פסקי דין על יחיאל פז | פסקי דין על מיכל פז | פסקי דין על חנה גנונה קריסטל

22777-10/09 א     25/02/2010




א 22777-10/09 יחיאל פז, מיכל פז נ' חנה גנונה קריסטל








בית משפט השלום בחדרה



25 פברואר 2010

ת"א 22777-10-09 גנונה קריסטל נ' פז ואח'





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


המבקשים

1
.
יחיאל פז

2
.
מיכל פז


נגד


המשיבה

חנה גנונה קריסטל



החלטה

1.
בפני
בקשה לסילוק התביעה שהגישה התובעת על הסף מחמת העדר יריבות, העדר עילה וחוסר סמכות עניינית.

התביעה:

2.
בכתב תביעה שהגישה התובעת, טענה היא, כי הפעילה בתקופות הרלוונטיות לתביעה משרד תיווך בקיסריה, אשר נוהל על ידה. לטענת התובעת, תחילה הופעל משרד התיווך על ידה באופן עצמאי "ובשלב מאוחר יותר בנאמנות עבורה. בתחילה במסגרת חברת רונן קריסטל השקעות בע"מ ולאחר מכן במסגרת חברת רונן קריסטל השקעות 007 בע"מ (להלן : "החברות") אך בפועל נוהלה פעילות התיווך על ידי התובעת".(סעיף 2 לכתב התביעה).
עוד טענה התובעת, בסעיף 4 לכתב התביעה, כי "עסק התיווך נוהל בבית התובעת כאשר הפעילות העסקית שלה, אף שנוהלה בנאמנות וכלפי רשויות המס במסגרת החברות, נוהלה בפועל תחת שמה העסקי והמסחרי של התובעת "חנה קריסטל נדל"ן".

3.
לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעים נכרת הסכם לשיתוף פעולה עסקי, במסגרתו היו אמורים הנתבעים לבצע עבודות תיווך בנכסי מקרקעין עבור לקוחות התובעת ובתמורה לקבל עמלות. לטענת התובעת בכתב תביעתה, קיבלו הנתבעים את העמלות המגיעות להם באמצעות תלושי שכר שהוציאו החברות לאחר שהסכומים שנגבו מן הלקוחות הועברו ישירות לידי "מזכירות החברות" (סעיפים 7 ו- 8 לכתב התביעה).




4.
לטענת התובעת, באמצע שנת 2008 ביקשו הנתבעים לשנות את השיטה וביקשו להנפיק חשבוניות כנגד העמלה המגיעה להם. עוד טענה התובעת, כי הקשר בין הצדדים הופסק בחודש 9/08 . התובעת טוענת, כי הנתבעים נותרו חייבים לה כספים בגין התחשבנות בין הצדדים, בגין ציוד שגזלו הנתבעים, בגין חיובים בעמלות עודפות וכן בגין עובדות שהתגלו לאחר עזיבת הנתבעים את עסקה של התובעת, שיש בהן, לטענתה, כדי לחייב את הנתבעים להשיב כספים לידי התובעת. התובעת טענה, כי הנתבעים גבו עמלות מבלי לדווח עליהן, (סעיף 19 לכתב התביעה) וכי הנתבעים גרמו לה נזק ע"י כך שמנעו ממנה לבצע עסקאות תיווך עקב גזילת מידע הכולל את רשימת הלקוחות, תיקיה ובה מידע עסקי ומאגר תמונות. כן טענה התובעת בסעיף 19 לכתב תביעתה, כי הנתבעים שיכפלו מפתחות והציגו בתים לרוכשים פוטנציאלים לאחר סיום הקשר העסקי, כאשר הנתבעים הם שגבו את תמורת התיווך.

5.
לטענת התובעת, התנהלות הנתבעים מהווה עוולה לפי חוק עוולות מסחריות. לפיכך עתרה התובעת לקבל מן הנתבעים מידע מלא על כל העסקאות שנעשו על ידי הנתבעים אגב שימוש במידע עסקי שקיבלו מן התובעת, וכן את טובות ההנאה שקיבלו הנתבעים, לרבות סכומי כסף האמורים בסעיף 22 לכתב התביעה, המפרט נזקים ישירים שנגרמו לתובעת (הפרשי עלויות השימוש בטלפונים ניידים, החזר בגין זיכו שגוי ממנו נהנו הנתבעים, ותשלום חלקה של הנתבעת בכל העסקאות שעשו הנתבעים ללא ידיעת התובעת). כמו-כן, עתרה התובעת לקבל פיצוי ע"ס 100,000 ₪ בגין חוק העוולות המסחריות התשנ"ט – 1999 , סך 200,000 ₪ בגין התעשרות שלא כדין עקב השימוש ברשימת לקוחותיה, סך 50,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין וכן סך 400,000 ₪ בגין אובדן הכנסות.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף והתגובה לה
:

6.
כאמור, בקשתם של הנתבעים היא לסילוק התביעה על הסף הן בשל העדר עילה והן בשל חוסר סמכות עניינית כאשר, לטענת הנתבעים בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך הואיל ומקור הסכסוך הוא ביחסי עובד- מעביד שהיו קיימים בין התובעת לבין הנתבעים, אפילו לגרסת התובעת עצמה .

7.
בבקשתם, טענו הנתבעים, כי התובעת היא אמו של מר רונן קריסטל בעל השליטה בשתי החברות הנ"ל, רונן קריסטל הוא שניהל את משרד התיווך באמצעות שתי החברות הנ"ל וכי הוא, רונן, העסיק מספר סוכנים במשרד התיווך ובין היתר את התובעת והנתבעים (סעיף 4 לבקשה). לטענת הנתבעים, רונן קריסטל הוא שניהל את משרד התיווך (סעיף 9 לבקשה), והוא אשר קבע תנאי שכרם של הנתבעים (סעיף 12 לבקשה)

8.
לטענת הנתבעים, רונן קריסטל נכנס לקשיים; הוא לא שילם משכורות לעובדיו, ובשלהי שנת 2008 נאלצו הנתבעים לעזוב את עבודתם (סעיף 20 לבקשה).

9.
לטענת הנתבעים, הם הועסקו על ידי החברות שבשליטת רונן קריסטל, משרד התיווך נוהל על ידי רונן קריסטל, התשלומים שהתקבלו בגין עסקאות התיווך שולמו לחברות והתשלומים ששולמו לעובדים, ובכללם הנתבעים, שולמו על ידי החברות ואילו לתובעת לא היו סמכויות ניהול במשרד התיווך. לפיכך, כך לטענת הנתבעים, אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבעים.

10.
בתגובה טענה התובעת, כי עצם צירוף תצהיר ארוך הכולל עובדות רבות לבקשה לסילוק התביעה על הסף מוכיח כי דין הבקשה להדחות. לטענת התובעת, הנטען בבקשת הנתבעים סותר את הנטען בכתב התביעה לרבות בשאלות מהותיות כגון שאלות מועד תחילת הקשר העסקי בין התובעת לבין הנתבעים, מהות הקשר העסקי בין הצדדים, וכן השאלה
האם משרד התיווך היה בבעלות התובעת ונוהל בנאמנות עבורה על ידי החברות (ראו סעיף 4 לתגובה).

11.
התובעת צירפה לתגובתה מכתב התפטרות המופנה אל התובעת (נספח א' לתגובה), דבר המוכיח את היריבות בין התובעת לבין הנתבעים. כן צורפו מסמכים שיש בהם, כך לטענת התובעת, כדי להוכיח, לכאורה, כי התובעת היא הבעלים של משרד התיווך (נספח ד' לכתב התביעה). לטענת התובעת זהות הגורם העסקי שהעסיק את הנתבעים תילמד לאחר בירור העובדות.

הכרעה:

12.
לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים, בתגובה שהגישה התובעת ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה, על שני ראשיה, להדחות.

13.
באשר לטענת חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה; לטענת הנתבעים הם הועסקו על ידי התובעת ומשכך, הרי מדובר ביחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים ועל כן תביעות המעביד כנגד העובד ראויות להתברר בבית הדין לעבודה.




14.
כידוע, המבחן שעל פיו נקבעת סמכותו של בית הדין לעבודה הוא מבחן העילה (ראו:
ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3), 497 (2004)

וכן סעיף 24 לחוק בתי המשפט לעבודה התשכ"ט – 1969

).

על פניו, עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובעת אינה מודה, שמערכת היחסים בינה לבין הנתבעים היתה מערכת יחסים בין עובד לבין מעביד. אדרבא, בסעיף 5 לכתב התביעה טוענת התובעת כי "הצדדים התקשרו בהסכם לשיתוף פעולה עסקי" וכי התשלום באמצעות תלושי שכר היה אמצעי תשלום לאור העובדה, כי הנתבעים לא יכלו לפתוח תיק עוסק מורשה (ראו 7 לכתב התביעה). משמע, עילת התביעה של התובעת כנגד הנתבעים אינה עילה המבוססת על יחסי עובד מעביד אלא על "הסכם" בין הצדדים, לו טוענת התובעת (ראו 10 לכתב התביעה).

15.
ועוד, אין בית המשפט נדרש להכריע בעצם קיומם של יחסי עוד מעביד בין התובעת לבין הנתבעים (ראו סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה לגבי סמכותו של בית הדין לעבודה להכריע בעצם קיומם של יחסי עובד- מעביד),
הואיל ומי מן הצדדים אינו טוען לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין בעלי הדין. התובעת טוענת כי לא היו בינה לבין הנתבעים יחסי עובד- מעביד, כי אם יחסים מסחריים. אף הנתבעים אינם טוענים כי יחסי עובד מעביד שררו בינם לבין התובעת. כל אשר טענו הנתבעים, כי יחסי עובד מעביד התקיימו בינם לבין החברות (שאינן בעלות דין בתביעה דנן). ולפיכך, אין בית המשפט נדרש להכריע בעצם קיומם של יחסי עובד- מעביד בין בעלי הדין.
לאור האמור לעיל דין הבקשה למחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית להדחות.

16.
אף הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר עילה או מחוסר יריבות דינה דחייה. לא בנקל יסלק בית המשפט תביעה על הסף והכלל הוא כי תביעות תתבררנה לגופן ולא תידחינה על הסף
ובית המשפט ימחק תביעה על הסף במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 ); אולם כאשר ברור, כי אף אם יוכיח התובע את טענותיו שהעלה בכתב התביעה, לא יזכה לסעד המבוקש בהעדר עילת תביעה טובה, ימחק בית המשפט את התביעה (ע"א 163/84 מ"י נ' חברת העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח

(4) 1, 8 )
. כלל זה נוסח על ידי המנוח זוסמן בספרו
"סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית, עמ' 383- 384 :

"פרשת התביעה מגלה

עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד

המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו
,
מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי

התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת

תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע

לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה.."

17.

במקרה דנן איני סבור, כי במידה ותתבררנה טענות התובעת כנכונות, לא תצמח לתובעת עילת תביעה. התובעת טענה, כי היא הייתה הבעלים של משרד התיווך, היא הבעלים של רשימת הלקוחות וכי הנתבעים חבים חובת נאמנות לה. עוד טענה התובעת, כי הנתבעים הפרו את חובות האמון שחבים כלפיה וגרמו לה נזק, אותו היא תובעת. במידה וטענות אלה תתבררנה כנכונות, עשוי לצמוח לתובעת סעד או סעדים כלפי הנתבעים.

18.
הנתבעים מבקשים להוכיח כי לא היה כל קשר ביניהם לבין התובעת וכי הקשר היה בין הנתבעים לבין רונן קריסטל ושתי חברות שהיו בבעלותו ובשליטתו. הנתבעים הגישו תצהיר ואף צירפו מסמכים למען הוכחת טענתם להעדר כל יריבות משפטית בינן הנתבעים לבין התובעת. די בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה למחיקת התביעה על הסף, שכן הנתבעים נאלצו להגיש תצהיר ולהביא מסמכים למען יסתרו את טענות התובעת בכתב תביעתה. אין מדובר ,אפוא, בטענה משפטית לפיה אף אם תוכיח התובעת את תביעתה לא יצמח לה סעד.

19.
טענה נוספת בפי הנתבעים והיא שעל פניו ברור, כי הועסקו הם על ידי החברות והחברות הן אשר יכולות להגיש תביעה נגדם. טענה זו כבדת משקל היא, במיוחד נוכח העובדות העולות מטענות הצדדים, לפיהן החברות הן אלה אשר ניהלו את משרד התיווך, הן אשר הוציאו תלושי שכר לעובדים והן אשר קיבלו תמורות מן הלקוחות ועל פניו נראה, כי הן בעלות הזכות לתבוע; אלא שהתובעת טוענת, כי הדבר נעשה עבורה "בנאמנות" (ראו סעיפים 2 ו- 4 לכתב התביעה). טענת התובעת אפוא, היא, כי החברות היו כלי לניהול עסק שהיא הבעלים בו וברשימת הלקוחות שבו. משזו טענת התובעת, אין לבית המשפט אלא לדון בה על מנת לבררה. מבלי להביע עמדתי לגבי טענת התובעת הנ"ל ולגבי סיכוייה, אין מקום למחוק התביעה בשלב זה נוכח טענות התובעת, כי היא הבעלים בזכויות במשרד והיא בעלת הזכות לתבוע את הנתבעים.

20.
לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף, מחוסר עילה או מחוסר יריבות נדחית בזאת. כך גם הטענה לחוסר סמכותו העניינית של בית המשפט נדחית בזאת.

21.
הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.

22.
לאחר הגשת כתב הגנה תקבע המנ"ת התיק בפני
.

23.
הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ ומע"מ בגינו כחוק.

ניתנה היום,
י"א' אדר תש"ע, 25 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 22777-10/09 יחיאל פז, מיכל פז נ' חנה גנונה קריסטל (פורסם ב-ֽ 25/02/2010)