 26(א) חל על המקרה אשר לפני שכן בסופו של יום התובענה הייצוגית לא אושרה. סעיף 26(א) מציב כתנאי כניסה להסדר הכלול בו כי התובענה אושרה. לדידי, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי מרבית השנים בהן התנהל הדיון בתובענה הייצוגית בבית המשפט המחוזי, התובענה התנהלה כתובענה אשר אושרה כתובענה ייצוגית.
מן המידע הכלול בפסק דינו של כב' השופט גרשון ניתן ללמוד כי התובענה אושרה כתובענה ייצוגית בהחלטתו מיום 14.12.00 במסגרת המרצה 28680/97. החלטה זו בוטלה על ידו
בפסק דינו. כך, שבכל התקופה שבין ההחלטה לפסק הדין, התובענה הייתה במעמד של תובענה ייצוגית שאושרה. מכאן כי במהלך כל התקופה הזו נמצאו התובעים כמי שלעניין ההתיישנות הים כמי שהוגשה על ידם תובענה.

13.
סיכומו של דבר הוא כי כל התקופה מיום הגשת ההמרצה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, פרק זמן כלשהוא לפני מעוד הגשת התובענה הייצוגית, קרי לפני 16.11.97, ועד מועד מתן פסק הדין המבטל את הכרה בתובענה כתובענה ייצוגית, 28.2.06,
לא תבוא במניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות של עילת תביעת התובעים.

מכאן כי לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט גרשון נותרו לתובעים יותר משש שנים לצורך הגשת תביעתם.
התובעים הגישו תביעתם כשנה ותשעה חודשים לאחר מתן אותו

פסק דין
ומכאן כי תביעתם לא התיישנה.

14.
הנני דוחה את טענת ההתיישנות.
הנתבע ישלם לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות שכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של
1,500 ₪ בתופסת מע"מ כחוק.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

15.
הצדדים מוזמנים לק.מ. ליום 25.4.10 שעה 09:50.

תשומת לב המזכירות לכך כי לא כל התובעים מיוצגים.


ניתנה היום,
כ"ה שבט תש"ע, 09 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4813/07 מישל לוגסי, עליזה לוגסי, אילן אלפסי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 09/02/2010)