פסקי דין על המתנגדת | פסקי דין על ניצה עדנה בן רשי | פסקי דין על עודד סקיזדה

7484-09/09 תט     09/02/2010




תט 7484-09/09 המתנגדת, ניצה עדנה בן רשי נ' עודד סקיזדה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



09 פברואר 2010

ת"ט 7484-09-09 סקיזדה נ' בן רשי





מספר בקשה:1

בפני

כב' הרשם
אבי כהן


המתנגדת
(החייבת)

ניצה עדנה בן רשי
ע"י ב"כ עוה"ד רחמים רצון


נגד


המשיב
(הזוכה)

עודד סקיזדה
ע"י ב"כ עוה"ד יולי אזולאי



החלטה

בפני
י התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 0185201094.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 26.7.09 פתח המשיב נגד המתנגדת
תיק הוצל"פ מס' 0185201094. התיק נפתח לשם ביצוע שני שיקים: שיק ע"ס 7,000 ₪ לתאריך 29.12.08 משוך ע"י המתנגדת
על בנק דיסקונט, ושיק נוסף ע"ס 7,000 ₪ לתאריך 31.1.09 משוך ע"י המתנגדת
על בנק דיסקונט. שני השיקים הופקדו בבנק ולא כובדו בציון "אין כיסוי מספיק". הנפרע בשני השיקים הינו מר דורון בן רשי, בנה של המתנגדת
.

ביום 3.9.09 הגישה המתנגדת
התנגדות לביצוע השיקים. ההתנגדות נתמכה בתצהירה מיום 31.8.09 של המתנגדת
וכן בתצהירו מיום 31.8.09 של מר דורון בן רשי, בנה של המתנגדת
. יצוין, כי מסמכי ההתנגדות הוכנו בסיוע עו"ד, אך לא נרשם במסמכי ההתנגדות שהמתנגדת
מיוצגת ע"י עו"ד.

ביום 3.9.09 החליט רשם ההוצל"פ להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט זה וכן הורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ (מאחר שההתנגדות הוגשה במועד).

ביום 18.11.09 נערך בפני
י דיון בהתנגדות. לדיון התייצבו המתנגדת
בעצמה וכן ב"כ המשיב. לא התייצב לדיון המצהיר הנוסף הנ"ל מטעם המתנגדת
. בדיון נחקרה המתנגדת
על תצהירה, ובסוף הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, בין היתר, כדי לאפשר למתנגדת לקבל סיוע משפטי בהכנת הסיכומים.

ביום 29.11.09 הגישה המתנגדת
סיכומיה (באמצעות עו"ד) וכן בקשה לקיום דיון נוסף בהתנגדות.

ביום 10.12.09 הגיש המשיב סיכומיו.

ביום 23.12.09 הגישה המתנגדת
"הודעה", שלמעשה, מהווה סיכומי תשובה, חרף החלטתי בתום הדיון ביום 18.11.09 כי לא יוגשו סיכומי תשובה.

שני הצדדים גם יחד צירפו לסיכומיהם מסמכים וראיות, בניגוד לדין וללא קבלת רשות.

דיון ומסקנות:

מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית
:

סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 קובע כך:
"הוצאה לפועל של שטרות
(א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה – שטר) ניתנים לביצוע כמו

פסק דין
של בית משפט.
(ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע

פסק דין
.
(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין".

עפ"י תקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 (להלן – "תקנות ההוצל"פ"), המועד להגשת ההתנגדות הוא 20 יום מיום המצאת האזהרה לחייב. עפ"י אותה תקנה על החייב המתנגד לפרט בהתנגדות, בין היתר, את נימוקי ההתנגדות ואת הסכום שלגביו מוגשת ההתנגדות.

עפ"י תקנה 108 (א) לתקנות ההוצל"פ, כאשר ההתנגדות מוגשת לפי תקנה 106 (כלומר בתוך מועד 20 הימים הנ"ל) על רשם ההוצל"פ לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד ולהעביר את מסמכי ההתנגדות לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר. עפ"י תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצל"פ, משהועברה ההתנגדות לבית המשפט יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר.

בחיקוקים הללו נקבע אפוא שדיון בהתנגדות לבקשה לביצוע שטר דינו כדין דיון בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר. ואכן, ההלכה הפסוקה מחילה על דיון בהתנגדות את אותם דינים ממש אותם היא מחילה על דיון בבר"ל (ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (פורסם באתרים משפטיים, 6.3.08).

נפנה אם כן לבחינת הדינים החלים על דיון בבקשת רשות להתגונן.

בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת ב-ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 9.12.09), וכך אמר:

18. התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני
הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06
עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, 6.3.2008); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89
החברה הכללית למוסיקה נ'
warner
, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, 18.2.08) (להלן – עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93) (להלן – עניין פטלז'אן).

19. חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני
מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85
זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני
בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676).

20. בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (טרם פורסם, 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (טרם פורסם, 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין ששון)).

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין).

ויש להזכיר גם את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 13/80
הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)).

כטענות הגנה כלפי צד קרוב, כלומר הצד עימו עשה המתנגד את עסקת היסוד שבמסגרתה הוצא ונמסר השטר נשוא ההתנגדות, רשאי המתנגד לטעון מגוון של טענות הגנה אפשריות, החל מטענות הגנה שטריות (לדוגמא: טענת "כשלון תמורה מלא" טענת "כשלון תמורה חלקי קצוב", טענת "מסירה על תנאי", ועוד) וכלה בטענות חוזיות או בכל טענה אחרת שהמתנגד רשאי היה להעלותה אילו התביעה המוגשת נגדו לא היתה שטרית אלא תביעה עפ"י עיסקת היסוד (ראו דברי בית המשפט העליון ב-דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193 (1998): "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה...כל טענת הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית"; ראו גם דברי בית המשפט העליון ב-רע"א 1417/07 נרקיס נ' מאי-י.ד. שירותים בע"מ
(פורסם באתרים משפטיים, 8.7.07): "מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים, לפיה "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (לא פורסם (3.12.98)), וכי בהתאם להלכה זו רשאים היו המשיבים להעלות טענות הגנה כנגד פרעון השיק, אשר עומדים להם מכח היחסים החוזיים בין הצדדים, וכך עשו."; ראו גם ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רו"ח – יו"ר הרשות לבקרת תקציבים (פורסם באתרים משפטיים, 6.3.08)). ודוק: גם כאשר אין בפי מתנגד טענת הגנה שטרית מוכרת, בית המשפט ירשה לו לטעון טענות הגנה חוזיות ואחרות בגין עיסקת היסוד, דוגמת טענה של הפרת ההסכם שבמסגרתו נמסר השטר. כך לדוגמא נפסק ב-ע”א 1640/04 (מחוזי ת"א) נוי גל נ’ דני את דורון שטיחים בע”מ (פורסם באתרים משפטיים, 30.10.05) שבו בית המשפט המחוזי, תוך יישום ההלכה הנ"ל ב-דנ"א 258/98, קיבל ערעורו של נתבע בתביעה שטרית בין צדדים קרובים על פס"ד שקיבל התביעה השטרית נגדו בשל כך שלא עלה בידו להוכיח כשלון תמורה מלא, כאשר בית המשפט של ערעור קובע שהנתבע לא כבול למסגרת טענת ההגנה השטרית המצומצמת של כשלון תמורה מלא והיה רשאי לטעון גם טענה חוזית וכללית רגילה של הפרת עיסקת היסוד, טענה שנתקבלה בערעור. יצוין, כי בקשת רשות ערעור על פס"ד זה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון ב-רע"א 11400/05 דני את דורון שטיחים בע"מ נ' גל נוי (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.06).



מן הכלל אל הפרט:

בהתנגדותה, מעלה המתנגדת
טענות הגנה רבות, וביניהן:
טענה לפיה לא קיבלה מהמשיב כל הודעת חילול.
טענה לפיה השיקים נלקחו תחילה מהנפרע שלא כדין, תוך הפעלת אלימות והשלטת פחד.
טענה לפיה חתימת ההיסב בגב השיקים אינה של הנפרע, והיא זויפה.
טענה לפיה הנפרע שילם למשיב את סכום השיקים, והשיקים הוחזרו לנפרע.
טענה לפיה (לאחר שהוחזרו השיקים) גנב המשיב את השיקים מבית עסקו של הנפרע.
טענה לפיה המתנגדת
והנפרע לא חייבים מאומה למשיב, והוא זה שחייב לפצות את הנפרע בגין נזקים רבים שגרם לו.

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ונתתי דעתי לממצאי החקירה שנערכה בפני
י, באתי למסקנה שדין ההתנגדות להתקבל.

טענות ההגנה הנ"ל של המתנגדת
מהוות בהחלט (חלקן לפחות) טענות הגנה אפשריות וראויות. המתנגדת
נחקרה על תצהירה, אך לא עלה בידי המשיב למוטט את הגרסה המוצהרת של המתנגדת
, ובנסיבות אלו ועפ"י הדין, מחויב בית המשפט להחזיק את בגרסה, לצורכי הדיון בהתנגדות ובשלב זה, כגרסת אמת. המשיב לא הראה כי לפנינו "הגנת בדים" ובשל כך יש לתת למתנגדת את יומה בבית המשפט.

אעיר לגבי מס' עניינים שעלו בסיכומי הצדדים: ראשית, שני הצדדים גם יחד נהגו בניגוד לדין כאשר צירפו לסיכומים מסמכים וראיות שלא צורפו למסמכי ההתנגדות ולא התקבלו כמוצגים בשעת הדיון בפני
י. התעלמתי אפוא כליל מתוכן המסמכים; שנית, אין לזקוף לחובת המתנגדת
את אי-התייצבות המצהיר נוסף מטעמה לדיון. עפ"י הדין, היה על המשיב לדרוש התייצבותו של המצהיר (שאינו בעל דין), ומשלא עשה כן – אין לו להלין אלא על עצמו; שלישית, העובדה שהמתנגדת
מצהירה בתצהירה על דברים שלא בידיעתה האישית לא רלוונטית לדיון זה, שבו רשאי מתנגד לטעון טענות כאלה ואף לטעון טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב. לפיכך, נדחית טענת המשיב לפיה יש לפסול את עדותה של המתנגדת
, בהיותה עדות מפי השמועה; רביעית, אין כל מקום לקיים "דיון נוסף" בהתנגדות, כבקשת המתנגדת
. הדבר לא מעוגן בדין; חמישית, לשני הצדדים אעיר, כי דיון בהתנגדות אינו דיון שבו משמיעים את כל ראיות הצדדים, ולכן לדיון זה אין מקום להזמין לעדות את כל העדים הרלוונטיים; שישית, לא היה ראוי מטעם המתנגדת
להגיש סיכומי תשובה.

המתנגדת
עוררה במסמכי ההתנגדות גם טענה של חוסר סמכות שיפוט מקומית לבית משפט זה. אני לא מוצא לקבל טענה זו, הן מאחר שהמתנגדת
לא עוררה את הטענה גם במסגרת הדיון שנערך בפני
י והן מאחר שעפ"י הטענה הסמכות נתונה בידי בית משפט השלום בפ"ת (לטענה זו ביסוס, מעבר לבסיס שנטען ע"י המתנגדת
, גם בכך שמקום מושבו של הבנק הנמשך בשיקים הוא פ"ת), והן מאחר שעפ"י הדין כיום אין לייחס חשיבות מרובה למיקום הערכאה שבה מתבררים הדברים בתוך ישראל, במיוחד כאשר הערכאה שאליה מבקשים להעביר הדין (כמו בענייננו) מצויה בקרבת מקום לערכאה שבה נפתח ההליך מלכתחילה.

לסיכום:

ההתנגדות מתקבלת.

בנסיבות ונוכח אופן ההתנהלות של שני הצדדים גם יחד, אין צו להוצאות בגין ההליכים עד כה.


המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין מהיר.
הצדדים יפעלו לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שעניינן תובענות בסדר דין מהיר ובכפוף להוראות שלהלן.
הבקשה לביצוע השטר תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר של המתנגדת
התומך בהתנגדות ייחשב ככתב הגנה.
הצדדים יגישו לבית המשפט וימציאו האחד לרעהו בתוך 30 יום מהיום רשימת מסמכים הנוגעים לתובענה והעתקם.
בתוך 45 יום מהיום יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ולהם יצורפו המסמכים הנזכרים בהם.

5129371
המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני
שופט, במעמד בעלי הדין. תשומת לב הצדדים, שדין אי התייצבות לישיבה המקדמית, כדין אי התייצבות למשפט.



ניתנה היום,
כ"ה שבט תש"ע, 09 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תט בית משפט שלום 7484-09/09 המתנגדת, ניצה עדנה בן רשי נ' עודד סקיזדה (פורסם ב-ֽ 09/02/2010)