פסקי דין על אכרם מרזוק | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על מרזוק מוחמד עבד אלחפיז |
17077-01/09 תאמ 07/03/2010
תאמ 17077-01/09 אכרם מרזוק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מרזוק מוחמד עבד אלחפיז
בית משפט השלום בחיפה
07 מרץ 2010
תא"מ 17077-01-09
מרזוק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
ואח'
בפני
כב' השופטת
שולמית ברסלב
התובע
אכרם מרזוק
ת.ז. 027596667
נגד
הנתבעים
1 מנורה חברה לביטוח בע"מ
2 מרזוק מוחמד עבד אלחפיז
ת.ז. 059521914
פסק דין
1.
עסקינן בתביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 15/7/08 (להלן "התאונה")
כאשר לטענת חברת הביטוח המדובר בקנוניה.
התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.
2.
עיקר טענות התובע הן כדלקמן:
2.1
הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע") נסע לאחור, לא הבחין ברכב התובע אשר חנה
באותו רחוב/חצר ופגע בו בעוצמה רבה בצדו אחורי ימני.
2.2
כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובע נזק בסך (קרן) של 9,182 ₪ לפי חוות דעת
שמאי מטעמו (להלן "חוו"ד השמאי") וכן הוא נשא בעלות שכר טרחת שמאי
בסך (קרן) של 800 ₪.
2.3
אמנם התובע והנתבע הינם בני דודים רחוקים אך אין בהיותם קרובי משפחה
כדי להוות טעם לדחיית תביעה.
2.4
כך גם בשים לב לתנאי השטח, גם אם נפלו כשלים בתיאור האירוע הרי שאין
למצוא זאת לחובת התובע, שהודה שלא ראה את התאונה, ויש לקבל את הודאת
הנתבע כי פגע ברכב התובע.
2.5
המדובר בכלי רכב של המשפחה.
3.
הנתבע מס' 2 לא הגיש כתב הגנה או תצהיר מטעמו.
יחד עם זאת בעדותו אישר הלה את התרחשות התאונה, אחריותו לאירוע ואת הנזק שנגרם לתובע כמופיע בחוות דעת השמאי ובתמונות שהוצגו וסומנו ת/2.
הנתבע העיד עוד כי לאחר התאונה תיקן, על חשבונו, את כלי רכבו, מאחר ולא היה לו ביטוח מקיף. הנתבע הוסיף וטען כי במהלך 20 שנה הוא מבטח את כלי רכבו ללא כל תלונה ועצם עובדה כי המדובר בבן דודו לא צריכה לפגום בחבות חברת הביטוח.
4.
עיקר טענת הנתבעת מס' 1 (לעיל ולהלן "חברת הביטוח") הן כדלקמן:
4.1
המעורבים בתאונה הם בני משפחה אחת ולאחר שחזור נסיבות האירוע עמם לא
ניתן להשתכנע באמיתות התאונה ונסיבותיה.
4.2
בעדויות התובע והנתבע היו אי התאמות המצטרפות לסתירות שהתגלו
בגרסאותיהם ביחס למועד בו ארעה התאונה (שבת או אמצע שבוע, יום ג'
(15/7/08) כמופיע בהודאה - או יום ה' (10/7/08) כמופיע באישור אי הגשת
תביעה); האם התובע ראה או לא ראה את התאונה; והאם הנתבע נכנס לבית
בטרם התאונה או לאו.
4.3
קיים חשש לניסיון לתיאום עדויות בפרט משהתובע הודיע לנתבע שהחוקר בדרכו אליו והתובע הודה בכך.
4.4
כך גם צד ג' שבביתו התארחו הצדדים בעת האירוע לא הובא לעדות למרות שניתן היה לעשות כן בנקל.
4.5
מעבר לכך, לא הובאה כל ראייה לנזק שנגרם לרכב הנתבע, חשבונית תיקון או
תמונות ואפשרות חברת הביטוח לבדוק את הנזק לרכב הנתבע נכשלה.
4.6
זאת ועוד. התובע אינו הבעלים של הרכב אלא אשתו ועל כן אין יריבות בינו לבין
הנתבעים.
5.
ויאמר מיד - לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות; וכן את החוקר מטעם חברת הביטוח; ולאחר שבחנתי את הראיות שבפני
כמו גם את טענות הצדדים - דין התביעה להתקבל.
6.
הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח מוטל על כתפי התובע המבקש להסתמך על קיומו של כיסוי ביטוחי, בעוד הנטל להוכיח את טענת התרמית מוטל על כתפי חברת הביטוח. כאמור ב-ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשום הובלות בע"מ (2006), בו אומצה הגישה לפיה נטל השכנוע לעניין היסוד השלילי רובץ על חברת הביטוח:
"...סבורה אני כי חזקת החפות משמעה שהמבוטח אינו צריך לשלול מראש את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא דורש את תגמולי הביטוח, רק בשל טענתה הסתמית של חברת הביטוח כי ידו הייתה במעל. ערה אני לכך שגם כאשר המבוטח נדרש להוכיח רק את האירוע המוגדר, הוא עלול להידרש להוכיח כי לא עשה מעשים בעלי אופי פלילי... כאשר מדובר בהוכחת האירוע המוגדר עצמו, זוהי תוצאה בלתי נמנעת של הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", לפיו על התובע רובץ נטל השכנוע ביחס לעילת תביעתו. עם זאת, מרגע שהוכיח המבוטח כי התרחש האירוע המוגדר, אין להדביק לו תווית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח היפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך.
... גישתי לפיה נטל השכנוע לעניין גרימת המבוטח במתכוון לקרות מקרה הביטוח רובץ על חברת הביטוח, אין משמעה הקלה על המבוטח בנטל המוטל עליו להוכיח את יסודות עילתו, היינו, את האירוע העובדתי המוגדר, הוא היסודות החיוביים של תביעתו. כפי שציין הנשיא שמגר, על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו... ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק".
(וראה גם: ע"א (חיפה) 5109/07, פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2009); ע"א (ת"א)2353/04, אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (2009); רע"א 630/07, חממה מאיר סחר 1991 בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2007)).
7.
תיאור התאונה על ידי התובע היה עקבי -
7.1
בהודעת התובע לחברת הביטוח מיום 23/7/08 (הוצג וסומן ת/3) מתוארת
התאונה כדלקמן:
"תאריך האירוע 15/07/08 [קיימת מחיקה על גבי התאריך - ב.ש.] ... מקום ערערה ...
תיאור המקרה: הרכב המבוטח היה בחניה רכב צד ג' התדרדר בנסיעה אחורנית ופגע ברכבי מאחור"
.
7.2
בעדותו בפני
החוקר הביטוח אמר התובע (הוצג וסומן נ/1):
"ש.ת. החנתי את הרכב אצלו
[אצל צד ג' - ב.ש.] ליד הגן ילדים, הרכב שלי חונה טיפה בירידה עם הפנים לירידה בצד של הבית שלו היו שם אולי עוד רכבים.
ש.ת. אני הייתי בתוך הבית שהמקרה קרה.
ש.ת. מוחמד מרזוק שהוא בן דוד שלי אבא שלו ואבא שלי אחים, טלפן לעווני סתם ושמע שאני שם והחליט גם לבוא. הוא בא ישב, שתינו קפה. הוא היה בערך 20 דקות והוא התווכח עם עווני על כסף או משהו כזה ויצא בעצבים אני לא יודע איך הוא בדיוק חנה את הרכב שלו.
ש.ת. אחרי שהוא יצא שמענו פתאום "בום", אני יצאתי וגם עווני יצא והוא התחיל לקלל ואמר שהוא יתקן את הנזק שלי. הוא נסע אחורה במקום קדימה וגם לו נגרם נזק בחלק האחורי, היה לו נזק בפנס בטמבון ובבגאז.
... ש.ת. לא היו עדי ראיה למקרה כמה שידוע לי...
... ש.ת. אני לא יודע באיזה מרחק זה היה שהוא נסע אחורה.
ש.ת. זה היה בקיץ, באור יום...".
7.3
בתצהיר התובע מיום 29/6/09 מתואר האירוע כדלקמן (הוצג וסומן ת/1):
"בתאריך 15/07/08, הייתי אצל קרוב משפחה והיה נוכח גם הנתבע 2 לאחר זמן מה הנתבע 2 יצא לדרכו ברוגז עקב ויכוח עם הנוכחים. לאחר מספר שניות שמענו רעש (בום) חזק התנגשות כלשהיא, יצאנו לכיוון הרעש שהגיע מצד הרחוב על מנת לראות מה אירע שם, ואז התברר לי כי אירעה תאונת דרכים עת שהנתבע 2 נהג ברכבו ונסע בו אחורנית וכנראה בצורה פזיזה, בלתי זהירה, רשלנית, לא הבין ברכבי אשר היה חונה, שומם אדם, באותו רחוב ו/או חצר והוא פגע בעוצמה רבה מאוד בצידו האחורי הימני של רכבי וגרם לו נזקים קשים...".
7.4
התובע העיד בפני
(ראה: עמ' 1 לפרוטוקול שורות 22-25) כי:
"אני חניתי אצל חבר, יש ירידה. אני חניתי צמוד לבית ויש שם עמוד בחניות. החניתי צמוד לעמוד ממש צמוד לבית. הפנים של הרכב לא היה לכוון הבית. איני יודע היכן חנה הנתבע 2. הוא יצא משם ברוגז היה סיפור על כסף. האדם שהייתי אצלו היה חייב לו כסף. האוטו שלי נשאר במקום. אני מתקן האוטו שלי זז והמכה היתה פגוש אל פגוש...".
7.5
ובחקירתו הנגדית על ידי ב"כ חברת הביטוח (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול שורות 1-
17):
"ש. התאונה מתי קרתה באמצע או סוף שבוע?
ת. אני חושב באמצע שבוע.
ש. בבוקר או בלילה?
ת. משהו אחר הצהריים.
ש. מה הקשר שלך לאדם שהיית אצלו בביקור?
ת. משפחה.
ש. לטענתך בן דודך הנתבע נכנס לבית ולאחר מכן יצא החוצה?
ת. כן.
ש. האם הוא לבקר בהפתעה או שהוא הודיע?
ת. איני יודע.
ש. כמה זמן הוא בערך בפני
ם?
ת. כחצי שעה, 20 דקות.
ש. אף אחד לא ראה התאונה?
ת. לא זוכר בדיוק האם היו אנשים, זה כביש ובטח ראו אנשים.
ש. כשיצאת החוצה היו אנשים?
ת. היו אנשים אבל אני לא הסתכלתי כי הייתי בשוק".
מצאתי את עדותו אמינה בפרט משהשיב והודה גם מקום בו התשובות לא הטיבו עימו (כך למשל לעניין אי ראיית התאונה, שיחתו עם הנתבע בטרם הגעת החוקר אליו ועוד).
לא נעלם כי נוכח תנאי השטח בחנייה (שיפוע חד) התקשה התובע בניסיונו להסביר את אופן התרחשותה - אך בשים לב לכך שהתובע הודה שהוא לא ראה את אופן התרחשות התאונה אלא רק שמע את ההתנגשות וראה את כלי הרכב מיד לאחר מכן - אין בכך כדי לפגום באמינותו.
8.
הנתבע מצידו אישר כאמור את נסיבות התאונה:
8.1
בהודעת הנתבע לחברת הביטוח מיום 30/7/08 (הוצג וסומן נ/3) מתוארת
התאונה:
"תאריך המקרה 15/07/08 ...
המקום המדויק בו אירעה התאונה כפר ערערה
תיאור נסיבות המקרה: תוך כדי נסיעה לאחור לא שמתי לב ופגעתי ברכב צד ג'"
.
8.2
בהודעת הנתבע לחוקר מטעם הביטוח מיום 30/7/08 (הוצג וסומן נ/3) נאמר:
"ש.ת. אני דיברתי עם עווני כמה ימים קודם על הכסף שהוא חייב לי והגעתי אליו באותו יום בלי לטלפן אליו קודם.
ש.ת. כשהגעתי אליו הביתה צפצפתי לו והוא יצא מהבית שלו אלי ואז גם ראיתי את אכרם. גם ראיתי את הרכב של אכרם.
ש.ת. אני לא יצאתי אפילו מהרכב ולא נכנסתי, הוא אמר לי שאין לו כסף, אני התעצבנתי ורציתי לנסוע.
ש.ת. אני התחלתי לנסוע כמה מטרים אחורה בחצי סיבוב שמאלה, בירידה ברוורס, לא ראיתי את הרכב של אכרם ופגעתי בו בפינה ימנית אחורית ואצלי השמאלית אחורית, אחרי הרעש של הפגיעה שניהם יצאו אלי לכוון הרכב. התחיל בלגאן, אמרתי לו שאני אתקן לו את הרכב ושנסע לברטעה...
...
ש.ת. זה היה בשעת אחר הצהרים, היה אור בחוץ".
8.3
הנתבע העיד בפני
(ראה: עמ' 3 לפרוטוקול שורות 28 עד עמ' 4 שורה 1) כי:
"יש עליה, אני החניתי מצד שמאל של הבית במקביל, התובע עמד אנכי מתחת לבית. החניתי עם הירכתיים לכוון הרכב שלו. זה היה בסביבות שתיים, שלוש.
נכנסתי לאוטו ונסעתי במהירות, הייתי מרוגז, נסעתי אחורה.
...
אני פגעתי בו עם החלק האחורי שמאלי ממרכז הפגוש בפינה אחורית ימנית.
לא ראיתי אותו, אני נסעתי אחורה בסיבוב שמאלה בזווית של כ-45 מעלות ופגעתי מאחור".
8.4
ובחקירתו הנגדית על ידי ב"כ חברת הביטוח (ראה:
עמ' 4 לפרוטוקול שורות 12-
17):
"ש. איזה נזק לרכב התובע?
ת. מכסה בגש, טמבון.
ש. נשברו פנסים או חלונות?
ת. פנס וזכוכית מאחור.
ש. באיזה יום בשבוע זה היה, יכול להיות שזה היה בשבת?
ת. בשבת.
ש. נכנסת לבית או שדיברת עם בעל הבית כשאתה בחוץ באוטו והוא עמד בדלת?
ת. אני הייתי בתוך הבית, דיברתי איתו והתווכחנו על הכסף ויצאתי".
9.
וחשוב מכך - הממצא האובייקטיבי היחידי שבפני
, קרי: אופי הפגיעה כמשתקף מתמונות הנזק לרכב התובע (הוצגו וסומנו ת/2) וכמפורט בחוו"ד השמאי מטעם התובע ובחשבונית המס בגין התיקון תומך בגרסת השניים באשר לאופן התרחשות התאונה.
מנגד, חברת הביטוח בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה ואף לא לבקש לחקור את השמאי. מה גם שאין בדו"ח החקירה כדי לשלול את האפשרות כי התאונה התרחשה באופן זה (וראה לעניין זה גם להלן).
לעניין זה לא נעלם מעיני כי תמונות הנזק לרכב הנתבע לא הוצגו אך לעניין זה קבלתי את הסברו של הנתבע כי בהעדר ביטוח מקיף הרכב נלקח למוסך בברטעה עוד באותו יום, באופן שאין בידיו קבלה או תמונות שחשיבותן נעלמה מעיניו מאחר והיה זה המקרה הראשון בו היה מעורב (עובדה שלא נסתרה - ראה: עמ' 5 לפרוטוקול שורה 16 ולעניין בדיקת הרכב ראה גם להלן).
10.
משכך, התובע הוכיח את התשתית העובדתית הראשונית המצביעה על עצם התרחשות התאונה ועמד בנטל הוכחת היסוד החיובי הרובץ לפתחו. הסתירות עליהן הצביעה חברת הביטוח, הן שוליות ומשניות ואין בהן כדי לפגום באמינות עדותם של התובע והנתבע (ולעניין זה ראה גם להלן).
11.
האם עמדה חברת הביטוח בנטל המוטל לפתחה להוכחת היסוד השלילי?
המדובר בטענה לתרמית ועל כן מיד
ת ההוכחה הנדרשת בכגון דא גבוהה היא, כאמור ב-ע"א 292/04, כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414:
"...את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי...".
וכן ב-ע"א (חיפה) 4911/07, קליין נ' עיזבון המנוח זאב הראל ז"ל, מיום 16/6/08:
"...טענת זיוף או תרמית, מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה, אם כי הנטל הוא כמקובל במשפט אזרחי...".
(וראה: גם ת.א. (ירושלים) 8439/06, ימית א. בטחון (1998) בע"מ נ' התחנה המרכזית ירושלים ינוהל 1966 בע"מ (2008); ת.א. (ת"א) 1823/03, מנור נ' כ"ץ (2007); ת"א (תל-אביב-יפו) 1194/93, אהרן נ' בית עריף - מושב עובדים (1997); ע"א (ירושלים) 1137/96, אדיב נ' מעברי (1997); ה"פ 202/03, האפוטרופוס הכללי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (2008); ע.א. 475/81, זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589; ע.א. 6465/93, כהן נ' לנגרמן (1995);
רע"א 9713/07,
עו"ד חיר נ' סופיה (2008)
).
דעות שונות הובעו באשר לרמת ההוכחה הנדרשת בכגון דא, אך בין אם תאמר כי נדרשת חובת הוכחה שלישית שבין זו הקבועה בהליך אזרחי לבין זו הדרושה בהליך פלילי ובין אם תאמר כי קיימת מידת הוכחה אחת בהליך אזרחי - מאזן ההסתברות, אך בכגון דא יש לשים את הדגש על הרצינות ועוצמת הראיות - הרי שחברת הביטוח לא הרימה את נטל השכנוע הרובץ לפתחה.
12.
חברת הביטוח משליכה את יהבה על דו"ח החקירה (הוצג וסומן נ/6), אלא שכפי הנראה להלן אין די בכך.
12.1
החוקר חקר את התובע, הנתבע ואת צד ג' אשר בחצר ביתו התרחשה התאונה,
אך הודעת צד ג' לא הוצגה לפני.
בעדותו טען החוקר כי דיבר עימו טלפונית וצד ג' אישר שנפגשו באותה
סיטואציה אך לא מעבר לכך (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול שורות 28-30):
"ש. גם לא נעשתה חקירה של חבר או משפחה שהיה עמו ריב?
ת. שוחחתי עמו בטלפון אבל הוא היה פרווה, הוא אישר שנפגשו באותו סיטואציה ולא מעבר לזה".
מכאן, אחת משתיים - או שהחוקר לא טרח להיפגש עם צד ג' על מנת לקבל את גרסתו וזאת בניגוד לאמור בדו"ח החקירה (בו נאמר מפורשות פגישה וחקירה, ראה עמ' 2, 7, 8 לדו"ח החקירה ולא שיחת טלפון) ולמרות שהעיד כי ערך שחזור או ניסיון שחזור במקום האירוע, קרי בחצר ביתו של אותו צד ג' (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול שורות 17-18) והדבר מעלה ספיקות באשר למהימנות דו"ח החקירה ולמצער, נהיר כי החקירה לוקה בפגמים (ולעניין זה ראה גם להלן);
או שקיימת הודעת צד ג' אשר חברת הביטוח, מטעמיה היא, בחרה שלא להציגה ולא לזמן את צד ג' להעיד.
משחובת ההוכחה כי המדובר בתרמית חלה על חברת הביטוח שומה היה עליה לזמן את צד ג' לעדות והימנעותה מעשות כן תפעל לחובתה. חזקה שבעובדה, הנעוצה, בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע. לעניין זה ראה, למשל, בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736:
"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כל רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".
(וראה גם: ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602; קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1648 ואילך ו- 917; ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651; ע"פ 8994/08, פלוני נ' מ"י (2009); ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(9) 605; ע"א 795/99, אנטוני פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מדינת ישראל נ' אגבאריה מוסטפא (2006)).
במיוחד נוכח מסקנת דו"ח החקירה: "לאור מעורבות גורם שלישי (עוויני מרזוק) אנו מעלים אפשרות כי התרחש במקום אירוע תאונתי בנסיבות אחרות ואף ייתכן ללא מעורבות הרכב המבוטח" בעוד לשיטת התובע צד ג' לא ראה את אופן התרחשות התאונה - שומה היה על חברת הביטוח לוודא חקירתו המלאה של אותו צד ג' למצער, על דרך זימונו לעדות. זאת אף זאת לא נעשה על ידה.
12.2
החוקר, אשר ביקר במקום האירוע יחד עם הנתבע טען כי בהעדר רכב הנתבע
לא ניתן היה לקבוע אם האירוע הגיוני מבחינת הפרשי גבהים. טענה זו נטענה
בעלמא ובלא שבוצע שחזור של אופן התרחשות התאונה.
המדובר ברכב וולוו שנת ייצור 1995. גם בהעדר הרכב המבוטח לא מן הנמנע היה לערוך שחזור עם רכב דומה ולעניין זה אין לשעות לטענת החוקר כי (ראה: עמ' 6 שורות 31-32):
"אני חייב להתאים את שני הרכבים המעורבים, הדבר מורכב לאתר אותו סוג של וולוו זה כמעט בלתי אפשרי, כולל תיאום עם הניסיון בשטח זה כמעט בלתי אפשרי".
כך גם לא נעשה כל ניסיון לאתר את כלי הרכב המבוטח על מנת לבדקו ולבצע את השחזור. לפיכך, או שהחוקר מצא כי הבדיקה והשחזור לא יסייעו בידו לסתור את טענת התובע, הנתבע וצד ג' כי הנתבע פגע ברכב התובע; או שמצא שאין כדאיות כלכלית בעריכת השחזור בשים לב לגובה התביעה.
לעניין זה יודגש כי החוקר העיד כי התמונות שצורפו לדו"ח צולמו בחושך (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול שורה 20) - התאונה ארעה באור יום ועל כן כלל לא נהיר מדוע הביקור במקום נערך בלילה ומה תרומתו לחקר האמת.
12.3
דו"ח החקירה נעדר, אם כן, כל ממצא אובייקטיבי שיש בו כדי לתמוך בטענת
חברת הביטוח כי התאונה לא ארעה בנסיבות עליהן העידו התובע והנתבע
ובוודאי שלא בהשערה כי יתכן והתאונה היתה ללא מעורבות הרכב המבוטח.
כך או כך, אין בדו"ח חקירה זה ו/או בעדות החוקר שניכר היה במהלכה רצונו לסייע למזמינת החקירה (חברת הביטוח) כדי לעמוד בנטל הכבד, יש לאמר, המוטל על הטוען לתרמית.
ודוק: מהימנות היא מלאכתו של בית המשפט ועל כן שומה היה על החוקר להתרכז בהבאת נתונים ובכלל זה תוצאות שחזור. זאת לא עשה.
12.4
דומה שכל טענת חברת הביטוח (המופיעה כטעם הראשון להתרשמותו השלילית
של החוקר) מתמקדת בעצם העובדה - שאינה מוכחשת - כי התובע והנתבע הינם
בני דודים.
בפרט בשים לב ליחסי הכוחות בין הצדדים - אין מקום לקבלת טענה זו שמשמעה כי החרגת כל אירוע ביטוחי בו מעורבים קרובי משפחה מהכלל לפיו נטל השכנוע בדבר היסוד השלילי רובץ תמיד על חברת הביטוח (וראה גם בהיקש: בבר"ע (חיפה) 149/06, חזן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (2006).
בפארפראזה על דברי בית המשפט ב-ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006) נאמר כי 'יש טעם לפגם בעיניי שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה ביטוח בו מעורבים קרובי משפחה ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים האירוע. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח היתה במעל על מנת להביא לכם שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות לדוכן ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו. חברת הביטוח לא תצטרך להביא ראיה כלשהי על מנת להוכיח את טענתה והמבוטח יהיה חשוף לשאלות ויהיה עליו לשלול או להפריך חשדות המרחפות כצל מעליו'.
לפיכך, אין בקשר המשפחתי לכשעצמו כדי לעמוד בחובת ההוכחה המוטלת על חברת הביטוח אלא בהצטרפו לראיות נוספות אשר בהמצאתן כשלה חברת הביטוח.
12.5
ולעניין זה יודגש כי אין בסתירות עליהן מצביעה חברת הביטוח בעדויות התובע
הנתבע כדי לשנות ממסקנתי.
12.5.1
מועד התאונה - בהודעות לחברות הביטוח מטעם הצדדים מצוין יום
15/7/08 הוא יום ג'. אמנם בהודעה בדבר העדר תביעות מצוין
10/7/08 אך אין המדובר במסמך שהוצא על ידי התובע אלא במסמך
שהונפק על ידי חברת הביטוח לה הודיע התובע כי עסקינן בתאונה מיום
15/7/08.
בעדותו בפני
החוקר התובע היה זהיר ואמר "באותו יום למיטב הזכרון
שלי הייתי ביום חופש כי אבא שלי באותה תקופה היה חולה, לא זכור
בדיוק ואני נסעתי למרזוק..." (הוצג וסומן נ/1 וראה גם עמ' 3 לדו"ח
החקירה - נ/6). לעניין זה לא נעלם מעיני כי הנתבע העיד כי הוא חושב
שהיה זה יום שבת מאחר והיה זה יום חופש, אך בסתירה זו כשלעצמה
אין כדי לקעקע את גרסת התובע מה גם ששניהם העידו על יום חופש
והתובע חזר ואמר כי היום לא זכור לו במדויק.
12.5.2
זאת ועוד. התובע הודה שהתקשר לנתבע והודיע לו שהחוקר בדרכו
אליו, עובדה שלדידי לא רק שאין בה כדי לפגום באמינותו אלא היא מחזקת אותה. כך גם באשר להודעת התובע כי לא ראה את אופן התרחשות התאונה. לו בביום עסקינן יכול היה התובע על נקלה לטעון כי ראה את אופן התרחשות התאונה ולהביא גרסה התואמת במדויק את גרסתו של הנתבע ובכלל זה לעניין הדקה בה התרחשה התאונה.
12.5.3
האם התובע ראה את התאונה - התובע היה עקבי בעדותו כי בעת
התאונה היה בבית צד ג' ולא ראה את התרחשותה.
עיון בעדות הנתבע בפני
חוקר הביטוח מעלה כי הנתבע לא טען שהתובע ראה את התאונה; אלא רק שהוא ראה את התובע ולא ברור האם בעת התרחשות התאונה התובע היה בתוך הבית או מחוצה לו וראה אותה, כלשונו (ראה הודעתו - הוצג וסומן נ/2):
"ש.ת. כשהגעתי אליו הביתה
[לצד ג' - ב.ש.] צפצפתי לו והוא יצא מהבית שלו אלי ואז גם ראיתי את אכרם גם ראיתי את הרכב של אכרם...
ש.ת. לא יודע אם היו עדי ראיה למקרה זה...".
12.6
לעניין זה לא נעלם מעיני כי נפלו סתירות בגרסאות הנתבע. בפני
החוקר טען שהויכוח עם צד ג' היה בחוץ בעוד בפני
טען שהויכוח עם צד ג' היה בבית; וכן כי הנתבע טען שדיבר עם צד ג' כמה ימים קודם בקשר לחוב והגיע בלי לטלפן כדי לגבותו בעוד התובע טען שהנתבע טלפן לצד ג' שמע שהתובע שם והגיע - אך אין בסתירות שוליות ומשניות אלה כדי לפגום באמינות עיקר עדותם באשר להתרחשות התאונה (להבדיל מעובדות רקע); ובוודאי שאין בכך כדי לעמוד
בנטל הרובץ בכגון דא לפתחה של חברת הביטוח.
וקולע לענייננו האמור ב-ת"א (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח
בע"מ (2008):
"היש בסתירות ובתמיהות דלעיל, כדי להפריך גרסת התביעה כדי כך שאינה עומדת ב"מאזן ההסתברויות" הנדרש מתובע במשפט אזרחי?
לעיתים האמת העובדתית מסתתרת בתוך הפרטים, וידועה האמרה כי "השטן נמצא בפרטים הקטנים". אך לעיתים ים של פרטים וסתירות משניות ומלאכותיות עלול לערפל את התמונה…
כאמור בע"פ 5612/92, מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302 (1993):
"נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שיכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת - במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו....סתירה כשלעצמה איננה חייבת להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה... יש לעולם חשיבות לעקביות תיאוריו של עד. לצורך כך ניתן לפנות גם לנושאים שהם שוליים לסוגיה שבמחלוקת....יחד עם זאת, יש לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה מבחינת חשיבותם היחסית במסכת אירועים שלמה....".
בבואנו להעריך מהימנות עדים, יש לזכור כי לצד העד השקרן, ניתן למצוא את העד שעיקר גרסתו אמת אך הוא מתבל את דבריו בשקרים או בדברים שלו עצמו אין ידיעה אודותיהם. ".... נסיון החיים והנסיון השיפוטי מלמדים שגם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מתבל דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו. הסינון וההפרדה בין חלקים אלו הם מן המלאכות המקובלות על בית המשפט..." ...
… מה מביא עד לשקר או לומר דברים לא נכונים? הנושא ראוי למחקר בפני
עצמו...
קיצורו של דבר - לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו, יש לקבוע כי אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית".
13.
הנזק -
בסיכומיו זנח ב"כ חברת הביטוח את טענותיו לעניין זה. מה גם שהנזקים שנגרמו בתאונה אושרו על ידי הנתבע; הוצגה בפני
חוו"ד מטעם התובע וכן חשבונית מס וקבלה על ביצוע תיקון בסך של 9,182 ₪; לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים ולא נתבקשה חקירת המומחה; כך גם הוצגה בפני
קבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי (800 ₪) ולא הועלתה כל טענה לעניין גובהו.
לפיכך, גובה הנזק מאושר על ידי.
14.
בסיכומיו, טען ב"כ חברת הביטוח, ולראשונה, כי משכלי הרכב הוא בבעלות אשת התובע אין יריבות בין הצדדים ואין התובע זכאי לכל פיצוי. דין הטענה להידחות ולו מחמת הרחבת חזית לראשונה בסיכומים.
התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הצורך להקפיד על קיום ההוראות הפרוצדוראליות המהווה תנאי יסוד לניהול הליכים משפטיים, נאותים מאוזנים והוגנים וגורמת לתובענה, להיטלטל אנה ואנה, כדברי בית המשפט ב-ע"א 507/64, בטאן נ' זאבי, פד יט (4) 337: "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה...". אמנם, יש וניתן לתקן "הפגימה": "...אך אין ליתן היתר זה כדבר שבשגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא ייעשה צדק" (ראה: ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 510; וכן ראה: בש"א (ירושלים) 3385/99, בן טובים נ' ארנון (1999); ע"א 579/90, רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (3) 738; רע"א 97/87, ענתבי נ' בק, פ"ד מא (2) 698; בש"א (חיפה) 1481/02, שרפי נ' זאמל אבו מוך (2002); רע"א 2137/02, ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (2002); רע"א 1249/04, רבאח נ' רבאח (2006); ע"א 496/89, אל קאלאם נ. אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה (4) 343).
יתירה מכך. העלאת טענה זו בסיום מסכת הראיות באופן שלא יאפשר לתובע להערך בהתאם - הינה בבחינת 'מקצה שיפורים' בלתי ראוי שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ודרך מקובלת בה מצווה כל צד בנוקטו בהליכים משפטיים ודי בכך כדי לדחותה (ראה: בר"ע 305/80, שילה נ' רצקובסקי, פד לה(3) 449; ת"א (ירושלים) 673/90, טוויט נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים (1991); בש"א (חיפה) 3784/08, חג'בי חברה לבניה בע"מ נ' חברת בזק ע. סלע בע"מ (2008); רע"א 8285/07, פרפרה נ' גולדו (2008); ע"א 9447/06, פוקס נ' אלכס (2008)).
הדברים אמורים במשנה תוקף משעסקינן בהליך המתנהל בסדר דין מהיר, אשר במסגרתו נדרש כל צד לפרט את כל טיעוניו בכתב טענותיו ולתמכו בתצהיר.
למעלה מהדרוש יצוין כי המדובר בבני זוג נשואים כאשר אין כל טענה באשר לתקינות חייהם המשותפים ועל כן חלה הלכת השיתוף על כלל נכסיהם ובכלל זה כלי הרכב נשוא התובענה גם אם הרישום הפורמאלי של כלי הרכב הינו על שם האישה.
הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שהוכח כי התובע השתמש בכלי הרכב והחזיק בו במועד התאונה וההלכה כי הרישום אינו קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי גרידא הניתן לסתירה (ראה: ה"פ (חיפה) 308/02, אלחמי נ' הרואה (2003); רע"א 5379/95, "סהר" חברה ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט, פ"ד נא (4), 464; בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק ראשון עמ' 251; ע"א 492/64, יעקב לוי נ' משה וייס, פ"ד יט(1) 587; ע"א 782/86, חברת אוטובוסים מטאר נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מג(2), 564; ת"פ (חיפה) 472/02, מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן תאפל (2005)).
למען הסר ספק החוב הפסוק ישולם גם כנגד המצאת אישור האשה כי עם תשלומו לא תהיה לה כל טענה כנגד הנתבעים או מי מהם בקשר לתאונה נשוא התביעה.
15.
סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
15.1
סך של 10,286 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 27/1/09 ועד
למועד התשלום המלא בפועל; וכן
15.2
שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק והפרשי הצמדה וריבית כחוק
מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל; וכן
15.3
סכום האגרה ששולמה על ידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד
תשלומו ועד למועד השבתו בפועל.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת אישור העדר תביעות (מקור) וכן אישור אשת התובע כמפורט לעיל בסעיף 14 לידי ב"כ הנתבעת מס' 1.
לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ"א
אדר תש"ע, 07 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.
תאמ בית משפט שלום 17077-01/09 אכרם מרזוק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, מרזוק מוחמד עבד אלחפיז (פורסם ב-ֽ 07/03/2010)