פסקי דין על מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים | פסקי דין על עודד סופר

6622/09 עפג     24/02/2010




עפג 6622/09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' עודד סופר





בפני

כב' השופט ברוך אזולאי
, ס. נשיא

כב' השופט נתן זלוצ'ובר
כב' השופטת צילה צפת
המערערת

מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים
נגד
המשיב

עודד סופר

פסק דין
השופט ב. אזולאי
המשיב הורשע בבית משפט השלום בבאר-שבע (השופט דב מגד) בת"פ 1568/04, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של תיווך לשוחד, לפי סעיף 290 ו-295(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
בין הצדדים נערך בבית משפט קמא הסדר טיעון לפיו המערערת תגביל עצמה לעונש מאסר בפועל לתקופה מרבית של 24 חודשים, מאסר מותנה וקנס, וב"כ המשיב יטען על פי שיקול דעתו. כמו כן, ניתנה הסכמה כי שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של המשיב.

מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה והורשע המשיב עולה, כי בשנת 2003 שירת המשיב כשוטר בתחנת באר שבע והכיר בנסיבות משפחתיות את הנאשם 2, ששירת כקצין יעוץ לענייני פלסטינאים בצה"ל, במפקדת התיאום והקישור של המינהל האזרחי בחברון (להלן: "מת"ק חברון"). כחלק מפעילות המינהל האזרחי, הנפיק מת"ק חברון לתושבי הרשות הפלסטינאית אישורי כניסה ושהייה בישראל, על פי קריטריונים ונהלים שהתבססו בעיקרם על דרישות ביטחוניות. לנאשם 2, הייתה נגישות למערכת שהנפיקה את האישורים. במסגרת הקשר שביניהם פנה המשיב לנאשם 2 וביקש להשיג לו אישורי שהייה בישראל עבור פלסטינאים. במקביל, יצר המשיב קשר עם קבלן בניין, הפועל באזור הדרום, וסוכם כי יספק לו אישורים לפלסטינאים המועסקים על ידו בתמורה לתשלום. בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2003 מסר המשיב לנאשם 2 פרטים אישיים של פלסטינאים, קיבל ממנו 138 אישורי כניסה, ומסרם לקבלן תמורת תשלום כולל של 15,000 ₪. אחד הפלסטינאים שקיבל את האישור היה מנוע כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות.
בדיונים בבית משפט השלום, תחילה המשיב כפר במיוחס לו וניהל הוכחות, אך לאחר שנשמעו רוב עדי התביעה, חזר בו מכפירתו ובין הצדדים נערך הסדר טיעון כפי שפורט לעיל.
בגין מעשיו אלה, נדון המשיב לשישה חודשי מאסר, אשר נקבע, כי ירוצו בעבודות שירות, וכן קנס בסך 30,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תחתיו.

על קולת עונש זה הגישה המדינה את הערעור נשוא פסק דיננו.

הערעור
לטענת ב"כ המערערת, העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא איננו הולם את רף הענישה המתאים, ויש להטיל על המשיב עונש מאסר משמעותי וממושך למשך שנתיים, אשר ישקף נכונה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, הואיל והמשיב ביצע את העבירות בהיותו איש משטרה שהנפיק אישורים שלא כדין עבור תושבי הרשות הפלסטינאית בתמורה לבצע כסף, ובכך למעשה איפשר "מעבר בטוח" לתושבי הרשות לתוך מדינת ישראל, זאת ללא כל בדיקה ביטחונית, ובתקופה בה הייתה נתונה המדינה תחת מתקפת טרור מצד גורמים מהרשות הפלסטינאית.
ב"כ המערערת הוסיף, כי על נאשם 2, הושתו במסגרת הסדר טיעון, שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן מאסר מותנה. הטעם להסדר המקל עימו, נבע בין היתר בשל העובדה שמחומר הראיות עולה שהמשיב הציג בפני
ו מצג כוזב, לפיו במסגרת עבודתו כאיש מודיעין במשטרת ישראל הוא נזקק לאישורים לצורך מתן גמול לסייענים, ובשל מצג כוזב זה, העביר נאשם 2 את האישורים למשיב, בעת שלא היה מודע למעורבות הקבלן, והכספים אותם קיבל המשיב עבור האישורים.
ב"כ המערערת עמד על חומרת עבירת התיווך לשוחד, וטען כי בגזר דינו המקל, לא נתן בית משפט השלום ביטוי לפגיעה החמורה והמשמעותית של עבירת השוחד בפעילותו התקינה של המנהל הציבורי, והעדיף את האינטרס הפרטי של המשיב על פני האינטרס הציבורי. כמו כן, הפנה לע"פ 6564/04 קרן סטויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), לעניין מדיניות הענישה בעבירת השוחד, שם נקבע, כי בהעדר נסיבות מיוחדות וחריגות, על בתי המשפט לתת משקל בכורה לאינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי, ולגזור עונש מאסר בפועל בגין עבירת השוחד. בנוסף, הפנה לע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט העליון, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של נאשם ונסיבותיו האישיות.
באשר לנסיבות ביצוע העבירה, ציין ב"כ המערערת, כי בית משפט השלום אימץ את עמדת המערערת, הן בשל היות המשיב שוטר בעת ביצוע העבירה, והן בשל כך שמדובר במעשה שנעשה בכוונת מכוון, תמורת בצע כסף, והן בשל הפגיעה בביטחון המדינה, וזאת בשים לב לכמות המרובה של האישורים, 138 אישורים שהונפקו שלא כדין עבור תושבי הרשות הפלסטינאית, והן בשים לב לעובדות שהעבירות בוצעו בשנת 2003, בעת שהמדינה הייתה נתונה תחת מתקפת טרור. ב"כ המערערת הוסיף, כי קביעותיו של בית משפט השלום אינן עולות בקנה אחד עם העונש המקל שנגזר על המשיב, ואינו משקף את חומרת הנסיבות. כמו כן טען, כי פיטורי המשיב מהמשטרה אינם מהווים חלק משיקולי הענישה בהם יש להתחשב, אלא תוצאה הכרחית ומסתברת של מעשיו החמורים, הואיל ואין זה ראוי ששוטר אשר תיווך לשוחד עבור אישורי שהייה לפלסטינאים בשל בצע כסף, יהווה חלק ממערכת אכיפת החוק.

בדיון מיום 9.2.10, חזר ב"כ המערערת על נימוקי הערעור, והוסיף כי בית המשפט קמא יצר אפליה בין אזרחים לבין שוטרים, כאשר הדעת מחייבת להחמיר עם אנשי משטרה שמבצעים עבירות מעין אלו, כל שכן, שעה שאנשי המשטרה עומדים בחזית גם אז וגם היום, מול ארגוני הפשיעה, ולא אחת יש מקרים וניסיונות לפתות את אנשי המשטרה באמצעות כספים, על מנת 'שיחצו את הקווים'. כדי למנוע מעשים מסוג זה, קבע המחוקק ענישה מחמירה בצידן של עבירות השוחד, ענישה של עד 7 שנות מאסר, וענישה מקלה בעניינו של המשיב, יוצרת מסר הרתעה שלילי, כאשר בית המשפט מקל בצורה קיצונית עם שוטר שגורם להנפקת אישורים שלא כדין, למעשה יש בכך כדי 'להתאכזר' כלפי החברה, ויש ב

פסק דין
מעין זה, כדי להעביר מסר של ענישה מקלה. כמו כן הוסיף, כי אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להפחית מהעונש.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הערעור. לדבריו, המשיב הינו אדם נורמטיבי, אשר שירת במשטרה במשך 25 שנה. לטענתו, יש ליתן משקל לחלוף הזמן, הואיל וחלפו 7 שנים מביצוע העבירות. כתב האישום הוגש בשנת 2004, אך ההליכים עדיין מתנהלים במסגרת הערעור, כאשר בתקופה זו, עמד המשיב לאורך השנים במצב בו הוא נאלץ לשקם את עצמו תחת אימת הדין, כשחייו הוסתו ממסלולם. כמו כן, מצבו הכלכלי של המשיב, לרבות מצבו התדמיתי והחברתי, התרסק. לדבריו, בשנים אלה, המשיב מתפרנס מעבודת לילה כנהג מונית.
ב"כ המשיב טען לאפליה בעניינו של המשיב, הואיל ולטענתו, נאשם 2, הוא שיזם את הרעיון והנאשם היה זה שתיווך והפנה לכתב האישום המתוקן, לפיו נאשם 2, כאמור בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן, הוא שהנפיק האישורים בפועל. כמו כן, כעולה מסעיף 10 לכתב האישום המתוקן, נאשם 2 הוא זה שהיה אמור לקבל את השוחד, והנאשם רק תיווך.
ב"כ המשיב הפנה לתסקיר שירות המבחן, שם צוין כי המשיב הפנים את מעשיו, התייחס לבושה הקשה שמלווה אותו, ולרקע לביצוע העבירות - שהוא כלכלי גרידא כדרכן של עבירות אלה. כמו כן הוסיף, כי בתו הנה שוטרת מצטיינת במשטרת ישראל.
לדבריו, אין המדובר במקרה קיצוני לקולא, אלא בית משפט קמא ברר את המוץ מהתבן, והגיע למסקנה כפי שהגיע.
ב"כ המשיב הפנה לת"פ (מחוזי ב"ש) 8095/00 מדינת ישראל נ' ורסאנו רחמים, תק-מח 2003(3), 18370, 18371 (2003), בו אין המדובר בשוטר, אלא בעובד משרד החקלאות במנהלת התיאום והקישור עם הרשות הפלשתינית, שהינו עובד מדינה, אשר ביצע עבירות זהות, הכניס לישראל שלא כדין 200 פלסטינאים, והושתו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. כמו מכן, הפנה לת"פ (מחוזי ב"ש) 8061/00 מדינת ישראל נ' ששוניאן משה, תק-מח 2005(2), 9874, 9875 (2005), שם דובר בעבירת שוחד שביצע שוטר במשטרת ישראל, אשר שימש כבוחן תנועה במטה מרחב הנגב, אשר אפשר לנהגים שאינם כשירים לנהוג, והושתו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. לאור האמור, ביקש ב"כ המשיב שלא למצות את הדין עם המשיב ולנהוג עימו במידת הרחמים.

דיון
דין הערעור להתקבל.
בתי המשפט מצווים לאחוז באמות מידה עונשיות מחמירות, שעה שמדובר בעבירות תיווך לשוחד, קל וחומר כשמדובר בשוטר לובש מדים שנכשל בעבירות חמורות אלה. עבירת השוחד מטבעה גורמת להשחתת מידות במינהל הציבורי. מכאן ההכרח להטיל עונשים מרתיעים על אלה החורגים מן השורה ומביאים לשיבוש דרכי מינהל תקינים. כאן גובר האינטרס הציבורי, שעליו מצווה בית המשפט להגן. בע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז (2) 610, 613 (1973) נאמר:
"הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן , אם כלוקח או כמבקש ואם כמתווך ".

מי שנותן ידו לשוהים בלתי חוקיים לשהות בתחומי מדינת ישראל, כשבכללם נתן המשיב את האישור לפלסטינאי אשר היה מנוע כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות, עלול לתת ידו למעשים נוראיים, שנעשים על ידי שוהים בלתי חוקיים. המשיב היה מודע היטב לחומרה הרבה הטמונה במתן אשרות כניסה לישראל לבלתי מורשים להיכנס..
בנסיבות המתוארות, לא היה מקום להקל עם המשיב, נהפוך הוא, הנסיבות שתוארו מהוות שיקול לחומרא. השיקול המרכזי בענישה בעבירות מסוג זה, הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל.נ

באשר לטענת האפליה אליה התיחס ב"כ המשיב, הרי שיש לאבחן את עניינו של המשיב מעניינו של נאשם 2, הואיל וחלקו במעשים הינו חמור יותר, כל שכן, שעה שמדובר בשוטר לובש מדים שביצע את העבירות האמורות, ולכך חומרה יתירה לכשעצמה. מעבר לכך, המשיב היה זה שקיבל סכומי כסף לידיו עבור מתן האישורים, מסר לנאשם 2 מידע כוזב, לפיו הוא נזקק לאישורים לצורך מתן גמול לסייענים. במעשים אלו יש פגיעה משמעותית בפעילותו התקינה של המנהל הציבורי.
על כל האמור, יש להוסיף, כי בעניינו של הנאשם 2 היה הסדר טיעון סגור לגבי העונש.

עובד ציבור אמור להתמודד מול פיתויים כאלו ואחרים הנקרים בפני
ו במהלך עבודתו, ולא להיכנע לפיתויים לרבות של בצע כסף.
מעבר לכך, אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בסדרת פעולות שביצע המשיב, במהלכן קיבלו 138 פלסטינאים אישורי כניסה, בתמורה כוללת של 15,000 ₪.
בנסיבות אלו, בית משפט השלום חרג מרמת הענישה הראויה, כאשר הסתפק בהשתת עונש מאסר מותנה בלבד. אין ספק, כי היה מקום להשית על המשיב תקופת מאסר ממושכת, אולם, הואיל ובערעור עסקינן ולאור תקרת העונש שהוצעה על ידי ב"כ המערערת במסגרת הסדר הטיעון, ואף לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, אין למצות עמו את הדין.

אשר על כן, אני ממליץ לחבריי לקבל את הערעור, ולגזור על המשיב את העונשים הבאים:
א. 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מן העבירות בהן הורשע.
ג. הקנס שהוטל על המשיב על ידי בית משפט קמא, בסך של 30,000 ₪, יעמוד בעינו.

ניתן היום, י' אדר תש"ע, 24 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.
ברוך אזולאי
, שופט
ס. נשיא אב"ד

נתן זלוצ'ובר
, שופט

צילה צפת
, שופטת
בית המשפט המחוזי בבאר שבע

24 פברואר 2010
עפ"ג 6622-09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים
נ' סופר
1 מתוך 5








עפג בית משפט מחוזי 6622/09 מ.י. המחלקה לחקירות שוטרים נ' עודד סופר (פורסם ב-ֽ 24/02/2010)