פסקי דין על פואד קנואת | פסקי דין על עלא עמארה | פסקי דין על הפניקס הישראלי - חברה לביטוח |

2346/01 א     29/01/2004




א 2346/01 פואד קנואת נ' עלא עמארה, הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 002346/01
בית משפט השלום עפולה
29/01/2004
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:
פואד קנואת

בעניין:
התובע
מוקטרן ויסאם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . עלא עמארה

2 . הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
צביקל רועי

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
משאית של התובע נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 17/8/00 על ידי רכב שבוטח בביטוח נזקי רכוש על ידי הנתבעת מס' 2.

בעקבות אירוע התאונה הנ"ל נגרמו למשאית נזקים, התובע קיבל ממבטחת רכבו פיצוי על נזקיו הישירים ובתביעה דנן שהוגשה על סך 36,302 ש"ח, דורש התובע פיצויו על נזקיו העקיפים מהנתבעים.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת אחריות מבוטח הנתבעת 2 לתאונה, והמחלוקת נסבה סביב שאלת גובה הנזק.

הנזקים להם טען התובע בכתב התביעה כללו:

1. הפסד הכנסה בשל השבתת המשאית משך 23 ימים - 15,000 ש"ח.
2. שכר עבודה ששולם לעובד התובע שהיה נהג המשאית הקבוע - 4,500 ש"ח.
3. הוצאות נסיעה למוסך ולמשטרה - 3,000 ש"ח.
4. השתתפות עצמית וכינון - 7,802 ש"ח.
5. עוגמת נפש - 6,000 ש"ח.
סה"כ: 36,302 ש"ח.

בין הצדדים אין מחלוקת לעניין סכום ההשתתפות העצמית וכינון, שהינו בסך 7,802 ש"ח.
לאחר שמיעת ראיות הצדדים, ועם הגשת הסיכומים, זנח ב"כ התובע, וטוב שכך, את הטענה לנזק של הוצאות נסיעה ועוגמת הנפש.

נותרה אם כן, המחלוקת האמיתית באשר להפסד ההכנסה בתקופה בה הושבתה המשאית וכן הטענה לפיה, שכרו של עובד התובע הקבוע, שולם על אף העובדה שהנ"ל לא עבד ועל כן יש לפצותו גם בגין נזק זה.

התובע עבד עם משאיתו בביצוע הובלות באופן קבוע עם קיבוץ גניגר, ועל מנת לשמור על מקום עבודתו ולהמשיך בביצוע ההובלות, הוא נאלץ לטענתו להעסיק משאית אחרת (עם נהגה) לתקופה בה היתה המשאית נשוא הדיון, מושבתת.

הצורך להמשיך בשימוש במשאית, היה נחוץ לתובע לשם ההמשך הסדיר של עבודתו בביצוע הובלות כפי ההסכם שהיה לו עם מפעל הפלסטיק בקיבוץ גניגר ועל כך, דומני, אין חולק.

התובע טען כי בתקופה שהמשאית היתה מושבתת משך 23 ימים בשל התיקון שבוצע, הוא שכר את שירותיו של מפעיל משאית אחרת, אשר ביצע את עבודות ההובלה עבור התובע עם משאיתו של אותו גורם שלישי.

לטענת התובע, באותה תקופה, הנהג, שהיה עובדו, לצורך ביצוע ההובלות במשאית שניזוקה, נותר מושבת מעבודה אך הוא שילם לו שכר מלא עבור אותה תקופה, כך שנוצר מצב בו התובע שילם שכר מלא לעובדו יחד עם תשלום ההוצאות למשאית החליפית ונהגה.

התובע טען, כי המדובר בנהג ותיק שלא היה באפשרותו לפטרו ולכן הוא נאלץ לשלם לו שכר למרות העובדה כי בפועל הוא לא עבד.

התובע צירף שתי חשבוניות המעידות על תשלום למשאית החליפית, סכום אחד על סך 10,900 ₪ מיום 31/8/00 וסכום נוסף על סך 4,369 ₪ מיום 30/9/00.

סה"כ: 15,335 ₪ (לפני מע"מ).

מסכום זה נוכה 23% בגין הוצאות דלק וסיכה שהתובע חסך, כך שסכום ההוצאות/ההפסד שהתובע מבקש את פיצויו בגינו ברכיב זה, הוא 11,824 ₪ נכון לחודש 9/2000.

השכר ששולם לעובד, היה בסך 4,500 ₪ כפי גרסת התובע.

האם הוצאות ונזקים אלו, נגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה?
והאם הרים התובע את הנטל המוטל עליו, להוכחתם?

מטעם התובע העידו התובע עצמו ורואה החשבון המטפל בענייניו, מר קנואת.

לעניין משך תקופת התיקון של המשאית, בחוות דעת השמאי שאמדה את נזקיו של התובע, אין התייחסות לפרק הזמן הדרוש לתיקון; 60221

מלבד עדותו של התובע ואישור המוסך המעיד על מועד כניסת המשאית למוסך ומועד מסירתה לידי התובע חזרה, אין בפני
נו בשאלה זו אסמכתא נוספת.

לבית המשפט לא הוזמנו עדים ולא הוגשה חוות דעת בשאלה זו; התובע נאלץ כידוע, לשכור את שרותיו של מפעיל משאית חליפי עם משאיתו, מפעיל זה לו היה מעיד, היה ניתן מעדותו לברר מהו פרק הזמן בו הוא ביצע עבודות הובלה עם משאיתו עבור התובע, כך גם עובדו של התובע, נהג המשאית, שאף הוא, לו העיד, היה ניתן לברר דרכו, משך הזמן בו הוא היה מושבת מעבודה עד שחרור המשאית מהמוסך.

מסכימה אני עם טענת ב"כ התובע לפיה, לפי חוות הדעת השמאית, הנזק שנגרם למשאית היה בסכומים לא מבוטלים, אך אין בכך לבד כדי להוכיח מה היה משך הזמן הדרוש או משך הזמן שארך בפועל לצורך ביצוע אותם תיקונים, מכאן לא ניתן לקבוע אם מדובר ב - 23 ימי תיקון או שמא תקופה ארוכה יותר או קצרה יותר.

החסר לא נעוץ בנתון זה בלבד, אלא בנתונים נוספים בעלי חשיבות והנחוצים להנחת התשתית המספקת להוכחת תביעתו של התובע.

אתחיל בטענה לפיה, התובע שילם לעובדו שכר מלא בגין התקופה בה המשאית הושבתה - טענה מוזרה, כי אם היה מדובר בעובד קבוע כפי טענת התובע, ניתן היה להוציאו לחופשה שנתית והרי ידוע כי על פי חוק, זכותו של המעביד להחליט על עיתוי הוצאת עובדו לחופשה שנתית כפי הוראות חוק חופשה שנתית ואף ההסכמים הקיבוציים, במידה והם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים מכוח צו הרחבה כל שהוא.

על פי התלושים שצורפו לתצהיר התובע, עולה כי, עובדו היה עובד חדש שטרם התגבשה זכותו לקבלת פיצויי פיטורין או לקבלת הודעה מוקדמת ארוכה.

מעיון בתלושים, עולה בעייתיות נוספת והיא, שבתלושים מצוין כי תחילת עבודתו של אותו עובד היתה ב - 1/1/00 אך יתרת החופשה שהצטברה לזכותו היתה 0; סכום המשכורות המצטברות כפי שמופיע בתחתית התלוש מעיד על כך שלמעשה המשכורת הראשונה שולמה בחודש 7/00.
(ר' עמודה ימנית בתחתית התלוש המציינת סכומים מצטברים), התלושים כפי שמופיע על גביהם הוצאו והודפסו בתאריך 7/8/02, ומכאן שעולים סימני שאלה רבים באשר לאמינות דברי התובע באשר לתקופת ההעסקה של אותו עובד ואולי אף עצם ההעסקה אך סימני שאלה אלו ניתן היה לפתור ולהעלים לו היה אותו עובד מעיד בבית המשפט.

ההסברים בסיכומי ב"כ התובע בדבר טעות בתלושים, אין לקבלה, לו היתה הטעות מסתכמת בציון מועד תחילת העבודה, ניחא, אך עת מצוינים סכומים מצטברים בתחתית התלוש, נתונים הנחוצים לצורך חישוב המס ואולי אף לטופס 106, אין לקבל את טענת הטעות ואין לתת לתלושים אלו משקל כל שהוא ומכאן אף המסקנה שלא ניתן לקבל את הטענה לפיה העובד קיבל את שכרו במלואו בתקופת השבתת המשאית.

המסקנה, אם כן, עד עתה, כי הטענה לפיה התובע נאלץ לשלם לעובדו שכר מלא, נדחית ואין לפסוק לו פיצוי בגין הוצאה זו שנדחתה כאמור.

נותרה השאלה בדבר ההוצאות למשאית החליפית.
יצוין כבר עתה, שמפעיל המשאית לא העיד מטעם התובע בדיון והשאלה הנשאלת, האם יש די בעדויות והמסמכים שהוגשו בפועל לשם הרמת הנטל המוטל על התובע להוכחת הפסד זה.

לצורך הוכחת ההפסד הנטען, העיד מטעם התובע, רואה החשבון שטיפל בענייניו, מר ראסם קנואת. על פי החישוב שערך מר קנואת, הוא טוען כי ההפסד שנגרם לתובע בשל הצורך במשאית החליפית, הוא סכום ההוצאה ששילם התובע בניכוי 23% שהנם החסכון בהוצאות הדלק והסיכה, משך אותה תקופה.

כפי גרסת התובע ואף גרסתו של מר קנואת-רואה החשבון, בחודשי הקיץ יולי, אוגוסט וספטמבר, היקף עבודות ההובלה הוא גדול יותר לעומת יתר חודשי השנה, הואיל והמדובר בחודשים בהם החקלאים מכינים את החממות ועל כן, מספר הובלות הניילונים מהמפעל בגניגר הוא גדול יותר מהממוצע.

אחוז החסכון בהוצאות הדלק, חושב לפי ממוצע שנתי של צריכת הדלק.
נוסף לכך, מר קנואת טען בחקירתו הנגדית, כי אין הוא מפחית הוצאות בגין צמיגים ותיקונים, הואיל ולטענתו מדובר בתקופה "זניחה" של 23 ימים.

אינני רואה חודש כמעט שלם מתוך עבודה של שנה כתקופה זניחה, במיוחד לאור הנתון כי מדובר בתקופה בשנה בה העבודה היא יותר מאומצת ומכאן המסקנה שמא מדובר אף בהוצאות תיקונים והחלפת צמיגים מעל למומצע.

לפי חקירתו הנגדית של מר קנואת, לו היה מוכנס הנתון של הוצאות התיקונים והצמיגים המופיעים בדו"ח הרווח והפסד כחלק מההוצאות הנחסכות, הרי שאחוז ההוצאות מסך כל ההכנסות לחודש של התובע היה מגיע ל - 43%, ובהנתן הכנסה של 33,006 ₪ לחודש, מדובר בהוצאה של 14,190 ₪.

ההוצאה בפועל שהתובע הוציא באותו חודש, היתה כפי גרסתו, אותו סכום שהוא שילם עבור המשאית החליפית קרי, 15,335 ₪ כך שהתוספת עליה מדובר המשקפת את הנזק, היא 1,145 ₪.

השיטה לפיה ערך מר קנואת את חישוב ההפסד של התובע, מנטרלת ומבטלת נתונים רלוונטיים וחישובים ברכיב ההוצאות ועריכת חישוב לפי סכום ההוצאה בפועל שהתובע שילם למשאית החליפית בניכוי ממוצע ההוצאות על דלק וסיכה בלבד לחודש, יש בה משום עיוות המציאות והצגת תמונה לא מלאה אודות הנזק האמיתי שנגרם לתובע.

מר קנואת הסתמך על דו"ח הרווח והפסד בלבד, מסמכים נוספים רלוונטיים, דוחות תיאום וכיו"ב, לא הוצגו, הנ"ל לא זכר נתונים רלוונטיים אודות הכנסתו השנתית של התובע וכיו"ב נתונים שיש בהם כדי להבהיר כיאות את רמת ההכנסה של התובע ומידת השפעת השבתת המשאית על אותה הכנסה.

מכאן שגישתה של ב"כ הנתבעת, נראית נכונה ומדויקת יותר.

החישוב נעשה בהנתן 23 ימי השבתה של המשאית, אך נתון זה כאמור, לא הוכח ומכאן שגם בגין רכיב זה אין לפסוק לתובע פיצוי.

נותרנו אם כן, עם הנזק המוכח היחיד, קרי, אותם 7,802 ₪ בגין השתתפות עצמית ותוספת כינון.

התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת ההפסדים וההוצאות להם הוא טען בתביעתו, מעבר לאותו נזק מוכח, ומכאן שדין תביעתו באשר לאותם הפסדים והוצאות, להדחות.

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 7,802 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/12/00 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסכום כולל של 1,800 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום ו' בשבט, תשס"ד (29 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
002346/01א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 2346/01 פואד קנואת נ' עלא עמארה, הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/01/2004)