פסקי דין על נמרוד פחימה | פסקי דין על לירון פיניאן |

1068/06 פח     23/02/2010




פח 1068/06 מדינת ישראל נ' נמרוד פחימה, לירון פיניאן





בפני

כב' הסגן נשיא אזולאי
כב' השופט זלוצ'ובר
כב' השופטת צפת
בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד א. אברהם
המאשימה
נגד
1.נמרוד פחימה

ע"י ב"כ עו"ד א. בן נתן

2.לירון פיניאן

ע"י ב"כ עו"ד נ. אליגון
הנאשמים
גזר דין
הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 345(ב)(5) בצירוף סעיף 345(א)(1), (4) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, עבירה על פי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק הנ"ל. נאשם 1 הורשע אף בעבירה של מעשה סדום, על פי סעיף 347 (ב) בצרוף סעיפים 345 (ב) (5), 345(א)(1),(4) לחוק הנ"ל.

הכרעת הדין
ביום 3/6/06 לפנות בוקר, בילו הנאשמים במועדון פנטהאוז באילת, שם פגש נאשם 1 את ח.ב (המתלוננת). במהלך הבילוי שתתה המתלוננת שתייה אלכוהולית רבה, נאשם 1 אף רכש עבורה מספר משקאות, עד כי המתלוננת לא חשה בטוב בשל שתיית האלכוהול והייתה מעורפלת.
סמוך לשעה 5:00 רצתה המתלוננת לשוב לביתה ונאשם 1 הציע לה לקחת אותה במונית לביתה. נאשם 1 הזמין מונית, הכניס את המתלוננת למונית, אולם ביקש מהנהג כי ייקח אותם ליחידת הדיור שלו במשעול התאנה 10 באילת (להלן "הדירה"), וזאת על מנת לקיים עימה יחסי מין, למרות שהבחין כי המתלוננת אינה חשה בטוב, הכרתה מעורפלת והיא לא הבינה מה נעשה עימה. נאשם 1 התפשט, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוק מיני, כשהוא מנצל את מצבה של המתלוננת שלא חשה בטוב ולא הייתה יכולה להתנגד למעשיו.
במהלך מעשיו של נאשם 1, נכנס נאשם 2 לחדר, התפשט והתקרב למתלוננת. נאשם 1 נשכב על המיטה, כופף את ראשה של המתלוננת לעבר איבר מינו, משך בשערה והחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת, שעה שנאשם 2 החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוק מיני, כששניהם יחדיו מנצלים את מצבה של המתלוננת שלא חשה בטוב ולא הייתה יכולה להתנגד למעשים למרות שאמרה להם לעזוב אותה. הנאשמים אף שכבו על המיטה עם המתלוננת כשהיא על ביטנה, מיששו ושרטו את גופה במהלך המעשים, הכל לשם גירוי וסיפוק מיני, בעוד חבריהם של הנאשמים צפו בחלק מהמעשים.
המתלוננת איבדה את הכרתה מספר פעמים במהלך מעשיהם של הנאשמים, לאחר מכן נאשם 1 שפך עליה מים והיא התעוררה, עת נאשם 1 מעליה עירום, מחזיק אותה במיטה. המתלוננת הצליחה לדחוף את הנאשם 1 מעליה, התלבשה וברחה מהדירה.

תסקירי שרות המבחן בעניינו של נאשם 1
מתסקיר שירות המבחן מיום 18.11.09 בענייננו של נאשם 1, עולה כי נאשם 1, בן 29, נשוי כשנתיים וחצי, אב לשני ילדים בגילאי שנה ושנתיים, מתגורר בדימונה. נאשם 1 עובד בחברת "רותם אמפרט נגב בע"מ" כמפעיל, מעסיקיו דיווחו על היותו עובד מסור, המבצע את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר, "מגדיל ראש" ולויאלי לחברה. נאשם 1 שיתף את שרות המבחן בקשייו הרגשיים על רקע מעורבותו בהליך המשפטי והדגיש כי לא התנהג באופן המתואר בכתב האישום.

בתסקיר המשלים מיום 13.1.10, עמד שרות המבחן על הכחשת נאשם 1 את המיוחס לו בהכרעת הדין, את הקושי שלו להתמודד עם האשמות נגדו ואת תחושתו כקורבן. נאשם 1 נמנע מלבחון את הבעייתיות באישיותו שהיוותה את הרקע למעורבותו הפלילי ומדגיש את תפקודו הנורמטיבי בכל תחומי חייו. נאשם 1 שלל בעייתיות המצריכה התערבות טיפולית, הכחיש סטיות מיניות ופריצת גבולות בכל הנוגע להתנהגות מינית, סיפר על התנסויות מיניות ביחסים בהסכמה שכללו 3 משתתפים. הנאשם 1 מספר על חיי משפחה תקינים, למצער עד למשבר שפקד את המשפחה לפני שנתיים, עת אחיו ריצה עונש מאסר בן 8 חודשים בגין עבירת תעבורה חמורה וכן על רקע מעצרו ונוכח העונש הצפוי לו. נאשם 1 נישא לפני כשנתיים ודיווח על יחסים טובים עם רעייתו וילדיו. סוף דבר, נוכח הכחשת מעורבותו הפלילית, לא בא שרות המבחן בהמלצה בעניינו.

תסקירי שרות המבחן בעניינו של נאשם 2
הוגשו שני תסקירי מבחן, מהם עולה כי הנאשם בן 27, רווק, עובד במפעלי ים המלח כרתך, מתגורר בבית הוריו בדימונה. הנאשם 2 סיים 12 שנות לימוד במגמת חשמל, התגייס לצה"ל ושוחרר בחלוף שנתיים בעקבות אי התאמה שנבעה מקשיי הסתגלות, בהמשך הועסק במקומות עבודה שונים והוכיח עצמו כעובד חרוץ, מסור ונאמן, בשלב מסויים עבר להתגורר באילת, עבד באחזקת בניינים בחברת "חושן" ונעצר בתיק זה. לאחר ששוחרר למעצר בית ובית המשפט אישר את יציאתו לעבודה, עבד כשנה כעוזר מכונאי ב"טיפרו, יזמות וניהול פרויקטים" ואף השתלב בקורס רתכות. לדברי מנכ"ל החברה, הנאשם הינו עובד מסור, גילה חריצות ורצון להתקדם וללמוד, מקובל על חבריו ובעל מזג טוב ונוח. עם סיום הקורס, החל לעבוד אצל קבלן ובהמשך, מיום 15.7.08, השתלב במפעלי ים המלח. לדברי מנהל אחזקה במפעלי ים במלח, הנאשם 2 הינו עובד מקצועי ביותר, בעל מוטיבציה ורצון רב להתקדם, ממושמע ביותר, יודע לעזור וחביב על חבריו. במקביל מתנדב הנאשם 2 בעמותת "מלב אל לב" בדימונה תקופה ארוכה מאוד, משמש דוגמא לאחרים ובעל יכולות נתינה גדולות.
משפחת מוצאו של הנאשם מתפקדת באורח נורמטיבי, האם איננה עובדת מזה מספר חדשים בעקבות תאונת עבודה וזקוקה לניתוח. הנאשם תיאר קשר קרוב עם בני משפחתו המבוסס על תמיכה, עזרה הדדית ואהבה. נראה כי הוריו נוקטים כלפיו באורח חיים מגונן.
שרות המבחן התרשם מבחור בעל יכולת מילולית טובה, בעל מערכת ערכים לרוב תקינה המבטא שאיפות נורמטיביות של לימודים, עבודה והקמת משפחה. יחד עם זאת, התרשם ממאפייני אישיות בלתי בשלים, רגיש, בעל דימוי עצמי וערך עצמי נמוכים, מגלה תלות ומשענת באנשים הקרובים אליו ומתקשה ליצור עצמאות ונפרדות מהוריו בהתאם לגילו. עוד התרשם שרות המבחן כי הנאשם 2 זקוק לסביבה חברתית מכילה ומגוננת על מנת לבסס תחושת שייכות. הנאשם 2 שלל שימוש בסמים או שימוש מופרז באלכוהול, תיאר התפתחות מינית תקינה, זו לו התנסותו הראשונה בקיום יחסי מין בשלישיה, תיאר קיום יחסי מים עם נערות ליווי במהלך חופשות עם חברים. ההתרשמות היא מגבולות מיניים מטושטשים.
הנאשם 2 טוען כי היחסים עם קורבן העבירה בוצעו בהסכמה, התקשה לבחון את חלקו והיה ממוקד בתחושת הקורבנות שלו. שרות המבחן ציין כי הנאשם 2 הרבה לבכות בשיחות עימו, שידר חוסר אונים ודיווח על מצוקה רגשית בעקבות הרשעתו שלא בצדק על פי תפיסתו; על כן נבצר משרות המבחן להשלים את חקירתו, ולפיכך התבקש פרק זמן נוסף להכנת תסקיר משלים וכן הומלץ על הפנייתו של נאשם 2 לפסיכיאטר המחוזי לשם הערכת מצבו הנפשי. נאשם 2 אכן נבדק ע"י ד"ר דוברוסין אשר נתן חוות דעתו לפיה, הנאשם 2 אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית, קרוב לוודאי שמדובר באדם עם קווים אישיותיים מסויימים תלותיים ובלתי בשלים; במידה וביצע את המיוחס לו, היה אחראי על כך והינו כשיר לעמוד לדין.
שירות המבחן ציין כי נאשם 2 הביע חרדה מפני עונש מאסר בפועל, חזר והכחיש את ביצוע המיוחס לו, טען שהיחסים היו בהסכמה וכי המתלוננת הייתה פיכחת, התקשה להביע אמפטיה משמעותית למתלוננת. הנאשם התמקד בתחושות הקורבנות שלו ובתפיסתו באשר לחפותו, כך שלסברת שרות המבחן, איננו בשל לתהליך טיפולי הדורש הכרה בבעייתיות, יכולת לבדיקה עצמית ואמפטיה ראשונית למתלוננת. אשר על כן, לא בא שרות המבחן בהמלצה בעניינו.

תסקיר נפגע העבירה
המתלוננת, בת 23, ילידת אילת, הוריה התגרשו בהיותה בת שנתיים, רוב בגרותה התגוררה בבית אביה באילת, אביה נישא והתגרש בשנית ולו בת נוספת. הקשר בין המתלוננת לאימה במהלך השנים היה מוגבל ודל מאוד, לאחר הפגיעה חוותה המתלוננת את יחסה של אימה אליה כביקורתי ושיפוטי מאוד בעיקר ביחס לקושי שלה להתאושש ולחזור לשגרה. האב שימש בעבור המתלוננת כדמות תומכת ומפנקת, הקשר עימו קרוב, הגם שחוותה, לאחר הפגיעה, ביקורתיות מסויימת אף מצידו. הקשר עם האח אף הוא נפגע מאוד בעקבות הפגיעה בה בשל חוסר יכולתו של האח להכיל זאת באופן רגשי. בנסיבות אלו, חוותה המתלוננת חוסר בטחון ביחס למקומה וחסר הכלה רגשית מספקת. להערכת שרות המבחן, היעדר תמיכה והכלה רגשית של המתלוננת, החריפו את מצבה הרגשי והתפקודי וכן את תחושת האשמה העצמית שלה. לדבריה, אין היא נושאת באשמה לפגיעה אך נמצא שהיא מייסרת את עצמה על עצם החשיפה למצב שהוביל לפגיעה בה, עצם ההליכה למועדון ושתיית אלכוהול. להערכת שרות המבחן, חצו אירוע העבירה והחוויה הטראומטית של חייה לשניים: לפני הפגיעה ולאחריה.
בשנה הראשונה לאחר הפגיעה, סבלה המתלוננת מפוסט-טראומה האופיינית לנפגעי עבירות מין; לא הצליחה להחזיק במקום עבודה, חשה בעוררות יתר וסבלה מהתפרצויות זעם ונטייה למריבות ולקונפליקטים בכל מישורי חייה. מה גם שחשה התייחסות בעלת גוון מיני מסביבתה, דבר שאיים עליה והביא להפסקת העבודה, לא ברור אם בחינת המציאות שלה הייתה נכונה או על רקע הטראומה שחוותה. כמו כן, סבלה ממצבי רוח דכאוניים ואף עלו בה מחשבות אובדניות. בד בבד, סבלה מקשיי שינה וסיוטים שהמשותף להם הוא חוויה של חוסר שליטה וחוסר אונים. בדרך התמודדותה, בולט דפוס של הימנעות האופייני לנפגעי טראומה, כך ניתקה את הקשר עם כל מעגל מכריה לפני הטראומה וביקשה ליצור מעגל חדש שאינו מכיר את הפגיעה בה. בד בבד, ניתקה את הקשר עם בן זוגה באותם הימים ונמנעת מכל קשר זוגי חדש. דפוס זה מביא לצמצום חייה ובידוד חברתי מסויים הפוגע ביכולתה ליהנות מהחיים. מאידך, יתרונו ביכולתה לתפקד בסביבה אותה חשה כ"בלתי נגועה" המאפשרת לה לגייס כוחות להתמודדות בחיים. כיום עובדת המתלוננת מזה חצי שנה כמדריכת ילדים במלון, נהנית מעבודתה ומצליחה לראשונה להגיע למצב של יציבות תפקודית וסיפוק מעשייתה. המתלוננת מבינה את בחירתה בעבודה כדרך להשתיק את ההוויה הרגשית הפנימית שלה, מעין "ליצן עצוב". להערכת שרות המבחן, קיימת חוויה של חוסר הלימה רגשית וסכנה של חוסר עיבוד רגשי של הטראומה שיקשה בהמשך החלמתה. הומלץ על פיצוי כספי למתלוננת שיאפשר לה לקבל טיפול נפשי ולפעול לשיקומה ע"י לימודים, כפי שהומלץ לה ע"י שרות המבחן.

ראיות לעונש

כעדת הגנה העידה הגב' אפרת פיניאן, אחותו של נאשם 2, לדבריה אחיה גידל אותה, נתן לה כלים לחיים ובזכותו היא פה. מאז האירוע, אם המשפחה במצב נפשי חמור, לא מתפקדת ולא ישנה בלילות, היא לא תעמוד בזה. אינה מוצאת היגיון במה שמספרים על אחיה, לטענתה הוא ילד טוב, עובד בעבודה מסודרת, יש לו חברה איתה חפץ להתחתן, יש להתחשב בכך שטרם הקים משפחה. לדבריה, מצבו הנפשי של הנאשם 2 קשה, הוא לא ישן בלילות, מסתגר בחדרו. סוף דבר, העדה ביקשה להתחשב במשפחה.

טיעונים לעונש

בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על הכרעת הדין, לפיה ביצעו הנאשמים בצוותא עבירות מין חמורות כלפי המתלוננת תוך ניצול מצבה לסיפוק צרכיהם המיניים. ב"כ המאשימה הדגישה את החומרה היתרה הנובעת מעצם ביצוע המעשים בצוותא כנגד מתלוננת חסרת ישע. הנאשמים, במשך זמן לא קצר, אנסו את המתלוננת, תקפו אותה ונאשם 1 אף ביצע בה מעשה סדום. בעת האירוע ולאחריו, המתלוננת הייתה במצב נפשי קשה, נמצאה ע"י עובר אורח שהבהיל אותה לבית החולים. תסקיר נפגע העבירה מפרט את הפגיעה החמורה במתלוננת שנפגעה בכל תחומי חייה כמפורט בתסקיר. הנאשמים אינם מודים במעשיהם ואינם רוחשים שום אמפטיה למתלוננת ולפיכך לא בא שרות המבחן בהמלצה לגביהם. אין לנאשמים עבר פלילי. ב"כ המאשימה ביקשה מבית המשפט שלא לשקול לקולא את התמשכות ההליכים בתיק הואיל ועסקינן בנאשמים משוחררים והמציאות מלמדת כי במקרים כגון דא ההליכים נמשכים זמן רב. עסקינן בעבירות שבצידן קבע המחוקק עונש מינימום של רבע מהעונש ומבוקש שבית המשפט יטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל בן למעלה מ-10 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלוננת.

ב"כ הנאשם 1 טען כי הנאשם 1, בן 30, ללא כל עבר פלילי, האירוע המיוחס לו אירע לפני למעלה משלוש וחצי שנים. לפני כשנתיים נישא, כיום הינו אב לשני ילדים בני שנה ושנתיים. הנאשם 1 גדל במשפחה מכובדת ונורמטיבית, עסקינן באיש עבודה ששמר על מקום עבודתו בחברת רותם החל מתחילת 1/08 והינו מפרנס את משפחתו. לשינוי המעמד האישי של הנאשם 1 נודעת משמעות, שוב אין הוא נער צעיר המבלה במועדונים אלא איש משפחה המפרנס את משפחתו, מאז לא הסתבך עם החוק. ב"כ הנאשם 1 טען לעינוי דין, מדובר בהליך שנמשך זמן רב שלא באשמת הנאשמים, מדובר בנאשמים צעירים בגילם שחרב מונחת על צווארם. הנאשם 1 סובל סבל קשה מעצם ההליך המשפטי עד כדי חרדות. ב"כ הנאשם 1 קובל כנגד התסקיר וטוען כי שרות המבחן אינו ערוך להתמודדות עם נאשמים שאינם מודים במיוחס להם שכן נקודת המוצא שלו היא הכרעת הדין. לא מדובר בנאשם שהינו מסוכן או אלים, מדובר באירוע חד פעמי, שנבע אף משכרותו של הנאשם 1 כעולה מהכרעת הדין, המתלוננת התלוותה אליו למונית מרצונה החופשי והדברים התגלגלו. התסקיר אינו שלילי, הנאשם אינו סובל מסטייה מינית או מאפיין שלילי באישיותו ששירות המבחן ידע להצביע עליו. די היה בניהול המשפט כדי להרתיע את הנאשם ולכן טען ב"כ הנאשם 1 כי אינו סבור שיש הכרח בכליאתו של הנאשם 1 מאחורי סורג ובריח וביקש להסתפק בעבודות שירות.
ב"כ הנאשם 2 ביקש להעמיד דברים על דיוקם וטען שהנאשם הורשע בעבירת מין אחת. הנאשם , בן 27, ניהל אורח חיים נורמטיבי, בשנת 2006 התהפכו כל חייו והוא מצא את עצמו לראשונה עצור במסגרת תיק זה, הנאשם שוחרר בתנאים מגבילים למעצר בית אשר הוקלו בהדרגה בחלוף הזמן. הנאשם הוכיח כי הוא משתלב במעגל העבודה, כיום עובד במפעלי ים המלח ומנהל את חייו תחת החרב של ההליך הפלילי. יש לשקול לקולא את התמשכות ההליכים בתיק זה, מדובר בעינוי דין שלא נבע מבקשות דחייה מטעם הנאשמים. לעניין התסקיר, טען ב"כ הנאשם 2, הנאשם 2 בחר שלא להודות כמס שפתיים ולהשמיע את האמת הפנימית שלו, התסקיר אינו מדבר רעה על הנאשם 2, אין הוא מסוכן מינית והאלימות אינה נחלת חייו. ב"כ הנאשם 2 ביקש להתחשב במצבו הנפשי הקשה של הנאשם 2 כעולה מהתסקיר בעניינו. סוף דבר, ב"כ הנאשם 2 ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, להתחשב בעברו הנקי ובחייו הנורמטיביים ולהטיל עליו עונש של 6 חודשי עבודות שרות.

הנאשם 2 אמר בבית הנשפט כי הוא והנאשם 1 ילדים מבית טוב ולא עשו את המיוחס להם, בכה והתיישב.

הנאשם 1 הביע את צערו על הבילויים, על המפגש עם המתלוננת ועל אורח חייו דאז, לטענתו הדברים לא היו חוזרים על עצמם כיום. לדבריו, משפחתו התמוטטה מהכרעת הדין, כמו גם משפחתו של נאשם 2. הם סובלים כבר שנים כשהם חפים מפשע. כיום הינו אב לשתי תינוקות, עובד קשה ודואג לפרנסת משפחתו. אשר על כן, ביקש הנאשם 1 רחמים מבית המשפט ולהתחשב במשפחותיהם ובמצבם הנפשי הקשה.
דיון
הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות חמורות של אינוס בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות; הנאשם 1 הורשע אף במעשה סדום. משנה חומרה נודע לכך שהנאשמים פעלו בצוותא ותוך ניצול מצבה של המתלוננת שהכרתה הייתה מעורפלת בעטיה של שתיית אלכוהול, מה גם שנאשם 1 השקה אותה בשתייה אלכוהולית בעצמו. נאשם 1 הציע למתלוננת לקחת אותה לביתה, הוא הזמין מונית, נכנס יחד איתה והורה לנהג להסיעם ליחידת הדיור שלו, תוך שהוא מודיע לחבריו ל"הכין את השטח", שם ביצע בה את זממו; והכל חרף הבחנתו שהכרתה של המתלוננת מעורפלת ואין היא יודעת מה נעשה עימה, כך ניצל הנאשם 1 את מצבה של המתלוננת לשם סיפוקו המינית בעוד היא לא הייתה מסוגלת להתנגד למעשיו.
בכך לא תמה מסכת היסורים של המתלוננת, במהלך מעשיו של הנאשם 1 בה, נכנס לחדר נאשם 2, לאחר שנאשם 1 הזמין אותו להצטרף, התפשט והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהנאשם 1 ממשיך במקביל לבצע בה את מעשיו. הנאשמים אף מיששו את גופה של הנאשמת ושרטו את גופה במהלך המעשים, לעיניהם הצופיות של חבריהם, קראו לה בכינויי גנאי משפילים ולכך נודע משנה חומרה. במהלך מעשיהם של הנאשמים בה, איבדה המתלוננת לא אחת הכרתה, לאחר מכן הנאשם 1 שפך עליה מים, היא התעוררה ומצאה את נאשם 1 עירום מנסה להחזיק אותה במיטה, או אז הצליחה לדחוף אותו הימנה, התלבשה ונסה על נפשה. המתלוננת התמוטטה ברחוב והובהלה ע"י עובר אורח לבית החולים.

הנאשמים מכחישים את המיוחס להם וכעולה מתסקירי שרות המבחן, אינם חשים אמפטיה למתלוננת, ובכך יש כדי להעיד על הסכנה הצפויה מהם בעתיד. מעשיהם של הנאשמים חמורים ביותר והמשך הכחשתם את המעשה המיוחסים להם, מעידים רבות על הלך נפשם של הנאשמים וערכיהם.
כבודה של המתלוננת נרמס ע"י הנאשמים. תסקיר הקורבן המפורט לעיל מתאר בהרחבה את הנזק הקשה שגרמו הנאשמים למתלוננת, בכל מישורי חייה.

יחד עם זאת, יש להבחין בין מעשיהם של הנאשמים, נאשם 1 הוא אשר יזם את המעשים, הוא זה שהשקה את המתלוננת בשתייה אלכוהולית והוביל אותה לדירה, שם החל לבצע בה עבירות מין. הנאשם 2 הצטרף למעשיו של הנאשם 1 לאחר שנאשם 1 הזמין אותו להצטרף למעשים, נאשם 2 שהה בחדר למשך מספר דקות במהלכן ביצע במתלוננת עבירות מין ותקיפה בצוותא עם הנאשם 1 תוך ניצול מצבה.

עבירות אינוס הינן תופעה קשה ביותר. בבא בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם שהורשע בעבירות אלו, מוטלת עליו החובה להטיל עונשים משמעותיים הן על מנת להוקיע את המעשים עצמם והן משיקולי הרתעה. בית המשפט נדרש להעביר מסר, על פיו, אלימות, ועבירות מין בכללן של עבירות אלה ומקל וחומר, היא תופעה בלתי נסלחת ויש להגיב עליה בחומרה. כדברי בית המשפט העליון:

גורם מרכזי בגזירת דינו של המערער הוא האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם. מכאן, הצורך להעביר להם מסר ברור, שיתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה ובבידודם לתקופה ארוכה מן החברה (ראו ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 11.8.2008); ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 4.6.2006); ע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 28.1.2002)).

עוד אמר בית המשפט העליון בפרשת בע"פ 6295/05, אלי וקנין נ' מדינת ישראל
(מיום 25.1.07, פורסם בנבו):

"המסר בענישה בעבירות אונס צריך להבהיר באורח חד- משמעי לציבור ולפרט כאחד, כי אמצעים קשים וממשיים יינקטו כלפי עברייני מין כאמצעי להילחם בתופעות עבירות המין, ובמיוחד כך בעבירות אינוס, שהן החמורות שבהן, וכי ניצול חולשת הזולת למטרת סיפוק יצרי מין בלא הסכמתו יגרור ענישה משמעותית".
שקלנו לקולא את נסיבותיהן האישיות של הנאשמים כפי שאלה פורטו על ידי הסנגורים ותסקירי שרות המבחן.

לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1:
א. מאסר לרצוי בפועל למשך 9 שנים בניכוי תקופת מעצרו מיום 3/6/206 עד 10/7/06
ב. מאסר על תנאי בן שנה והתנאי הוא כי תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירת מין או אלימות שהיא פשע.
ג. פיצוי למתלוננת בסך של 50,000 ₪.

נאשם 2:
א. מאסר לרצוי בפועל למשך 6 שנים בניכוי תקופת מעצרו מיום 3/6/206 עד 10/7/06.
ב. מאסר על תנאי בן שנה והתנאי הוא כי תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירת מין או אלימות שהיא פשע.
ג. פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט' אדר תש"ע, 23 פברואר 2010, בנוכחות הצדדים.

------------------------ -----------------------
ב. אזולאי
, שופט נ. זלוצ'ובר
, שופט צ. צפת
, שופטת
ס. נשיא
1

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ"ח 1068-06 מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' פחימה ואח'

23 פברואר 2010









פח בית משפט מחוזי 1068/06 מדינת ישראל נ' נמרוד פחימה, לירון פיניאן (פורסם ב-ֽ 23/02/2010)