פסקי דין על אריה הרשטיק | פסקי דין על עזרא ציון | פסקי דין על שרה ציון ואח' |

22260/08 א     11/03/2010




א 22260/08 אריה הרשטיק נ' עזרא ציון, שרה ציון ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



11 מרץ 2010

ת"א 22260-08 אריה הרשטיק
נ' עזרא ציון ואח'






בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


תובעים

אריה הרשטיק


נגד


נתבעים

1.עזרא ציון
2.שרה ציון


נגד


צדדי ג'

1.צעירי המזרח בע"מ
2. עו"ד אליעזר שטינלאוף





פסק דין



בפני
י תביעה לתשלום פיצוי מוסכם, בגין הפרת זיכרון דברים.

התובע והנתבעים חתמו על זיכרון דברים מיום 30.12.07, במסגרתו הסכימו הצדדים על מכירת דירה הידועה כחלק מחלקה 135, בגוש 7176, מרחוב גרינבויום 6 בחולון, (להלן: "הדירה"), לתובע בסכום של 222,000$.

אין מחלוקת בין הצדדים על החתימה על זיכרון הדברים, ואין מחלוקת בין הצדדים על האמור בזיכרון הדברים.

אין מחלוקת, כי בסופו של דבר בוטל זיכרון הדברים על ידי התובע העותר לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם הנקוב בזיכרון הדברים, בסכום של 80,000 ₪, (סכום שלכאורה שווה לסך של 20,000 $), בתובענה שבפני
י.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעים, העידו הנתבע מס' 1 ועו"ד לב-ארי, מטעם צדדי ג' העיד עו"ד שטינלאוף בעצמו.

הצדדים סיכמו בעל פה ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת הצדדים.

טענות התובע:

התובע טוען, כי על פי זיכרון הדברים שאינו מוכחש, התחייבו הנתבעים להמציא אישור זכויות, הנוגע לדירה נשוא זיכרון הדברים, ולאחר המצאת אישור הזכויות, היה אמור להיחתם הסכם מכר.

התובע טוען, כי על פי האמור בזיכרון הדברים, היה על הנתבעים לעשות כן בתוך 14 יום, ולאחר שהמתין למעלה מ-45 יום לאחר החתימה על זיכרון הדברים הודיע על ביטולו, ודרש לקבל את הפיצוי הכספי, בסכום הפיצוי המוסכם המפורש בזיכרון הדברים בשל הפרתו על ידי הנתבעים.

התובע טוען, כי המדובר בפיצוי כספי סביר, הנתבעים הפרו את ההסכם עליו חתמו, ולחילופין מותיר את שאלת הפיצוי הכספי להחלטת ביהמ"ש.

טענות הנתבעים:

הנתבעים, מודים ומאשרים כי חתמו על זיכרון הדברים, וכי על פיו התחייבו להמציא אישור זכויות, הנוגע לזכויותיהם בדירה.

הנתבעים טוענים, כי עשו כל שיכלו על מנת לקבל את אישור הזכויות הזה, ופנו לעורך הדין המופיע בהסכם המכר בינם לבין החברה הקבלנית כעורך הדין של העסקה, צד ג' מספר 2, והלה למרות הבטחותיו בעל פה, התעלם מפניותיהם.

הנתבעים מציגים שלושה מכתבים בהם פנו לצד ג' 2 וביקשו כי ימציא את אישור הזכויות, והלה לא סירב אלא התעלם.

במסגרת הדיון, הוגש הסכם מכר חדש.

הנתבעים מכרו את הדירה, על כך אין מחלוקת, סמוך לישיבת ההוכחות, בהסכם מיום 4.3.2010, ובין יתר מסמכי ההסכם, שהוגשו על ידי צד ג' 2, וסומנו ג'1, מצוי מסמך, שהינו מכתב של צד ג' 2 מיום 25.2.2010. הנתבעים טוענים כי מסמך זה, שהינו אישור הזכויות שהיה על צדדי ג' להמציא ואשר לא טרחו לעשות כן עובר לעריכת זיכרון הדברים עם התובע, ובשל כך הם מוצאים עצמם למול התביעה.

הנתבעים טוענים, כי בא כוחם פנה עוד בטרם החתימה על זיכרון הדברים לעו"ד צד ג' 2, ורק לאחר שזה אישר לו כי יומצא אישור זכויות, חתמו על זיכרון הדברים.

עוד נטען, כי הסכום הנתבע הינו מופרז ולתובע לא נגרם כל נזק.

טענות צד ג':

צדדי ג' טוענים, כי לא מוטלת עליהם כל חובה להמציא אישור זכויות, וכי לא נעשתה אליהם פנייה להמצאת אישור זכויות, אלא כל שנדרש צד ג' 2 להמציא הוא הסכמת החברה לרישום הערת אזהרה לטובת הרוכש החדש, והדבר היה מותנה במילוי תנאים מסוימים שהיה על באי כוח הנתבעים למלא שלא קיימו.

כך למשל היה עליהם להמציא אישור החברה הקבלנית שבנתה את הבניין.
כך למשל היה עליהם להמציא ייפוי כוח נוטריוני, וכד'.

צדדי ג' טוענים, כי התובע התרשל בחתימה על זיכרון הדברים בכך שלא
בדק את נסח הרישום וכי לו היה בודק היה רואה, כי על הקבלן הוטל עיקול בסכום של 10,000,000 ₪, וכי לטענת צדדי ג' התובע אישר כי לו היה יודע זאת לא היה רוכש את הדירה.

צדדי ג' טוענים, כי התובע הטמין מלכודת לנתבעים, וכי אין המדובר בהסכם מכר אלא בזיכרון דברים וסכום פיצוי כזה אינו עולה בקנה אחד עם הנזקים שעשויים להיגרם וגם התובע אישר זאת במסגרת חקירתו.

צדדי ג' טוענים כי המדובר
ברדיפה אישית, שאינה עניינית.

צדדי ג' טוענים, כי לא מוטלת עליהם כל חובה להמציא כל אישור, וכי אינם החברה המשכנת, ואינם חייבים בכל טיפול משפטי.

צדדי ג' טענו, כי הקונים בעצמם אישרו, כי ביקשו את הסכמתו לרישום הערת אזהרה, וכי הסכמה כזו ניתנה והייתה ניתנת לו היו מוגשים המסמכים הדרושים שלא הומצאו.

צד ג' 1 טוענת, כי החברה פורקה, אם כי עדיין לא נמחקה ברשם החברות.

לפיכך, עותרים צדדי ג' להורות על דחיית הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבעים.

דיון:

על מרבית העובדות אין מחלוקת.

התובע והנתבעים חתמו על זיכרון דברים.

הנתבעים התחייבו להמציא אישור זכויות, הואיל ועל פי נסח הרישום הדירה לא רשומה על שמם, וכל שיש לטובתם היא הערת אזהרה, (ראה נספח הטאבו שצורף כחלק מהמסמכים שסומנו כג'/1).

זיכרון הדברים נחתם ביום 30.12.07.
עוד קודם לזיכרון הדברים, ביום 18.11.2007, פנה ב"כ הנתבעים עו"ד לב-ארי לעו"ד שטינלאוף, צד ג' 2, במכתב, (נספח א' לתצהיר הנתבעים).

אין מחלוקת כי המכתבים נשלחו והגיעו לעו"ד שטינלאוף, ואין כל מחלוקת כי לא הייתה כל תגובה בכתב.

אין מחלוקת כי היו שיחות טלפוניות בין עו"ד לב-ארי לעו"ד שטינלאוף, יש מחלוקת באשר לתוכנן.

ביחס למכתבים, נספח א' לתצהיר הנתבעים, הינו מכתבו של עו"ד לב-ארי, ובו פונה לצד ג' 2, בבקשה להמציא אישור זכויות ומכתב הסמכה לרישום הערות אזהרה.

ביום 5.12.07, נשלח מכתב תזכורת, זהה, נספח ב' לתצהיר הנתבעים.

ביום 31.12.2007 נשלח מכתב נוסף, ובו מציין עו"ד לב-ארי כי קיים זיכרון דברים, וכי ככל שלא יתקבל מכתבו של עו"ד שטינלאוף, היינו, אישור הזכויות, עשויים הנתבעים למצוא עצמם נתבעים בגין הפרת זיכרון הדברים, נספח ג' לתצהיר הנתבעים.

עו"ד שטינלאוף טוען בעדותו, כי אומנם לא השיב בכתב, אולם השיב טלפונית, משום ששוחח עם עו"ד לב-ארי מספר פעמים.

מעדותו של עו"ד שטינלאוף עולה כי בשיחות אלה, הודיע והביע את הסכמתו, להמצאת הסכמת צד ג' 1 לרישום הערת אזהרה, לדבריו ניסה להבהיר לעו"ד לב-ארי כי הסכמה כזו כרוכה בהמצאת מסמכים, שלא הומצאו, וכך הוא אומר בעדותו:

"יש לך מכתב תשובה לאחד מהמכתבים האלה?
ת. דיברתי 3 או 4 פעמים עם עו"ד לב-ארי, הוא העיד על כך בעצמו.
ש. יש על כך מסמך בכתב?
ת. מכתב לא כתבתי, דיברתי 3 או 4 פעמים עם עו"ד לב-ארי והוא אישר את זה בעדותו והודעתי לו באותן שיחות שאני מתכוון מיד שהוא יציג לי חוזה ערוך, יפוי כוח להערת אזהרה ואישור מהקבלן שאפשר לבצע את העברה הזו ויקבל הערת אזהרה כפי שנעשה. אמרתי לו שיש חברה קבלנית הוא מכיר אותם, הוא מצא אותם, הוא פנה אליהם, הם חתמו לו. משום מה החליטו שאני הכתובת, לא צירפו את החברה הקבלנית לתביעה."

(פרוטוקול הדיון מיום 11.3.2010 עמוד 14 שורות 12-19)

לעומתו, העיד עו"ד לב-ארי, כי פנה בכתב ובעל פה לעו"ד שטינלאוף וביקש ממנו אישור זכויות, וטלפונית הבטיח עו"ד כי האישור בדרך, וכך הוא מעיד:

"ש.
מה עם 10,000,000 ₪ של חובות הקבלן במס שבח?
ת. בלי אישור זכויות ממך אני לא יכול להתקדם בעסקה. כשאתה אומר לי בטלפון אני כבר שולח לך אישור זכויות אני יודע שעורך דין מבטיח לי משהו הוא אמור לקיים אותו.
ש. האם אני יכול לתת אישור שאין חובות של הקבלן למס שבח ?
ת. אף אחד לא ביקש ממך אישור של העדר חובות. הדבר היחידי שביקשו ממך זה אישור זכויות ולאחר מכן לעזור לרשום הערת אזהרה. שאלתי אותך שפניתי אליך בטלפון הראשון, אתה זה שאמור להביא לי אישור הזכויות, יכולת למנוע את כל התיק ולהגיד לא. יכולת להגיד אני יכול לתת הערת אזהרה וזהו ולהשאיר לשיקול המקצועי שלי, כמו בסעיף 11 בתצהיר, אם להחליט ללכת על העסקה או לא. אבל בודאי שלא הייתי ממליץ ללקוח שלי לחתום על הסכם של זכרון דברים כשאני לא יודע שיש לי ממי לקחת אישור זכויות, שאני לא יכול לדעת מה המצב של הנכס. בדיוק המידע ששלחת לעורך דין רשף. זה בדיוק מילה במילה המידע שביקשתי.
ש. אני החברה המשכנת לפי דעתך?
ת. דעתי כרגע לא חשובה. מה שחשוב שקיבלתי התחייבות ממך להמציא לי אישור זכויות ולא קיבלתי ובגלל זה תבעו לקוח שלי.

"
(פרוטוקול הדיון מיום 11.3.2010 עמוד 6 שורות 27-32, ועמוד 7 שורות 1-6).

בין שתי הגרסאות אני מעדיפה ללא כל ספק את עדותו של עו"ד לב-ארי, משום שעדותו הייתה קוהרנטית ונסמכת על מסמכים בכתב.

אני דוחה את עדותו של עו"ד שטינלאוף ממנה לכאורה מעולם לא הבטיח להמציא אישור זכויות, וזאת משום שהוצגו שלושה מכתבים שכולם מתייחסים בין היתר לאישור זכויות שעו"ד שטינלאוף התבקש להמציא, ולו כטענתו היה אומר בשיחה הראשונה או השנייה, שיש טעות וכי הוא אינו אמור להמציא כל אישור זכויות, קשה להניח, כי עו"ד לב-ארי היה מוציא מכתב תזכורת ומכתב שלישי, בעניין, ומתעלם למעשה מדבריו של עו"ד שטינלאוף בעל פה. האמור במכתבים מתיישב עם עדותו
כי בזמן אמת הבטיח לו עו"ד שטינלאוף להמציא לו את האישור המבוקש, ולכן פנה בתזכורת ראשונה , שנייה ושלישית.

זאת ועוד, הסתבר כי רק סמוך למועד הדיון מכרו הנתבעים את הדירה נשוא הדיון לאחרים שאינם חלק מהדיון שבפני
נו.

עו"ד שטינלאוף המציא עותק מהסכם המכר, וכל הנספחים לו.

והנה, הסתבר, כי לפני עריכת הסכם המכר, מסר עו"ד שטינלאוף לעו"ד רשף, מי שייצג את הנתבעים בעסקת המכר החדשה, מכתב, שעו"ד לב-ארי קורא לו אישור זכויות, ועו"ד שטינלאוף אומר כי אינו אישור זכויות.

המדובר במסמך, שמפרט את זכויותיהם של הנתבעים, כבעלי הערות אזהרה, וכמי שרכשו דירה, את הדירה נשוא דיוננו, עוד נאמר במסמך זה, כי אינו מהווה אישור זכויות, וכי עו"ד שטינלאוף מטפל ברישום הבית המשותף , אלא שעקב התנהלות הקבלן לא ניתן היה להשלים את הרישום.

עוד מאשר עו"ד שטינלאוף במסמך זה, כי החברה, בעלת הנכס תהיה מוכנה לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשים.

קשה מאוד להבין את התנהגותו של עו"ד שטינלאוף.

שלושה מכתבים נשלחים אליו, נעשות לפחות שלוש שיחות טלפוניות שהוא מאשר את קיומם, וכל תגובה אין ממנו.

לדעתי, רק בשל תביעה זו, והודעת צד ג', התעשת עו"ד שטינלאוף בסופו של דבר, שיתף פעולה, וכי לולא תביעה זו, לא היה מתקבל מעו"ד שטינלאוף כל מסמך שהוא.

התנהגותו פשוט מקוממת, למרות שעו"ד לב-ארי פונה אליו בכתב שלוש פעמים, ומבקש את המסמך, מכתבו מיום 25.2.2010 שהומצא בסופו של דבר לעו"ד רשף, למרות שנעשות עימו שלוש שיחות טלפוניות, הוא לא מתרצה, גם כאשר נשלח מכתב ובו נאמר לו כי הנתבעים עתידים להיתבע בשל אי המצאת האישור.

והסבריו קלושים כל כך, אינני מוצאת מקום לפרט את כל הסתירות ואציין רק מספר הסברים קלושים, ראשית הוא מציין כי המכתב הזה אינו אישור זכויות, וכי כל שהוא התחייב אליו הוא להמציא הסכמת החברה לרישום העברת אזהרה. אלא שהמכתב זמנו לפני עריכת הסכם המכר, ומתיישב להפליא עם טענת הנתבעים, כי המכתב אמור היה להוות את ראשית המסע בדרך למכירת הדירה.

שנית, הוא טוען, כי לא נדרש להמציא אישור זכויות, בניגוד למכתב שהוא מאשר כי קיבל.

עו"ד שטינלאוף, לא הצליח לתת מענה מתקבל על הדעת, מדוע את מכתבו מיום 25.2.2010, לא שלח, כאשר פנה אליו עו"ד לב-ארי שלוש פעמים?

עו"ד שטינלאוף טען, כי החברה, צד ג' 1 אינה החברה המשכנת, מה כוונתו?

על פי הנסח הנכס עדיין רשום על שם החברה, לטענתו החברה פורקה, אולם לא הומצאה כל החלטה המאשרת את פירוקה, לא על ידי ביהמ"ש ולא אחרת.

מי אמור לבצע את העברת הזכויות?, על פי הסכם המכר, שבין הנתבעים לחברה, עו"ד שטינלאוף הוא שאמור לעשות כן והוא את מאשר זאת בתצהירו, כלומר, עו"ד שטינלאוף שאמור לבצע את הרישום של הנכס כבית המשותף, והינו עורך הדין על פי הסכם המכר עם החברה, והינו מנהל החברה ובעלים של החברה, סבור, כי החברה שמכרה נכס, והתקשרה בהסכם קומבינציה עם הקבלן, שמכר את הדירה לנתבעים, אינו מחויב בכל התחייבות כלפי הנתבעים.

גם אם הייתי מוכנה לקבל עמדה זו, העומדת בסתירה למכתבו שלו מיום 25.2.2010, עדיין אין כל הסבר מדוע שלושה מכתבים שבאחרון נאמר לו כי הנתבעים עומדים בפני
תביעה, לא נענים על ידו.

אני סבורה כי על פי הסכם המכר, בסעיף 13 שבו, עו"ד שטינלאוף קיבל על עצמו, הן בכובעו כעורך הדין שליווה את העסקה והן בכובעו כמנהל החברה ובעליה, את רישום הזכויות עד לרישום הבית כבית משותף, והיה עליו להמציא את המסמך, מכתבו מיום 25.2.2010, לעו"ד לב-ארי כפי שהבטיח לעשות ולא עשה, ובשל כך גרם להפרת ההסכם על ידי הנתבעים כלפי התובע.

בתחילת הדיון, נטען על ידי עו"ד שטינלאוף, כי קיבל את הסכם המכר, רק לפני יום או יומיים, לאחר שהסתבר לו כי המסמך שהתבקש להמציא לעו"ד לב-ארי בשלושה מכתבים מצוי בין יתר המסמכים שסומנו כנספח ג ', טען, כי הנתבע, המציא לו אישור הקבלן והסכמת הקבלן, ורק אז מסר את המכתב לעו"ד רשף. אני דוחה גרסה זו שהומצאה רק לאחר שביהמ"ש הפנה את תשומת ליבו לעובדה, כי המכתב קודם להסכם המכר, ולכן אינו מתיישב עם הטענה, כי לא נדרש ואינו חייב להמציא מאומה.

בעניין זה עו"ד שטינלאוף לא טרח לשאול את הנתבע כל שאלה, ואפילו הדבר נכון, מה הפריע לו להודיע לעו"ד לב-ארי כי יש צורך במכתב הקבלן והסכמתו למכירת הדירה? מדוע ההתעלמות המוחלטת למרות כל הפניות.

אדישותו למצבם של הנתבעים והזלזול המופגן הם שהובילו לתביעה זו ולתוצאותיה.

מכול האמור לעיל עולה, כי הנתבעים התחייבו להמציא אישור זכויות, התחייבות זו הופרה על ידם, בעקבות כך בוטל זיכרון הדברים.

הטעם להפרה נעוץ ברשלנותם הרבתית, התעלמותם, ומחדליהם של צדדי ג'.

לפיכך, אני קובעת כי ההסכם הופר על ידי הנתבעים והאשמה להפרה רובצת לפתחם של צדדי ג'.

סכום התביעה;

התובע עתר לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא סכום הפיצוי המוסכם.

בעדותו, התובע העיד, כי לא אמד את הנזק:

"ש.לגבי הנזקים שנגרמו לך בזמן אמת לא היום.
ת. מבחינת הנזק פיזי שנגרם לי פרט להתעסקות הוא היה מינימלי. אני תובע פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם.
ש. אם לא נגרם לך נזק ממשי למה 80,000 ₪?
ת. הוא הפר חוזה. אני משאיר לשיקול דעת בית משפט. אני אז לא אמדתי את הנזק. כתבנו את זה על מנת להכריח את האדם לעמוד בהסכם.

"

(שם, עמוד 3 שורות 10-15).

כלומר, על פי עדותו של התובע בעצמו ברור כי הצדדים לא שקלו את סכום הפיצוי ביחס לשיעור הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהפרת זיכרון הדברים.

עוד יש לציין כי ברגיל, סכום הפיצוי המוסכם הינו בשיקול דעת ביהמ"ש, במיוחד כאשר עסקינן בהסכם שעדיין לא נולד, עסקינן בזיכרון דברים, ובהתחייבות למכור, ועדיין לא נחתם ההסכם עצמו.

עוד יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע מאשר כי לא נגרם לו נזק ממשי, כתוצאה מהפרת ההסכם.

בנסיבות אלה אני קובעת כי יש להתערב בשיעור הנזק וקובעת כי יש לאמוד אותו בסכום של 15,000 ₪ בלבד, בצירוף אגרה.

סיכום:

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל, וכן לשלם לתובע את סכום האגרה
בה נשא.

אני מקבלת את ההודעה כנגד צדדי ג' ומחייבת את צדדי ג' לשפות את הנתבעים ולשלם להם את מלוא הסכום על פי פסק הדין, ובנוסף, את האגרה שבהם נשאו, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ.
מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.





ניתן היום,
כ"ה
אדר תש"ע, 11 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 22260/08 אריה הרשטיק נ' עזרא ציון, שרה ציון ואח' (פורסם ב-ֽ 11/03/2010)