פסקי דין על יוליוס מדלר | פסקי דין על אדוארד פורטוגז ניתן | פסקי דין על דב לוי |

3040-05/09 תק     24/02/2010




תק 3040-05/09 יוליוס מדלר נ' אדוארד פורטוגז ניתן, דב לוי








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



24 פברואר 2010

ת"ק 3040-05-09 מדלר נ' פורטוגז ואח'






בפני

כב' השופט
ירון בשן


תובע

יוליוס מדלר


נגד


נתבעים

1.אדוארד פורטוגז – ניתן
פס"ד
2.דב לוי




פסק דין


התובע רכש כרטיסים למופע
"סימפוניה על הקרח" שנערך בהיכל נוקיה ביד אליהו. כשהגיע למקום עם אשתו נתקל באי סדר ובעיכובים בכניסתו לאולם. בעת המופע עצמו התאכזב לגלות שהמופע הונחה בשפה הרוסית, ללא תרגום סימולטני.
בני הזוג עזבו את ההופעה לאחר ההפסקה, כך שבפועל ראו מעט יותר ממחציתה, שכן התאכזבו והתרגזו מהעדר התרגום.
במודעות שפרסמו את האירוע לא היתה כל התייחסות לענין השפה שבה יתנהל. התובע הגיש מסמך של רשם החברות שממנו עולה כי הנתבע 2 הוא מנהל בחברה שאירגנה את המופע. הנתבע 2 העיד, כי חברה שבבעלותו ארגנה הופעה דומה
בשים קודמות, אך בשנה זו אורגן המופע בידי חברה שבבעלות בת-זוגו ורק סמוך לפני ההופעה הוא הפך למנהל בה. הוא טוען שבעיקרה מדובר בהופעת ראווה של ריקוד על הקרח. ההנחיה נעשית בשפה הרוסית (שפתם של המשתתפים), אך קיימת גם מידה של תרגום. מכל מקום, עיקר ההופעה הוא ה –
shaw"
" (כלשונו) ולמלל של המנחה חשיבות משנית.

דומה שהשאלה הממשית שמתעוררת נוגעת לחובת הגילוי הנאות. התובע צירף לכתב התביעה פרסומים שונים אודות המופע – חלקם פרסומות ממש וחלקם קטעי עיתונות.
לקורא אותם לא יכול להיות ספק, שמדובר במופע ראווה שזיקתו העיקרית לרוסיה דווקא. ברור שהמשתתפים הם אמנים וספורטאים רוסים ובהפקה מעורב ערוץ טלוויזיה רוסי.
המידע שהובא לידיעת הציבור קשר את המופע בבירור לרוסיה, לתרבותה ולשפתה. גם מנחה האירוע, תואר כמי שזכה בהישגים ובמדליות מטעם רוסיה דווקא. דומה שלא יכול היה להיות לרוכשי הכרטיסים ספק שבפני
הם מופע שיונחה בשפה הרוסית. לא מצאתי שהיתה לתובע עילה ממשית להניח מראש שלהנחיה בשפה ה"טבעית" של מופע מיובא מרוסיה (דהיינו השפה הרוסית) יהיה תרגום סימולטני לעברית (או לשפה אחרת). העובדה שכך ניתן
לעשות וכך גם עושים במופעים שונים, אינה יוצרת חבות משפטית לעשות כן. בנסיבות כאלה, אם המארגנים לא פרסמו במפורש שיהיה תרגום סימולטאני, הם לא הפרו התחייבות כלפי הרוכש. אין למארגנים חובה לספק ציפיות של הרוכש אשר לא הם יצרו. העובדה שרוכש כרטיסים אינו מרוצה מהמופע (ולא משנה מדוע) אינה עילת תביעה כשלעצמה.

בפרסומים השונים צוינה המפיקה כחברת א.ד.ר. גלובל ביזנס והפקות בע"מ וכתובתה צוינה ברח' בן יהודה 1 ת"א. התובע בחר לא לתבוע את החברה המפיקה, אלא דווקא את מי שרשום כדירקטור שלה. לא מצאתי בסיס משפטי להרמת מסך ולהגשת תביעה אישית נגד הדירקטור, מקום בו אם יש חבות כלשהי, היא של תאגיד. לא במקרה מתאגדות חברות. בית המשפט אינו מרים את מסך ההתאגדות כדבר אוטומטי על מנת להטיל על מנהלים את חובות החברות שבהן הם מכהנים. דומה שהתובע לא היה ער להיבט זה של תביעתו. מצד שני, התרשמתי לא טוב מכך שהנתבע (שיש לו קשר ברור לחברה שכתובתה ברח' בן-יהודה 1 ת"א),
הציג עצמו כמי שאין לו כל זיקה לכתובת זו ולהמצאה של כתב התביעה שבוצעה לשם.

סוף דבר: אני מאמין לתובע שהוא התאכזב מכך שהמופע לא לווה תרגום מספק. לא מצאתי שאכזבה זו מקנה לו עילת תביעה טובה. אפילו היתה לו עילת תביעה, היא אינה נגד הנתבעים, אלא נגד חברה שאותה כלל לא תבע.
התנהגותו של הנתבע 2 סירבלה את הדיון ועוררה רושם ברור של התחמקות. לאור זאת התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ככל שעומדים נגד הנתבע 2 הליכי הוצל"פ מכח פסה"ד שניתן
בעבר בתיק זה
(ובוטל) - הם יופסקו.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים בדואר.

ניתן
היום,
י'
אדר תש"ע, 24 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 3040-05/09 יוליוס מדלר נ' אדוארד פורטוגז ניתן, דב לוי (פורסם ב-ֽ 24/02/2010)