פסקי דין על פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו | פסקי דין על אבי עמר

4333/08 תאמ     23/02/2010




תאמ 4333/08 פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו נ' אבי עמר








בית משפט השלום בחיפה



23 פברואר 2010

תא"מ 4333-08 פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו
נ' עמר






בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן

תובעת
פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו


נגד

נתבע
אבי עמר




פסק דין



1.
תביעה בסדר דין מהיר על סך 48,359 ₪. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

2.
התביעה היא תביעת שיבוב שהגישה מבטחת רכב שניזוק בתאונת דרכים מיום
4.11.06, כנגד הנהג ברכב השני, הוא הנתבע.

3.
כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בנצרת. הן כתב האישום והן פסק הדין הפלילי המרשיע שניתן על יסוד הודאתו של הנתבע – הוגשו בהליך זה. לא התבקש, ולא ניתן, היתר להביא ראיה לסתור במשמעות סעיף 42 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש]. אף אין לכך הצדקה. עסקינן אפוא ב

פסק דין
פלילי מרשיע חלוט שהממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין שבו קבילים בהליך זה, ולא נסתרו. המשמעות היא שהנתבע אחראי
לאירוע התאונה, שהתרחשה בנסיבות שפורטו בכתב האישום, שבעובדותיו הודה.

4.
יחד עם זאת אין מניעה שהנתבע יבקש להמחיש כי נפל אשם תורם מצד הנהג ברכב שביטחה התובעת.

5.
בכתב האישום פורטו העובדות הבאות: הנתבע נהג ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והתנועה (מכפר תבור לכיוון צומת גולני, בכביש 65). בהגיעו לקילומטר מספר 69,9 ביצע פניית פרסה מבלי לוודא שהוא עושה זאת ללא הפרעה או סיכון, וכך חסם דרכו של הנתבע ברכב התובעת (מר ראשד באדר) שנסע באותו כביש מהכיוון הנגדי, והנתבע התנגש ברכבו. לפני כתב האישום שני הרכבים ניזוקו ונגרמו אף נזקי גוף לנהגים ולנוסעים בשני הרכבים.

6.
הנתבע טען כי היה על התובעת לזמן מר ראשד באדר לאור המחלוקת בדבר האשם התורם.
אחריותו של הנתבע לתאונה בוססה כאמור ב

פסק דין
פלילי חלוט שלא נסתר. הנתבע העיד והוגש תרשים ששרטט לעת הדיון, ובו הוא ממחיש את פניית הפרסה. לטענתו עצר בשוליים הימניים וביקש לבצע פרסה. הוא התבונן קדימה ואחורה לראות שלא מגיעים רכבים, הן לפני ביצוע פנית הפרסה והן במהלכה, ביצע את הפניה כאמור ועצר בצד השני בשוליים. אז החל לנסוע לאט ולאחר מכן חש מכה מאחור בצד השמאלי של רכבו. אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום כפי שצוינו, עובדות בהן הודה הנתבע ובהתאם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו (נהיגה בחוסר זהירות, פנית פרסה, התנהגות הגורמת נזק, וחציית קו הפרדה רצוף).

לא זו אף זו, הגרסה לפיה עצר הנתבע בשוליים של הנתיב הנגדי לאחר שכבר השלים הפרסה ורק אז החל לנסוע, אינה נזכרת אף בסעיף 3 לתצהירו בפני
י. בתצהיר טען כי השלים את הפרסה והחל לנסוע לאט בצידו הימני של הכביש, כאשר רכב צד ג' המבוטח אצל התובעת הגיע באופן פתאומי ובמהירות מופרזת ואז ארעה ההתנגשות.

7.
יש אמנם ממש בטענת ב"כ התובעת לפיה הנטל להוכיח אשם תורם רובץ על הנתבע. אולם מאידך, גם משאיני מקבל כל טענה שבעובדה הסותרת עובדות כתב האישום, הרי שמשעה שטען הנתבע בריש גלי בתצהירו כי רכב התובעת הגיע במהירות מופרזת, היינו האשם לתאונה רבץ גם על מר באדר, הרי שהיה על התובעת להעיד
האחרון מטעמה, בבחינת עדות זמינה של עד רלוונטי התומך בגרסתה ויש בו כדי לשלול טענת הצד שכנגד לאשם תורם. באי העדתו יש לראות משום הימנעות מהבאת עד רלוונטי, שעדותו יכול ותתמוך בעמדת התובעת, וליתן לכך הנפקות הראייתית המתאימה. התצהירים לא הוגשו בהפתעה אלא זמן רב לפני ישיבת ההוכחות, והמחלוקת בדבר אשם תורם צוינה אף בשלב
קדם המשפט.

הטענה לפיה ביצע הנתבע את פניית הפרסה בזהירות ותוך בדיקה של התנועה בשני הנתיבים סותרת אמנם עובדות כתב האישום, היינו תוכן הכרעת הדין; ואולם לא כך ביחס לטענה שמר באדר נהג במהירות מופרזת בבחינת תנאי הכרחי נוסף, גם אם לא מספיק, לתאונה. המסקנה היא שעל פי מאזן ההסתברויות הוכח כי מדובר באשם משותף של שני הנהגים שגרם לתאונה. למותר לציין כי ממצא זה אינו מחייב את מר באדר ונקבע אך לצורך הכרעה בפלוגתאות שבפני
י, מחמת חסר ראייתי במגרשה של התובעת. בכל מקרה, עיקר האשם רובץ לפתחו של הנתבע, כאשר אין דומה פניית פרסה לא זהירה, לנסיעה במהירות מופרזת. את האשם התורם שיש לקזז מן התביעה אני אומד ב – 20%.

8.
לעניין הנזק: מטעם התובעת העידה גב' אלמליח. התובעת שיפתה מבוטחה בסך של 45,546 ₪ לאחר קיזוז סכום שהתקבל ממכירת הרכב שהוכרז אובדן להלכה. בסך הכל שופה המבוטח לפי הערכת השמאי מטעם התובעת בסך 72,670 ₪ בטרם הקיזוז. גם לאחר חקירת השמאי לא שוכנעתי כי נסתרה חוות דעתו. הנתבע ויתר על חוות דעת השמאי מטעמו וזו נמשכה. לכך יש להוסיף אמנם לא כשיקול מכריע, כי ברגיל לא תחשב המבטחת כמי ששילמה כמתנדבת. השמאי רוני פרג'ון
אמד הנזק בסך 54.13 אחוז מערכו לפי מחירון לוי יצחק, כאשר הובאו בחשבון גם הפחתות שיסודן במצב הרכב בלא קשר לתאונה. בניגוד לנטען על ידי ב"כ הנתבעת, בדף סיכום חוות הדעת (עמ' 2), נזכרת שנת הייצור של הרכב והתמיהה
היחידה שנותרה כביכול לשיטת הנתבע נוגעת לנושא התמונות: בתמונות מוצג נ/2 מופיע תאריך (13.11.06) ובתמונות מוצג נ/3 אין תאריך. השמאי באר שאת נ/3 הדפיס מהמחשב שלו עובר לדיון ובחוות דעתו נזכר שהרכב נבדק פעמיים ב 6.11.06 בחניון גרר המשטרה, וב- 14.11.06 במוסך נין (תאריך הבדיקה האחרונה סמוך לתאריך המופיע על התמונות נ/2). לא ניתן לחלץ מעיון בנ/2 ונ/3 הבדל בין מצב הפגיעות הנחזות ברכב, כאשר נ/3 מייצג צילום הרכב במצבו הראשוני לאחר הפגיעה ואילו נ/2 מציג כבר הנזק במבט של מכסה קדמי מורם ופירוק חלק מהרכיבים שניזוקו וצולמו במצבם. אף מעיון בנ/3 נחזה שדינמיקת הפגיעה היתה משמעותית וכללה פגיעת מעיכה עזה בצד ימין מקדימה. לא ניתן לקבוע מעיון בתמונות שהן סותרות ממצאי השמאי לגבי שיעור הנזק.

9.
לעומת זאת יש להפחית מסך הנזק סך 615 ₪: הפרש בין חשבונית גרירה שהוצגה בסך 400 ₪ לבין הסכום של 1,015 ₪ שנטען בעדות גב' אלמליח ששולם עבור הוצאות הגרירה. ייתכן וקיימת חשבונית נוספת המשלימה לסכום הנ"ל, אך כזו לא הוצגה.

10.
הסך ששולם על ידי התובעת כאמור הינו 45,546 ₪. בניכוי 615 היתרה 44931 ₪. היתרה לאחר ניכוי אשם תורם - 35,945 ₪.

11.
אני מחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 35,945 ₪ כאשר סך זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.12.06 (היום בו שילמה התובעת למבוטחה) ועד למועד התשלום בפועל. לסך זה יתווסף סך של 640 ₪ ומע"מ (החזר חלקי של שכר עדותו של השמאי פרג'ון שנפסק בישיבת היום) וכן 80 אחוז מן האגרה ששילמה התובעת כשהיא משוערכת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה. הסך המצטבר שנפסק לעיל ישולם בתוך 30 יום.





ניתן היום,
ט'
אדר תש"ע, 23 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 4333/08 פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו נ' אבי עמר (פורסם ב-ֽ 23/02/2010)