פסקי דין על המבקשת: | פסקי דין על המשיבים:1 אלמון שומונוב (עציר)2 רן שבי (עציר)3 חגית בבילה (עציר)4 מורדי שושן (עציר)5 אורי לוזון (עציר)6 גיא וברמן (עציר)7 ציון בן-עמי (עציר) - הובאע"י ב"כ עו"ד דוד ונטורה8 שמעון אזולאי (עציר)9 ויקטור מישייב (עציר)10 עאדל כראג'ה (עציר)11 ויקטור ארביב ...

26/03 עמי     01/01/2001









לך



st1\:*{behavior: }
142


בית המשפט המחוזי מרכז

מ"ת 4066-10-09 מדינת ישראל
נ' שומונוב(עציר) ואח'



23 פברואר 2010



לפני כב' השופטת ק. רג'יניאנו



המבקשת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אלון טנקג'י ועו"ד יעל זליג


נגד

המשיבים:
1 אלמון שומונוב (עציר)
2 רן שבי (עציר)
3 חגית בבילה (עציר)
4 מורדי שושן (עציר)
5 אורי לוזון (עציר)
6 גיא וברמן (עציר)
7 ציון בן-עמי (עציר) - הובא
ע"י ב"כ עו"ד דוד ונטורה
8 שמעון אזולאי (עציר)
9 ויקטור מישייב (עציר)
10 עאדל כראג'ה (עציר)
11 ויקטור ארביב (עציר)
12 דיאנה מיניצובה
13 אריאל פלס (עציר) - הובא
ע"י ב"כ עו"ד אדי אבינועם
14 אודי שושן (עציר)
15 אשר בן ברוך (עציר)
<#2#>

פרוטוקול (לגבי משיב 7 בלבד)

עו"ד דוד ונטורה
ב"כ המשיב 7
:
לנאשם 7 למעשה הוא קצת חריג בנוף של כתב האישום. לנאשם 7 מיוחסות העברות הכספים של המשקיעים מעד המדינה לאותו מישל שנמצא בחו"ל, רק לעניין עסקת ה-108 ק"ג שזה האישום השני.
כמו כן כתב האישום מייחס לו שקיבל כספים מהנאשמת 3, כתב האישום מייחס לו שהוא שילם 2,000 דולר תמורת זיוף הדרכון של הנאשם השני, רן שבי. זה למעשה מה שמיוחס לו בכתב האישום.
לא מיוחס לו ואין על כך מחלוקת שהוא לא לקח חלק בפגישה בדימול, הוא לא היה בפגישה ביום 26/03/08 ולא בפגישה במגדל עליהם דובר על ידי חבריי לפני כן.
הראיה המרכזית וזו גם הראיה היחידה שקושרת את נאשם 7 למעשים זו עדותו של עד המדינה שלטענתם של חבריי
יש לה סיוע.
עדותו של עד המדינה תבחן בהליך העיקרי, אבל כאשר כבר בשלב הזה שבו אנו נמצאים, עולות פריכיות וסתירות מהותיות בעדותו של עד המדינה לעניינו של הנאשם 7 ובניגוד לדעתו של חברי, אני מבקש מביהמ"ש לא להתייחס אל הפרשה כאל מכלול אלא על תפקידו של כל אחד ואחד מהנאשמים. בכוונה התחלתי את דבריי מציון העובדה שנאשם 7 הוא חריג בכל התמונה הזו כפי שיוצר אותה עד המדינה. לא סתם קבע המחוקק שעדותו של עד המדינה יש צורך בדיות הראייתית הגבוהה ביותר מסוג סיוע.
גם כב' הנשיא ברק כתוארו דאז בעניינו של זדה אומר שהיכן שקיימות פריכות, יש לבחון אותן כבר בשלב זה. כל הסיועים אליהם הפנה חברי בטיעוניו לא עומדים כסיוע אפילו ברמה הלכאורית. אין צורך להיכנס לנושא של סיוע בעניינו של הנאשם 7.
עדותו של עד המדינה שהיא הנדבך העיקרי, היא כל כך חלשה ורעועה ואין למעשה למה לסייע וסיוע בפני
עצמו אינו ראיה שיכול לעמוד.
חברי גם בטיעוניו וגם כשהוא ענה לחבריי עמד על הנקודה של שקרי החשוד שיכולים להגיע לטענתו לרמה של סיוע. אני אומר שצריך לראות בדיוק הפוך, את השקרים של עד המדינה לגבי נאשם 7 שהם כל כך בולטים שהם מהווים בדיוק ההיפך מסיוע. הם גורעים מעדותו עד כדי כך.
העדויות המרכזיות של עד המדינה בעניינו של נאשם 7 הן מיום 27/08/09 בשעה 18:00 (עדות הניקיון) והעדויות מיום 13/09/09. עדות נוספת מיום 15/09/09 המתייחסת רק למשיב זה. הוא אומר בעדותו שהנאשם 7 היה מעביר כספים. אני תמהה כבר בשלב זה. כיצד הנאשם 7 היה מעביר את הכספים וזו שאלה בסיסית אלמנטרית שבלעדיה אי אפשר להגיש נגדו כתב אישום. הוא אומר שהיו איזה נערים דתיים, אבל אני מקדים ואומר, אנחנו מדברים על סכומים ספציפיים, באיזה מנגנון היה מעביר נאשם 7 ולו בנקודת זמן שבה אנו נמצאים, אני הייתי מסתפק לו המדינה הייתה מביאה ראיה לכאורית. הנאשמת 3 בכל התקופה הזו, פעם אחת נוסעת לספרד ב-23/12/08 ומעבירה כסף, זה לא כסף שייך לסמים ואני אסביר את מקורותיו.
יש לנאשם 7 חנות ברמת גן. אומר עד המדינה שמכיר את נאשם 7 שהיו נערים חרדים בחנות שלו שהיו לוקחים את הכספים. אכן עובדים אצל הנאשם 7 נערים חרדים וכולם נחקרו על ידי המשטרה וכולם נשאלים אותה שאלה על ידי החוקרים, האם אתם ראיתם מעטפות, האם העברתם מעטפות, אפילו לא של כסף וכולם באופן מתואם מכחישים את הדבר הזה מלבד פעולות כספיות טבעיות לחנות, אין שום פעילות כספית בחנות הזו מעבר למה שטבעי ונורמלי שמתבצע בכל חנות. איך הם יכולים להאשים אדם בהעברות כספיות שזה כל החלק שלו, הוא לא ראה סמים, הוא לא היה אמור להרוויח מהסמים. הוא לא יצא מהארץ לא בשנת 2008 ולא בשנת 2009 והוא לא פגש את מישל בתקופה הזו. כיצד בוצעה העברה?
הוא מדבר על יהלומנים, איזה יהלומנים, מי היהלומנים?
הוא נאשם בעשרות אלפי דולרים של העברות כפי שמפורט בעדויות עד המדינה ואין לכך בדל ראיה איך זה בוצע, מתי זה בוצע. עד המדינה נותן תאריכים וזמנים ואני עקבתי אחרי כל תאריך ותאריך ואין זמן רלוונטי מתי בוצעה העברה. מהשיחות המואזנות ונאשם 7 מואזן מנובמבר 2008 עד יום מעצרו 16/09/09, אין שום עדות בנושא הזה, אנחנו לא יודעים כלום על העברות.
אומר עד המדינה באותה עדות ניקיון מיום 27/08/09 בעמ' 5, ש' 142 וגם בעמ' 3
עד המדינה מואזן, גם הנאשם 7 מואזן, היכן השיחות האלו? יש רק לגבי העברות שבוצעו, הן אינן קשורות לסמים והן אינן בזמן הרלוונטי. יש בין עד המדינה לנאשם 7 וגם למישל קשרים, ישנו כסף של מישל שמוחזק על ידי נאשם 7, הוא חבר שלו והוא עוזר לו בדברים וזה לא רלוונטי לעסקאות הסמים והוא לא שתק בחקירה, הודעה מיום 16/09/09 והודעה מיום 17/09/09 הוא לא שותק מסביר ומפרט ולאחר מכן הוא שותק. בכל התקופה שנאשם 7 מואזן, מתקיימות 8 שיחות בינו לבין מישל. הן מתחילות בנובמבר 2008 ומסתיימות באוגוסט 2009. בכל השיחות האלה אין ולו שיחה אחת על סמים, על הקשר של סמים ולו ברמז. מספר עד המדינה בעדותו מיום 28/08/09, עמ' 2, ש' 26 "לציון הייתה מחברת שבה היה רושם את הכספים ואחרי זה מתקשר למישל". מביתו וממשרדו של נאשם 7 נלקחו כל הניירות, לרבות אותה מחברת שחורה עם כריכה קשה שעד המדינה מספר עליה, נכון שיש מחברת כזו. עד המדינה מתאר את המחברת. המחברת נתפסה על ידי המשטרה והיא נמצאת שם, לא עולה מהמחברת שום ראיה מפלילה. אותה הודעת ניקיון מיום 27/08/09 אינה הודעה כבילה בכלל. היא חסרת משקל. העדות הזו היא למעשה לצורך ניהול מו"מ בין עד המדינה למשטרה לעניין מעמדו. אני מצטט את רפ"ק אלמוג "עדות זו היא לצורך קיום מו"מ בינך לבין משטרת ישראל בלבד". אומר עד המדינה בעדות הזו, אם נקרא אותה ונעיין בה, היא למעשה הצעת מרכולתו, הוא משווק את עצמו בעדות הזו כדי שיקנו אותו כעד מדינה, הוא נותן להם כל דבר שהם רוצים לשמוע, זו לא עדות שיכולה לעמוד בסעיף 12 לפקודת הראיות, היא לא עדות חופשית ומרצון. עד אחרי מתן עדותו הוא נאשם. הוא מבטיח לרפ"ק אלמוג שהוא יביא לה את הייבוא הזה ועוד ייבוא אחרים.
אני מפנה לע.פ. 216/74 כהן נ' מדינת ישראל
וע.פ. 175/80 בעניינו של אליהו סמילה. הייתה סוגיה האם הודעת ניקיון כאשר עד מדינה מציע את עצמו כעד מדינה, האם זו הודעה קבילה בכלל והאם אפשר להגיש אותה לביהמ"ש והאם היא חופשית ומרצון. שם גם אותו מצב, העדות היא עדות ניקיון, יש חשיבות שאם עד המדינה הציע את עצמו או פנו אליו ואין מחלוקת שלאור המזכר שכתבה רפ"ק אלמוג, הוא מציע את עצמו.
מה המשקל שביהמ"ש ייתן, אנו מחפשים בשלב הזה את הפוטנציאל ההרשעתי של הראיות לכאורה וכך אמר כב' השופט ברק בעניינו של זדה. מעדותו של עד המדינה לגבי נאשם 7 אין פוטנציאל הרשעתי.
ביהמ"ש ראה את הסכם עד המדינה וכתוב במפורש, עד שהוא לא יורד מדוכן העדים אחרי שכל הסנגורים חקרו אותו, הוא נאשם. העדות הראשונה של עד מדינה שהוא מציע את עצמו אינה יכולה להיות קבילה.
עד המדינה אומר בעדות הניקיון שהוא העביר 50,000 דולר שהם 44,000 דולר של עד המדינה ועוד 6,000 דולר של פיני חביב שהיה עצור בפרשה ושוחרר, הוא מעביר עוד 80,000 דולר של נאשם 8, הוא מעביר עוד 35,700 דולר שלטענת עד המדינה ניתנו על ידי משפחת כראג'ה, הוא אומר איימן והוא שוחרר. הוא אומר שעד המדינה העביר עוד 20,000 דולר של לוזון וויקטור ארביב.
זה מה שאומר עד המדינה בעדותו. אלה הכספים שהעביר הנאשם 7 במסגרת עסקת ה-108 ק"ג וזה מה שמיוחס לו בכתב האישום.
חישוב של כל הכספים האלה מלמד שהועברו על ידי נאשם 7 כ-185,000 דולר. לטענתו, אלה כל סכומי ההשקעה וזה אומר בעדות מיום 27/08/09, עמ' 4, ש' 6. הוא אומר שעל כל קילו שולמו למישל 6,000 דולר. אם נחלק 185,700 דולר ל- 6,000 דולר, נקבל שהייבוא אינו מגיע אף ל-31 ק"ג. היכן עוד 77 ק"ג. עד המדינה אומר באותה עדות, עמ' 4, ש' 117 שחלק מהסמים צריך להגיע למגלה כלומר, גם על פי גירסת עד המדינה, חלק גדול מהסמים ואין מחלוקת שכאן על פי האישום על ידי הקבוצה הזו, שולם רק עבור 31 ק"ג. אומר עד המדינה בעצמו שחלק מזה לא נועד לכאן, סחר בינלאומי בסמים, לפחות אם נתייחס בכתב האישום ל – 77 ק"ג שלא שולמו עליהם
כיצד ניתן להאשים את הנאשמים האלה בסחר בסמים בינלאומי שבין פנמה למלגה ללא אישור יועץ משפטי לממשלה ואני לא ראיתי אישור כזה בכל חומר הראיות. כל חומר הראיות אצלי ואין אישור כזה. גם עד המדינה באותה עדות, עמ' 4, ש' 126 אומר שהם לא ידעו את הכמות. עד המדינה מנסה לנפח, זה לא נועד לישראל, ב-77 ק"ג זה לא שלו, אולי זה מישל וזה נתפס בפנמה וזה לא פה ואי אפשר להאשים את נאשם 7 ואף אחד מהנאשמים.
לטענתו של עד המדינה, הכל מתחיל בפגישת היסוד שמתקיימת בדימול. בפגישה נוכחים מישל, עד המדינה, הנאשם 8 ואבי קליין. אבי קליין נעצר ושוחרר. אין מחלוקת שנאשם 7 לא נמצא בפגישה הזו ואין לו יד בדבר הזה. הפגישה הזו מתקיימת שנה וחצי בטרם מתן עדותו של עד המדינה, מפנה לעמ' 4, ש' 125.
נכון שביום 19/03/08 מישל בשעה 18:45 מגיע לישראל על פי פלט כניסה. אלא שסיימון, עד המדינה, ב-20/03/08 יצא מהארץ. הסיכוי לפגישה הוא לא כל כך גבוה. יכול להיות שהתקיימה פגישה בדימול. חברי אומר בטיעוניו שמישל בן סימון אינו ישראלי, אינו תושב ישראל, יש לו מספר דרכונים וזהות בדויה בשם פטריק בסון. עד המדינה מדבר על פטריק בסון באותה עדות מיום 27/08/09, עמ' 10, ש' 338. אומר עד המדינה שיש לו דרכון נוסף על שם פטריק שהוא אזרח ספרדי. הם הוציאו תדפיס על פטריק בסון ומתברר שיש אחד כזה והוא נכנס לישראל, אבל הוא אזרח צרפתי. עד המדינה בא ומעיד שמישל מסתובב עם דרכון זר ומזוייף, הוא לא יודע. כשאנחנו נתחיל לצרף סתירה לסתירה ואנחנו נראה שזה לא רק פריכות וסתירות לא מהותיות אלא סדקים עד כדי שבר לגבי נאשם 7, ביהמ"ש לא יוכל לקבל את הראיה. כל דבר שאומר חברי בטיעוניו שמישל בן סימון הוא סוחר סמים בינלאומי ואין לכך ראיה בחומר. מה אומר עד המדינה לגבי המודעות של הנאשם 7 והוא נשאל על זה, ביום 27/08/09, עמ' 4, ש' 100. הוא נשאל באשר למודעות הנאשם 7 ובתשובתו בש' 101 הוא אומר "הוא עשה איתנו את חשבונות הסמים..." (מצטט), מפנה גם לש' 124 "העברנו את הכסף לציון בן עמי..." (מצטט). הוא מייחס לו פעילות בסמים והעברת כספים.
ביום 15/09/09 (שעה 17:53) הוא כבר לא פוחד ואני מפנה לעמ' 2, ש' 29 "הוא ידע שאנו מתעסקים בסמים..." (מצטט).
אני מפנה לעדות נוספת מיום 13/09/09, שעה 17:43, ש' 216 "ואני מאמין שהוא ידע במה מישל ואני מתעסקים..." (מצטט). אמונתו של עד המדינה אינה ראיה ולו לכאורית בכדי לעצור את הנאשם.
לא זו אף זאת. בשלב הזה, המעורבות על פי עדותו של המדינה של נאשם 7 היא מעורבות פסיבית, הוא שמע. שבועיים לפני זה, ביום 27/08/09, מעורבותו של נאשם 7 הייתה אקטיבית, עשה חשבונות, הוא ידע, אמרנו לו.
יש כאן ירידת מדרגה.
ביום 30/09/09 נערך עימות בין עד המדינה לנאשם 7 ואז נשאל עד המדינה על ידי החוקר מנשה "בעדות שלך מסרת שהגעת לחנות של ציון.... ומסרת לו כספים שמיועדים על מנת שיעביר אותם למישל.." (מצטט). תשובת העד "אמרתי שנתתי לו כסף שיעביר למישל, לא אמרתי לו שזה מסמים. אף פעם לא אמרתי לו" (מצטט). החוקר מקשה על עד המדינה והוא אומר לו "אבל הוא שמע שמדובר על סמים באותה ישיבה". הוא שמע הכוונה לנאשם 7. עד המדינה מתפרץ וצועק "שמע ממני? ממני?" החוקר לא תולש את זה מן האוויר.
החוקר אומר מהשיחה. אומר העד "יכול להיות שכישבנו חברים דיברנו, אף פעם לא התערב.... אולי הוא שמע אותנו מדברים" (מצטט). הוא אמר יכול להיות. יכול להיות כמו אני מאמין זה לא ראיה, זה לא ראיה לכאורה. לא עולה מכאן בטחון שהוא שמע, שהוא יודע שציון שמע אפילו, שמע פסיבית שמדובר בעסקי סמים. מה עוד הוא אומר בהמשך העימות "ציון ואני, גם אמרתי, ציון אף פעם לא דיברתי איתו על סמים" (מצטט). העדות של עד המדינה בעניינו של נאשם 7 היא עדות נסוגה. אנחנו מתחילים אותה מהקמפיין ביום 27/08/09, עשה איתנו את החשבונות של הסמים, דיבר על סמים, ידע על הכסף שזה לעבודה השנייה. כל זה כשהוא רוצה למכור את עצמו, הוא אמר לרפ"ק אלמוג "אני אביא לכם יבואים כמו שלא חלמתם". הוא אמר שהוא יביא להם הכל ושהם יקבלו אותו כעד מדינה, אבל כשהוא כבר עד מדינה, פתאום ציון כבר לא בנקאי, הוא כבר לא כל כך מעורב, אולי שמע פסיבי, אני מאמין שהוא ידע. על עדות כזו לא תתבסס הרשעה. זה לא עד מדינה, אין להם על מה להתבסס, זו עדות נסוגה.

לעד מושמעת האזנת סתר בה הוא מבקש מציון להעביר למישל 2,100 אירו. זה נכון ואין מחלוקת על זה.
יש כאן בעיה. כאשר הוא ייחקר בחקירה ראשית ונגדית הוא ייאלץ להסביר את הסתירה בין העדות מיום 27/08/09 לבין 13/09/09. בואו נגיד לצורך השיחה שהכל אמת ופה יושב הבנקאי של ארגון ייבוא סמים הזה ועד המדינה יכול לבחור את מי להביא ואת מי לא, הוא מאוד את ציון כדברי חברי. הוא לא מרחם עליו, הוא צריך את ציון כחוליה מקשרת. הוא חייב את ציון כחוליה מקשרת, התפקיד של ציון במחזה שהמציא עד המדינה, יש לו תפקיד, הוא לא סתם, הוא חוליה חשובה מאוד בבדיה ולא באמת כי באמת אין לו קשר לסמים. אם הוא יעמוד על הדוכן ויצטרך לתת הסבר לנסיגה אז מישהו מאיתנו יטען שהעד שקרן, אם הוא יעמוד על דעתו מיום 27/08/09 אני אטען שהוא משקר, אם הוא יעמוד על דעתו בעימות מיום 13/09/09 חברי יגיד לו שהוא משקר. איך אפשר להרשיע את ציון? למישהו מאיתנו הוא ישקר, איזה גרסה שלא תתקבל, גם אם תתקבל הגרסה המחמירה. כאשר מתקיימת חולשה ראייתית מראש, אין פוטנציאל הרשעתי בעדות הזו. לעד המדינה יש הרבה מאוד ממה לחשוש, מעבר למובן לנו ולברור למה אדם הופך לעד מדינה ובמקרה הזה לא, קצת מעבר לזה.
עד המדינה אינו מרחם על איש ומה שאומר חברי בטיעוניו בעמ' 27, ש' 26-27 לפרוטוקול באשר לרחמים של נאשם 7. נאשם 13 הוא גיסו של עד המדינה ועד המדינה לא מרחם על איש. אין לו מידה של רחמים. אני אפנה למזכר של רויטל אלמוג, הוא אומר לה "את אותו בן אדם שיושב 12 שנה על שלושת הרציחות, אני אושיב לך 3 מאסרי עולם". ביהמ"ש יודע למה? כי הוא שלח אותו לבצע את זה. יש לי עד שיכול להעיד על כך. המניע שלו להיות עד מדינה הוא מאוד חשוב.
הוא נשאל לגבי מקורות הכסף שלו עצמו להשקעה ואני מפנה לעדות מיום 27/08/09, עמ' 4, ש' 119-120. אבל, בחקירתו מיום 13/09/09 משעה 10:24, עמ' 6, ש' 174-177 מתברר שמהעסקאות הקודמות הוא הרוויח רק 60,000 ₪. באותו יום בשעה 17:43, עמ' 1, ש' 9, הוא אומר שהכסף בא מהימורים. הוא לא מסוגל להגיד אמת, זה לא אכפת לנאשם 7 מאיפה הוא הביא את הכסף, זה רק מלמד שגם לגבי עצמו, עובדות לגבי עצמו הוא לא מסוגל להגיד אמת.
אני חוזר לעדות מיום 27/08/09, אני ממקד ל-80,000 דולר שמיוחסים לנאשם 7, בש' 124 הוא אומר "העברנו את כל הכסף לציון".
אני מפנה לחקירה מיום 13/09/09, עמ' 2, ש' 11-14, שם הוא אומר שנאשם 8, לאחר שניסה להעביר את הכסף דרך ישראל מהצ'נג' בתל אביב, חוזר לעד המדינה בתל אביב ומבקש ממנו שיחליף חלק מהשטרות שישראל מהצ'נג' לא הסכים לקבל כי הם היו בלויים.





מהשיחות של הנאשמת 3 עם מישל ואני מפנה לשיחות מיום 06/05/09 ו – 07/05/09 עולה שישראל מהצ'נג' מתל אביב זה ישראל אלגולה שכתובתו ומספרי הטלפון מצויים שם בשיחות כי חגית מעבירה את הפרטים שלו למישל ואותו בחור שדרך אגב הוחרמו לו כספים בשל עבירות הלבנת הון על ידי סגן הנשיא מביהמ"ש בירושלים, הוא נותן שירותי העברות והמרות כספים למישל. חגית גם נחקרת על זה ובחקירתה מיום 27/08/09, עמ' 3, ש' 65-70 היא מסבירה מי זה אותו ישראל אלגולה, זאת דמות קיימת. העברת ה-80,000 דולר המיוחסים לנאשם 7, לא הועברו על ידי נאשם 7. אומר עד המדינה בעצמו באותה עדות מיום 13/09/09 (שעה 17:43) שנאשם 8 חוזר אליו בטבריה בערבו של יום ואומר לו שיחליף לו מספר שטרות מתוך אותם 80,000 דולר מכיוון שהבחור מהצ'נג' בתל אביב לא מסכים לקבל אותם כי הם בלויים, אנחנו מבררים ויודעים שיש בחור כזה וקוראים לו ישראל והוא נותן העברות והמרות כספים למישל ואנחנו למדים את זה מהשיחות של חגית כפי שאמרתי קודם.
כל זה עובר דרך נאשם 7 על פי עדותו של עד המדינה מיום 27/08/09. כבר רואים שאת ה-80,000 דולר זה לא עבר דרכו, זה עבר דרך ישראל אלגולה.
אני דיברתי על ה-80,000 דולר שאני טוען שעל פי עדותו של עד מדינה, הועברו בכלל על ידי ישראל אלגולה. הוא אמר שהוא העביר את כל הכסף לציון. כאן מתברר לנו שאת ה-80,000 דולר לא עד המדינה העביר אלא שמעון (נאשם 8) העביר דרך צ'נג' בתל אביב, ציון אינו צ'נג', יש לו חנות לטלפונים ניידים, הוא לא צ'נג' ומה גם שמהעדויות אחרות עולה שקיים צ'נג' ומישל משתמש בשירותיו ולפי הטלפון שלו הוא נמצא בתל אביב בתחנה המרכזית החדשה. פרק ה-80,000 דולר מתוך האישום, אנו יודעים שזה לא הוא. הוא מדבר על ה-80,000 דולר, אני מסיק את זה כי עליהם הוא מדבר. בהתחלה הוא אומר שאת כל הכסף הם העבירו לציון, לגבי פרק ה-80 עולה עכשיו שלא ציון העביר אותם, הוא אומר שמעון העביר אותם ואני מפנה שוב להודעה מיום 13/09/09 (שעה 17:43). אנחנו רואים שאחד הפרקים באישומים של נאשם 7 לא הועבר על ידו אלא דרך הצ'נג'. זה עולה מהגיונם והקשרם של הדברים. אנחנו מדברים על ראיות לכאורה. אם הוא מדבר על צ'נג' בתל אביב, אפשר לעשות הקשר הגיוני מהשיחות של חגית ולהבין שמדובר בישראל אלגולה. ישראל אלגולה לא נחקר בתיק הזה. אני מוצא את הכתובת ואת הטלפון של ישראל אלגולה ויודע שהוא אדם שיש לו עניין משפטי עם הלבנת הון. הוא היה צריך להיחקר. מה שהוא אומר לגבי הכספים שהועברו דרך ציון זה עדות מפי השמועה, לא הוא בעצמו אומר שהוא נתן, מחד אומר שהוא נותן ומאידך עולה שקיים חשד סביר לכאורי ששמעון עשה את זה בעצמו. הפוטנציאל ההרשעתי מעדותו של עד המדינה
הולך ופוחת וצונח.

נעבור ל – 20,000 דולר של נאשמים 5 ו-11. מתי הם נמסרים על פי האישום? במה הם נאחזים? בשיחה של ה-19/11. מה אומרת המאשימה? בנובמבר 2008 נכנסים נאשמים 5 ו-11 ומשקיעים כסף בעסקת ה-108. כל כתב האישום הוא ללא תאריכים והוא ערטילאי. אין שום ראיה אחרת שנאשם 7 מעביר 20,000 דולר. אני עושה את העבודה של התביעה ומדבר עליה. אני מפנה לשיחה 840. עד המדינה אומר שבתחילת מרץ העסקה התחילה בדימול, הם מארגנים את הכסף חיש מהר, אני מפנה לעדות 27/08/09, ש' 140, הם עושים את זה מהר. כראג'ה מביאים השקעתם כשבוע לאחר מכן, עמ' 5, כולם מצפים לסחורה תוך 3-4 חודשים, כלומר משהו בסביבות יולי אוגוסט, אני מפנה לעמ' 5. באוגוסט 2008 כבר מבינים שיש הסתבכות והם מחכים כבר כמה חודשים, בספטמבר הם מצפים לסחורה והם מאבדים כבר את הסבלנות ומתחילים לדאוג. אורי לוזון טיפש עד כדי כך שבנובמבר הוא יכניס את כספו לספינה טובעת? אם כסף השקעתו עובר דרך ציון זה בנובמבר, ראו שיחה 840. אם הכסף עובר דרך נאשם 7, אם לא אין ראיה איך הוא הועבר. הוא אומר שהוא עשה הכל מהר. הם מצפים לסחורה כבר ביולי אוגוסט והצפי היה 3-4 חודשים. בשיחה 840 יש שיחה בין מישל לציון לגבי 20,000 דולר שהוא מודיע לו שיש אצלו 20,000 דולר.
ישנן שיחות אחרות שמתקיימות בין סיימון למישל במרץ 2009, ביום 09/03/09 בשעה 16:53 – עד המדינה נמצא בהולנד והוא אומר למישל שהוא מסר את ה-20,000 דולר לאיש שלו. מהשיחה הזו למדים שאותו קוד "חבר" לא מופנה לנאשם 7 בלבד. מניין לנו לדעת שהנאשם 7 העביר את הכסף. הרי קיימת אפשרות ריאלית שסיימון בעצמו מעביר למי מטעמו של מישל 20,000 דולר בהולנד. יש מצב ריאלי שעד המדינה מעביר למישל 20,000 דולר במרץ. מניין לנו לדעת. המדינה אומרת שאתה העברת כסף, בין השאר את ה-20,000 דולר ואני אומר שלגבי ה-20,000 דולר יש לו הסבר, הוא מזכיר בחקירתו את עסקת הנדל"ן.
אני עובר להשבתם של 35,700 שלטענת המדינה הועברו על ידי נאשם 7.
אני מפנה לחטיפה ביום 30/06/09, החטיפה הנטענת באום אל פאחם. בדקתי ויום 30/06/09 היה ביום ג'. למחרת היום – 01/07/09 זה יום ד', מתקיימת הפגישה בצריפין, אני מפנה לעדות מיום 27/08/09.
לטענתו של עד המדינה, ביום 01/07/09 הוא לא מצליח לדבר עם מישל וזה לא נכון כי מתקיימת שיחה כזו בין מישל לעד המדינה ואני מפנה לעמ' 14, ש' 473. בשיחה הזו אומר לו מישל שביום א' הכסף יהיה אצלו. יום א' זה 05/07/09. באותו יום לגרסת עד המדינה מתקשר מישל ואומר לו שבעוד שעתיים הוא יקבל את הכסף, מפנה לש' 475, עמ' 14. זמן קצר אח"כ לטענתו של עד המדינה באותה עדות מתקשר נאשם 7 ואומר לו שהכסף אצלו ושיבוא לקחת. שניהם מואזנים, קל מאוד לאתר את היום הנטען שזה היום הזה, אין שום האזנה שמאשרת את זה. יש שיחה מיום 03/07/09 שהוא אומר לו שעד סוף השבוע הוא יקבל את הכסף, סיימון אומר בעדותו שביום א' הוא קיבל טלפון ממישל, אחרי כך וכך זמן הנאשם 7 התקשר ואמר לו לבוא לקחת את הכסף. עד המדינה מאשר שזה בא ביום ראשון. אין את זה לא ביום 05/07/09 ואין בכלל את השיחות האלה.

אני מפנה לעדות מיום 15/09/09, עמ' 4, ש' 87-91.
עד המדינה ונאשם 7 בטרם מעצרם מתווכים בעסקה של מכירת פטנט כלשהו בין ישראלי שיושב בארה"ב. שניהם מקבלים מידי אדם בשם גבי ששון שהוא שליחו של אותו שי כהן בארץ 20,000 דולר על חשבון העסקה הזו. 10,000 דולר במזומן ו-10,000 דולר בהמחאה דחויה לחודש אוקטובר. בהתאם להסכם בעניין הפטנט הם אמורים לקבל סה"כ 164,000 ₪. עד המדינה בשלב הזה מבקש מנאשם 7 שהוא יקח לידיו את ה-10,000 דולר מזומנים ונאשם 7 יקבל את ההמחאה הדחויה מאחר והוא בלחץ כספי. אני מפנה לאותה עדות ניקיון ובה הוא מסביר במפורש, ש' 91 – ציון לקח את השיק הדחוי והוא לקח את המזומן.
מה קורה בזמן הזה, ב-21/08/09 הוא לקח את ה-10,000 דולר, נאשם 7 מחזיק את השיק הדחוי וב-21/08/09 נעצר עד המדינה, ב-16/09/09 נעצר נאשם 7 ואז מפקיד גיסו של הנאשם 7 את ההמחאה בזמנה והיא חוזרת כי ניתנה הוראת ביטול. פונה מי מטעמו של נאשם 7 למושך השיק ושואל מדוע הוא ביטל את השיק אז הוא אומר שבא אליו אחיו של עד המדינה ואמר שהשיק אבד וחתם על המסמך שאני מציג לביהמ"ש. אני הצגתי את זה לפקח אהרון דגן מימ"ר מרכז, זה נרשם. הוא לא ידע את זה ביום שהוא נעצר, זה קרה אחרי.
מושך השיק מספר שאחיו של עד המדינה יעקב קדוש פנה אליו ואמר לו שהשיק אבד. אדון קדוש על פי המזכר מבקר את עד המדינה ב-15/09/09, הוא מקבל ממנו הוראות איך להונות את נאשם 7 ולגזול ממנו את ה-10,000 דולר השניים. סעיף 3 להסכם עד המדינה קובע שאסור לו לבצע עבירות בתקופה שהוא משמש עד מדינה, הוא רמאי והוא נוכל.
עד המדינה הכניס אנשים למעצר וככל הנראה רצונו גם למאסר כדי לעשוק אותם ובין השאר את נאשם 7 והוא כבר התחיל לעשות את זה, הוא לקח ממנו 10,000 דולר שהיו מגיעים לו. הוא מספר שהוא לקח את המזומן וציון לקח את ההמחאה. הוא לוקח ממנו אחרי שהוא הכניס אותו למעצר בשל העדות השקרית, הוא גוזל ממנו 10,000 דולר.
עובר למעצרם של עד המדינה ושל נאשם 7 הם רוקמים עסקה שתמורתה היא 184,000 דולר. על החשבון הם מקבלים באותו שלב 20,000 דולר. 10,000 דולר במזומן ו-10,000 דולר בהמחאה דחויה ליום 01/10/09. סיימון מבקש מנאשם 7 לקבל לידיו את המזומנים ונאשם 7 יקבל את השיק הדחוי והוא הסכים. על חשבון העסקה שניהם קיבלו 20,000 דולר, 10,000 דולר במזומן בכיסו של סיימון והשיק הדחוי בידיו של נאשם 7.
ב-21/08/09 נעצר עד המדינה, ב-16/09/09 נעצר נאשם 7. ב-15/09/09 עד המדינה נחקר אודות האירוע הזה כי המשטרה חושדת שמדובר באירוע לא חוקי. הוא מספר להם שהיה איזה סיפור חוקי שלפני כשנה ציון הכיר בחור והוא מספר על האירוע. הוא נזכר ממקום מעצרו שיש 10,000 דולר בידיו של נאשם 7 (השיק), עוד מעט אוקטובר וצריך לפרוע את השיק. אין מחלוקת שאחיו של עד המדינה בא לבקר אותו במעצרו ויש על כך מזכר מיום 14/09/09 של עזרא גולדשטיין. הוא אמר לאחיו שיש 10,000 דולר אצל ציון וצריך לגזול אותם. השיק לא אבד, השיק אצל נאשם 7 אבל הוא עצור.
שאלת ביהמ"ש – עד המדינה אומר את זה? לא, אני אומר את זה.
הולך יעקב למושך השיק שזה גבי ששון. חותם על המסמך שאני מציג לביהמ"ש ואומר לו שהשיק אבד ושיבטל את השיק ושיתן לו את הכספים. בצורה כזו הוא למעשה גוזל מנאשם 7 עוד 10,000 דולר כשהתוכנית היא לגזול גם את ה-164,000 דולר הנותרים.
מאיפה אנחנו יודעים שנאשם 7 קשור בכלל להעברות הכספים? מסיימון קדוש.
פניתי לימ"ר מרכז. בסעיף 3 להסכם עד המדינה כתוב שנאסר על עד המדינה לבצע עבירות אחרת המדינה יכולה להפר את ההסכם איתו.
אני טוען שעד המדינה פעל בניגוד לאמור בסעיף 3 להסכם ומשביצע עבירה ההסכם לא חל.
שישאל ביהמ"ש את נציגי המדינה מה נעשה עם התלונה שהגשתי בימ"ר מרכז. כיצד אני אמור לזעוק את העוול שנעשה לנאשם 7 כאשר המשטרה ממסמסת את זה.
כשאני מסרתי את עדותי בימ"ר מרכז מסרתי את שמות האנשים המעורבים, עבר מאז כחודש וחצי, אני בקשר עם אותם אנשים ואף אחד לא זומן לחקירה.
יש לנו עד מדינה פושע, רמאי שהוא משקר.
נאשם 7 הוא יבואן ומשווק והיו לו רשת של חנויות חשמל. מדובר באיש עסקים ללא עבר פלילי בארץ, בעל משפחה, אב ל-3 ילדים קטנים, שירת שירות צבאי מלא, מתפרנס מעבודתו, אין לו קשר לסמים, מעולם לא התעסק בסמים. הדברים עולים במפורש מהאזנות הסתר שנערכו לו. מדובר ביבוא, תשלום לספקים, חובות למס הכנסה, כל הזמן זה נע סביב נושא העסקים שלו והמשפחה שלו. יש לו היכרות עם עד המדינה, לשניהם יש סירות מרוץ בכנרת וזה התחביב שלו, חנתה באותו מעגן ליד הסירה של סיימון. הוא היה נוסע לכנרת ופוגש את סיימון וסיימון היה מגיע לחנות. לנאשם 7 אין קשר לכספי סמים.
ישנו סיפור אמיתי שגם עד המדינה מספר עליו. באחד הביקורים של עד המדינה אצל בן סימון, הוא לווה מבן סימון 2,100 אירו והוא נשאל על זה. הוא ביקש להשיב אותם לבן סימון דרך נאשם 7. עד המדינה אמר לציון שיחזיר לו את 2,100 אירו והוא יחזיר לו וציון באמת החזיר לו והוא לא קיבל את זה חזרה עד היום. בנקודה הזו כן בוצעה העברת כסף, זה לא הסכום הנטען וזה לא בזמן הרלוונטי. היכן שהיו באמת העברות של כספים הם מדברים בגלוי בשיחות ומישל אומר לו באחת השיחות שידאג שיחזיר לו את ה-2,100 אירו. למשל מישל לא פעם מבקש עזרה מציון וזה גם עולה מהשיחות, במיוחד העזרה סביב נאשמת 3 שהיא זוגתו ואם בנו של מישל בן סימון. גם מהאזנות הסתר זה עולה, הוא נותן לה כסף לקנות כרטיס טיסה, הוא קונה לה מקרר כשהמקרר מתקלקל בבית,
אם קוראים את תמלילי השיחות רואים שיש גם ויכוחים כספיים ביניהם על כך שהיא יותר מדי בזבזנית. דברים נעשו דרך נאשם 7 אין מחלוקת

, הוא אכן נותן לה כספים, וישנו מקרה כזה. מישל בן סימון ביקש להשתתף במכרז לרכישת דירה בכינוס נכסים ברמת גן, מי שהיה כונס הנכסים זה משרד עו"ד רווה מירושלים, בחקירתו מיום
17.09 בעמוד 6 ש' 159 מספר ציון על העסקה שאני עומד לדבר עליה. הוא לא משפטן והוא לא יודע להסביר, אני יודע להסביר וזה מסביר את 20,000 דולר שמצויות אצלו. המדינה באה ואומרת יש לי ראיה לכאורה, אני אומר הראיה אמיתית אך לא מפלילה. אין בידיו בתחנת המשטרה את החוזה.
מפנה להודעה מיום 17.09 עמ' 6 ש' 159, זה מסביר את ה-20,000 דולר. מה שקרה, נכון הוא עזר לו והוא נסע לירושלים להשתתף במכרז, מישל היה צריך להפקיד עירבון, הוא הפקיד אז 104,000 ₪ להשתתף במכרז. יש לנו הסבר ל-20,000 דולר. הוא מזכיר את זה בחקירה, אנחנו מצפה שאדם שנחקר בחקירה יום לאחר מעצרו שיתן הסבר מפורט לגבי כספים?

ההסבר שאני נותן עכשיו הוא לא הסבר שהנאשם נתן בחקירתו במשטרה, הפניתי להודעה מיום
17.09 שעה 10:55 עמ' 6 ש' 158-159, הנאשם מתייחס לכך באותה הודעה. מעבר לכך לא אמר דבר.

הנאשם 7בחקירתו אומר אני לא בקשר עם מישל כבר חצי שנה. חברי ניסה להציג אותו כשקרן. כשאני עובר על השיחות בין מישל לנאשם 7 אני רואה שהשיחה האחרונה ביניהם מתנהלת ביום
30.03.09 בשעה 11:31. השיחה הבאה ביום
17.08.09 כלומר 5 חודשים הם לא בקשר. מה גם שבשיחה מיום
17.08.09 לשאלת הנאשם 7 את מישל מה העניינים, אומר מישל "בסדר, מזמן לא דיברתי איתך" כלומר: הוא טעה בחודש. 5 חודשים לא דיבר איתו. הניסיון של חברי להראות את הנאשם 7 כשקרן בנקודה זו ממש לא צלחה. מה שעולה מאותה שיחה
(שיחה מס' 13876 ו-13888)מיום
17.08.09
ושיחה נוספת מס' 13890, מה שעולה מהשיחה מיום
17.08.09 זה שמישל מבקש מנאשם 7 הלוואה של 2,000 דולר למשך שבוע, 10 ימים במסגרת החברות ביניהם. אנו יכולים להסיק מכך חד משמעית שהוא לא בנקאי שלו, הוא מבקש ממנו הלוואה. הוא מבקש כמוש הוא מבקש הלוואה מחבר. חברי מנסה להציג שבית משפט יסיק משיחה זו שהנאשם 7 מנסה לארגן דרכון מזויף לנאשם 2, יש מי שעומד לדין על ארגון הדרכון המזויף לנאשם 2 זה אותו בחור נהג מונית בשם ישראל פחימה שהוא ככל הנראה מי שזייף את הדרכון של הנאשם 2. הנאשם 7 מלווה כסף למישל, הוא לא יודע למה הוא צריך את הכסף הזה.
שלא כפי שטוען חברי בטיעוניו, הנאשם 7 לא אומר בחקירתו בשום מקום שהוא ידע שמישל עוסק בסמים. הנאשם 7 אומר בחקירתו מיום
17.09 עמ'
5 ש' 144 שנראה לו בשלב כלשהו שמישל מסתבך או שמישל יש לו בעיות ובעקבות זה ההיפך הוא מחליט להתרחק ממנו וזאת הסיבה שחצי שנה הוא לא יוצר איתו קשר ואם נעקוב אחר כל שמונת השיחות שמתנהלות בין נובמבר 08' עד אוגוסט 09' כל השיחות הן שיחות שיוצאות ממישל אל הטלפון של נאשם 7. אין שיחה שהנאשם 7 יוצר קשר עם משיל. נכון הוא חבר שלו, הוא עוזר לו בדברים אבל חברי מנסה להגיד שיש ראשית הודיה או אמירה
מפלילה יש פה ההיפך, אומר הנאשם 7 כאשר חשדתי לקחתי מרחק, הוא לא מתקשר אליו אלא מישל מתקשר אליו וגם אז אנחנו רואים שיש ביניהם נתק של מספר חודשים.
אנחנו מדברים על שמונה שיחות במשך כמעט שנה.
כאשר נאשם 7 מסרב לענות בחקירתו לשאלה בטענה שתשובתו עלולה להפלילו ומפנה לחקירתו מיום
18.09 עמ' 3 ש' 65 מה הוא אומר למעשה? הוא אומר זו שטות אחת גדולה בחורה (חגית) מבקשת ממני תלוש משכורת כדי שיהיה לה הנחה בגן. יש פה אמירה מפלילה אך בהוצאת תלוש, הוא חושש מעבירת מס. למחרת היום כשהוא מבין מה קרה הוא מספר שהוא פונה לחוקריו ליוני ולגדעון חלפון ומביע צער ואומר אני מצטער שלא עניתי על התשובה הזו אתמול. מן הראוי היה לכתוב מזכר שחשוד אומר דבר כזה.
לעד המדינה יש עניין רב מאד לראות את הנאשמים האלה מאחורי סורג ובריח וזה חשוב מאד וזה עולה מחקירותיו.
עד המדינה והוא מספר על כך בחקירותיו הראשונות לפני 27.08 כשהוא הופך להיות עד מדינה, עד המדינה ואחיו יורם השתלטו על אולם שמחות בקריות שננטש על ידי בעליו יעקב נרגילה שהותיר אחריו 12 מיליון ₪ חובות ובין הנושים הוא אחיו של עד המדינה יורם קדוש.
הוא ואחיו משתלטים על האולם, נושים של האולם רוצים את כספם ובאים אליהם. יום אחד שורפים את דלת ביתו של יורם והוא מספר על כך בחקירתו, יום אחד זורקים רימון על ביתו של יורם, החטיפות עליהן מספר כאן זה לא חטיפות בגלל סמים, זה חטיפות בגלל הנשייה של האולם. בטרם הוא עד מדינה בחקירתו מיום
21.08 עמד 2 ש' 18 הוא אומר "הייתה לי בעיה בארץ.... אחי הגיש תלונה במשטרה על חובות..." בשורה 27 "עקב לחץ של אנשים..." בעדותו מיום
23.08 עמ' 1 ש' 15 "המשטרה באה ואמרה לי שרוצים לחסל אותי...נוצר ..." (מצטט) .

בית המשפט מודיע על הפסקה של 30 דקות. הנאשמים יובאו לאולם בית המשפט בשעה 12:00 בדיוק.

לאחר הפסקה

ב"כ המשיב 7

:
לעד המדינה יש עניין שכל המעורבים יהיו עצורים.
אותן חטיפות נטענות למרות שנאשם 7 אינו מעורב, נובעות אך ורק מנושא גביית החובות. כמו שהוא אמר עד המדינה בחקירתו מיום 23/08/09, עמ' 1, ש 15 (מצטט). מפנה גם לעמ' 2, ש' 19 (מצטט). זו העדות הראשונית והספונטנית וקרובה לזמן מעצרו וזו האמת. חברי בטיעוניו מתאר את החטיפה ביום 29/03/09 ואח"כ ביום 01/04/09 ואח"כ לחטיפה הנטענת באום אל פאחם.
לא בכדי לא הוזכרה החטיפה ביום 29/03/09. חטיפה שמסתיימת אותו יום אחה"צ בפגישה עם הנושים בסיטי טאור ברמת גן. באותו יום הייתה פגישה עם הנאשמים, הוא מספר. בשיחה שמתנהלת ביום 29/03/09 בשעה 12:40 בין נאשם 7 לבין אחיו של עד המדינה, יורם. יורם מספר לנאשם 7 "לא יודע איך לקחו אותו, יכול להיות שבאו בכמה רכבים..." (מצטט). אנחנו למדים מהשיחה הזו שאכן ב-29/03/09 הייתה חטיפה ולמה זה לא הודגש, כי לגבי החטיפה הזו אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת שמדובר בחטיפה לעניין חובות האולם וזה עולה מאותה שיחה בין נאשם 7 לבין יורם. ציון שאל "...אתה בטוח זה על האולם". זה מחזק את העדויות המוקדמות של עד המדינה. הוא מספר באותן עדויות רק על האירוע הזה. חסרה לנו החוליה של ה-29/03/09 ממנה הם מעדיפים להתעלם.
מהאזנות הסתר הנוגעות לאותה פגישה עולה רק המילה הלוואה. הכסף מוגדר כהלוואה. חברי אומר שזה קוד. זה לא קוד, זה אמת. צריך לבחון משמע שכבר בשלב הזה עולה ספק מאוד גדול שצריך לבחון כיצד בחוליה של מספר חטיפות כנטען 26/03/09, המפגש ביום 01/04/09, 30/06/09 וקיימת ביניהן עם אותם אנשים, מתקיימת חטיפה שהיא ללא ספק כעולה מהשיחות לעניין הכספים. הערבוב כאן לפחות צריך לעורר נורה אדומה כבר בשלב זה. עד המדינה אומר שכשהם יצאו מסיטי טאור המשטרה באה ורשמה את כל הנוכחים, הוא אומר מי בא לפגישה. מתקיימת שיחה בין נאשם 7 לאדם בשם מאיר איפרגן והוא קשור לפגישה במרום נווה, השיחה היא מיום 29/03/09 בשעה 13:19. ציון מספר שיש בלאגן. מאיר שואל מי נגד מי והאם מדובר באותם אנשים שישבו איתם, מאיר איפרגמן נמצא על פי דו"ח המעקב ב-26/03/09 באותה פגישה במרום נווה אחרי החטיפה. כלומר, החטיפה הקודמת.
הם נסעו לתל אביב ואז מתקיימת הפגישה במרום נווה, באותה פגישה יש עיקוב והוגש בחומר הראיות דו"ח העיקוב. מאיר איפרגן נמצא במרום נווה. ב-29/03/09 מתקיימת שיחה בין נאשם 7 לאותו איפרגן ואני מפנה לשיחה מיום 29/03/09 בשעה 13:19. מדובר באותם אנשים, משמע שהמטרה של הפגישה ב-29 היא גביית החובות. ביהמ"ש יצטרך להסיק האם הפגישה ב-29/03/09 הייתה למטרת גביית החובות אזי שכל הפגישות היו למטרת גביית החובות מאחר והם מדברים על זה וזה אותם אנשים.
חברי הציג את דו"ח העיקוב מיום 26/03/09 כסיוע.
אין מחלוקת שנאשם 7 הגיע לאותו מקום מפגש במרום נווה. כאשר חברי מנה את הנוכחים באותו מפגש, אמר את שמותיהם והיה עוד אדם באותו מפגש. אותו מאיר איפרגן היה במפגש במרום נווה עם האנשים האלה. מתקיימות שיחות טלפון בנושא הזה. מגיע הנאשם 7 למקום, מצלצל מתחת לביתו של גיא ווברמן ונאשם 7 שואל אותו מדוע הוא לא בבית, היכן הם נמצאים והוא אמר שהוא ממול ב"קפה קפה" והוא מקבל הסבר וגיא מנחה אותו כיצד להגיע והוא מסביר ואנחנו יכולים לשמוע ואפשר לראות כיצד נגמר אותו מפגש וזה עולה מהראיות. נאשם 7 בסופו של מפגש עולה לרכבו של מאיר ויוצא לכיוון כביש גהה. מה משותף לנאשם 7 ולמאיר, שניהם גרים באשדוד. נאשם 7 שלול רישיון באותה תקופה. הוא הגיע לאותו מקום כדי לקבל טרמפ. הוא לא אמר את זה במשטרה, זה לא כתוב בהודעה, אבל זה עולה מהשיחות. אני מפנה לשיחה מיום 31/03/09 שיחה בין גיא, הוא אמר לו שהוא בדרך לבית דגן לקחת את הרישיון שלו. בזמן הרלוונטי, אנחנו מדברים על חמישה קודם לכן, נאשם 7 שלול רישיון ורק ביום 31/03/09 הוא קיבל את הרישיון חזרה.
חברי מפנה למזכר שכתב השוטר נריה שבו לכאורה מתוודה נאשם 7 באיזה סיטואציה
והוא אומר לו שהוא לא קיבל מאום תמורת העברות הכספיות או בשפה שנריה מכניס לפיו, הוא עשה את זה "כמערוף" כלומר כטובה. האם יעלה על הדעת שייבאו לארץ כמות כזו גדולה של סמים ברווח אדיר
6,0000 דולר לקילו כאן, כולם ירוויחו – מישל בן סימון, סיימון, כל המשקיעים ירוויחו פי כמה את כספם ונאשם 7 הוא טיפש מוחלט לבצע העברות בדרך בלתי נודעת, יש לו איזה כלי מסתורי לבצע העברות לא חוקיות לחו"ל, לסכן את חירותו ולעשות את זה כ"מערוף"?
כאן מתבקש ביהמ"ש להפעיל את השכל הישר, זו לא ראיה מסייעת, זו ראיה מזכה.
הוא העביר כסף ולא הכחשנו את זה, הוא גם אומר בחקירות שלו, השאלה האם מדובר בכספי סמים ואם הייתה לו מודעות.
הוא עצור ומשמיעים לו שיחות והוא נחקר, משמיעים לו קטעי שיחות. מהשיחות עולה שציון העביר למישל בתאריכים מסויימים כספים, הוא העביר את כספי הבית, הוא העביר כספים לחגית, הוא העביר את ה-2,100 אירו. אני טוען שהכל חוקי.
יש פרשנות אחרת לדברים. הוא מעביר כספים, נכון שאין צורך להוכיח תמורה במקרים האלו אבל איך הוא מתחיל את חקירתו, החוקר שואל אם הוא יודע למה הוא פה והוא אומר שהוא יודע, כי הוא חבר שלהם והוא מעביר כספים, הוא לא לוקח על זה עמלות. צריך להיכנס לתודעה של החשוד באותו שלב למה הוא אומר את הדברים, אין כאן שום ראשית הודיה. בכל הסיועים, גם סיוע לכאורי כאשר הוא נבחן, הוא צריך להיות ישיר ומסבך ואין שום סיוע שהציגה המאשימה שהוא מסבך. המזכר הזה לא מסבך, זה פרשנות של המאשימה שהוא מסבך. הוא בסה"כ אומר שהוא עזר לו, אין שום ראיה כזו. הדבר היחיד שהוא מודה בו זה נסיון לעשות תלוש פיקטיבי לנאשמת 3 כאילו היא עובדת אצלו.
המדינה תצטרך להוכיח שהייתה מודעות לנאשם 7, היא צריכה להוכיח שהיו העברות כספים בזמן הרלוונטי ובסכומים הנקובים. כאן תהיה להם בעיה מכיוון שאם תתקבל עדותו של עד המדינה איזה חלק ממנה יתקבל. גם אם נאמר וביהמ"ש יאמץ את עדותו של עד המדינה ויגיד אמת, קיים ספק סביר ממנה שהייתה לו מודעות והוא אמר שהוא מעולם לא דיבר על סמים והוא לא ידע על סמים. אם ביהמ"ש יכריע שהוא יקבל את עדותו, אני מפנה לפסק דינו של השופט ג'ובראן בעניינו של רועי ארקה. מדוע הוא חוזר בו למעשה, לפחות מעניין המודעות זה דבר מכריע במשפט הפלילי, יצטרך לתת הסבר והסבר כזה ברמה הלכאורית אין וגם לא יכול להיות. מה גם שהעדויות של עד המדינה מבוססות, מעבר לסתירות ולחולשה הראייתית ולא מדובר בסתירות מינוריות, יש כאן בעניינו של נאשם 7 ממש סתירות מהותיות, דברים שלא ניתן יהיה להסביר. עד המדינה אומר כמה פעמים שציון לא ידע על סמים, הוא מעולם לא דיבר איתו על סמים, הוא לא ידע ממי או ממה. זאת האמת וזאת העדות. במשפט עצמו יווצר מצב אבסורדי שכדי להרשיע את נאשם 7 תצטרך המדינה להוכיח שעד המדינה שיקר.
אני מבקש לקבוע שלא קיימות ראיות לכאורה בעניינו של נאשם 7 ולשחרר אותו כבר בשלב זה.

ב"כ המבקשת
אני מבקש לאפשר לי מספר הערות לגבי טיעון חברי. חברי טען מסביב ולא התמקד בראיות. אני מפנה בקצרה להודאת הנאשם 7 מיום 19.7 לגבי הקשר שלו עם מישל, זה חברי לא הפנה. הוא בן אדם שמתעסק בכל מיני שטויות נראה לו סמים. אני מפנה גם להודאת הנאשם בהמשך ההודאה לגבי היחסים שלו עם נאשם 6 ועד המדינה שנשאל על העברות כספים ששימשו לסמים , בהודעה מ 30.8.09, הוא שותק למספר דקות ולאחר מכן אומר שהוא רוצה לשמור על זכותה השתיקה. בהמשך הוא שומר על זכות השתיקה באופן גורף. אני מפנה למזכרים של השוטרים, מזכר של יונתן דגן, ומזכר נוסף של יוני דגן, שני מזכרים למעשה 24.9 ו -17.9. הם מדברים בפני
עצמם, ראשית הודייה לטעמנו. אני מפנה לזכ"דים האלה. אנו סבורים שמדובר בראשית ראייה.
אני מפנה לדו"ח עיקוב מ- 26.3, ולהשתלשלות העניינים, דברים שאומר נאשם 7. דו"ח עיקוב זה, לאחר ארוע התקיפה. ארוע התקיפה הוא לגבי הסמים. בהמשך היום זה דו"ח העיקוב. כל הדברים שחברי דיבר על שלילת רשיון, שהוא מגיע לפגישה כדי לקחת טרמפ, זה דברים שאין להם אחיזה בחומר הראיות. השיחות החשובות מ-17.8, האזנות הסתר, עולה במפורש כי הנאשם 7 , בהנחיית מישל מוסר כסף כדי לדאוג דרכון מזוייף לנאשם 2. מפנה לערעור פלילי 1292/06 מיום 20.7.09, בענין טורק, הדברים שחברי דיבר באשר להודאת נקיון שאינה קבילה, אין להם אחיזה משפטית, אינם נכונים משפטית.
<#7#>
החלטה
נדחה לעיון והחלטה ליום 08/03/10, שעה 14:00.
נאשם 7 יובא באמצעות שב"ס.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט'
אדר תש"ע, 23/02/2010 במעמד הנוכחים.

קלרה רג'יניאנו, שופטת
פרוטוקול לגבי משיבה 3

ב"כ המבקשת
:
הטיעונים לגבי המשיבה 3 כבר נשמעו וזה נקבע למחר למתן החלטה.
עם זאת אני מבקש מבית המשפט בטרם נצא להפסקה שישמע מספר דברים בנוגע לנאשמת 3. בעניין נאשמת 3
בעקבות הדיון האחרון שהתקיים בעניינה ולאור הנסיבות האישיות שלה ונסיבות ביצוע עבירה על ידה והיותה אמא לילד קטן, סברנו כי ניתן יהיה בכל זאת להגיע להסכמה על חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא ולשם כך נבקש בהסכמה לשלוח אותה לתסקיר לבחינת החלופה והערבים.

עו"ד זילברברג
:
לאחר הדיון פניתי לחברי והייתי בפגישות מספר פעמים והגענו להבנה. גם לאחר הדיון הלכתי אליהם.
אני מסכים עם כל מילה שחברי אמר אבל חשוב להורות לשרות המבחן שלא יתנו תסקיר עכשיו לגבי מסוכנות או לא מסוכנות אלא רק לגבי בדיקת חלופת מעצר הבית.

ב"כ התביעה
:
ההסכמה הייתה לשלוח אותה לתסקיר. אנו מאד מתנצלים שזה
יום לפני הדיון. ההסכמה הייתה לשלוח אותה לתסקיר לבחון את החלופה והערבים המוצעים. אנו רוצים שזה ייעשה בצורה מסודרת.

לאחר הפסקה
:

ב"כ המבקשת
:
בהמלצת ביהמ"ש, אנחנו חוזרים בנו מהבקשה לשלוח את המשיבה 3 לתסקיר.
נבדקו על ידנו המפקחים המוצעים - יום טוב יוסף והאמא בבילה שושנה. אין לנו התנגדות שישמשו כמפקחים. אני מבקש להבהיר להם את העובדה שהם מפקחים עליה 24 שעות, אסור לה לצאת מפתח הביתה, במידה והיא יוצאת עליהם להודיע מידית למשטרה. היא תשוחרר לבית אמה רח' ניסנבאום 17 בת – ים, בבית האמא, שושנה בבילה.
אני מבקש תנאים נוספים בנוסף למעצר בית מלא כדלקמן: איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם המעורבים האחרים ועם מישל בן סימון , ערבות עצמית של המשיבה, ערבות צד ג' של המפקחים, הפקדה כספית וצו עיכוב יציאה מן הארץ.



עו"ד זילברברג
:
אני מאשר דברי חברי. אני מסכים לכל הדברים. אני מבקש שלענין הפקדת המזומן, בית המשפט יבין את המצב. הם גרים בשכונת הקרוונים. הערבות העצמית, אנחנו מבקשים אורכה ל-24 שעות שתבוא לחתום בבית משפט.

מר יום טוב יוסף ת.ז. 055682207 מוזהר כחוק
אני מבין מה אני צריך לעשות. אני הבן זוג של אחותה של חגית. אני מבין שאני חייב להודיע למשטרה באם תפר את תנאי מעצר הבית.

גב' שושנה בבילה ת.ז. 061828034 מוזהרת כחוק.
אני מבינה מה אני צריכה לעשות. ואני יודעת את החובה שלי להודיע למשטרה אם תפר את תנאי מעצר הבית. הם חיים אצלי. הבן שלה נמצא עכשיו אצלי.

<#9#>
החלטה ( לגבי משיבה 3 )

נוכח ההסכמה שפורטה לעיל אני מורה שחרורה של המשיבה 3 בכפוף לתנאים הבאים:

1.
מעצר בית מלא בבית האם הגב' בבילה שושנה ברח' ניסנבאום 17 בת-ים ובפיקוחם לסירוגין של הגב' בבילה שושנה ת.ז.
061828034
ויום טוב יוסף ת.ז. 055682207

2.
המשיבה תפקיד במזומן בקופת בית המשפט סך 7,000 ₪.

3.
תחתם ערבות עצמית ע"י המשיבה וע"י כל אחד מהמפקחים בסך 10,000 ₪ כל אחת.

4.
ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ. המשיבה תפקיד דרכונה במשטרה, אם נמצא ברשותה.

5.
נאסר על המשיבה ליצור קשר ישיר או עקיף עם מישל בן סימון .

הובהרה
למפקחים חובת הפיקוח והחובה להודיע למשטרה ו/או לתביעה בכל מקרה של הפרת תנאי מעצר הבית ע"י המשיבה.

למען הסר ספק, יובהר כי הפיקוח הוא לסירוגין ובתנאי שבכל רגע נתון תהיה המשיבה בפיקוח של אחד המפקחים.

בכפוף להפקדת המזומנים וערבויות צד ג' של המפקחים וצו עיכוב יציאה מהארץ, ניתנת אורכה לערבות עצמית של המשיבה והפקדת הדרכון עד ליום 24.2.10 בשעה 14:00.


<#10#>

ניתנה והודעה היום ט'
אדר תש"ע, 23/02/2010 במעמד הנוכחים.




קלרה רג'יניאנו, שופטת



פרוטוקול לגבי משיב 13

ב"כ המשיב 13:
כתב האישום מייחס לו 4 אישומים מתוך 9 כפי שמפורטים בכתב האישום. אישומים 2,3,4,5. אני מצטרף לדברי חברי שטענו לפני שנדרשות גם ראיות סיוע, גם בשלב זה של בקשה למעצר עד תום ההליכים, זאת משום הטעם שהתיק למעשה רובו ככולו מבוסס על הודאותיו השונות של עד המדינה שעל העד זה מדינה תולה את כל יהבה גם במסגרת בקשה זו ואני מאמין שבתיק העיקרי. העד הזה , שמענו גם את הערות בית המשפט, בית המשפט נחשף לחלק הארי של חומר הראיות, מדובר בעד שלא רק שקופות של שרצים תלויות על צווארו, אלא שאין מחלוקת לחומר החקירה עצמו. אני אפנה לעמוד ושורה. אראה את הדברים. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שעד המדינה הוא המבצע העיקרי, בלעדיו לא היה קורה כאן שום דבר. אני אומר זאת כי יש לנהוג בזהירות כאשר בוחנים עדותו ונחשפים לראיות סיוע ממשיות על מנת כבר בשלב זה לקבוע אם יש פוטנציאל ראייתי. אלא בשל העובדה ואני אומר את הדברים, עסקאות של עד מדינה , לא עם הדומיננטי, במקרה זה באופן חריג ביותר, יכול להיות שיהיו השלכות משפטיות, לא יכולה להיות מחלוקת שעל פי עד המדינה ישק דבר, בלעדיו לא היה כלום, אני מדבר על העסקאות אם בכלל התקיימו. כדי לעצור עד תום ההליכים בתיק זה, כשמשמעות שכל המשיבים הם חפים מפשע כל עוד לא הוכח דבר. מספר דקות מצומצם של כל עד כזה, זה אומר שהתיק יתנהל זמן ארוך, כאשר חזקת החפות צריכה לקרום עור וגידים, כאשר המדינה מבקשת לעצור על בסיס עד זה. לא די שצריך לבחון את דברי עד המדינה, כאשר מוסר גרסאות סותרות, לפעמים אנחנו מוצאים באותה הודאה הוא משנה גרסתו. הדברים מחייבים בחינה מעמיקה כבר בשלב זה ולבדוק אכן אם קיימות ראיות מוחשיות ממשיות שעומדות כקריטריונים לסיוע כדי להחליט אם יש בדברים כדי לעצור אם לאו.

למען הנוחות הכנתי תקציר של הטיעונים שלי. אני מגיש אותו לבית המשפט

לאישום מס' 2 -
סעיפים 1-4 לכתב האישום , לא מדברים על משיב 13. לא רק שמשיב 13 לא מוצא את מקומו בפירוט עובדות האישום השני כמי שהיה שותף לעסקה או יוזם העסקה או משקיע לעסקה , הוא גם לא מופיע כאן כקושר, לא מאשימים אותו בקשירת קשר באישום זו, זאת להבדיל מרשימת המשיבים שמוצאים את עצמם בסעיף 1 לעובדות האישום השני.

סעיף 1-4 מדבר על רקימת העסקה, מי הם השותפים, משיב 13 לא מוצא את מקומו.

מה שמיוחס למשיב 13 זה לא יבוא ולא נסיון לייבא סם. הוראת החיקוק המיוחסת למשיב 13, וזו לא שגרה, זה סיוע לנסיון לייבא סם. כפי שבית המשפט אמר בצדק רב, וזאת למה מאשימים אותו בהוראת חיקוק זאת, אני מפנה לסעיף 5 בעובדות האישום השני, כתוב המשיב 13 שהוא גיסו של עד המדינה סייע לעד המדינה בכך שקיבל מכל אחד מהם פרטים אודות הייבוא והביע דעתו... ראשית ענין של שכל ישר, אני אומר שאין הגיון שמשיב 13 שאף אחד לא מייחס לו קשירת קשר, אף אחד לא אומר שהוא שותף, שהוא משקיע, מי הוא בכלל שישאלו דעתו. המשיב 13 כפי שעולה גם מדברים שנאמרים על ידי עד המדינה, אין לו מעורבות בפלילים, אין לו תיקי מב"ד. לא סתם המדינה טורחת לציין שמשיב 13 הוא גיסו של עד המדינה.

אקח את הנתון לטובתנו, אני צריך להסביר את כל התרועעות של המשיב 13 עם עד המדינה. יכולים לטעות שהמטרה שלה היא סמים.
אין שום הגיון שהוא יקבל פרטים או יביע דעתו. לא רק משום שאין לו שותפות והוא לא יוזם, מעבר לזה , מה יוצא לו מזה. דברים לא נעשים סתם. קודם כל לא עושים דברים למען יראת שמיים, עושים דברים כדי שיצא מזה משהו. אין אמירה מצד עד המדינה שמשיב 13 היה צריך להפיק משהו.

למה לי להיכנס להשערות, יש לנו את עד המדינה. נספח א' 1 שואלים אותה את השאלה המפורשת, עמ' 186, איך הוא קשור ומה הוא ידע. תשובתו, הוא לא קשור בכלל ואף פעם לא היה קשור, זה שהתלווה לפגישה, הוא היה קרוב שלי , הוא מסכן ואין לו מה לאכול. המשטרה לא מסתפקת בתשובה זו. היא מקשה על עד המדינה, מה הוא ידע בכל סיפור התקיפה, תשובה – אריאל מבחינה לוגיסטית והשקעה, זה שני דברים שונים, הוא טורח לציין שני דברים כאלו, לא נכנסים להסברים, יש זמן מספיק בתיק העיקרי שעד המדינה יצטרך לתת הסברים למה שהוא אומר. היום אנחנו נותנים 100 אחוז משקל, לא רק לגבי עד המדינה, כשאנחנו בודקים פוטנציאל הוכחתי להרשעה, צריך להסתכל גם לראיות הגנה.

פה צריך לראות שאומר עד המדינה במפורש שלא רק שלאריאל, משיב 13, אין קשר לעסקה זאת, גם אין קשר בהיבט הלוגיסטי. לוגיסטיקה בין היתר זה לתת עצות, להעיר הערות, כפי ממש הוא מואשם בסעיף 5 לכתב האישום. המדינה לא יכולה להגיד דברים בניגוד לעד המדינה. חברי לא יכול לנסח כתב אישום בסתירה למה שאומר עד המדינה שאומר שהוא לא קשור מבחינה לוגיסטית.

די היה לי בכך לגבי כל מה שמאשימים אותו כדי להפיל את כל העסק הזה. אני לא צריך לעשות פרשנות, הדברים ברורים.
גם אם הוא ידע על הפרטים זה הופך אותו למסייע?

בית המשפט יראה שגם על פי שרטוטי השיחות בסיכום ראיות התביעה, מפנה לסעיף 7, שם מדובר על אותן שיחות, לא מדובר באישום הזה, מדובר על שיחות באישום חמישי. לפי התאריכים, הם סוף אפריל 2009 ו 11.4.09, זה לא תאריכים של האישום הזה. זה אישום חמישי. לכל אורך התקופה יש האזנות. השיחות מתייחסות לתקופה של סוף אפריל 2009 ואמצע מאי 2009. האישום עצמו, סעיף 2, היה ארוע של התפוצצות העסק, ארוע התקיפה, זה קורה ב 26.3.09. יש כאן מימש לנסות לקחת שיחות ולהלביש על אישום שני. כל ארוע חטיפה ומכות, טענת עד המדינה שהם עושים זאת כדי שהם רוצים את הכסף חזרה, עסקת הסם לא יצאה אל הפועל. אז ב 1.4.09 מתקיימת פגישה במגדל, אח"כ נוסעים לבית משיב מס' 6. השיחות הם הרבה אחרי. מדובר בשיחות בסוף אפריל , זה כמעט חודש אחרי זה.
גם אם מסתכלים בשרטוט השיחות, אין מחלוקת שמראיות לכאורה למשיב 13 יש ידיעה שמדובר על ענין של סמים. אז מה? מישהו בתוכן השיחה, עד המדינה מבקש ממנו, לך לפלוני אלמוני תחזור ותן תשובה, אין את זה.

המשיב 13 מכל המשיבים הוא יחיד בקרבת משפחה לעד המדינה. עד המדינה נמצא בחו"ל כשהוא מנהל את השיחות. הוא נמצא במצוקה. מאיימים על חייו, נושפים בעורפו, רוצים את הכסף. הוא בן אדם, אצל מי יפרוק? הוא מדבר עם גיסו. הוא פורק אצלו. הגיס הוא זה שהציל אותו.

עצרנו בכך שהפניתי לדבריו המפורשים של עד הדמינ




ב"כ המבקשת