פסקי דין על יעקב מרמלשטיין | פסקי דין על בלהה בוסקין

1049/03 עתמ     27/01/2004




עתמ 1049/03 יעקב מרמלשטיין נ' בלהה בוסקין




1
בתי המשפט
עתמ001049/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
27/01/2004
תאריך:
כב' השופטת ברון צפורה

בפני
:

יעקב מרמלשטיין

בעניין:
מבקש
שמעון לביא

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. בלהה בוסקין

2. עיריית פתח-תקווה
3. חבצלת חברה לנכסים בע"מ.

משיבות
1. נ.מאיר

2. ריינהרץ
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
המבקש הוא המשיב 2 בעתירה (להלן: "יעקב"), טוען כי עילתו של הסכסוך היא "בתוך המשפחה", ועל כן הסמכות הבלעדית לדון בו היא בית המשפט לענייני משפחה.

העובדות הצריכות לעניין

נשוא המחלוקת הינם חיובי הארנונה בשטח הנכס בקרית אריה בפתח תקוה, הידוע גם כחלקה 49 בגוש 6364 (להלן: "הנכס").

הבעלים בנכס הינו מנהל מקרקעי ישראל. עד לשנת 1995 למשיבה 3 (להלן: "חבצלת") היו זכויות חכירה בנכס, ולמנוח מר חיים מרמלשטיין (להלן: "המנוח") היו זכויות בחברת חבצלת. בתחילת שנת 1996 נסתיימה תקופת חכירת הנכס, והחל ממועד זה ועד להיום לכל הצדדים לעתירה אין כל זכות קניינית בנכס. מנהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה לפינוי הנכס כנגד חבצלת המשיבה 3, כנגד בעלי המניות בחבצלת וכנגד המחזיקים בפועל בנכס.

בספרי המשיבה 2 (היא המשיבה 1 בעתירה המקורית, להלן: "העירייה") נרשם המנוח כמחזיק בנכס . הצדדים חלוקים בשאלת המחזיק בפועל בנכס עד לשנת 1999, מועד פטירת המנוח, כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת זהות המחזיק בנכס ממועד פטירת המנוח ועד היום.

למרות פטירת המנוח ולמרות ידיעת העירייה בדבר פטירת המנוח ואודות קיומם של מחזיקים בפועל בנכס, נותר על כנו רישומו של המנוח כמחזיק הנכס והעירייה ממשיכה לדרוש מן המנוח תשלום חובות הארנונה בנדון.

אבי העותרת (היא המשיבה 1 בבקשה, להלן: "העותרת") ויעקב, מר מרמלשטיין חיים, נפטר ביום 29/8/1999. ירשה אותו רעייתו מרמלשטיין שרה (אמם של העותרת ויעקב, להלן: "האם"). לאחר פטירת האם, ביום 28/2/02 חולקה הירושה, על פי צו ירושה, בין העותרת ובין יעקב בחלקים שווים.

ירושת המנוחים מרמלשטיין, כללה בין היתר חשבונות בנקים ונכסי מקרקעין שונים, בהם מקרקעין באשדוד, בנתניה ובית מגורים ברמת גן וכן המקרקעין נשוא העתירה דנן.

עיקר טענות העותרת

העותרת טוענת כי הסכסוך איננו סכסוך משפחתי. הסכסוך הינו סכסוך מנהלי בין העותרת לעירייה. עילת העתירה אינה סכסוך משפחתי אלא עילת העתירה מקורה בהחלטות העירייה בענייני ארנונה, חוקיותן וסבירותן, על כן בית-המשפט המוסמך לדון בטענות העותרת הינו בית משפט לעניינים מינהליים.

העותרת איננה מחזיקה בפועל בנכס, והמשיבים בתגובותיהם אינם מכחישים זאת. לשם הכרעה בעתירה אין הכרח לברר את זהות המחזיקים בפועל בנכס. סוגיית ההחזקה אינה במחלוקת בעתירה .
עיקר טענות העירייה ויעקב

יעקב, כאמור טוען כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה שכן המדובר בסכסוך משפחתי שראוי כי יתברר בבית המשפט לענייני משפחה.
העירייה מצטרפת לטענותיו של יעקב, ורואה את המחלוקת כסכסוך שעיקרו בעל אופי משפחתי.

דיון

השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם נשוא המחלוקת דנן הוא בסמכות העניינית של בית המשפט למשפחה או שמא בסמכות בית-משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

אם הסכסוך הינו בין העותרת ובין העירייה אזי, אין המדובר בסכסוך משפחתי והסמכות העניינית נתונה לבית-משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. מאידך, אם המחלוקת הינה בין העותרת ובין יעקב (קרי מי מהיורשים חב בתשלום ארנונה, שני היורשים או שמא רק אחד מהם) הרי שעסקינן בסכסוך משפחתי ואז ראוי כי המחלוקת תתברר בפני
בית משפט למשפחה לו נתונה הסמכות הייחודית.

מעיון בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים לעניין טענת חוסר הסמכות וכן ביתר החומר המצוי בתיק, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל וכי הסמכות העניינית בשאלת המחלוקת דנן נתונה לבית-משפט לענייני משפחה.

במסגרת ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, בעמ' 306 חזרה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה על ההלכות לעניין קביעת המבחנים לשאלה אימתי סכסוך בתוך המשפחה יחשב כראוי להתברר בבית המשפט לענייני משפחה ואימתי יוגדר כסכסוך רגיל.

"בעת האחרונה הגדיר בית משפט זה את המבחנים להחלתה של עילת הסמכות האמורה בענין רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פד"י נד(4) 337. על פי פסיקה זו (מידי הנשיא ברק), התנאים הנדרשים לקביעת הסמכות העניינית על פי עילה זו הם: ראשית, כי התובענה האזרחית הוגשה על ידי אדם כנגד בן משפחה. שנית, כי עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה. פרשנותו של תנאי זה נגזר מתכליתו של ההסדר לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא "המחלוקת בין בני המשפחה מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת, ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה". (סעיף 7 לפסק הדין). כן הודגש כי ראוי לרכז בפני
ערכאת שיפוט אחת את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה במטרה ליתן פתרון מקיף לסכסוך בכללותו על כל הסתעפויותיו. כן נדרש קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי המתרחש כל אימת שסיבת הסכסוך או מקורו נעוץ ביחסי משפחה. אשר לאופי הקשר הנדרש בין עילת התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי לצורך סיווגו לסמכות הערכאה האזרחית הכללית או בית המשפט לעניני משפחה, נקבע באותו ענין:

"אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי, מחד גיסא, לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא, לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה היא הסכסוך המשפחתי. די בכך, שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה כסכסוך בתוך המשפחה."
(סעיף 10 לפסק הדין).

וכך, כאשר היסוד הדומיננטי של הסכסוך הוא הענין המשפחתי, נתון ההליך לסמכות בית משפט למשפחה.

לשאלת עיתוי הקביעה בדבר טיבו של הסכסוך כ"סכסוך בתוך המשפחה" או כענין אזרחי הנתון לסמכות הערכאה האזרחית משיב בית המשפט באומרו כי בכך יש להכריע עם תחילת המשפט ועל פי כתבי הטענות של הצדדים. על התובע לפרט את העובדות המראות כי מדובר בסכסוך במשפחה ולפיכך הסמכות לגביו נתונה לבית המשפט למשפחה. לא חלק על כך הנתבע, תיקבע הסמכות על פי האמור בכתב התביעה. חלק הנתבע על האמור בכתב התביעה לענין הסמכות, תוכרע השאלה בידי בית המשפט".
(ההדגשות שלי - צ.ב)

המבחנים שקבע בית המשפט העליון לעניין הסמכות העניינית, שניים הם:
האחד התובענה האזרחית הוגשה על-ידי אדם כנגד בן משפחה.
השני הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.

מן הכלל אל הפרט, אין חולק כי העותרת ויעקב אחים המה ושניהם ילדיהם של המנוחים מרמלשטיין שרה ומרמלשטיין חיים.
כך מתמלא היסוד הראשון במבחני הפסיקה.

לעניין היסוד השני הנדרש במבחני הפסיקה, הרי שמעיון בכתב העתירה משתמע באופן ברור כי עילת התובענה היא סכסוך בתוך המשפחה, קרי, מחלוקת בין היורשים ולא מחלוקת בין העותרת ובין העירייה (על אף נסיונה של העותרת להסוות את הסכסוך המשפחתי בסעדים המתבקשים כנגד העירייה).

מכתבי הטענות עולה כי הגשת העתירה נובעת ממחלוקת בין יורשים לגבי העיזבון, חלוקתו, ניהולו, חלוקת פירותיו.
עיון בסיכומי הצדדים לעניין בקשת חוסר הסמכות, מלמד כי המחלוקת המשפחתית העולה מכתב העתירה הינה קצה קצהו של המחלוקת האמיתית הקיימת בין האחים לעניין חלוקת העיזבון וההשלכות הנובעות מכך.

העתירה אינה מציינת כי העותרת ויתרה על זכויותיה במקרקעין, כל מטרתה היא לגרום לכך שלא תחוייב בארנונה כאשר זכויותיה במקרקעין שרירות וקיימות. לא ניתן לתת הכרעה לעניין זה טרם תוכרע שאלת החבות המשפטית הנובעת מהעיזבון.

רישומו של המנוח כמחזיק הנכס וכן המשך חיובו בתשלום הארנונה ע"י העירייה נובעים ישירות מהמחלוקת המשפחתית בין העותרת ובין יעקב שאינם מכירים בחוב, כל אחד מטעמו הוא, ואינם מוכנים שחיוב הארנונה בנכס ירשם על מי משניהם. לכן באין פתרון לסכסוך זה, בחרה העירייה להשאיר את הסטטוס קוו.

יאמר כבר עתה, אין חולק כי העירייה זכאית לארנונה, השאלה הנשאלת היא: מאיזה כיס הוא ישולם.

היסוד הדומיננטי להכרעה בסכסוך דנן הינה שאלת בעלותו של הנכס בהתאם לצו הירושה, שכן האחים לבית משפחת מרמלשטיין אינם תמימי דעים לעניין זה. רק לאחר שתוכרע המחלוקת לעניין זה, ניתן יהיה לבחון את השאלה הנובעת מהכרעה זו, ולקבוע מי אמור לשאת בנטל הארנונה על הנכס דנן.

מסקנתי מהאמור לעיל היא כי הסכסוך בפרשה בפני
י הוא ביחסים העכורים שבין העותרת ובין יעקב ועילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה על כן ראוי כי סוגיה זו תדון בפני
ערכאה מיוחדת בעלת כלים לפתרון סכסוכי ירושה משפחתיים.
אם כך, היסוד השני הנדרש ע"פ הפסיקה מתמלא אף הוא.

משכך, ראוי כי מכלול השאלות העובדתיות העולות מן התובענה יתבררו בפני
בית-משפט למשפחה.

כאמור, הבקשה מתקבלת.
העתירה נמחקת בשל חוסר סמכות עניינית.
בנסיבות העניין אינני פוסקת הוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ד (27 בינואר 2004) בלשכתי בהעדר ב"כ הצדדים.

ברון צפורה
, שופטת








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1049/03 יעקב מרמלשטיין נ' בלהה בוסקין (פורסם ב-ֽ 27/01/2004)