פסקי דין על אריה חב' לביטוח | פסקי דין על יוסף ליפשיץ | פסקי דין על אלברט מלכה | פסקי דין על מוסך אמור מורשה u.m.i |

81681/97 א     12/06/2003




א 81681/97 אריה חב' לביטוח בע"מ, יוסף ליפשיץ נ' אלברט מלכה, מוסך אמור בע"מ מורשה u.m.i




1
בתי המשפט
א 081681/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
12/6/2003
תאריך:
כב' השופטת פליגלמן פנינה

בפני
:

1. אריה חב' לביטוח בע"מ

2. יוסף ליפשיץ

בעניין:
תובעת

נגד
1. אלברט מלכה

2. מוסך אמור בע"מ
מורשה u.m.i
נתבעים

פסק דין
יסודה של התביעה שבפני
באירוע פריצה שאירע בליל 25.4.95, לרכבו של התובע מס' 2, רכב מסוג אופל אסטרה מ.ר. 06-981-71 (להלן: "האופל"), עת שהיה במוסך של הנתבע (1) המצוי בשטחה של הנתבעת (2) ומן האופל נגנבה מערכת סטריאו יקרה.

הנתבע (1) הינו פחח רכב הפועל במתחם הנתבעת (2).

ביום 23.4.95 הוכנס האופל לתיקוני פחחות למוסך הנתבע (1), הושאר במוסך למשך הלילה ובשעת הלילה חדרו אלמונים למוסך הנתבע (1), פרצו את הרכב, גרמו לו לנזק וגנבו ממנו את מערכת הסטריאו היקרה שהיתה מורכבת בו.

אשר לנתבעת (2), לטענת התובעת - נתבעת זו הינה מוסך מורשה של u.m.i ושמה המסחרי מוסך אמיר, כאשר לטענת התובעת השתמש הנתבע (1) בשם מסחרי זה, שהופיע גם על החשבוניות שהוציא, ולפיכך, לטענת התובעת, אחראית הנתבעת (2) לאירוע, בין אם מכח היות הנתבע (1) חלק אינטגרלי של המוסך שהופעל על ידה, ובין מחמת מצג שווא שהציגה נתבעת (2) לתובע (2).

הנתבעים דוחים מכל וכל את אחריותם לאירוע.

לטענת הנתבעת (2) - היה הנתבע (1) עוסק עצמאי ששכר, כבעלי מקצוע אחרים, שטח בתחום החצר - וזאת על פי חוזה השכירות נ/1 (נספח לתצהירו של אלברט מלכה
), כעסק נפרד לתיקוני פחחות וצבע, שאינו מן העיסוקים בהם עוסקת הנתבעת (2) - שעיסוקה בתיקוני מכונאות.

הנתבע (1) הינו עוסק מורשה, ואילו נתבעת (2) הינה חברה בע"מ, ואין היא בהא תליא, לפיכך דין התביעה כנגד נתבעת (2) להדחות.

אשר לאחריותו של הנתבע (1), טוען הלה כי הרכב הושאר במוסך, כשהתובע (2) אינו מודיע לנתבע (1) כי ברכב מותקנת מערכת כה יקרה, שכן בנסיבות שכאלה לא היה הנתבע (1) מסכים כי התובע (2) ישאיר את רכבו למשך הלילה, ומכל מקום המוסך היה מוגן כדואי באמצעות תריס יורד ומנעול רב-בריח, ולפיכך לא התרשל הנתבע
(1) בנסיבות ואין להטיל עליו אחריות.

זאת ועוד, טוען הנתבע כי בשטח המוסך מוצב היה שלט המודיע במפורש כי אין המוסך אחראי לנזקי פריצה וגניבה ושלט זה פוטר אותו מאחריות לאירוע ותוצאותיו.

לחילופין טוען הנתבע (1) כי ידה של בת התובע (2) ו/או חברה שלא היה לרוחו של האב במעל.
אדון איפה בשאלות שבפני
אחת לאחת:

א. אחריותה של הנתבעת (2): טוענים התובעים כי נתבעת (2) הינה מוסך מורשה של u.m.i ולפיכך הוכנס הרכב לטיפול במוסך זה, בהיותו בתקופת האחריות. לפיכך, ולמרות חוזה השכירות נ/1 שבין נתבע (1) ונתבעת (2) לא הוכח כי הנתבע (1) הינו עסק עצמאי, משלא הוצגו בביהמ"ש יומני העבודה ומסמכים אחרים שיתמכו בטענה זו, ואף לא הוצגה כל תמונה של אזור המוסך שיש בה כדי להעיד כי אכן על מוסך הפחחות היה שילוט נפרד ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בעסק נפרד ועצמאי, ולא במחלקה פנימית ממחלקות הנתבעת (2), ולפיכך נוצר לפחות מצג כלפי צד שלישי כי המדובר באותה יישות.

דא עקא, שלטעמי אין בכך די כדי לחייב בנסיבות את נתבעת (2) בדין שומר שכר, משלא הוכח בפני
ע"י התובעים כי הרכב נרשם ביומניה וכי קיבלה לרשותה ותחת חסותה את הטיפול ברכב, והיא זו אשר הפנתה את התובע (2) לנתבע מס' 1 לטיפול בנזקי הפחחות.

יתרה מזאת מחומר הראיות עולה כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע (2) נדרש לשירותיו של הנתבע (1), בין בעצמו ובין באמצעות אשתו, וכי במקרה דנן פנה ישירות לנתבע (1), ועימו אף ניהל את השיח והשיג לרבות העובדה כי הרכב ישאר במוסך במהלך הלילה, מאחר שלטענת הנתבע (1) לא היה זמנו פנוי בידו לטפל ברכב באותו היום. 60221

לא מצאתי בנסיבות לקבל את טענת ב"כ התובעת כי הוצג בפני
התובע (2) מצג שווא, כי הנתבע (1) פועל תחת חסותה וכנפיה של הנתבעת (2), אין המדובר בתיקוני מכונאות, לא הוכח כי על פי דרישות האחריות של יצרן הרכב קיימת חובה לתיקוני פחחות קלים במוסך מורשה דווקא.
גם התובע לא דאג לצלם את המקום על מנת לשכנעני כי השילוט היחיד היה מוסך אמיר, ומכל מקום לא מצאתי שיש בנסיבות שכאלה כדי לחייב את הנתבעת (2) כדין שומר שכר.

דא עקא, שאין כך פני הדברים בכל האמור בנתבע (1).

אין חולקין כי דה פקטו הסכים הנתבע (1) כי הרכב ישאר במוסכו במהלך הלילה לצורך ביצוע התיקון בו למחרת, במקרה שכזה אחריותו של בעל מוסך לאבדן או נזק של נכס שנמסר לו, היא אחריות כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו - וזאת לאור האמור בסעיף 6 (ב) (1) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974, המפנה לסעיף 2 לחוק השומרים תשכ"ז 1967, משמע הוא יוצא פטור מן הנזק אך ורק אם התוצאה שנגרמה היתה הן בלתי ניתנת לצפיה מראש והן כזאת שלא ניתן היה למנוע את תוצאותיה, כאשר נטל השיכנוע מוטל עליו.

בענייננו עולה, כי הנתבע (1) השאיר את הרכב במוסך שהינו תא בחצר הכללית, ובניגוד לאמור בסעיף 10 (ד) לתצהירו נמצא בחקירתו הנגדית כי המוסך לא היה נעול במנעולים מסיביים והחצר שנטען כי היתה סגורה לא היתה נעולה כלל (ראה עדותו של עה/1 עמ' 4 שורות 17-15), וכי למעשה תאו של הנתבע (1) (קרי מוסך הפחחות) היה נעול במנעול רב-בריח אחד מחד, ומאידך לא היתה במוסך מערכת אזעקה פעילה וגם אם היתה כזו לא היתה המערכת מחוברת למוקד.

משמע בנסיבות העניין, לטעמי לא נקט הנתבע (1) באמצעים מספקים על מנת להגן על הרכוש שנותר תחת השגחתו, בין אם עסקינן ברכב עצמו ובין אם בתכולתו וכל בר בירב יכול להכנס לחצר לפרוץ את המנעול ולעשות במקום ככל העולה על רוחו.

טוען ב"כ הנתבע (1) כי הלה לא יכול היה לדעת כי ברכב מותקנת מערכת שמע כה יקרה והדבר לא הודע לו, שכן אם היה יודע היה מפרקה, דא עקא שלחזקתו נמסר הרכב שערכו רב ממערכת השמע, וכאמור אמצעי ההגנה שנקט בהם הנתבע (1) לשמירת הרכוש המופקד בידיו אין בהם די. הנתבע יכול היה לצפות האפשרות כי יתרחש ארוע פריצה במסגרתו יגנב הרכב או פרטים ממנו, ולראיה נעל את דלת המוסך מה גם עצם העובדה שרכוש יכול להגנב הינה כשלעצמה דבר שיש לצפותו.

יתר על כן הגניבה היתה יכולה להמנע אילו היה הנתבע מקפיד על כך שבמוסך תותקן מערכת אזעקה פעילה מחוברת למוקד.

לפיכך, מצאתי כי קיומה של מערכת השמע היקרה היתה אקראית בנסיבות ובאותו הבל גניבה יכול היה הגנב ליטול הרכב עצמו מבלי שתהא במקום כל מערכת התרעה שתפריע בעדו.

אשר לטענה כי הפריצה בוצעה על ידי חברה של בתו של התובע (2), טענה זו מלבד אמירתה לא הוכחה בפועל, הינה בגדר השערה, מה גם שלאותו חבר אלמוני היתה הזדמנות ולא אחת לגנוב את מערכת השמע בעת שהרכב חנה תחת כיפת השמיים ולאו דווקא במוסכו של הנתבע (1).

לפיכך, מצאתי כי בעניינו הנתבע (1) הינו שומר שכר שהשמירה אינה טפלה להחזקה, ומשלא הוכח בפני
כי אירוע הפריצה והגניבה מקורו בכח עליון או באונס, חייב הנתבע (1) בגין נזקיו המוכחים של האירוע.

טענה נוספת בפי ב"כ הנתבע (1) והיא - כי במוסך היה שלט הפוטר את המוסך מאחריות לנזקי גניבה או פריצה ולשם כך הוצג צילום של שלט שכזה, שהוברר מחקירתו הנגדית של הנתבע כי נעשה עפ"י בקשת בא כוחו, משמע לאחר הגשת התביעה ואין בידו להנציח את המצב שהיה קיים בעת האירוע נשוא התיק.
ובמה דברים אמורים:
הן התובע (2) והן השמאי שהגיע למקום מטעם התובעת (1), לא מצאו שלט כגון דא במוסך והשמאי אף מציין זאת בחוות דעתו בעמוד האחרון וגם התמונות שצילם השמאי 3 חודשים לאחר האירוע, לא ניתן לראות שלט כגון דא.

אולם גם אם היה שלט שכזה בנמצא לא היה בו כדי לפטור את הנתבע (1) מאחריות, שתמצא עפ"י הפסיקה כי תניה שכזו הינה בבחינת חוזה אחיד והתנאי הינו תנאי מגביל, כמשמעותו בסעיף 15 לחוק חוזים אחידים תשכ"ד 1964, ויש בו משום קיפוח הלקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק.

סעיף 15 מגדיר כתנאי מגביל, כתנאי השולל או מגביל אחריותו של הספק כלפי הלקוח בין על פי חיוב חוזי ובין על פי דין, כפי שהיתה קיימת אילולא אותו תנאי.

אין צריך לאמר כי תניית פטור במקרה דנן היא מסוג התניות שבאה להגביל, או יותר נכון לפטור את נותן השירות בצורה גורפת ומוחלטת מכל אחריות לנכס שבגינו הוא צריך לתת שירות בלי מגבלה של כפיפות לרשלנות, וביהמ"ש ראה בה משום תנאי מקפח (ראה עת"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היוהמ"ש פד"י לד'
(3) מ"י 365, 371).

מכל מקום בעניינו נמצא כי לא הוכח שהשלט הנטען מצוי היה במועד האירוע, מה גם שכאמור לא היה בו כשלעצמו מלפטור הנתבע (1) מאחריות.

לפיכך, מצאתי כי במישור האחריות אני מחייבת את הנתבע (1) כדין שומר שכר, מאידך אין בידי לחייב את הנתבע (2) בדין זהה ומכאן שהתביעה כנגדה נדחית.
אשר לגובה הנזק:
נזקי התובעת הוכחו באמצעות חוות דעת שמאי מר דני קורן, שאף נחקר ארוכות על חוות דעתו כשב"כ הנתבע יורד לפרטי פרטים שקצרה היריעה מלתארם.

מכל מקום לא מצאתי לאחר חקירת השמאי, כי חוות דעתו אינה מקצועית וכי מששילמה התובעת (1) את תגמולי הביטוח על יסוד חוות דעת זו ופעלה בתום לב, שוב אין להרהר אחר התשלום - כפי שנקבע בהלכת הכשרת היישוב - עא' 7148/94 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' חב' השמירה בע"מ פד"י נ' (4), 567.

דא עקא, שלטעמי נזקי התובעת (2) לא הוכחו. נזקיו של זה הנטענים על ידו אינם מעוגנים בדו"ח שמאי ומתבססים על אישור כל בו לרכב, שלא הובא עורכו לחקירה, ואין די בתלונה במשטרה כדי לאשש את הטענה כי פריטים אלה היו ברכב מלכתחילה, ובוודאי שאין האישור בא במקום חוות דעת של מומחה. מה גם שכאמור עורכו לא הובא לחקירה.

לפיכך, לא הוכח לטעמי הנזק הנטען על ידי התובע (2) ודין תביעתו של זה להדחות.

סיכום
התוצאה הינה כי אני מקבלת את תביעת התובעת (1) כנגד הנתבע (1) ולפיכך, אני מחייבת את הנתבע (1) לשלם לתובעת (1) סך של 15,268 ₪ כשסכום זה נושא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 31.8.95 ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ, וכן הוצאות המשפט לרבות סכומי האגרות בהם נשאה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום תשלומם ועד התשלום המלא בפועל ושכר העדים.

התביעה שכנגד נתבעת (2) נדחית, דא עקא שלטעמי מצאתי שלא לפסוק לה לנתבעת (2) הוצאות ושכ"ט עו"ד.

תביעת התובע (2) נדחית אף היא ללא צו להוצאות.

ניתן והודע היום 12.6.03 במעמד / בהעדר __________.
___________
פליגלמן פנינה
,
שופטת








א בית משפט שלום 81681/97 אריה חב' לביטוח בע"מ, יוסף ליפשיץ נ' אלברט מלכה, מוסך אמור בע"מ מורשה u.m.i (פורסם ב-ֽ 12/06/2003)