פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א – פלילי | פסקי דין על קובי כלב | פסקי דין על משה קינד |

6128/07 פ     28/02/2010




פ 6128/07 מדינת ישראל, פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' קובי כלב, משה קינד




;

בפני

כב' השופטת דניאלה שריזלי
המאשימה

מדינת ישראל

פרקליטות מחוז ת"א – פלילי

ע"י ב"כ עו"ד מיה בראל
נגד
הנאשמים

1. קובי כלב

ע"י ב"כ עו"ד י' רסלר
2.משה קינד

ע"י ב"כ עו"ד א' גרובר
ה ח ל ט ה
בעניינו של נאשם מס' 2

1. הנאשם 2 (להלן: "המבקש") הגיש בקשה להפרדת משפטו ממשפטו של הנאשם 1, לפי סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הבקשה המפורטת הוגשה בכתב ב-25.2.10.

2. נימוקי הבקשה מעוגנים בשניים:
הנימוק האחד הוא פרוצדוראלי. עיקרו בטענה שצירוף הנאשמים האלה בכתב אישום אחד הוא מלאכותי, ואינו עולה בקנה אחד עם ההוראות ותנאי הסף שבסעיפים 86 ו-87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). דהיינו: כל אחד מהנאשמים מואשם כי עבר עבירות עצמאיות, שאין קשר ענייני ביניהן; הנאשם האחד אינו צד לעבירות שעבר הנאשם האחר; מועדי העבירות שונים; והאישומים שבכתב האישום אינם מהווים סידרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת. אם קיימות נקודות השקה בין מעשי הנאשמים, נטען, אלה אינן מפורטות בכתב האישום, ולא ראוי ליתן לכך כל משקל בשלב זה של הדיון.

הנימוק האחר מתמקד בחשש לפגיעה בהגנתו של המבקש. לטענת בא כוחו, מאחר שהיקף האישומים והמעשים המיוחסים לנאשם 1 עולה פי כמה על היקף האישומים והמעשים המיוחסים למבקש, כרוך הדיון המאוחד בשמיעת עדים רבים שאין להם קשר למבקש ולעניינו, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שיתארך משפטו מעבר לראוי ולצריך; חמורה עוד יותר התוצאה האפשרית והיא הארה שלילית על אופיו של המבקש, והצורך להתגונן מפני טענות שלא תעלינה אם יופרדו המשפטים. מכאן, נקל להסיק את עיוות הדין שנגרם למבקש כתוצאה מצירוף האישומים והנאשמים.

3. באת כוח המאשימה מתנגדת לבקשה. התנגדותה (בפרוטוקול מיום 24.2.10) מנומקת ברצון המדינה לשמור על יעילות הדיון ועל הכרעה צודקת ואחידה לגבי שני הנאשמים, שמעשיהם נושקים בנקודות השקה אחדות, כפי שאלה עולות מכתב האישום ומחומר הראיות, ומביאים למסקנה בלתי נמנעת שמדובר בפרשה אחת, בה נטלו חלק שני הנאשמים, כל אחד על פי דרכו, כמתואר וכמפורט בכתב האישום. האישומים בהם מואשמים הנאשמים בעבירות לפי חוקי המס הם אכן אישומים נפרדים ועצמאיים, טוענת ב"כ המאשימה, והוא הדין בעבירת הסחיטה באיומים. העבירות האמורות הן אכן עבירות עצמאיות; אלא שמכתב האישום עולה בברור, כי קיימים בפרשה מתלוננים אחדים משותפים לשני הנאשמים, והם אמורים להעיד כנגד שניהם. בהמשך לכך, והדברים עולים מחומר הראיות, כל העובדות הנוגעות למתן ההלוואות למתלוננים האמורים, לרבות, הסכמי ההלוואות והערבויות שניתנו על-ידי אותם המתלוננים, ולרבות, דרך גביית החזר ההלוואות, כורכות את שני הנאשמים במערכת עובדות משותפת שלא ניתן להפרידה לשתי פרשיות. הכרעה אחידה וצודקת תושג, לגישת ב"כ המאשימה, רק אם יישמעו כל העדים בפרשה על ידי אותו מותב, שיעריך את מהימנות העדים, ויכריע בפרשה באורח כולל ומקיף.

4. בא כוחו של הנאשם 1 צירף עמדתו לעמדת המאשימה, וטען כי משיקולי יעילות הדיון ראוי לקיים את שמיעת התיק במאוחד, וכי הפרדת הדיון תיפגע בשיקולים של צדק.

5. בשל מורכבות העובדות ונסיבות הפרשה, אייחד דברים לעובדות כתב האישום שתלוי ועומד בבית המשפט, וכן, להשתלשלות ההליכים עד כה.

6. המאשימה הגישה ב-3.9.07 כתב האישום נגד שני הנאשמים, שניהם עובדי רשות המסים מזה שנים רבות. בתקופה הרלוונטית לגבי נאשם 1 - משנת 2000 עד 2005 – הוא הועסק כחוקר במחלקת החקירות של אגף מס ההכנסה; ואילו המבקש, הנאשם 2, הועסק בתקופה הרלוונטית לגביו - משנת 2003 עד 2005 - בתפקידי מודיעין במחלקת המודיעין של אגף מס הכנסה.

6.1 כל אחד מהנאשמים מואשם בכתב האישום בכך, שבתקופה הרלוונטית, בנפרד מעבודתו כשכיר באגף מס הכנסה, עסק במתן הלוואות, והפיק הכנסות מריבית בת עשרות אחוזים שגבה ממקבלי ההלוואות [ראו: האישום הראשון ביחס לנאשם 1; האישום החמישי ביחס לנאשם 2]. כל אחד מהנאשמים מואשם באישומים האמורים בכך, שלא דיווח כנדרש לפקיד השומה על פתיחתו של עסק, ולא נרשם כ"עוסק מורשה". כל אחד מהנאשמים מואשם באישומים האמורים בכך שלא הגיש לפקיד השומה בתקופה הרלוונטית דוחות על הכנסותיו [להוציא דוחות שנתיים שהגיש הנאשם 1 בשנים 2000 ו-2001, בהם השמיט את הכנסותיו ממתן הלוואות], לא ניהל פנקסי חשבונות כקבוע בחוק, ולא הגיש לרשויות מע"מ דוחות תקופתיים.

בגין המעשים והמחדלים המפורטים לעיל, מואשמים הנאשמים בעבירות אלה:
שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה לעזור לאחר להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה");
אי הודעה על התחלת התעסקות, לפי סעיף 215א(א) לפקודה;
אי הגשת דו"חות במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה;
אי ניהול פנקסי חשבונות, לפי סעיף 216(5) לפקודה;
אי הגשת דוחות תקופתיים במועד לרשויות מע"מ, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ");

הנאשם 1 מואשם, בנוסף, בעבירה של השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודה.

6.2 באישום השני מואשם הנאשם 1 בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וזאת, נוכח הטענה, כי איים והילך אימים על ששה לווים כדי להניעם לשלם לו את כספי ההלוואה והריבית המוסכמת.

עבירה של סחיטה באיומים מיוחסת לנאשם 2 באישום השישי, ביחס לאחד הלווים.

6.3 שני אישומים נוספים מייחדת המאשימה לנאשם 1: האישום השלישי שעניינו עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות, וכן, עבירה של מרמה והפרת אמונים שעבר עובד הציבור, לפי סעיף 284 לחוק העונשין; האישום הרביעי עניינו הדחה בחקירה והטרדת עד, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, ושוב, עבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים ע"י עובד הציבור.

7. על השתלשלות הליכי המשפט אומר בקצרה: הדיונים בתיק אמורים היו להיפתח ב-26.11.07, דהיינו לפני למעלה משנתיים. משך שנה ויותר נעתרתי לבקשות לדחיית ההקראה שהגיש עורך הדין מנחם רובינשטיין (מי שייצג באותו מועד את הנאשמים), בהסכמת המאשימה, תוך שהובטח לי כי מתקיימים מגעים בין הצדדים, והם עשויים להניב הסכמות אשר יסיימו את ההליך ללא שמיעת ההוכחות. רק בשנת 2009 הוברר שהמגעים לא נסתייעו. הייצוג הוחלף, הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, ולבקשת המאשימה קבעתי מועדים לשמיעת ההוכחות בחודש מרס הקרוב. עתה, בהתקרב מועד פתיחת שלב ההוכחות, ותלותו של המבקש בנאשם האחר, ונוכח הצפי שעניינו של הנאשם 1 יארך זמן רב, באה לפניי, כאמור, בקשת המבקש להפרדת הדיון. הבקשה המפורטת הוגשה בכתב ב-25.2.10.

8. קראתי ושמעתי טיעוני הצדדים. בחנתי את כתב האישום ואת הנימוקים הנכבדים שהעלו הצדדים, וכל זאת באספקלריה של הדין החל, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. אסביר מדוע.

אפרט תחילה את המסגרת הנורמטיבית, הקבועה בסעיפים 86, 87 ו-88 לחסד"פ.

9. בהתאם להוראות סעיף 86 לחסד"פ, רשאית התביעה לצרף בכתב אישום אחד מספר אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות, דהיינו: גזרות שונות של אותה פרשה; או, על עובדות דומות, שיש להן מכנה עובדתי משותף; או, על סדרת מעשים נפרדים מבחינת מקום וזמן אשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת.

התביעה רשאית, לפי סעיף 87 לחסד"פ, לצרף באותו כתב אישום מספר נאשמים, ובלבד שמדובר בנאשמים שכל אחד מהם צד לעבירות שבכתב האישום, בין כשותפים, ובין בדרך אחרת, או, אם המדובר בנאשמים שביצעו מעשים שונים, אלא שהמעשים קשורים זה בזה ומהווים, בראייה כוללת, נדבכים של פרשה עובדתית אחת, או, שהמעשים הם חלק מסדרת עובדות של אותה פרשה [ע"פ 866/95 מדינת ישראל
נ' סוסן, פ"ד נ(1) 793].

הרציונל המנחה הוראות אלה הוא צירופם של שניים: יעילות הדיון ועשיית צדק. יעילות הדיון, משמע: שמיעת העדים פעם אחת ו"בחבילה אחת"; ועשיית צדק במובן זה שכל עדי הפרשה יישמעו כולם על-ידי אותו מותב, כמיקשה אחת, מה שמבטיח אחידות בהערכת מהימנותם של עדים משותפים, ומידרג נאות בעונשים המושתים על המעורבים בפרשה [י' קדמי, על סדר הדין בפלילי, חלק שני, הוצאת דיונון, תשס"ט-2009, הסימן השלישי והסימן הרביעי, בעמ' 938-943].

10. הניסיון והפרקטיקה מורים, כי המאשימה נוהגת בגמישות רבה בשימוש שהיא עושה בסעיף 86, גמישות שאינה ניכרת בשימוש שהיא עושה בסעיף 87. הטעמים לכך ברורים. בא סעיף 88 לחסד"פ ומאפשר לנאשם משותף לבקש מבית המשפט להפריד את הדיון לגביו ולקיימו בנפרד מיתר הנאשמים בכתב האישום, ובלבד שיראה לבית המשפט כי ניהול המשפט במשותף יקפח אותו בהגנתו.

11. בהתאם להלכה הפסוקה, כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנת הנאשם, ראוי להותיר על כנו את צירוף הנאשמים (כך גם לגבי צירוף אישומים), וזאת, בהתחשב בכך, שהצירוף תורם תרומה ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק. בית המשפט יטה להורות על הפרדת משפטו של נאשם ממשפטו של אחר, אם עולה חשש כי ניהול המשפט במשותף יקפח את הנאשם בהגנתו [י' קדמי, שם, עמ' 943-944, והפסיקה המובאת באותו סימן].

12. יישום הוראות החוק וההלכות הפסוקות על העניין שלפניי מביא אותי לנקודת המוצא, היא מסכת העובדות בתיק, עובדות המתגבשות לפרשה עובדתית אחת כוללת. האבחנה העובדתית שעורך בא כוח המבקש בין עניינו של המבקש לבין עניינו של נאשם 1 איננה מבוססת. שכן, למרות פיצולו של כתב האישום לשתי חטיבות - כאשר שני אישומים מתייחסים לעבירות שעבר המבקש, לעומת ארבעה אישומים המיוחסים כל כולם לנאשם 1, ולמרות הייחוס הספציפי של מעשים לכל אחד מהנאשמים, אין ולא יכול להיות ספק, כי העובדות מהוות במכלול פרשה אחת אחידה, המשותפת לשני הנאשמים בצמתים אחדים. אני רואה את נקודות ההשקה בזהותם של אחדים מהמתלוננים, להם העניקו שני הנאשמים הלוואות בריבית, בזה אחר זה; וכן, כטענת ב"כ המאשימה, מעורבותו האקטיבית של נאשם 1, בנקודות זמן אחדות, בהלוואות שהעניק המבקש לאחדים מהמתלוננים. הנאשמים ביצעו, לכאורה, מעשים שונים, אלא שהמעשים משיקים ואפילו משולבים זה בזה, ומהווים, בראייה כוללת, נדבכים של אותה פרשה.

13. לפיכך, ונוכח טיבו של כתב האישום ורשימת עדי התביעה, שוכנעתי, כי יש לתת משקל מכריע למדיניות המשפטית העומדת ביסוד החיקוקים נשוא ענייננו, מדיניות אשר באה לקדם ולהבטיח יעילות דיונית וצדק מהותי. משמע: שמיעת העדים פעם אחת, על-ידי מותב אחד, שיעריך את מהימנותם של העדים, יקבע קביעות אחידות לגבי כוחן ועוצמתן של הראיות, ויגבש דעה אחידה לגבי כל המעורבים, הכל כמפורט בסעיף 7 לעיל. על כן, ראוי וצודק שיישמע עניינם של שלושת הנאשמים במאוחד, בפני
מותב אחד.

14. מוסכם עמי כי קיימים מקרים בהם ראוי ומוצדק להפריד את הדיון בעניינו של נאשם אחד מעניינם של נאשמים אחרים; על אלה נימנים אותם מקרים בהם נראה בעליל, ממכלול הנסיבות, כי ההליכים בעניינו של המבקש הפרדת הדיון נמשכים מעל ומעבר לסביר ולמקובל, באורח המעלה חשש לעיוות דין, ולפגיעה, עקב כך, בהגנתו של אותו נאשם, ופגיעה זו עולה במשקלה על הפגיעה במטרות שהציב המחוקק כאשר איפשר בחוק לתביעה לצרף בכתב אישום אחד נאשמים ומספר אישומים. אין זה המצב בענייננו. לא מיותר להעיר, כי עד לרגעים אחרונים אלה שלפני שמיעת ההוכחות, לא העלה המבקש מעולם טענה לגבי הימשכות ההליכים, או לגבי העוול שייגרם לו אם לא יופרד משפטו מזה של נאשם 1.

15. לסיכום, אני סבורה כי ראוי שיישמע משפטו של המבקש במשותף עם הנאשם 1 כפרשה אחת ומאוחדת. ראוי שההכרעה תתקבל לאחר שמיעת העדים בחבילה אחת, כאשר הנאשמים נתונים בהליך משותף. הפרדת המשפטים, שמיעת עדים פעמיים, ואין מדובר בעדים אחדים בלבד, איננה רק בלתי יעילה; היא עלולה לגרום לתוצאות בלתי צודקות בהיבט הערכי. גובר אפוא אינטרס הציבור בדבר ניהול הליך פלילי משותף לשלושת הנאשמים, על פני הפגיעה בהגנת הנאשם עקב הימשכות ההליכים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להפרדת משפטו של המבקש נדחית.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר תש"ע, 28 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.
22

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

28 פברואר 2010
ת"פ 6128-07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' כלב ואח'
22 מתוך 7








פ בית משפט שלום 6128/07 מדינת ישראל, פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' קובי כלב, משה קינד (פורסם ב-ֽ 28/02/2010)