פסקי דין על מנאר חוסיין מנאסרה

22367-07/09 פ     02/03/2010




פ 22367-07/09 מדינת ישראל נ' מנאר חוסיין מנאסרה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקצרין



02 מרץ 2010

ת"פ 22367-07-09 מדינת ישראל
נ' חוסיין מנאסרה






בפני

כב' השופטת
ברכה סמסון

המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
מנאר חוסיין מנאסרה



החלטה

1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 15.8.08, סמוך לשעה 1:00, בצומת דליות ברמת הגולן, נסע ברכב בו נמצאו 7 קוצי דורבן. העבירה המיוחסת לו הינה החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955.

2.
טרם ההקראה של כתב האישום, טען סנגורו של הנאשם שתי טענות מקדמיות, והן:

א. הנאשם נשפט בתיק 7151-09-08 בבית משפט זה בגין אחזקת דורבן שחוט ביום 30.5.08
דהיינו כחודשיים לפני האירוע בתיק הנוכחי. מאותו אירוע נותרו קוצי הדורבן שנמצאו ברכבו ביום 15.8.08.

ב. מדובר ב"זוטי דברים". אין המדובר בדורבן, אלא ב-7 קוצי דורבן, אשר אינן מצדיקות הגשת כתב אישום נגד הנאשם.

3.
בהסכמת הסנגור, תגובת המאשימה הוגשה בכתב.

4.
בתגובתה טוענת ב"כ המאשימה, כי בדיקת טענתו הראשונה של הנאשם מעלה, כי מדובר בשני כלי רכב שונים. ברכב מס. 4757700 מסוג מזדה בצבע כסף נמצא דורבן שחוט ביום 30.5.08 ובגין כך נשפט בת.פ. 7151-09-08.
לעומת זאת, 7 קוצי הדרבן בתיק הנוכחי נמצאו ברכב אחר מסוג שברולט מס. 9725410.

בנוסף, בשני חיפושים שנערכו באירוע הראשון נמצאו פנס, נבוט ועוד, אך לא נמצאו קוצים. מכאן שמדובר באירוע אחר, ולא באותו אירוע.

5.
בתיק הנוכחי מדובר בקוצי דרבן שהינם חלק מחיית בר על פי הגדרתה בחוק. תכלית החקיקה, המדיניות והמטרות שהחוק נועד להגשים הינם שמירה על חיות הבר ובמציאת 7 קוצי דורבן יש יותר ממידה מינימאלית של סכנה לערך חברתי מוגן.

דיון
.
6.
באשר לטענה הראשונה, הואיל ומדובר בשני כלי רכב שונים אשר שימשו את הנאשם במועדים שונים, המסקנה המתבקשת הינה, כי אין המדובר באותו אירוע ובאותו עניין בגינו נשפט בעבר. לפיכך, דינה של טענה זו להדחות.

זוטי דברים.
7.
טענתו השנייה של הנאשם, הינה כי העניין נכנס לגדר "זוטי דברים", אשר אינם מצדיקים קיום ההליך. כזכור, מדובר בשבעה קוצי דורבן שנמצאו ברכב הנאשם.

8.
אין המדובר בטענה מקדמית. רשימת הטענות המקדמיות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב – התשמ"ב 1982] אינה כוללת טענת זוטי דברים.

מדובר בטענת הגנה, שמקורה בסעיף 34 י"ז לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, שזה לשונו: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו לאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".


בע"פ 1720/95, מדינת ישראל
נ' מנשה יוסף [פדאור (לא פורסם) 96(2) 180], אומר בית המשפט:

"... בראש ובראשונה יש להדגיש כי הקונטקסט בו מצויה הוראה חדשה זו הינו בפרק ו' לתיקון 39, שכותרתו 'סייגים לאחריות פלילית'. סימן א' לפרק זה מכיל את סעיף 34 ה', המורה כי: 'מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית'... בין היתר דנים סעיפים אלה (סעיפים 34 ו'-34 כ' – ב.ס.) בסייגים לאחריות פלילית בשל קטינות, היעדר שליטה, אי שפיות... לפיכך נראה לכאורה, כי הדברים אמורים בטענת הגנה שנטל הוכחתה על הנאשם, המבקש להישען עליה, והרמת הנטל משמעותה זיכוי הנאשם מהאשמה שיוחסה לו..."




ובהמשך:

"ההגנה הנדונה היא הגנה מהותית ולא דיונית, וקבלתה מחייבת זיכויו של הנאשם, ולא סגירת או ביטול התיק בלבד... מאחר ומדובר בהגנה פלילית מהותית, הפוטרת נאשם מאחריות פלילית, הרי שנטל הוכחתה על הנאשם, ועל השופט לקבל תמונה מלאה של כל הנסיבות הדרושות, בטרם יגיע לכלל החלטה אם לקבל טענת הגנה זו, ואם לאו. לפיכך, ניתן להגיע בד"כ להחלטה בסוגייה זו רק לאחר שמיעת המשפט והבאת הראיות, וזאת בין אם הנאשם כופר בעצם עשיית המעשה, ובין אם הוא מודה בעשייתו... אין המדובר, אפוא, בטענה מקדמית..."

9.
מכאן, שאין לדון בטענה זו בשלב בו הועלתה, אלא יש לדון בה ככל שהנאשם יטען טענה זו, לאחר הבאת הראיות של הצדדים.

10.
לאור האמור, בשלב זה הטענות המקדמיות נדחות.

ניתנה היום,
ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, במעמד הצדדים.








פ בית משפט שלום 22367-07/09 מדינת ישראל נ' מנאר חוסיין מנאסרה (פורסם ב-ֽ 02/03/2010)