פסקי דין על עו"ד טניה לוין-כפיר | פסקי דין על ולדימיר וולפסון

5033-12/09 א     10/03/2010




א 5033-12/09 עו"ד טניה לוין-כפיר נ' ולדימיר וולפסון








בית משפט השלום בחיפה




10 מרץ 2010

ת"א 5033-12-09 וולפסון נ' לוין-כפיר




בקשה מס' 3

בפני

כב' השופט
אמיר טובי


המבקשת

עו"ד טניה לוין-כפיר


נגד


המשיב

ולדימיר וולפסון


החלטה



1.
בפני
בקשה לדחייתה על הסף של התביעה, שהוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשת.

2.
התביעה העיקרית הנה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המשיב בת.א (חיפה) 13370/99 ע"י כב' השופט רניאל ביום 25.1.01 (להלן: "פסק הדין").
בפסק הדין חויב המשיב להשיב למנוחה רוז קרסילצ'יקוב ז"ל (להלן: "המנוחה") הסך של 10,400$ כפי ערכם השקלי. עוד חויב הלה באגרת משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי אך זה נמחק בהמלצת בית המשפט.
במסגרת התביעה דידן נטען כי פסק הדין הושג על-ידי המנוחה במרמה. לצורך הוכחת גרסתו צירף המשיב שתי ראיות חדשות שהצליח בא כוחו להשיג לפני מספר שבועות. לשיטתו, מראיות אלו עולה כי גרסתה של המנוחה היתה שקרית וכי היא הצליחה לקבל

פסק דין
לטובתה במרמה, ע"י זיוף והצגת מסמכים כוזבים, העלמת פרטים מעיני בית המשפט ומתן עדות שקר.

3.
בבקשתה המונחת בפני
, טוענת המבקשת כי סיכוייו של המשיב להביא לביטול פסק הדין הנם קלושים ביותר וכי סביר להניח כי בסופו של דבר תדחה תביעתו תוך חיובו בהוצאות.

המבקשת הפנתה בין היתר להסכם המתנה שהוצג על-ידי המשיב כראיה חדשה התומכת בגרסתו. לשיטתה, מסמך זה מזויף ו/או הושג במרמה. מכל מקום, מאחר וההסכם נושא את התאריך 16.9.94 הרי שאין מדובר ב"ראיה חדשה" שהתגלתה זה עתה אלא במסמך (המוכחש כשלעצמו) שלכאורה לא היתה כל מניעה לאתרו בטרם ניתן פסק הדין.

4.
המשיב מנגד טען כי יש לו סיכויים ממשיים להביא לביטול פסק הדין וזאת באמצעות הראיות החדשות שהשיג (הסכם המתנה ועדויות של שכנות המנוחה). עוד נטען כי השיהוי בהשגת הראיות לא נבע ממחדל שלו או של בא כוחו. לדבריו, ביקר בא כוחו בדנפרופטרובסק גם בטרם ניתן פסק הדין, אך באותה העת לא ניתן היה להשיג את שכניה של המנוחה. כן, נעשו ניסיונות קודמים להשיג את הסכם המתנה, אך הדבר לא התאפשר קודם לכן עקב חיסיון.
5.
הלכה היא כי בבחינת בקשה לסילוק על הסף, על ביהמ"ש להניח כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנן נכונות, ותחת הנחה זו לבדוק האם זכאי התובע לסעד הנתבע על ידו.
הכלל, כפי שנשתרש בהלכה הפסוקה, הנו כי אין לחסום את זכות הגישה לערכאות וסעד של סילוק תובענה על הסף ננקט בלית ברירה במקרים יוצאי דופן כאשר ברור כי גם אם יוכיח התובע את כלל טענותיו העובדתיות, לא יהא זכאי לסעדים הנתבעים על ידו. די באפשרות קלושה, כי התובע יזכה בסעד על פי העובדות המועלות בכתב התביעה, כדי שתביעתו לא תימחק באיבה. נאמר כי לעולם יש להעדיף דיון ענייני והכרעה לגופא של מחלוקת [ראה ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007, בעמוד 170; ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811, 812; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ (2) 668].

6.

בשים לב להלכה המצוינת לעיל, אינני סבור כי יש מקום לסילוק התביעה על הסף אלא יש לאפשר בירור עובדתי וראייתי של המחלוקת והכרעה בה לגופה. אין יסוד בשלב מקדמי זה של הבקשה לקבוע ממצאים עובדתיים מבלי שניתנה לצדדים ההזדמנות להביא ראיותיהם.
גם אם סיכוייו של המשיב להוכיח תביעתו קלושים הם, כפי שאף ציינה המבקשת, אין בכך כדי להצדיק דחיית התביעה כבר בשלב זה.

7.
על יסוד הטעמים שלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף.
בנסיבות לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

8.
כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהיום.
התיק מוחזר למזכירות לניתובו בפני
שופט.

ניתנה היום,
כ"ד
אדר תש"ע, 10 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 5033-12/09 עו"ד טניה לוין-כפיר נ' ולדימיר וולפסון (פורסם ב-ֽ 10/03/2010)