פסקי דין על יעקב נתן בלום | פסקי דין על בנימין אלאיוף | פסקי דין על ניסים אשכנזי |

2162/09 תק     03/02/2010




תק 2162/09 יעקב נתן בלום נ' בנימין אלאיוף, ניסים אשכנזי




5



5

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



03 בפברואר 2010

ת"ק 2162-09 בלום נ' אלאיוף ואח'






בפני

כבוד השופט
גדעון ברק


התובע

יעקב נתן בלום
– ת.ז. 050671346


נגד


הנתבעים

1. בנימין אלאיוף
– ת.ז. 7743719
2. ניסים אשכנזי
– ת.ז. 25472796




פסק דין




1.
ביום 23.4.09 נסע התובע נסיעה איטית, עד כמעט עצירה מוחלטת, כאשר לפתע פרצה מלגזה מצד ימין של הכביש לאמצע הכביש ופגעה בעוצמה רבה בצד ימין של רכב התובע.

התובע סבור כי הנתבעים אחראים לפגיעה ולנזק שנגרם לרכבו, על כן הגיש תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 12,500 ₪, הכולל: נזק לרכב לפי דו"ח שמאי סך של 11,500 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 1,000 ₪.

2.
הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הגיש כתב הגנה, בו מבקש הוא לדחות התביעה נגדו, משום שבאותו יום הוא פירק סחורה ממשאית באמצעות המלגזה ובעת שהמלגזה עמדה בצד ימין, צמוד למדרכה, הגיע התובע וכנראה הביט שמאלה ו/או הצידה ולא שם לב לעמידת המלגזה ולפתע חש הנתבע מכה בעוצמה רבה מאחור.

הנתבע 2 (להלן: "אשכנזי") לא הגיש כתב הגנה וגם לא התייצב לדיון.

3.
א.
אם כן, מהעבודות שהובאו על ידי הצדדים, עולה גם השאלה השנוייה במחלוקת ביניהם, והיא כיצד נפגע רכב התובע: האם בעת שהמלגזה פרצה מצד ימין של הכביש לאמצע הכביש ואז פגעה ברכב התובע או שמא אירעה התאונה כגרסתו של הנתבע, שבעת שהמלגזה עמדה - פגע התובע במלגזה ומשכך, אחראי התובע בעצמו לקרות התאונה ולנזק.


ב.
בעדותו בבית המשפט חוזר התובע על גרסתו, כפי שהובאה בכתב התביעה ומוסיף, שהנתבע פרץ אל הכביש בנסיעה לאחור על מנת לשים את הסחורה על המדרכה ותוך כדי נסיעה זו נפגע רכבו של התובע.

הנתבע אף הוא חוזר על גרסתו בבית המשפט וטוען, שהמלגזה לא נסעה בעת האירוע וכי יש לו עדים אשר יתמכו בגרסתו.

הנתבע גם ביקש לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לו להביא את עדיו ובית המשפט נעתר לבקשתו והדיון אכן נדחה.

4.
בישיבה הנדחית העידו מטעם הנתבע שני עדים: מר יפרח מיכאל (להלן: "יפרח") ומר יחזקאל עבו (להלן: "עבו").

לאחר ששמעתי את הצדדים עצמם ואת עדי הנתבע ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו לכתב התביעה, הגעתי למסקנה, שגרסתו של התובע אמינה עלי ודין התביעה להתקבל – זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
אני מאמין לנתבע, שאכן היה שם עם המלגזה על מנת לפרוק סחורה ממשאית ולהניחה על המדרכה ולצורך כך אף עמד צמוד למדרכה. עובדה זו אף נתמכת על ידי התובע.

יחד עם זאת, מקבל אנוכי את עדותו של התובע, כי תוך כדי פריקה והנחת הסחורה על המדרכה, נסע הנתבע לאחור ולא הבחין ברכב התובע ותוך כדי נסיעה לאחור פגע ברכב התובע.

התמונות ומקום הפגיעה ברכבו של התובע, תומכים בגרסת התובע, שכן אם התובע היה פוגע במלגזה בעת שעמדה, אין לי ספק כי מקום הפגיעה ברכב התובע היה שונה מהפגיעה אשר אירעה בפועל.


ב.
אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן היה שלב – בין פירוק והנחה על המדרכה - עמדה המלגזה, אך גם אין להוציא מכלל אפשרות שמדי פעם, על מנת לכוון את עצמו – נסע הנתבע קדימה ואחורה על מנת לפרוק ולהניח
על המדרכה ובעת
שנסע לאחור – פגע ברכב התובע.

יפרח לא יכול היה לעזור לאחת הגרסאות של המעורבים עצמם, משום שהוא ראה מצב מוגמר, קרי ראה הרכב של התובע כשהצד הימני שלו פגע בצד האחורי שמאלי של המלגזה, אך לא ראה בדיוק כיצד אירעה ומה היה לפני אותה פגיעה – אם המלגזה הייתה בעמידה או בנסיעה.

הוא הגיע למקום, כבר לאחר המקרה ובעת שהתובע והנתבע היו בדין ודברים ולא מעבר לזה (עמ' 3 לפ', ש' 10- 11).

עבו העיד שהיה ברחוב של התאונה, אך גם הוא לא ראה בדיוק מה קרה, אלא שברגע חטוף שמע מכה והייתה מעיכת פח ואז ראה המלגזה עומדת בצד ימין צמוד למדרכה ואת רכב התובע שפגע במלגזה בצד האחורי שלה.

אני מקבל עדותו של עבו, כי ראה את המלגזה עומדת, ברם הוא ראה אותה עומדת לאחר האירוע ואני קובע שאת האירוע עצמו הוא לא ראה והוא גם לא ראה אם בעת האירוע הייתה המלגזה בעמידה או שנסעה. זאת ניתן להסיק בבירור מעדותו, האומרת כך: "האמת שזה היה בדיוק רגע חטוף כזה ששמעתי מכה..." שמע מכה – אמר, ראיתי כיצד זה קרה - לא אמר.

זאת ועוד, בחקירה הנגדית נשאל עבו האם ראה את התאונה עצמה ועל כך השיב: "אני ראיתי שנייה אחרי מעיכת הפח" (עמ' 3 סיפא לפ').

לכן, מעדות עדים אלה עולה באופן ברור, שהם ראו משהו, אך מה שהם ראו היה כבר אחרי התאונה עצמה ולא בעת התאונה ואף אחד מהם לא ראה באמת אם בעת התאונה הייתה המלגזה בעמידה או בנסיעה.

5.
א.
לכן, לאור האמור לעיל, מאמין אנוכי לגרסתו של התובע ואני קובע כי הנתבע אחראי לתאונה ולפגיעה ברכב התובע ועליו לפצות את התובע.

התובע גם הוכיח את סכום התביעה ולכן אני מחייב את הנתבע 1 – בנימין אלאיוף
- לשלם לתובע סך של 12,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 15.10.09 - ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע הנ"ל לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪
בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל (בקביעת ההוצאות התחשבתי בעובדה שהיה צורך בקיום שני דיונים בתיק זה).


ב.
אני מחליט למחוק את התביעה נגד הנתבע 2 – אשכנזי ניסים – מאחר והתובע לא קושר נתבע זה לגרם התאונה וכל מה שאומר התובע בכתב התביעה לגבי נתבע זה הוא, שרשיון המלגזה רשום על שם הנתבע 2 וביטוח על שם הנתבע (ראה נספח 1, 2 לכתב התביעה).

התובע גם מייחס אך ורק לנתבע 1 את האחריות לקרות התאונה ולגרימת הנזק (סעיף 13 לכתב התביעה) ואילו לנתבע 2 מייחס התובע אחריות בהיותו הבעלים של











המלגזה כפי שנחזה מרשיון המלגזה ולכן אין לו לנתבע 2 אחריות אישית לקרות התאונה – מה עוד שלא הוכח שנתבע 2 קיבל הזמנה לדיון בתיק זה, שכן ההזמנה הוחזרה בציון "לא נדרש".


ניתן היום 3.2.10 (יט' בשבט התש"ע)בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 2162/09 יעקב נתן בלום נ' בנימין אלאיוף, ניסים אשכנזי (פורסם ב-ֽ 03/02/2010)