פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על שרון יוסף

66589/07 תאמ     18/02/2010




תאמ 66589/07 המוסד לביטוח לאומי נ' שרון יוסף








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



18 פברואר 2010

תא"מ 66589-07 המוסד לביטוח לאומי
- ויצמן נ' שרון יוסף




התובע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד אסא


נגד

הנתבע
שרון יוסף
ע"י ב"כ עוה"ד זמיר



פסק דין



1.
בפני
י תביעת שיבוב של המל"ל בגין תשלומים ששילם לנפגעת, גב' מורן בנימין, בעקבות פגיעתה בעבודה ביום 13.5.02.

2.
סכום התביעה עמד על 11,653 ₪ נכון למועד הגשת התביעה והוא מייצג את סכום דמי הפגיעה ששולמו לתובעת בעקבות פגיעתה בתאונה וימי ההיעדרות שאושרו לה.

3.
הצדדים חלוקים בשאלת האחריות. התובע טוען כי פגיעתה של הנפגעת בתאונה הינה תולדה של תקיפה שתקף הנתבע את הנפגעת תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה ואילו הנתבע טוען שאף אם נגע בנפגעת לא היה בנגיעתו כדי להסב לה נזק גוף ובוודאי שאין הדבר מצדיק חופשת מחלה שהתפרשה על פני 3 חודשים.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

4.
התובעת ילידת 8.6.79, שימשה כפקחית מטעם עיריית ת"א במועדים הרלוונטיים לתביעה וזאת במשך מספר חודשים עד לאירוע נשוא התביעה.

5.
במועד האירוע נשוא התביעה, הגיעה הנפגעת במסגרת עבודתה לרח' יבנה בת"א וראתה את רכבו של הנתבע חונה במקום אסור לחניה (כאשר הסימון הוא אדום-לבן) בסמוך לפתח לשכת התעסוקה. לאור העובדה כי הרכב חנה במקום אסור רשמה הנפגעת דו"ח חניה והניחה אותו על שמשת החלון של הרכב. לאחר אותה פעולה המשיכה בדרכה ברחוב.

6.
הנתבע הגיע באותו יום ללשכת התעסוקה והחנה את רכבו במקום האמור שהיה אסור לחניה משום שביקש לקחת דבר מה מהלשכה והיה צריך לחנות במקום זמן מועט ביותר.

7.
לאחר שהנתבע הגיע לרכב וראה שהנפגעת הניחה דו"ח על הרכב השיג אותה בהמשך הרחוב ופנה אליה על מנת שתבטל את הדו"ח.

8.
מנקודת זמן זו חלוקים הצדדים באשר לאירועים שהתרחשו ביניהם במסגרת דין ודברים שהתקיים ביניהם.

9.
לאחר אותו דין ודברים יצרה הנפגעת קשר עם האחראי עליה בעירייה ודיווחה על שהתרחש. היא נתבקשה לשוב לעירייה ולמסור גרסתה וכן להתלונן במשטרה על תקיפה, דבר שאכן נעשה על ידה.

10.
לאחר מכן פנתה לטיפול רפואי בבית החולים איכילוב ובהמשך טופלה במסגרת קופ"ח, כפי שעולה מתוך המסמכים שצורפו לתצהירה.

11.
לנפגעת ניתנו 3 חודשי אי כושר ואלה אושרו על ידי המל"ל כאשר פנתה בתביעה לתשלום דמי פגיעה.

12.
תביעתה של הנפגעת לקביעת נכות צמיתה נדחתה על ידי המל"ל לאחר שוועדה רפואית של המל"ל לא מצאה כי נותרה לה נכות בגין הפגיעה.

13.
כנגד הנתבע הוגש כתב אישום אשר בסופו של יום תוקן ועל פי כתב האישום המתוקן הואשם כי באותו מועד לאחר שהנפגעת רשמה לו דו"ח: "הנאשם ביקש ממנה לבטל הדו"ח ומשסירבה תקף אותה הנאשם, בכך שתפס בידה ולחץ על שריר היד הימנית. כתוצאה מהלחיצה החזקה נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי".

14.
במסגרת ההליכים הפליליים הודה הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן ובהמשך נגזר דינו למבחן ללא הרשעה, כפי שעולה מפרטי הרישום הפלילי שצורף לתצהירו.

גרסאות הצדדים לעצם התרחשות האירוע

15.
הנפגעת טוענת כי כאשר התקרב אליה הנתבע הוא אחז בידה ומשך אותה וכתוצאה מזה נגרם לה נזק גוף שהתבטא בהתנפחות של היד ובהמשך בממצא של קרע חלקי בכתף. הנתבע גם דחף אליה את המקלדת שאיתה היא עובדת לכיוון בית החזה, אבל פעולה זו לא הותירה נזק.

16.
לטענת הנפגעת ביקש ממנה הנתבע לבטל את הדו"ח והיא אמרה לו שאינה יכול הבטל את הדו"ח ושהוא רשאי לפנות לעירייה בערר.

17.
הנתבע מנגד טוען שלאחר שהגיע אל הנפגעת קרא לה וביקש להסב את תשומת לבה בכך שהוא מבקש לדבר איתה ויתכן כי נגע בידה אבל בוודאי לא ביקש לתקוף אותה. לאחר שסירבה לבטל לו את הדו"ח קרע את הדו"ח והניח אותו בכף ידה. מעבר לכך לא היה ביניהם מגע גוף.

דיון

18.
לאחר ששמעתי את שני העדים, היינו את הנפגעת ואת הנתבע ראיתי לקבוע כי גרסתה של הנפגעת מתיישבת יותר עם ההיגיון
ועם העובדות כפי שהובאו בפני
י מאשר גרסת הנתבע.

19.
מתוך עדות הנתבע התרשמתי שהוא כלל לא הבין שבדין נרשם דו"ח בגין חניית רכבו במקום אסור גם אם מדובר בחניה למספר דקות. טענתו כי ביקש מהשומר בלשכת התעסוקה שישים עין על הרכב ככל שיבוא פקח אין בה דבר. הנתבע לא היה רשאי לחנות את רכבו במקום זה ואם עשה כן ביצע עבירה ובדין נרשם לו דו"ח על ידי הנפגעת.

20.
גם מתוך התנהלות הנתבע בבית המשפט ניתן להסיק שהתנהגותו לאחר שהבין שנרשם לחובתו דו"ח הייתה כעוסה ביותר שלא לומר מעבר לכך ופנייתו לנפגעת לא הייתה מנומסת אלא בטונים גבוהים תוך שהוא אוחז בידה.

21.
להתרשמותי זו ישנו חיזוק בכתב האישום בנוסחו המתוקן שהנתבע הודה בו. בכתב האישום נאמר במפורש שהנתבע תפס בחוזקה בידה של הנפגעת עד כדי כך שנזקקה לטיפול רפואי.

22.
ב"כ הנתבע ביקש להתלות בשוני גרסאות בין הודעת הנפגעת במשטרה בסמוך לאירועים לבין אמירותיה בתצהיר עדות ראשית בתיק שבפני
י. אכן ישנו שוני בשימוש במונחים אבל האמירה הכללית נותרה זהה ועל-פיה אחז הנתבע בידה של הנפגעת בחוזקה. לעניין זה אין הבדל בין האמור ברישא בסעיף 4 לתצהירה לבין האמור בהודעתה במשטרה בשורה 10 ואילך "הבחור הגיע אלי תפס אותי ביד ומשך אותי אחורה. הראה לי את הדו"ח שרשמתי לו ואמר: קחי תבטלי את הדו"ח. אמרתי שאי אפשר לבטל דו"ח שנרשם ושאסור לחנות באדום-לבן. הבחור תפס ולחץ לי על השריר ביד ימין ודחף את המדפסת שלי עלי ואותי".

23.
ביום 2.6.02 הגישה הנפגעת הודעה על פגיעה בעבודה למל"ל. באותה הודעה היא מציינת במסגרת העמודה של תיאור הפגיעה כך: "במסגרת תפקידה ערכה המפקחת דו"ח חניה לרכב, בעל הרכב שהגיע למקום תקף את המפקחת. הוא היכה אותה בחזה עם מדפסת הדוחות עיקם וסובב את יד ימין". (ראה נספח א' לתצהירה)

24.
מכאן שטענת ב"כ הנתבע כי האמירה המופיעה בסעיף 4 לתצהירה הנוכחי ולפיה עיקם הנתבע את ידה נולדה רק בשלב מאוחר שלאחר האירועים, אין בה ממש.

25.
כאשר נשאל הנתבע על דבר האופן שבו אחז בידה של הנפגעת לא נתן כל תאור שמתיישב עם ההיגיון. אני מתקשה להאמין שהנפגעת פשטה לכיוונו של הנתבע את היד כדי לקבל לתוכו את הדו"ח כאשר מתנהל ביניהם דין ודברים בטונים גבוהים ולו מבחינת הנתבע. סביר יותר להניח שהנתבע תפס את ידה של הנפגעת בעת שניסה להשיג אותה וכאשר ביקשה להוסיף וללכת משך בידה ואזי נוצר לחץ על היד וככל הנראה נזק כלשהו בכתף, כפי שעולה מהמסמכים.

26.
למותר לציין שהנתבע לא הסיג על האמור במסמכים הרפואיים ואף לא ניסה להציג את תיקה הרפואי שעובר לאירוע כדי לנסות ולתמוך טענתו שהממצא בכתף אינו תולדת האירוע נשוא התביעה.

27.
מכאן ראיתי לקבוע כי באותו אירוע פנה הנתבע לנפגעת תוך שהוא אוחז בידה בכוח והסב לה נזק גוף.

דיון בשאלת הנזק

28.
בבוא המל"ל להוכיח זכותו לשיבוב הנזק נכנס הוא בנעליו של הניזוק ועליו בעצם להוכיח כי זכותו של הניזוק לפיצוי עולה או לכל הפחות משתווה לסכומים ששילם לניזוק.
בעניינו לא פנתה הנפגעת בתביעה כנגד הנתבע עצמו ובאה למסור עדותה רק במסגרת תביעתו של המל"ל.

29.
הצדדים לא פרטו את כל ראשי הנזק שלכאורה זכאית להם הנפגעת כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.




הפסדי השתכרות בעבר

30.
אמנם בתעודת חדר מיון לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים אצל הנפגעת אבל בהמשך עלה שהנפגעת סובלת מנפיחות והגבלת תנועות בפרק כף היד. בדיקת אולטרא-סאונד של הכתף הדגמה קרע קטן של גיד הסופרה - ספינטוס עם הגבלת תנועה והנפגעת נדרשה לטיפולים פיזיותרפיים, כפי שעולה ממכתב מהמרפאה האורטופדית מבי"ח איכילוב מיום 6.8.02 ומאישור קופ"ח מיום 11.9.02 על הטיפולים הפיזיותרפיים שהיא קיבלה.

31.
ראיתי לפרט את שעולה מתוך המסמכים הרפואיים שכן יש בהם כדי להבהיר מדוע קיבלה התובעת במשך שלושה חודשים תעודות אי-כושר. יש לציין שהרופאים שטיפלו בתובעת אינם רופאים מטעמה אלא רופאי בית החולים ורופאי קופ"ח.

32.
על פי טופס הודעה על פגיעה בעבודה עמד שכרה של הנפגעת בשלושת החודשים שעובר לפגיעה על סך ממוצע של
כ – 4,000 ₪ נומינלית. משכך סכום התביעה שעומד על 11,653 ₪ נכון למועד הגשתה מתיישב עם הפסדי השכר בעבר.

יתרת ראשי הנזק

33.
לו הייתה צריכה לפסוק בעניינה של הנפגעת הרי שהיא זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל אף אם לא נותרה נכות צמיתה בהתאם לקביעת המל"ל.

34.
כך גם הייתה זכאית הנפגעת להוצאות נסיעה מוגברות לצורך הטיפולים הרפואיים, לרבות הטיפולים הפיזיותרפיים ויתכן שאף לתשלום כלשהו בגין תרופות לשיכוך כאבים.

35.
מאחר וראש הנזק של הפסדי שכר בעבר עולה על סכום התביעה, לא ראיתי צורך לכמת את יתרת ראשי הנזק ואומר באופן כללי שבוודאי עולים באלפים מספר מעל לסכום התביעה.

סוף דבר

36.
לאור כל דבריי שלעיל ראיתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לשלם לתובע סך של 11,653 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

37.
לסכום זה יתווספו הוצאות משפט, לרבות שכר העדה – הנפגעת וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בצרוף מע"מ כדין.

38.
המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום,
ד'
אדר תש"ע, 18 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.











הדסה/קלדנית






תאמ בית משפט שלום 66589/07 המוסד לביטוח לאומי נ' שרון יוסף (פורסם ב-ֽ 18/02/2010)