פסקי דין על עאיד בן מוחמד הייב | פסקי דין על זייד בן מוחמד הייב | פסקי דין על מוחמד בן מחמוד הייב |

1146/07 פ     08/02/2010




פ 1146/07 מדינת ישראל נ' עאיד בן מוחמד הייב, זייד בן מוחמד הייב, מוחמד בן מחמוד הייב




בעניין:

110



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בנצרת
פלילי:
001146/07


בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
08/02/2010




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ א ש י מ ה


נ
ג
ד


1. עאיד בן מוחמד הייב
- ת.ז - 021545710
2. זייד בן מוחמד הייב
- הופסקו ההליכים
3. מוחמד בן מחמוד הייב
- ת.ז - 303073399


ע"י ב"כ עו"ד
נאשם 1 - עו"ד אמיר ערף
נאשם 3 - עו"ד ג'אמל זנגריה

ה נ א ש מ י ם

נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד סנא ח'יר

בשם נאשם 1: עו"ד אמיר עראף
- סניגוריה ציבורית
בשם נאשם 3: עו"ד ג'אמל זנגריה
- סניגוריה ציבורית
הנאשמים 1 ו- 3: בעצמם

גזר - דין
ביחס לנאשמים 1 ו- 3

(א)

הנאשמים שבפני
הורשעו על פי הכרעת דין מפורטת וארוכה מיום 12/8/09, בעבירות של:
1.

סיכון חיי אדם במזיב בנתיב תחבורה, - עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
2.

היזק בזדון, - עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

על פי כתב האישום בענינם, אשר נמצא כי הוכח בראיות, נטען כי ביום 21/10/07, סמוך לשעה 20:30, נסעו מספר שוטרי מג"ב בג'יפ משטרתי כשאורותיו הכחולים פועלים, במהלך בסיור שגרתי בכפר טובא זנגריה (להלן: "הכפר" ולהלן: "הסיור"), דלתות אחוריות של הג'יפ היו פתוחות והשוטר תאמר חורשיד (להלן: "תאמר") ישב כשרגלו מחוץ לדלת.
הנאשמים (כאשר תחילה הוגש כתב האישום כנגד שלושה נאשמים, אולם נאשם 2 נמחק, בשל מצבו המיוחד), ישבו בסמוך לבית הספר והמתינו לסיור. במשך כמחצית השעה כדי לזרוק עליו אבנים. עת הגיע הג'יפ סמוך למקום מושבם זרקו עליו הנאשמים מספר אבנים גדולות, אחת מהן פגעה בג'יפ וגרמה לו נזק. בעת הזאת עצר הנהג את הג'יפ ומיד פגעה בו אבן נוספת סמוך לרגלו של תאמר.

בהכרעת הדין קבעתי לסיכום, כי המעשים כולם הוכחו בפני
וכי האבנים נזרקו לעבר הג'יפ על ידי הנאשמים מתוך כוונה מיוחדת לפגוע בג'יפ ובנוסעיו תוך סיכון ביטחונם. הנאשמים התכוונו לתוצאות הטיבעיות של מעשיהם, וכי המתינו במקום כמחצית השעה עד שהגיע הג'יפ, במטרה ברורה לפגוע ביושביו.

(ב)

לבקשת הנאשמים הוזמן תסקיר מבחן.
1.
תסקיר המבחן ביחס לנאשם 1
- הוגש ביום 17/11/09, ומבוסס על חוות דעת וועדת האיבחון ושיחה עימו. הנאשם 1 הינו בן 24, רווק, אנאלפתבית, אישיות בלתי מגובשת מתבטא באופן דל וקונקרטי ומתקשה במתן מידע בסיסי, השיב ללא מעורבות רגשית. מתוך חוות דעת ועדת האיבחון עולה, כי הנאשם פועל ברמת פיגור שכלי קל, עם הפרעות התנהגות ומבדיל בין מותר לאסור ויכול להבין משמעות מעשיו.
המשפחה מוסלמית, ברוכת ילדים, הורים ו- 13 ילדים בין הגילאים 17-37, חלקם נשואים ומנהלים אורח חיים עצמאי, שלושה מתוך ילדי המשפחה בעלי פיגור ואחת סובלת מתסמונת דאון.
האב בן 60, מתפרנס כשומר בבית ספר יסודי בכפר. הנאשם מתאר קשר טוב עם אביו לרוב מתלוה לאביו בעבודתו. האם כבת 60, עקרת בית ודמות משמעותית במסגרת המשפחה וזו המספקת צרכים אלמנטרים לילדים.
תנאי גידול של הנאשם שהינו הבן התשיעי במשפחה קשים ודלים. הנאשם גדל בתנאים דלים והזנחה סביבתית אשר השפיעו על אופי התפתחותו. למד 6 כיתות שאחריהם עזב בשל קשיי הסתגלות והשגים נמוכים. במהלך התפתחותו עבר מספר איבחונים ותקופה קצרה שהה במסגרת "נופשון", הוסטל לאנשים עם פיגור שכלי. כישוריו התעסקותיים פגומים, שוהה מזה מספר שנים בבית ללא תעסוקה ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי.
הנאשם התקשה לקבל אחריות לביצוע העבירה ואינו קושר עצמו לעבירה. הודה בשל הלחץ אשר הופעל עליו, כך לטענתו. במהלך השיחה עימו, השתמש במנגנוני הגנה ומינימליזציה לחומרת המעשים. קצין המבחן העריך כי השימוש במנגנוני הגנה נוקשים מסייעים לנאשם שלא לקבל אחריות למעשיו.

קצין המבחן סבור, כי הנאשם חלש אופי, בעל נתונים אישיותיים דלים חש ריקנות, מתקשה להתחבר לחומרת מעשיו ומנסה להציג פסדה של אדם בוגר ומתפקד. לפיכך התקשה לערוך בדיקה פנימית מעמיקה ושלל נזקקות טיפולית.
לפיכך, העריך קצין המבחן, כי עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה עלול לחשוף אותו לאוכלוסיות עוברי החוק ולהשפיע לרעה על תפקודו בעתיד. מאידך בשל נתונים אישיותיים דלים, אינו יכול להיתרם מהליך טיפולי לפיכך, נמנע קצין המבחן מכל המלצה.

2.

בהחלטתי מיום 9/12/09, הוריתי לקצין המבחן להכין תסקיר משלים באשר לנאשם 1, לאחר שיחה נוספת שתקויים עם הנאשם וכן שתהא בו גם התייחסות לאפשרות טיפולית במסגרות אחרות מתאימות לנאשם זה.

ביום 27/12/09, הוגש תסקיר משלים ממנו למדתי, כי לאחר שיחה עם הנאשם בנוכחות אביו, טען האב שאינו מעונין בטיפול לשכת הרווחה וכי אינו מעונין בטיפול חוץ ביתי או מרכז יום. הנאשם טען, כי הבין את משמעות מעשיו.
מברור שערך קצין המבחן הסתבר, כי הנאשם לא מצוי במעקב הלשכה לשירותים חברתיים כבר זמן רב, וכי בעבר השתלב במרכז יום ובלטו אצלו קשיי השתלבות בעקבותיהם הפסיק להשתתף במרכז יום זה. בשל מצבו כפי שנקבע על ידי ועדת האיבחון, האחריות לטיפול בו מוטלת על פקיד הסעד בהתאם להמלצת ועדת האיבחון. לפיכך שבו וחזרו על המלצתם הקודמת.

3.

נבחן עתה את חוות הדעת של ועדת האיבחון שניתנה ביום 23/12/07, ממנה עולה כי הנאשם פועל ברמה של פיגור שכלי קל, עם הפרעות התנהגות וכי הועדה סבורה שהינו כשיר לעמוד לדין.
קיים רקע משמעותי של הזנחה סביתית אשר מנעה מימוש הפוטנציאל השכלי והנמיכה את השגיו בתחום הביצועי. יכול להפיק תועלת משהות במסגרת מובנית וסמכותית.
הנאשם מבחין בין מותר לאסור, בין טוב לרע. יכול להבין משמעות מעשיו ותוצאותיהם. יכול להבחין בין סיבה לתוצאה, מבין תפקיד השופט ועוה"ד. בחוות דעת זו לא הוצגו כל תנאי טיפול, או המלצות לטיפול.

4.
תסקיר ביחס לנאשם 3
- מוחמד הייב, אשר הוגש ביום 17/11/09, ממנו עולה כי הנאשם כבן 20, בעל יכולת ורבלית ואינטלקטואלית דלה, כוחות אגו נמוכים, מופנם, מאופיין בריקנות והעד משמעות, עונה לשאלות באופן קונקרטי ללא מעורבות ריגשית.
משפחתו מונה זוג הורים ו- 4 ילדים, כולם רווקים הסמוכים על שולחן ההורים. האב עובד בחקלאות והינו דמות המעורבות בחיי ילדיו. האם מועסקת בעבודת ניקיון ומשק במסגרת בית הספר היסודי בכפר ומעניקה יחס חם ותומך לבניה. הנאשם הינו הבן הצעיר במשפחה, סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות מלאה. מתאפיין בתעסוקה בלתי יציבה, השתלב בעבודות מזדמנות ומזה כשנתיים אינו עובד בשל היותו תקופה ארוכה במעצר בית מלא.
ביטא מצוקה נפשית ועייפות מההליך המשפטי המתנהל נגדו מזה כשנתיים. קיבל אחריות לעבירה אך יחד עם זאת, התקשה להסביר את הנסיבות שגרמו להתנהגותו. לדבריו, נגרר אחרי בני דודיו המעורבים האחרים באירוע ולא הבין משמעות החוקית שבמעשיו. השתמש במנגנוני הגנה ומינימלזיציה של מעשיו. האב הציג עמדה מגוננת כלפיו וכלפי מניעיו לביצוע העבירה ותיאר אותו כבחור שקט וממושמע. האירוע אינו מאפיין את דפוס התנהגותו.

קצין המבחן העריך שהתנהגותו העבריינית באה כדרך להפיג את הריקנות והשעמום הפנימי המאפיין אותו, ובמטרה להרגיש שייכות לויאלית לקבוצות השתייכות שהינה שותפיו לעבירה. לחובתו אין כל הרשעות.
קצין המבחן התרשם מבחור צעיר בעל נתוני אישיות דלים, נמנע מלגעת בעולמו הרגשי ולערוך תהליך התבוננות פנימי. לא גילה כל נזקקות טיפולית.
בשל גילו הצעיר והעדר הרשעות העריך קצין המבחן, כי מאסר בפועל עלול לחשוף אותו לאוכלוסיית עוברי חוק, לגרום לו לנזק לפיכך המליץ שלא למצות עימו את הדין ולהסתפק בתקופת מאסר קצרה שניתן יהיה להמירה בעבודות שירות.

(ג)
טיעוני הצדדים לעונש:

1.

המאשימה הגישה טיעוניה בכתב וכן הגישה הרשעות קודמות של הנאשם 1, וכן אסופת פסיקה אשר לטענתה מייצגת רמת ענישה נוהגת.
לטענתה, יש לייחס חומרה יתרה לכך שהנאשמים בחרו להמתין לג'יפ כדי להשליך אבנים לעברו ולפגוע בכוחות הביטחון כדי לסכן חיי ששת שוטרי המג"ב שנסעו בג'יפ.
פסיקת בית המשפט העליון קבעה, כי הסכנה הנשקפת מזריקת אבנים לעבר כלי רכב הינה רבה ויכול שתגרום גם לפגיעה ישירה וגם להיתהפכות כלי הרכב בשל איבוד שליטה ופגיעה קשה בנוסעיו.
הנקודה אותה יש למנות לקולת הנאשמים הינה שבסופו של יום באירוע זה נגרם נזק שאיננו חמור לכלי הרכב מפגיעת האבן. זריקת אבנים לעבר כלי רכב, הפכה "למכת מדינה" ובמחוז הצפון בפרט. העבירה קלה לביצוע ומבצעיה בורחים ותפיסתם קשה מאוד. בענין הנדון יש להחמיר דווקא משום שהפגיעה היתה מכוונת לג'יפ מג"ב.

הדגישה כי שרות המבחן נמנע מהמלצה ביחס לנאשם 1, בעיקר בשל אופיו ונתונים אישיותיים דלים, קושי לערוך בדיקה פנימית וחוסר קבלת אחריות למעשיו. לעומת זאת, נאשם 3, קיבל אחריות למעשיו, אולם המעיט בחומרתם גם בענינו נמנע קצין המבחן מכל המלצה טיפולית,אולם המליץ על עונש מאסר שניתן יהיה להמירו בעבודות שירות. התובעת ביקשה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל, מאסר על תנא, קנס ופיצוי לשוטרים.

2.

סניגורו של נאשם 1, טען כי על בית המשפט, בבואו לגזור את הדין, לערוך איזון ראוי בין כל השיקולים לעונש, כך שהעונש שיוטל בסופו שליום יהיה תוצאה משוכללת מעין פשרה של כל השיקולים.
על אף שרף הענישה המקובל מחמיר במקרים של עבירות כאלה, הרי שהענישה היא אינדיבידואלית ומותאמת לכל מקרה לגופו ולנסיבותיו.
נסיבותיו הקשות של הנאשם 1, פורטו בהרחבה בתסקיר המבחן ואישיותו המיוחדת בחוות דעת וועדת האיבחון. נסיבות צמיחתו, בהזנחה סביבתית למשפחה מרובת ילדים, דלת אמצעים תרמו והשפיעו על התפתחותו.
שרות המבחן התרשם מהנאשם ומאישיותו הדלה ומכך שאינו מודע לחומרת מעשיו ומאופיו החלש והגיע למסקנה כי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה לחשוף אותו לאוכלוסיה של פורעי חוק ולהשפיע על תפקודו לעתיד. קיימת זיקה ישירה בין תפקודו הלקוי והליקוי השיכלי אשר ממנו סובל, כפי שמשתקף בחוות דעת ועדת האיבחון.
יש לתת משקל רב, במקרה זה, לנסיבות האישיות כפי שפורטו ולאזן בינהם לבין העונש אשר יש להטיל בנסיבות ביצוע העבירה ולהסתפק בעונש מותנה צופה פני עתיד.
הדגיש עוד, כי לנאשם זה היו שתי תאונות קשות בעברו, בהם נפגע קשה בראשו, האחת בהיותו כבן 5, כאשר נפל מגובה של 2 מטר ונחבל קשות בראשו והשניה בהיותו כבן 14, עת נפל מאופניים ונפצע קשה בראשו.

הנאשם הודה כבר בעת חקירתו במשטרה והוא זה אשר קשר את יתר המעורבים. חלקו באישום מזערי ומינורי. המעשה לא נבע מרקע לאומני, אלא כמעשה שובבות. יש לראות את האירוע כמעידה חד פעמית בעבירות מסוג זה. מבקש לסטות ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבותיו של נאשם זה.

3.

ב"כ הנאשם 3, הגיש טיעוניו בכתב.
הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם שהיה בן 18 בעת ביצוע העבירה, כיום הוא כבן 20. במהלך שנתיים אלה עשה דרך ארוכה בהליך המשפטי, עבר תהליך של הפנמה ולמידת לקחים. היה במעצר כ- 20 יום, שוחרר לחלופת מעצר מרוחקת מביתו, לאחר מכן הוחזר לביתו ורק בחלוף שנה הורשה לצאת לעבודה בפיקוחו של אביו. מאז, שוהה במעצר בית בשעות הערב. הדבר גרם לו לעבד את האירוע, להבין תוצאותיו ומשמעותם והשלכותיהם על משפחתו ועליו באופן אישי.

התסקיר הינו חיובי בענינו, הנאשם נעדר כל עבר פלילי. נגרר לביצוע העבירה. נטל אחריות למעשי העבירה. בית המשפט התבקש להביא בין שיקוליו את המלצת קצין המבחן לפיה השמתו מאחורי סורג ובריח תשפיע קשה על עתידו.
הנאשם היה בעת המעשה על גבול הקטינות, ולא נגרם כל נזק גוף. הנאשם בן למשפחה קשת יום. בתום לימודיו נאלץ לצאת לעבודה, הנאשם מטפל בסבתו החולה.
האירוע היה מעשה שובבות שנעשה ללא רקע אידיאולוגי. הנאשם, כפי שדודו וסבו שירתו בצה"ל, מעונין גם הוא להתגייס. מאז הארוע חלף זמן רב, ויש לראות את הנאשם כחוזר בתשובה.
ביקש לפיכך להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס, וכן להתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המשפחה (הוגשו מסמכים לענין חובות המשפחה).
הסניגור הגיש פסיקה אשר לטעמו, מייצגת את העונשים המתאימים למקרה זה.

(ד)
שיקולי ענישה:

מקרה דומה אשר בא בפני
בית המשפט העליון בע"פ 3166/09 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל
, יידו המערערים אבנים לעבר שני כלי רכב של משמר הגבול, אשר נכנסו למחנה הפליטים שועפט, בדרכם לפעילות מבצעית. שם נתקלו בהתקהלות וידוי אבנים שחלקם פגעו באחד הרכבים וגרמו לו נזק. השוטרים שרדפו אחרי שני המערערם עצרו אותם. אחד הנאשמים היה קטין, הנאשמים הורשו לאחר ניהול הוכחות. נקבע כי היה להם חלק דומיננטי באירוע יידוי האבנים. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, נאמר מפי כ' השופט א.א. לוי לענין העונש כך:
"במקרה שבפני
נו, הורשעו המערערים בעבירה חמורה, שלגביה נקבע לא אחת, כי אין
להלמה עם אי הרשעה, שהרי "משליך האבן אינו יודע מה תהא תוצאת מעשהו, האם תפגע האבן בפח הרכב ותטיל אימה בלא נזק פיסי לאדם, או תיפול על הכביש ולא תגרום נזק, או שמא תחדור בעד השמשה ותקפח חיים או תפגע קשות" (ע"פ 4307/08 פלוני נ' מדינת ישראל
[טרם פורסם] 22/1/07; ע"פ 5025/06 מדינת ישראל
נ' פלוני [פורסם בנבו] 15/3/07; ע"פ 8927/06 אלפי נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבו] 14/10/07).

העובדה כי המחוקק קבע לעבירה זו עונש מרבי חמור - 20 שנות מאסר - היא ביטוי נוסף לכך.
מילים רבות כבר נאמרו אודות חומרתה של העבירה והסיכון הטמון בה שעה שמידוי האבנים יודעים כיצד מתחילה העבירה, אולם אין להם כל שליטה כיצד מתפתחת תוצאתה של העבירה בה טמון סיכון ממשי לכל המשתמשים התמימים בדרך. אבן הפוגעת בשמשת החלון קרוב לוודאי שהנהג יכול לאבד את השליטה ברכב ולהתהפך ואזי יפגעו כל נוסעי הרכב ואף משתמשים אחרים בדרך. חומרה רבה יש לראות בכך שנאשמים אלה, מתוך ריקנות ושעמום, חיפשו דווקא את הג'יפ של כוחות הביטחון כדי לפגוע בו, על ידי זריקת אבנים לעברם בקבוצה של שלושה נאשמים (כנגד הנאשם הנוסף בוטל כתב האישום בשל מצבו הנפשי).

הנאשמים שבפני
נו לא הביעו חרטה ולא הודו במיוחס להם בכתב האישום, אלא הורשעו לאחר שמיעת כל הראיות אשר הובילה לקביעה, כי הם אלה אשר זרקו אבנים לעבר הג'יפ ונתפסו בין השיחים בחצר בית הספר כשהם מסתתרים, לאחר שברחו משוטרי מג"ב שרדפו אחריהם.
מתוך כתב האישום בו הורשעו עולה, כי הנאשמים ישבו סמוך לבית הספר והמתינו לאירוע ואז כאשר חלף ג'יפ מג"ב מצאו בו פורקן לריקנותם והחלו לזרוק לעברו אבנים. כך שלמעט הסיכון הרגיל הטבוע בעצם המעשה יש בעשייתם משום התרסה, שמעין זו צריכה תגובה הולמת וקשה למען יראו הכל ויראו על מנת שלא יישנו מעשים שכאלה שחברה מתוקנת איננה יכולה להשלים עם ביצועם.
מעשים שכאלה יש בהם משום הפיכת הכביש למטווח ברווזים ופגיעה קשה ואנושה בבטחון המשתמשים בדרך. חברה מסודרת ומתוקנת כזו הפועלת על פי חוק כשלנו, צריך שתפעל למיגור תופעה זו אשר הפכה למכת מדינה ובפרט במחוזותינו, לא רק על ידי ענישת אלה העומדים לדין, אלא תוך הבעת שאט נפש והוקעת המעשים גם כלפי האחרים, עבריינים בפוטנציה, או כאלה שלא מצאו לעצמם עיסוק אחר ומבקשים למלא את ריקנות ליבם בעשיה מרשעת ומסוכנת שכזו, כפי שעשו הנאשמים שבפני
נו.

נזכיר עוד את הדברים שנכתבו בע"פ 5023/02, משה קלימיאן נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003 (1) 893:
"אין צורך לחזור ולהדגיש את החומרה היתרה של עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, יידוי אבנים על מכוניות עלול להסתיים בתוצאות קשות ביותר עד כדי אובדן חיי אדם, העונש שהושת - 4 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי הכלא, הינו עונש קל יחסית.
ניתן אולי לשאול אם נגזרו 4 חודשי מדוע שלא ירוצו בעבודות שירות?
התשובה היא, שבית משפט קמא, כבר נתן משקל ראוי ונכון לנסיבות האישיות הקשות ואלה הביאו אותו לקצבית עונש קל, כאמור. אין מקום להקלה נוספת, שכן יהא בה כדי ליתן מסר בלתי ראוי לאלה המיידים אבנים בעוברי אורח תמימים".

אין לי אלא להצטרף לדברים אלה ואדגיש, כי שיקולים אישיים אף אם קשים הם, ונסיבות מיוחדות, כל אלה שיקולים ערכים אינו גובר, בנסיבות הענין, על משקלו של האינטרס הצבורי החשוב כל כך שבהגנה על המשתמשים בדרך ללא שחייהם יסוכנו על ידי נוער משועמם מחפש תעסוקה לשם שעשוע. עלינו להעביר מסר ברור וחד משמעי, כי מי אשר מבצע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תוך זריקת אבנים לעבר רכבים, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח.

לצורך עריכת השכלול הראוי לענין העונש, אני מביאה במנין שיקולי את הנקודות הבאות:
1.

בעניננו אין ספק, כי מצבו הנפשי והמנטלי של הנאשם 1, הינו קשה ונסיבות צמיחתו היו קשים שעה שגדל תוך עזובה רגשית קשה במשפחה רבת ילדים, דלת אמצעים , אשר התקשתה לספק צרכיו הבסיסיים המינימאלים.
2.

הנאשם מתפקד ברמה של פיגור שכלי קל, ואינו מטופל במסגרת כלשהיא, אלא מצוי בבית כל העת.
3.

הנאשם אינו כשיר לעבודה כלשהיא, והוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל.
4.

הנאשם הודה בעת חקירתו במשטרה ושיתף פעולה באופן מלא.
5.

הנאשם צעיר לימים אשר בגין רמת תפקודו הנמוכה יכול שלא היה הדמות הדומיננטית באירוע.
6.

מאז ביצוע העבירה חלפו למעלה משנתיים והנאשם שהה מאז שחרורו ממעצר בו היה נתון כ- 20 יום, במעצר בית מלא בבית הוריו.
7.

קצין המבחן סבור, כי עונש שיכלול מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה יהיה בו כדי לחשוף את הנאשם, במצבו המיוחד, לחברה עבריינית, דבר שישפיע לרעה על תפקודו העתידי.

מנגד נוכל להצביע על עברו הפלילי של נאשם זה, אשר כולל עבירות אלימות, פציעה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בית משפט לנוער, בהם נדון לעונש ללא הרשעה. כמו כן נדגיש, כי הנאשם התקשה לקבל אחריות למעשיו וטען, כי הודה רק בשל הלחץ שהופעל עליו, השתמש במנגנוני הגנה ומנימליזציה של העבירה ואף אינו מודה ולא הפנים את חומרת העבירה ותוצאותיה.

לסיכום נוכל לומר, כי נאשם 1, על אף מצבו הנפשי והמנטלי המיוחד, לא נמנע מביצוע עבירות אלימות ואף השתתף בהן, ועל כן ראוי להרתיעו באופן מוחשי וממשי.

באשר לנתוניו של הנאשם 3, אשר נביא במנין השיקולים לענישה, יש למנות:
1.

הנאשם צעיר לימים, ללא כל עבר פלילי.
2.

הנאשם היה עצור במשך 20 יום, לאחריהם שוחרר למעצר בית מלא מחוץ לכפר מגוריו שם שהה כ- 10 חודשים מלאים שלאחריהם שב לכפר מגוריו והותר לו לצאת לעבודתו, אולם המשיך לשהות במעצר בית בשעות הערב.
3.

הנאשם קיבל אחריות לעבירה בפני
קצין המבחן, ביטא מצוקה נפשית ועייפות מן ההליך המשפטי. לדבריו הוא נגרר לעשות את המעשה.
4.

חלפו למעלה משנתיים מאז ביצוע העבירה והנאשם לא עבר כל עבירה ולא הפר תנאי שחרורו.
5.

קצין המבחן סבר, כי בשל גילו הצעיר והעדר הרשעות הרי שמאסר בפועל עלול לחשוף אותו לאוכלוסיה עבריינית והמליץ שלא למצות עימו את הדין ולאפשר הטלת מאסר בדרך שתומר בעבודות שירות.

לצד שיקולים אלה, עלינו לזכור במנין שיקולנו כי הנאשם לא הודה אלא לאחר שהורשע, לא הביע חרטה ולא הסביר את הגורמים לביצוע העבירה.

עוד אני מבקשת להדגיש, כי ניהול המשפט ארך זמן רב בשל בקשות דחיה חוזרות ונשנות מטעמם של הצדדים והזמנת עדי הגנה רבים שלא תמיד היה בהם צורך. כמו כן אחרו הצדדים בהגשת סיכומיהם איחור משמעותי. עוד נציין, כי הכרעת הדין ניתנה ביום 12/8/09, והטיעון לעונש נדחה מספר פעמים לבקשת הצדדים עד ליום 20/1/10.

לפיכך, ולאחר עריכת איזון ראוי בין כל השיקולים תוך מתן דגש על הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, התחשבות בנזק המינורי שנגרם לרכב, אולם תוך איזון של הסיכון הרב שבביצוע עבירה שכזו, הרשעתם בכל המפורט בכתב האישום, העובדה שלא נטלו אחריות למעשים וההתרסה שבמעשה כנגד נציגי החוק, כל אלה מביאים למסקנה, כי אין מקום לאמץ את המלצות תסקיר המבחן באשר יש בו משום משקל רב לנסיבות האישיות של הנאשמים, מבלי להביא במנין השיקולים את הצורך בהרתעת הציבור כולו ובהגנה על שלומו.
לפיכך, אני דנה הנאשמים לעונשים הבאים:
1.

חמישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.

2.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, בגין העבירות בהם הורשעו בפני
.

3.

הנאשמים ישלמו כל אחד מהם, קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מיום שחרורם מריצוי המאסר.

4.

הנאשמים ישלמו פיצוי למג"ב בסך כולל של 4,000 ₪, כך שכל אחד מהם ישלם סך של 2,000 ₪.

ניתן היום כ"ד בשבט, תש"ע (8 בפברואר 2010) במעמד ב"כ המאשימה הנאשמים ובאי כוחם.

מוניץ נחמה
, שופטת

001146/07פ
054 מרב כהן







פ בית משפט מחוזי 1146/07 מדינת ישראל נ' עאיד בן מוחמד הייב, זייד בן מוחמד הייב, מוחמד בן מחמוד הייב (פורסם ב-ֽ 08/02/2010)