פסקי דין על ל.ר. הובלות1995 | פסקי דין על ביטון רפאל | פסקי דין על שרון ביטון |

2160/06 פ     17/02/2010




פ 2160/06 מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה נ' ל.ר. הובלות1995 בע"מ, ביטון רפאל, שרון ביטון




בפני
: כב' השופטת – לילי יונג-גפר
, סגנית הנשיא
המאשימה:
מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה
נגד

הנאשמים:
1. ל.ר. הובלות1995 בע"מ

2. ביטון רפאל

3. שרון ביטון
<#2#>
נוכחים: מטעם המאשימה – עו"ד יעל פישר
מטעם הנאשמים – נאשמים 2 ו- 3 בעצמם ועו"ד יהלי שפרלינג
הכרעת דין לנאשם 3
אני מרשיעה את הנאשם 3, על יסוד הודאתו, בעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים, כמפורט בכתב האישום המתוקן.
<#6#>

ניתנה והודעה היום ג' באדר התש"ע, 17/02/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר
, שופטת
סגנית נשיא
זר דין לנאשם 3

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים.

העבירה נעברה בשלוש הזדמנויות בחודשים יולי ואוגוסט 2004 אז השליך הנאשם לשטח פתוח סמוך למושב מדרך עוז פסולת שכללה פסולת בניין, פסולת גושית, קרטונים, ניילונים, גרוטאות מתכת,חלקי דודים ומכונות כביסה, צמיגים ופסולת מוסכים.

כתב האישום הוגש תחילה נגד הנאשם ונגד אביו וחברה שבבעלות אביו אשר העסיקה בשעתו את הנאשם כשכיר מטעמו, בהובלת פסולת והשלכתה.

כתב האישום המקורי כלל אישומים רבים ונוספים ואף חמורים משמעותית מן האישום האמור אך במסגרת הסדר הטיעון, בוטל כתב האישום נגד האב והחברה ונמחקה למעשה מרבית כתב האישום באופן שהותיר אך ורק את האמור לעיל שהוא, כאמור, חלק קטן מתוך כתב האישום המקורי.

בתיק זה נשמעו ראיות התביעה וההגנה ולאחר מכן הגיעו הצדדים להסדר הטיעון. יצויין כי אותו חלק של כתב האישום שבו הודה הנאשם והורשע, הודה בו הנאשם מלכתחילה, כבר בחקירתו וממילא טוען הסנגור כי אילו הואשם מלכתחילה במה שבסופו של דבר הורשע בו, לא היה אף צורך בשמיעת הראיות ועל כן, אין לזקוף לחובתו את הזמן השיפוטי הרב שהוקדש לשם ניהולו של תיק זה.

התובעת מבקשת לגזור על הנאשם עונשי מאסר על תנאי, קנס שלא יפחת מ- 50,000 ₪, התחייבות וכן פסילת רישיון נהיגה על תנאי. היא מדגישה כי מדובר בשלושה מקרים ובעבירה כלכלית שנועדה לחסוך עלויות ועל כן, ובהתאם לפסיקה שהגישה, יש להחמיר בענישה ולהפוך את העבירה לבלתי כדאית.

הסנגור מבקש להקל עם הנאשם, ולהסתפק בעונש של קנס בסך 2,000 ₪ בלבד. הוא מדגיש כי הנאשם כבן 35, רווק, עובד כשכיר ואין לו כל הרשעות קודמות. הוא מנהל את חייו בהגינות ותוך שמירה על החוק וגם במקרה זה, פעל בתום לב אף אם מתוך טעות משום שעשה טובה לחבר והשליך עבורו פסולת במקום שלגביו אמר לו אותו חבר, כי הוא אתר מורשה להשלכת פסולת.
אין מחלוקת בדבר חומרת מעשיו של הנאשם, ובהתאם, אין צורך להכביר מילים לגבי חשיבות השמירה על ניקיון הסביבה.
העבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים המבוצעות בדרך של הובלות משאיות ופריקתן באתר לא מוסדר הן עבירות הנעברות בדרך כלל ממניע כלכלי, כאשר נהגי המשאיות או העומדים מאחוריהם מנסים לחסוך בזמן ובכסף על ידי ביצוע העבירות, ובכך פוגעים באינטרס הציבורי הרחב בשמירה על ניקיון הסביבה. בנוסף, ישנו קושי רב בתפיסת העבריינים בעבירות מסוג זה של לכלוך רשות הרבים. הדבר מחייב פריסת רשת של פקחים במקומות המועדים, קיום תצפיות, מארבים ומעקבים אחרי משאיות המובילות אשפה ופסולת ולהתחקות אחריהן לבירור מקום השפיכות ומחייב מאמץ כספי והשקעה מרובה ממשאביו של המשרד להגנת הסביבה. על כן הדבר מצדיק ואף מחייב עפ"י רוב למצות הדין עם עברייני איכות הסביבה באמצעות ענישה מכאיבה, שתהווה משקל נגד לפיתוי שבעשיית רווחים קלים, תוך גילוי אטימות לפגיעה הנגרמת לציבור כתוצאה ממנה.
בנסיבות אלו, יש להעדיף באופן ברור את האינטרס הציבורי של תגמול והרתעה, כמו גם הגנה על הציבור, על זה האישי של הנאשם.

בית המשפט העליון פסק לא אחת באשר לחומרתן של העבירות על חוקי איכות הסביבה. ר' לעניין זה את דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 1223/07 סח עלי נ' מ"י, תק-על 2007(1), 1997 שניתן בעניינם של מבקש והחברה שבבעלותו שהורשעו על ידי בית משפט זה בעבירות זיהום מים, לכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים:
"בשל ביצוע עבירות הנוגעות לפגיעה באיכות הסביבה... הצורך החברתי הגובה בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפי אותם עבריינים" (ר' רע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מ"י, פ"ד נ(3) 529).

כן ר' את ע"פ (נצרת) 397/02 מועצה אזורית גליל תחתון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 2003(2), 14864 , שם אומר בית המשפט המחוזי מפי כב' השופט כהן בעמ' 14876:
"בשנים האחרונות המודעות הציבורית והחקיקה בנושא איכות הסביבה גדלה כאשר גזר הדין שיקלל את כל הנסיבות והעובדות הראויות במקרה דנן לא ניתן לגלות גישה סלחנית כלפי המערערים לאור המחדלים והמפגעים אשר אירעו במקרה דנן. איכות הסביבה ובריאות הציבור הינם חלק מהאינטרס הציבורי ויש להטיל עונשים מרתיעים כנגד אלו הפוגעים באיכות החיים של הציבור הרחב תוך בחינת כל מקרה לנסיבותיו ולגופו של עניין".
יובהר כי באותו עניין זוכו בסופו של דבר הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם, אך אין בכך כדי למעט מן הדברים שנאמרו מפי שופט המיעוט בעניין מדיניות הענישה, כפי שצוטטו לעיל.

גם לאחרונה שב והדגיש בית המשפט העליון את חשיבות השמירה על איכות הסביבה, כמו גם את הצורך בענישה משמעותית לאלה המזהמים את הטבע בניגוד לחוק וממניעים של כדאיות כלכלית (ר' רע"פ 9934/08 עבדו ג'באלי נ' המשרד לאיכות הסביבה, ניתן ביום 3.12.08).
כן ר' בעניין זה פסיקת בתי המשפט המחוזי (ע"פ (מח-ת"א) 4048/98 כהן חברה לעבודות עפר נ' מ"י ,לא פורסם, ורע"פ 3697/99 שמעון כהן חברה לעבודות עפר נ' מ"י, תק-על 99(2)1; ע"פ (מחוזי ת"א) 71018/99 מועצה אזורית לב השרון נ' מ"י, דינים מח' לב(9) 386).
לחובת הנאשם עומדת העובדה כי ניסה לשפוך פסולת בניין בשטח פתוח לכל, והמצוי ברשות הרבים, ואך בשל מעקב של פקחי איכות הסביבה, אשר תפסוהו זמן קצר קודם לכן, נמנע מלעשות כן. אכן, צודק הסנגור בטענתו כי הנאשם לא זיהם בסופו של דבר את הקרקע, אולם יש לזכור כי מעשיו לא נמנעו בזכות חרטתו הוא, אלא משום שנתפס שניות ספורות קודם לכן, בעוד משאיתו כבר נוסעת לאחור לצורך שפיכת הפסולת. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את בקשת הסנגור להטיל על הנאשם קנס סמלי בלבד. על הקנס להיות כזה שיגרום לנאשמים להפנים את העלות הכלכלית של השמירה על איכות הסביבה לפעילותם הכלכלית גם בעתיד ולא רק בגין מעשיהם בעבר. ור' לעניין זה את דבריו של ד' פיש בספרו דיני איכות הסביבה בישראל (תשס"ב-2002), עמ' 200:
"הקנס הגבוה בגין עבירה בודדת, ותוספת הקנס בגין עבירות נמשכות, נועדו לתת בידי בתי המשפט כלים להפוך פעילות בלתי חוקית המבוצעת ממניעים כלכליים לבלתי רווחית, ולהרתיע על-ידי כך עבריינים בפוטנציה. מבחינת מדיניות חקיקתית, אמור הקנס לאותת למזהם שהימנעותו מלשאת בעלות הטיפול בזיהום שנוצר על ידו, והטלת הנזק על נכסי הכלל (תורת העלויות החיצוניות – externalities) אינה מקובלת על החברה"

עם זאת, עומדות לזכות הנאשם נסיבות לקולא אשר יש בהן במקרה זה כדי להצדיק הימנעות ממיצוי הדין עימו, אף אם לא עד כדי רמת הענישה המבוקשת ע"י הסנגור.

ראשית, יש לזכור כי מדובר בעבירות שנעברו לפני כ- 6 שנים כאשר לפני מועד וגם לאחריו לא עבר הנאשם כל עבירה נוספת, קלה כחמורה, על אף שבמהלך כל אותן שנים עוסק הוא דרך קבע ובאופן מקצועי בפינוי פסולת והשלכתה. ממילא ניתן להסיק כי נוהג הוא, בדרך כלל, להקפיד על החוק ולבצע את השלכת הפסולת במקומות מאושרים. טענתו ולפיה מעד באותה הזדמנות מתוך טעות בתום לב לא נסתרה, במיוחד לאור העובדה שהתביעה לא הביאה לעדות את מי שיכול היה לסתור טענה זו, הוא מזמין ההשלכה הנטען ע"י הנאשם. בנסיבות העניין, אינני רואה שלא לקבל את טענתו וגם אם אין בה הצדקה למעשיו, במיוחד משום חובתו הפוזיטיבית לוודא אישית כי האתר מאושר ולא לסמוך על דברי אחרים, הרי שיש בכך כדי להצביע על עובדה כי אין מדובר בפעילות סדרתית שהענישה בגינה חייבת להיות כמובן חמורה בהרבה.

גם העובדה כי המשפט התנהל כמעט עד תומו, אינה נזקפת לחובת הנאשם בהתחשב בעובדה כי הודה מלכתחילה במה שהורשע בו בסופו של דבר ולמעשה, שמיעת הראיות התחייבה מכך שהתביעה עמדה על הוכחת שאר חלקי כתב האישום.

התובעת הגישה לעיוני פסיקה לגבי מקרים שבהם נגזרו עונשים חמורים, לרבות קנסות בעשרות אלפי שקלים ואף למעלה מזה ומאסרים על תנאי, אך אינני סבורה כי ניתן ללמוד מהם גזרה שווה במקרה זה משום שבאותם מקרים דובר על נסיבות שונות: עבר פלילי קודם, ניהול הוכחות והכחשה מלאה, ביצוע עבירות חוזרות ונשנות וכן הרשעתם של בעלי עסקים וחברות וכו'. בחלק מפסקי הדין לא ניתן להבין את נסיבות ביצוע העבירה וממילא להקיש מהן על המקרה שבפני
נו.

נוכח הנסיבות המקלות שתואר ולעיל ועברו הנקי של הנאשם במיוחד, אינני רואה צורך, בנסיבות העניין, לגזור על הנאשם עונש מאסר.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לחומרה ולקולא כפי שפורטו לעיל אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:

1. קנס בסך 18,000 ₪ או 6 חדשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 18 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/3/2010.
במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפרעון מיידי.
הקנס ישולם לקרן לשמירת הניקיון במשרד להגנת הסביבה בהתאם לשוברים שיישלחו לנאשם ע"י המשרד להגנת הסביבה.
הקנס לא יגבה באמצעות בית המשפט.
2. התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מעבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים.
אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 3 חודשים, או עד שיחתום, לפי המוקדם.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
<#12#>

ניתן והודע היום ג' באדר התש"ע, 17/02/2010 במעמד הנוכחים.
לילי יונג-גפר
, שופטת
סגנית הנשיא
36
בית משפט השלום בנצרת
ת"פ 2160-06 משרד לאיכות הסביבה, יועץ המשפט נ' ל.ר. הובלות1995 בע"מ
ואח'
17 פברואר 2010









פ בית משפט שלום 2160/06 מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה נ' ל.ר. הובלות1995 בע"מ, ביטון רפאל, שרון ביטון (פורסם ב-ֽ 17/02/2010)