פסקי דין על מיכאל סבג | פסקי דין על טכנו פ.י.א. צפון בע"מ

1082-11/08 תק     11/02/2010




תק 1082-11/08 מיכאל סבג נ' טכנו פ.י.א. צפון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



11 פברואר 2010

ת"ק 1082-11-08 סבג נ' טכנו פ.י.א. צפון בע"מ




בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובע
מיכאל סבג


נגד

נתבעת
טכנו פ.י.א. צפון בע"מ




פסק דין


האם יש לחייב את הנתבעת בהחזר עלויות בהן נשא התובע בגין החלפת משאבה ומחשב לרכבו, ובפיצויו על נזקיו, בשל כך שהתברר, בדיעבד, כי החלפת המשאבה והמחשב היו מיותרים? זו השאלה בה נדרשתי להכריע בתביעה זו.

השתלשלות העניינים
1.
ביום 7.1.08 פנה התובע לנתבעת, שהינה מוסך מרכזי העוסק בתיקון רכבים מסוג פיאט (להלן: "המוסך" או "הנתבעת"), זאת בעקבות תקלה ברכבו מסוג פיאט דובלו מס' רישוי 9342435 (להלן: "הרכב") שהתבטאה בכך שנורות חיווי שונות נדלקו ברכב.

2.
הנתבעת ביצעה בדיקת מחשב בה נרשמו כי קיימות תקלות בחיישן ובממסר מסוימים, בוצע איפוס למחשב והתובע נסע לדרכו.

3.
ביום 10.1.08 הובא הרכב פעם נוספת למוסך, באמצעות גרר, לאחר שהתובע נתקל בבעית התנעה ברכב. שוב בוצעה בדיקה לרכב אשר בעקבותיה הודיע הנתבע כי יש צורך בהחלפת משאבת הזרקה וחלפים נוספים. לאחר שבוצעה ההחלפה הוחזר הרכב לידי התובע, לאחר שהלה שילם עבור התיקון את הסך של 5,956 ₪.


מיד כשניסה התובע להתניע את הרכב נסיונותיו אלו כשלו ולפיכך הושאר הרכב אצל הנתבעת תוך הסכמה כי הוא יבדק פעם נוספת למחרת בבוקר.

4.
לאחר בדיקה נוספת של הרכב, נמסר לתובע כי המשאבה שהותקנה יום קודם ברכב אינה תקינה (להלן: "המשאבה הראשונה"), ועל כן יש צורך להזמין משאבה נוספת (להלן: "המשאבה השניה").

ביום למחרת אכן הורכבה ברכב המשאבה השניה אולם נמסר לתובע כי לא ניתן להסתפק רק בהחלפת המשאבה אלא יש צורך גם בהחלפת מחשב המנוע וכן אימובילייזר.

לאור דברי נציג הנתבעת, הסכים התובע להחלפת החלפים הנדרשים ושילם עבורם ביום 17.1.08 את הסך של 3,000 ₪.
סך הכל שהה הרכב במוסך לצורך תיקונים אלו, 5 ימים.

5.
למחרת, יצא התובע בנסיעה לביצוע עבודה בעכו אולם כשהגיע לעכו, החל לעלות עשן ממנוע הרכב ובשל כך התובע עצר בצד הדרך, פתח את מכסה המנוע וגילה כי צינורית הדלק לא חוברה כראוי על ידי עובדי הנתבעת. התובע פנה לנתבעת ולאחר דין ודברים נשלח נציג מטעמה אל מקום עצירת התובע, ביצע את התיקון הנדרש והרכיב את הצינורות.

6.
בחלוף מספר ימים נוספים (לטענת הנתבעת כשבוע וחצי) הגיע התובע פעם נוספת למוסך וטען כי בעיית ההתנעה חזרה. לאחר בדיקה, נמסר לו שיש תקלה בחיישן, תקלה אשר הופיעה לראשונה בעת בדיקה זו. בעקבות זאת הוחלף החיישן (אשר תמורתו שולמה על ידי התובע בסך של 512 ₪ ביום 27.2.08) ומאז חזר הרכב לקדמותו ונעלמה בעיית ההתנעה.

7.
לאחר שהבעיה ברכב נפתרה בעקבות החלפת החיישן ומשהתובע חשד כי לא היה כל צורך בטיפולים הנוספים שבוצעו לרכב קודם לכן, מסר את משאבת הדלק המקורית שפורקה מרכבו, למכון דיזלים (להלן: "המכון") אשר ביצע למשאבה 37 בדיקות שונות שבסופן נמסר לתובע כי המשאבה תקינה.


בעקבות זאת פנה התובע לנתבעת וכן לאיגוד המוסכים וטען כי למעשה נגבו ממנו סכומים עבור תיקונים שלא היו נדרשים, שכן כאמור לעיל, התברר כי המשאבה המקורית שבידיו הינה תקינה.

8.
ביום 11.4.08 התקיימה פגישה בין התובע לבין נציגי הנתבעת אשר במהלכה דחו נציגי הנתבעת את תוצאות הבדיקה במכון, והציעו לבצע בדיקה במהלכה תורכב המשאבה המקורית הנמצאת בידי התובע ברכב לצורך בדיקת תקינותה. כמו כן הסכים מנהל הנתבעת כי במידה ויתברר שהמשאבה אכן תקינה וכי נעשתה אבחנה שגויה על ידי הנתבעת, אזי הנתבעת תשא באחריות לכך.


במהלך הפגישה נתן התובע הסכמתו לבדיקה זו אולם לאחר ששקל עמדתו פעם נוספת, הודיע שאינו מסכים לכך שכן, לטענתו, לא סמך על בדיקה מטעם הנתבעת אלא התנה את קיום הבדיקה, בכך שיהא נוכח אדם מקצועי וחסר פניות שיוודא שהבדיקה אכן מבוצעת בצורה מקצועית ולא מוטה.

9.
משלא הגיעו הצדדים להסכמה, פנה התובע ביום 19.5.08 למוסך אחר ושם הותקנו חזרה ברכבו המשאבה המקורית והמחשב המקורי (שהוחלפו בעבר על ידי הנתבעת).

10.
ביום 27.5.08 הגיע התובע למוסך הנתבעת לצורך החזרת המשאבה השניה שהותקנה ברכבו לאחר שכאמור החזיר את המשאבה המקורית לרכב. באותו מעמד ניסו עובדי הנתבעת לבדוק את מספר המשאבה המותקנת ברכב וטענו כי מספר המשאבה אינו תואם את מספר המשאבה המקורית אשר נרשם על ידי הנתבעת בעת ביצוע החלפת המשאבה המקורית במשאבה הראשונה.


לאור טענה זו של הנתבעת, אשר משמעותה הינה כי התובע, לטענתה, ניסה לרמותה בכך שהתקין ברכב משאבה אחרת שהוא טוען כי הינה המשאבה המקורית, לא הצליחו עוד הניסיונות להגיע להסדר בין הצדדים והתובע הגיש תביעתו זו שבה הוא תובע את החזר מלוא העלויות שנשא בהן בשל החלפה מיותרת לטענתו של משאבה, מחשב ואימובילייזר בסך כולל של 7,040 ₪, החזר עלות בדיקת תקינות המשאבה במכון בסך של 694 ₪, החזר עלות פירוק והרכבה של משאבה ומחשב מקוריים במוסך אחר בסך של 779 ₪, וכן פיצוי בגין אובדן 6 ימי עבודה ועוגמת נפש, ובסך הכל 19,515 ₪.

השתלשלות ההליך המשפטי
11.
בדיון שהתקיים בפני
נשמעה עדותו של התובע אשר חזר על השתלשלות העניינים כפי שפורטה בכתב התביעה וכן נשמעה עדותו של מר אלי זקנון (להלן: "זקנון") שהוא המכונאי מטעם הנתבעת שטיפל ברכב, השמאי גורביץ (להלן: השמאי") אשר נטען כי בדק את מספר המשאבה המותקנת ברכב, וכן עדותו של מנהל הנתבעת.


זקנון טען כי בעת שפרק את המשאבה המקורית מהרכב, רשם על גבי כרטיס העבודה שמספרו 15920 ואשר מועד פתיחתו ה-13.1.08 את המספר הסידורי של המשאבה המקורית. עדות זאת הובאה על מנת להוכיח את טענת הנתבעת כי המשאבה שהורכבה בסופם של הדברים ברכב, אינה המשאבה המקורית שכן, על פי בדיקת השמאי, המספר הסידורי של המשאבה המותקנת כעת ברכב הינו
cuf
133683 (וזהו מספר המשאבה שנבדקה על ידי המכון) בעוד שהמספר של המשאבה המקורית שנרשם בכרטיס העבודה הינו

cuf

148324.


לעומת טענת הנתבעת עמד התובע על טענתו כי המשאבה שנמסרה על ידו לבדיקה והורכבה מחדש ברכב, הינה המשאבה המקורית וכי המספר שנרשם על גבי כרטיס העבודה, משקף, ככל הנראה, את מספר המשאבה הראשונה שהותקנה ברכב והוחלפה בעקבות הבדיקה מיום 13.1.08 ולפיכך, הרישום בכרטיס העבודה משקף את מספר המשאבה הראשונה ולא המשאבה המקורית.

12.
אציין כבר עתה כי מאחר והנתבעת מייחסת לתובע מעשה של מרמה בניסיון לקבל ממנה חזרה כספים ששילם עבור חלפים שהוחלפו ברכבו, הנטל עליה להוכיח טענתה זו ושגויה טענת מנהלה בעת הדיון בפני
כי הנטל על התובע לסתור את טענתה זו.

לפיכך, ומאחר וסברתי כי בהתחשב בעובדה כי המספר שנרשם על ידי זקנון נרשם על גבי כרטיס עבודה שנפתח ביום 13.1.08 בעוד שהחלפת המשאבה המקורית במשאבה הראשונה נעשה כבר ביום 10.1.08, ובהעדר מסמכים המתעדים את מספרי המשאבות כולן לרבות הראשונה שהורכבה ברכב התובע, לא ניתן לסמוך ממצא על עדותו של זקנון, אשר ברור לי כי יש לו אינטרס ברור לתמוך בטענת הנתבעת על אף שאינו עובד אצלה יותר.

מאחר ומדובר בשאלה שהיא מכרעת לבירור התביעה בפני
, אפשרתי לנתבעת להביא ראיות נוספות מטעמה בניסיון להוכיח טענתה כי אכן המספר הרשום בכרטיס העבודה, הוא מספר המשאבה המקורית, או לחילופין להביא בפני
ראיה אחרת ביחס למספר המשאבה המקורית שהיתה מורכבת ברכב התובע.

13.
משלא הצליחה הנתבעת להציג מסמכים המתעדים את פרטי המשאבות שנלקחו מהמחסן הראשי של הנתבעת, ואף לא מסמך מהיצרן ממנו ניתן ללמוד מהו מספר המשאבה המקורי שהותקנה ברכב, המציאה הנתבעת בצירוף להודעתה מיום 30.3.09, תצהיר של מנהל המחסן מטעמה (להלן: "פרידמן") אשר בו נקוב מספר המשאבה הראשונה שנטען כי הונפקה מהמחסן ביום 10.1.08 ואשר לטענתו הוחזרה למחסן ביום 13.1.08 מאחר ולא היתה תקינה, והיא עודנה מצויה במחסן ומסומנת בצבע. לתצהיר צורפו גם תמונות המשאבה.

על אף שפרידמן לא עמד
לחקירה, אינני מוצאת לנכון לבסס על תצהיר זה כל ממצא שכן, לא ניתן בו כל הסבר הכיצד יכול פרידמן, בחודש 4/2009, לזכור את מספרה של המשאבה שהונפקה במחסן ביום 10.1.08 וכיצד ניתן לקבוע שאותה משאבה שעליה יש סימן בצבע
היא המשאבה המצויה כיום במחסן. לתצהיר לא צורף כל מסמך המתעד את מלאי המשאבות במחסן, באיזה יום הגיעו המשאבות ובאיזה יום יצאו מהמחסן ולפיכך מדובר בתצהיר שבו מתיימר פרידמן לזכור עובדות ביחס לאירועים שארעו לפני יותר משנה קודם לכן, ואשר מאז אני מעריכה כי חלפו במחסן מאות ואולי אלפי משאבות! יתירה מכך, תצהיר זה נערך לאחר שזקנון כבר העיד בפני
והיה ברור לחלוטין איזה מידע נדרש על מנת לתמוך בעדותו, ומשכך, מדובר בתצהיר חסר כל משקל בעיני.

14.
בד בבד עם הגשת התצהיר ניתנה לנתבעת, לבקשתה, ארכה על מנת לנסות ולפנות פעם נוספת ליצרן על מנת לקבל נתונים שיאפשרו את אימות מספר המשאבה המקורית שהותקנה ברכב.

15.
ביום 2.9.09, משהתברר לנתבעת באופן סופי כי לא ניתן לקבל את מספר המשאבה המקורית שהותקנה ברכב על ידי היצרן, הגישה זו בקשה חדשה להורות לתובע להעמיד את הרכב לרשות הנתבעת על מנת שזו תוכל לפרק את המשאבה מהרכב על מנת לבדוק את תאריך יצור המשאבה (אשר ניתן לאתרו רק לאחר פירוק המשאבה) וזאת על מנת להוכיח כי אין מדובר במשאבה המקורית.

16.
לאחר קבלת תגובת התובע לבקשה, החלטתי להתיר לנתבעת לבצע את פירוק המשאבה אולם זאת תוך קביעת מספר תנאים שהם: נשיאת הנתבעת בעלות הפירוק במוסך שיבחר התובע ובשכרו של שמאי שימונה על ידי בית המשפט על מנת לפקח על הפירוק וההרכבה מחדש, וכן בכך שהנתבעת תסכים כי ככל שיתברר שתאריך יצור המשאבה קודם למועד יצור הרכב, הרי שתהיה בכך הוכחה כי מדובר במשאבה המקורית וכל שיישאר לבית המשפט להכריע בו, הינה סוגית הנזק (ראה החלטותי מיום 15.10.09, 17.11.09).

17.
בעקבות החלטות אלה, ניסתה הנתבעת "באותות ובמופתים" לשכנעני כי רק באם תאריך היצור של המשאבה סמוך למועד יצור הרכב, ולא יותר מ- 3 חודשים קודם למועד יצור הרכב, אזי ניתן להסיק כי מדובר במשאבה מקורית וזאת מאחר ולטענתה היצרן אינו מחזיק מלאי של משאבות ולפיכך חייבת להתקיים סמיכות זמנים בין תאריך יצור המשאבה לבין תאריך יצור הרכב.


על אף כל ניסיונותיה של הנתבעת להביא בפני
מסמכים התומכים בטענתה זו, דחיתי את הטענה וקבעתי כי בהעדר הסכמה להסדר שהוצע על ידי בהתאם להחלטתי מיום
15.10.09, אין לאפשר לנתבעת לבצע את פירוק המשאבה שכן, לא שוכנעתי כי פעולה זו תפתור את המחלוקות בין הצדדים.
כפי שניתן להיווכחי, אפשרתי לנתבעת אף מעל ומעבר לנדרש במסגרת בירור תביעה קטנה, להביא בפני
ראיות שיש בהן לתמוך בטענתה בדבר מעשה מרמה של התובע, אולם לא סברתי כי יש מקום לאפשר פירוק מחדש של המשאבה, מקום שאין בכך להבטיח שאכן עיקר המחלוקת תוסר מעל הדרך באמצעות פעולה זו, וסביר יותר להניח, לאור התנהלות הנתבעת בהליך זה כי מתן ההיתר לנתבעת לעשות כן, רק היה מרחיב את יריעת המחלוקת.

18.
לאור כל האמור לעיל, הגיע עת ההכרעה בתביעה זו ולאחר בחינת מכלול טענות הצדדים והראיות שהובאו בפני
, אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החלפת המשאבה ומחשב הרכב על ידי הנתבעת, התבררו כמיותרים וכי תוצאות בדיקת המשאבה המקורית שהוצגה על ידו והעובדה כי המשאבה הוחזרה לרכב והרכב תקין (לאחר שהוחלף החיישן), מעידים כאלף עדים על כך שפעולות הנתבעת עד להחלפת החיישן, היו למעשה מיותרות.

19.
אף בהעדרה של חוות דעת מטעם התובע,
אני סבורה כי מתקיים הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ונסיבות הענין, כפי שפורטו לעיל, מעידות על כך שבדיקות הנתבעת והחלפת החלפים על ידה, נעשו מתוך טעות בין אם זו נובעת מרשלנות של הנתבעת ובין אם זו נובעת מטעות שמקורה בפעולת המחשב באמצעותו היא בודקת את הרכבים.


אין כל בסיס לטענתה המרומזת של הנתבעת כי התובע ליווה כביכול את כל התיקונים וההחלפות שבוצעו על ידה ולפיכך מדובר בפעולות שאושרו על ידו. אין בטענה זו, גם אם היא נכונה, כדי להסיר ולו חלק מהאחריות של הנתבעת להחלטות המקצועיות שהתקבלו על ידה שכן, ברי כי אדם המגיע למוסך, סומך על מקצועיות נציגי המוסך ומאשר את ביצוע התיקונים על סמך חוות דעתם באשר לתיקון הנדרש. אין מקום במסגרת הקטנת הנזק לכאורה, או במסגרת של יחוס אשם תורם, לחייב אדם הבא אל המוסך לפנות לקבלת "חוות דעת שניה" קודם לביצוע התיקון.

20.
משלא הצליחה הנתבעת להוכיח את טענת המרמה שייחסה לתובע, ויש לזכור כי נטל הוכחת טענה זו הינו כבד יותר מאשר הנטל להוכחת טענות אחרות שכן, יש בה משום יחוס מעשה פלילי לתובע (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה,
פ"ד לח(4) 253, 260 (1984) וכן: י' קדמי "על הראיות" (2003) עמ' 1554-1558 והאסמכתאות שם), עומדת בעינה גרסת התובע אשר התרשמתי ממהימנותו ועקביות גירסתו, ואני קובעת כי המשאבה שנבדקה על ידי המכון ונמצאה תקינה ולאחר מכן הותקנה ברכב בחודש 5/2008 היא המשאבה המקורית שהוחלפה על ידי הנתבעת (פעמיים), והמסקנה מכך הינה כי החלפת משאבה זו על ידי הנתבעת, נעשתה שלא לצורך וכתוצאה מכך נגרמו לתובע הוצאות מיותרות.

21.
באשר לשאלת הנזק, התובע זכאי לקבל חזרה את הסכומים ששילם לנתבעת עבור הפעולות המיותרות של החלפת המשאבה והמחשב, בסך של 7,042 ₪ וכן הוא זכאי להחזר הסכומים ששילם עבור בדיקת המשאבה והתקנתה מחדש ברכבו בסך של 1,473 ₪.


התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בסך של 6,000 ₪ בגין השבתת הרכב למשך 6 ימים ומדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו וגם אם התובע הינו עצמאי, ניתן להוכיח קיומו של נזק כזה ובהעדר הוכחה אין מקום לפסוק את הסכום הנתבע.


יחד עם זאת אין ספק כי השתלשלות העניינים גרמה לתובע לבזבוז זמן ולעוגמת נפש אשר הפיצוי בגינה מוערך על ידי בסך של 4,000 ₪ .

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,515 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.08 ועד היום. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של
1,500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1082-11/08 מיכאל סבג נ' טכנו פ.י.א. צפון בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2010)