פסקי דין על דלאל ח'ניפס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1723-05/09 בל     23/02/2010




בל 1723-05/09 דלאל ח'ניפס נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



23 פברואר 2010

ב"ל 1723-05-09 ח'ניפס נ' המוסד לביטוח לאומי





בפני

כב' סגנית הנשיא איטה קציר


המערערת

דלאל ח'ניפס


נגד


המשיב

המוסד לביטוח לאומי





פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.3.09
(להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת כי אין החמרה במצבה של המערערת (להלן: ההחלטה).

2.
תמצית טענות המערערת

2.1
היה על הוועדה להעניק נכות בשיעור גבוה משקבעה וזאת לאור רגישות, נפיחות והגבלה קשה בתנועות.
2.2
כמו כן היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות בגין צלקות מכערות, רגישות ומכאיבות וזאת בשיעור 10% נכות.
2.3
ישנה סתירה בין הממצאים העובדתיים שהונחו בפני
הוועדה לבין קביעת הוועדה בפרט נוכח בדיקת מיפוי עצם מיום 21.6.09 שהיא מאוחרת למועד התכנסות הוועדה, אולם מעידה על קיומה של בעיה פוסטטראומטית בקרסול שמאל שגורמת לכאבים.

3.
תמצית טענות המשיב:

3.1
הוועדה התכנסה לדון בתביעה להחמרה, הוועדה מצאה כי אין סימני דלדול שרירים, כי התנועתיות ללא הגבלה, כי האיחוי בשבר שבקרסול מלא ובהתאם לממצאיה קבעה כי אין החמרה במצבה של המערערת. הטענות שחברי טען בדיון כעת הן בנוגע לצליעה ולנפיחות בקרסול הן טענות שברפואה.

3.2
אין טעות בכך שהוועדה לא מתייחסת לבדיקה שטרם בוצעה במועד התכנסותה.

3.3
הוועדה מתייחסת לצלקות וטוענת שהצלקת היא בצבע העור ולא רגישה למישוש. הוועדה מציינת כי הצלקת הן חיוורות, בצבע העור, לא רגישות למשוש משמע אינן מזכות את המערערת בנכות לפי התקנות. זאת ועוד הצלקות אינן חלק מתעודת ההחמרה שכן הצלקות הן מניתוח קיבוע שבוצע עוד טרם ההחמרה, והוועדה טרם ההחמרה כבר קבעה כי הצלקות חלקות ולא מכאיבות ולא מכערות, משמע אינן מזכות בנכות.

דיון והכרעה:
4.
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה

פסק דין
בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לד' 213).
5.
על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.
6.
לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.
7.
לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני
הוועדה, ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.
במסגרת ישיבתה מיום ה-29.3.09 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין:
"כואבת רגל שמאל, מידי תקופה עושה פיזיוטרפיה. נוטלת כדורים נגד כאבים אותם מקבלת מהרופא שעושה את הטיפולים".
9.
הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

"בבדיקה: ללא סימני דלדול בשרירי גפיים תחתונות, היקף שוקיים שווה בנקודות זהות. צלקת ניתוחית חיוורת באורך 9.5 ס"מ בצד החיצוני ו – 4.5 ס"מ בצד הפנימי של קרסול שמאל בצבע עור, לא רגישה למישוש, תנועתיות במפרק טיביו טלארי ללא הגבלה במפרק סובטלארי ואצבעות ללא הגבלה. בצילום רנטגן מיום 22.9.08 מ/א שיחזור פתוח וקיבוע פנימי. שבר פטישוני בקרסול שמאל עם איחוי מלא, עמדה אנטומית ללא מעורבות של מפרק טיביו טלארי". (ההדגשה הוספה א.ק ).
10.
במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית מהיום ובדיקת דימות קובעת הוועדה כי לא חלה החמרה במצב".
11.
משכך ולאור האמור לעיל מחליטה הוועדה לדחות את הערר.
12.
באשר לטענת ב"כ המערערת לפיה היה על הוועדה להעניק נכות בשיעור גבוה מזה שקבעה, אזי הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.
13.
הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ומחליטה לסמוך החלטתה על ממצאי בדיקתה. לעניין הצלקות מציינת הוועדה כאמור כי צלקת אחת הינה חיוורת ואילו האחרת הינה בצבע עור. כמו כן מציינת הוועדה כי הצלקות אינן רגישות למישוש ואינן מגבילות תנועתיות ומשכך ולאור האמור קובעת לאור ממצאי בדיקתה התקינה גם ביחס לצלקות כי אין מקום לקביעה להחמרת מצב בעניינה של המערערת.
14.
באשר לטענת ב"כ המערערת לפיה בדיקת מיפוי מיום ה-21.6.09 שהינה מאוחרת למועד התכנסות הוועדה מעידה על בעיה פוסטטראומטית בקרסול שמאל שגורמת לכאבים, אזי הלכה פסוקה היא שאין הוועדה מחוייבת להתייחס למסמכים שהם מאוחרים למועד התכנסותה ומאחר ואין חולק כי בדיקה זו בוצעה לאחר מועד התכנסות הוועדה, אזי לא היה מקום להתייחס לזה.
15.
כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינה של המערערת טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפני
ה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, כשעל חבריה מינו אורתופד וכירורג פלסטי מתחום הפגימות עליהם התלוננה המערערת, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני
הוועדה – שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול בדיקתה העדכנית של הוועדה את המערערת– מצביע על כך שמדובר בטענות מתחום הרפואה שבית הדין לא יתערב בהן.
16.
קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה.
17.
העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפני
ה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.
18.
לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.
19.
אין צו להוצאות.

20.
הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט'
אדר תש"ע, 23 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














בל בית דין אזורי לעבודה 1723-05/09 דלאל ח'ניפס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/02/2010)