פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי | פסקי דין על רומן שוורצמן

5086/09 פ     10/03/2010




פ 5086/09 מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' רומן שוורצמן








בית משפט השלום בנתניה



10 מרץ 2010

ת"פ 5086/09 מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי
נ' שוורצמן

ת"פ 3580-10-09 מדינת ישראל נ' שוורצמן(אסיר)






בפני

כב' השופט
חגי טרסי



בעניין:

מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי



המאשימה



נגד


רומן שוורצמן
(אסיר)



הנאשמים


הכרעת דין


כתבי האישום:
נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום, אשר נשמעו במאוחר, בגין עבירות תקיפה ואיומים כלפי בת זוגתו, הגב' יבגניה אוסטרובסקי (להלן: "המתלוננת"), ואמה.

כתב האישום הראשון, ת.פ. 5086/09, כולל שלושה אישומים. על פי עובדות האישום הראשון, ביום 8.11.07 בשעות הערב, תקף הנאשם את המתלוננת בהיותו בגילופין בכך שהכה בידה ובראשה. באותן נסיבות תקף אף את אמה של המתלוננת בכך שדחף אותה עד שנפלה ואף איים על האם: "אני ארצח אותך אם תלכי להתלונן ואם לא תיכנסי לחדר". במסגרת אישום זה מיוחסות לנאשם עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם ואיומים – עבירות על סעיפים 379 ביחד עם 382(ב)(1), 379 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות האישום השני, במועד בלתי ידוע בחודש אוקטובר 2007, תקף הנאשם את המתלוננת בהיותו בגילופין בכך שחנק אותה בצווארה ואיים על אמה: "אם לא תצאי מהבית אני אחתוך את כולם" באישום זה מיוחסות לנאשם עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי עובדות האישום השלישי, בו מיוחסת לנאשם עבירת איומים, איים הנאשם על המתלוננת ביום 10.11.07 בשעה 7:30 לערך: "תפתחי את הדלת או שיהיה לך רע, אם לא תפתחי אני אחתוך אותך".

בכתב האישום הנוסף, ת.פ. 3580-10-09 מיוחסות לנאשם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים – עבירות על סעיפים 380 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.10.09, בשעה 17:00 לערך, במהלך ויכוח בין הנאשם למתלוננת בקשר למגורים בבית, איים הנאשם על המתלוננת ועל אמה בכך שאמר שיהרוג את כולם, ידקור את כולם, גם את בנה של המתלוננת וכולם יהיו בבית קברות. בהמשך, הלך הנאשם למטבח הבית ולקח סכין בידו. הנאשם אף תקף את האם בכך שדחף אותה על ארון. האם נפלה ונפצעה בידה.

הנאשם כפר בכל העבירות שיוחסו לו. הנאשם הכחיש כי היה בגילופין וכי הכה אי פעם את המתלוננת או איים עליה ועל בני משפחתה. באשר לאישום השלישי בכתב האישום הראשון, אישר הנאשם בישיבת ההקראה כי חזר בבוקר מהעבודה ודפק בדלת וכי המתלוננת סירבה לפתוח, אך לטענתו לא השמיע כל דברי איום. בכל הנוגע לכתב האישום הנוסף, אישר הנאשם קיומו של הוויכוח על הזכויות בדירה, אך כפר בביצוע העבירות וטען כי הפצע בידה של האם הנו פצע ישן.


פרשת התביעה:
ראיות התביעה נסמכות במקרה שלפני על השילוב שבין עדות המתלוננת לבין עדויות אמה ובנה. לאחר שהאזנתי ברוב קשב לעדותם ובחנתי את הקשיים המסוימים עליהם הצביעה ב"כ הנאשם, אני סבור כי על אף אותם קשיים, יש בתמונה הכוללת והמשולבת כדי לשכנע מעל לכל ספק סביר באשמתו של הנאשם.

עדות המתלוננת:
המתלוננת העידה ותיארה כיצד עלתה לארץ ביחד עם הנאשם בשנת 1997 ואת מגוריהם המשותפים מאז. בשנת 1998 רכשו במשותף את דירת המגורים בנתניה, השייכת לשניהם שווה בשווה. בשנים הראשונות הייתה מערכת היחסים ביניהם תקינה, אך בשלב מסוים החל הנאשם לצעוק, לקלל ואף לנקוט באלימות. המצב החמיר בשנתיים האחרונות, בהן נוהג הנאשם לשתות ולנהוג בתוקפנות.

המתלוננת התבקשה לתאר את האירועים עליהם התלוננה ובעמודים 4-5 לפרוטוקול סיפרה כי באוקטובר 2007 תפס אותה הנאשם בגרונה בעת שהו במטבח דירתם, וניסה להוציא אותה מהדירה. הנאשם אף קילל אותה ואת אמה, איים להרגן והורה להן לצאת מהדירה. המתלוננת התקשרה לבנה, אשר שמע במהלך שיחת הטלפון את צעקותיו של הנאשם. כעבור כמה ימים, בעקבות האירוע הנ"ל, הגיע בנה של המתלוננת למקום על מנת לשוחח עם הנאשם ולשכנע אותו להיפרד מהמתלוננת בצורה יפה ומבלי לפגוע בה, אלא שכעבור שבועיים בלבד, ביום 8.11.07, שב הנאשם ונקט כלפיה באלימות. הנאשם הכה אותה בראש ובגב. אמה ביקשה להתערב ודיברה איתו ואז הוא דחף אותה והיא נפלה. האם אמרה כי תלך להגיש תלונה ואז אמר הנאשם כי יהרוג אותן ושלח אותן לחדרן.

המתלוננת פנתה פעם נוספת לעזרת בנה, אשר התייצב בדירה למחרת, שוחח עם הנאשם שלא רצה להקשיב, וליווה את המתלוננת להגשת תלונה במשטרה. לדברי המתלוננת, נאמר לה במשטרה כי הם ישוחחו איתו וכי כדאי שתחזור הביתה רק לאחר צאתו של הנאשם לעבודה, וכך עשתה. למחרת בבוקר, חזר הנאשם מעבודתו בשעה 7:30, ומשמצא את הדלת נעולה איים להרוג את המתלוננת אם לא תפתח את הדלת. לאחר שרוענן זיכרונה הוסיפה המתלוננת כי הנאשם אף קילל אותה ואיים לחתוך אותה, אם לא תפתח הדלת. המתלוננת התקשרה פעם נוספת לבנה והוא הזעיק את כוחות המשטרה למקום.

בעקבות אירועים אלה, הורחק הנאשם מהדירה המשותפת למשך מספר שבועות וכשחזר ביקש סליחה והבטיח כי לא ישוב על מעשיו. המתלוננת קיבלה את התנצלותו ויחד פנו לתחנת המשטרה על מנת לבטל התלונות שהוגשו. ואכן, הוגשה לעיוני הודעת המתלוננת נ/4 מיום 15.1.08, במסגרתה הודיעה המתלוננת למשטרה על רצונה בביטול התלונה. עם זאת הבהירה המתלוננת הן ב-נ/4 והן בעדותה כי מדובר היה בתלונות אמת וכי בקשתה לבטל את התלונות נובעת אך מכך שהחליטה לסלוח לנאשם ולא הייתה מעוניינת בקיומם של הליכים פליליים נגדו.


לגבי האירוע מאוקטובר 2009 המפורט בכתב האישום הנוסף, מסרה המתלוננת כי חזרה באותו ערב מהשוק והנאשם היה בבית. הוא התחיל לריב, אמר להן ללכת מהבית או שיהרוג אותן וזרק את חפציה. כמו כן אמר שיחתוך אותן לחתיכות, שלכל אחת מהן תהייה דירה נפרדת בבית הקברות וכי יתחיל מבנה של המתלוננת. המתלוננת רצה מהבית והתקשרה לבנה, שהזמין משטרה. כשחזרה, פגשה בדירה את אמה הבוכה, אשר מסרה כי הנאשם דחף אותה, קילל אותה וגרם לנפיחות בברכה ולפצע בידה (עמ' 7 ש' 1-8).

המתלוננת הבהירה כי באירועים משנת 2007 היה הנאשם שתוי. עוד סיפרה כי במהלך השנים האחרונות הוא נוהג מפעם לפעם לשתות לשוכרה ואז מגלה תוקפנותו. מאוחר יותר, כשהוא מתפכח, הוא מתנצל ומבקש את סליחתן, ולכן לא מיהרה להגיש נגדו תלונות. באירוע האחרון, בשנת 2009, לעומת זאת, הנאשם לא היה שיכור, ועל כן הפחידה אותה התנהגותו באופן מיוחד.

טענתו המרכזית של הנאשם הייתה לכל אורך הדרך כי התלונות שהוגשו נגדו הנן תלונות שווא שנועדו להשיג מטרות כלכליות כגון השתלטות על דירת המגורים המשותפת. לפיכך נחקרה המתלוננת על ידי ב"כ הנאשם בנושא זה ואישרה כי הוויכוח בשנת 2007 החל על רקע דרישתה למכור את הדירה המשותפת ולהתחלק בהכנסות המכירה. לדבריה, הציעה לנאשם מספר פעמים להתחלק בשווי הדירה, אך הוא תמיד סבר כי הוא זכאי לחלק גדול יותר מהתמורה. המתלוננת הייתה מעוניינת לעזוב ולקבל את ערך חלקה בדירה, אך הנאשם לא היה מוכן למסור לה את המגיע לה, והחל לאיים על מנת שתעזוב ללא כלום.

כאן המקום לציין כי הרושם שהותירה בי המתלוננת בעדותה היה רושם חיובי ואמין. עדותה הייתה רצופה, שוטפת ומפורטת וניכר היה כי העידה מתוך תחושת כאב אותנטית. ההסברים שמסרה להתנהלותה ולכבישה המסוימת של חלק מהתלונות היו סבירים ומשכנעים. המתלוננת לא הכחישה את קיומו של סכסוך רכושי בינה לבין הנאשם בנוגע לדירה המשותפת, אך דומה כי הוויכוחים בנושאים אלה לא עמדו ביסוד התלונות שהוגשו, אלא מעשיו האלימים של הנאשם בעקבות התלהטות אותם וויכוחים.

כפי שיובהר בהמשך, גרסתה משתלבת היטב בדבריהם של אמה ובנה, וגם אם קיימות אי התאמות מסוימות בין עדותה בפני
לבין הפרטים שמסרה במשטרה בתלונותיה, אין בכך כדי להעיד על היעדר מהימנות. כך למשל, העובדה שציינה כי באירוע המפורט באישום השני החזיק הנאשם בסכין, בניגוד לעדותה במשטרה נ/2, שם סיפרה כי האיום בסכין היה באירוע שהתרחש שנה קודם לכן, אינה מערערת באופן ממשי את גרסתה, בין היתר לנוכח עדותה כי רק פעם אחת איים עליה הנאשם בסכין בעבר. עוד ראוי לציין כי לבקשת ב"כ הנאשם, ולפנים משורת הדין, הוגשו חמשת הודעותיה של המתלוננת במשטרה, כמו גם הודעות אמה, עובר לשמיעת הסיכומים, אך לא מצאתי בהם סתירות מהותיות המטילות בנסיבות העניין ספק של ממש בגרסת המתלוננת.


עדות האם:
אמה של המתלוננת, הגב' ליובוב אוסטרובסקי, העידה אף היא מטעם התביעה ומסרה גרסה הדומה במידה רבה לזו של בתה. האם מתגוררת עם המתלוננת ועם הנאשם מזה כשבע או שמונה שנים ובאוקטובר 2007 נכנסה למטבח והבחינה בנאשם תופס את בתה בגרון וחונק אותה. האם שאלה מדוע הוא עושה כן ואז איים הנאשם לחתוך אותן. לדבריה, המתלוננת התקשרה לבנה והוא שוחח עם הנאשם, שהבטיח שהדבר לא יחזור, אך כבר אחרי שבועיים הכה הנאשם בראשה ובידה של המתלוננת, דחף את האם והפילה, איים להרוג אותן ולגרשן מהבית ובהמשך ניסה לפרוץ את הדלת. כל האירועים התרחשו כשהנאשם בגילופין.

לגבי האירוע משנת 2009 סיפרה העדה כי הנאשם החל לזרוק חפצים בסלון וכששאלה אותו למה הוא עושה זאת איים שיחתוך אותם לחתיכות ולכולם יהיו דירות בבית קברות. לאחר שהמתלוננת יצאה מהבית להזעיק משטרה, דחף אותה הנאשם, הפיל אותה וגרם לפצע ביד ולנפיחות בברך שמאל. העדה לא הזכירה בעדותה הראשית את הטענה הנקובה בכתב האישום לפיה נטל הנאשם באירוע זה סכין לידיו. גם לאחר שרוענן זיכרונה מהודעתה במשטרה נ/8, לא נזכרה העדה בפרט זה, ובמסגרת החקירה הנגדית מסרה מפורשות כי אינה זוכרת שהחזיק סכין ב- 2009, אלא רק באירוע החניקה ב-2007 (עמ' 26 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, עתרה התביעה עצמה בסיכומיה שלא להרשיע את הנאשם בכל הנוגע לפרט עובדתי זה, וכך כמובן אעשה.

המדובר באשה מבוגרת, כבת 78, אשר על אף ששמרה בעדותה על המסגרת הכללית של האירועים, התקשתה לעיתים לתאר באופן מדויק כל אירוע בנפרד. בהתחשב בפרק הזמן הניכר שחלף מאז הגשת התלונות בשנת 2007, ועל רקע הרושם האותנטי שהותירה בי עדותה, הרי שיש בדבריה כדי לחזק באופן משמעותי את גרסת המתלוננת. קיימת התאמה ממשית בין גרסאות השתיים לגבי סדר האירועים, התפתחותם ומרבית מרכיביהם, אשר יש בה כדי להעיד על אמיתותם. ראוי לציין כי בעדותה במשטרה לא מסרה האם דבר על פציעה בברך, בנוסף לפציעה ביד, ולנוכח ספק קל זה לא מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם גם בגרימת החבלה בברך.

עדות בנה של המתלוננת:
אם עוד נותר מקום לספק כלשהו לאחר עדותן של המתלוננת ואמה, הרי שספק קל זה הוסר לחלוטין בעדותו האמינה והמשכנעת של בנה של המתלוננת, מר אלכסנדר זורניצקי (להלן: "זורניצקי"). זורניצקי מתגורר עם אשתו וילדיו בבאר שבע, כך שלא היה נוכח פיזית באירועים האלימים. עם זאת, מאמת זורניצקי בעדותו את עדות המתלוננת לגבי השתלשלות האירועים, והיה עד שמיעה, דרך מכשיר הטלפון, לחלק מהתנהגותו האלימה של הנאשם.

זורניצקי העיד בעמ' 29-30 לפרוטוקול כי באוקטובר 2007
התקשרה אליו אמו המתלוננת כשהיא בוכה וסיפרה לו שהנאשם חנק אותה. עד לאותו מועד לא היה העד מודע לעימותים האלימים עם הנאשם, ורק בדיעבד סיפרה לו המתלוננת כי אין מדובר בפעם הראשונה. מכל מקום, במהלך שיחתו הטלפונית עם המתלוננת באותו יום, שמע זורניצקי את צעקותיו של הנאשם ברקע, ובין היתר שמע אותו מאיים לשחוט את כולם, ואת זורניצקי ראשון. למחרת נסע זורניצקי לנתניה ושוחח עם הנאשם על מנת לשכנע אותו להיפרד מהמתלוננת בשלום. בעקבות השיחה סבר זורניצקי שהנאשם נרגע אך כעבור שבועיים-שלושה בלבד התקשרה אליו המתלוננת פעם נוספת כשהיא בוכה וסיפרה לו שהנאשם הכה בראשה. זורניצקי הגיע למקום פעם נוספת על מנת לשוחח עם הנאשם אך זה דרש ממנו לעזוב את הבית ואז לקח זורניצקי את אמו להגיש תלונה במשטרה. למחרת בבוקר חזר הנאשם הביתה ומצא את הדלת סגורה. המתלוננת התקשרה מייד לבנה, אשר שמע את הדפיקות בדלת ואת צעקותיו של הנאשם ולכן הזעיק למקום את המשטרה.

כפי שניתן לראות קיימת התאמה מלאה בין פרטי עדותו של זורניצקי לבין השתלשלות האירועים, כפי שתוארה בעדות המתלוננת. זורניצקי אף אישר את הטענה כי הנאשם נהג לשתות אלכוהול באופן סדיר, אם כי הדגיש כי לא היה שותה בקבוק או שניים אלא 200-250 גרם וודקה בכל פעם. העד נשאל מדוע לא פנה מיידית למשטרה כבר לאחר ששמע לראשונה על אירוע החניקה, והסביר באופן משכנע כי לא היה מעוניין לסבך את הנאשם, אלא אך לגונן על אמו ולוודא שלא תפגע. לדבריו, הציע לאמו לנתק את הקשר עם הנאשם לאחר הגשת התלונות הראשונות, אך היא האמינה לבקשות הסליחה של הנאשם וחשבה שהאירועים לא ישנו. נוכח החלטתה זו, הפחית זורניצקי את היקף הביקורים בבית אמו.

לבסוף, נחקר העד בקצרה לגבי הרקע הכללי לעימות. זורניצקי אישר שדרש מהנאשם את חלקה של המתלוננת בדירה בסך 30,000 $, אך הנאשם סירב וטען כי כל הדירה שייכת לו. לדברי זורניצקי, התנהלה שיחה זו כשהגיע לדבר עם הנאשם לראשונה באוקטובר 2007, וכי לאחר האירוע הנוסף לא היה עוד טעם בכך והמתלוננת פנתה לעזרת המשטרה. זורניצקי נשאל האם איים באותה שיחה להרוג את הנאשם והשיב בשלילה.

כפי שניתן להבין מהערותיי הקודמות, הייתה עדותו של זורניצקי אמינה ומשכנעת, והיה בה כדי להשלים את התמונה שהצטיירה מעדויות המתלוננת ואמה. כל שלב בהתנהלותם של עדי התביעה הוסבר ונומק באופן משכנע והתוצאה המצטברת היא של מסכת ראייתית ברורה וחד משמעית, המבססת אחריותו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.



עדות הנאשם:
הנאשם הכחיש בעדותו באופן גורף את כל העבירות שיוחסו לו ותיאר את השתלשלות האירועים כמסכת מכוונת ומתוזמרת היטב, שבראשה עמד זורניצקי, שנועדה לנשל אותו מרכושו ולהעביר את הדירה המשותפת לחזקתם של המתלוננת ובני משפחתה.

על פי עדותו של הנאשם, עד להתערבותו של זורניצקי ביום 9.11.07, חיו הוא והמתלוננת באושר ומבלי שנתגלו ביניהם כל מריבות. חוסר שביעות הרצון היחיד של המתלוננת נבע מכך שהנאשם עבד כל יום ללא חופשות. לדבריו, הגיע אליו זורניצקי ביום 9.11.07 והתחיל לדרוש ממנו כסף ולאיים כי לא יגור בדירה ורק ישלם את המשכנתא. למחרת בבוקר כשחזר עייף מהעבודה ניסה להיכנס הביתה, אך הדלת הייתה נעולה. הנאשם דפק בדלת אך המתלוננת סירבה לפתוח והטיחה בו הטענה כי אתמול הכה אותה וניסה לחנוק אותה. הנאשם חשב שהמתלוננת איבדה את שפיותה, פנה אל השכנים על מנת להזעיק עזרה, אך בינתיים הגיעו השוטרים ועכבו אותו לתחנה.

בצדק העירה התובעת, בהקשר זה, כי גרסת הנאשם לפיה הטיחה בו המתלוננת את טענותיה מבעד לדלת הסגורה, גרסה שאף עוגנה בהודעת הנאשם במשטרה ת/1 בשורה 3, מחזקת את גרסת המתלוננת, שהרי אם מדובר היה בתלונת שווא, ושני בני הזוג היו מודעים לכך, מה טעם מצאה המתלוננת להשמיע באוזניו טענות אלה. הסבריה של הסנגורית, לפיה נועדו דבריה לאוזניהם של השכנים, לא נתמכו בראיות כלשהן ובדברי הנאשם אין כל בסיס לטענה כי באותה עת שהו עמו בחדר המדרגות שכנים כלשהם.

הנאשם המשיך והעיד כי לאחר שחזר הביתה מתקופת ההרחקה בת החודש, שאל את המתלוננת כיצד אינה מתביישת להעליל עליו ואז אמרה המתלוננת כי תלך למשטרה ותבטל התלונה. לדבריו, כשהגיעו לתחנה והמתלוננת הודתה ששיקרה, איים עליה החוקר שיעצור אותה ועל כן החליטו לחזור הביתה מבלי לשנות דבר. טענות אלה עומדות בסתירה מוחלטת למידע העולה מהודעת המתלוננת נ/4, כפי שהובאו לעיל, ומה גם שהמתלוננת כלל לא עומתה על ידי הנאשם או באת כוחו בנוגע לטענות אלה.

תופעה זו של הימנעות מחקירת העדים הרלבנטיים לגבי עיקרי גרסת הנאשם, חזרה על עצמה ואף ביתר שאת בכל הנוגע לטענות שהעלה הנאשם בעדותו כלפי זורניצקי. הנאשם תיאר בהרחבה את הדרישות שהעלה זורניצקי כלפיו ואת האיומים שהשמיע לטענתו, אך אף אחד מפרטים אלה לא הוצג בפני
זורניצקי במהלך עדותו, שלא נסתרה כלל.

גם התלונה מ-2009, הייתה, לדברי הנאשם, מיוזמתו של זורניצקי. לדבריו, בבוקרו של אותו אירוע ביקש מהמתלוננת ומאמה לעזור מעט בתשלומי המשכנתא שכן הוא זקוק לכסף לצורך טיפולי שיניים, אלא שבתגובה התקשרה המתלוננת לבנה, שאמר לה שבכלא הנאשם לא יזדקק לשיניים ושלח אותה להגיש תלונה כוזבת נוספת. גם עם טענות אלה לא עומת זורניצקי, ומה גם שבהודעת הנאשם מיום האירוע אין כל זכר לצורך בטיפולי שיניים והנאשם כלל לא הזכיר שם את מעורבותו של זורניצקי בסכסוך הכספי בינו לבין המתלוננת. אציין כי גם המתלוננת לא נחקרה כלל לגבי הטענה כי התבקש לסייע לנאשם כספית בשל טיפולי השיניים הנדרשים.


כאמור, טען הנאשם כי עד להגשת התלונות ב-2007 היו היחסים בינו לבין המתלוננת ואמה מצוינים. אלא שגם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי הנאשם עצמו מיום 10.11.07, בהודעה ת/2 ש' 3 ו- 10-11, שם אישר הנאשם כי אינו מדבר עם המתלוננת כבר שלושה חודשים לערך וכי המתלוננת רוצה לעזוב אותו. בהמשך, העיד הנאשם כי לאחר שהוגשו התלונות ב-2007 שבו החיים המשותפים למסלולם, הנאשם עשה שיפוץ גדול בדירה וקנה רהיטים חדשים, ואלמלא התערבותו של זורניצקי באוקטובר 2009, היו הם חיים באושר עד היום. דא עקא, מהודעתו ת/3 ש' 25-27 עולה תמונה שונה לחלוטין לפיה בשלושת החודשים שקדמו להגשת התלונה חדלו הנאשם והמתלוננת מלחיות כבני זוג ולמתלוננת היה חבר אחר, עמו אף יצאה להפלגה.


בנסיבות אלה, אני מעדיף באופן מובהק את גרסתם האמינה וההגיונית של עדי התביעה על פני עדותו רווית הסתירות והתמיהות של הנאשם. בגרסת הנאשם אין ולו כדי לעורר תחילתו של ספק, ולא כל שכן ספק סביר, באמיתות עדותם של המתלוננת ובני משפחתה, ועל כן אני מאמץ את עדותם וקובע כי נמצא בסיס איתן להרשעתו של הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום, למעט לגבי הטענה כי הצטייד בסכין במסגרת האירוע מיום 6.10.09.




לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום.



ניתנה היום,
כ"ד
אדר תש"ע , 10 מרץ 2010, במעמד הצדדים














פ בית משפט שלום 5086/09 מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' רומן שוורצמן (פורסם ב-ֽ 10/03/2010)