פסקי דין על ברינדה לירון | פסקי דין על גולדברג יעל | פסקי דין על גולדברג לני | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח ואח' |

4962/06 א     21/02/2010




א 4962/06 ברינדה לירון נ' גולדברג יעל, גולדברג לני, מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'




1


בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים
ת.א. 4962/06
בפני
כב' השופטת יעל ייטב





21/02/2010


בעניין:
ברינדה לירון



ע"י ב"כ עו"ד
מירון קין
התובע

נ ג ד


1 . גולדברג יעל

2 . גולדברג לני

3 . מנורה חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עבד אלרחמאן עאסי

ממשרד עו"ד ע. בריק
הנתבעים






1. ציפורה ואיתן ברינדה
ע"י ב"כ עו"ד מירון קין

2. "מרכז קניות "יפת השמש
3. הדר" חברה לביטוח בע"מ"
ע"י עו"ד חלי תורן ממשרד עו"ד בלטר, גוט אלוני ושות'
4. פעלטון בע"מ
ע"י עו"ד ורד גוילי צולמן ממשרד עו"ד מוני עזורה ואח'
.




צד ג'




פסק דין

מבוא
התובע, יליד 31.7.90, נפגע בתאונה שאירעה ביום 15.7.04 במגרש משחקים אשר הוקם בחניון המרכז המסחרי בבית שמש.

1. על פי המתואר בכתב התביעה, הנתבעים 1 ו- 2 הציבו בחניון 5 מתקנים מתנפחים. התובע, אשר הגיע למקום על מנת להשתתף בפעילות המתקנים, התגלגל מאחד מהם, ונחבל. פעילותם של נתבעים 1 ו- 2 במקום בוטחה על ידי נתבעת 3.

2. הנתבעים שלחו הודעות לצד השלישי, להוריו של התובע, למרכז הקניות שבחניונו הוצבו המתקנים, ומבטחתו, וליצרנן המתקנים המתנפחים.

נסיבות התאונה
עדות התובע
3. על פי המתואר בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי התובע, ביום האירוע, לקראת השעה 10:00, הגיע למקום עם אחיו הקטן, על מנת לשחק במתקנים אשר הוצבו במקום. אחד המתקנים היה על פי תיאורו, מתקן של מגלשה מתנפחת, שגובהו בין 2.50 ל- 3.00 מטר. התובע ואחיו עלו שוב ושוב למתקן וגלשו ממנו, עד שלפתע הועף התובע אל מחוץ למתקן, מגובה של כ- מטר וחצי, ונחת על גבי משטח החנייה שעליו הונח המתקן.
4. פורט בתצהיר עדות ראשית שהמתקן היה פתוח משני צידיו, ולא היה מגודר בקירות. בהעדר קיר בולם, לא היה לתובע לטענתו במה להיאחז.
5. כן פירט התובע בתצהירו, שהמתקן הוצב על משטח קשה, למיטב זכרונו כורכר או אספלט. על המשטח, לצידו של המתקן או בחזיתו, לא הונחו מזרנים או אמצעים אחרים לבלימה או להגנה.
6. התובע הוסיף שבעת התאונה לא היו המתקנים תחת פיקוחו של מבוגר, לא נכח במקום מבוגר כלשהו, אלא ילדים בלבד, איש לא דאג לסדר, ועל כן, לאחר התאונה, פנה התובע לקופת החולים המצויה במרכז המסחרי, באופן עצמאי.
7. במהלך חקירתו הנגדית, הוצגו לתובע תצלומים של מספר מתקנים, ואולם הוא לא ידע לזהות בוודאות מהו המתקן שממנו נפל. כל שהיה זכור לו היה מקום הצבתו של המתקן, מול המדרגות, וכן שהמגלשה פנתה כלפי צד ימין.
8. התובע ידע לתאר שמצדו האחד של המתקן טיפסו עליו, ומצדו השני, גלשו ממנו. כן השיב שלמיטב זכרונו לא היה המתקן מיועד לכך שיקפצו עליו, ולמרות זאת היו במקום ילדים שקפצו עליו.
9. את הגלישה מהמתקן החל לדבריו בישיבה, ואז נשכב עם רגליו לפנים. הוא לא השתולל בעת הגלישה, ולא ידע להסביר מדוע נפל. לטענתו, לא היו למתקן מעקה, ואם היה, היה המעקה נמוך. לפתע הרגיש שהוא נופל למטה. להערכתו, מגובה של 1.50 מטר. לדבריו יתכן שמישהו דחס את המתקן, וכתוצאה מכך עף, הוא עצמו לא הרגיש שקיבל מכה.
10. התובע העיד על כך שאת עיקר הפגיעה ספג בידו, שעליה נפל, וכל מרפקו הסתובב.
11. התובע טען שמסביב למתקן לא הונחו מזרנים, אלא בחזית בלבד, ותוך כדי הנפילה, ראה שהוא עומד להיחבט באספלט.
12. לאחר הנפילה, באו אליו אחיו וחברו שנכחו במקום ושיחקו באותה עת במתקן אחר. הוא קם לדבריו, ופינה את עצמו לקופת החולים הסמוכה, שם קובעה ידו, ולאחר מכן התקשר לאביו שבא לאספו מן המקום. משם נסעו הוא ואביו לבית החולים שערי צדק בירושלים, שם נשאר מאושפז עד היום שלמחרת.
13. על פי עדותו של התובע, הוריו לא שהו במקום באותה שעה, אלא היו בעבודתם, ולמיטב זכרונו גם כל שאר הנוכחים במקום היו ילדים, שהשתמשו במתקנים ללא נוכחות הוריהם. כן השיב שהוא לא ראה סדרן במקום או משגיח, ובעקבות נפילתו לא נוצרה התקהלות. התובע זכר שבעל הפיצרייה הסמוכה ראה אותו בוכה וחבול לאחר שנפל, ואולם הוא לא ניגש אליו לעזור לו. התובע לא זכר שראה במקום את הנתבע.



עדות הנתבע

14. בתצהיר עדות ראשית פירט הנתבע שביום 11.3.01 סיכם עם המרכז המסחרי, צד ג'3, על הקמת הפנינג משחקים בתחומי המרכז, למשך יומיים. בהתאם לסיכום, הגיע הנתבע למקום ביום 2.4.01, בליווי שני עובדים, וביחד הקימו את המתקנים.
15. בהתאם להסכם, הותקנו במקום 5 מתקנים: טרמפולינה, טרמפולינה קוף, מסלול אתגר, מגלשה דינוזאורים, ומגלשת מפלסים.
16. המתקנים נרכשו לטענתו מאת חברת פעלטון בע"מ, צד ג' 5, לאחר שהוסבר לו שמדובר במתקנים בטיחותיים, וכי לא קיים חשש לנפילת ילדים מהמתקנים.
17. הנתבע פירט שבמהלך הפעלת המתקנים, עמדו לצידם כל העת שני שומרים: האחד, בכניסה, והאחר, ביציאה, על מנת למנוע מהילדים לטפס בכיוון הנגדי, לשמור שבכל פעם יטפס ילד אחד בבד, וכן על מנת לדאוג לשלומם ולביטחונם של הילדים. סה"כ נכחו במקום כל העת 6 מבוגרים: הוא עצמו, שניים מעובדיו, וכן שלושה מעובדי המרכז המסחרי.
18. הכניסה למתקנים הותרה למי ששילם דמי כניסה בסך של 11 ₪, או שלחילופין רכש במרכז המסחרי מוצרים בסכום מסוים.
19. המתקנים הוצבו בסמוך זה לזה, ועל כן כולם היו בטווח הראייה של הנתבע ושל עובדי המרכז.
20. כן נכחו במקום הורים לילדים אשר השתמשו במתקנים, צפו והשגיחו על ילדיהם.
21. הנתבע פירט שעל גבי כל מתקן הופיעו הנחיות הבטיחות בצורה ברורה, והשומרים שהוצבו לידי המתקנים, קיבלו הוראות באשר לשמירה ולשימוש במתקנים.
22. הנתבע טען בתצהירו שהאירוע נושא התביעה כלל לא אירע. לטענתו, ביום 3.4.01 התקשר אליו אדם שאינו מוכר לו, אשר הזדהה כהורה, טען באוזניו שבנו נפצע במהלך השימוש במתקן, וכי הוא נמצא בדרכו לבית החולים. הנתבע פירט שבמהלך שעות הבוקר שהו במקום מבקרים מעטים, ושאילו הייתה מתרחשת במקום תאונה כמתואר, היה רואה אותה, ולכל הפחות היה רואה התקהלות של אנשים, או סימן לכך שמישהו נפגע.
23. במהלך חקירה נגדית ציין ששמע על התאונה למחרת היום, אז סופר לו שמישהו לקח את בנו לבית החולים. יחד עם זאת, הוא לא ראה לטענתו את התאונה, אף לא ראה במקום ילד חבול או בוכה.
24. הנתבע השיב שבכניסה למתחם המתקנים לא הוצב שלט אזהרה. לא הוצבה גם אזהרה שאין להתגלש על מעקה המתקן.
25. הנתבע השיב שלתיאורו של התובע מתאים המתקן המצולם בתצלומים נ/3 ונ/4. הוא הודה בחקירה נגדית לבא כוחו של התובע שאילו היה נופל ילד מהמתקן, היה נופל מגובה של כ- 1.80 מטר, ואולם לטענתו, מעקה המתקן גבוה וקשיח דיו, ומעולם לא נפלו ממנו ילדים.
26. כאשר הופנה לילדה המצולמת בתצלום שהגיש (מוצג נ/4), טען שהמצב המצולם אינו מסוכן, והראיה הינה שאיש לא נפל מהמתקן.

27. הנתבע השיב שהוצבו במקום שומרים על מנת להשגיח על הילדים המתגלשים, 4 במספר. כל אחד מהשומרים היה צריך לדבריו להסתובב במקום, ולא לעמוד במקום קבוע. כן השיב שלא הוצבו מזרנים בצידי המתקנים, אלא בחזיתם בלבד.
28. מאוחר יותר השיב שנכחו באירוע 3 משגיחים מטעמו , הוא ושניים נוספים, ולדעתו די היה במספר זה של משגיחים על אף שהיו במקום 5 מתקנים.
29. אשר למשגיחים מטעם המרכז המסחרי, הנתבע השיב שאינו זוכר כמה אנשים נכחו במקום מטעמו של המרכז המסחרי, ואולם אם כתב בתצהירו שהיו שלושה, סימן שהיו 3 עובדים, שכן בשעת רישום התצהיר, בוודאי זכר זאת, והסתמך על תרשומת שערך כחודשיים לאחר האירוע. לטענתו, נחקר על ידי חברת הביטוח מנורה כחודשיים לאחר התאונה, ואז היו הפרטים רעננים בזיכרונו. בעת עדותו לא ידע הנתבע לאשר בוודאות שאכן נכחו במקום 3 עובדים מטעם המרכז המסחרי.
30. במקום אחר אישר הנתבע שעל פי טופס ההזמנה לא נדרשת השתתפותם של עובדים מטעם המרכז המסחרי.
31. הנתבע שב וטען שהאירוע לא קרה, וכי מדובר בניסיון לטפול עליו אשמת שווא. כן השיב שאין נגדו אף תביעה אחרת, ובעבר, ככל שהיו נפילות ממתקנים, דובר בנפילות קלות, אשר לכל היותר גרמו לשפשוף קל, והן תמיד טופלו על ידו.
32. לשאלה האם פנה לחברת הביטוח מנורה, אשר ביטחה אותו, השיב שיתכן שהפנה את התובע לחברת הביטוח.
33. הנתבע פירט שאת המתקנים הקים במקום בסיוע של 4 עובדים שלו, כן אישר שכאשר רכש את המתקנים קיבל הסבר מלא על אופן הפעלתם. באשר למשפט בטופס ההזמנה לפיו מבוטח האירוע בביטוח צד ג', השיב שכפי הנראה נדרש הדבר מהמזמין.
34. כן אישר הנתבע העיד שהמתקנים שמופעלים על ידו הינם מתקנים שרכש מחברת פעלטון, וכי הם כולם איכותיים ובטוחים, ומעולם לא הייתה לו תקלה עמם.

עדות הצד השלישי 2- ד"ר אבי זלוצ'ובר

35. ד"ר אבי זלוצובר, המשמש כמנהל המרכז המסחרי, פירט בתצהיר עדות ראשית, שמדובר במרכז מסחרי קטן, שבו מועסקים שני עובדים בלבד, שניהם עובדי ניקיון ואחזקה.
36. על פי המפורט בתצהירו, הזמין את הפעילות מהנתבעים רק לאחר שברר עמם ווידא שקיים כיסוי ביטוחי לפעילותם וכי הם נוטלים על עצמם את מלוא האחריות לשימוש במתקנים.
37. הזמנת הפעילות כללה את הצבת המתקנים במקום, הפעלתם, ופינויים מהמקום בסיומה של הפעילות.
38. המתקנים הופעלו לטענתו על ידי הנתבעים ועובדיהם בלבד . שני עובדי הניקיון והאחזקה של המרכז המסחרי לא היו מעורבים על פי גרסתו בהפעלת המתקנים או בהצבתם.
39. העד פירט שככל הידוע לו גייסו הנתבעים תלמידי תיכון מאזור בית שמש על מנת שישגיחו על פעילות המתקנים.
40. בחקירה נגדית הדגיש שעמד על כך שיפורש בטופס ההזמנה קיומו של ביטוח צד ג', שכן מבחינת המרכז המסחרי היה קיומו של ביטוח שיבטח את כל אירוע, משום תנאי מהותי, אשר בלעדיו לא היה מזמין את המתקנים. כן השיב שהוא לא דרש לבדוק את הביטוח של הנתבעים.
41. העד העיד על כך שכשבוע או שבועיים לאחר המועד הנקוב בכתב התביעה, קיבל שיחת טלפון מאדם שטען שבנו נפצע תוך כדי הפעילות על המתקנים, והפנה אותו לנתבעים.

עדות הצד השלישי 4- מר תמיר הירש
מטעם צד ג' 4 העיד מר תמיר הירש, מנהל החברה.
42. בתצהיר עדות ראשית, פירט העד שלא הוצגה בפני
ו כל ראייה לכך שהנתבעים רכשו ממנו את המתקן, אף לא ברור באיזה מתקן מדובר.
43. אשר למתקנים המיוצרים או המסופקים על ידי החברה, פירט העד שהחברה הינה אחת מהחברות המובילות בתחום מתקני השעשועים, וכל המתקנים הינם מתקנים בטיחותיים, העוברים בדיקת בטיחות ובקרה לפני שהם מועברים לשימוש, וראויים לשימוש על ידי ילדים. המתקנים אשר היו בשימוש בשנת 2001 היו מתקנים שיוצרו על ידיד חברה אנגלית, שכל מתקניה היו בטיחותיים.
44. כל מתקן המסופק על ידיד החברה, מגיע למפעיל עם דף הפעלה, אשר העתק ממנו צורף לתצהיר, שבו מפורט שקיימת חשיבות שלצד המתקן יהיה משגיח מבוגר, שישגיח על פעילות הילדים, יווסת את מספר המשתמשים, יוודא שטווח הגילאים של הילדים המשתמשים במתקן יהיה קרוב, ידאג שהילדים לא ידחפו זה את זה, וכו'.
העד הדגיש בתצהירו שהחברה לא הפעילה את המתקן, המתקנים יצאו משליטתה ומהשגחתה, ואין לה כל ידיעה על אירוע התאונה.
45. בחקירה נגדית השיב שקיימת חובה להציב משגיח או סדרן על כל מתקן. כן השיב שברגע שהמשגיח הולך, יש להפסיק את פעילות המתקן עד שובו, על מנת למנוע טיפוס של ילדים על המעקה. כן השיב שגם אילו היה רשום שחובת ההשגחה חלה על ההורים, חלה החובה על המשגיח מטעם המפעיל.
האחריות

46. שתי שאלות טעונות הכרעה בנושא זה: האחת, נסיבות פציעתו של התובע; השנייה, על מי מוטלת האחריות לפיצויו.
נסיבות התאונה

47. המחלוקת הראשונה הטעונה הכרעה הינה בשאלה האם אירעה התאונה בשעה שהתובע גלש על המתקן, כפי שהעיד, או שמא התאונה שאירעה לו אירעה במקום אחר, ללא כל קשר למתקנים, כפי שגרס הנתבע.
48. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, מצאתי שיש לאמץ את גרסת התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה. עדותו של התובע הייתה עדות אמינה. אף שהיה קטין בעת האירוע, התרשמתי שהוא זוכר את נסיבותיו המהותיות של האירוע. גרסתו לפיה קם על רגליו לאחר שנפל ופנה לקופת החולים הסמוכה, נראית לי עדות סבירה.
49. מפאת גילו ומפאת הזמן הרב שחלף, איני סבורה שתיאורו את התאונה לוקה בחסר, ואינני סבורה שמוטלת עליו האחריות להצביע על הגורמים המדויקים לנפילתו. ניתן לצפות שבמהלך הבילוי לא ישים ילד בן עשר את ליבו לפרטים ולמעשיהם של הילדים האחרים שמסביבו, האם השתוללו או שתרמו בדרך אחרת לנפילה.
50. העובדה שהנתבע לא ראה את האירוע, אינה מעידה על כך שהאירוע לא התקיים. עולה מעדותו של הנתבע שעל אף ריבוי המתקנים והילדים, אשר לא היו מלווים על ידי הורים, לא נכחו במקום יותר משלושה משגיחים מטעמו, כולל הוא עצמו, ולפיכך אין לתמוה על כך שלא היה באפשרותו להבחין בכל ההתרחשויות.
51. הן הנתבע והן הצד השלישי העידו על כך שמספר ימים לאחר האירוע פנה אליהם אדם והודיע להם על התרחשותו. בשים לב לטיבה של הפגיעה, ולאשפוזו של התובע לאחר התאונה, אין בהכרח לצפות שכבר ביום התאונה יתייצבו הוריו של התובע במקום לשם בדיקת זהות האחראים.
52. אינני מוצאת לייחס חשיבות לכך שבחדר מיון שערי צדק לא נרשמו נסיבות התאונה, ושהרופאים הסתפקו בציון העובדה שהתובע הגיע עם שבר בידו, שכן, נסיבות התאונה המדויקות אינן חשובות לצוות הרפואי, ולא בהכרח הם יתעכבו ויפרטו את פרטיו וגורמיו.
53. ראוי לציין שגרסת התובע עולב בקנה אחד עם תיאור הפגיעה על ידי המומחה הרפואי, ומתיישבת עם התיעוד הרפואי שנערך בסמוך לתאונה.
54. לפיכך, מצאתי שיש לאמץ את גרסתו של התובע באשר לנסיבות פציעתו.
אחריות הנתבעים
55. השאלה השנייה הטעונה הכרעה הינה השאלה האם התרשלו הנתבעים והאם הם אחראים לפיצוי התובע בגין נזקיו.
56. לטענת התובע, מוטלת על הנתבעים חובת אחריות מוגברת, כמי שנטלו על עצמם להפעיל פארק שעשועים מאולתר, חובת זהירות המחייבת נקיטת אמצעי זהירות מוגברים. כן נטען שהנתבעים הפרו את חובת הזהירות.
57. לטענת הנתבעים לא הייתה כל התרשלות מצדם שיש בה כדי לחייבם בפיצוי התובע.
58. דומני שלא תתכן מחלוקת על כך שעל אדם המפעיל פעילות מתקנים המיועדת לקטינים, מוטלת חובת זהירות מוגברת, מושגית וקונקרטית כאחד (ראו למשל ע"א 785/80 עיריית פ"ת נ' צרפתי, פ"ד לח (3) 39, ע"א 2061/90 אילנה מרצ'לי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802; ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה המקומית מודיעים).
59. עולה מהראיות שהובאו בפני
שהנתבעים הפרו את החובה המוטלת עליהם. מעדותו של הנתבע עצמו עולה שלמרות שהיו במקום 5 מתקנים, לא נכחו במקום למעלה משלושה משגיחים מטעמו.
60. כפי שהעיד העד מטעם צד ג'4, מחייבות הוראות הבטיחות משגיח לכל מתקן, שתפקידו להבטיח שימוש מבוקר, הן מבחינת מספר הילדים העושים שימוש במתקן בכל רגע נתון, הו מבחינת סיווגם לפי גלאים, על מנת למנוע פגיעה של הגדולים בקטנים, הן על מנת למנוע השתוללות ושימוש לא תקין, העלול לסכן את המשתמשים, כגון טיפוס על המעקה.
61. הטענה לפיה נכחו משגיחים נוספים מטעם הקניון לא הוכחה, ונראה שהועלתה רק על מנת להציג בפני
מספר משגיחים כמספר המתקנים. מטופס ההזמנה לא עולה שגם הקניון אמור לשלוח משגיחים מטעמו. קיבלתי את עדות מנהלו לפיה כוח האדם היחיד שיש לקניון הוא שני עובדי ניקיון, שאינם מיומנים בהשגחה על ילדים, והממלאים באותה עת את תפקידם.
62. כן עולה מעדותו של הנתבע שבמקום לא הוצבו שלטי אזהרה המזהירים את הילדים מפני שימוש לא נכון.
63. עצם הטענה לפיה הנתבע כלל לא ראה את התאונה, אינה מעידה על כך שהתאונה לא אירעה, אלא היא מתיישבת עם הטענה הנגדית שהנתבעים לא נקטו באמצעי הבטיחות הדרושים.
אשם תורם

64. הנתבעים טענו שיש להטיל על התובע אשם תורם, כיון שנהג בחוסר זהירות. כן טענו שהיה על הוריו להשגיח עליו.
65. איני סבורה שיש להטיל על התובע אשם תורם, או שיש להטיל אחריות על הוריו כצד שלישי.
66. מדובר בנפגע שהיה בעת התאונה קטין צעיר בשנים, ולא היה עליו לצפות או להניח שהשימוש במתקנים מסוכן או עלול להסתיים בפציעה. עולה מהראיות שהילדים הגיעו למקום ללא הוריהם, אשר שהו באותה עת בקניון, או לחלופין בעבודתם. איש לא טען שהכניסה למקום או השימוש במתקנים הותנו בהשגחה מצד ההורים, או שהוצבה במקום אזהרה. ההורים אשר שלחו את הילדים למתקנים היו רשאים לצפות שהפעילות נועדה להקנות להם זמן פנוי לקניותיהם בקניון, וכי התשלום הינו גם עבור השגחה סבירה על ילדים, באופן שלא יביא לפציעתם.
חלוקת האחריות בין הנתבעות לצדדים השלישים
67. הנתבעים הפנו לכך שמגרש החניה נמצא בבעלות או בחזקתה של החברה צד ג'2ולפיכך מוטלת אחריות גם עליו, שכן עובדי הקניון נטלו חלק בהפעלת מתחם השעשועים, וכן בשל היותו בעל המקרקעין.
68. באשר לצד ג/4 טענו הנתבעים שפעלו בהתאם להנחיות הבטיחות של החברה, וככל שאין די בכך, מוטלת האחריות על הצד השלישי שלא סיפק הוראות בטיחות מדויקות.
69. צדדים השלישי 2 ו- 3 טענו שעובדים מטעמם כלל לא היו שותפים להפעלת מתקני השעשועים. נטען שהקניון התקשר עם גורם מקצועי בתחום, ותנאי בסיסי להתקשרות היה קיומו של ביטוח להפעלת הפעילות. כן נטען שהנתבעים הסכימו לקחת על עצמם התחייבות לדאוג לביטוח, כפי שעולה מטופס הזמנת הפעילות.
70. נטען שהקניון הוציא מידיו את השליטה והפיקוח במגרש החנייה והעבירם לנתבעים לשם הפעלת המתקנים.
71. צד ג/4 טען שלא מוטלת עליו כל אחריות, שכן כלל לא הוכח שהתאונה אירעה במתקן ממתקניו. נטען שהצד השלישי לא נטל חלק בהפעלת המתקנים, וכי הוא מצדו עשה כל שביכולתו על מנת להבטיח שימוש בטוח וזהיר, באמצעות הספקת מתקנים בטיחותיים והוראות להפעלתם הבטוחה.
72. אף שגם הצד השלישי 2 חב בחובת זהירות מושגית, כמי שמחזיק במקרקעין שעליהם בוצעה הפעילות, מצאתי שבנסיבות מקרה זה ובנסיבות ההתקשרות בין הנתבעים לבינו, לא מוטלת על הצדדים השלישיים 2 ו- 3 חובת זהירות קונקרטית.
73. עולה מהראיות, שהצד השלישי אינו בקי בהפעלת מתקנים מתנפחים, ועל כן פנה לבעל מקצוע בתחום זה. אף שלא נערך בין הצדדים חוזה מפורט, ניתן לדלות מטופס ההזמנה של הפעילות (מוצג צג/1) מה היה אומד דעתם של הצדדים בכל הנוגע להתקשרות ביניהם.
74. עיון במוצג צג/1 מלמד על כך שהאירוע כולל השגחה טכנית וביטוח צד ג'. אף שכאמור לא פורטו הדברים באריכות, ניתן ללמוד מהכתוב בהצעה, וכן מעדות צד ג 2 והנתבע עצמו, שסוגיית ביטוח צד ג' הייתה סוגיה מהותית. הצדדים לא יוצגו על ידי עו"ד או בעל מקצוע, ואולם דומה שיש לאמץ את פרשנות הצד השלישי, לפיה מתייחסת התניה האמורה לביטוח אחריותו של הקניון, שכן פרשנות אחרת מאיינת את התניה ואינה עולה בקנה אחד עם החשיבות שייחס לה מצד ג/2.
75. עיון בטופס ההזמנה מלמד גם על כך שלא נקבע שההשגחה תעשה גם על ידי הקניון, אלא על ידי המפעילים בלבד.
76. משנמסרה עריכת הפעילות לגורם מקצועי, המתמחה בפעילות במתקנים מתנפחים עבור ילדים, ונדרש ביטוח לפעילות האמורה, לא היה על הצד השלישי לצפות שהנתבעים יפרו את החובה המוטלת עליהם ויתרשלו בהפעלה. התרשמתי שהצד השלישי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח שהנזק לא יקרה, והפקיד את הטיפול בפעילות בכללותו בידי הנתבעים.
77. לפיכך אינני סבורה שבנסיבות העניין מוטלת על הקניון אחריות כלפי הנתבעים ועל כן יש לדחות את הודעת צד ג', ככל שהיא מופנית כלפי צדדים שלישיים 2 ו-3.
78. באשר לצד שלישי 4, לא מצאתי שמוטלת עליו חבות מושגית או קונקרטית.
79. ראשית, לא הוכח שאכן המתקנים שבהם נעשה שימוש הם מתקנים שסופקו או יוצרו על ידי הצד השלישי האמור.
80. לא זו אף זו. מצאתי שהתאונה אירעה בשל תפעול לא נכון של המתקנים, העדר השגחה נאותה, והעדר אמצעי בטיחות מתאימים. התאונה לא אירעה בשל פגם כלשהו במתקנים, אף לא בשל ליקוי באמצעי הבטיחות עליהם הורה הצד השלישי 4, נסיבות שבהתקיימן יתכן שהיה ניתן להצביע על חובת זהירות מושגית או קונקרטית. הנתבע עצמו הבהיר בחקירתו הנגדית שאין לו כל טענה לגבי המוצרים, והוא משתמש בהם עד היום.
81. לפיכך יש לדחות את ההודעה לצד השלישי גם ככל שהיא מופנית כלפי צד ג' 4.

הנכות הרפואיות

82. לאור הפערים בין הנכויות שקבעו מומחים מטעם הצדדים, מונה פרופ' רמי מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. המומחה קבע בחוות דעתו שבעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%, בשל " שבר סופרה- קונדילרי במרפק ימין (יד דומיננטית)... השבר התחבר ונותר אנטה- קורווטום מזערי. התובע נותר עם דלדול שרירים מזערי, יישור יתר של המרפק ורגישות ממוקמת".
83. המומחה קבע שסביר לקבוע שבמהלך ימי המחלה שניתנו לתובע, עד יום 15.5.01, הייתה נכותו הזמנית בשיעור של 100%.
84. המומחה לא זומן לחקירה נגדית, ועל כן אני מאמצת את חוות הדעת של המומחה וקובעת שנכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 5%.
ההשלכות התפקודיות של הנכות

85. בתשובה לשאלות הבהרה, מיום 25.12.07, הביע המומחה דעתו שהנכות הרפואית משקפת גם את הנכות התפקודית.
86. בא כוחם של הנתבעים טען שאין לאמץ קביעה זו, והפנה לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, אשר קבע שאין עוד כל מגבלה במרפק. כן הפנה בא כוחו של התובע לכך שבמועד גיוסו לצה"ל ניתן לתובע פרופיל צבאי של 97.
87. אינני סבורה שהפרופיל הצבאי עומד בסתירה לקביעת המומחה או שיש בו כדי להעיד על ההשלכה התפקודית של הנכות. בהתאם לחזקות שנקבעו בפסיקה לשם קביעת נזקיהם של קטינים, יש לקבוע שנכותו התפקודית של התובע, כמו גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, הינם בגובה הנכות הרפואית, היינו, בשיעור של 5%.

רכיבי הנזק
כאב וסבל
90. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, וכן את טיבה והיקפה של הפציעה, העובדה שמדובר ביד ימין דומיננטית, הטיפולים שעבר התובע, והזמן שחלף מאז התאונה, אני סבורה שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי בסכום של 35,000 ₪.
אבדן השתכרות בעתיד
91. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפסוק לתובע הפסד בשל השתכרות בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק ונכות בשיעור של 5%. בשים לב לכך שמדובר ביד דומיננטית, ולחזקות הקבועות בפסיקה, יש לפסוק פיצוי בזיקה לתחשיב אקטוארי מלא, בסכום מקורב של כ- 120,000 ₪.
עזרת הזולת
92. לאור טיב הפציעה והנכות הזמנית בשיעור של 100% למשך כחודשיים, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה פיצוי בסכום של 3,000 ₪.
סיכום
93. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע תוך 30 ימים, פיצוי בסכום של 158,000₪. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, וכן, הוצאות המשפט, ובכלל זה עלות שכ"ט המומחה מטעם התובע, השכר ששולם לעדים והאגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן.
94. אני דוחה את ההודעות לצדדים השלישיים. הנתבעים ישלמו לצדדים שלישיים 2 ו- 3 וכן לצד שלישי 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,500 ₪ לכל צד, בתוספת מע"מ כחוק.
95. ככל שהסכום לא ישולם לנתבעות עד המועד האמור, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום ז' באדר, תש"ע (21 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.


יעל ייטב
, שופטת









א בית משפט שלום 4962/06 ברינדה לירון נ' גולדברג יעל, גולדברג לני, מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/02/2010)