פסקי דין על ג'קלין שחף | פסקי דין על דניאל שחף | פסקי דין על גדליה ביטון

394/03 א     11/01/2004




א 394/03 ג'קלין שחף, דניאל שחף נ' גדליה ביטון




1
בתי המשפט
א 000394/03
בית משפט שלום נהריה
11/01/04
תאריך:
שופט: שחורי אליעזר

בפני
:

1. ג'קלין שחף

2.דניאל שחף

בעניין:
התובע/הנתבעים שכנגד
נ ג ד
גדליה ביטון
הנתבע/התובע שכנגד

פסק דין
תביעות הדדיות שתחילתן בתביעת משפחת שחף למתן סעד של צו עשה/אכיפת הסכם מכר דירה על ידי חיוב הנתבע והתובע שכנגד למסור את החזקה בנכס לתובעים והנתבעים שכנגד.

התביעה שכנגד של מר ביטון גדליה היא תביעה כספית ע"ס 118,118 ₪ לתשלום פיצוי מוסכם עקב הפרת הסכם המכר.

מכיוון שהתביעה הראשונה של משפחת שחף הסתיימה למעשה בהסכמה עם מסירת החזקה במהלך הדיון בבית המשפט ב- 26.1.03, יכונה התובע שכנגד מר גדליה ביטון
להלן "התובע" ואילו משפחת שחף יכונו להלן "הנתבעים".

ההסכם שבין הצדדים נכרת ב- 10.7.02 על פיו מכר התובע לנתבע 1 שהוא אחיו ולגיסתו הנתבעת 2 את דירתו ברח' נחלת אשר בנהריה. מדובר בדירת קרקע אשר התאימה לצרכי הנתבע 1 הסובל מעיוורון. סכום התמורה נקבע לסך של 130,000 דולר בשקלים ובסעיף 6 להסכם נקבע כי סך של 5000 דולר ישולמו במעמד חתימת ההסכם והיתרה בתוך 10 ימים מיום החתימה כפוף לכך שהתובע ימציא קודם לכן אישור מבנק טפחות בענין הסכמה להסרת שעבוד. הוסכם כי איחור של עד 7 ימים בביצוע תשלום לא ייחשב הפרה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בסמוך למעמד חתימת ההסכם הקדימו הנתבעים תשלומים ושילמו סך השווה ל- 20,000 דולר.

אין גם מחלוקת כי אישור בנק טפחות הומצא ב- 22.7.02 ועוד אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו את התשלומים עבור הנכס בתאריכים שונים בין 30.7.02 - 13.8.02 כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד נסמכת על טענות להפרת ההסכם בשניים:
א. על פי סעיף 7 להסכם התחייבו הנתבעים לרשום ולהעביר את הזכויות בדירה על שם הקונה "מיד לאחר קבלת אישור מס שבח, מס מכירה, אם חל, ואישור העיריה".
התחייבות זו לא קוימה.

ב. איחור בתשלומים המזכה את התובע בפיצוי מוסכם בסכום בשקלים השווה ל- 10,000 דולר על פי סעיף 11.1 להסכם ובנוסף בהפרשי ריבית בשיעור 0.5% ליום.

בעניין ההפרה הקשורה לאי קיום התחייבות להעברת הרישום של הזכויות על שם הנתבעים טוען התובע כי לראשונה נודע לו על כך שההתחייבות לא קוימה לאחר שרכש דירה אחרת בנהריה ודיווח על כך לרשויות המס.
התובע קיבל דרישה לתשלום נוסף מעבר לסכום של 10,392 ₪ אשר שילם בשומה עצמית כדמי רכישה ב- 31.12.02 כאשר הסכום הנוסף היה בסך 15,515 ₪ והדרישה נתקבלה בשלהי ינואר 03.

בתאריך 22.1.03 פנתה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעים בדרישה בפקסימליה לקיים את ההתחייבות להעברת רישום הזכויות על שם הנתבעים וציינה:

"למרות שהתחייבת על פי ההסכם לבצע את העברת הזכויות על שם הקונה לא טרחת לעשות כן עד עצם היום הזה.
יודגש כי הדבר מסב נזקים למרשי לפיכך במידה ולא תעשו כן תוגש תביעה נוספת לבית המשפט בגינה תחויבו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. "
בעקבות השגה שהגישה ב"כ התובע היא נדרשה למסור הצהרה על פי סעיף 73 לחוק מס שבח מקרקעין בענין העברת הזכויות והצהרה כזו נמסרה באפריל 03 או בסמוך לכך.

על פי הנתונים אשר מוסר התובע נמנע ממנו מלבצע העברת הזכויות בדירה החדשה שרכש ברח' ויצמן בנהריה שכן לא היה ביכולתו לשלם את סכום המס הנוסף אשר נדרש לשלם מכיוון שעל פי רישומי שלטונות המס הוא מחזיק בשתי דירות.

ועוד נדרש התובע לשלם סך 234.12 ₪ כדמי חכירה לשנת 2003 למינהל מקרקעי ישראל כיוון שהנתבעים לא דאגו להעביר רישום הזכויות בדירה על שמם.

בעניין ההפרה הקשורה ללוח זמני התשלומים אשר נקבעו כתמורה לתשלום עבור הדירה, דורש התובע את הפיצוי המוסכם בסך 10,000 דולר על פי סעיף 11.1 להסכם שבין הצדדים וכן את הריבית על פי סעיף 11.2 להסכם ובסה"כ חישבה ב"כ התובע את הפיצוי המגיע לתובע לסכום בשקלים השווה ל- 24,170 דולר.

הצדדים הגיעו להסכם דיוני ביום 26.1.03 על פיו נמסרה החזקה בנכס לנתבעים וכן הוסכם כי בעניין המחלוקת הכספית ייקבע מועד לטיעונים בע"פ, הצדדים יציגו את ראיותיהם וטיעוניהם ויינתן

פסק דין
שלא על דרך הפשרה. על פי הסכמה זו יש לקבוע כי למרות שלא הוגשה הגנה מסודרת בתביעה שכנגד הרי נקבעו גדרי המחלוקת בכתבי הטענות אשר בתיק בית המשפט ועל סמכם הסכימו הצדדים להתדיין.

טוענים הנתבעים כי האיחור הקל בביצוע חלק מן התשלומים (כאשר חלק נכבד מן התשלום הוקדם מעבר להתחייבות החוזית) נבע מן האיחור אשר איחר התובע בהצגת מכתב בנק טפחות בעניין הסרת שעבוד מן הדירה. מכתב זה אמור היה להימסר בתוך 5 ימים מיום חתימת ההסכם ובפועל נמסר רק ב- 22.7.02. מיד עם קבלת המכתב פעלו הנתבעים בשקידה והשלימו את כל התשלומים בחודשים יולי-אוגוסט 02.

התובע אישר בחתימת ידו במסמך הנושא כותרת תצהיר אם כי איננו מאומת כתצהיר ובפני
ב"כ הנתבעים בזו הלשון: 60221

"אני החתום מטה, גדליה ביטון
וכו' מצהיר בזאת בכתב דלקמן:
1. זהו שמי כתובתי ותעודת זהות כנ"ל.
2. הנני מצהיר שקבלתי כל התמורה עבור מכירת דירת המגורים בגוש 18148 חלקה
30 תת חלקה 2.
3. הנני מצהיר שלא היתה שום הפרה מצד הקונים.
4. הנני נותן בזה כתב סילוק תביעות מוחלט בעניין ההסכם. "

המסמך נחזה להיות חתום על ידי התובע והתובע באמצעות ב"כ טוען כי מעולם לא חתם על מסמך שכזה וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו מזוייפת.

התובע, על ידי ב"כ, טוען כי השוואה על פי טביעת עין בין חתימותיו המצויות בתיק בית המשפט תעלה בנקל שאין מדובר בחתימתו ועוד הוא מפנה את תשומת הלב לכך שעל פי תוכנו של המסמך הוא נחתם ב- 8.8.02 כאשר סכום נכבד מסכום התמורה עבור הדירה טרם שולם והרי לא יעלה על הדעת כי הצהיר בתאריך זה שקיבל את מלוא התמורה וכי אין לו כל תביעות כאשר בפועל לא כך היה.

הנתבעים מאידך מציעים להורות על כל בדיקה אובייקטיבית כגון בדיקת מומחה לזיהוי חתימות על מנת להוכיח את טענתם שאכן מדובר בחתימת התובע על המסמך.

להשלמת התמונה יצויין כי התובע מבקש לפסוק לזכותו את מלוא הפיצוי המוסכם היה ויתקבלו טענותיו בעניין הפרת ההסכם ותידחה הטענה בעניין מסמך הויתור וזאת על סמך ההלכות אותן הציג לתיק בית המשפט לפיהן לא יתערב בית המשפט בקביעת פיצוי מוסכם על ידי הצדדים אלא על סמך טענה מפורשת בענין זה והצגת ראיות על ידי הנתבע המוכיחות כי הפיצוי המוסכם כפי שנקבע חורג מן הנזק אשר באופן סביר ניתן היה לצפותו בעת כריתת ההסכם למקרה של הפרה.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים נראה כי אכן הנתבעים לא עמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמם בעניין לוח הזמנים לביצוע תשלום התמורה עבור הדירה ולכל הפחות שני התשלומים האחרונים ע"ס 343,000 ₪ שולמו באיחור קל.

על פי סעיף 6 להסכם שבין הצדדים הופר ההסכם בגיזרה זו הפרה יסודית ועל כן קמה לתובע הזכות לדרוש פיצויים לפי סעיף 11 להסכם.

אמנם נכון הוא שככלל אל לו לבית המשפט להתערב בגובה פיצוי מוסכם אשר קבעו הצדדים בהסכם שכן חזקה על הצדדים כי העריכו אל נכון את הנזק הצפוי כתוצאה מהפרה של הסכם. צד המבקש התערבות בית המשפט בשאלה שכזו חייב להציב את הנושא במחלוקת במסגרת כתבי הטענות ולהוכיח מדוע הפיצוי הנדרש חורג מן הצפי של הצדדים בשאלת הנזק למקרה של הפרה.

יחד עם זאת, במקרה דנן נראה על פני הדברים שמן הדין והצדק שלא לקבל את דרישת הפיצוי כפי שהיא. בסעיף 11.1 להסכם שבין הצדדים נרשם בספרות כי הצדדים קובעים סך של 10,000 דולר בשקלים כפיצוי מוסכם למקרה של הפרה יסודית ואולם בסוגריים ובמילים נרשם כי סכום הפיצוי המוסכם הינו 6500 דולר בלבד. כאשר מתגלה סתירה מן הסוג הזה יש לקבוע כפיצוי את הסכום הנמוך הנקוב במפורש במילים ולהעדיפו על פני הרישום הגבוה בספרות.

עוד עולה מנוסח ההסכם כי מעבר לסכום הפיצוי המוסכם נקבעה הריבית בשיעור של 0.5% ליום על הסכום המשולם באיחור וביישום הסנקציה למקרה דנן מדובר בריבית עונשית בשיעור של כ- 15% לחודש מעבר לפיצוי המוסכם. נראה איפוא שההסכם שבין הצדדים קבע כפל פיצוי מוסכם למקרה של הפרה בלא כל סיבה נראית לעין.

לפיכך, על הצד הנמוך, אין מקום להכיר אלא בסכום אותו ראו הצדדים לנגד עיניהם כפיצוי ראוי למקרה של הפרה יסודית לאמור סך של 6500 דולר כשוויים בשקלים, 30,000 ₪ (בעיגול) ביום היווצרותה של עילת התביעה.

טוענים הנתבעים כי התובע בחתימתו ויתר על הזכות לפיצוי במסמך אשר אמור היה להיות מאושר בתצהיר כמפורט לעיל. לא ניתן לקבוע על פי טביעת עין כי אכן מדובר בחתימת התובע והעובדה כי המסמך, לטענת הנתבעים, נחתם טרם ששולמה מלוא התמורה עבור הדירה, מעוררת אכן תמיהה. משהעלה התובע טענה של זיוף, מוטל נטל הראיה והשכנוע להוכיח את טענת הויתור ואת אמיתות המסמך, על שכמם של הנתבעים. בנטל זה הם לא עמדו ולבד מאמירה בעלמא באמצעות ב"כ שאכן מדובר במסמך אשר נחתם על ידי התובע, אין בנמצא כל ראיה לתמיכה בטענתם.

לפיכך דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

אני מחייב הנתבעים, ה"ה שחף ז'קלין ודניאל , לשלם לתובע מר ביטון גדליה ע"י ב"כ, סך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.02 ועד ליום התשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט בסך 1000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומי ההוצאות ושכ"ט ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בקביעת שכ"ט התחשבתי בפסיקת הוצאות ביניים לחובת הנתבעים בגין אי התייצבות למשפט ובהסכמת הצדדים להגיע להסדר דיוני בשאלת אופן ניהול ההליך.

המזכירות תשלח העתק לצדדים.

ניתן היום 11 בינואר, 2004 (י"ז בטבת תשס"ד) בהעדר הצדדים.
_______________
א. שחורי , שופט
קלדנית: תקוה








א בית משפט שלום 394/03 ג'קלין שחף, דניאל שחף נ' גדליה ביטון (פורסם ב-ֽ 11/01/2004)