פסקי דין על שמואל ברוכיאן |

6650-12/09 תלפ     22/02/2010




תלפ 6650-12/09 שמואל ברוכיאן נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בנתניה



22 פברואר 2010

תל"פ 6650-12-09
ברוכיאן נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופטת
רות רז


מבקש

שמואל ברוכיאן
- ע"י ב"כ פרופ' יובל לוי


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה



המבקש, באמצעות ב"כ, עותר להאריך את המועד להישפט בגין דו"ח מס' 1500473577. המבקש מחזיק ברכב הנמצא בבעלות חברה בה הינו עובד וברכב נוהגים גם נהגים אחרים. בקשתו הינה לאפשר לו להסב את הדו"ח על שם מי שנהג ברכב.

התביעה מתנגדת להארכת המועד להישפט נוכח תשלום הקנס ונוכח השיהוי בהגשת הבקשה.

על בית המשפט הדן בבקשה להארכת מועד להישפט לשקול שיקולים דומים לאלה אותם שוקל בית המשפט בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר, דהיינו, .."אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם, או אם ראה שהדבר דרוש למניעת עיוות דין".(ע"פ 40599/07 אברהם רואמי נגד מ.י.).

ככלל על הנאשם לפעול במסגרת הזמנים הקבועים בחוק ורק בהתקיים נסיבות בהן לא הוגשה הבקשה להישפט במועד, בשל סיבות שאינן תלויות בנאשם, כאשר לא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום, או בהתקיים נסיבות מיוחדות, תהיה הצדקה
לחרוג ממסגרת הזמנים.

במקרה זה לא קמה למבקש עילה המצדיקה היענות לבקשה מנימוקים כדלקמן :


המבקש שילם את הקנס ובכך הביע את דעתו כי הוא מודה בביצוע העבירה. כאשר שולם קנס
רואים את הנאשם כאילו הודה והורשע והרשעתו הופכת לחלוטה. (סעיף 229(ח) לחסד"פ), (רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ.י.).

רק "מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה" (רע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מ.י)

המבקש כאן לא פעל במסגרת לוח הזמנים הקבוע בחוק למרות שלא היתה מניעה כי יפעל במסגרתו שכן קבל את הדו"ח לידיו. היה עליו לפנות בבקשה להישפט תוך 90 יום מיום שהומצא לו הדו"ח. (סעיף 229(א) לחסד"פ)

המבקש עובד בחברה שהינה הבעלים של הרכב, מכוח הסכם חכירה, והרכב נמצא בחזקתו. הואיל וברכב נוהגים נהגים נוספים מלבדו, מוטלת עליו האחריות לנקוט צעדים מתאימים ולערוך פעולות ורישומים מסודרים שיאפשרו איתור זהות הנהג ברכב באופן מיידי. לו היה פועל כך המבקש הרי שיכול היה לפנות למשטרה או להגיש את הבקשה להישפט במועד. לפיכך, אי עמידתו של המבקש בזמנים הקבועים בחוק אינה נובעת מסיבות שאינן תלויות בו אלא נובעת ממחדליו.

למרות שהדו"ח נשלח אל המבקש בחודש יולי 2008, הגיש המבקש בקשה לביטול הדו"ח והסבתו על שם הנהג רק כחמישה חודשים לאחר מכן. לאחר שקיבל מהמשטרה תשובה שלילית לבקשתו, לא פנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד, אלא חזר ופנה למשטרה למרות שפנייתו סורבה עקב אי עמידה בזמנים הקבועים בחוק.

פנייתו של המבקש לבית המשפט לא נעשתה מיד לאחר שהוסרה המניעה, שהיתה קיימת לגרסתו , להגשת בקשה להישפט במועד. זהותו של הנהג נודעה למבקש עוד בדצמבר 2009, אך פנייתו לבית המשפט נעשתה רק כשנה לאחר מכן. לפיכך, לא עמד המבקש בתנאי סעיף 230 לחסד"פ הקובע כדלקמן:

בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.


סעיף 229 (ה) לחסד"פ:
תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

הואיל והמבקש לא פנה לבית המשפט מיד כאשר נודעה לו זהות הנהג, אין מקום לאפשר לו להישפט בחלוף פרק זמן ארוך מאז. כמו כן אין הנסיבות המפורטות בבקשה מצדיקות היענות לה בנימוק של מניעת עיוות דין.

בע"פ 40599/07 מחוזי ירושלים , אברהם רואמי נ' מ.י. נאמר על ידי כבוד השופט ע' קמא לעניין עילה של מניעת עיוות דין :" אשר לחשש לעיוות דין, הרי שבכל מקרה שבו אדם מוסר את הרכב, לנהיגה בידי אדם אחר, עליו לצפות שיירשמו דו"חות-תעבורה, או שיירשמו דו"חות על תשלום קנס. אם לבעל רכב, כמו בענייננו, יש יותר מרכב אחד, ואחרים מלבדו נוהגים בהם, עליו לקבוע סידורים מיוחדים ולעשות שהדו"חות יומצאו למען שבו הוא עשוי לקבל את הדו"חות. בכל מקרה עליו לדאוג להגשת הבקשה להישפט במועד של 90 יום שנקבע בחוק. "

בע"פ(י-ם) 2224/08 מוסברג עופר נגד מדינת ישראל
נפסק ע"י כבוד השופט עוני חבש כי כאשר על
שמו של הנאשם מספר כלי רכב ונוהגים בהם עובדים שונים עליו לערוך רישום מסודר ולתעד את
השימוש ברכבים.

בע"פ (ירושלים)4448/09 קמר יעקב נ' מ.י. נפסק על ידי כבוד השופט רביד:"על בתי המשפט לצמצם תחולתו של תנאי עיוות הדין אך למקרים חריגים ומיוחדים בהם אין כל ספק, כי דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס היה מוביל לזיכוי הנאשם".

הטענה כי אדם אחר נהג ברכב אינה מהווה עילה להארכת מועד להישפט שכן היה על המבקש לפעול במסגרת התקופה של 90 יום על מנת לפעול להסבת הדו"ח או להגשת בקשה להישפט והיה עליו להיערך מבעוד מועד לאפשרות כי מי שנהג ברכב יבצע עבירה ויתעורר צורך להסב את הדו"ח על שמו במסגרת של 90 ימים הקבועים בחוק.




נוכח האמור לעיל הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום,
ח'
אדר תש"ע, 22 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תלפ בית משפט לתעבורה 6650-12/09 שמואל ברוכיאן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 22/02/2010)