פסקי דין על יואל בגדדי | פסקי דין על דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

209/08 ערר     06/04/2008




ערר 209/08 יואל בגדדי נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ





בעניין: יואל בגדדי

המבקש/העורר

נ ג ד

דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
בקשה מיום 3.3.08 לעיכוב הליכים

ה ח ל ט ה

על פי ס' 12 ג (ד) לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995 ("החוק"), על מנת שהמשיבה תהיה רשאית לגבות חוב במסגרת הליכי הוצל"פ, על החוב להיות חוב "חלוט". חוב חלוט, כך על פי ס' 1 לחוק, הוא חוב שלא הוגש בגינו ערר על פי ס' 12 ב לחוק, היינו תוך שלושים ימים מעת שנמסרה לחייב הודעה על החיוב. פלטי רשות הדואר שצירפה המשיבה מלמדים פוזיטיבית על כך שחשבונית נספח ה' לתגובתה, זו הכוללת את החיוב הגבוה יותר מבין החמש החשבוניות שהופקו לעורר, חזרה לידיה מבלי שצוינה הסיבה לכך ברישומי רשות הדואר. המשיבה לא הראתה ואף לא טענה כי מסרה לעורר הודעה על החיוב הכלול בחשבונית באופן אחר.
לצורך החלטה זו יש, על כן, לצאת מנקודת הנחה לפיה תיק ההוצל"פ, לפחות ביחס לחשבונית ה', נפתח טרם זמנו ובעת שהחיוב טרם הפך לחלוט.
שונים פני הדברים ביחס לחשבוניות האחרות. העורר (ס' ה' לערר) מודה כי קיבל חשבוניות מן המשיבה ומהוא שלא מפרט אלו חשבוניות קיבל, לפחות בשלב זה יש להניח שקיבל לידיו את כל החשבוניות שלגביהן אין בפני
נו ראיה פוזיטיבית לכך שהן לא נמסרו לו. ביחס לחשבוניות הללו, שסומנו כנספחים ב'- ד' לתגובת המשיבה, תיק ההוצל"פ נפתח לכאורה כדין.

אלא שבהתחשב בהתנהלות המשיבה, כפי שאפרט בקצרה להלן, יש מקום להורות על עיכובם של כל הליכי ההוצל"פ, לרבות אלו הנוגעים לחשבוניות ב' – ד' הנ"ל, ללא תנאי.

במהלך השנים בהן פועלת הוועדה, ניתנו החלטות חוזרות ונשנות שבהן בוקרה המשיבה על כך שהיא פונה לגביית חיובים במסגרת ההוצאה לפועל גם במקרים בהם בידיה אינדיקציה פוזיטיבית ברורה לכך שחשבוניות הכוללות את החיובים שאותם היא מבקשת לגבות באמצעות ההוצל"פ, לא נמסרו לנמען. ויובהר, אין מדובר על מקרים בהם החשבוניות לא נדרשו או שהנמען סירב לקבלן - שאז עומדת למשיבה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 5(ג) לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) התשנ"ט-1999 (להלן "התקנות")– אלא במקרים בהם לא מצוינת על גבי פלט רשות הדואר, או חברת הדואר, סיבת אי המסירה, או שההערה המופיעה מצביעה על כך שהכתובת אליה נשלחו החשבוניות הייתה שגויה, בלתי מספקת או בלתי מעודכנת.
על אף שהוראות החוק בעניין זה הינן ברורות להפליא, טרם נתנה הוועדה את דעתה לכך, ניתן היה אולי לקבל מחמת הספק את ההנחה לפיה המשיבה פעלה בתום לב, אולם בעקבות עמדתה הנחרצת של הוועדה ועמדת יושבי הראש השונים בהחלטות הביניים, ניתן היה לצפות שהמשיבה תשוב לתלם שהתווה החוק, תתקן את המעוות ותחל לנקוט משנה זהירות טרם תפעל לגביית חוב באמצעות לשכת ההוצל"פ. ניתן היה לצפות מן המשיבה שתבדוק באופן פרטני, ביחס לכל חיוב וחיוב, האם אכן הוא הפך לחלוט על פי החוק אם לאו, ותפעל לגבות בהוצל"פ רק חיובים שלגביהם יש בידה אינדיקציה פוזיטיבית לפיה הוא נמסר לנמען, או שעל פי התקנות יש לראותו ככזה שנמסר.
בפועל, כך מסתבר, המשיבה לא הפנימה את פסיקות הוועדה, והמשיכה לפתוח את תיקי ההוצאה לפועל מבלי לבחון כלל את התקיימותם של תנאי הסף הקבועים בחוק. בחודשים האחרונים, מאז מונה הח"מ מחדש כיו"ר הוועדה, הונחו שוב ושוב על שולחנו תיקים מהם עולה כי גם בעת האחרונה – במהלך שנת 2007 ובפתחה שלך שנת 2008, הוסיפה המשיבה ויזמה הליכי הוצל"פ באופן גורף, בלא לוודא התקיימותו של תנאי הסף, היינו היות החוב הרלוונטי חלוט. ריבויים של התיקים שבהם קיים הליקוי הנ"ל, מלמד כי אין מדובר בשגגה אקראית מצד המשיבה אלא בפעולה שגרתית ומכוונת ועם כך לא ניתן עוד להשלים.
ההטבה שנפלה בחלקה של המשיבה במסגרת החוק, לפיה היא זכאית לגבות חובות "חלוטים" באמצעות פניה ישירה ללשכת ההוצאה לפועל, היא הטבה מרחיקת לכת שלמיטב ידיעתי אין לה אח ורע במגזר הפרטי, כזו שרק מוסדות כדוגמת רשות המיסים, המל"ל ומוסדות סטטוטוריים אחרים נהנים משכמותה - אם על ידי היזקקות למערכת ההוצאה לפועל ואם על ידי הפעלת מערכת גביה ישירה מכוח פקודת המיסים (גביה).
פעולה של גביית חוב באמצעות ההוצאה לפועל, כרוכה מעצם טיבה, בעגמת נפש מרובה מצידו של החייב ולעיתים קרובות היא כוללת פעולות הפוגעות פגיעה קשה בקניינו, בפרטיותו, בשמו הטוב ואף במשפחתו.

אין ספק כי המחוקק, בהעניקו למשיבה את הסמכות החריגה הנ"ל, הניח שייעשה בה שימוש אך ורק בהתקיימותם של תנאי הסף שהעמיד.
על מנת שתהא המשיבה זכאית לפנות לגביית חוב באמצעות ההוצאה לפועל, עליה לוודא, על כן, שהחוב שאותו היא מבקשת לבצע הוא חוב "חלוט", היינו כזה שלגביו נמסרה לחייב "הודעה" ושהחייב לא הגיש ערר בתוך 30 ימים מעת שקיבל את "ההודעה". אם חשבונית ששולחת המשיבה לחייב חוזרת לידיה מן הטעם "נמען עזב" או "נמען לא ידוע" או שהטעם לאי המסירה אינו ידוע, הרי שבידי המשיבה אינדיקציה לכך שהחייב לא קיבל "הודעה" על החיוב, ועל בסיס מה אפוא מהינה המשיבה לפעול לגביית חוב זה בלשכת ההוצאה לפועל?
ויובהר, יכולה המשיבה – והיא אף עושה זאת לא פעם - לטעון טענות שונות שלטעמה יש בהן כדי להפוך את החייב, שהחשבוניות שנשלחו אליו חזרו כאמור, לרשלן או למי שהתחמק מתשלום ואף לטעון שיש לראות בחייב, המתחמק או הרשלן, כמי שסירב לקבל את החשבוניות, אולם אלו טענות שהסמכות לענות בהן ולקבוע אופרטיביות ביחס אליהן, נתונה לוועדה ולא למשיבה. בעת שניגשת המשיבה לגביית חוב בהוצאה לפועל עליה לבחון שאלה אחת ויחידה – האם קיבל העורר הודעה על החיוב, אם בפועל ואם מכוח חזקת המסירה שבתקנות, ולא הגיש ערר לגביו. ככל שהתשובה לכך היא בלאו – הרי שמנועה המשיבה מלנקוט הליכי הוצל"פ (כמו גם הליכי גביה אחרים התלויים בהיות החיוב חלוט) ביחס לחיוב זה.
הדברים שפירטתי אינם תורה מסיני, אלו מושכלות היסוד של החוק שהובהרו כאמור גם בפסיקות הוועדה, והמשיבה מודעת להן היטב. את העובדה שהמשיבה לא פועלת באופן זה יש לפיכך לראות בחומרה יתירה. התנהלות המשיבה מעלה חשש של ממש לכך שהיא עושה שימוש לרעה בהליכי ההוצאה לפועל שהועמדו לרשותה על פי חוק, ונוקטת בדרך הקרויה בפי העם "שיטת מצליח", במסגרתה היא כוללת בתיקי ההוצאה לפועל הנפתחים על ידה גם חיובים שעל פניו לא הפכו לחלוטים. להמשך התקיימותו של מצב דברים זה לא יכולה הוועדה והעומד בראשה לתת יד.
ניתן להרחיב הרבה בנושא זה ברם, במסגרת מוקדמת זו ראוי לקצר [התייחסות מרחיבה מאוד לחלק מן הנקודות שעלו כאן ולנקודות נוספות, ניתן למצוא במסגרת החלטת הרכב הוועדה בערר 1091/06 בעניין דרורי (פורסם באתר נבו). בערר הנ"ל אמנם נחלקו הדעות, ואף דעתי חלוקה על דעת הרוב בנקודות מרכזיות, ברם לצורך הבנת המערכת הנורמטיבית והאופרטיבית במסגרתן מתנהלת המשיבה, ההחלטה הנ"ל מהווה מקור מידע ראוי ביותר].

לאור הדברים הנ"ל, על מנת ששוב לא יהיה ספק שאין להסכים עם הדרך שבררה לה המשיבה, במיוחד לאחר שפסיקות הוועדה הבהירו את הדברים חזור והבהר, אני קובע כי בכל מקרה בו תובא בפני
בקשה לעיכוב הליכים, שבירורה יעלה שהמשיבה נקטה בהליכי הוצל"פ ביחס לחיובים שבעת פתיחת התיק טרם הפכו לחלוטים, יעוכבו כל הליכי הגביה וההוצאה לפועל הרלוונטיים ללא תנאי, גם אם החיובים שלא הפכו לחלוטים מהווים רק חלק מחיוב הקרן שבגינו נפתח התיק.
רק מקום בו תכלול המשיבה בתגובתה ראיות או טענות של ממש, שיש בהן כדי לבסס את המסקנה לפיה החייב, שהחשבוניות שנשלחו עבורו חזרו לידי המשיבה, קיבל לידיו באופן אחר "הודעה על חיוב" וחרף זאת לא הגיש ערר בתוך שלושים ימים מעת קבלתה, וכי רק לאחר מכן נפתח תיק ההוצאה לפועל, רק במקרה כזה תישקל דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים או התנייתה בערובה מצד החייב.

במקרה דנן אין בפי המשיבה כל טענה או ראיה שיש בהן כדי לבסס את טענתה לכך שהחיוב הכלול בחשבונית ה' הפך לחלוט קודם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

אני קובע, על כן, כי צו עיכוב ההליכים הזמני, יעמוד בעינו עד להכרעה בערר גופו. ככל שהספיקה המשיבה לנקוט בפעולות גביה כלשהן במסגרת תיק ההוצאה לפועל, היא תפעל לביטולן המיידי.
ניתנה היום: א' ניסן תשס"ח, 06 אפריל 2008
__________________ מנחם שח"ק
, עו"ד יו"ר
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס' 209/08
(כביש ארצי לישראל) התשנה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 209/08 יואל בגדדי נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/04/2008)