פסקי דין על יצחק קדר | פסקי דין על שלמה ביטון | פסקי דין על שלה ביטון | פסקי דין על שלה ביטון |

2178/08 א     02/03/2010




א 2178/08 יצחק קדר נ' שלמה ביטון, שלה ביטון, שלה ביטון






בפני

השופטת נירה דסקין
, סגנית נשיאה
תובעים

יצחק קדר
נגד
נתבעים

1.שלמה ביטון

2.שלה ביטון
3.שלמה אשורי
פסק דין

זוהי תביעה לביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של

פסק דין
ביום 29.05.2005 במסגרת ת.א. 666/05 בבית משפט השלום ראשון לציון (להלן: "פסק הדין בהסכמה" ו"התביעה המקורית", בהתאמה). במסגרת התביעה עותר התובע גם להשבת התשלומים בהם נשא בהתאם לאותו פסק הדין בהסכמה אשר מסתכמים נומינלית ב- 158,130 ₪ וליום הגשת התביעה לסך 162,483 ₪.
התובע טוען לפגמים בכריתת הסכם הפשרה אשר היווה את הבסיס לפסק הדין (תרמית, טעות והטעיה).
לצורך ההכרעה אסקור בתמצית השתלשלות העניינים שקדמה להסכם שביטולו מבוקש.
הרקע להגשת התביעה המקורית:

ביום 10/06/03 נחתם הסכם מכר בין התובע לבין הנתבעים 1-2 למכירת נכס ברחוב יהודה הלוי 19 בראשון לציון (להלן: "הסכם המכר"). הנתבע 3 שהינו עורך דין ערך את ההסכם וייצג הן את המוכר והן את הקונים.

לאחר חתימת ההסכם התחוור לקונים, הנתבעים 1-2, בתיק שלפני כי בעוד שהנכס נמכר להם לצורכי מגורים הרי שהיה ידוע לתובע אותה עת כי לחלק מהדירה אין היתר בניה ו/או כי ייעוד הדירה על פי ההיתר היה לניהול משרד ולא למגורים.
בעקבות זאת הגישו הנתבעים 1-2 ביום 14/2/05 תביעה כנגד התובע וכן כנגד הנתבע 3 בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 666/05) על סך 434,805 ₪ וזאת לביטול הסכם המכר, השבת התמורה ששולמה על ידם לתובע דכאן, וכן סכומים נוספים ( תשלום מס רכישה, שכ"ט עורך דין, עלות שיפוץ ותיקונים ופיצויים מוסכמים). הנתבעים 1-2, הם התובעים בתביעה המקורית טענו בין היתר בתביעתם לפגמים בכריתת החוזה (הטעיה, תרמית, מצג שווא, חוסר תום לב) המבוססים על טענתם שהנתבע 1 בתביעה המקורית(שהינו התובע בתביעה זו) מכר להם את הדירה לצורכי מגורים כשהוא יודע כי לחלק מהדירה אין היתר בניה ו/או כי לדירה לא ניתן היתר למגורים והיעוד שלה הוא למשרד בלבד. כמו כן טענו, כי הנתבע 2 (שהינו הנתבע 3 בתיק שלפני) נהג כלפיהם בכל הקשור לעריכת הסכם המכר ברשלנות מקצועית חמורה ו/או בחוסר זהירות ו/או תוך הפרת חובת הנאמנות והאמון כפי שמתחייב היה ממנו כעורך דין סביר. עוד טענו הנתבעים כלפי התובע והנתבע 3, כי "רקמו קנוניה ו/או עשו יד אחת למכור לו משרד שחלקו ללא היתר ובניגוד להתחייבויותיהם ו/או בניגוד לחוזה".

לאחר הגשת התביעה המקורית נוהל משא ומתן בין הצדדים שהבשיל לכדי הסכם פשרה שקיבל כאמור תוקף של

פסק דין
. זהו פסק הדין בהסכמה אשר ביטולו מבוקש בפני
י.

לאור חשיבותו של הסכם הפשרה מושא פסה"ד בהסכמה אביא את עיקרו כלשונו:

"1.(א) החוזה מיום 10.06.03 למכירת הדירה ברחוב יהודה הלוי 19 בראשון לציון
והידועה כחלקה 317/1 בגוש 3929 (להלן: "הדירה") בין התובעים לנתבע 2 מבוטל בזאת (להלן: "העסקה").

(ב) לאחר מתן תוקף של

פסק דין
להסכם זה, התובעים והנתבע 2 יפנו למשרד למיסוי מקרקעין ברחובות וימסרו תצהירים מתאימים על ביטול העסקה ויפעלו להחזרת תשלום מס רכישה ורישום הדירה ע"ש הנתבע 2...

2. (א) מוסכם במפורש כי לסילוק התביעה ומבלי לפגוע בכל זכות ו/או טענה של
מי מהצדדים, מתחייב הנתבע 2 לשלם את הסך של 91,300$...

3. (א) הדירה תוחזר לנתבע 2 במועד התשלום האחרון, בכפוף לביצוע הסכם זה
במלואו לרבות ביצוע התשלומים במועדם מבלי לפגוע בזכות התובעים לעכב החזרת הדירה עד לביצוע התשלום כולו ובמלואו.
...

5. עם קבלת הסכום הנ"ל במלואו ובמועד, החזרת הדירה לנתבע 2 וביצוע האמור
בסעיף 7 להלן, לא יהיו לצדדים הדדית כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה נוספת בגין הדירה ו/או החוזה שנעשה לרכישתה.

7. (א) מוסכם במפורש כי הנתבע מס' 2 יפעל מיד לאחר חתימת ההסכם לביטול כתב האישום בתיק בית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון (תמ"ק 899/04).
(ב) לצורך הפעלת סעיף זה יפעלו הנתבעים ביחד עם ב"כ התובעים והתובעים לצורך פניה לגורם המוסמך בעיריית ראשון לציון וחתימה על כל טופס ו/או תצהיר ו/או בקשה שיידרש, לרבות התחייבות שלא להשתמש בדירה לצורכי מגורים , אלא אם יינתן לנתבע 2 היתר כדין (מבלי לפגוע בזכות התובעים להתגורר בדירה עד להחזרתה לידי הנתבע 2 ע"פ תנאי הסכם זה).
(ג) מוסכם במפורש כי גם ובמקרה – כתב האישום בתיק לא ישונה ויישאר כנגד תובע 1, ויינתן בתיק גזר דין נגדו יהיה נתבע 2 אחראי בלעדי לביצועו לרבות תשלום הקנס (אלא אם קיבל היתר כדין).

...

13. למען הסר ספק – בכל מקום בהסכם שנאמר "דירה" הכוונה לדירה (משרד) כרשום בלשכת רישום המקרקעין.

14. הצדדים מבקשים מבית המשפט ליתן תוקף של

פסק דין
להסכם זה ללא צו
להוצאות".
כאמור, קיבל הסכם הפשרה תוקף של

פסק דין
ביום 29/5/2005. בהתאם להוראותיו בוטל הסכם המכר ונמחק כתב האישום שהוגש כנגד הנתבעים 1-2.
דא עקא, שהתובע עמד רק בחלק מהתשלומים בהם התחייב במסגרת ההסכם מושא פסק הדין בהסכמה.

כארבעה חודשים מאוחר יותר, משמע במהלך חודש ספטמבר אותה שנה, פנה התובע לנתבעים וטען כי איתר נספח לחוזה המכר (נספח ז' לכתב התביעה) אשר אילו היה בידיו בעת הגשת התביעה המקורית לא היה חותם על הסכם הפשרה. לטענת התובע כבר מטעם זה יש לבטל את הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. עמדת הנתבעים 1-2 הייתה כי אין בידם לקבל טענה זו הואיל ואין בנספח זה משום חידוש או נימוק המצדיק ביטול הסכם הפשרה (נספחים ד'-ה לכתב ההגנה של הנתבעים 1-2).

משסירבו הנתבעים לבטל את הסכם הפשרה ומשנתקל התובע בקושי לעמוד בתנאי התשלום שנקבעו במסגרתו ומחמת חשש כי יינקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד אחיו, פנה אל הנתבעים על מנת שיקלו עמו בפריסת התשלומים.

בעקבות זאת נחתם ביום 17/11/05 נספח להסכם הפשרה מיום 22/5/05, אשר נוסח כדלקמן:

"הואיל ובין הצדדים נעשה ונחתם ב- 22.05.05 הסכם פשרה (להלן: "ההסכם")שקיבל תוקף של

פסק דין
בת.א. 666/05 (להלן: "פסק הדין").
והואיל ובהסכם נקבע כי כדר ישלם לביטון סך של 91,300 $ בתשלומים כמפורט שם;
והואיל וכדר פנה לביטון וביקש להכניס שינוי באחד התשלומים וביטון הסכים לבקשה;
והואיל והצדדים מעוניינים להעלות המוסכם ביניהם על הכתב;

לפיכך הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

1. המבוא לנספח הוא חלק בלתי נפרד מגופו ויחייב עמו.
2. התשלום בסך 35,000$ שכדר אמור לשלם עד 16.11.05 יפוצל ל- 2 תשלומים
כדלקמן:
א. עד 16.11.05 ישלם כדר לביטון סך של - 15,000$ בש"ח.
ב. עד 23.12.05 ישלם כדר לביטון סך של - 20,000$ בש"ח.

...

6. מלבד האמור בנספח זה לא יחולו כל שינויים בהסכם והוא ימשיך ויהיה בתוקף ויחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.

7. כדר מצהיר כי אין לו כל טענות ו/או דרישות נוספות בעניין ההסכם ו/או פסק הדין מעבר לאמור בנספח זה.

8. הצדדים מצהירים כי קראו נספח זה, הבינו תוכנו ומשמעותו והם חותמים עליו
ברצון טוב וחופשי."

(ההדגשות אינן במקור – נ.ד).

במסגרת התביעה הנדונה כאן עותר התובע לביטול הסכם הפשרה לרבות הנספח, לביטול פסק הדין אשר אישר את הפשרה ולהשבת הכספים ששולמו על ידו לנתבעים 1-2.

התביעה מוגשת גם כנגד הנתבע 3 על יסוד טענות שמעלה התובע כנגד נתבע זה במישור המקצועי בהיות הנתבע 3 עורך דין אשר ייצגו בכל השלבים.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

1. התובע טוען כי מצא את המסמך אשר נחתם על ידי הצדדים בעת החתימה על הסכם המכר רק לאחר שבית המשפט נתן תוקף של

פסק דין
להסדר הפשרה (להלן: "הנספח לחוזה המכר"). לטענתו במסגרת מסמך זה אישר הנתבע 1 כי ידוע לו שהנכס מוגדר כדירה/משרד ויש בכך משום סיבה לביטול הסכם הפשרה. עוד טוען התובע, כי הנתבע 3, ב"כ הצדדים לעסקה, איבד את הנספח דנן ולכן בלית ברירה ובהתאם לייעוץ שקיבל ממנו, נאלץ לחתום על הסכם הפשרה לפיו בוטל חוזה המכר והוא חויב לשלם פיצויים לנתבעים 1-2. לא זו אף זו, שלטענתו, הנתבעים 1-2 הסתירו נספח זה קודם להסכם הפשרה, התכחשו לו ולאמור במסגרתו ולכן בלית-ברירה ובעקבות התרמית נאלץ להסכים לפשרה.

2. התובע טוען כי דינו של ההסכם הנ"ל להתבטל מחמת שהושג במרמה, שכן הנתבעים 1-2 ידעו מהו מצב הממכר לאשורו מפיו ומפי הנתבע 3 ועל כך ניתן אף ללמוד מהצהרתם כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 5 להסכם המכר לפיה ערכו בדיקה שכזו: "הקונה מצהיר ומאשר כי ראה את הדירה ובדק היטב את הבנוי בפועל בדירה ובחלקה וכי בדק את התב"ע, היתר הבניה ותכניות הבניה ומצא כל אלה מתאימים לצרכיו ולמטרותיו מכל הבחינות ומוותר הוא מראש על כל טענת מום ו/או פגם ו/או אי התאמה ו/או כל טענה אחרת כלשהי בקשר לדירה והוא רוכש אותה במצבה כיום...".

3. באשר לייעוד הדירה (הטעם העיקרי בגינו בוטל הסכם המכר) טוען התובע כי שטח הנכס הינו 57 מ"ר מתוכו 30 מ"ר בלבד מיועדים למשרד ואילו יתרת שטח הדירה מיועדת למגורים. בעניין זה טוען התובע, כי הנספח להסכם המכר מדבר בעד עצמו, שהרי ממנו ניתן ללמוד כי הנתבעים 1-2 ידעו אודות ייעוד הנכס ואף הצהירו כי בדקו העניין. ובאשר לתוספת הבנייה טוען התובע כי הנכס נמכר לנתבעים ללא כל תוספת בנייה וכתב האישום אשר הוגש נגד הנתבעים הינו בגין בנייה שהם עצמם ביצעו לאחר שקיבלו לחזקתם את הדירה-משרד.

4. בעניין ההסכם הנוסף (הנספח להסכם הפשרה) מיום 17/11/05 טען התובע כי הוחתם על ידי הנתבעים ו/או מי מטעמם על סעיף לפיו אין לו כל דרישות נוספות מבלי ליידע את בא כוחו.

5. עוד לטענתו ייצג אותו נתבע 3 בכל הקשור להסכם המכר, עובר להסכם הפשרה וכלה בהסכם הנוסף שנחתם. לטענת התובע, הנתבע 3 התרשל בכך שלא מצא את הנספח להסכם המכר דבר שאילצו לחתום על הסכם הפשרה; יצר מצג שווא לפיו אין בפני
ו כל ברירה אלא להגיע להסדר עם הנתבעים כאשר בפועל פעל בעניין בניגוד אינטרסים ומתוך מטרה להסיר מעליו את איום התביעה; באותה נשימה טוען התובע כי על אף שהנתבע 3 שימש כבא כוחו במגעים להסכם פשרה הוא מיוזמתו הציע לנתבעים 1-2 שההמחאות תהיינה ערוכות לפקודת אחי התובע ומוסבות על ידי התובע עצמו וזאת בכדי למנוע ביטול ההמחאות על ידי התובע כאשר כל זאת מתוך מטרה להסיר מעל הנתבע 3 את חרב התביעה (גם בעתיד).

6. הנתבעים 1-3 כל אחד ממניעיו הוא, ניצלו את גילו המתקדם ואת חששו מפני משפטים מייגעים ואילצוהו בדרכי מרמה לחתום על הסכם הפשרה. לטענת התובע לא הייתה כל הצדקה לפיצוי הנתבעים, גם לו היו צודקים בטענותיהם, משום שלא נגרם להם כל נזק באשמת התובע. הוא הציע לנתבעים למכור את הדירה לצד שלישי כאשר הוא יטפל במקומם בשינוי הייעוד כך שיהיה רק למגורים והם יקבלו את כל כספם בחזרה. לחילופין, הציע להם להמשיך ולהתגורר בנכס עד למציאת קונה חדש, אך הם סרבו. יתירה מזו, טוען התובע, כי הציע להם תשלום נוסף של 5,000 דולר והכול בכדי להימנע מהליכים משפטיים. חרף זאת הם ניצלו את חוסר רצונו להתדיין בבתי משפט, סרבו להצעות השונות ודרשו פיצויים מופרזים כמפורט בהסכם הפשרה.

7. לפיכך עותר התובע במסגרת תביעתו זו לבטלות הסכם הפשרה לרבות פסק הדין שאישר אותו, להשבת הכספים ששילם לנתבעים 1-2 במסגרת אותו הסכם וכן על השבת ההמחאות שנותרו בידיהם (וטרם נפרעו). כמו כן במסגרת תביעתו זו עתר לחיוב הנתבע 3 בהוצאות משפט ופיצויים ולחילופין , ככל שהתביעה במתכונתה הנ"ל לא תתקבל כנגד הנתבעים 1-2, לחייבו במלוא נזקיו. לאמור, ההפרש שבין הסכומים אשר התובע שילם ואשר ישלם לנתבעים בעתיד עקב הסכם הפשרה ועקב פסיקת בית המשפט לבין התמורה אשר תתקבל ממכירת הדירה נשוא התביעה.
טענות הנתבעים 1-2 :

1. הנתבעים 1-2 טוענים כי אין לבטל את הסכם הפשרה, שכן ניתן לו תוקף של

פסק דין
על ידי בית המשפט. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לפיו עליו להוכיח כי קיים פגם בכריתת ההסכם. המסמך עליו סומך התובע את כל טענותיו (אותו נספח להסכם המכר המסומן ת/2/ז' לתצהיר עדות ראשית של התובע) אין בו כדי לשנות המצב ומקל וחומר לא היה בו די לדחיית התביעה המקורית שהוגשה כנגד התובע על ידי הנתבעים 1-2. באותו עניין טענו הנתבעים 1-2, כי מאחר והוכח כי הדירה לא הייתה מיועדת "גם למגורים" הרי שאין כל נפקות למסמך שהתגלה.

2. גם לאחר שאותו מסמך אבוד נתגלה על ידי התובע והיה בידיו, חתם האחרון על נספח להסכם הפשרה ביום 17/11/05, במסגרתו הצהיר, כי הוא מוותר במפורש על כל טענה כנגד ההסכם וכלשונו:

" 7. כדר מצהיר כי אין לו כל טענות ו/או דרישות נוספות בעניין ההסכם ו/או פסק
הדין מעבר לאמור בנספח זה.
8. הצדדים מצהירים כי קראו נספח זה, הבינו תוכנו ומשמעותו והם חותמים עליו
ברצון טוב וחופשי."

3. הנספח להסכם המכר אינו יכול ללמד כלל ועיקר את שמנסה התובע ללמוד ממנו, דהיינו: כי הנתבעים 1-2 היו מודעים למצבו התכנוני האמיתי של הנכס. אליבא דנתבעים, רק לו היה כתוב בנספח כי הנתבע 1 יודע שהדירה מיועדת לשימוש כמשרד בלבד – כי אז ניתן היה לראות בכך ראיה מכרעת כי הנתבע 1 היה מודע למצבה התכנוני של הדירה טרם חתימת חוזה המכר. לעניין הנספח לחוזה המכר, ממשיכים הנתבעים וטוענים כי אין בו כאמור כל חידוש שהרי הוא מהווה שיקוף מוחלט של נסח הטאבו, ואין בו כל אמירה לעניין אופציית שימוש בנכס למגורים.

4. טענה נוספת שמעלים הנתבעים 1-2 - המדובר בתובע שהנו מתווך ותיק ומנוסה. התובע פרסם בעיתון מקומי מודעה למכירת "דירה" ברחוב יהודה הלוי 19 בראשון לציון במסגרתה נאמר, בין היתר, "אפשרות לעסק או למגורים". לגישתם, רק מקריאת שורות מודעה זו, ניתן להסיק כי התובע הטעה כבר מראשית הדרך את הרוכשים הפוטנציאליים לגבי ייעוד הדירה (המודעה צורפה כנספח לתצהיר הנתבע 1 ומסומנת נ/8/א). יתרה מכך הם מצידם הבהירו לתובע כי הינם מתעניינים בנכס למטרת מגורים בלבד כאשר התובע מצדו נתן מילתו שיוכלו להשתמש בנכס "גם וגם" (גם למגורים וגם למשרד) וכי הדבר נתון לבחירתם.

5. במסגרת הסכם המכר נאמר במפורש כי מדובר ב"דירה" (להבדיל ממשרד) ורק לאחר ששיפצו את הנכס ונכנסו לגור בו התחוור להם לתדהמתם כי הדירה מיועדת בפועל למשרד בלבד וכי יש בה חריגות בניה לרבות תוספת בניה של כ- 10 מר' .

6. התובע לא עמד בנטל הוכחת טענתו לפיה הוטעה על ידם, לא הוכיח כי לדירה היה היתר למגורים כפי שהציג בפני
הם. לאור כל האמור לעיל, טוענים הנתבעים כי ברי שאין עילה מספקת לביטול הסכם הפשרה. את טענתם זו תולים הנתבעים, בין היתר, בכך שהתובע הגיש בעצמו בקשה לעירייה לשינוי ייעוד למגורים ואם אכן טענתו נכונה הייתה לפיה הדירה מיועדת הן למשרד והן למגורים לשם מה היה לו הצורך בביצוע פנייה שכזו לעירייה לשינוי ייעוד למגורים.

7. עוד מתייחסים הנתבעים 1-2 לטענותיו של התובע כלפי הנתבע 3 וטוענים כי בכל מקרה אין בהתרשלות מצד עו"ד מטפל, ככל שהייתה, בכדי להוות עילה לביטול הסכם פשרה שהושג בין צדדים. לטענתם, התרשלות עו"ד ביחסיו עם לקוח הינה ביחסים בין עורך-הדין ללקוח ובלבד ואין לה כל השלכה לעניין היחסים בין צדדים להסכם.

טענות הנתבע 3 :

1. הנתבע 3 בכתב הגנתו ובסיכומיו מפנה לפסיקה הקיימת בנושא זה של ביטול הסכם פשרה. לטענתו הפסיקה קובעת משוכה גבוהה ביותר בבוא צד לטעון לביטול הסכם פשרה שקיבל כאמור מבית המשפט תוקף של

פסק דין
. לטענתו נכשל התובע כשלון חרוץ בניסיונו להצביע על פגמים היורדים לשורש ההתקשרות עד כדי איון ההתקשרות בהסכם הפשרה מדעיקרא. לטענת הנתבע 3 הוכח במסגרת הדיון בתיק דנא כי התובע דווקא היה מודע היטב לשני הסכמי הפשרה אשר נחתמו על ידו אישית וכן היה מודע להתחייבויות אותן הוא נטל על עצמו במסגרתם. לטענת הנתבע 3 התובע לא הוטעה על ידי איש ואיש גם לא כפה עליו להתקשר בהסכמים כאמור, אלא נהפוך הוא – הוא חתם על שני ההסכמים מרצונו החופשי.

2. התובע התקשר בהסכם הפשרה הראשון מתוך כוונה מלאה ומודעות מוחלטת להוראותיו ולהתחייבויות העולות ממנו ורק בשלב מאוחר יותר נמלך בדעתו עקב קשיים כלכליים שנוצרו לו במימושו. קשיים אשר גרמו לתובע לסבור כי עשה מקח טעות בהתקשרותו בהסכם הפשרה. בנקודה זו מפנה הנתבע 3 לכלל הידוע בדיני חוזים לפיו טעות בכדאיות העסקה - אין בה כדי לשלול כהוא זה מתוקפו של חוזה.

3. מעת הגשת התביעה הראשונה פניו של התובע היו לסיומה בפשרה כך שתכלול את השבת הדירה לבעלותו וזאת משום שסבר שיקל עליו למכור את הדירה אף במחיר גבוה יותר מזה שנמכרה לנתבעים 1-2.

4. המדובר בתובע, שעל אף גילו המתקדם הינו צלול וחד מחשבה ובקיא בתחום המקרקעין, בין היתר מכוח היותו מתווך דירות פעיל במשך כעשרים וחמש שנים.

5. באשר לטענת התובע כי הנתבע 3 הוא האחראי לאובדן אותו מסמך המהווה נספח לחוזה המכר, טוען הנתבע 3 כי אין לקבל טענה זו והראיה שדווקא התובע בסופו של יום הוא שמצאו. כמו כן טוען הנתבע 3, כי במציאת נספח זה אין כדי לשנות באופן כלשהו את תוקפו של הסכם הפשרה הראשון, וגם אילו היה ספק כלשהו בעניין, הרי שספק זה הוסר כליל עם חתימת התובע על הסכם הפשרה השני. חתימה, שיש בה כדי להכשיר את הסכם הפשרה הראשון, שהרי נעשתה כאמור לאחר שהתובע מצא את אותו הנספח והוא היה כבר בידיו.

6. התובע לא הצליח להבהיר כיצד יש במציאת הנספח, אשר קיומו היה ידוע לו כל העת ורק מציאתו בפועל הייתה בתקופה בין חתימת שני הסכמי הפשרה, כדי לפגום בגמירות דעתו בעת החתימה על הסכם הפשרה הראשון ו/או כדי להעיד על כפיה ו/או עושק ו/או הטעיה שנקטו כלפיו בעת החתימה על הסכם הפשרה. לטענת הנתבע 3, ככל שהייתה נפקות למציאת הנספח בהקשר למעמדו של הסכם הפשרה הראשון, הרי שהתובע ויתר עליה, עת חתם על הסכם הפשרה השני. חתימה שהייתה כאמור לאחר מציאת אותו מסמך.

7. לעניין שאלת ייצוג התובע על ידי הנתבע 3, טוען הנתבע 3, כי ייצג את התובע ואת הנתבעים 1-2 ככל שהיה מדובר בהסכם המכר בלבד. אולם בעת הגשת התביעה הראשונה בה היו הן התובע והן הנתבע 3 נתבעים, הבהיר לתובע כי לא יוכל לייצגו בתביעה זו. עוד טוען הנתבע 3 כי הסכם הפשרה הראשון לא נחתם כלל על ידו, כי אם על ידי התובע לבדו ואילו הוא חתם רק על גבי הבקשה למתן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה. זאת רק מכוח היותו צד עצמאי ונתבע בתיק ובנפרד מחתימתו של התובע. לעומת זאת, הסכם הפשרה השני נחתם על ידי התובע ללא ידיעת הנתבע 3, אשר למד אודותיו רק בדיעבד.

8. הנתבע 3 טוען בסיכום טענותיו כי התובע היה מודע היטב לכך שהוא הגורם המטעה בעסקה ומכאן נבע רצונו לסיים את התביעה המקורית בפשרה. עובדה זו, לצד הערכתו של התובע כי רכישת הדירה חזרה מביטון תניב לו רווח, הן שהנחוהו בכל הנוגע להגעה להסכם הפשרה (הן בחתימתו הראשונה על הסכם הפשרה והן בחתימתו השנייה על הנספח המשלים להסכם הפשרה). לטענת הנתבע 3 לא כפיה הייתה כאן, לא עושק ולא הטעיה כי אם טעות בכדאיות העסקה אשר הביאה את התובע להגשת תביעה זו.
ראיות הצדדים:

1. מטעם התובע העיד התובע עצמו וב"כ הנתבעים 1-2, עו"ד זוהר אופק.

במסגרת תצהיר עדותו הראשית העיד התובע בין היתר אודות נסיבות כריתת הסכם הפשרה ומה שקדם לו כדלקמן:

"...הנתבע מס' 1 ורעייתו הם אלה שבנו תוספת בנייה לדירה ללא היתר. הם קיבלו את הדירה ללא כל תוספת על הבנייה המקורית. כעולה מנסח הרישום שטח הדירה הינו 57 מ"ר, זהו גודלה המקורי וזה היה גודלה בעת עריכת ההסכם. בקשר לייעוד הדירה; כעולה מנסח הרישום, הגדרת הדירה הינה מגורים/משרד. הוסבר לנתבע מס' 1 כי העירייה אפשרה לקבלן/לבעל הדירה להשתמש בחלק מן הדירה כמשרד. לאמור, הממכר יועד לשתי המטרות. אני מיוזמתי פניתי אל העירייה בבקשה לשנות את יעוד הדירה כולה למגורים בלבד ואף קיבלתי אישור עקרוני על כך. גם הארנונה ששילמתי הייתה לפי מגורים. יודגש העובדות האמורות פורטו בפני
הנתבע מס' 1 עוד קודם החתימה על ההסכם! יצויין כי סעיף 2 לכתב האישום שצורף כנספח ב' לכתב התביעה הנ"ל, מציין מפורשות כי ניתן היתר למשרד בשטח של 30 מ"ר בלבד. כעולה מן הנסח, שטח הממכר הינו 57 מ"ר. זאת אומרת, שאר שטח הדירה מיועד למגורים" (סעיפים 7-8 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

בהמשך תצהירו מעיד התובע, כי עצם פניית הנתבעים 1-2 לדיירי הבניין על מנת לקבל הסכמתם לשינוי ייעוד הדירה למגורים בלבד יש בה משום ללמדנו כי כבר באותה העת היו מודעים לייעוד הדירה המשולב. לא זו אף זו שלדעת התובע ניתן להגיע לאותה המסקנה גם מהעובדה שמאז שנת 1964 ועד כניסת הנתבעים 1-2 לדירה, העירייה כלל לא פעלה בעניין דירה זו.

2. עוד טוען התובע בתצהירו, כי פנייתם הראשונה של הנתבעים 1-2 אליו הייתה לאחר למעלה משנה מיום כריתת הסכם המכר ורק לאחר התכנסות האסיפה הכללית של דיירי הבניין ורישום הדירה בטאבו על שם הנתבעים. מכך יש להסיק שהנתבעים 1-2 היו מודעים למצב הרישומי והתכנוני של הדירה עוד טרם החתימה על הסכם המכר.

3. בתצהירו, להציג עצמו התובע כאדם "קשיש בן 84 שנה" (סעיף 13 לתצהירו), "אדם מבוגר" אשר לא נלהב מהליכים משפטיים (סעיף 18 לתצהירו), "הנתבע מס' 1 ואשתו ניצלו את גילי המתקדם ואת חששי מפני משפטים מייגעים ואילצו אותי בדרכי מרמה וכזב להגיע להסכם הפשרה" (סעיף 29 לתצהירו של התובע). התובע המשיך וטען, כי בשל התכחשות הנתבעים 1-2 לנספח להסכם ומששם מבטחו בנתבע 3 אשר מצידו אף הבהיר לו כי אין בפני
ו כל ברירה אלא להסכים להסדר עם הנתבעים 1-2 במסגרת התביעה המקורית הסכים לחתום על הסכם הפשרה העומד בבסיס המחלוקת בענייננו. רק בדיעבד התחוור לו כי הנתבע 3 פעל בניגוד עניינים ומכורח הנסיבות הסכים להשתת חיובים דרקוניים כלפיו במסגרת הסכם הפשרה (סעיפים 17-19 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

4. לעניין הנספח להסכם הפשרה – התובע נקלע לקושי בעמידה בביצוע התשלומים כפי שנקבעו במסגרת הסכם הפשרה וחשש כי יינקטו הליכים כנגד אחיו הערב. משכך, פנה אל הנתבע 1 וביקש להגיע לפריסה אחרת של התשלומים. עו"ד אופק, ב"כ הנתבעים 1-2 הכין מסמך עליו חתם התובע כאשר לטענתו "אני לא שמתי לב לכך שבהסכם זה כתוב שאין לי טענות או דרישות כנגד ההסכם" (סעיף 27 לתצהירו).

5. התנהלות זו של הצדדים המעורבים מובילה למסקנה אחת שהינה כי הסכם הפשרה הושג במרמה מצד הנתבעים 1-2, אשר הסתירו את הנספח להסכם המכר והתכחשו לאמור בו ולאמור בסעיף 5 להסכם המכר במסגרתו הצהירו כי הינם מודעים למצבה הרישומי והתכנוני של הדירה. לטענת התובע התרשל הנתבע 3 בטיפולו המקצועי בענייניו.

6. התובע העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי אינו מומחה בתחום הנדל"ן. עם זאת העיד כי הוא משמש כמתווך בעשרים וחמש השנים האחרונות, כי הינו בעל משרד תיווך בעיר ראשון לציון וכי הוא נוהג לקנות, למכור ולהשכיר נכסי נדל"ן. גם לעניין הנכס נשוא התביעה דנן העיד התובע כי רכשו לשם מכירה מספר חודשים מועט טרם מכירתו לנתבעים 1-2.

7. התובע במהלך עדותו הודה כי פרסם מודעה בעיתון "גל גפן" אודות מכירת הנכס, במסגרתה הוצג הנכס כמיועד "לעסק או למגורים" וזאת להבדיל מגרסתו שנמסרה במהלך עדותו קודם לכן לפיה פרסם את הנכס כ"דירה-משרד" (פרוטוקול הדיון מיום 24/02/2008, שורה 12, עמוד 12).

8. לכשנשאל בחקירה הנגדית באשר לשיקולים שעמדו לנגד עיניו עובר להסכם הפשרה ציין התובע כי משהנתבע 3 איבד את הנספח להסכם המכר הוא ייעץ לו כי אין מנוס מלהתפשר לאור חשיבותו של נספח זה. בהמשך העיד התובע כי אומנם הנספח אבד אולם נכון הוא שבעת קבלת התביעה וטרם החתימה על הסכם הפשרה היה מודע לחתימת הנתבע 1 על הנספח ולאמור בו (פרוטוקול הדיון מיום 24/2/2008, עמוד 13, שורות 6-18).

9. במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע כי בחודש ספטמבר 2005, לאחר מציאת הנספח להסכם המכר, פנה לנתבע 3 על מנת שיפעל לביטול הסכם הפשרה. חרף זאת ובמקביל למאמציו אלו, במהלך חודש נובמבר אותה שנה (חודשיים לאחר מכן), חתם על הנספח להסכם הפשרה מאחר שלא הצליח לעמוד בהסדר התשלומים כפי שנקבע במסגרת הסכם הפשרה המקורי ואף מילא אחר חלק מהוראותיו (שילם 15,000 דולר). "ש. אתה בספטמבר 2005 שולח לי מכתב שבו אתה אומר לי שאתה רוצה לבטל את הסכם הפשרה, וחודשיים אחרי זה בנובמבר 2005 אתה בא וחותם על הנספח הזה (נספח ט' לתצהיר). איך אתה מסביר את זה? ת. זה מה שהיה, אני לא זוכר בדיוק. עברו חמש שנים. אני לא זוכר" (פרוטוקול הדיון מיום 13/4/08, עמ' 20, שורות 11-14).

10. במהלך החקירה הנגדית מעיד התובע כי במסגרת מאמציו לסיים את הסכסוך עם הנתבעים 1-2 בפשרה במטרה לעשות ככל שביכולתו על מנת להימנע מהליכי בית משפט, הציע להם תשלום של 78,000 דולר ו-5000 דולר פיצויים. במסגרת מאמציו אלה שלח מכתב מיום 13/3/2005 (סומן נ/3) אולם הצעתו זו נענתה בשלילה. בעניין זה העיד התובע כי על אף שידע על הנספח להסכם המכר אותה עת ביקש לסיים העניין בפשרה על מנת להימנע מבתי משפט "לא רציתי בתי משפט. בשביל לא להגיע לבתי משפט סגרנו, זה הכול" (פרוטוקול הדיון מיום 13/4/08, עמוד 26, שורה 11).

11. באשר למגעים השונים שהיו בין הצדדים טרם החתימה על הסכם הפשרה, הכחיש התובע במהלך חקירתו הנגדית כי המכתב שנשלח אל ב"כ הנתבעים 1-2 ביום 28/3/05 נכתב על דעתו ובהסכמתו וזאת על אף אישורו בתחתית המכתב כי "מכתב זה הינו גם על דעתי" (המכתב הוגש וסומן נ/4). עוד הוא מכחיש כי המכתב שנשלח לעיריית ראשל"צ לפיו הינו מתחייב לא להשתמש בנכס למטרת מגורים עד לקבלת היתר נכתב על ידו למרות אישור חתימתו על גביו (הוגש וסומן נ/5).

12. ב"כ הנתבעים 1-2, עו"ד אופק, זומן לעדות על ידי התובע. במסגרת חקירתו על ידי ב"כ התובע השיב בין היתר, כי הנתבעים 1-2 פנו בהמלצתו לאדריכלית על מנת שתברר מהו מצבו הרישומי והתכנוני של הנכס כאשר לאחר בדיקה הסבירה ללקוחותיו כי המצב הינו אבוד שכן לא ניתן לשנות את ייעוד הנכס ולקבל רישיון למגורים "... היא הרימה ידיים ואמרה שיש פה בעיה משפטית." (פרוטוקול הדיון מיום 18/5/2009, עמ' 1, שורות 30-31).לא זו אף זו, שלטענתו, גם מבדיקה של עורכת דין ממשרדו בעיריית ראשון לציון עלתה מסקנה דומה לפיה נכס זה יכול לשמש כמשרד בלבד.

13. עוד העיד עו"ד אופק בעניין שאלת ייצוגו של התובע על ידי הנתבע 3 בכל הקשור להסכם הפשרה כדלקמן: "המשא ומתן התנהל כפי שאמרתי גם עם עו"ד אשורי וגם מול התובע גם בע"פ, גם בכתב, גם טלפונית כאשר מבחינתי התמונה שהיתה זה שעו"ד אשורי מייצג את התובע, פועל בשמו, בהסכמתו, ברשותו, הם מתואמים שניהם בכל צד ועמדה שנוקטים, כאשר עו"ד אשורי הסכים שאני אשוחח גם עם קדר בנפרד ממנו. גם הפגישה, גם בדיבורים, גם במכתבים, גם בפקסים היה ברור שעו"ד אשורי פונה אלי גם בשמו של התובע" (פרוטוקול הדיון מיום 18/05/2009, עמ' 4, שורות 23-27); " היו כמה טיוטות... לפני ההסכם שגובש ונחתם. אני ניסחתי את כל הטיוטות של ההסכם. שוחחתי טלפונית כל הזמן עם עו"ד אשורי שהציע לי כל הזמן לתקן, לשנות, להסדיר את הענין בצורה אחרת ממה שנאמר בטיוטות, העברתי את כל הטיוטות ישירות לתובע על פי בקשתו" (שם, שם, שורות 29-32); "... היה בינינו כל הזמן משא ומתן שהתחיל מאוקטובר 2004 עד מאי 2005 שאז נחתם ההסכם" (שם, עמ' 5, שורה 2); "...הטיוטה הראשונה היתה מאוד שלדית, גם השניה, במשא ומתן ביני לבין עו"ד אשורי העליתי את העובדה של הבטחונות..." (שם,שם, שורות 9-10); "התובע חתם על ההסכם בלבד, לא היה עו"ד אשורי, למרות שההסכם סוכם, עד כמה שאני זוכר, אני לא זוכר אם עו"ד אשורי היה במעמד החתימה אבל ברור שזה היה על דעתו ובהסכמתו, הוא לא היה מרשה לתובע לחתום על ההסכם אם ההסכם לא היה על דעתו של עו"ד אשורי"(שם, שם, שורות 26-28); "... אף פעם לא נאמר לי ע"י עו"ד אשורי שהוא מייצג את עצמו וקדר מייצג את עצמו" (שם, עמ' 7, שורה 18) "... כשבא קדר עם עו"ד אשורי ביחד אלי לפגישה, הם מתואמים ביניהם, מחליטים ביחד, מסתודדים ומתייעצים, כל התמונה כולה היתה לי ברורה, זה המסר שהועבר לי שעו"ד אשורי מייצג את התובע. אם היה נאמר לי ההפך היה ברור וחד משמעי" (שם, שם, שורות 24-27); "קדר לא היה חתום על ההסכם אם עו"ד אשורי לא היה מסכים... השערה שמבוססת על כל ההתנהלות שלהם עד לחתימה ולא על ניחוש" (שם, שם, שורות 27,29).

14. לעניין נסיבות חתימתו של התובע על הנספח להסכם הפשרה, מעיד עו"ד אופק, כי התובע ידע אף ידע על מה הוא חותם וכדבריו "התובע, למרות שמנסים להציג אותו כאדם קשיש, למרות גילו. מתנהג ומתנהל ב- 20 שנה פחות, הוא חד ענייני, מבין עניין, מתווכח, מתפקד כמתווך בראשל"צ, עושה עסקאות, פועל בצורה עסקית ומסחרית, הלוואי עלי בגילו, תמיד אמרתי לו שאני מקנא בו, בחיוניות, במרץ ובהתנהלות" (שם, עמ' 9, שורות 8-10); "...הוא אדם זהיר מאוד, לא חותם על שום דבר, הוא מבקש לקחת ולהתייעץ קודם לחתימה... קדר לקח את זה ממני (את הנספח להסכם הפשרה – הוספה שלי נ.ד) אמר לי שהלך להתייעץ עם עו"ד אשורי, וזה מה שלמדתי ממנו" (שם, שם, שורות 12, 15); " לא ישר חתמו, הוא קיבל את הנספח ולקח אותו לעיון ובדיקה, הנספח כמו שהוא הועבר אליו נבדק על ידו, הוא חזר וחתם... קדר התייעץ עם עו"ד אשורי וכך נאמר לי מפורש. אני אמרתי לו תייעץ תבדוק ותחזור אליי (שם, שם, שורות 28-29, 31-32); "הוא אמר שהוא התייעץ עם עו"ד אשורי, שאלתי אותו אם עו"ד אשורי יודע על זה והוא אמר שכן" (שם, עמ' 10, שורות 1-2).

15. מטעם הנתבעים 1-2 העידו הנתבעים עצמם. הנתבעים העידו כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים נחתם לאחר בדיקה ובירור ממושכים ותוך רצון טוב וחופשי. כמו כן, העידו אודות הנושאים הבאים: המו"מ לרכישת הנכס, הגשת כתב האישום כנגדם, העובדה שהתחוור להם רק עם הגשת כתב האישום כי הנכס מיועד למשרד בלבד וכי הינו כולל חריגות בנייה, הגשת התביעה כנגד התובע והנתבע 3 לבית המשפט השלום בראשון-לציון.

לעניין השתלשלות העניינים לאחר הגשת התביעה הצהיר הנתבע 1 בתצהירו, כי לאחר הגשת התביעה התנהל מו"מ בין בא כוחו לבין התובע שהיה מיוצג על ידי הנתבע 3 והנתבע 3 בעצמו. רק לאחר כשלושה חודשים גובש הסכם הפשרה ולגביו טוען הנתבע 1 כי "התובע היה מעורב בכל שלבי המו"מ ובמהלכו התקיימו פגישות בהשתתפותו במשרד של עו"ד אופק. במהלך המו"מ התובע טען שאני ידעתי שבדירה היה בעבר משרד אך הוא הודה שהוא אמר לי כי הדירה מיועדת גם למשרד וגם למגורים" (סעיף 15 לתצהירו של הנתבע 1).

16. לעניין המשא ומתן שהתנהל בין התובע לבין הנתבעים 1-2 טרם החתימה על הסכם הפשרה בתביעה המקורית, הצהיר הנתבע 1, כי במהלכו הציע התובע הצעות שונות ומשונות לסיום הסכסוך, לדוגמא: התובע פנה בעצמו לב"כ הנתבעים 1-2 והציע להחזיר את כל מה ששולם על ידי הנתבעים 1-2 בהתאם לחוזה המכר, הוצאות שכ"ט ומס רכישה – הצעותיו אלה נדחו והוא התבקש להגיש כתב הגנה (מכתבי התובע מיום 8/3/05, 13/3/05, נספח ה לתצהיר הנתבע 1). בעקבות המשא ומתן שהתנהל ביקש הנתבע 3 בשמו של התובע ארכה להגשת כתב הגנה עד מיצוי המשא ומתן ואף ביקש במסגרת אחד מהמכתבים לאפשר לתובע לנסות ולהשיג רישיון של עיריית ראשל"צ למגורים תוך שנה (המכתב מיום 28/3/05 נספח ו' לתצהיר הנתבע 1).

17. לטענת הנתבע 1 התנהלותו של התובע טרם החתימה על הסכם הפשרה ולאחריה מעידה כאלף עדים על גמירות דעתו ועל כך שהתובע חתם על הסכם הפשרה ברצון טוב וחופשי. וכמופיע בתצהיר הנתבע 1 בסעיפים 19-20: "19. במועד חתימת ההסכם, מסר לי התובע חלק מהשיקים שכן הפנקס "נגמר לו" והתחייב למסור לי את יתרת השיקים כמפורט בהסכם. 20. לאחר שניתן תוקף של

פסק דין
להסכם והשיקים (בחלקם) נמסרו לידי החל ביצועו בפועל: (א)הייתה פניה של נתבע 3 (גם בשמו של התובע) לביטול כתב האישום וכתב האישום בוטל... (ב) התובע חתם על התחיבות שלא לעשות שימוש בדירה לצורכי מגורים, עד שיקבל היתר כדין. התחייבות זו נמסרה לב"כ עיריית ראשל"צ...(ג) נשלחה בקשה ב- 15/6/05 ע"י בא כוחי, חתומה על ידי וע"י התובע לביטול העסקה במשרד למיסוי מקרקעין ברחובות והעסקה שם בוטלה... (ד) שניים מהשיקים... נפרעו בפועל...".

18. עוד מצהיר הנתבע 1 בתצהירו, כי רק לאחר שהנספח להסכם המכר נמצא על ידי התובע הוא פנה אליו בבקשה לבטל את הסכם הפשרה או לחילופין להגיע ל"פשרה חדשה" (סעיף 21 לתצהיר). עוד בעניין זה טוען הנתבע, כי ניסיונו זה של התובע נעשה במטרה לשיפור תנאי התשלום ו/או להפחתת סכום הפשרה והראיה לכך היא כי לאחר מכן חתם התובע על הנספח להסכם הפשרה.

הנתבע 1 העיד אף בעניין "המסמך האבוד" שנמצא וטען כי אין בו כל חידוש שהרי הוא מהווה את שיקוף נסח הטאבו של הדירה ומשום כך אין כל הצדקה לביטול הסכם הפשרה (בחקירתו הנגדית עומת עם חתימתו על הנספח במסגרתו אישר כי ידוע לו שהדירה מופיעה בנסח גם כמשרד – "זה מה שנאמר לי, לא הכחשתי, נאמר לי על ידי קדר עוד לפני הקניה שזו דירה וגם משרד והיתרון שלו שבבוא הזמן אם לא ארצה לגור אני אוכל להשכיר אותה כמשרד" מתוך פרוטוקול הדיון מיום 25/5/09, עמוד 23, שורות 19-22).

הנספח נחתם על ידי הנתבע 1 בלבד ולא על ידי הנתבעת 2 וחתימתו נלקחה ממנו "במרמה והונאה, שכן המסמך הוגנב בין חבילת מסמכים נוספים שהתבקשתי לחתום עליהם במשרדו של הנתבע 3, לא קראתי אותו ולא הקריאו לי אותו" (סעיף 25 לתצהיר הנתבע 1). במסגרת חקירתו הנגדית העיד עוד לעניין נסיבות החתמתו על אותו נספח לחוזה המכר, כי "לא זכור לי שחתמתי על שום נספח... כנראה תוך כדי זה נחתם. אני יודע שאני חתום עליו. זו חתימתי, אבל כשחתמתי על החוזה לא היה שום מסמך כזה ועובדה שלא רשום בחוזה שקיים נספח לחוזה, גם אשתי לא חתומה על הנספח" (פרוטוקול הדיון מיום 25/05/09, עמוד 14, שורות 5-7; שם, עמ' 20, שורות 1-3).

19. לעניין נסיבות החתמת התובע על הנספח להסכם הפשרה הצהיר הנתבע 1 כי היא נעשתה רק לאחר שהמסמך נלקח על ידו לשם בדיקה שארכה זמן לא מבוטל (כשלושה ימים) ולפיכך הטענה שלא שם ליבו לסעיף 7 לפיו הוא מצהיר כי אין לו כל טענות או דרישות נוספות בנושא ההסכם ו/או פסק הדין - אינה נכונה.

20. הנתבעת 2 חוזרת בתצהירה על האמור בתצהירו של הנתבע 1 ומחקירתה הנגדית עולה כי מי שהיה מעורה בכל הפרטים היה בעלה, הנתבע 1, וממנו למדה את כל הפרטים.

21. מטעם הנתבע 3, העיד הוא עצמו וכן עורכת דין שעבדה בזמנים הרלוונטיים במשרדו.
העדה עו"ד ענת זייצוב-חגי, העידה כי בזמנים הרלוונטיים שימשה כעורכת דין שכירה במשרדו של הנתבע 3 ומתוקף תפקידה נכחה במספר פגישות שנוהלו בין התובע לבין הנתבע 3 במסגרתן הודיע הנתבע 3 לתובע כי הוא אינו יכול לייצגו בתביעת הנתבעים 1-2 משום שיש ביניהם ניגוד אינטרסים בעניין זה וכי הוא נדרש להיות מיוצג על ידי עו"ד אחר מטעמו בתביעה זו. העדה מתייחסת אף למכתב שנערך לבקשת התובע על ידי הנתבע 3 בתגובה לדחיית הצעת הפשרה על ידי ב"כ הנתבעים 1-2 ומציינת כי היא ערכה את מכתב התשובה במסגרתו הציע התובע הצעת פשרה נוספת אולם הוא חתם עליו בכתב ידו. העדה אף העידה כי לאחר שנדחו הצעותיו השונות לפשרה על חזר התובע אל המשרד וחתם על התחייבות לשיפוי הנתבע 3 על כל סכום שיחויב הוא לשלם לנתבעים 1-2 (הוגש וסומן ת/10/ג).

22. הנתבע 3 מעיד במסגרת תצהירו כי הוא ייצג הן את התובע והן את הנתבעים 1-2 במסגרת המשא ומתן למכירת/קניית הנכס, כאשר במהלכו ועובר למועד החתימה על הסכם המכר ערך בירור לעניין מצבו התכנוני והרישומי של הנכס. משגילה כי המדובר ב"דירה (משרד)" ביקש מהתובע את הבהרתו. האחרון טען כי על אף רישום זה הרי שהנכס הינו למגורים וכי ייעוד זה אף מאושר בעיריית ראשל"צ. עוד מציין הנתבע 3 כי קודם לחתימת ההסכם העמיד את הנתבע 1 על סוגיה זו של אופן רישום הדירה והאחרון הבטיח כי הוא יבחן נושא זה מול הרשויות. מסיבה זו חתם הנתבע 1 על אותו נספח להסכם המכר במסגרתו הצהיר כי הוא יודע שהדירה רשומה בטאבו גם כדירה וגם כמשרד.

23. עוד טוען הנתבע 3 כי רק בשלהי חודש אוקטובר 2004 עת התקבל במשרדו מכתב מטעם ב"כ הנתבעים 1-2 במסגרתו הודיעו הנתבעים 1-2 לתובע על ביטול הסכם המכר. רק אז התחוור לו כי התובע הציג מצג שווא בכל הקשור לכך שייעוד הדירה הינו למגורים בלבד, בעוד שהלכה למעשה ידע כי ייעודה של הדירה הינו גם למשרד וגם לדירה והא ראיה שהגיש לעיריית ראשל"צ בקשה לשינוי ייעוד הדירה עוד טרם חתימת הסכם המכר. לטענת הנתבע 3 התובע היה מודע למצבו הבעייתי ועל כן כבר מלכתחילה ביקש לסיים הפרשה בדרך שהציע עזרתו במכירת הדירה לצד שלישי.

24. בסמוך למועד קבלת תביעת הנתבעים 1-2 ובעקבות פנייתו של התובע אליו, הבהיר הנתבע 3 לתובע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא אינו יכול לייצגו וכי עליו לפנות לעו"ד אחר שיפעל מטעמו. חרף זאת ובהיות התובע "בן בית" במשרדו בעניינים אחרים ולאורך שנים הסכים הוא לפנים משורת הדין לסייע בידו בניסוח מכתבים במסגרתם הציע הצעות פשרה שונות לב"כ הנתבעים 1-2. זאת, על מנת לנסות וליישב את התביעה המקורית מחוץ לכותלי בית המשפט.
הנתבע 3 מדגיש במסגרת תצהירו וחקירתו הנגדית כי כל המכתבים שיצאו ממשרדו נוסחו עבור התובע אך לא במסגרת ייעוץ משפטי והתובע הוא זה שחתם עליהם . בעניין זה מפנה הנתבע 3 לנוסחים השונים של המכתבים כגון: "המכתב נכתב על דעתו של מר כדר בלבד ולפי רצונו" (מכתב מיום 21/3/2005 הוגש וסומן ת/10(א)); "הצעתי זו תקפה עד ליום 27/03/2005, ובאם לא אקבל תשובתך עד מועד זה אאלץ לפנות לעורך דין על מנת להמשיך את הטיפול בתיק" (מכתבו של התובע לב"כ הנתבעים 1-2 מיום 21/3/05 הוגש וסומן ת/10(ב)).

25. כתב השיפוי עליו חתם התובע ובו התחייב לשפות את הנתבע 3 בגין כל סכום שיחויב (אם יחויב) הנתבע 3 לשלם לנתבעים 1-2 נחתם על ידי התובע עוד טרם חתימתו על הסכם הפשרה. טוען נתבע 3 כי מה שהניע את התובע היא הודאתו כי הציג מצג שווא בכל הנוגע לייעוד השימוש בדירה.
במסגרת חקירתו הנגדית העיד באותו עניין, כדלקמן: "כשהגיעה התביעה המלצתי בפני
מר קדר לקחת עורך דין מטעמו, הוא פנה לעורך דין עצמון והתייעץ איתו, פנה לעורכי דין אחרים ואח"כ הוא בא ואמר לי הייתי אצל עצמון אבל אני רוצה לסיים, בוא ננסה, אני אשלם, אמרתי לו תחתום, הוא חתם על ההתחייבות שחתם על כך שהוא ישפה אותי על כל תשלום. אח"כ כבר לא היה לי אינטרס, לא הייתי מעוניין שישלם או לא" (פרוטוקול הדיון מיום 25/5/09, עמ' 34, שורות 8-11).

26. לעניין הסכם הפשרה מעיד הנתבע 3, כי כל המשא ומתן התנהל בין התובע לבין ב"כ הנתבעים 1-2 בלבד וכל מעורבותו בעניין זה הייתה מתוקף היותו נתבע ישיר בתביעה זו ותו לא.
בעניין זה נתלה הנתבע 3 בכך שאינו מוצג במסגרת הסכם פשרה זה כמי שמייצג את התובע ויתרה מכך כלל אינו חתום על הסכם זה כי אם רק על הבקשה כפי שהוגשה לבית המשפט בראשון לציון ובנפרד מחתימת התובע. לטענת הנתבע 3, לו ב"כ הנתבעים 1-2 היה סבור כי הוא לא מייצג את התובע במסגרת הסכם הפשרה לא היה צורך בהערה לפיה "... אין באמור לעיל לפגוע בכל טענה מטענות הנתבע 1... ו/או כנגד הנתבע 2".

במסגרת חקירתו הנגדית העיד הנתבע 3, כי: "כל מה שקרה בקונסטלציה הזו באותה תקופה, ייצגתי את קדר בשורה של תיקים ואז כשהוא בא אלי וביקש ממני אמרתי לו ברחל בתך הקטנה חד וחלק, כפי שאמרה העדה לפני, יש ניגוד אינטרסים בינינו ואני לא יכול לייצג אותך וזה א-ב של משפטים, קח לך עורך דין אחר, אבל אמר לי בוא ננסה לסיים וביקש שאעלה את ההצעה שלו, אכן הדפסתי לו מסמכים, בשום מקום לא כתבתי מרשי מבקש, שאני פונה בשם מרשי, כל הזמן הקפדתי על זה כי ידעתי עם מי יש לי עסק... נכון שניסחתי אותם כפי שביקש אבל הכל היה לפי ניסוח שלו ובקשה שלו, הגעתי לעו"ד זוהר ולא פעם כתבתי במכתבים שלי לחברי עו"ד אופק, שאם הוא לא מקבל את ההצעות האלה אנחנו כל אחד מאיתנו ילך לעו"ד משלו..." (פרוטוקול הדיון מיום 25/5/09 עמוד 33, שורות 10-14).

27. הנתבע 3 מצהיר בתצהירו כי הנספח "האבוד" של הסכם המכר, ממנו מנסה התובע להיבנות, נשתכח מזיכרונו ומעולם לא היה ברשותו וגם לאחר מציאתו חתם התובע על נספח להסכם הפשרה במסגרתו ניתנה לו פריסה מחודשת של התשלומים.

28. לאחר החתימה על הסכם הפשרה לרבות על הנספח, ייצג הנתבע 3 את התובע בעסקת שכירות ואף ערך עבורו הסכם שכירות (הוגש וסומן נ/4/(יג), הסכם שכירות מיום 27/12/2005). לטענתו, מכך ניתן ללמוד, על כך שהתובע רכש אמון בו וביכולותיו המקצועיות.

דיון ומסקנות

1. עסקינן ב

פסק דין
אשר אישר הסכמה.
להסכמה זו שתי פנים. האחת חוזית והשנייה שיפוטית.
פסק דין
המעניק תוקף להסכם שעשו בעלי דין הוא בבחינת יצור כלאיים: "ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם" ( א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית , תשס"ט – 2009), עמ' 344 (להלן: "א' גורן")).
בענייננו התובע אינו טוען כי נפל פגם בהיבט השיפוטי של פסק-הדין. טענתו היא, כי בהסכם אשר מהווה תשתית לפסק הדין נפל פגם המקנה לו את הזכות לבטלו.

2. ל

פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים משמעות כפולה: מחד, המדובר בהסכם שחלים עליו דיני החוזים. מאידך, זהו

פסק דין
, מעשה שיפוטי, לכל דבר ועניין. כל אחד מהיסודות הללו, ההסכמי והשיפוטי, שומר על תכונותיו, סגולותיו ודיניו. נ' זלצמן מקדישה פרק נכבד בספרה "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי", למהותו של

פסק דין
בהסכמה, וכך כותבת בין היתר:

"...חשיבות בעיקר לעניין יכולת תקיפתו של פסק-הדין על ידי בעל-הדין
המבקש לשלול ממנו את נפקותו כמעשה-בית-דין. כאשר טענתו של בעל-הדין
מבוססת על פגם כלשהו בהסכם עצמו, כגון טעות, הטעיה, כפייה, או כאשר היא מבוססת על הפרת התחייבותו של בעל-הדין שכנגד על פי-ההסכם – הדרך הדיונית לתקיפתו של פסק-הדין היא באמצעות תביעה נפרדת, עצמאית, המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטולו של חוזה..."(נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1991, עמ' 329).

3. הפסיקה הדגישה כי משניתן

פסק דין
בהסכמה הרי גלומה בכך מכללא הסכמה כי יהיה סופי ויסיים את המחלוקת בין הצדדים. במקרה כזה אין "לפתוח" אותו

פסק דין
אלא במקרים נדירים כך לדוגמא כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות היוצר בעליל מצב של אי צדק (ר' ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729; רע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, פ"ד נה 592).

לחשיבות סופיות הדיון התייחס כבוד השופט אור במסגרת ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577:

"...

פסק דין
בהסכמה הוא 'הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו על ידי הצדדים...
בהתאם לכך, מכיר הדין בקיומה של עילה לביטול

פסק דין
שניתן בהסכמה בשל פגם
בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין... נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו
תוקף של

פסק דין
ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם' " (שם, עמ' 588).
ובהמשך:
"... תכונה מרכזית של הסכמי פשרה, ובהם הסכמים מן הסוג בו אנו עוסקים כאן,
היא הסופיות שלהם. בשל כך, נקבע בהסכמי פשרה – כמו בהסכם העומד לדיון
בפני
נו – כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה. אמנם, בעובדה זו אין כדי למנוע במקרים המתאימים, קבלה של טענה כי בהסכם פשרה נפלה טעות המצדיקה את ביטולו.
ואולם, יש בכך כדי להזין גישה זהירה לטענות כאלה. יש בכך כדי להצביע על
הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם
להתבטל" (שם, עמ' 593, ההדגשה אינה במקור – נ.ד).

4. ככל שמדובר בביטולם של הסדרים אשר קיבלו תוקף של

פסק דין
הרי שהעיקרון המנחה הוא כי הסדרים כגון דא אינם ניתנים לביטול בנקל. לעניין זה מתייחס אף כבוד השופט א' גורן בספרו:

"

פסק דין
בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים.
המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם, העומד בבסיסו של
פסק הדין, נמצאת בדיני החוזים העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים
בכריתתם. על כן, חלותם של דיני החוזים נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי
דין בהסכמה. לפיכך, הסכמים שקיבלו תוקף של פסק-דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם" (א' גורן, בעמ' 345).

כך למשל בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב(2) 42, בעמ' 46-47, קבע בית המשפט העליון כי:

"... ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין... בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך העניין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר
בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה...".

לעניין זה ר' גם ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פ"ד מד(3) 459, בעמ' 461:

"ביטולו של פסק-דין כזה אפשרי, אם נתגלה פגם, שבעטיו ניתן לבטל את ההסכם
ששימש בסיס לפסק הדין".

וכן את דברי כב' השופט אור בע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, בעמ' 588-589:

"אנו עוסקים כאן בפסק-דין שניתן בהסכמה.

פסק דין
שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין – מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים,
ומהגושפנקה של השופט אשר זה הטביע עליו". פסק-דין בהסכמה הוא "הסכם
מחייב, שהוראותיו נוצרו ועוצבו על ידי הצדדים... בהתאם לכך, מכיר הדין בקיומה
של עילה לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה בשל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו
של פסק הדין. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענה מסוג זה נמצאת בפרק ב' של
חוק החוזים, העוסק בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על-כן, חלותו של
חוק החוזים על עניין זה נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי-דין שבהסכמה".

5. אקדיש פסקה נוספת, טרם אעבור לדיון פרטני בתביעה שבפני
י, לחשיבות סופיותן של פשרות.

בעניין זה יפים וישימים דברי כבוד השופט אור במסגרת פס"ד בן לולו:

"מהי פשרה? בלי למצות, נראה לי כנקודת מוצא נוחה לדיון, כי ניתן להגדיר פשרה כ"הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם"...מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה... יש לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות. יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. נזכור, כי "שאיפת המשפט האזרחי היא מילוי הציפיות הסבירות של הצדדים"..." (שם, עמ' 590-591).

ובהמשך – "... יש לאפשר פגיעה בסופיותן של פשרות בשל התגלותן של עובדות בשלב מאוחר יותר, רק במצב שבו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד. לומר אחרת, פירושו לומר שפשרה תהא מחייבת רק כל אימת שהדברים התרחשו כפי שהיה מצופה מלכתחילה. אין צורך לומר, כי בכך יהיה כדי לסכל את הטעם מאחורי כריתתן של פשרות... אמנם, בעובדה זו אין כדי למנוע, במקרים המתאימים, קבלה של טענה כי בהסכם פשרה נפלה טעות המצדיקה את ביטולו. ואולם, יש בכך כדי להזין גישה זהירה לטענות כאלה. יש בכך כדי להצביע על הצורך, בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל" (שם, עמ' 592-593, ההדגשה אינה במקור – נ.ד).

ומן הכלל אל הפרט

6. טענת התובע בעיקרה הינה, כי הסכם הפשרה הושג במרמה בשל תרמית וחוסר תום לב מצד הנתבעים 1-2 אשר הסתירו את הנספח להסכם המכר, התכחשו לו ולאמור בו. התובע טוען, כי הוטעה על ידי הנתבעים כולם אשר חברו כנגדו כל אחד משיקוליו הוא. לטענתו, הנתבעים 1-2 ביקשו לבטל את הסכם המכר תוך קבלת פיצויים שאינם מגיעים להם. הם הסתירו מבית המשפט ומהתובע בתביעה המקורית את הנספח להסכם המכר במסגרתו הצהירו כי ידעו את טיב הממכר וניצלו העובדה שלתובע לא היה העתק מנספח זה. באשר לנתבע 3 שהיה אף נתבע בתביעה המקורית , טוען התובע, כי יצר מצגי שווא כלפיו, כאילו מצבו המשפטי בכי רע ולפיכך ייטב לו שיחתום על הסכם פשרה ויסיים העניין ללא צורך בניהול הליך משפטי.

7. השאלה בענייננו היא האם על פי העובדות שנטענו על ידי התובע קמה לו עילה לביטול הסכם הפשרה בטענה של טעות (סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן : ("חוק החוזים"), הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים), תרמית, חוסר תום לב (תום לב במו"מ סעיף 12 לחוק)? הווה אומר, הטעות/ההטעיה/המרמה בענייננו צריך שתהא מן הסוג שבכוחה לבטל התקשרות חוזית והשאלה הנדרשת להכרעה היא - האם התובע עמד בנטל הוכחת קיומן של עילות הביטול?

8. הנטל להוכיח טעות, הטעיה, או תרמית, רובץ על כתפי הטוען המעלה טענות אלה, קרי, התובע.

9. התובע בכנותו הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי השיקול שעמד לנגד עיניו עובר לחתימה על הסכם הפשרה היה אובדן הנספח להסכם המכר. לטענתו, סבר כי לאור חשיבותו של נספח זה ואי מציאתו עליו לחתום על הסכם פשרה ומקל וחומר כאשר הנתבעים 1-2 התכחשו לו ולאמור בו. הווה אומר, כי בעת החתימה על הסכם הפשרה היה מודע הנתבע 1 לקיומו של הנספח ולאמור בו ופעל במודע ובעיניים פקוחות באופן ההולם את האינטרסים שלו ובהתחשב בנסיבות שעמדו לצדו אותה עת.

10. מכאן, שעל פניו, לא ברור מהי ההטעיה והתרמית לה טוען התובע במישור היחסים בינו ובין הנתבעים 1-2. אם סבר שהאמור בנספח ובסעיף 5 להסכם המכר (שמטבע הדברים היה בידיו) יש בהם בכדי לגרום לדחיית התביעה המקורית לא ברור מדוע חתם על ההסכם. שהרי, יכול היה להזדעק ולהגיש כתב הגנה - זכות המוקנית לו על פי דין. התובע בחר לפעול במסגרת הנתונים והנסיבות שהיו בידו אותה עת והוא אינו יכול להתנער מבחירה זו שנעשתה תוך מודעות.

11. לא השתכנעתי שהתובע פעל תחת טעות או הטעיה וזאת משום שגם לשיטת התובע לאורך כל הדרך היה מודע לקיומו של הנספח ולמרות זאת ניהל משא ומתן ממושך עם ב"כ הנתבעים 1-2 במסגרתו הציע הצעות שונות ומגוונות שבסופן הבשילו לכדי הסכם פשרה.

12. אם לא די בכך – גם לאחר מציאת אותו נספח להסכם המכר אשר באובדנו ובהסתרתו על ידי הנתבעים 1-2 תולה התובע את חתימתו על הסכם הפשרה – ממשיך התובע בקיומו של אותו הסכם פשרה.
העובדה שהתובע פונה לב"כ הנתבעים 1-2 בבקשה להגיע לכלל הסדר תשלומים באופן שיקל עימו מעט מלמדת בעליל כי גם אחרי מציאת הנספח מתנהל התובע כמי שההסכם מקובל עליו, הוא פועל על פיו ואף מנסה למצות את כל הדרכים כדי לבצע את ההסכם באופן המתאים והנוח לו ביותר. מכך למדה אני שפניו של התובע היו לקיום ההסכם אך באופן שלא יכביד עליו. מנקודה זו אף הגיע לעולם הנספח להסכם הפשרה.

התובע אף מגדיל ומצהיר במסגרת אותו נספח להסכם פשרה כי אין לו כל טענות ו/או דרישות בעניין ההסכם ו/או פסק הדין שאישרו.

צא ולמד מקום בו הצהרה בדבר תקפותו של הסכם הפשרה מיטיבה עם התובע (על דרך של פריסת תשלומים המקלה עימו ועם כיסו) הוא אינו נרתע מהצהרה כזו.

יתרה מזו, התובע הודה במהלך חקירתו כי פנייתו אל ב"כ הנתבעים 1-2 לפריסת התשלום באה על רקע של קושי כלכלי וחשש שיינקטו הליכי ביצוע כנגד אחיו הערב.

על רקע זה של הצהרה בדבר תקפות הפשרה שבאה לעולם מנימוקים כלכליים קיים קושי רב לאמץ את גרסת התובע השוללת תקפותה של הפשרה.

13. אציין כי אינני מקבלת את טענת התובע לפיה חתימתו על הנספח להסכם הפשרה נעשתה אף היא תוך הטעיה מצד ב"כ הנתבעים 1-2 ותוך ניצול מצוקתו כאשר חשש כי יפעלו בהליכי הוצל"פ נגד אחיו הנכה.
התובע ניסה במהלך ההליך המשפטי להציג עצמו כאדם שנוצל מחמת גילו המתקדם וחששו מפני הליכים משפטיים. התרשמותי מן התובע הייתה שונה. התרשמתי כי מדובר באדם אשר בקיא בתחום הנדל"ן, התיווך והמקרקעין, ואשר מנהל נכסים תוך שגילה בקיאות בתחום וכן בקיאות בפרטי התביעה.
לא התרשמתי כי בפני
י אדם אשר מורא ההליכים המשפטיים עליו כה רב עד אשר יש בו כדי להביאו לעשות כל שניתן תוך ויתורים מפליגים ובלבד שלא יגיע אל בין כותלי בית המשפט.

14. אדם שחתם על מסמך מוחזק כמי שקראו, הבין את תוכנו והסכים לאמור בו.
לשון אחרת, חזקה היא שאדם חותם על מסמך על מנת להביע את הסכמתו לאמור בו ומי שמבקש לסתור חזקה זו – מוטל עליו נטל להוכיח את גרסתו "בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה" (ר' ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570-573). בענייננו התובע לא הוכיח כי היה נתון במצב מיוחד שבעטיו נשללה יכולתו להבין את תוכן המסמך או משמעותו. אדם בגיר מוחזק כמי שקרא והבין את תוכן ההסכם עליו הוא חתום וודאי שהדברים ישימים ונכונים למי שעיסוקו בעסקי מקרקעין לרבות עסקי תיווך כתובע שבפני
י.

15. על הטוען לפגמים בכריתתו של חוזה לנקוט בהליך ביטול תוך זמן סביר (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). הווי אומר, שעל התובע היה לנקוט בהליך הביטול של הסכם הפשרה תוך פרק זמן סביר מאז שנודע לו - לשיטתו – כי הוטעה או רומה. אך התובע לא עשה כן ובמקום זאת המשיך בקיומו של הסכם הפשרה ואף הגדיל לעשות וחתם על נספח להסכם פשרה במסגרתו הצהיר כאמור כי אין לו כל טענות בעניין ההסכם ו/או פסק הדין.

16. באשר לטענותיו הפרטניות של התובע בכל הקשור לפגמים בכריתת החוזה:
התובע טוען כי הוטעה ו/או רומה על ידי הנתבעים 1-2 כאמור בכך שהסתירו את הנספח להסכם המכר ובכך שהתכחשו לאמור בסעיף 5 להסכם המכר.

משמעותה של הטעיה - הצהרה טרום חוזית כוזבת אשר הינה בד"כ מפורשת ומבוטאת בכתב ו/או בעל פה. גם אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן יש בו משום הטעיה.

בענייננו, היה התובע - לגרסתו הוא! - מודע כל העת לקיומו של אותו נספח להסכם מכר (כשם שהיו מודעים הנתבעים 1-2 בעצמם). כך גם היה התובע מודע לאמור בהסכם המכר לגופו על כן תמוהה בעיניי עצם טענתו זו של התובע כי הוטעה על ידי הנתבעים 1-2 בהסתרת אותו מסמך או בהסתרת האמור בהסכם המכר גופו.

מעצם גרסת התובע עצמו עולה ונשללת בעליל טענתו באשר להסתרה או הטעיה או העלמה ודי לי בגרסת התובע עצמו כדי לדחות טענתו המשפטית בדבר קיומם של תנאים המאפשרים ביטול ההסכם וזאת עוד טרם שנדרשתי לגרסה המכחישה של הנתבעים.

נוכח כל האמור לעיל, לא השתכנעתי כי עומדת לתובע ולו גם שמץ של עילה לביטול ההסכם מחמת פגמים כביכול בכריתתו.

ומה באשר לתביעת התובע כנגד הנתבע 3?

17. באשר לנתבע 3 טוען התובע בתביעתו כמו גם בסיכומיו כי יש לחייבו בהוצאות משפט וכן בפיצויים ולחילופין ככל שהתביעה כנגד הנתבעים 1-2 תידחה ו/או לא תתקבל במלואה יש לחייבו במלוא נזקי התובע.

התובע כאמור טוען כי הנתבע 3 הפר חובה חקוקה ו/או פעל ברשלנות רבתי ו/או הפר חובת נאמנות כלפיו משלא פעל כעו"ד סביר וכפי שמצופה ממנו. עוד טוען, התובע כי הנתבע 3 פעל כאמור בניגוד אינטרסים וייעץ לו עצות המנוגדות לאינטרס שלו תוך הטעייתו וזאת מתוך אינטרס אישי – להציל עצמו מחרב התביעה שהתנוססה מול צווארו. עוד טוען התובע כי הנתבע 3 מעולם לא הבהיר לו כי הם מצויים בניגוד עניינים והוא שם מבטחו בו וסמך עליו בעיניים עצומות.

18. כלל ידוע בדיני הראיות הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". אשר על כן התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. בע"א 357/72 עזיז נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 744 סוכמו הדברים כך: "בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת".

בענייננו הנתבע 3 מכחיש את כל טענותיו של התובע כלפיו אולם בראש ובראשונה טוען הוא, כי מעת קבלת התביעה המקורית במסגרתה היה גם הוא נתבע ישיר הבהיר הבהר היטב לתובע כי אינו יכול להמשיך ולייצגו והא ראיה לכך הינה כי ניסח אומנם את המכתבים עבורו אולם התובע הוא זה שחתם עליהם ונכתב מפורשות כי "נכתבו על דעתו בלבד". יתרה מכך התובע חתם על התחייבות לשיפוי הנתבע 3 על כל סכום שיחויב הוא לשלם לנתבעים 1-2.

בהערת אגב, אציין כי תמוהה בעיניי העובדה שהתובע לא מצא לנכון להתייחס לכתב שיפוי זה לא במסגרת כתב תביעתו ולא במסגרת סיכומיו ומכאן נראה שזנח כל אפשרות להעלות טענה כנגד כתב שיפוי זה (ת/10(ג)).

19. שורש המחלוקת בין התובע לבין הנתבע 3 מצוי בשאלה האם בכלל שררו בין השניים יחסי עו"ד-לקוח מעת הגשת התביעה המקורית לבית המשפט השלום בראשון לציון במסגרתה נתבעו הם ביחד ולחוד. אולם, לטעמי, הצורך בדיון בשאלה זו מתייתר בענייננו, שכן גם במידה והתובע היה מרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי יחסים שכאלה שררו בין הצדדים בכל הזמנים ובכל השלבים הרלבנטיים הרי מכל מקום לא הצליח התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הנתבע 3 התרשל ו/או הטעה ו/או הפר חובה חקוקה כלפיו.

באשר להפרת החובה החקוקה – לא די להעלות טענה מסוג זה באופן סתמי. התובע לא הצליח להצביע מהי אותה חובה חקוקה אשר לטענתו הופרה על ידי הנתבע 3.

מהשתלשלות העניינים כפי שהיא עולה מהראיות שבפני
י לא זו בלבד שלא התרשמתי שהנתבע 3 התרשל אלא להפך הוא תיאר התנהלות במסגרתה פעל במסגרת חובותיו כעורך דין עד לאותו שלב בו נעתר לבקשת הנתבע וניסח עבורו מכתבים.

מנוסח אותם מכתבים עולה בעליל כי לא נוסחו כמכתבי עורך דין שמייצג אדם אלא נוסחו כמכתביו של התובע.

יתרה מזו, הנתבע עצמו בהתנהגותו מלמד כי לא היו לו כל טרוניות לגבי התנהלות נתבע 3 כבא כוחו.
והראיה היא, שגם לאחר שנחתם הסכם הפשרה לרבות הנספח לו, סמך התובע על הנתבע 3 והמשיך לפנות אליו על מנת שייתן לו שירותים משפטיים מקצועיים לרבות ניסוח ועריכת הסכם.

לעניין זה אפנה לפניית התובע לנתבע 3 במהלך חודש דצמבר 2005 (לאחר חתימת התובע על הסכם הפשרה והנספח לו) על מנת שייצגו בכל הקשור להסכם שכירות של נכס שבבעלותו. מה שמלמד שהתובע – גם לאחר כל השתלשלות העניינים שכיום הוא מוצא בה דופי – המשיך להידרש לשירותיו המקצועיים של הנתבע 3.
לאחר עיון בכתבי הטענות, העדויות, התצהירים והמוצגים הנני מוצאת לקבוע כי התובע לא עמד בנטל הוכחת טענתו לפיה הנתבע 3 התרשל כלפיו או הטעה אותו או הפר כל חובה חקוקה ביחסיו עימו. מוצאת אני כי המדובר בטענות שנטענו בעלמא בלא שנתמכו בראיות.

הנה כי כן, בין אם הנתבע 3 פעל בכל שלב שהוא כמייצג את התובע ובין אם לאו, כך או כך לא השתכנעתי שהיה דופי בהתנהלותו – לא כעורך דין ואף לא כצד שאינו עורך דין.

לאור האמור לעיל, מוצאת אני אף לדחות את תביעתו של התובע כנגד הנתבע 3.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה על כל עתירותיה לרבות העתירה למתן

פסק דין
הצהרתי באשר לביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. אני קובעת כי ההסכם בעינו.

כמו כן אני דוחה את עתירת התובע לחייב הנתבעים בכל סכום שהוא.

התובע יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 5000 ₪ + מע"מ כלפי הנתבעים 1-2 וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כלפי נתבע 3. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/3/10 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, יישא התובע בהוצאות משפט של הנתבעים לפי שומה שתוגש למזכיר הראשי בית משפט שלום רמלה.
ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים 2/3/10 טז אדר תש"ע

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים
ניתן היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום ברמלה

02 מרץ 2010
ת"א 2178-08 קדר נ' ביטון ואח'
1 מתוך 23









א בית משפט שלום 2178/08 יצחק קדר נ' שלמה ביטון, שלה ביטון, שלה ביטון (פורסם ב-ֽ 02/03/2010)