פסקי דין על יונס דבאח

10735-08/09 פ     08/03/2010




פ 10735-08/09 מדינת ישראל נ' יונס דבאח





10760-08-09

בפני
כב' השופט אליקים אברהם

המאשימה:
מדינת ישראל
- נ ג ד -

הנאשם:
יונס דבאח
(עצור), ת"ז 02475785

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד ח'ורי

ב"כ הנאשם: עו"ד אורי פלדמן

הנאשם, באמצעות הליווי

הכרעת דין

מבוא
1. הנני מזכה את הנאשם זיכוי מלא מעבירות בנשק (ייצור) על פי הוראת החיקוק הראשונה בכתב האישום וזיכוי מלא מהעבירה בנשק (נשיאה והחזקה) בקשר לתכולתו של שק היוטה בו נמצא חפץ דמוי נשק מאולתר, כדורי 5.56 מ"מ ומחסנית.

2. הנני מרשיע את הנאשם בעבירה בנשק (נשיאה והחזקה) עבירה לפי סעיף 144(א)(ב)(ג3)(ג1) ככל שמדובר במטען חבלה מאולתר, הכל כמפורט להלן.

3. המאשימה הגישה נגד הנאשם כתב אישום ולפיו היא טוענת כי עובר ליום 22.7.09 שעה 21:45 ייצר הנאשם מטען חבלה מאולתר המהווה נשק על פי הוראת סעיף 144(ג)(3). בנוסף נטען כי בעת שנשא הנאשם את מטען החבלה, התפוצץ המטען וגרם לנאשם לפצע מרוטש גדול בכף יד שמאל. במהלך ההליכים המקדמים תוקן כתב האישום ובנוסף לאמור לעיל נטען כי הנאשם ייצר גם חפץ דמוי נשק מאולתר היורה כדורי 5.56 מ"מ והחזיק בו ובמחסנית ובה 28 כדורי 5.56 מ"מ. העבירות המיוחסות לנאשם הן עבירות בנשק (יצור, נשיאה והחזקה) עבירות לפי סעיפים 144(ב2)(ג3)(ג1) לחוק העונשין ו-144(א)(ב)(ג3)(ג1).

4. בשלב הסיכומים השתמע מטיעוני המאשימה כי באשר לכלי הנשק המאולתר היא מסתפקת בהרשעת הנאשם רק בעבירת הניסיון וזאת לאור עדותו של המומחה מטעמה רפ"ק פבל גבירץ.

5. אין מחלוקת כי הנאשם נפצע בידו ביום 22.7.09 בשעות הערב שכן הוא הגיע לבית החולים לקבלת טפול בידו הפגועה אלא שלנאשם גרסה שונה באשר למקור הפגיעה, לטענתו הוא נפגע מזיקוק שהתפוצץ בידו ובאשר לכלי הנשק המאולתר או התחמושת שנמצאו באזור מגוריו, כפר הנאשם בכל קשר בינו לבין אותו כלי נשק לכאורה.

6. במהלך 6 ישיבות העידו עדי התביעה הבאים: השוטרים רס"מ בועז שגב, הלאל בדר, רס"ב נג'יב אסדי, רס"ב חביב עובדיה, רס"מ סמי חרב, רס"ר אלה טוקרב ורס"ר סאמר דלה, 3 המומחים רס"מ גיא גלעד, פבל גבירץ ויהונתן רוט, שני רופאים דר' נטע רז ודר' צ'רמיסון, בן דודו של הנאשם מר נאדר דבאח ואשת אחיו גב' הודה דבאח. מטעם הנאשם העידו הנאשם והמומחה מטעמו מר שרון יוסף. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ (ביחד עם הגשת טיעונים בכתב).

השאלות הטעונות הכרעה
7. בשתי זירות נמצאו 3 סוגי ממצאים: ליד ביתו של הנאשם נמצאו צינורות מתכת, שולחן עבודה עליו מלחציים ועליהם שרידי אבק שריפה. על שביל נמצא צינור שקצהו מבוקע ובסמוך אליו שק יוטה ובו חפץ דמוי כלי נשק מאולתר, מחסנית וכדורים.

8. לגבי הצינור המבוקע והחפץ שנמצא בתוך השק יש לבחון האם מדובר בנשק כהגדרתם בחוק, לגבי שלושת סוגי הממצאים יש לבחון האם קיים קשר כל שהוא בינם לבין הנאשם והאם הם היו בשלב מסוים בחזקתו או בשליטתו.

9. המאשימה טוענת כי הצינור שנמצא בשטח אינו צינור תמים, אלא מטען חבלה מאולתר שהתפוצץ בעת הפעלתו ע"י הנאשם, טענה זו מחייבת תשובות לשאלות האם מדובר במטען חבלה והאם הוכח כי היה בידי הנאשם שכזכור נפצע בידו.
10. לשם מציאת קשר בין פציעת הנאשם לבין אותו צינור יש לדון בין השאר בכתמי דם שנמצאו באזור וברסיס מתכת שנמצא בידו של הנאשם שנפגעה. דהיינו האם כתמי הדם הינם של הנאשם והאם רסיס המתכת הינו חלק ממטען החבלה שהתפוצץ זאת בנוסף לבחינת טענת הנאשם כי נפגע מזיקוק שהתפוצץ בידו.

11. באשר לתכולת שק היוטה, המאשימה טוענת כי הוא היה בחזקת הנאשם, בין השאר בשל קרבתו למטען לכאורה שהתפוצץ. השאלה היא האם הוכח כי הנאשם ידע על קיומו של שק היוטה לרבות ידיעה לגבי תכולתו. במידה והתשובה חיובית יש לבחון האם החפץ יוצר על ידי הנאשם כטענת המאשימה (או היה ניסיון לייצרו) והאם הוא מהווה כלי נשק. הנאשם כופר בידיעה על קיומו של שק היוטה או בקשר כל שהוא אליו.

12. באשר לאבק השריפה, המלחציים וצינורות המתכת, המאשימה מבקשת לקשור את הנאשם אליהם ובכך לבסס את העבירה של יצור מטען חבלה שנמצא בזירה האחרת. הנאשם כופר בקשר כל שהוא לאותם מלחציים או לאבק השריפה.

13. לנאשם טענה בדבר מחדלי חקירה רבים אותה יש לבחון.

דיון
האם הנאשם קשור לשולחן העבודה, מלחציים ולאבק השריפה שנמצאו ליד ביתו
14. המאשימה והעדים מטעמה חילקו השטח בו נמצאו הממצאים השונים לשתי זירות (בשל המיקום והעיתוי בו נמצאו), ר' חוות דעתו של רס"מ גיא גלעד ת/11.

15. בזירה מס' 1 נמצאו מספר צינורות מתכת, תרמיל תחמושת נק"ל, שולחן עבודה, מלחציים ועליהם גרגרי חומר מסוים, (ת/11). גב' שרה אברמוביץ-בר מהמחלקה לזיהוי פלילי במטא"ר בחנה את הגרגרים שנמצאו במקום והגיעה למסקנה כי מדובר באבק שריפה, (ת/20 סעיף 1, חוות דעתה הוגשה בהסכמה).

16. המאשימה לא מייחסת לנאשם עבירה מסוימת בקשר לאבק השריפה, אלא שהיא מבקשת לטעון כי אבק השריפה שהיה על המלחציים היה בחזקת הנאשם ושימש אותו ליצור מטען הצינור שהתפוצץ ביום 22.7.09. עדותו של מומחה המאשימה, רס"מ גיא גלעד ניתקה כל קשר בין המלחציים לבין מטען הצינור ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 14:
"ב-19.8 ביקרתי בתחנת כרמיאל וביצעתי בדיקה על גבי אותם מלחציים שנתפסו ע"י התחנה החוקרת. לקחתי צינור דומה לצינור הזה וביצעתי לחיצה באמצעות המלחציים על מנת להשוות את סימני הלחיצה, על מנת שיתנו לי אינדיקציה ראשונית, כי זה לא תחום המומחיות שלי, אלא לקבל אינדיקציה ראשונית לראות אם הלחיצה דומה. ברגע שראיתי שהיא לא דומה, לא המשכנו את הבדיקה...".
ובעמ' 22:
"עו"ד פלדמן: למען הסר ספק, אין קשר בין אותם כדורים, חומר נפץ שיש בו אותם כדורים, או אותם מלחציים שנמצאו בזירה מס' 1, לבין מה שאתה טוען שקרה פה בצינור הזה? אין קשר? לא מבחינת המלחציים, לא מבחינת סוג החומר נפץ, ולא מבחינת סוג הפיצוץ שיכול להיגרם?
ת: אין לי ממצאים שיכולים להצביע על קשר".

17. תמוה בעיניי מדוע לא חזרה בה המאשימה מהאישום מיד לאחר דברים אלו (מאחר ודבריו של רס"מ גיא גלעד בוודאי היו ידועים למאשימה כבר בתחילת הדרך, תמוה בעיניי מדוע היא ניסתה לייחסם לנאשם מלכתחילה).

18. למאשימה אין כל ראיה הקושרת את הנאשם לאבק השריפה שנמצא במקום או לפריטים האחרים: שולחן, מלחצים וצינורות. טענת המאשימה בנושא זה תלויה על בלימה, עדות בן דודו של הנאשם מר נאדר דבאח שמסר בהודעתו המשטרה ת/29 כי חודש לפני האירוע ראה את הנאשם "מכניס מוט ברזל קצר בעובי ס"מ בערך לשולחן ומכופף אותו", אמירה שאין בה דבר.

19. בחינת מיקום גרגרי אבק השריפה כפי שנראה למשל בתמונה 8603 בת/6, מראה כי מדובר בגרגרים הפזורים על שפתי המלחציים, לא רק שאין עדות כי הנאשם עשה שימוש באותם גרגרים שנתפסו, (ר' עדות נאדר המדבר על כפוף צינור ולא מעבר לכך), הייתכן כי יישארו הגרגרים במשך חודש שלם בתנוחה זו?.

20. במהלך השמעת הסיכומים הבטיחה ב"כ המאשימה כי תבחן עמדתה בנושא זה ותודיע על כך לבית המשפט, משלא נמסרה הודעה אני מניח כי המאשימה איתנה בדעתה כי במידה ואדם מבצע כיפוף של צינור במלחציים, הוא אחראי לפיצוץ שארע כחודש לאחר מכן בצינור אחר שלאחר בדיקה לא נעשו עליו פעולות באמצעות אותן מלחציים וכל זאת במשפט פלילי שחרותו של הנאשם נשללת עד להכרעה בהליך והוא צפוי לעונש מאסר לו יורשע. אבהיר כי אבק שריפה לא נמצא בצינור שהתפוצץ, כך שהקישורים שעושה המאשימה, צינור-לצינור, אבק שריפה כלשהוא-לפיצוץ, הינם מרחיקי לכת ומוטב היה לו לא היה מתבזבז זמן שפוטי יקר לשם ניסיון הוכחת האשמה בנושא זה.

21. המאשימה מבקשת להסיק מסקנה כמתואר בעמ' 14 לסיכומיה, לפיה מאיום שאיים הנאשם על קרובת משפחתו כטענת המאשימה "ניתן ללמוד גם הייצור, שכן לו היה מדובר בהחזקה אקראית ודאי היה מספר זאת בחקירותיו ולא טורח להמציא סיפור לא אמין על זיקוק", לא הצלחתי להבין את הלוגיקה ותמהני אם לוגיקה זו ידועה לנאשמים בתיקים המתנהלים ע"י המאשימה?

22. לסיכום- הנני קובע כי לא הוכח קשר כל שהוא בין הנאשם לבין המימצאים בזירה 1, אבק שריפה, מלחציים, שלוחן עבודה וצינורות.

האם הנאשם קשור לחפץ דמוי כלי הנשק המאולתר ולתכולת שק היוטה
23. בהתאם למתואר ע"י רס"מ גיא גלעד (בת/11 ובעדותו), בזירה 2 על הקרקע בשטח מסולע מזרחית לבית המגורים נמצא "מה שנראה כרובה מאולתר", מחסנית לנשק שהכילה כדורים, שק יוטה בצבע לבן ושקית חטיף שהכילה כדורי נק"ל בסמוך אליה, צנור מתכת באורך 25 ס"מ אשר נמצא מפוקק בצידו האחד ופתוח בצידו השני, על גבי סלע בסמוך לצינור סימני פיוח וכתמים הנראים ככתמי דם.

24. מפי השוטרים תופסי השק הוכח כי הוא היה מרוחק מרחק של מטר וחצי ממטען הצינור, (ר' למשל עדות השוטר מר הלאל באדר, עמ' 35 שורה 15 לישיבת 15.12.09). חשוב לדעת כי השק היה סגור כך שתכולתו אינה ידועה למתבונן מהצד.

25. בנושא זה אבחן 2 נושאים, האם החפץ המדובר מהווה נשק והאם הנאשם יכול להיחשב כמי שהחזיק בשק על תכולתו.

26. המאשימה הסתמכה על חוות דעתו של רפ"ק פבל גבירץ, קצין מעבדת נשק אשר בדק את החפץ שהיה בשקית והגיע למסקנה כי הוא "מכיל חלקים אופיינים לכלי נשק מאולתר, כגון קנה, בית בליעה, נוקר, מנגנון הפעלה, גוף וידית אחיזה", ר' חוות דעתו ת/18. רפ"ק גבירץ מציין בחוות דעתו כי בדק גם את יכולתו של החפץ לירות והוא מאשר כי "החפץ ירה".

27. בחקירתו הנגדית כמתואר בעמ' 14 הסתבר כי עובדות מהותיות לא אוזכרו בחוות דעתו של רפ"ק גבירץ. רפ"ק פבל עשה ניסוי באותו חפץ אך הוא לא הצליח למדוד את מהירותו של הקליע אותו ירה משום שייתכן ומהירותו הייתה כה איטית, עד כדי אי אפשרות ביצוע מדידה. הקליע כנראה נפל במרחק של 2 מ' מהחפץ המאולתר.

28. לאור חקירתו הנגדית של רפ"ק פבל הנני קובע כי כלי זה אינו מהווה כלי נשק כהגדרתו בחוק העונשין בין השאר משום שהמומחה מר פבל גם לא ידע להשיב אם הוא מסוגל לפצוע או להרוג (עמ' 14 שורה 12). מטיעוני המאשימה כמתואר בעמ' 15 לסיכומיה משתמע כי בשל עדות זו יש להרשיע את הנאשם רק בעבירה של ניסיון ליצור כלי נשק מאולתר.
מוצר מוגמר שניתן לכנותו כלי נשק לא יוצר במקרה זה, ניסיון לייצרו מבחינה עובדתית הוכח בשל העובדה כי "בתוך החפץ תקוע תרמיל בקליבר 5.56 מ"מ" (סעיף 1 לת/18) ובשל העובדה כי הוא כולל את כל מרכיביו של כלי נשק, קנה, בית בליעה, נוקר ומנגנון הפעלה.

29. השאלה המרכזית בנושא זה הינה האם הנאשם היה זה שניסה לייצר או להחזיק כלי נשק מאולתר והתשובה לשאלה זו שלילית. למאשימה אין ראיות הקושרות את הנאשם לתכולתו של שק היוטה שנמצא אמנם בקרבתו בעת פיצוץ המטען, אך אין למאשימה ראיות כי הנאשם ידע על קיומו של השק. אין ראיה כי הנאשם נגע בשק או בתכולתו (למשל על פי טביעות אצבע או סימני dna). ב"כ המאשימה בסעיף 14 לסיכומיה מעלה השערה "כאשר נפצע הנאשם מהמטען הוא רץ למעלה על מנת לטפל בפציעתו וכך נשכח שק היוטה". שלב הסיכומים, כשמו כן הוא, סיכום העובדות שהוכחו ולטענה זו אין בסיס בחומר הראיות ולא היה מקום להזכירה בסיכומים במשפט פלילי כשאין לטענה בסיס בחומר הראיות.

30. במאמר מוסגר אציין כי הסנגור בסעיף 6 לסיכומיו מצביע על סתירה בין גרסת העדים מר נג'יב אסדי ומר הלאל באשר למקום הימצאו של שק היוטה, אלא שמעיון בת/27 לעומת דברי העד מר אסדי בעמ' 29 שורה 9 מראה כי לא מדובר בסתירה אלא ברישום חלקי של דבריו. על פי ת/27 נמצאה שקית בצבע צהוב במרחק 15 מ' ובה היה חשד להמצאות סמים, חשד שהופרך ולכן שקית זו לא רלבנטית לכתב האישום ואין בין מקום הימצאותה לבין שק היוטה דבר. על פי ת/27 שק היוטה נמצא במקום הימצאות מטען הצינור והעד מר אסדי בעדותו לא אמר דברים שונים.

31. דווקא היות השק סגור והימצאותו במקום בו פזורים פריטים רבים, (ר' למשל שקית חטיף שנמצאה כ-15 מ' מהמקום ובה אבקה לבנה כמתואר בת/27), מחזקת את עמדת הנאשם כי לא ידע על קיומו של השק ועל תכולתו. אין די בנוכחות הנאשם בסמוך לשק היוטה הנמצא ברשות הרבים כדי ליצור בינו לבין הנאשם קשר ושוב אזכיר כי מדובר במשפט פלילי ובהעדר ראיות מוטב היה לו לא היה מוגש כתב אישום בנושא זה.

32. לאור האמור לעיל הנני מזכה הנאשם, זיכוי מוחלט מעבירה של יצור, נשיאה והובלה של החפצים השונים שנמצאו בתוך שק היוטה, לרבות כלי נשק מאולתר, כדורי נק"ל ומחסנית.

האם הצינור המבוקע שנמצא בזירה 2 מהווה נשק
33. מומחה התביעה, רס"מ גיא גלעד מנתח כמתואר בת/11 עמ' 3 את טיבו של הצינור שנתפס במקום. הצינור מכונה על ידו מטען חבלה המאולתר והוא מסביר כי מאחר ומדובר בצינור מתכת אטום בצידו האחד, לתוכו הוכנס "חומר נפץ מאולתר כל שהוא", על גבי סלע בסמוך לשרידי המטען אובחנו סימני פיוח וכן סימני הטבעה מחורצים אשר לא מן הנמנע שמקורם בפגיעת חלקים ממטען החבלה. בכוחו של מטען חבלה מאולתר לגרום לפציעה בעת התפוצצותו.

רס"מ גיא גלעד תיאר את הממצא בעדותו (עמ' 9):
"....הצינור הכיל בתוכו חומר נפץ מסוג שכרגע אין לנו את האינדיקציה לגביו לגבי הסוג שלו. הוא הכיל חומר מאולתר מסוג כלשהו, החומר נפץ הזה למעשה היה נתון בתוך חלל הצינור ותפקידו היה בעת הפעולה לבצע קריעה של כל מעטפת הצינור ותוך כדי כך להעיף את הרסס של הצינור לכל עבר. בפועל זה לא מה שקרה. בפועל חלק מהצינור התפוצץ. האפקטים שנצפים על הצינור למעשה הם רק בחלקו האחד".

רס"מ גלעד הוסיף והסביר כמתואר בעמ' 10 מה הוביל למסקנה כי במקום ארע פיצוץ באמצעות אותו מטען:

"מבחינת המטען מדובר במטען צינור, ...זה בעיקר עפ"י האפקטים שאני רואה על גבי הצינור, שביניהם זה אותה קריעה של התבריג. ...מתוך חלל הצינור החוצה. בתוך הצינור יש סימני פיוח המעידים על כך שהיה תהליך של שריפה. בעצם פיצוץ זה תהליך של שריפה מאד מהירה בתוך הצינור. נוצר לחץ מאד-מאד גדול בתוך הצינור והוא למעשה שגרם לאותו ביקוע של המעטפת. דבר נוסף, האפקטים שציינתי מקודם על הסלע, שהם הובילו אותי לקבוע שהצינור התפוצץ באותו מקום. אני מפנה לתמונה מס' 3. על גבי אותו סלע שנמצא בסמוך לצינור ישנה את אותה הטבעה. תמונה מס' 3 תקריב, בהשוואה, בבדיקה שביצעתי, מדידות, ההטבעה הזאת, הן מבחינת מספר התבריגים והן מבחינת הגודל של ההברגה, מזכירה בצורתה פקק דומה לפקק שנמצא בצידו השני של הצינור. הטבעה כזאת יכולה להתבצע כתוצאה מהטחה של אותו פקק בסלע והוא למעשה יצר את אותה הטבעה. בנוסף לכך ישנו מוקד פיוח באותו איזור של ההטבעה וגם על אותו כתם דם, שנראה כמו כתם דם, ישנו פיוח שכביכול הגיע שלב אחד אחרי הדם. כנראה הייתה הטחה של אותו פקק על הסלע, השפרצה של דם ואחרי כן ישנו תהליך של הפיוח, כתוצאה מהפעלה של המטען, שלמעשה כיסתה על אותה הטחה, על אותה הטבעה, ועל אותו כתם דם".

ובעמ' 18:
".... להזכיר שפה מדובר בלחצים בעת השריפה של חומר נפץ, בעת ההתפוצצות של חומר נפץ נוצרים לחצים מאד-מאד גבוהים, שהלחצים האלה יכולים או כמו שאמרתי בתרחיש הראשון לבצע ביקוע של אותה מצמדה וההעפה שלה, שלא מצאנו, וע"י כך בהמשך הטחה של אותו פקק קדימה".

34. ב"כ הנאשם בסיכומיו טוען כי הוכח בוודאות שלא נמצאו שאריות חומר נפץ על הצינור ולכן הוא לא שימש כמטען חבלה. הוא מוסיף ומדגיש כי לא נמצאה מערכת הפעלה ואמצעי יזום כנהוג במטעני חבלה, בנוסף הוגשה מטעם ההגנה חוות דעתו של המומחה מר שרון יוסף (נ/1) ביחד עם דיסק (נ/2) לתמיכה בטענות הנאשם. המומחה מר שרון יוסף ערך בדיקות וניסויים על מנת להפריך הטענה כי הצינור שנמצא בשטח היה מטען חבלה שבו התפוצץ חומר נפץ. בניסויים שערך הוא ניסה להראות כי כמות קטנה של חומר נפץ לא הייתה מביאה לפגיעה בו ואילו כמות גדולה הייתה מבקעת את הצינור לאורך קו התפר. לטענתו באותם ניסויים לא נצפו תוצאות התואמות את הממצאים שנמצאו בשטח, מומחה ההגנה חלק גם על הטענה כי הפיח בצינור הינו כתוצאה מפיצוץ.

35. כל אחד מהמומחים נחקר בחקירה נגדית לגבי חוות דעתו. לאחר שמיעת עדויות שני המומחים עדיפה בעיניי חוות דעתו של המומחה רס"מ גיא גלעד, חבלן בעל ניסיון של 16 שנה שעשה רושם של עד מקצוען, רציני והגון. בלטה בעדותו של רס"מ גיא גלעד הזהירות שחיזקה את אמינותו, הוא לא ניסה להעצים את הנתונים ואפנה לדבריו כמתואר בעמ' 11:
".... לכן במטען הזה, עפ"י האפקטים בזירה ועפ"י האפקטים שעל גבי המטען, ניתן לקבוע שהוא, כמו שציינתי, לא התפוצץ בשלמותו, והמסוגלות שלו לצורך העניין היא לפצוע. .... אני חייב לציין שמטענים כאלה מאד שכיחים ומאד מוכרים לנו. במידה ומטען כזה מושלם וסגור כמו שצריך וכל .. נמצאים והחומר הוא מספיק אנרגטי, מטענים מעין אלו יכולים גם לגרום למוות בעת התפוצצותם. במקרה הזה, מכיוון שיש לי נעלם ויש לי אפקטים פחותים, קביעתי היא שהמטען הזה מסוגל לגרום לפציעה בעת התפוצצותו".

36. המומחה מטעם המאשימה מר גיא גלעד הגיע למסקנה כמתואר בחוות דעתו ת/11 ולפיה מבדיקת זירה מספר 2 ובדיקת הצינור המבוקע "עולה כי במקום התפוצץ מטען חבלה מאולתר".

37. קביעתו של מומחה התביעה מר גיא גלעד מבוססת היטב על הממצאים בשטח, לרבות עדות לקיומה של שריפה בתוך הצינור ופיצוץ שהביא להתבקעות קצהו כשלכך מתווספים סימני הטבעה על הסלע המצביעים על פגיעה בעוצמה בסלע מתבריג התואם את תבריג הפקק שנמצא בצידו האחר של הצינור. החלק שאטם את הצינור ועף בזמן הפיצוץ לא נמצא לאחר מכן. ניתן לראות על פי התמונות כי מיקום הצינור בשטח, מיקום ההטבעה על הסלע וסימני הפיוח על גבי כתמי הדם אכן תומכים במסקנת המומחה מר גיא גלעד ולפיה מדובר במטען חבלה שהתפוצץ שלא כמתוכנן ופגע במפעילו.

38. לעומת עדותו האמינה של רס"מ גלעד, בלטה בגרסת מומחה ההגנה מר שרון יוסף חד צדדיות. כך למשל פתח המומחה מר שרון יוסף את פרק המסקנות בטענה כי צינור כמו הצינור שנמצא בזירה "גם אם היה מכיל חומר נפץ, לא יכול לשמש מטען חבלה", מסקנה תמוהה המנוגדת להגדרת כלי נשק בחוק. לא פחות תמוהה מסקנתו של המומחה בסעיף 8ד' ולפיה אם היה מדובר בצינור המכיל חומר נפץ, מקום מציאתו "היה במרחק עשרות מטרים ממקום הייזום.... קיימת סבירות גבוהה שאין קשר בין מקום מציאת הצינור ומקום הייזום", מסקנה נחרצת ותמוהה כאשר אין מחלוקת כי מומחה ההגנה אינו יודע עובדות מהותיות כגון: כמות חומר הנפץ שהייתה בצינור, סוג חומר הנפץ, סוג האטימה ורמת האטימה ואם לא די בכל אלה הגיע מומחה ההגנה למסקנה (סעיף 8ה' לחוות דעתו) לפיה בדיקת הזירה וסוג הפציעה מעלות בסבירות גבוהה כי אכן נפגע הנאשם מפיצוץ של זיקוק/חזיז שאחז בידו. את הזירה ראה המומחה מר שרון רק ביום 6.9.09 (כחודש וחצי לאחר האירוע), את הצינור והפריטים שנאספו מהזירה לא ביקש לראות המומחה מר שרון כלל, כמו גם את ידו של הנאשם. הכיצד בהעדר נתונים הכרחיים אלו ומבלי שלמר שרון יוסף כישורים בתחום הרפואה, הוא הגיע למסקנות כה נחרצות.

39. על מנת להמחיש העדר תשתית עובדתית הכרחית לחוות הדעת של מומחה ההגנה נ/1, אפנה לתשובות המומחה מר שרון יוסף כמתואר בעמ' 83:
"ש. לא קראת הודעות הנאשם?
ת. לא.
ש. לא ידעת איך הוא אחז את אותו זיקוק?
ת. לא ידעתי.
ש. לא ידעת איך הוא הדליק את הזיקוק?
ת. אני לא זוכר אם היה בפני
י מסמך שמתאר את הדבר הזה, לא זכור לי, אבל זו הסיבה שביצעת את הניסוי.
ש. ביצעת ניסוי עם זיקוק?
ת. לא...
ש. וגם לא ראית את הפציעה ?
ת. איזה טעם יש לראות את הפציעה אחרי זמן כה רב"

בהמשך בעמ' 85:
"ש. אתה אומר שחומרת הפגיעה ומאפיינה הינה פונקציה של סוג הפריט, מיקומו ואופן אחיזתו ?
ת. נכון. ...
ש. לא ידעת איך הוא אחז, לא ידעת את הסוג כי לא קראת את ההודעות וגם את המיקום לא ידעת ?
ת. נכון. זוהי אמירה כללית שנוגעת לכל מאפייני הפציעה מזיקוקים".

ובעמ' 92-93:
"ש. ציינת גם שבעצם את הצינור עצמו לא ראית, רק בתמונות ?
ת. לא ראיתי אותו.
ש. לא ראית אם נותרו בו סימני פיוח ?
ת. אין טעם. הצינור הזה עבר בדיקה של מעבדה, לא זוהה שם שום דבר אז מה אני צריך לראות שם".

40. זה השלב להבהיר כי מעדותו של מר שרון יוסף ומהתמונות עליהן הסתמך ניתן היה להבין כי מתוצאות הפציעה לכשעצמן לא ניתן להסיק האם היא נגרמה ממטען או מזיקוק, שכן גם זיקוק יכול להביא לקטיעת איברים ולנזק קשה ולהיפך.

41. המומחה מטעמו של הנאשם ניסה לבסס לכאורה את גרסת הנאשם, אלא שהוא לא טרח כלל לדבר איתו או לקרוא את הודעותיו כדי לדעת כיצד יש לפרש את הממצאים האובייקטיבים שנמצאו בזירות האירוע. הוא גם לא ביקש לבדוק את הצינור שנמצא במקום או את יתר הממצאים.

42. דוגמא בולטת לחד צדדיות מומחה ההגנה ניתן היה למצוא בעדותו, כאשר בתחילה העיד נחרצות כי זיקוק לאחר פיצוצו מתאייד ולא משאיר שריד, משתשובה זו עוררה תמיהה תיקן המומחה תשובתו והבהיר כי שרידי קרטון חייבים להיות באזור ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 84 "לשאלת בית המשפט האם מעטפת זיקוק לאחר פיצוצו מתאדה, ולא נשארים שרידים אני משיב שמזיקוק כזה, לא נשארים שרידים כמו ניירות קרטונים וכדומה. הזיקוק הזה (מציג את הזיקוק) יורה כדור פירוטכני שבוער ותוך כדי בערה הוא מתקלה (צ"ל מתכלה) והקרטון עף כמו רקטה ומגיע למקום אחר, אם אתה סורק את האזור אתה תמצא אותו".

43. מחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה הסתבר כי הוא ערך את הניסויים והגיע לתוצאות "הרצויות" מבלי שיהיו בידיו הנימוקים המתאימים, את הנימוקים הוא חפש בשלב מאוחר יותר בעת חקירתו הנגדית של מומחה התביעה מר גיא גלעד שהתקיימה לאחר מכן וגם עובדה זו פגמה משמעותית במשקל חוות דעתו, (ר' בנושא זה טענות המאשימה בעמ' 16 לסיכומיה פיסקה שנייה, טענות שתוכנן מקובל עליי).

44. לעומת מומחה ההגנה, מסקנותיו של המומחה רס"מ גיא גלעד מקובלות עליי כמסקנות אותן יש להסיק מהראיות הנסיבתיות ברמה וודאית מעבר לכל ספק סביר. רס"מ גיא גלעד הגיע למסקנה כי מדובר במטען חבלה, מאחר ובצינור נותרו סימני פיח ומצבו המעוות לאחר קריעה מצביע כי ארע בתוכו פיצוץ. העובדה כי בבדיקת מעבדת מז"פ כמתואר בסעיף 2 לת/20 לא נמצא בצינור חומר נפץ אינה שוללת מסקנתו של רס"מ גיא גלעד והיא אף אינה מעוררת ספק סביר, שכן שאלה זו תלויה בסוג החומר שהיה בצינור ובכמותו ואם נבחן הגדרתו של כלי נשק בחוק העונשין נגלה כי תנאים אלו מתקיימים בצינור שנמצא במקום.

45. בסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין מוגדר נשק בין השאר כ "תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו , לרבות חלק של אחד מאלה". כב' הש' י' קדמי בספרו הדין בפלילים חוק העונשין חלק רביעי עמ' 1963 מבהיר כי נשק ייחשב במקרה בו "המדובר בחפצים מתפוצצים מכל סוג שהוא, ללא קשר לאופן הפעלתם ולצורת השימוש בהם ובלבד שהם כשלעצמם נפיצים קרי מתפוצצים ושעקרונית על פי טיבם בכוחם לגרום נזק גוף".

46. על קיומו של פיצוץ במקרה זה אין מחלוקת ועל שהתרחש ניתן ללמוד מהנסיבות. מתמונות 2,3 (חלק מחוות דעתו של גיא גלעד) ניתן לראות צינור שצידו הפתוח מופנה לעבר הסלע, באותו כיוון על הסלע סימני פיוח וסימני הטבעת תבריג על הסלע. בתמונות נראה מטען הצינור שקצהו נקרע ועל קצהו השני סימני פיוח. בניגוד להשערתו של מומחה ההגנה בדבר אירוע של שריפה חיצונית, הרי שניתן לראות כי אין סימני פיוח על חלקו החיצוני של הצינור מבחוץ והמומחה רס"מ גלעד מסביר זאת כמתואר בעמ' 14-15:
"ש: האם ייתכן שסימני הפיוח שבצינור אינם מקורם בפיצוץ, אלא מקורם בשריפה חיצונית של זבל, או כל דבר אחר? האם זה ייתכן? לא ביקשתי שתגיד שזה המצב. אני רק שואל האם זה ייתכן?
ת: לא נראה לי, מכיוון שאין לי סימני פיוח אחרים בחוץ. ז"א שהצינור הזה לא היה בסביבה קרובה לאיזה שהוא מוקד שריפה".

47. לאור האמור לעיל הנני קובע כי הצינור המבוקע הינו מטען חבלה מאולתר והוא מהווה נשק כהגדרתו בסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין.

הגורם לפציעתו של הנאשם-זיקוק או צינור
48. אין מחלוקת כי ביום 22.7.09 בשעה 20:00 או בסמוך לכך נפצע הנאשם בכף ידו, (ר' למשל עדות הנאשם כמתואר בעמ' 56). לאחר הפציעה הנאשם פונה למוקד רפואי, משם לבית חולים בנהרייה ומיד לאחר מכן לבית חולים רמב"ם. לבית החולים הגיע הנאשם עם "פצע מרוטש" בכף ידו השמאלית "עור כף היד מפויח" כאשר הוא מדמם, (ת/17).
49. למקום האירוע הוזעקו שוטרי סיור וחבלנים ממשטרת ישראל תחנת כרמיאל, רס"ב נג'יב אסד הגיע למקום בשעה 22:20, באותו שלב הזירה כבר נסגרה בסרט סימון ונמצאו כתמי דם בשלוש מקומות (ת/27). בשלב זה הגיע החבלן רס"ב חביב עובדיה (שעה 22:58 על פי ת/30), החבלן ביצע סריקה, לא מצא מוקד פיצוץ ולא מצא שרידי זיקוק ועזב את המקום.

50. רס"ב נגיב אסדי נשאר במקום ומתאר כי לאחר ביצוע סריקות מקיפות "נמצאו כתמי דם הלכנו על עקבות טיפות הדם, הטיפות הגיעו מכיוון מזרח.. המשכנו לכיוון הסלעים בהר, במקום נמצא מטען צינור מפוצץ, מוקד פיצוץ, כ"כ כתמי דם על הסלעים..." (ת/27) רס"ב אסדי הזעיק שוב את אנשי החבלה, ביחד עם רס"ב אסדי היה במקום השוטר הלאל אשר מתאר תיאור דומה בדו"ח הפעולה (ת/28).

51. 4 גורמים אפשריים יכולים להצביע על קשר או העדר קשר שבין פציעת הנאשם לבין המטען: כתמי הדם, הרסיס שנמצא בידו, הימצאות או אי הימצאות שרידי זיקוק והסבריו של הנאשם.

52. הסנגור בסיכומיו טוען כי לא הוכח קיומו של קשר בין מטען הצינור לבין הנאשם, שכן לא תועדו כתמי הדם בתיעוד מדויק ולא הוכח כי מדובר בדמו של הנאשם והוא מצביע על פגמים שונים לטענתו הקיימים בתיעוד הזירה.

53. המומחה מטעם ההגנה הגיע למסקנה לפיה "בסבירות גבוהה" הנאשם נפגע מזיקוק, אך מחקירתו הנגדית הסתבר כי לא רק שאינו יודע מהי גרסת הנאשם ומהן נסיבות האירוע אלא שלפי עדותו תוצאת הפגיעה כפי שארעה בפועל יכולה להיגרם הן מזיקוק והן ממטען חבלה וחזרה השאלה למקומה-למוצא פיו של הנאשם, ר' למשל תשובת המומחה מר שרון יוסף בעמ' 105 שורה 12:
"ש. הנאשם אומר שלא השליך אלא החזיק כדי לגרום לעצמו נזק ופיצץ את הזיקוק בידו, נניח שאני מחליף את המילה בזיקוק בצינור, ולא משליך, רוצה לעשות נזק בתוך ידו, האם גם אז אתה חושב שלא יקרה כפי שאתה מתאר בס' 8א' ?
ת. הצינור הזה כשהוא מחזיק בו בידו יתבקע ועשוי לגרום לו לפציעה".

ובעמ' 90:
ש. אני מבקשת שתתייחס לזיקוק שאני מציגה לך ?
ת. כשאדם אוחז את החלק של הכוורת הזה ומפעיל אותו מתפוצץ לו ביד רואים את האפקטים כפי שנראים בתמונה 3 למאמר שנקרא לו "תוצאות פגיעה מזיקוקים". ברגע שקנה כזה מתפוצץ לך ביד כף היד יוצרת אטימה הרבה יותר טובה לקנה עצמו ולכן הלחץ המופעל על כף היד כגוף סגור יגרום לפגיעה חמורה בכף היד. קטיעות כאלה או אחרות. לפי הטענה שלי בתור מומחה לא היה פה פיצוץ ביד אלא שוגר פה כדור פירוטכני שקרע לו את כף היד, הקנה עצמו הוא עף ולא נמצא, זה כל מה שאני טוען שהיה בזירה מעניין פציעה של זיקוק..."

תשובה זו מראה עד כמה חשובה עדותו של הנאשם בנושא זה (אותה אנתח בהמשך), שכן גם לפי גרסת ההגנה, לא ייתכן כי זיקוק התפוצץ בכף ידו של הנאשם למרות שבפועל זו גרסת הנאשם.

54. בהעדר נתונים ומידע שלא היה לשני המומחים, רס"מ גיא גלעד ומר יוסף שרון, התשובה לשאלה זו תהא בהתאם לראיות הנסיבתיות והסברי הנאשם. ואזכיר כי לא היו עדי ראיה לפיצוץ עצמו.
כתמי הדם
55. אין מחלוקת כי הנאשם דימם באזור בו ארע הפיצוץ. כתמי הדם צולמו, נדגמו והם נבדקו בדיקתd.n.a . שני שוטרים צילמו את הזירה, רס"מ סמי חרב (ת/8 ולוח תצלומים שהופק ממנו) ורס"מ גיא גלעד (ת/6). על העובדה כי מדובר באותה זירה ניתן ללמוד למשל מהשוואת תמונה 13 בת/8 לתמונה 8651 בת/6, (ר' הזהות בכתמי הדם וצורת הסלע) או מהשוואת תמונה 12 בת/8 המצביעה על סימני הפיוח כמתואר בתמונה 8645 לת/6. סימני דם נראים היטב בתמונות 8627, 8628, הצינור לאחר הפיצוץ והדם בסמוך לו המעיד על פגיעת המפעיל נראים בתמונות 8650, 8660 וסימני הטבעה על הסלע נראים בתמונות 8661 8662.

56. כתמי הדם נדגמו ע"י איש מז"פ רס"מ סמי חרב במבחנות שסומנו 1א'1-3, (המוצג שהוחזק בידיה הנאמנות של המאשימה הושב ללשכתי לשם כתיבת הכרעת הדין). צודק הסנגור בטענתו כי מר חרב פעל שלא כשורה שלא ציין במדויק מהיכן נדגמה תכולתה של כל מבחנה ומבחנה, (ר' אישורו של רס"מ חרב לטענה זו כמתואר בעמ' 18 שורה 26 לישיבת 15.12.09). על פי ת/23 דגם מר חרב 4 דגימות, אחת מחצר הבית, 2 מהשביל המוביל לזירת הפיצוץ ודגימה רביעית מהסלע הצמוד למקום הפיצוץ. רס"מ חרב הפריד את 4 המבחנות ל-2 קבוצות, שלוש מבחנות הוכנסו למעטפה (1א'1-3, ת/25ב') עליה נרשם "3 דגימות דם בזירת פיצוץ מטען" ולמעטפה אחרת (1ב'-ת/25א') הוכנסה מבחנה ובה דגימה מחצר הבית, (עמ' 19 שורה 23). מאחר ורס"מ חרב לא ידע להגיד בוודאות מהיכן נדגם כתם הדם המתייחס למבחנה 1ב', אתעלם ממנה.

57. לעומת זאת מיקומי הדגימות הנמצאים ב-3 המבחנות (1א) הובהרו ע"י רס"מ חרב בחקירתו הנגדית כמתואר בעמ' 19 החל משורה 9. בעדותו הוא הסביר כי בציינו על גבי המעטפה "זירת פיצוץ המטען" התכוון למקום בו ארע פיצוץ המטען לפי הגדרת החבלן במקום או כדבריו:
"ש. זירת פיצוץ מטען, כשאתה אומר זירה למה הכוונה בזירה?
ת. מה שמוגדר על ידי החבלן במקום, שלפי דעתו פיצוץ המטען היה שם, היו סימנים במקום. ...
ש. אני מראה לך את שלושת המבחנות של ת/25 ב', מאיפה כל אחת ואחת מהן נלקחה, איך אתה יכול לדעת?
ת. אני יכול להצביע ששלושתם אחת מהן הייתה בדיוק מעל למקום הפיצוץ של המטען, על הסלע שרואים בצילום, ו-2 דגימות נוספות מרחק של מטר או מטר וחצי גג מערבית למקום הזה. לבקשת בית המשפט אני מציין כי שלושת מבחנות נלקחו מהמיקומים המופיעים בתמונות 7,8,9 . אם מסתכלים על תמונה 15 זו התחלה של השביל ובתמונה 13 זה ההמשך. 2 מבחנות הן מתמונות 7,8,9 והשלישית זה במיקום של תמונה 13 ורואים סימני דם בתמונה 13. המרחק בין מיקום הדגימה שעל הסלע לבין מיקום הדגימות שעל השביל הוא כמטר מטר וחצי".

58. חשוב לציין כי ניתן לראות בתמונות את המיקום בו נדגמו כל 3 הדגימות (ר' למשל תמונות 7,8,9) המצביעות על רדיוס קטן מאוד של עשרות סנטימטרים ולא יותר ביחס למיקום המטען. לאור עדותו של רס"מ חרב-עדות האמינה עליי ניתן לקבוע כי כל שלושת הדגימות 1א' 1-3, נאספו מהמקום בו נמצא מטען הצינור ומהסלע שבסמוך אליו. לא ניתן לקבוע כיום מהו המיקום המדויק לגבי כל דגימה ודגימה מתוך השלוש. לשאלה זו חשיבות מאחר ובבדיקת המעבדה הביולוגית כמתואר בת/15, מטושים 1א1', 1א2' הפיקו פרופיל dna התואם לפרופיל dna של הנאשם כשהאומדן הסטטיסטי נאמד באחד ליותר ממיליארד פרטים. מבדיקת תכולת המבחנה השלישית, המטוש 1א3', התגלתה התאמה רק ב-3 אתרים מתוך 10 שמשמעה כי הפרופיל תואם את פרופילו של הנאשם, אך באומדן סטטיסטי נמוך בצורה משמעותית, 1 מתוך 7,975, (עמ' 17 לעדות יהונתן רוט).
59. בהתחשב במחדל החקירתי ובעובדה כי מדובר במשפט פלילי בכוונתי להתעלם מתוצאות בדיקתו של מטוש 1א3' ולקבוע כי הנני מאמץ את חוות דעתו של יהונתן רוט באשר לתוצאות בדיקת מטושים 1א1-1א2, מבלי לבצע אבחנה בין שניהם. במילים אחרות הנני קובע כי מעבר לספק סביר הוכח כי דמו של הנאשם נמצא בשתי מקומות בסמוך למטען הצינור, במרחק של סנטימטרים, מבלי לקבוע לאיזה כתם דם מתייחסת כל אחת מהמבחנות.

60. זה השלב להדגיש הוכחתה של ראיה נסיבתית נוספת שהוכחה ע"י עדות השוטר רס"ב נג'יב אסדי כמתואר בעמ' 32 לישיבת 15.12.09:
"ש. תיארת את הזירה, תיארת כתמי דם, למה לא נתת תיאור מדויק יותר לגבי מה שראית, אותו שביל שלכאורה הוביל אתכם, הרי הלכתם לזירה לפי כתמי דם, נכון?
ת. נכון. ...
ש. לפי התמונות לפחות, אני לא רואה כ"כ הרבה כתמי דם שיכולים להוביל אתכם עשרות מטרים איך זה מסתדר עם התמונות?
ת. אני ציינתי בדוח הפעולה שהיו כתמי דם , מי שאמור לתעד ולצלם זה הגורם המקצועי, כתמי הדם היו בשביל גישה לבית של נאדר דבאח וגם אחרי הבית שלו, עד שמצאנו את שק היוטה והמטען.
ש. בדקתם אם כתמי הדם ממשיכים לכיוון אחר, אולי שייכים למישהו אחר, אולי ברח דרך בשביל אחר?
ת. כתמי הדם הסתיימו במקום שם, מהמטען עד למעלה.
ש. המשכתם לבדוק לאורך השביל כלפי מטה?
ת. כן.
ש. ומצאתם כתמי דם?
ת. לא. לא מצאנו".

במילים אחרות כתמי הדם יצרו שביל שמתחיל או מסתיים במיקומו של מטען החבלה והוא מגיע עד למקום המגורים של הנאשם ואחיו, שם טופל הנאשם לאחר פציעתו. אזכיר כי הנאשם מתאר שנפצע ודימם בסמוך לבית, הסנגור בעמ' 7 לסיכומיו מאשר כי דמו "של הנאשם היה באזור מציאת אותם "כלי נשק"... כל דגימה שתילקח מהשביל היא תהיה בהתאמה לדמו של הנאשם", לעובדות אלו התואמות את הראיות בתיק אוסיף כי שביל הדם מאותה נקודה בסמוך לבית הוביל עד למקום המטען ושם פסק. הנאשם בדמו קשר עצמו אל המטען וכיוון ההליכה בעת האירוע הוא הפוך מכיוון מציאת המטען. הנאשם נפצע בעת התפוצצות המטען, דמו ניתז אל הסלעים והנאשם המדמם הלך בשביל מאותו מקום עד לבית שם טופל ומשם נלקח לבית החולים.

61. צודקת ב"כ המאשימה בטענתה כי לאור עדותו של הנאשם כמתואר בעמ' 59 הפכה טענת ההגנה בנושא כתמי הדם כשאלה חסרת חשיבות ואפנה לעדותו של כמתואר באותו עמוד, עמ' 59:
"ש. נסכם שאתה כן ידעת שבחקירה נמצאו כתמי דם ?
ת. כן, אני יודע.
ש. ובודקים אם זה קשור אליך, ידעת את זה מהשלב של החקירה ?
ת. כן.
ש. לא כמו שאמרת קודם ?
ת. לקחו את זה מהרצפה, אז למי זה צריך להיות שייך? לאמא שלי? בטוח שזה שייך לי".

או בעמ' 60 שורה 13 "אני לא הכחשתי שהדם לא שלי".

אפשרות פגיעה מזיקוק/חזיז
62. הנאשם כזכור מודה כי נפצע, בדיוק במועד בו התפוצץ במקום מטען הצינור אלא שלגרסתו נגרמה מזיקוק עלום.

63. מומחה המאשימה רס"מ גיא גלעד שלל אפשרות זו בחקירה הנגדית כמתואר בעמ' 24:
" עו"ד פלדמן:אני כרגע לא יודע לתאר את סוג החזיז. אני רק שואל לגבי סוג פציעה באופן כללי; האם הפציעה שיש לנאשם מתאימה יותר לפגיעה של חזיז, מכל סוג שהוא, או לפציעה של פיצוץ מצינור כזה שאתה מראה לפנינו?
ת: בהנחה שכמו שתיארתי, החזיק, ואני צריך לקבל נתון לגבי הגודל של החזיז, בהנחה שהוא הוחזק בצורה כזאת, לא מתאים לחזיז מכיוון שכף היד נפגעה בצידה הימני של כף יד שמאל, ולצורך העניין אם החשוד היה מחזיק חזיז בצורה כזאת, החזיז, תלוי גם בסוג שלו, הוא מתפוצץ. כל היקפו מתפוצץ. לא כמו שהצינור הזה התפוצץ בצורה כיוונית לצורך העניין, אלא כל המעטפת, אותו קרטון, אותו חזיז שהתפוצץ, לכן נוכל לראות פגיעות על גבי שאר האצבעות, על גבי כל כרית כף היד והאצבעות, ואם בית המשפט ירצה, יש פה תמונה של אותו חזיז שהתפוצץ בידו של המאבטח באולם מלחה, ואפשר לראות את האפקטים...", (התמונה מופיעה בדיסק ת/6)".
ולעומת זאת הפגיעה ממטען צינור מתוארת ע"י רס"מ גיא גלעד בעמ' 24-25:

"אותו מטען שהתפוצץ, ודיברנו בסוגיה של אותו אמצעי אטימה שהיה, שאין לנו אותו כרגע, שהוא עף והוטח. יש לנו פה זירה שקרתה מאד-מאד מהר. הפעולה הזאת של אותו פיסוק, אותה פריסה של פיסת מתכת, קרה באופן מאד-מאד מהיר. סביר להניח שאם מישהו היה בצמידות לזה, יכל להיפצע גם מזה....
ת: אני בחוו"ד לא קבעתי שהחשוד נפצע כתוצאה מהמטען, אלא קבעתי שמטען החבלה התפוצץ במקום ההוא. זה כתוב גם בחווה"ד. לגבי שאלתך, האם הפגיעה כתוצאה מהצינור מה יכול היה להיות, אמרתי, כתוצאה מאותו אמצעי אטימה שהיה פה, וכמו שזה נראה, כמו שאני מכיר פגיעות רסס על גבי אנשים, סביר להניח, נראה לי שמה שראיתי בתמונות שהוצגו בפני
י, שנשלחו אליי, נראה לי כמו איזה שהיא פגיעה של עצם כלשהי בכף ידו השמאלית של החשוד.
עו"ד פלדמן: מה שאתה טוען שאותה מגופה שהייתה פה בצינור, היא זאת שפגעה בכף יד של הנאשם?
ת: ייתכן שחלק מהמטען פגע בו בכף היד".

ובעמ' 26:
"... בוצעה הדלקה של אותו פתיל ונתקלנו באירועים כאלה שהייתה תקלה, השתמשו במקום בפתיל השהייה בפתיל מיידי. ברגע שהודלק הפתיל, למעשה המהירות היא מד-מאד גבוהה של הפתיל ואותה להבה, אותו מקור אש שהגיע לחומר נפץ במהירות מהירה, ולא כפי שכוונת המשורר הייתה להתחיל לאחר מספר שניות, ההצתה של הפתיל שמבוצעת בדרך כלל בצורה כזאת, ועקב כך פיצוץ של הצינור, העפה של מה שהיא אמור להיות וכנראה פגיעה בכף יד".

ניתן לקבוע כי על פי סימני הפגיעה, פגיעתו של הנאשם לא הייתה מזיקוק המוחזק בידו, זיקוק שמעטפתו רכה ובעת פיצוץ אפקט הפגיעה מתבטא בפגיעה בכל כף היד האוחזת בו, אך עדיין מדובר במסקנה אחת מתוך מסקנות אפשריות אחרות ויש לבחון את יתר הנתונים.


לא נמצאו שרידי זיקוק במקום
64. חבלן המשטרה שהגיע למקום האירוע סמוך לאחר הפיצוץ מציין בדו"ח ת/30, "במקום כתמי דם על האספלט, בוצעו סריקות באזור כתמי הדם וסביבתם ולא נמצא מוקד פיצוץ ולא נמצאו שרידי זיקוק", ר' בנושא זה סעיף 1ז לת/12 ועדותו של רס"מ גיא גלעד בעמ' 12:
"ש: זירות שבחנת, האם מצאת ממצאים שקשורים לזיקוק?
ת: במהלך הסריקות שבוצעו בזירה לא נתקלתי במשהו שיכול לקשור ממצאים לזיקוק.
ש: האם בין הממצאים ששלחת למעבדה, מצאת ממצאים שקשורים לזיקוק?
ת: גם במעבדה עצמה לא נתקלתי באלמנטים שקשורים לזיקוק".

65. בנושא זה חשוב להדגיש כי מזירת האירוע המצולמת בסרט dvd ת/7 ניתן לראות כי מיקום הפיצוץ כגרסת הנאשם (סמוך לדלת הכניסה) הינו בשטח יחסית קטן וסגור שאינו כולל דברי פסולת ולא ייתכן כי מעטפת הזיקוק לו הייתה כזו לא הייתה נמצאת במקום, בנסיבות אלו גם ראיה נסיבתית זו תהא חלק ממכלול הראיות הנסיבתיות.

רסיס ליד האגודל
66. אין מחלוקת כי בעת צילום רנטגן של כף ידו הפגועה של הנאשם, נמצא גוף זר באזור האגודל, בעוד שהפצע המרוטש נמצא בצידה השני של היד מתחת לזרת.

67. ב"כ הנאשם טוען כי על המאשימה להוכיח כי הגוף הזר שנמצא בידו של הנאשם הוא מתכתי וכי הוא נמצא בידו כתוצאה מהפיצוץ וזאת לאור מיקומו של אותו רסיס. הוא מוסיף וטוען כי על המאשימה להוכיח כי אין בזיקוק מהסוג בו השתמש הנאשם רסיס מתכתי, (טענה בעייתית בהתחשב בעובדה כי הנאשם לא אומר מהו סוג הזיקוק בו השתמש וכאשר המאשימה טוענת כי הוא נפגע ממטען צינור).

68. למחרת הפציעה נותח הנאשם בבית חולים רמב"ם, בדו"ח הניתוח ת/17 נרשם בין השאר ע"י המנתח הראשי דר' נטע רז כי "בצילומים נצפה גוף זר מתכתי באזור אולנרי/דורזלי של ראש מסרק 1". דר' צ'רמיסין וסילי מבית חולים רמב"ם טיפל בנאשם וערך את מסמך סיכום האשפוז ת/14 גם בו מוזכר "גוף זר מתכתי". בעדותו כמתואר בעמ' 5 שורה 31 הבהיר דר' צ'רמיסין על פי ניסיונו "חד משמעית" מדובר בגוף מתכתי, מסקנתו מתבססת על הצפיפות-density של הגוף ועל מבנה השוליים שלו (עמ' 7). לדר' נטע זר עמדה דומה (כמתואר בעמ' 7 שורה 27 לפרוטוקול ישיבת 15.12.09) "...דרגת הסמיכות הזאת מתאימה לאלמנטים מתכתיים...". לא מצאתי כל פגם בפענוח שנעשה ע"י דר' צ'רמיסין שאמנם אינו רדיולוג אבל הוא מסר הסבריו על פי ניסיונו ותאר כאמור את הבחנתו המקרה כמקרה חד משמעי.

69. הנני קובע כי מדובר בגוף מתכתי לא רק משום ששני הרופאים המנוסים פענחו כך את צילום הרנטגן אלא גם משום שחוות דעתם בנושא לא נסתרה.

70. על פי האמור בעמ' 6 שורה 18 לישיבת 30.11.09 ובעמ' 9 לישיבת 15.12.09, לנאשם הייתה חוות דעת בנושא טיבו של הגוף הזר ומשלא הוגשה אותה חוות דעת כחלק מראיות ההגנה חזקה היא כי תוכנה תומך בעמדת המאשימה.

71. השאלה השנייה היא האם ייתכן כי גוף זר מתכתי יחדור דרך הפצע המרוטש ויגיע עד למיקומו מתחת לאגודל. דר' נטע רז אשר ניתח את הנאשם העיד בנושא זה כמתואר בעמ' 8 לישיבת 15.12.09:
"ש. האם ייתכן שהגוף הזר חדר למקום בו הוא נמצא דרך הפצע המרוטש?
ת. כן.
...
ש. איך זה מתיישב שאתה מציין ללא קרע של גידים?
ת. גוף זר יכול לעבור דרך רקמות מבלי לפגוע בכולן, גוף זר קטן כמו במקרה הזה, יכול לעבור דרך הרקמות השונות מבלי לפגוע בחלק מהן".

או בעמ' 10:
"ת. מניסיוני הלא קטן בפציעות רסיסים, במקרים רבים אנו לא מוצאים את הנתיב מכיוון שהרסיס קטן וכאשר עובר דרך שריר או רקמות, ממש בין הרקמות, לא נותר איזה שהוא נתיב ברור, העדר נתיב לא שולל את העובדה שהרסיס נכנס דרך הפצע...".

72. לכאורה בשל העובדה כי מדובר במשפט פלילי, ניתן היה לקבוע כי מדובר ברסיס מתכת אך לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי אותו רסיס חדר מהפצע שליד הזרת, אלא שגם בנושא זה הנאשם בעדותו הפך את הראיה האפשרית לראיה וודאית, שכן בעדותו הודה הנאשם כי הגוף הזר הוא מתכתי וכי הוא חדר מפצע שהיה לו מתחת לזרת, בדיוק במיקום בו נפגע מהזיקוק/מטען. אלא שלטענת הנאשם חדירת הרסיס ארעה שנים רבות לפני הפיצוץ נשוא כתב האישום. הנני מאמין לנאשם כי רסיס מתכת חדר לידו מפצע מתחת לזרת והגיע למיקום בו הוא נמצא כיום, כפי שיפורט להלן איני מאמין לנאשם כי חדירת הרסיס ארעה לפני יום פיצוץ המטען.

73. לנאשם בסיכומיו טענת הגנה נוספת ולפיה חלקי מתכת קיימים בזיקוקים ימיים, אלא שגרסה זו לא תואמת את עדות הנאשם כי לפיה הפיצוץ ארע מזיקוק אותו אסף בחתונה (עמ' 52 שורה 24 לישיבת 25.1.10) ואזכיר כי גם לפי עדות מומחה ההגנה מר שרון יוסף, בזיקוקים אזרחיים אין חומר מתכתי.

74. זה השלב להזכיר את ההלכה בנושא ראיות נסיבתיות כפי שהיא נקבעה בפסק דינה של כב' הש' נאור בע"פ 7374/07 רן שמאי נגד מדינת ישראל
"כוחה של הכרעה המבוססת על ראיות נסיבתיות נעוץ בסינרגיה הנוצרת הודות למסכת הכוללת, כך שעוצמתו של השלם גדולה מסכום עוצמתם הבדידה של כל אחד מן החלקים כשהם ניצבים בגפם ובנפרד זה מזה".

75. לאור הראיות שהוכחו ניתן לקבוע כי ביום 22.7.09 נפצע הנאשם בידו בעקבות פיצוץ (קולו של הפיצוץ נשמע למרחקים, על כף ידו ואמתו נותרו שרידי שריפה כמתואר בתמונות ת/9א'), בסמיכות זמנים ומקום נמצא מטען חבלה מאולתר לאחר פיצוץ, שחלקו המתכתי העליון עף עקב הפיצוץ. כתמי דמו של הנאשם הובילו מהמקום בו טופל ע"י בני משפחתו אל המקום בו נמצא מטען החבלה, שגם בסמוך אליו נמצאו כתמי דמו של הנאשם. בכף ידו של הנאשם רסיס מתכתי שלא יכול להיות חלקיק מזיקוק אך יכול להיות חלקיק של מטען צינור שהתפוצץ. במקום בו טוען הנאשם כי נפגע מזיקוק לא נמצאו שרידים השייכים לזיקוק וגם לא נמצא מוקד פיצוץ.

76. הראיות הנסיבתיות הנ"ל מצביעות על קשר חד וברור בין פציעתו של הנאשם לבין מטען החבלה שהתפוצץ ולגבי המשך הדיון אפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' הש' א' א' לוי מיום 22.2.10, ע"פ 4117/06 שניר מקייטן נגד מדינת ישראל
"במצב דברים זה, עובר הנטל לכתפי המערער להציע הסבר תמים לראיות הנסיבתיות שנאספו לחובתו, היינו תרחיש חלופי המעורר ספק בהנחה המפלילה ההולכת ומתגבשת (ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6) 577, 586 (2003); ע"פ 10577/02 שמש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(4) 706, 714 (2004)). ....אלא שההגנה אינה יוצאת ידי חובתה בכך שהיא מצביעה על הסבר כלשהו לראיות הנסיבתיות, במיוחד כאשר היתכנותו היא רחוקה או בלתי מבוססת. על התיזה החלופית המוצעת להקים ספק אמיתי בהנחה המפלילה שנוצרה. "לא סגי בקיומו של הסבר תיאורטי ורחוק. כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי אינה של ודאות מוחלטת, אלא "מעבר לספק סביר", ומכאן מתחייב כי כדי לאפשר לנאשם את פתח המילוט לו הוא נזקק, על התרחיש החלופי להיות מבוסס וסביר דיו" (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל
, בפסקה 7 (לא פורסם, 1.12.04)). "ספק סביר עשוי לעלות מהראיות הנסיבתיות מקום שניתן להסיק מהן מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם, שההסתברות לאפשרות קיומה היא מהותית, ואינה זניחה או דמיונית. לאפשרות כזו צריכה להיות אחיזה סבירה בחומר הראיות, ועליה לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל
, בפסקה 6 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (טרם פורסם, 28.5.07))".

77. התיאוריות שהציע מומחה ההגנה אינן מבוססות על עובדות שלמעשה לא נבדקו על ידו, כך שרק הסברו של הנאשם בעדותו יכול להטיל ספק בהנחה המפלילה ההולכת ומתגבשת לאור אותן ראיות נסיבתיות ולכן אעבור לניתוח עדותו של הנאשם.
עדות הנאשם
78. אקדים מאוחר למוקדם ואבהיר כי הנאשם בעדותו הפך את הראיות הנסיבתיות כראיות הקשורות היטב זו בזו ומהן מתחייבת מסקנה אחת ללא כל ספק- הנאשם נפגע מפיצוץ מטען חבלה.

79. גרסתו של הנאשם אינה אמינה בעיניי. על פי התרשמותי הנאשם הינו אדם פקח, בעל נסיון חיים רב. הנאשם ישב והקשיב במהלך כל פרשת התביעה לעדויות העדים השונים ולטענות עורכי הדין וניסה להבין מהן הראיות המפלילות נגדו והיכן הגרסה שמסר במשטרה לוקה בחסר. בהגיעו לדוכן העדים המציא הנאשם גרסה לא אמיתית אשר נועדה לחבר את כל הראיות הנסיבתיות בגרסה כבושה חדשה ומתחכמת, שאינה גרסת אמת. ניסיונו זה של הנאשם לא צלח משום שהוא הסתבך בשקריו וכבר במהלך החקירה הראשית החל להוסיף טלאי על טלאי, שהפכו לסתירות בלתי אפשריות בחקירה הנגדית.

80. כדוגמא לגמישות גרסת הנאשם והתאמתה לעדויות אפנה לעדותו הכבושה באשר לקיומו של רסיס המתכת כתוצאה מאירוע מוזר בילדותו, עדות שכולה ספור בדים כמתואר בעמ' 54:
"ש. הייתה עוד טענה שיש לך רסיס ביד שהוא תוצאה של הפיצוץ ?
ת. כל הדיונים שמעתי על רסיס ביד ולא דיברתי. את הרסיס הזה יש לי בערך 22 שנה בתוך היד. זה קרה שהיינו בבית, אבא שלי היה משתף פעולה עם המשטרה ויש לו רישיון לנשק. אז הייתי בן 12 בערך. היום אני בן 38".

81. הנאשם מאשר כי הקשיב לעדויות כשהוא "לא מדבר" ושולף לפתע לראשונה בחקירתו הראשית סיפור דמיוני מגיל 12. לנאשם תאור הזוי של הצתת ערימה של תרמילי אקדח ביחד עם אגוזים במרכז סלון ביתו, פיצוץ מתוך הערימה הביא לחדירת רסיס בדיוק במיקום בו נפגע בעקבות האירוע נשוא תיק זה. מסיפורו של הנאשם ניתן לקבוע שתי קביעות, האחת כי קיים רסיס מתכת בידו על פי הודאתו, (הוא מחזק טענתו בדבר הידיעה כי מדובר ברסיס מתכת בכך שרסיס מתכתי אחר מאותו אירוע, אותו ראה בעיניו הוצא מרגלו ע"י אחותו עמ' 54 שורה 21) והשנייה כי הרסיס אשר נמצא בצד האגודל חדר לשם מאזור הזרת, בדיוק במיקום בו נמצא פצע מרוטש בעקבות הפיצוץ נשוא תיק זה.

82. גרסת הנאשם הופכת את אפשרות כניסת רסיס המתכת מצד הזרת כאפשרות יחידה ומאחר ואיני מאמין לגרסתו הכבושה של הנאשם, הנני קובע כי רסיס המתכת חדר בזמן הפיצוץ מיום 22.7.09. חיזוק לכך הנני מוצא בכבישת הגרסה עד לתחילת פרשת ההגנה. כבר בשלב הראשון בבית החולים כשנמצא רסיס מתכת ליד אגודלו, הנאשם לא הזכיר את אותו סיפור מהעבר, בפני
רופאיו כמתואר בת/14 הוא טען "לא עבר ניתוחים" ולכך אוסיף כי הנאשם לא הביא לתמיכה בסיפורו הכבוש עדות כל שהיא כגון מסמך רפואי או עדות בן משפחה ששמע או ראה את התרחשות הספור הדמיוני, הצתת אגוזים ותרמילים בסלון ביתו.

83. גם בנושא מיקום הפיצוץ ביחס לכתמי הדם גילה הנאשם גמישות יתרה בנושאים עובדתיים, לא כפי שהייתי מצפה מעד שבא למסור דברי אמת. על פי ת/1 טען הנאשם כי "את הזיקוק הדלקתי בחוץ מחוץ לבית של גיסתי", עמ' 1 שורה 9. גרסה דומה נמסרה מפי בהודעתו השנייה ת/2א, ר' עמ' 1 שורה 5 "הפיצוץ בו נפגעתי היה ליד הבית" ועמ' 3 שורה 61, "יצאתי בחוץ ברחבה ליד הבית והדלקתי זיקוק והוא התפוצץ לי ביד". זו הייתה גם גרסתו בהודעה השלישית ת/3א' כמתואר בעמ' 2 שורה 17 לפיה נפצע "מול דלת הכניסה של בית הוריי במרחק של 8 מטר מהכניסה" וחשוב להדגיש כי באותה הודעה ת/3 שורה 21 הוא מתאר כך את התנהגותו לאחר הפיצוץ "אני נפצעתי ונכנסתי לבית" או בשורה 63 "נשארתי במקום ולא זזתי", שאלה שנשאלה על ידי החוקר שלא במקרה בשל מיקום כתמי הדם על שביל המוביל למטען הצינור.

84. בין לבין הוגש כתב אישום נחשפו בפני
הנאשם הראיות והוא אף האזין לתוכנן במהלך פרשת התביעה והנה הסתבר לנאשם כי יש אי התאמה בין הטענה בדבר פיצוץ ליד דלת הבית והימצאות כתמי דם לאורכו של שביל הפונה מזרחה וגם על סלעים שבאותו מקום. הנאשם בחקירתו הראשית המציא לראשונה הסבר, הסבר מותאם המצביע על חוסר אמינות גרסותיו במשטרה, אלא שטיבעה של גרסה שקרית הנמסרת לראשונה בבית משפט, הוא כי היא לא תעמוד במבחן החקירה הנגדית כפי שאכן ארע.

85. בתחילה טען הנאשם בחקירה הראשית כמתואר בעמ' 53 פיסקה ראשונה, "זה לא היה ליד הדלת של עודה....התחלתי ללכת על איזה שביל למרכז הכפר. הזיקוק התפוצץ ונפתחה לי כל היד, הכוונה ליד שמאל, והלכתי עם השביל כמה מטרים וזה, ואמרתי "מה אני עושה". אמרתי "עשיתי את זה בשביל לקבל כסף כדי להשתמש" ואז חזרתי הביתה...הוא מוביל למערות ולמרכז הכפר. זה השביל מזרחית לבית שאנחנו מדברים. זה קרוב להגיע לתחבורה. חזרתי הביתה. כל אותו זמן יורד לי דם".

86. הנאשם סבר כי בכך ייתן הסבר להימצאות דמו על השביל, אלא שגרסה כבושה זו לא תואמת את גרסתו במשטרה בדבר מיקום הפיצוץ והכניסה המיידית לבית מצד אחד והיא סותרת את הסתייגות הסנגור מהזהות שבין כתמי הדם שנמצאו על השביל לבין הנאשם (ואזכיר כי כתמי הדם נראו במקום זמן קצר מאוד לאחר פציעתו של הנאשם).

87. בנושא זה ניתנה לנאשם הזדמנות בחקירתו הנגדית לתת הסבר לסתירות ומתשובותיו עולה כי לא רק שהוא לא נתן הסבר אמין, אלא מתשובה לתשובה התרבו הגרסאות ואפנה לתשובותיו כמתואר בעמ' 58:
"ש. אתה מספר היום בבית המשפט, בפעם הראשונה, שהלכת עם השביל כמה מטרים
ת. נכון.
ש. אני מניחה שאתה מספר את זה כי אתה יודע שנמצאו שם כתמי דם על השביל ?
ת. אני לא יודע. ...
ש. סאמר חקר אותך בשלבים יותר מאוחרים – 28/7, חמישה ימים אחרי שהיית עצור. האם ידעת שהוא בודק את כתמי הדם שלך, ידעת שנתפסו כתמי דם על שביל ושבודקים את זה ?
ת. כן, הוא אמר לי את זה. התחיל לשאול אותי ושאל אותי אם זה הדם שלי ואמרתי שאני לא יודע...".

88. גרסאותיו של הנאשם הלכו והתרבו ככל שנשאל שאלות ואפנה לתשובתו כמתואר בעמ' 60 שורה 23 "אני, כשהדלקתי זיקוק ברחבה של הבית, ראיתי זה מכה קשה. רציתי ללכת לבית החולים. ירדתי דרך השביל הזה, הגעתי לאמצע הדרך ועוד פעם חזרתי הביתה".

89. בעוד שבחקירה הראשית (עמ' 53) מתאר הנאשם הליכה על השביל מבלי שהוא יודע מה מטרת הליכתו וכי הוא הלך מספר מטרים בודדים, בחקירה הנגדית (עמ' 60) הנאשם הולך רגלית לבית חולים (במקום להיכנס לביתו) ומספר מטרים הפכו להליכה עד "אמצע הדרך".

90. הנאשם התבקש לתת הסבר לגרסה אחרונה ותמוהה זו וכדרכו הוסיף פרטים חדשים והשאיר גרסתו בלתי אמינה ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 61 שורה 20:
"ש. אז אנחנו מדברים על דיר אל אסד ואתה רוצה לרוץ לבית החולים ובגלל זה אתה הולך בשביל לרמב"ם.
ת. לא. רציתי להגיע לתחבורה למטה כי כשאני מגיע לתחבורה למטה, יש הרבה מה לעשות שם".
91. והנה בחלוף דקות גרסה חדשה כמתואר בעמ' 62:
"ש. אם רצית להגיע לבית החולים, האם לא יותר הגיוני ללכת בדרך שרכב נוסע בה אז קודם נתת תשובה שאתה לא הולך על כביש ועכשיו אתה אומר שאתה הולך בשבילים בתוך הכפר.
ת. אני הסברתי לך שכשאני נפגעתי מהזיקוק חשבתי שבסוף השביל יהיה מישהו, חבר של אח שלי, הגעתי לשם והייתי מבולבל, לא ידעתי אם לחזור הביתה או לרדת ברכב.
ש. עכשיו אתה מספר דבר חדש שלא סיפרת לנו, לא בחקירות ולא בבית המשפט שחשבת שיש מישהו שמחכה לך למטה.
ת. לא, לא חשבתי שמחכה לי, אלא ידעתי שיש שם את חבר של אח שלי שלא גר במערות אלא בבתים למטה. השביל מוביל לבתים למטה. כשהייתי באמצע השביל, הסתכלתי על הבית שלו ולא ראיתי את הרכב שלו אז לא ידעתי מה לעשות אז חזרתי הביתה. לא ידעתי שזה דבר חשוב להגיד את זה".

מבליל הגרסאות שנולדו במהלך העדות בעקבות שאלות להן לא הייתה לנאשם תשובה, ניתן היה להבין דבר אחד, הנאשם לא בא להגיד את האמת בעת עדותו, כפי שגם נהג בעת שמסר גרסאותיו במשטרה.

92. כוונת הנאשם לפגוע בעצמו-לכאורה לנאשם גרסה כי פוצץ הזיקוק כדי לפגוע בעצמו מאחר ולא קבל מאשת אחיו כסף לרכישת סמים, (ת/1 שורה 10, או ת/2א' עמ' 3 שורה 64). אלא שבחקירתו הראשית (עמ' 52 שורה 30 ישיבת 25.1.10) מסר הנאשם גרסה שונה "אמרתי לה שאם היא לא מביאה לי כסף, אני אעשה משהו לא טוב לכולם", הכיצד פגיעה בעצמו הפכה לפגיעה בכולם.

93. איני מאמין לנאשם כי הוא רצה לפגוע בעצמו בדרך זו. מצד אחד משום שהנאשם לטענתו פגע בעצמו בעבר באמצעות סכין כמתואר בעמ' 53 שורה 18 ומצד שני משום שהנאשם טען בעדותו כי "זה פעם ראשונה שאני מחזיק זיקוק, וזה פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה", (עמ' 53 שורה 2 לישיבת 25.1.10), הכיצד יזיק לעצמו באמצעות חפץ שאינו מכיר כשבהישג ידו סכין (הארוע מתחיל לטענתו בתוך ביתו) ולנאשם פתרונים לכל גרסה, בדרך של המצאת גרסה שקרית אחרת. הנאשם שבחקירתו הראשית העיד כי לא ידע מה זה זיקוק, לפתע בחקירתו הנגדית ידע גם ידע ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 66:
"ש. אז למה לא לקחת סכין וזהו, למה חשבת שזה מזיק אם רצית להזיק לעצמך למה לעשות זאת עם זיקוק, סיפרת לי שעשית 50 פעם נזק ליד עם סכין, תלך למטבח לקחת סכין ולמה עשית שימוש עם הזיקוק על מנת להזיק לעצמך.
ת. כי בן דוד שלי החזיק זיקוק אותו דבר ביד. שמו של בן דוד שלי הוא חמוד. זה היה לפני 8 שנים וכתוצאה מזה נחתכו לו שני האצבעות.
ש. רצית שיקטעו לך האצבעות כפי שקרה לבן דוד שלך. איך אמרת במשטרה את המשפט הבא: " היה איתי בבית... אני לא חשבתי כי התוצאה של הפציעה תהיה כזאת חמורה, חשבתי כי זה זיקוק שלא יביא לפציעה" ( ת/3, שורות 28-30). איך התשובה הזאת במשטרה מתיישבת עם מה שענית כעת לבית המשפט.
ת. במשטרה כל פעם היו עוצרים אותי במשטרה והיו אומרים זה יש לו ניסיון התאבדות ולוקחים אותי למזרע. עכשיו גם לא יכולים מי שרוצה להתאבד לא משאירים אותו בתחנה בכרמיאל, קשה ללכת עד קישון אמרתי אני רוצה להישאר כאן בתחנה ואני לא אפגע בעצמי ואני לא אחתוך וניסיתי לשכנעם ולא הלך. לשאלת בית המשפט זה ההסבר שלי...
ש. התשובה שנתת לי עכשיו לא מסתדרת עם משהו אחר עם תשובה אחרת שמסרת לחוקרת אלה טוקרוב, בת/2 שורה 63 היא שואלת אותך בשביל מה הדלקת את הזיקוק ואתה עונה "בשביל לפגוע בעצמי", כעת מה ההסבר שלך לכך.
ת. אין לי הסבר...
ש. מה שאתה אומר לנו שם הייתה לך סיבה לפי דבריך כעת, אבל פה אתה אומר שאתה רוצה לפגוע בעצמך בגלל תנאי המעצר, איך נתת תשובה כזאת לחוקרת שרצית לפגוע בעצמך. אין לך תשובה.
ת. נכון, אין לי הסבר".

הסבר לא היה לנאשם ועדותו רבת הגרסאות אינה אמינה.

94. פער הזמנים בין השיחה עם גב' הודא לבין הפיצוץ- במשטרה מתאר הנאשם ברצף אחד וללא פער זמנים את שיחתו עם אשת אחיו גב' הודא, סירובה לתת לו כסף ופיצוץ הזיקוק. ר' ת/1 שורה 6, "היא לא רצתה לתת לי כסף ואז הדלקתי...", ת/2א עמ' 3 שורה 61 "היא לא רצתה לתת לי אז יצאתי בחוץ ברחבה ליד הבית והדלקתי.." ות/33 עמ' 2 שורה 26. בין לבין העידה גב' הודא ולפי עדותה השיחה עם הנאשם התרחשה בשעה 17:30, (עמ' 21 שורה 19 לישיבת 30.11.09) וכי כשעתיים לאחר מכן ארע הפיצוץ, (עמ' 22 שורה 15), הנאשם האזין לעדותה בקשב רב ובחקירתה הראשית שינה גרסתו העקבית (והשקרית) שנמסרה בכל 3 הודעותיו ולפתע נולדה גרסה חדשה ובה פער של שעה בין השיחה עם הודא לבין הפיצוץ, (עמ' 52 שורה 32 לישיבת 25.1.10), בחקירתו הנגדית גדל הפער ל"שעתיים, שעה וחצי", (עמ' 55 שורה 31 לישיבת 25.1.10).

95. גם בנושא זה התבקש הנאשם לתת הסבר לסתירות כמתואר בעמ' 56 שורה 8 ותשובה אמיתית לא נמסרה מפיו:
"ש. אני אומרת לך ששינית את הגרסה בבית המשפט מהגיסה שמסרת בכל אחת מהחקירות שלך כדי להתאים את הגרסה שלך לגרסה של עודה בחקירה באזהרה
ת. אני לא הקשבתי למה שאמרה עודה".

96. טיבו של החפץ שמצא לכאורה הנאשם- בהודעתו הראשונה ת/1 שורה 12 טען הנאשם כי לקח את הזיקוק "מחתונה שהייתה לפני עשרה ימים", הוא חזר על אמירה זאת בעת חקירתו השנייה (ת/2 עמ' 2 שורה 34). לאחר שמיעת העדויות בחר הנאשם לשנות גרסה וטען כי "אני רוצה להגיד לך ולקחתי את זה ולא ידעתי שזה זיקוק, חשבתי שזה ניצוץ כזה, כשהגעתי הביתה אחי אמר לי שזה זיקוק ושמתי אותו במגרה בבית". בהמשך הוא מוסיף פרט חדש ולפיו הזיקוק היה פגום בשל העדר פתיל הפעלה (עמ' 64 שורה 24).

97. יזום והפעלת הזיקוק- לראשונה בחקירתו הראשית (עמ' 53 שורה 1 לישיבת 25.1.10) סיפר הנאשם כי הפעיל הזיקוק ע"י הדלקתו מחלקו התחתון. בחקירתו הנגדית הוסיף הנאשם פרטים חדשים, ניסיון הדלקת הזיקוק עם מצית שהוכנסה לחלקו התחתון (עמ' 64 שורה 26) וככל שנמשכה עדותו רבו הגרסאות ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 65 שורה 21 "...ויש משהו שלא אמרתי לאף אחד ניסיתי להדליק אותו ולפוצץ כמה פעמים וזה לא הלך ואז הבאתי פחם של נרגילה, שברתי אותו ודחפתי אותו לתוך הקרטון והדלקתי אותו".

98. לכך אוסיף כי צפיתי בת/7 המתאר את זירות האירוע מהן ניתן ללמוד על מבנה השטח ולראות עד כמה בלתי סבירה גרסת הנאשם. לא הגיוני כי נאשם במצוקה ילך במעלה השביל ויחפש עזרתו במרחק רב כשבהישג יד נמצאות דלתות בתי בני משפחתו.

99. עדותו של הנאשם מרובת גרסאות וסתירות. כבישת נושאים מהותיים עד לשלב החקירה הראשית פגעה בצורה משמעותית באמינות הנאשם והרושם שקבלתי הוא כי הנאשם לא מסר גרסת אמת במשטרה, לא מסר גרסת אמת בעת הקראת כתב האישום והמתין לשמיעת כל העדויות כדי להתאים גרסה שקרית בהתאם למה שיוכח ע"י המאשימה. המאשימה הרימה את נטל ההוכחה מעבר לספק סביר בהוכחת סדרה של ראיות נסיבתיות שלנאשם לא היה הסבר אמין ומשכנע לסתור את המסקנה המשתמעת מאותן ראיות, נשיאה, הובלה והפעלה של מטען צינור. ראיות ליצור המטען ע"י הנאשם כפי שצוין לעיל לא הובאו ע"י המאשימה.

100. בטרם סיום אבהיר כי הסנגור כמו גם המומחה מטעם הנאשם מעלים תהייה באשר להעדר סימני dna או סימני דם על הצינור. מאחר ולא כל מטען החבלה נמצא שכן חלקו האחד עף בזמן הפיצוץ ולא נמצא, הרי שלתהייה זו יש הסבר שניתן לשלבו עם תשובותיו של מומחה ההגנה כמתואר בעמ' 97:
"ש. תסכים איתי שיש השפעה על האפקטים שהתקבלו כתוצאה מפיצוץ לאופן שבו הצינור נאטם, אם הוא לא כרוך עד הסוף אז מן הסתם האפקט יהיה שונה ?
ת. יכול להיות.
ש. גם יכול להיות שאם החלק הזה של הצינור לא היה אטום עד הסוף הוא לא היה מוברג עד הסוף אז בעצם החלק הזה (קצה הצינור שבו ההברגה) הופך להיות החלק הפגיע יותר בפיצוץ ?
ת. לדעתי זו לא התמונה, מכיוון שגם אם את מבריגה את המצמדה מספר סיבובים על קצה הצינור עדיין החלק הזה חזק יותר. קצה הצינור איפה שרואים שהוא נפתח הוא חזק יותר מאשר חלקים אחרים. זה לא אומר שזה לא יעוף. כיוון שעדיין אנו מדברים על מהירויות מאוד מאוד גבוהות, זה יכול להגיע למאות מטרים בשנייה, ולכן אפילו אטימה של הברגה אחת או שתיים נותנת את החוזק הרגעי הזה לאותה נקודה שגורם לה להיות חזקה יותר והאפקטים יהיו שונים.
ש. אז אם זה לא היה כרוך עד הסוף אז היה לחץ במהירות מאוד מאוד גבוהה, משתמע שכן הפקק יכול היה לעוף ?
ת. הפקק היה יכול לעוף בלחצים אחרים".

101. אם נזכור כי ידו הדומיננטית של הנאשם היא יד ימין (ר' ת/14) והפגיעה הייתה ביד שמאל, הרי שלא בהכרח יישארו סימני פגיעה על הצינור אותו אחז הנאשם בידו הימנית שלא נפגעה ודווקא היד האחרת- יד שמאל שלא אחזה בצינור אך נמצאה בסמוך לקצהו שעף בעקבות הפיצוץ היא היד שנפגעה, פגיעה שהותירה סימני דם בקרבת מקום כמתואר בתמונות.

גרסת גב' הודא, אשת אחיו של הנאשם
102. למעלה מן הצורך אנתח גם את עדותה של גב' הודא הנשואה לאחיו של הנאשם. אקדים ואבהיר כי לעדותה יש להתייחס בזהירות. על פי התרשמותי העדה אינה מפחדת כלל וכלל מהנאשם והיא לא חששה ממנו גם במהלך האירועים. למרות זאת העידה גב' הודא באווירת לחץ שהופעלה מכיוון אחר, מכיוון בעלה הלא הוא אחיו של הנאשם שישב באולם. במהלך עדותה הוא צעק לעברה ויצא מן האולם, (ר' ביטוי לכך בעמ' 28 שורה 36 ואילך).

103. העדה גב' הודא לא העידה עדות שכולה אמת, היא רצתה משיקולים משפחתיים ומתוך חשש מבעלה שלא להזיק לנאשם ועל פי התרשמותי היא הוסיפה מידע לא אמיתי בדבר קיומו של זיקוק, שכן היא לא ראתה כלל וכלל ממה נפגע הנאשם ומה החזיק בידו. דוגמא אחת לאי אמירת אמת ניתן למצוא בתיאורה כי בצידו של הזיקוק היא ראתה פתיל לבן, (עמ' 25 שורה 21). הנאשם בעדותו (עמ' 64 שורה 24) טען כי הזיקוק היה פגום ולא היה לו פתיל, דוגמא נוספת הייתה בטענה כי מדובר בזיקוק תמים וכשבו זמנית היא צעקה על הנאשם שירחיק המוצר התמים לכאורה מילדיה.

104. העדה גב' הודא בניסיונה לתמרן בין האמת לבין אי הפללת הנאשם, מצאה עצמה מתארת תיאורים הסותרים את גרסת הנאשם. העדה נחקרה פעמיים במשטרה, (הודעתה הראשונה לא הוגשה כראיה). חקירתה השנייה נערכה ע"י רס"ר סאמר דלה אשר העיד בפני
י ושוכנעתי מעדותו כי הודעתה ת/16 הינה הודעה המשקפת את שנמסר מפיה במשטרה בצורה מדויקת, אלא שגם במשטרה וגם בעדותה בבית המשפט הגב' הודא מסרה דברים שאינם אמת ביחד עם דברי אמת. העדה לא ראתה זיקוק בידו של הנאשם והיא לא יודעת ממה הוא נפצע ובמובן זה היא לא תומכת בעמדת מי מהצדדים ולכן לא אתן משקל כל שהוא לעדותה למעט נושא אחד והוא שמיעת שני פיצוצים.

105. בחינה מדוקדקת של עדותה במשטרה ת/16 מראה כי היא עושה הפרדה ברורה בין הדלקת הזיקוק לכאורה לבין "פיצוץ חזק מאוד" שהתרחש לפני כן, (ת/16 שורה 8). פיצוץ כה חזק מכיוון מזרח עד שכל הבית רעד (ת/16 שורה 14). בהמשך היא מתארת שני פיצוצים נפרדים, החלש מיוחס לזיקוק, משמע הפיצוץ החזק והדלקת הזיקוק לאחר מכן (ת/16 שורה 9) מקורם בשני אירועים נפרדים. יודגש כי בבית המשפט שבה ואישרה העדה כי שמעה שני פיצוצים (עמ' 39 שורה 26), גרסה שונה מגרסת הנאשם.

106. על פי עדותה והודעתה של גב' הודא הנני קובע כי היא לא ראתה את הגורם לפיצוץ, אך היא שמעה פיצוץ חזק מאוד, שאינו קשור בזיקוק. ראיה זו הינה ראיה נסיבתית נוספת התומכת במסקנה כי הנאשם לא נפגע מזיקוק וכי מטען החבלה המאולתר שנמצא במקום היה הגורם לפיצוץ החזק מאוד ולפגיעה בידו של הנאשם.
מחדלי חקירה
107. לב"כ הנאשם טענה בדבר מחדלי חקירה, בנושא זה אפנה לפסק דינו של כב' הש' א' א' לוי בע"פ 4117/06 שניר מקייטן נגד מדינת ישראל
"והרי הלכה היא כי "במסגרת ההליך הפלילי אנו מתרכזים בראיות הקיימות, ולא בראיות שאינן מצויות בפני
נו. אם בחומר הראיות הקיים יש כדי להביא למסקנה, ברמה הנדרשת בפלילים, בדבר מעורבותם של הנאשמים במעשה העבירה, יהיה די בכך כדי להרשיעם" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל
, בפסקה 33 לפסק-דיני (טרם פורסם, 28.5.07); וראו גם את ע"פ 10596/03 בשירוב נ' מדינת ישראל
, בפסקה 20 לפסק-דיני (טרם פורסם, 4.6.06); ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל
, בפסקה ז(2) (טרם פורסם, 18.5.06))".

108. חומר הראיות שהוצג ע"י המאשימה מצביע מעבר לכל ספק סביר כי מטען הצינור התפוצץ בידו של הנאשם ולכן ככל שמדובר בעבירה זו, אין ברשימה מחדלי החקירה המתוארת בעמ' 10 לסיכומי הנאשם, אליה אתייחס להלן כדי לשנות מקביעה זו. מחדלי חקירה אם היו, בקשר לשק היוטה או בקשר לאבק השריפה שנמצא על המלחציים אינם רלבנטיים משום שהחלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בגין אותם מוצגים.

109. באשר לתיעוד הזירה, המידע שהוצג ע"י המאשימה הינו מידע מלא ומספק, לרבות תמונות וצילום של האזור. אי תיעוד מיקום לקיחת הדם ב-3 המבחנות אכן מחדל הוא, אך מחדל חלקי שניתן לו המשקל המתאים לזכות הנאשם כמתואר בפרק כתמי הדם.

110. לא מצאתי כל פגם בפעולותיו של מומחה המאשימה מר גיא גלעד ודי במידע והנתונים שהציגו כדי לבסס חוות דעתו.

111. לא מצאתי פגם באופן סריקת השטח, בהתחשב בנסיבות האירוע ומיקומו.

112. לסנגור טענות בדבר אי הבאת עדות הקושרת באופן מקצועי בין הצינור לבין סוג הפגיעה ממנה סבל הנאשם ובנושא זה מפנה הסנגור לעדות השוטר סאמר דלה בעניין אי ביצוע "בדיקת חיים". עיון בעדותו של רס"ר דלה (עמ' 48 שורה 13 לישיבת 15.1.10), מראה כי היה ניסיון לבצע בדיקה שכזו אלא שמאחר וחלפו מספר ימים, הודיעו לו מהמכון לרפואה משפטית כי אין טעם בביצוע הבדיקה באותו מועד. לא מצאתי פגם באי ביצוע "בדיקת חיים" לידו של הנאשם במכון לרפואה משפטית בשלב בו עלה הנושא. אזכיר כי הנאשם נפגע בידו אושפז לצורך הטפול ובאותו שלב מתן עדיפות לטפול בנאשם על פעולה חקירתית, הייתה דרך נכונה ואזכיר כי כבר באותו שלב היו לחוקרים ראיות רבות כגון כתמי דם, מטען חבלה ורסיס מתכתי שנותר בידו של הנאשם.

113. גם באי המצאת ההיסטוריה הרפואית של הנאשם לא מצאתי פגם, שכן גרסתו הכבושה של הנאשם בעניין פגיעה לפני עשרות שנים מצד אחד וטענתו כי הוא אינו מטופל בקופת חולים כל שהיא מצד שני (עמ' 48 שורה 30 לישיבת 15.1.10) שאף נתמכה בבדיקה שנערכה ולפיה הסתבר כי הנאשם אינו מוכר בקופת חולים כללית, (עמ' 49 שורה 1) לא אפשרו פעולה מעשית בנושא זה.

114. לא מצאתי מחדל באי ניסיון לחפש טביעות אצבע על מטען החבלה המאולתר כטענת הסנגור, במקרה זה יש לתת עדיפות לנטרולו של מטען החבלה ולמניעת סכנת חיים ולאחר מכן אין כל טעם בבדיקת טביעות אצבע על שרידיו. בזירה נמצאה מצית, ממנה נדגמה דגימה (ר' סעיף 4 לת/15), מתוך ניסיון להפיק dna אלא שלא התקבלה כמות ראויה המאפשרת המשך בדיקות (ת/15) ולכן גם נושא זה טופל נכון מבחינה חקירתית.

115. לא מצאתי פגם באי לקיחת "ניגובים" מגופו של הנאשם על מנת לחפש שרידי חומר נפץ כטענת הסנגור. בהתחשב בעובדה כי הנאשם היה באותו שלב במהלכו של טיפול רפואי ולאחר פעולות חיטוי כמתבקש במהלך ניתוחו לא היה טעם בבדיקה מסוג זה, (ר' בנושא זה עדותו של רס"מ גלעד עמ' 34).

סיכום
116. לאור התרשמותי מהראיות הנסיבתיות ועדותו הלא מהימנה של הנאשם שוכנעתי מעבר לספק סביר כי במהלך פעולות שביצע הנאשם עם מטען חבלה מאולתר, הוא נפצע בידו.

117. מסיכומי הצדדים עולה כי אין מחלוקת בשאלת היסוד הנפשי אך אזכיר כי נדרשת מודעות כלפי טיב המעשה והנסיבות, מודעות שהתגבשה אצל הנאשם מעצם הפעלתו של מטען חבלה תוך ידיעה על מהותו והסיכון הכרוך בו.

118. לאור האמור לעיל הנני מרשיע את הנאשם בעבירה בנשק (נשיאה והחזקה) עבירה לפי סעיף 144(א)(ב)(ג3)(ג1) ככל שמדובר במטען חבלה מאולתר.

119. הנאשם מזוכה מכל יתר העבירות.

120. המעטפה ת/25 ובה המבחנות מוחזרת במעמד הקראת הכרעת הדין לידיה הנאמנות של ב"כ המאשימה והיא תשמר בידיה עד להפיכת פסק הדין לחלוט.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אדר תש"ע, 08/03/2010 במעמד הנוכחים.
אברהם אליקים, שופט



<#5#>
החלטה

הטיעון לעונש יהיה ביום 15/3/10 בשעה 13:00.

המזכירות תזמן את הנאשם למועד הדיון הנ"ל באמצעות שב"ס.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אדר תש"ע, 08/03/2010 במעמד הנוכחים.
אברהם אליקים, שופט
הוקלד על ידי: אסתר אברמוביץ
113
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"פ 10735-08-09 מדינת ישראל
נ' דבאח(עצור)
08 מרץ 2010









פ בית משפט מחוזי 10735-08/09 מדינת ישראל נ' יונס דבאח (פורסם ב-ֽ 08/03/2010)