פסקי דין על קירור – אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ | פסקי דין על עבד אלחפיז זייד

728/79 עא     05/06/1980




עא 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד




(פ"ד לד (4) 126)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 728/79
השופטים: כבוד השופט שמגר

כבוד השופט בכור

כבוד השופט לוין
המערערת: קירור - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד צ' אלטר

נ ג ד
המשיב: עבד אלחפיז זייד


ע"י ב"כ עו"ד מ' מסארווה

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, חיפה (הנשיא א' וינוגרדוב והשופטים ב' כספי, ש' דורי), מיום 20.9.1979, ב-ע"א 116/79.

פ ס ק - ד י ן
השופט לוין
: 1. ביום 19.2.1979, סמוך לתום תקופת ההתיישנות, הגיש המשיב (להלן - זייד) לבית משפט השלום בחדרה תובענה נגד המערערת, שהיא אגודה שיתופית (להלן - קירור) ונגד "מחלקת התביעות הסנה, חב' ישראלית לביטוח בע"מ" (להלן: הסנה). בסעיף 3 לכתב התביעה נכתב לאמור:

"3. ביום 21.2.1972 תוך כדי עבודתו באחסנת בננות בקירור הנתבעת מס' 1 שבחדרה וכתוצאה ממנה נקעה כתף ידו השמאלית של התובע, ובעקבות זאת הועבר לקופת החולים בחדרה... (להלן - "התאונה").

עוד נכתב בסעיף 4 לכתב התביעה כי "התובע סבל במשך קרוב לארבע שנים מבקעים חוזרים ונשנים במפרק הכתף השמאלית", וכן, בסעיף 6 - "כתוצאה מהתאונה הנ"ל נשארו לתובע נכון (?) זמנית עד חודש יוני 1973 בסך 20% ואילו נכותו הצמיתה של התובע הינה 15% וזעת על פי חוות דעת רפואית של רופא אורטופד ד"ר ו' זיידן אשר העתק צילומי ממנה מצורף לתביעה זו". מלבד האמור לעיל אין מאומה בכתב התביעה כדי לקשור את קירור (הנתבעת מס' 2) אל האירוע הנדון. בחוות דעתו הרפואית של ד"ר זיידן, שצילומה צורף לכתב התביעה, מספר המומחה כי "נמסר לי שביום 8.4.68 נפגע זייד בעבודתו במפרק הכתף ונגרם נקע ששוחזר בבית חולים איכילוב". אין בחוות הדעת כל התייחסות לאירוע מיום 21.2.1972. כמו כן צורף לכתב התביעה צילום של כתב שחרור שניתן על ידי בית חולים בילינסון: במסמך זה מצויין כי זייד אושפז בבית החולים האמור מיום 18.6.1972 עד יום 2.7.1972 "לשם תקון נתוחי של בקע חוזר של הזרוע השמאלית", כאשר הנקע הראשון הופיע בשנת 1968. גם במסמך זה, שלא בא זכרו בכתב התביעה, נעדר רישומו של האירוע מיום 21.2.1972.

2. ביום 20.4.1979 עתרו הנתבעות, בתיק המרצה 221/79, לדחות את התובענה על הסף כנגד הסנה ולמחוק את חוות הדעת של ד"ר זיידן הואיל וזו אינה מתייחסת לאירוע נשוא התביעה. בדיון שנתקיים לפני שופט בית משפט השלום המלומד ביום 25.4.1979 נדחתה התובענה נגד הסנה בהסכמה, בהעדר יריבות עמה, אך חוות הדעת לא נמחקה הואיל ומועד ההתנגדות להגשתה אמור היה לדעת השופט להגיע רק במהלך הבאת הראיות. אגב דחיית התובענה נגד הסנה כתב השופט המלומד גם את הדברים הבאים:

"יצויין כי גם כלפי הנתבעת מס' 1 אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה ואילו היתה בפני
בקשה למחיקת תביעה נגד הנתבעת מס' 1 לא הייתי מהסס לעשות שימוש בתקנה 105 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.

מאחר ולא הוגשה בקשה כזו יוצא אני מהנחה שאו שתוגש בקשה כזו בעתיד, או שהתובע יגיש בקשה לתקון כתב תביעתו".

עברו חלפו להם יותר משבועיים, וביום 11.5.1979 הגישה קירור בקשה למחוק את התביעה נגדה על הסף מחוסר עילה (המרצה 249/79). רק ביום 5.6.1979 התעוררו פרקליטיו של זייד והגישו בקשה לתיקון כתב התביעה, לפי הנוסח שצורף להודעת הבקשה. מהשוואת כתב התביעה המקורי עם הנוסח המתוקן מתברר שאלה הן טענותיו החדשות של זייד: הוא היה עובד של קירור; ביום 21.2.1972 הוא הועסק "בפירוק פרי בננות לתוך בריכה ואת המקל הנשאר לאחר פירוק הבננות היו יחד עם פועלים אחרים מניחים על שרשרת מכונית שהובילה מקלות אלה למקום אחר"; זייד נתבקש על ידי הממונה עליו להוציא מתוך השרשרת מקל שנתקע בה ולשם כך הופסק זרם החשמל ונעצרה השרשרת. להלן נאמר בסעיף 6:

"התובע החל בהוצאת המקל מתוך השרשרת ותוך כדי כך השרשרת הופעלה שוב על ידי חיבורה לחשמל וכתוצאה מכך נתקעה ידו של התובע יחד עם המקל בתוך השרשרת והשרשרת משכה את יד התובע בחוזקה עד שגרמה ליד נקע...".

עוד נכתב בסעיף 8 לנוסח המתוקן שהתובע סבל לראשונה מנקע כתוצאה מתאונה שאונתה לו ביום 8.4.1968; אך אין התייחסות מפורשת לקשר בין הנקע הראשון לנקע נשוא התאונה. בסעיף 16 לנוסח המתוקן פורטו פרטי הרשלנות והפר החובה החקוקה המיוחסים לקירור. להודעת הבקשה לא צורף תצהיר כלשהו.

3. שתי הבקשות באו לבירור ביום 25.6.1979 והשופט המלומד החליט לדחות את בקשות התיקון ולפיכך הוא הורה על מחיקת כתב התביעה על הסף; ערעורו של זייד על ההחלטות האמורות, שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, נתקבל ברוב דעות ומכאן הערעור שלפנינו, שהוגש לאחר שניתנה רשות לערער בגוף פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4. לפני השופט המלומד של בית משפט השלום נטען שאין להיעתר לבקשה משום שהיא לא נתמכה בתצהיר; השופט לא קיבל טענה זו אך קיבל טענה אחרת של קירור, לאמור, שהתובענה התיישנה בין יום הגשת כתב התביעה המקורי ויום הגשת בקשת התיקון. אשר על כן, היעתרות לה עשויה לגרום לקירור נזק שאינו ניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות. בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות: הנשיאה, השופטת וינוגרדוב, ועמה השופט דורי, סברו שמנוסח כתב התביעה המקורי אפשר להבין מכללא שהמדובר בתביעת נזיקין נגד המעביד, ולכן אין מניעה לאפשר לזייד להשלים את עילת התביעה למרות שהיא התיישנה בתקופת הביניים; לעומת זאת היתה זו דעת המיעוט של הנשיא התורן, השופט כספי, שמקום בו, כמו במקרה שלפנינו, לא גילה כתב התביעה עילה כלשהי לא ניתן כבר להציל את התביעה לאחר שעברה תקופת ההתיישנות.

5. לפנינו חזר פרקליטה של קירור וטען שדינה של הבקשה להידחות כבר מהטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. שופט בית משפט השלום סבר שלא היה צורך בתצהיר הואיל ומעל פניו ניכר בו בכתב התביעה המקורי כי הושמטו ממנו העובדות המטריאליות וכי הוא הוכן בחופזה וברשלנות. בסיכום טענותיו של זייד תומך פרקליטו בהנמקה זו. לי נראה שלא צדק השופט בסברתו וכי דינה של בקשת התיקון היה להידחות כבר בגלל העדר תצהיר, ענין שלא בא זכרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וללא קשר לשאלת ההתיישנות.

6. כידוע, שומה על בעל דין העותר לתיקון כתב טענותיו לשכנע את בית המשפט שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, כאמור בתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ד-1963. לענין זה אין חשיבות לשאלה אם מלכתחילה כבר גילה כתב הטענות עילת תביעה או הגנה אם לאו, שלפעמים דרוש התיקון דווקא כדי להקים עילה שלא נטענה כראוי; במקרה כזה אם לא יורשה התיקון, לא תעלה הפלוגתה שהיא באמת שנויה במחלוקת על שולחן הדיונים. אכן יש, ובנסיבות הענין, יכול שהתיקון המבוקש יהיה מן הסוג שלעניננו אין צורך בתצהיר לשם אימות הבקשה, כגון, כשהמדובר בשאלה טהורה שבדין, או כשהעובדות הוכחו בעדות שנשמעה בינתיים וייתכנו גם מקרים אחרים: ע"א 378/68 רחל דנינו נגד מפעלי "סרן" מאוחדים בע"מ בפירוק, ו-4 אח', פ"ד כג (2) 704, ברם המקרה הרגיל שומה על מבקש התיקון לצרף תצהיר שבו יפרט מה הסיבה שבעטיה מתבקש התיקון ויאמת בתצהיר את העובדות נשוא הבקשה; אם לא יעשה המבקש כן, כיצד יוכל בית המשפט להשתכנע שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין? השווה: ע"א 351/61 משה זדרוייביץ נגד "חרות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז 481. "אולם העיקר הוא, שאין להרשות תיקון מהסוג הנדון בלי הוכחה, כי עמדתו הקודמת של מבקש התיקון נקבעה בשל טעות - אם טעות עובדתית ואם משפטית - שנעשתה על ידיו בתום לב, וכי יש יסוד לכאורה לטענתו שאם לא יתיר לו בית המשפט לתקן את טעותו, עלול להינתן

פסק דין
שיעמוד בסתירה למציאות העובדתית או המשפטית" (ע"א 469/64 שיפפהרט אונד אסקורנץ גזלשפט, א' רוס אונד קו' נגד רשות הנמלים, פ"ד יט (2) 207, בע' 218).

7. במקרה שלפנינו לא קבע זייד עמדה כלשהי בכתב התביעה המקורי שאותו הוא מבקש לשנות, אלא טענת פרקליטו היא שחלקו האופרטיבי של כתב התביעה נשמט ממנו בטעות, אך בהעדר תצהיר על טיבה של הטעות לא יוכל בית המשפט לקבוע אם יש מקום לתיקון: האם מדובר בטעות של הכתבנית או שכל סיפור פרטי המקרה הוא מחשבה שלאחר מעשה? נוכח המבנה התחבירי הגרוע של סעיף 3 לכתב התביעה המקורי ניתן אולי להעלות ממנו, על דרך הניחוש, שנשמטו ממנו המלים "ארעה תאונה" לפני המלים "וכתוצאה ממנה נקעה כתף ידו השמאלית של התובע"; אך באיזו תאונה מדובר ומה הקשר בינה לבין קירור - זאת לא נדע. לדברים אלה יש חשיבות ביתר שאת לאור העובדה שחוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב התביעה מתייחסת לאירוע משנת 1968 ולא בא בה זכרה של תאונה כלשהי שאירעה בשנת 1972. הלכה פסוקה היא שנספחיו של כתב טענות מהווים חלק בלתי נפרד הימנו: ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נגד מזרח שירות לביטוח, טרוי ושטיינויג, שותפות רשומה, תל-אביב, ואח', פ"ד ה 1585 , פ"ע ו 187; האם לא ניתן להסיק למקרא כתב התביעה המקורי, על נספחיו, שהמדובר באירוע תאונתי שכבר התישן מלכתחילה? מדוע לא נזכר האירוע משנת 1972 בחוות הדעת לגבי שנת 1968 ומה הקשר בין הנקע הקודם והנקע נשוא התביעה, אם היה כזה? בנסיבות אלה שומה על זייד לאמת בתצהירו, גם את העובדות המהותיות שעליהן הוא סומך ולשכנע את בית המשפט שיש ממש בטענותיו העובדתיות ושקיים יסוד מספיק להסיק דבר קיומה של פלוגתה אמיתית בין בעלי הדין שלענינה יש לקיים דיון משפטי.

כשהדבר לא נעשה שומה היה על בית משפט השלום לדחות את בקשת התיקון אף ללא התיחסות לשאלת ההתישנות.

8. במחלוקת שנפלה בערכאות שקדמו לנו, דעתי היא שהדין עם שופט בית משפט השלום והנשיא התורן של בית המשפט המחוזי שכתב את פסק הדין של המיעוט.

הכל מודים שאין בית משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה היא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי. כך, למשל, אם תבע פלוני חברה אלמונית באחריות שילוחית, לא תהא, בדרך כלל, במקרה הרגיל, מניעה לתקן את כתב התביעה על ידי יחוס אחריות לנתבעת במישרין: ע"א 41/59 אריה זילברמן, ו-3 אח' נגד המוסד לביטוח לאומי, ו-2 אח', פ"ד יג 613, פ"ע לט 190. מה שאין כן כאשר בתקופת הביניים התיישנה התובענה: ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, סעיף 284, עמ' 270. באותו אופן נקבע בפרשת finnegan v. cementation co ltd. (1953) 1 all e.r. 1130 ; (1953) 1 q.b. 688 ; (1953) 2 w.l.r. 1015, שאשה אשר תבעה דמי נזק כמנהלת העיזבון של בעלה המנוח, בטרם ניתן לה המינוי, לא תוכל להשיג את מבוקשה על דרך של תיקון לאחר שהשיגה את המינוי, כאשר בתקופת הביניים התיישנה התובענה.

9. שאלה אחרת היא כיצד מגדירים את הדיבור "עילת התובענה" לעניננו. אכן הלכה פסוקה היא שלא הרי עילת התובענה לענין ניסוח כתב התביעה, כהרי דיבור זה לענין תקנה 228 או לענין התיישנות: ע"א 167/63 פהימה ג'ראח נגד יעקב ג'ראח, פ"ד יז 2617. לענין אחרון זה מגדירים את "עילת התובענה" הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון: ע"א 203/63 עזבון המנוח אברהם בורנשטיין, ו-3 אח' נגד "עורות" בית-חרושת לעורות בע"מ, פ"ד יח (1) 306, 311. אובחן. פרקליטו של זייד סמך את יתדותיו לפנינו בהלכה האמורה, בעוד שקירור תלתה את יהבה בהלכה הכללית המונעת תיקון כתב טענות הגורר בעקבותיו יתרון בלתי נאות למבקש בחלוף תקופת ההתיישנות.

בע"א 203/63 הנ"ל היה מעשה בדיירת מוגנת שטענה בכתב תביעתה שמפעלה נשרף עקב פעולת איבה ותבעה מבעלי הבית פיצויים בשל מחדלם להקים מחדש את המבנים שנשרפו; הנתבעים ביקשו למחוק את כתב התביעה על הסף בהסתמכם על ההלכה הקובעת כי דיירות מוגנת פוקעת כאשר נהרס הבנין שהושכר; לפיכך עתרה הדיירת לתיקון כתב התביעה על מנת שיותר לה לטעון שהבנין ניזק אך לא נהרס כליל, ומבוקשה ניתן לה. בית משפט זה מפי השופט זוסמן (כתוארו אז) דחה את הערעור; עילת התביעה בכתב התביעה המקורי והמתוקן היתה אותו מעשה, דהיינו השריפה ותוצאותיה, והתיקון לא הביא שינוי בעילת תביעה, כמו שהוגדרה לעיל. באותו אופן ניתן לתקן כתב תביעה המייחס חבות לנתבע אפילו אם מסיבה זו או אחרת נשמטו מכתב התביעה עובדות המשלימות את העילה במובן אותו כבר הזכרנו.

10. נשיאת בית המשפט המחוזי הביאה לתימוכין בהשקפתה שיש להרשות את התיקון, את פסק הדין שניתן בעניןrobinson and others v. unicos property corporation. ltd. (1962) 2 all e.r. 24. באותו ענין הוגשה תובענה חוזית על ידי שלושה תובעים ונטען בכתב התביעה שהחוזה נשוא התביעה נעשה על ידי התובע השלישי בשמו הוא ובשם שני התובעים האחרים; לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הרשה בית המשפט תיקון כתב התביעה שעל פיו החוזה נעשה מלכתחילה על ידי התובע השלישי לבדו, או לבד ביחד עם שותפו, ושנוכח שינויים שנעשו בינתיים בגדר השותפות עברה טובת ההנאה בחוזה גם לשני התובעים הראשונים. בית המשפט לערעורים ציין באותו ענין שהתיקון המבוקש לא בא לשנות את מהות החוזה שעליו סמכו התובעים ולפיכך אין לראות בו שינוי של עילת התובענה.

שני פסקי הדין הנזכרים לעיל דנים בשני מצבים שונים: יכול וכתב התביעה המקורי מגלה עילה, אך ברצונו של התובע להביא בו שינוי, ויכול וכבר מלכתחילה לא הקים התובע עילת תובענה שלמה ובקשת התיקון באה להשלים את החסר. במקרה הראשון אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא - כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה, כהגדרתה הרחבה. במקרה השני השאלה היא אך זאת: אם כלל כתב התביעה העיקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע.

להבדיל מהמקרה שלפנינו, הרי בפרשות שנדונו בע"א 203/63 ובעניין robinson כבר ייחס כתב התביעה המקורי חבות לנתבעים אם כי יתכן שעילת התובענה לא היתה שלמה. המקרה שלפנינו, ענינו סוג המקרים השני, שכבר תואר לעיל. בוודאי שאם נפלה טעות סופר בתיאור העובדות אין מניעה לתיקון, והייתי מרחיק לכת ואומר כי די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתיישנות. דא עקא שבמקרה שלפנינו אין מאומה בכתב התביעה הקושר את קירור עם האירוע ומטיל עליה חבות, אפילו לא נאמר בו במפורש שאירעה תאונה. כפי שכבר נזכר לעיל, הרי למקרא נספחי התביעה יש אפילו יסוד להנחה שעילת התובענה התיישנה כבר בזמן הגשת כתב התביעה המקורי. אין מקרה זה שונה מכל מקרה אחר שבו הוגש כתב תביעה הקובע שהנתבע "חייב סכום כסף לתובע" מבלי לפרט כל עובדה רלבנטית בקשר לחיוב. לדעתי יש לראות תובע שהגיש תובענה כאמור, לעניין ההתיישנות, כמי שלא הגיש תובענה כלל.

הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומשיב על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום. זייד ישלם לקירור בנוסף ליציאות הערעור כאן ובבית המשפט המחוזי גם שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ל"י בשתי הערכאות.
השופט בכור
: דעתי בענין זה שונה מדעת חברי הנכבד השופט לוין
. עובדות הענין הובאו בפסק דינו ולא אחזור עליהן שנית.

שתי טענות בפי המערערת: אחת היא שלבקשת התיקון של המשיב לא צורף תצהיר, והשנייה היא שאין להיענות לבקשת התיקון מאחר שהיענות זו תשלול מהמערערת זכות קנויה של טענת ההתיישנות. אדון בטענות כסדרן.60221

בכתב התביעה המקורי טען המשיב כי "ביום 21.2.1972 תוך כדי עבודתו באחסנת בננות בקירור הנתבעת מס' 1 שבחדרה וכתוצאה ממנה נקעה כתף ידו השמאלית של התובע...". ברור שהעילה שנטענה באותה טענה היתה עילה של תאונה בעבודה שאירעה למשיב בתאריך הנ"ל במהלך ועקב עבודתו. עילה זו יכולה להיות עילת תביעה לנזיקין אזרחיים וכל מי שיקרא את כתב התביעה לא יכול להיות לו ספק שהמדובר בתביעת נזיקין אזרחיים של עובד מאת מעבידו, וגם מהות התביעה בכותרת הוגשה כתביעת פיצויי נזיקין. אלא שעל פי החוק חייב התובע לטעון את העובדות המהוות את העילה לתביעת הנזיקין, ובמקרה כגון זה את העובדות המהוות את רשלנות המעביד או את הפר החובה החוקית על ידו. לעובדות אלה לא היה זכר בכתב התביעה המקורי וברור שהיה זה מחדל, ואני מוכן לצאת מההנחה שסיבת המחדל נעוצה ברשלנות עורך הדין שניסח את כתב התביעה. כאשר יוצא אני מהנחה זו נוצר המצב הנוח ביותר למערערת, כי לא מדובר כבר בשגגה שבהיסח הדעת בלבד או בטעות משרדית וכדומה. גם השופט בבית משפט השלום היה סבור שלא היה צורך בתצהיר בתמיכה לבקשת התיקון, ולדעתי צדק בהשקפתו זו. התצהיר דרוש על מנת להסביר את מצב הדברים ואת הסיבות שגרמו לצורך בתיקון. למשל, לו היה כותב בא כוח המערערת שהתאונה אירעה בשנת 1962 במקום 1972, יכול התצהיר להסביר איך נפלה הטעות ושהכוונה היתה לתאונה משנת 1972; או אם נטענו עובדות מסוימות וברצון המבקש לשנות את העובדות או את הגרסה, בא התצהיר להסביר את מקור הטעות בכתב המקורי ואת האירועים או הגילויים המצריכים את התיקון. אבל כאן ברור היה שמדובר בתביעת נזיקין אזרחיים של העובד מאת המעביד, ובכתב התביעה חסרה טענה חיונית והיא טענת העובדות המהוות רשלנות המעביד. חיסרון זה בולט לעין כל, ובהעדר הסבר אחר כלשהו, אמרתי שאני יוצא מההנחה הנוחה ביותר למעביד שחיסרון כזה בכתב התביעה נעוץ ברשלנותו של בא כוח המשיב. אלא שבתי המשפט מפרשים פירוש ליברלי את התקנות ומרשים תיקון כאשר הוא דרוש לשם בירור השאלה האמיתית שבמחלוקת בין הצדדים ולשם עשיית צדק ביניהם, גם כאשר הצורך בתיקון הוא תולדה של רשלנות עורך הדין המייצג את המבקש, ואפילו כאשר בקשה לתיקון באה - שלא כמו במקרה זה - בשלב מאוחר של הדיון, ואף בשלב של ערעור, וזה יכול להיעשות בכל מקרה בו הבקשה מוגשת בתום לב וללא תרמית או כוונה להטעות. ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, סעיפים 271 ואילך והאסמכתאות המובאות שם, וכן ע"א 110/58 ראש העיר, חברי המועצה ובני העיר חיפה נגד אלכסנדר עליאש, פ"ד יד 1581, 1585, פ"ע מח 65; ע"א 400/70 יעקב ירקוני, ואח' נגד עמנואל פרידמן, פ"ד כה (2) 175; וע"א 326/78 יהודית גרבוב, ואח' נגד חיים (הנס) פישמן, פ"ד לד (3) 792, שניתן ביום 11.5.1980. תקנות סדרי הדין אינן מטרה בפני
עצמה כי אם כלי עזר חיוני שבתי המשפט נעזרים בו לשם עשיית צדק בצורה מסודרת. בבקשות לתיקון כתבי טענות העלאת השאלה הממשית שבמחלוקת בין הצדדים לשם עשיית צדק היא השאלה המכרעת, ואם התיקון יאפשר להעלות על שולחן הדיונים את השאלה הממשית אינני רואה מה היה יכול לשנות תצהיר של המבקש בנסיבות ענין זה.

לא יכול להיות ספק בענין זה שהתיקון דרוש על מנת להעלות על שולחן הדיונים את השאלה הממשית, והדבר מובן מאליו. מקרה זה שונה מהותית ממקרים בהם הבקשה לתיקון באה להחליף גרסה או עובדה בגרסה או עובדה אחרת, שאז יש צורך בתצהיר. חברי הנכבד גם הזכיר את ע"א 378/68 הנ"ל, לפיו תיקון יורשה בלי שהוגש תצהיר כאשר המדובר בטענה משפטית טהורה או בעובדות שכבר הוכחו, והנימוק הוא כי במקרים כאלה התצהיר איננו יכול להוסיף דבר. לדעתי עניין זה הוא אחד מאותם מקרים בהם יש תחולה לאותו נימוק; ועל כל פנים לא אתערב בשיקול דעת השופט בבית משפט השלום בענין התצהיר.

השאלה השנייה היא החשובה ביותר. כתב התביעה המקורי הוגש יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות והבקשה לתיקון הוגשה לאחר עובר אותה תקופה. אם יורשה המשיב לתקן את כתב התביעה, תוקף התיקון יהיה למפרע מיום הגשת התביעה המקורית, ולכן לא תעמוד למערערת טענת ההתיישנות שתעמוד לה אם יצטרך המשיב להגיש תביעה חדשה. טוען עורך דין אלטר שהיענות לבקשה לתיקון כתב התביעה תשלול מהמערערת זכות קנויה שקמה לה מאחר שעד לתום תקופת ההתיישנות לא היה בנמצא כתב תביעה המגלה עילת תביעה נגד המערערת; לכן אין זה מקרה שבו ניתן לפצות את המערערת בפסיקת הוצאות ואין להרשות את התיקון.

מסכים אני שאין להרשות תיקון כתב תביעה על ידי צירוף עילה אחרת או נוספת אשר התיישנה מאז הוגשה התביעה המקורית, כי תיקון כזה יגרום לנתבע נזק שאינו ניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות. כן מסכים אני שבית המשפט לא ירשה תיקון של הוספת צד או החלפתו, לרבות מעמדו כצד באופן אישי או כנציגו של אחר, אם על ידי כך תיפגע טענת ההתיישנות של הצד שכנגד עלפי מי שיהיה התובע על פי התיקון. בענין הנדון יש להכריע על פי התשובה אם הבקשה לתיקון באה להחליף את עילת התביעה או להציג עילת תביעה חדשה. לדעתי אין להקיש בענין זה ממקרים בהם נטענו עובדות מסוימות אשר היוו עילת תביעה מוגדרת והבקשה באה לשנות או להוסיף עובדות חדשות שבמסגרתן תיווצר עילת תביעה אחרת.

כבוד הנשיא התורן כספי, בדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, אומר, שלו היה זה מקרה שבו נטענת עילת תביעה והתיקון בא להשלים את העילה היה מתיר את התיקון, למרות טענת ההתיישנות שחלה בינתיים אבל שונה המצב כאשר כתב התביעה המקורי לא גילה עילה כלשהי. נראה לי שאין פני הדברים כאלה בנסיבות מקרה זה. לא מדובר כאן בתביעה שהגיש התובע נגד נתבע וכתב התביעה אינו מגלה כלל מה היא עילת התביעה, כגון מקרה בו כותב התובע שהוא מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו סכום כסף מוגדר בלי לטעון כל דבר נוסף, שאז לא ניתן כלל לדעת מה היא עילת התביעה של התובע, והרי עילות יכולות להיות רבות. כאן שונה המצב, וכבר אמרתי שתוכן כתב התביעה המקורי מראה בבירור שהמדובר בתביעת נזיקין של עובד מאת מעבידות בגין תאונת עבודה מיום 21.2.1972; ומה שחסר הוא ענין של השלמה. למעשה כאשר קיים צורך להשלים את הטיעון, פירוש הדבר שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה מושלמת; והרי רק עילת תביעה מושלמת מהווה עילה, ועילת תביעה בלתי מושלמת אינה עילה, כי אם תוכח העילה הבלתי מושלמת ותו לא, הרי תידחה תביעת התובע. במובן מסויים ניתן לומר שכל כתב תביעה המגלה רק עילת תביעה בלתי מושלמת, אינו מגלה עילת תביעה ממש.

אמת, צירף המשיב לכתב התביעה תעודה רפואית בה נאמר שהוא סבל לראשונה בשנת 1968 מנקע בכתף ומאז קרה לו הדבר כמה פעמים ובתעודה לא נזכרת תאונה מיום 21.2.1972; ונכון הוא שאצל מי שסבל בעבר מנקע בכתף נשאר לפעמים מצב שנקע זה חוזר מדי פעם, ויתכן שהמשיב לא יצליח להוכיח את תביעתו או אפילו תאונה כלשהי למרות טענתו שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו כתוצאה מהתאונה, אבל אלה שאלות שיש לדון בהן לגופן במשפט עצמו ולא במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה.

גם אם יזכה המשיב בענין התיקון, הליכים נוספים אלה נגרמו ללא כל צורך על ידי מה שנראה על פניו כמעשה רשלני של בא כוחו, ולכן עליו לשאת בהוצאות של ההתדיינות הנוספת שנגרמה על ידי כך.

אי לזאת לדעתי יש לדחות את הערעור ולחייב המשיב לשלם למערערת הוצאות ההתדיינות בכל הערכאות בענין תיקון כתב התביעה בסך 10,000 לירות.


השופט שמגר
: הנני מסכים לדעת חברי הנכבד השופט לוין
כי יש לקבל את הערעור.

האמור בתובענה בנוסחה המקורי כפי שהוגשה ביום 19.2.1979 לא הצביע על קיום עילת תביעה. זאת ועוד, מן המסמך שצורף לתובענה עלה לכאורה שלו גם היתה קיימת עילה של רשלנות, הרי מדובר על ענין שאירע ביום 8.4.1968, אשר התיישן כבר לפני מועד הגשת התובענה. בתיקון מיום 5.6.1979 ביקש המשיב להעלות לראשונה עילת תביעה נגד המערערת, אולם במועד הגשתה של הבקשה לתיקון כתב התביעה המקורי, חלפה כבר תקופת ההתיישנות, לו גם היה מדובר על מעשה רשלנות שמועד אירועו הוא יום 21.2.1972. בנסיבות אלה לא היה מקום לתיקונה של התובענה בהתאם לעקרונות המקובלים עלינו (ראה ע"א 203/63 עזבון בורנשטיין נגד "עורות", בעמ' 311).

הנני מסכים גם כי במקרה כגון זה שלפנינו לא ניתן היה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, מבלי לצרף תצהיר לבקשה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט לוין
.

ניתן היום, כא בסיון תש"ם (5.6.1980).








עא בית המשפט העליון 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, [ פ"ד: לד 4 126 ] (פורסם ב-ֽ 05/06/1980)