פסקי דין על מנחם משה | פסקי דין על דוד רפואה | פסקי דין על ברוריה דוד ואח' | פסקי דין על ברוריה דוד | פסקי דין על רבקה פוגל (ריקי ירקוני) | פסקי דין על גד מידן - ירקוני |

42960/08 א     09/03/2010




א 42960/08 מנחם משה, דוד רפואה, ברוריה דוד ואח' נ' ברוריה דוד, רבקה פוגל (ריקי ירקוני), גד מידן - ירקוני




בפני

כב' השופט ישי קורן
תובעים
1. מנחם משה

2. דוד רפואה

3. ברוריה דוד

4. תמר מנחם
5. מרגלית מנחם
6. שלום כהן

נגד

נתבעים
1. מרתה פוגל
2. רבקה פוגל (ריקי ירקוני)

3. גד מידן - ירקוני
ב"כ התובעים עו"ד מרדכי שמיר

ב"כ הנתבעים עו"ד מיכאל טננבאום

פסק דין
תביעה לפינוי מושכר בדיירות מוגנת.

רקע:
1. התובעים הם הבעלים הרשומים של דירת מגורים בת 3 חדרים, בקומה ב', של בית ברח' נחלת בנימין 23א תל אביב, (גוש 6918, חלקה 52). (להלן – "הדירה", "המושכר" או "הנכס").

ביום 1/6/58 שכר את הדירה יהודה (לואי) פוגל, בעלה המנוח של הנתבעת 1, לצרכי מגורים בלבד, ולמשך שנה אחת. חוזה השכירות נכרת בין המנוח ובין הבעלים הקודמים של הדירה.

בעמוד האחורי של החוזה הוסיפו הצדדים "תנאי מיוחד", בהאי לישנא: "אסור לשוכר להעביר את החזקה במושכר ו/או בחלק ממנו בין בתמורה ובין בלי תמורה לאדם ו/או לבני אדם אחרים בלי רשות מפורשת לכך בכתב מאת המשכיר. התנאי הזה הוא חלק בלתי נפרד מתנאי השכירות".

בתחתית החוזה, במקום המיועד לחתימת השוכר נרשם בכתב יד: "בשם יהודה מ. פוגל".
מתחת ל"תנאי המיוחד" בחלקו האחורי של החוזה מופיעה החתימה: "מ. פוגל".
על פי התביעה מדובר בחוזה שכירות שמוגן על פי חוק הגנת הדייר.
התביעה:
2. התובעים טוענים כי עוד בחייו נטש המנוח את הדירה, חדל לגור בה והעתיק את מגוריו לרח' זרובבל 21, רמת השרון. כתוצאה מכך אבדה לשוכר הגנת החוק.

המנוח הוא ששכר את הדירה ועם פטירתו לא נותר אדם הזכאי להשתמש בדירה.

הנתבע 3 מחזיק בדירה ללא זכות שבדין.

עוד בחייו חדל המנוח מתשלום דמי שכירות, ומסר את החזקה בדירה לנתבע 3. בגין שתי הפרות אלה של חוזה השכירות זכאים התובעים לבטל את חוזה השכירות ולתבוע את פינוי המושכר.

הנתבעת 1 היא אלמנתו של המנוח ויחד עם המנוח נטשה את המושכר ועברה להתגורר ברח' זרובבל 21 ברמת השרון. למרות זאת, מחזיקות הנתבעות 1-2 בדירה וטוענות שהן מתגוררות בה.

בגין כל אלה מבקשים התובעים להורות לנתבעים לסלק את ידם מהדירה, לפנותה ולהחזיר את החזקה בה לתובעים כשהיא פנויה וריקה מכל אדם וחפץ.

ההגנה:
3. הנתבעים טוענים כי יש למחוק על הסף את התביעה נגד הנתבעים 2-3.

בעניין הנתבעת 2 טוענים הנתבעים כי היא מתגוררת בדירה יחד עם אימה ובעת הגשת התביעה אין כל יריבות בינה ובין התובעים. "במידה ולאחר מותה של הנתבעת 1 תעמוד בתנאי החוק, ותיחשב כדיירת מוגנת כי אז תהיה יריבות בין הצדדים".

בעניין הנתבע 3 טוענים הנתבעים כי אינו מתגורר בדירה דרך קבע, אין לו כל טענות להכיר בו כדייר מוגן, והוא אינו מחזיק בדירה.

4. בעניין הנתבעת 1 טוענים הנתבעים כדלקמן:
הנתבעת 1 והמנוח היו נשואים בעת שנחתם הסכם השכירות וכל השנים היו נשואים והתגוררו יחד בדירה. בשנים האחרונות, עקב בעיות בריאות קשות, התגוררו השניים לסירוגין בדירה, ובביתה של הבת ברמת השרון. "כל העת והתקופה לא חדלו השניים מלהשתמש ולהתגורר בדירה, ושמרו על זיקה כלפיה. כל אימת שהרגישו טוב היו חוזרים לדירה. " הנתבעת והמנוח השאירו בדירה את כל חפציהם, והנתבע 3, נכדם, התגורר בדירה מדי פעם כדי לשמור עליה מפני פורצים.
הדירה מוזנחת ובמצב קשה, ותקרתה התמוטטה. למרות בקשות של הנתבעים סרבו התובעים לתקן את הטעון תיקון.

הנתבעים מכחישים טענות בדבר אי תשלום דמי שכירות, וטוענים כי התובעים הם שסרבו לקבל תשלום שכר דירה.

במהלך השנים ביקשו הנתבעת 1 והמנוח למכור את זכותם בדירה לדייר אחר והתובעים סרבו לכך בשל התנגדותם להפעלת חנות בדירה.

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה ולקבוע כי הנתבעת 1 הינה דיירת מוגנת בנכס והיא זכאית להישאר בדירה עד יומה האחרון.

תשובת התובעים:
5. על טענות ההגנה השיבו התובעים כדלקמן:
מסירת הדירה לשימושם של הנתבעת 2 ושל הנתבע 3 מהווה הפרה של הסכם השכירות ומזכה את התובעים לבטלו.

התובעים שילמו את חלקם לצורך תיקון הגג.

בעניין שכר הדירה – לאחר מספר חודשים בהם לא קיבל התובע 1 טלפון ממר פוגל לצורך תיאום תשלום דמי השכירות, התקשר התובע 1 אל המספר ממנו היה מתקשר אליו מר פוגל ונענה בתשובה "הוא יתקשר אליך מתי שירצה". דבר פטירתו של המנוח הוסתר מהתובע. רק לאחר מכן התברר לתובע שכתובתו הרשומה של המנוח הייתה ברמת השרון, וכי במועד שבו ניסה לאתרו בטלפון כבר לא היה המנוח בין החיים.

ניסיונו של המנוח להעביר את החזקה בדירה לאחר נעשה כיוון שלא היה זקוק לה עוד למגורים.

ככל שהנתבעת 1 נמצאת בדירה מדי פעם, מדובר בשימוש פיקטיבי ורק לאחר שנודע לה על הכוונה להגיש תביעת פינוי.
הראיות:
ראיות התביעה –
6. מטעם התובעים העידו התובע 1, אשר מנהל את הנכס מטעם התובעים, ומר יוסף טל ורודי, דייר בקומה א' בבנין בו מצוי המושכר.

7. התובע 1 העיד כי בעת שהחל לנהל את הנכס היה פוגש במקום את המנוח ואת אשתו, שהתגוררו בדירה. מזה מספר שנים חדלו המנוח ואשתו להתגורר בדירה, ובשנת 2005 ביקש המנוח להעביר את החזקה בדירה ושלח אל התובע תצהירי דייר יוצא ודייר מוצע. תצהירים דומים נשלחו גם בשנת 2008 ובשני המקרים נדחו על ידי התובעים, בטענה שהמנוח נטש את הנכס והדייר המוצע אינו מתעתד להשתמש בדירה למגורים אלא לצרכי עסקיו, מכירת טקסטיל.

את דמי השכירות היה המנוח משלם במושכר. בשנים האחרונות היה המנוח מתקשר ומתאם עם התובע 1 פגישה במושכר לצורך תשלום. התובע מעיד שכשנכנס לדירה לקבל את שכר הדירה בשנים האחרונות "הדירה נראית נטושה... היה שם מקרר, ספה, אבל המקום נראה נטוש ושלא גרים בו..." והוא ממשיך:"הוא היה בא לשם, וחצי שעה אחרי ששילם לי הוא היה נעלם. אבל כשהוא באמת גר שם אני הייתי בא לשם בלי התראה, הייתי דופק בדלת והוא היה פותח ומשלם..." )פרוט' עמ' 4, ש' 12 – 17).

בשלב מסוים בשנת 2008 חדל המנוח מלהתקשר, ולאחר זמן התקשר אליו התובע 1 (בחודש יולי 2008 או בסמוך. ס' 7 לתצהיר התובע). התובע נענה כי מר פוגל לא יכול לענות והוא יתקשר אליו. לאחר מכן התברר לתובע כי מר פוגל הלך לעולמו ביום 4/8/08.

8. לתצהירו צירף התובע, בין היתר, את המסמכים הבאים:
(1) שאילתה של משרד הפנים המעידה על כך שמענו הרשום של המנוח היה ברח' זרובבל 21, ברמת השרון, וכי הוא נפטר ביום 4/8/08.
(2) מודעת פטירה שצילם התובע על בית המנוח ברח' זרובבל 21, רמת השרון.
(3) צילום תיבת הדואר בבית ברח' זרובבל 21, רמת השרון, שם לצד השמות "א. וד. גנין" רשומים השמות: "מ. ול. פוגל".
(4) צילום תיבת הדואר בכתובת הדירה שם נרשם "פוגל / ירקוני".
(5) הסכם משנת 2001 בעניין תיקון גג הבניין, בין התובע 1, המנוח ודייר נוסף בשם ניצן פטמן.
(6) קריאות מונה מים בדירה המעידות על צריכת מים בכמות של 2 – 5 קוב לחודשיים מינואר 2007 ועד אוגוסט 2008, 1 קוב מים בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, ואפס צריכת מים לחודשים נובמבר 2008 עד פברואר 2009. סטטוס הצרכן הרשום במסמך הוא – "לא מאוכלס".

9. התובע מעיד כי מודעות אבל לא נראו כלל בסמוך לכתובת הדירה, מחמת שהמנוח והנתבעת 1 כלל לא גרו במקום בשנים האחרונות.

התובע מעיד כי כל השנים השם היחיד שהיה על תיבת הדואר במושכר הוא השם "פוגל", ורק בשנה האחרונה לפני הגשת התביעה הוסף שמה של הנתבעת 2 "ירקוני". הנתבעת 2 נקראת "רבקה פוגל" אך מכונה גם "רבקה ירקוני". (ראה אישור הנתבעת 2 בפרוט' עמ' 7 ש' 24).

התובע מעיד כי הוא מבקר בבית בו מצויה הדירה 4 פעמים בשבוע אך רק פעמיים, בשעות היום, פגש במקום את הנתבעת 1, שלדעתו הגיעה למקום לשהות קצרה. חלונות הדירה הפונים לרחוב נחלת בנימין סגורים וגם התריסים מוגפים תמיד.

התובע הסביר כי בעצת עורך דינו, כל עוד המנוח היה פוגש אותו בדירה וטען שהוא גר שם, לא פעל לקבלת החזקה במושכר, למרות שהיה ברור לו שהמנוח נטש את המושכר (פרוט' עמ' 3, ש' 8 – 10).

בעניין תיקון המושכר העיד התובע: "פוגל שממילא לא גר שם עזב הכל, המשיך לגור ברמת השרון ולא עניין אותו הנושא של הבנין מהסיבה שהוא לא גר שם". (פרוט' עמ' 3, ש' 20 – 21).

10. העד ורודי, אף הוא דייר של התובע 1, העיד כי הוא גר באותה קומה בה מצויה הדירה, ובה מצויה גם דירתו של הדייר פטמן, שהלך אף הוא לעולמו. לדבריו, במהלך השנים הוא היה פוגש מעת לעת את בני הזוג פטמן, אך בדירה של פוגל לא ראה כל סימני מגורים. תקופה מסוימת, בשנת 2008, היה רואה העד גבר צעיר שמדי פעם היה בא לדירה. העד העיד כי פגש פעמים ספורות אדם מבוגר בדרכו לדירה או ממנה והוא מניח שמדובר במר פוגל. לאחרונה (התצהיר נחתם בחודש 1/2009) פגש לעתים נדירות שתי נשים, אחת מהן מבוגרת מאד, שבאו לקחת דואר מתיבת הדואר של "פוגל". "פרט לכך אני לא רואה ולא מרגיש בכל סימנים שמישהו גר באותה דירה... אין לי ספק שה"ה פוגל לא גרים ולא גרו בדירה מאז נכנסתי אני לגור בדירתי לפני כשש שנים".

ראיות ההגנה –
11. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר יחיד, תצהירה של הנתבעת 2.

הנתבעת העידה כי בעת החתימה על הסכם השכירות היו המנוח והנתבעת 1 נשואים, וכי הנתבעת 1 היא שחתמה על ההסכם בשם המנוח. בשל התנאים הפיזיים הקשים בדירה ומחמת מצבם הבריאותי של המנוח, עד לפטירתו, ושל הנתבעת 1, עברו הנתבעת 1 והמנוח, לתקופות שונות להתגורר בבית הנתבעת 2 בכוכב יאיר ובבית האחות ברמת השרון. "במשך כל התקופה, כאשר בריאותם התייצבה ומצבם הפיזי איפשר זאת, חזרו הם להתגורר בדירתם. רכושם ומיטלטליהם הושארו ועדיין נמצאים בדירה." (ס' 6 לתצהיר). "בשום שלב לא חשבו הוריי לנטוש את הדירה ולא לשוב אליה".

העדה העידה כי הנתבעת 1 היא בת 86, וכי בחודש יולי 2003 החלה ללכת בצורה קשה ונאלצה לעבור ניתוח בחלק התחתון של הגוף. בספטמבר 2005 נותחה הנתבעת 1 שוב. (פרוט' עמ' 10, ש' 23 – 31). לטענת הנתבעת 2, בשני המקרים לאחר תקופות של שיקום חזרו הנתבעת 1 והמנוח לעבור לסירוגין בין שתי הכתובות (כתובת הדירה והכתובת ברמת השרון).

הנתבע 3 התבקש לעבור מדי פעם בדירה ולדאוג שלא תיפרץ ולא ייגרם לה נזק. לא ברור מדוע, אם היה המנוח לן בדירה 3-4 בשבוע, היה צורך שהנתבע 3 יעבור בדירה כדי לדאוג שלא תיפרץ. השגחה זו שנדרש הנתבע 3 לבצע דרושה בדירה שאינה מאוכלסת.

התובע דרש לקבל את דמי השכירות רק בדירה ומהמנוח עצמו, אשר שילם לו את דמי השכירות בדירה אחת לשלושה חודשים.

המצב הפיזי של הדירה קשה והתיקון לא בוצע באופן מלא. התובעים, באמצעות הזנחת הבניין, מבקשים להפכו לבלתי ראוי למגורים. הנתבעת העידה כי בשנת 2006 נעשו תיקונים בגג על ידי המנוח והנתבעת 1 אך היא לא הציגה כל אסמכתאות בעניין זה. (פרוט' עמ' 10, ש' 1 - 2). לטענתה שלחו מכתב אל הנתבע 1 בעניין מצב התקרה. גם מכתב זה לא צורף ולא הוצג.

על מנת להקל על המצב ועל המעקב אחר דברי דואר הועברה הכתובת של המנוח לרח' זרובבל ברמת השרון.

"הנני מצהירה כי בשנתיים וחצי האחרונות הנני מתגוררת בדירה יחד עם הוריי" (ס' 12 לתצהיר. התצהיר נחתם ביום 27/4/09). כבר עתה ייאמר, כי הצהרה זו עומדת בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעים, לפיהם הנתבעת 2 אינה מתיימרת להתגורר בדירה דרך קבע.

בהתייחס לתצהירו של מר ורודי מציינת הנתבעת 2 כי מדובר באדם השותה לשוכרה מדי יום, וכי גם היא והנתבעת 1 לא ראו אותו לאחרונה.
הנתבעת 2 העידה כי בעת שביקש המנוח להעביר את הזכויות בדירה לאחר הוא לא ידע איפה יגור לאחר מכן. (פרוט' עמ' 11, ש' 15 – 18).

לדבריה, עד ליום פטירתו של אביה המנוח הוא התגורר בדירה באופן תדיר 3-4 פעמים בשבוע. (עמ' 11, ש' 25 – 26).

הנתבעת 2 נשאלה מדוע אימה, הנתבעת 1, לא באה להעיד, והשיבה: "יש בעיה של שפה, אמי לא חופשיה בעברית. גם כתב היד שלה הוא כתיבה תמה. שנית, ב-13/8/09, היא אושפזה עקב שטף דם במוח, ויש לנו מכתב שהיא צריכה להיות מובלת באמבולנס, אחרת היא הייתה מגיעה אתי. כיום היא בתהליך שיקום". (עמ' 8, ש' 9 – 11).

לעומת זאת, כשנשאלה הנתבעת 2 כיצד זה רק היום התעורר הצורך בהתקנת מעלית במושכר נוכח העובדה שהאם מתקשה בהליכה כבר משנת 2003, השיבה העדה: "ביוני 2009 עלינו את המדרגות לאט, אמא הלכה ללא מקל. האירוע האחרון מאוגוסט החזיר אותנו אחורה, אבל היא השתקמה באופן יוצא מהכלל". (עמ' 11, ש' 8 – 9).

דיון:
12. הנתבעים 2-3 אינם טוענים לכל זכות בדירה, מצד עצמם. בסיכומיהם, טוענים הנתבעים: "הן הנתבעת 2 בתצהירה והן הנתבע 3, אינם מתיימרים להתגורר בדירה דרך קבע, ואשר על כן אין להם כל מעמד של דייר מוגן."

הנתבע 3 אינו מחזיק בדירה ואינו מתגורר בה, ועל כן אין צורך במתן צו פינוי כלפיו.

אשר לנתבעת 2 –
הנתבעת 2 אינה טוענת לזכויות בדירה מכוח עצמה, והיא מעידה כי היא מתגוררת בדירה מזה שנתיים וחצי יחד עם הוריה. על כן, ככל שייקבע שלנתבעת 1 אין עוד זכויות בדירה, ברור כי על הנתבעת 2 לסלק ידה ממנה, ולפנותה.

נותר, אפוא, לדון בזכויותיה של הנתבעת 1 בלבד.

13. לצורך הדיון בעניינה של הנתבעת 1 אין צורך להכריע בשאלה האם הנתבעת 1 דיירת מוגנת מכוח עצמה או שמא זכותה נגזרת מזכותו של המנוח, השוכר על פי הסכם השכירות. בין כך ובין כך, כל עוד לא ניתן

פסק דין
של פינוי בעניינה של הנתבעת 1 היא זכאית להחזיק בדירה.
למעלה מן הצורך אציין, שלטעמי, הנתבעת 1 היא דיירת מוגנת מכוח עצמה.

אמנם, השוכר על פי הסכם השכירות הוא המנוח יהודה ליאו פוגל, אך ההסכם נחתם על ידי הנתבעת, בשם השוכר. על גבי התנאי הנוסף בעמוד האחורי של ההסכם חתמה הנתבעת 1 בשם עצמה.
בשעה שחתמה הנתבעת 1 על ההסכם בשם השוכר היו הנתבעת 1 והמנוח נשואים. מאז חתימת ההסכם ועד לפטירתו של השוכר היו השוכר והנתבעת 1 נשואים זה לזה והתגוררו יחד.

בנסיבות אלה אין לראות בנתבעת 1 כדיירת מכוח זכותו של בעלה, וזכותה במושכר היא זכות עצמאית.
(לההלכה המנחה בעניין זה ראה: רע"א 1711/98, שפי נ. עזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל, פ"ד נ"ד (1) 397; ראה גם: הפ (שלום – תל אביב) 200108/04, שושן שלום נגד עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ).

14. בשנים האחרונות ניכרת בפסיקה מגמה של צמצום ההגנה שיש להעניק לדיירים מכוח דיני הגנת הדייר. ראה לדוגמה את דברי הש' רובינשטיין בעא 10308/06, רבקה שטוב נ' כונס הנכסים הרשמי (מאגר נבו):
"בעבר הבעתי דעתי בהקשר זה:
"חוק הגנת הדייר נחקק כחוק סוציאלי. התכלית שעמדה בבסיס החוק הייתה להעניק הגנה לשוכר דירה חסר קורת גג אחרת וחסר אמצעים להשיג כזו. ברבות הימים נשתנתה המציאות הכלכלית והחברתית, ו'הדייר המוגן לא תמיד היה חסר כל הראוי להגנה, ובעל הנכס לא תמיד היה הַגְבִיר שראוי לפגוע בקניינו לטובת הדייר. על רקע זה הסתמנה מגמה להגבלה ולצמצום של תחולת החוק' (ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור ואח'
פ"ד נ(5) 111, 118 (השופטת שטרסברג כהן). לדידי, מדיניות זו ראויה היא, ולשיטתי יש מקום לפרשנות מצמצמת של הגנה זו: "הדיור המוגן הוא תופעה בת זמנים עברו, והדעת נותנת כי תלך ותחלוף מן העולם" (רע"א 5727/04 בן עמי נ' ברסלב [פורסם בנבו]; ראו גם רע"א 10343/05 "עמידר" - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' נגה משה [פורסם בנבו])" (רע"א 4664/06 צארום נ' פרלמוטר ואח'
[פורסם בנבו]).

בפרשת פרוידיגר נ' אשכנזי הנזכרת הובאו אסמכתאות נוספות לפרשנות מצמצמת להגנת הדייר וראו גם רע"א 7836/06 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול [פורסם בנבו]: "
בעניין עילת הנטישה נקבע:
"עילת נטישה איננה נזכרת במפורש בחוק הגנת הדייר. למרות זה מחייבים בתי המשפט את הדייר בפינוי כאשר הוא נוטש את המושכר. הפסיקה מבוססת על העיקרון שלפיו באה מטרתם של חוקי הגנת הדייר להבטיח לדיירים קורת גג בזמנים שהמחוקק רואה אותם כזמני חירום. אולם, אם מושכרו של הדייר הפסיק לשמש לו מקום מגורים או עסק, אין זה צודק שימשיך להחזיק בו למרות נטישתו." (דוד בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהד' 2, ס' 69)

15. האם נטשו הנתבעת 1 והמנוח את המושכר? –
אני סבור שהתשובה לשאלה זו חיובית, ועל כן הנתבעת 1 איבדה את הגנת החוק.

הנתבעת 1 כלל לא התייצבה להעיד על הקשר שלה למושכר, והעדות היחידה שהובאה בעניין זה היא עדותה של הבת, הנתבעת 2, שהיא בעלת דין ובעלת אינטרס אישי במושכר.

הנתבע 3 לא התייצב לעדות.

לא הובאו לעדות גם עדים חיצוניים כלשהם, כגון שכנים או בעלי עסקים היכולים להעיד על מגוריה של הנתבעת 1 במושכר.

16. עדותה של הנתבעת 2 לא הותירה רושם מהימן.
הנתבעת 2 העידה בתצהירה כי מזה שנתיים וחצי היא מתגוררת במושכר יחד עם הוריה. הואיל והתצהיר נחתם בחודש אפריל 2009, הרי שלדברי הנתבעת 2 היא גרה עם הוריה במושכר בשנים 2007, 2008 וחלק מ-2009.

אפס, בשנים 2007 ו-2008 עומדת צריכת המים במושכר על ממוצע של 3 קוב לחודשיים, ומיום 30/11/08 ואילך פסקה צריכת המים במושכר כליל. הכול יודעים שצריכת מים של שלושה אנשים מבוגרים, או שניים (לאחר פטירתו של מר פוגל), עולה על 3 קוב לחודשיים.

לא זו אף זו, כיצד יכולה הנתבעת 2 להצהיר ביום 27/4/09 כי בשנתיים וחצי האחרונות היא גרה עם הוריה במושכר, כשלפחות מסוף חודש 11/08 אין צריכת מים במושכר כלל.

17. בעדותה של הנתבעת 2 נמצאה סתירה גם בכל הנוגע למצבה של הנתבעת 1.
בפתח העדות הבהירה הנתבעת 2 כי האם אינה כשירה להתייצב לעדות ולאחר האירוע המוחי שעברה בחודש 8/09 יש צורך להביאה לעדות בעזרת אמבולנס. לעומת זאת, בסוף העדות טענה הנתבעת 2 שהאם "השתקמה באופן יוצא מהכלל", ועל כן אין מניעה שתחזור להתגורר במושכר, שהעלייה אליו היא באמצעות מדרגות.

ברם, גם אלמלא סתירה מובהקת זו, אין באירוע מחודש 8/09 כדי להסביר מדוע הנתבעת 1 כלל לא חתמה על תצהיר עדות ראשית, שכן תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים הוגש כבר בחודש 4/09 – ארבעה חודשים לפני שהנתבעת 1 לקתה באירוע מוחי.

בהיעדר ראייה בדבר מידת כשירותה של הנתבעת 1 להעיד, אין זאת אלא שעדותה של הנתבעת 1 לא היה בה כדי להואיל לנתבעים, וידועה ההלכה בדבר ההשלכה הנודעת להימנעות מהבאת ראייה רלוונטית.

18. לעומת עדות זו של הנתבעת 2, הציגו התובעים ראיות מהימנות המאששות זו את זו, ותומכות במסקנה, לפיה כבר בחייו של המנוח נטשו המנוח והנתבעת 1 את המושכר וחדלו מלהתגורר בו.

התובע, שעדותו נמצאה מהימנה בעיניי, העיד כי בשנים שבהן חיו המנוח והנתבעת 1 במושכר היה פוגש את המנוח במושכר בכל עת שהזדמן למקום. לאחר מכן, כשחדלו הנתבעת והמנוח להתגורר במקום, היה צורך לתאם עם המנוח פגישות במושכר.

בשעה שנפגשו המנוח והתובע במושכר התרשם התובע כי אין סימני מגורים במקום, וכי הדירה נטושה.

עדות זו נתמכת, בממצאי מונה צריכת המים במושכר לאורך שנים, ובעדותו של הדייר השכן.

19. התובע המציא את קריאת מונה המים במושכר מיום 4/2/02 ועד ליום 17/3/09.

מיום 4/2/02 ועד ליום 27/5/04 עמדה צריכת המים על 0, במרבית התקופה. לכל אורך תקופה זו, בחמש קריאות בלבד עמדה צריכת המים על קוב 1 בלבד לחודשיים. ניתן לקבוע כי בתקופה זו לא התגורר איש במושכר.

לצורך השוואה בלבד, במהלך החודשים שבין 27/5/04 ועד 18/11/04 הייתה צריכת מים דו חודשית של 23, 20 ו-11 קוב. נקל להבחין מהי צריכת המים בחודשים בהם מתגוררים אנשים במושכר. צריכה זו חזרה על עצמה בשלהי שנת 2005, ומאז 13/9/05 ואילך עמדה הצריכה על ממוצע של 2-3 קוב לחודשיים, עד אשר פסקה כליל בסוף שנת 2008.

ממצאים אלה מאששים את טענת התובעים לפיה משנת 2002 ואילך, למעט חודשים ספורים, לא גרו המנוח והנתבעת 1 במושכר.

20. בסיכומיהם, העלו הנתבעים טענות בדבר חיבור הדירה למונה המים של המסעדה בשנתיים האחרונות, דבר שגרם להעדר צריכת מים במונה של הדירה. לדבריהם, לפני כן הייתה מסעדה מחוברת למונה של הדירה ואז הראה המונה צריכה לא מדויקת באופן הפוך. טענות אלה מוטב היה להימנע מהן, הואיל והסיכומים אינם תחליף לראיות. הנתבעים לא הביאו כל ראייה בעניין השגיאות בקריאת המונה. גם לגופו של דבר אין ממש בטענות אלה, שכן גם בשנים שקדמו ל"שנתיים האחרונות" הייתה צריכת המים אפסית, למעט חודשים ספורים בשנים 2004 ו-2005.

יש רגליים לטענה, לפיה רצונו של המנוח להעביר את החזקה במושכר לאחר, בשנת 2005 ושוב בשנת 2008, נבעה מכך שהמושכר לא היה דרוש לו עוד למגורים.

21. טענת הנתבעת 2 לפיה כשביקש המנוח להעביר את זכותו במושכר לאחר, בשנת 2005 ושוב בשנת 2008, לא ידע היכן יגור, היא טענה בלתי סבירה בעליל. הדעת נותנת כי באותה עת כבר התגוררו המנוח ואשתו, הנתבעת 1, במקום אחר, והמושכר לא היה דרוש להם עוד למגורים.

22. עדות נוספת היא עדותו של הדייר מר ורודי. עד זה העיד כי מאז שהוא מתגורר במושכר, חודש 9/2002, הוא ראה את בני הזוג פוגל מעט מאוד במושכר. מדובר בדיירים המתגוררים בדירות סמוכות, וחזקה על מר ורודי שהיה רואה את בני הזוג פוגל כשם שראה את השכנים האחרים, בני הזוג פטמן, לו היו המנוח ואשתו מתגוררים במושכר.

23. לראיות אלה יש להוסיף את שינוי כתובתו של המנוח במשרד הפנים לרח' זרובבל 21 ברמת השרון, ורישום שמם של המנוח ושל הנתבעת 1 על תיבת הדואר ברמת השרון. מודעות האבל בעת פטירתו של המנוח לא הודבקו כלל בסביבת הדירה והדבר מלמד על כך שהמנוח והנתבעת 1 לא התגוררו במקום.

כל אלה מלמדים על נטישת המושכר על ידי המנוח והנתבעת 1, לפני שנים רבות.

24. הדירה אינה משמשת את הנתבעת 1 למגורים מזה זמן רב, וגם בחייו של המנוח לא שימשה הדירה את המנוח ואת הנתבעת 1 למגורים, לאחר שהעתיקו את מגוריהם לרח' זרובבל 21 ברמת השרון.

25. כידוע, לא די בנטישת המושכר בפועל, ועל בעל הנכס להוכיח כי הנטישה נעשתה על מנת שלא לשוב אל המושכר. מנגד, נקבע כי את הכוונה לשוב למושכר על הדיירים להוכיח במעשים ואין די בכוונות בעלמא.

במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שבית המשפט מתבקש ללמוד על כוונותיה של הנתבעת 1 מעדותה של הנתבעת 2, באשר הנתבעת 1 לא התייצבה כלל לעדות, אלא שראיות אובייקטיביות מלמדות שהנתבעת 1 אינה עתידה לשוב להתגורר במושכר.

משנת 2003 ואילך סובלת הנתבעת 1 מבעיות רפואיות שונות שגרמו לה קושי בהליכה. מצבה של הנתבעת 1 הלך והחמיר לאחרונה, למרבה הצער, עת עברה אירוע מוחי בחודש 8/09. הנתבעים לא הציגו כל מסמך רפואי שיש בו כדי להעיד על השתקמותה של הנתבעת 1 באופן יוצא מהכלל, כעדות הנתבעת 2, ועל סיכויי החלמתה וחזרתה למושכר.

עם כל הצער, אין מנוס מקביעה שהמושכר אינו מתאים עוד למגוריה של הנתבעת 1. מצבו הפיזי של המושכר אינו טוב, ועל מנת להגיע אליו יש לעלות במדרגות. הנתבעת 1 אינה מסוגלת לחזור ולהתגורר במושכר גם אם תרצה בכך.

לצערי, אני נאלץ לקבל את עמדת התובע לפיה לנתבעת 1 עצמה אין עוד כל עניין במושכר, והאינטרס האמתי הניצב מאחורי פרשת ההגנה הוא האינטרס של הנתבעת 2. אם אין ראייה לדבר, הרי שזכר לדבר יש בכתב ההגנה שם נאמר בעניינה של הנתבעת 2: "במידה ולאחר מותה של הנתבעת 1 תעמוד בתנאי החוק, ותיחשב כדיירת מוגנת כי אז תהיה יריבות בין הצדדים".

26. העולה מן המקובץ –
המנוח נטש את הנכס בחייו ועבר להתגורר עם אשתו, הנתבעת 1, ברמת השרון.
אין כל ראייה על כוונתה של הנתבעת 1 לחזור ולהתגורר במושכר, אך גם לו הייתה לה כוונה כזו הרי שמדובר ברצון שאינו ניתן ליישום, באשר המושכר אינו מתאים עוד למגוריה של הנתבעת 1.
הפסיקה קובעת שבשל הפגיעה שפוגע חוק הגנת הדייר בקניינו של בעל המקרקעין יש לצמצם את ההגנה המוענקת מכוחו לדיירים מוגנים. דייר מוגן אשר נטש את דירת המגורים והוא מתגורר בדירה אחרת, ואינו עתיד לחזור ולהתגורר במושכר, כבמקרה דנן, אינו זכאי עוד להגנת החוק. לצערי, יש רגליים לטענת התובעים לפיה לא נועדה הגנת הנתבעים אלא להכשיר את הקרקע לתביעת זכויות במושכר על יד הנתבעת 2,לאחר מלאות ימיה של הנתבעת 1.

לפיכך החלטתי לקבל את התביעה ולהורות על פינוי המושכר והשבת החזקה בו לידי התובעים.

למעלה מן הצורך אציין שאין מקום לדון במתן סעד מן הצדק, הן מחמת שסעד שכזה לא נתבקש על ידי הנתבעים, והן מחמת שבנסיבות העניין אין מקום להעניק סעד מן הצדק לנתבעת 1 שנטשה את הדירה ועברה להתגורר במקום אחר, כך שהמושכר אינו דרוש לה עוד לצורך מגורים.

סוף דבר:
27. עד ליום 15/4/10 יפנו הנתבעים את המושכר ויחזירו את החזקה בו לידי התובעים, כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ ששייך לנתבעים.

הנתבעות 1-2 אשר טענו לזכויות להחזיק במושכר, הנתבעת 1 מכוח עצמה, והנתבעת 2 מכוח הנתבעת 1, ישלמו לתובעים הוצאות משפט כדלקמן:
א. אגרת משפט בסך 584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה;
ב. שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום;
ג. שכר בטלת התובע 1 בסך 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.
התשלום ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר תש"ע, 09 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

09 מרץ 2010
ת"א 42960-08 משה ואח'
נ' פוגל ואח'

1 מתוך 13









א בית משפט שלום 42960/08 מנחם משה, דוד רפואה, ברוריה דוד ואח' נ' ברוריה דוד, רבקה פוגל (ריקי ירקוני), גד מידן - ירקוני (פורסם ב-ֽ 09/03/2010)