פסקי דין על סימה (שמחה) גולן | פסקי דין על זכריה מנסור / מנצור | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על אמין לחאם ואח' |

33699-11/09 תק     26/02/2010




תק 33699-11/09 סימה (שמחה) גולן נ' זכריה מנסור / מנצור, כלל חברה לביטוח בע"מ, אמין לחאם ואח'




5



st1\:*{behavior: }
5

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



26 בפברואר 2010

ת"ק 33699-11-09 גולן נ' מנסור ואח'






בפני

כבוד השופט
גדעון ברק


התובעת

סימה (שמחה) גולן
– ת.ז. 54853189


נגד


הנתבעים

1. זכריה מנסור / מנצור
– ת.ז. 054356241
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. אמין לחאם – ת.ז. 036890259
4. הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



1.
א.
עסקינן בתאונת דרכים בו נפגע רכב התובעת ולפי טענתה, נפגע רכבה
מאחור על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "מנסור"). הנתבע 2 (להלן: "לחאם") אשר נסע אחרי רכבו של מנסור פגע ברכבו של מנסור.

בתביעה זו תובעת התובעת את כל הנתבעים לשלם לה את נזקיה בסך של 11,550 ₪, הכולל את ערכו של הרכב בסך של 10,650 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 900 ₪.


ב.
מנסור והמבטחת שלו (להלן: "כלל") הגישו כתב הגנה משותף, בו נטען כי מנסור נסע בנתיב הימני ביותר והתובעת הייתה כל העת בנתיב הנסיעה האמצעי – משמאל לרכבו של מנסור. לפתע וללא כל התראה מוקדמת, סטתה התובעת לנתיב נסיעתו של מנסור והחלה לנסוע רוורס, בלמה בתפאומיות ונעצרה ומאחר ומנסור לא הספיק לבלום אחריה הוא פגע בה.

לכן, סבורים נתבעים אלה, שהאחריות לתאונה רובצת על התובעת.


ג.
א)
לחאם הגיש כתב הגנה נפרד מהמבטחת הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן:

"הראל"
).

לחאם טוען, שהוא עצמו לא הבעלים של הרכב בו נהג ולכן הוא סבור שאין לחייבו בתשלום פיצויים לתובעת.

לגופו של עניין, מתאר לחאם את קרות התאונה כך: מנסור עצר את רכבו באופן פתאומי באמצע הכביש וחסם את נסיעת רכבו של לחאם. לחאם הופתע מעצירה פתאומית זו.

כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב שהיה נהוג על ידי לחאם בחלקו הקדמי ולכן סבור לחאם שאין להטיל עליו אחריות בגין קרות התאונה.


ב)
הראל, טוענת, שאין לה יריבות עם התובעת ודין התביעה נגדה להידחות. עוד נטען, כי ברכב המבוטח אצלה, נהג לחאם אשר לא מלאו לו 24 שנים ביום התאונה ולכן משלא עמד לחאם בהגבלת הפוליסה – אין להטיל אחריות על הראל – משום שלא היה כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון.

2.
לאחר שמיעת העדויות של המעורבים בתאונה ולאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני קובע כי האחריות לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת רובצת על מנסור – זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
התובעת חוזרת על גרסתה בבית המשפט ומציינת כי מנסור נסע אחריה, אחריו נסע לחאם ופתאום הרגישה מכה בחלק האחורי של רכבה. התובעת דוחה את טענותיו של מנסור, שכאילו היא סטתה, וטוענת שלא סטתה, לא עצרה ונסעה כל הזמן ישר.

התובעת מעידה, כי הרגישה רק מכה אחת. היא גם מכחישה שהתבלבלה בדרך.


ב.
מנסור העיד בבית המשפט, תוך שהוא נעזר בתרשים נ/1. לפי אותו תרשים, נסעו

הרכבים של מנסור ושל לחאם זה אחרי זה, בעוד שהתובעת נסעה בנתיב שמשמאל

להם.

מנסור ממשיך ואומר, כי התובעת, למעשה עברה אי תנועה והגיעה למקום המסומן
x
ואז הוא נסע במהירות של 70 קמ"ש ואילו לחאם נסע במהירות של 20 קמ"ש מאחוריו.

אינני מקבל טענה זו, שכן אם מנסור נסע במהירות של 70 קמ"ש מדוע היה על לחאם לנסוע רק 20 קמ"ש? ושאלה אחרת היא, כיצד ידע מנסור מהירות נסיעתו של לחאם, כאשר זה נסע מאחוריו? מכל מקום, לטענתו של מנסור, כאשר התובעת הגיעה אל אותו מקום המסומן ב-
x
היא חזרה לאחור על מנת להשתלב ונעמדה על אי התנועה וכאשר היה במרחק של 12 מ' ממנה, היא פרצה לנתיב נסיעתו (במקום המסומן 4 בתרשים).

מנסור מודה, שהוא פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת ולאחר מכן פגע לחאם ברכבו של מנסור (עמ' 2 לפ', ש' 17- 22).

לאור מהות הפגיעה ברכב התובעת וברכבו של מנסור, אני קובע כי מנסור נסע במהירות שלא הייתה מתאימה לתנאי השטח וזו גם הסיבה שלא יכול היה לעצור את רכבו ופגע בעוצמה הן ברכבו והן ברכב התובעת.


ג.
ברכב התובעת נסע גם חברה, מר נפו ארמונד, אשר העיד מטעמה בבית המשפט (להלן: "ארמונד").

בדבריו של אדמונד, אין משום עדות לשמע, אלא שכבר בתחילת דבריו, מנסה הוא לשבח את צורת נהיגתה של התובעת ואף מביע את דעתו ושואל, איפה שמירת המרחק של מנסור.

עד הבא לבית המשפט, חייב להעיד על עובדות ולא להביע דעה ולקבוע ממצאים- אם הוא לא מוזמן כעד מומחה.

ארמונד העיד גם, שרכבו של מנסור פגע בחלק האחורי של רכב התובעת, אך על כך אין מנסור חולק.


ד.
לחאם לא אמר הרבה לגבי האופן בה קרתה התאונה, אלא השלים את דברי מנסור, ואמר בקצרה, שהתובעת: "נעצרה בנתיב, חזרה הוא נכנס בה ואני נכנסתי בו." (עמ' 3 לפ', ש' 12).

אין לו ל-לחאם גרסה ברורה לגבי אופן נסיעתה של התובעת, אלא הוא נסמך על השערות בלבד, שכן בכתב ההגנה מציין לחאם: "ככל הנראה עקב כניסת רכב התובעת אשר ניסתה להשתלב לנתיב נסיעת הנתבע 1 (מנסור-ג.ב.) וחסמה את המשך נסיעתו"? (סעיף 3 לכתב ההגנה).

גם בבית המשפט אומר לחאם: "כנראה התבלבלה בדרך" (עמ' 3 לפ', ש' 18, ההדגשות הנ"ל שלי-ג.ב.).

3.
א.
לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי מנסור אחראי לנזק שנגרם למכונית התובעת ולכן אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעת את סכום הנזק בסך של 11,550 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.


כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1, 2 באופן סולידרי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


ב.
אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבעים 3, 4 זאת משום, שאין חולק שרכבו של לחאם פגע ברכבו של מנסור, ברם אין עדות של אף אחד מהמעורבים בתאונה, שרכב התובעת נפגע פעם באופן ישיר על ידי רכבו של מנסור ולאחר מכן נפגע שוב עקב פגיעתו של לחאם ברכבו של מנסור.

התובעת מציינת שהיא הרגישה רק מכה אחת – היא המכה שפגע מנסור ברכבה ואין כל ממצא אחר על הדיפת רכבו של מנסור על ידי רכבו של לחאם לעבר מכוניתה של התובעת.
לחאם מציין בעדותו, שמנסור פגע ברכב התובעת והוא פגע ברכבו של מנסור.

לכן, החלטתי לדחות את התביעה נגד הנתבע 3 בשל הנימוקים הנ"ל ונגד הנתבעת 4 בקבלי את טענתה, שבעת גרם התאונה על ידי לחאם לא עמד לחאם בהגבלת הפוליסה ולכן אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון.


אינני מחייב את התובעת בהוצאות נתבעים אלה – למרות שהתביעה נגדם נדחתה, משום שאין להוציא מכלל אפשרות, שהתובעת סברה שבעצם פגיעתו של לחאם ברכבו של מנסור – יש לו מעורבות ישירה גם כלפיה.

ניתן היום 26.2.10 (יב' באדר התש"ע) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 33699-11/09 סימה (שמחה) גולן נ' זכריה מנסור / מנצור, כלל חברה לביטוח בע"מ, אמין לחאם ואח' (פורסם ב-ֽ 26/02/2010)