פסקי דין על אירית פנט | פסקי דין על חגית ליטמן הראל | פסקי דין על ארז ויינשטיין |

18806-09/09 תק     10/03/2010




תק 18806-09/09 אירית פנט נ' חגית ליטמן הראל, ארז ויינשטיין








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



10 מרץ 2010

ת"ק 18806-09-09 פנט נ' ליטמן הראל






בפני

כב' השופט
אילן דפדי


תובעת

אירית פנט


נגד


נתבעים

חגית ליטמן הראל
ארז ויינשטיין




פסק דין


לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעת טוענת, כי נסעה ברחוב שמעון בן צבי בגבעתיים אחרי רכב הנתבעים. כשהתקרבה לצומת, פנה רכב הנתבעים ימינה, לכיוון רחוב קושניר. התובעת המשיכה בנסיעתה ישר לתוך הצומת. כשהתובעת הייתה בתוך הצומת, חזר רכב הנתבעים, פנה שמאלה ופגע בה. לטענתה, הנתבע 2, שנהג ברכב, הסביר לה, כי בכוונתו הייתה לבצע פניית פרסה שמאלה, וכדי לאפשר לעצמו לבצע את הסיבוב – פנה ימינה. התובעת טענה, כי על הכביש מסומנים חצים המאפשרים נסיעה ישר או ימינה בלבד. מכאן, לדבריה, אסורה פניית פרסה ולפיכך האחריות להתרחשות התאונה הנה של הנתבעים.

הנתבעים טענו, כי אכן, הנתבע 2 ביקש לבצע פניית פרסה, וכי על מנת לבצע זאת – סטה עם רכב הנתבעים מעט ימינה, בתוך תחום נתיב הנסיעה, תוך שהוא מאותת שמאלה. לטענתם, הנתבע 2 לא פנה כלל ימינה לרחוב קושניר ולא פינה את הנתיב לנסיעת רכבים מאחוריו. לדברי הנתבעים, אם התובעת הייתה שומרת על מרחק ונוהגת במהירות נמוכה יותר - התאונה הייתה נמנעת. לדבריו, התובעת הודתה, כי לא ראתה את האיתות שמאלה ברכב הנתבע 2, מאחר שהיא הייתה קרובה מדי אליו. עוד טענו הנתבעים, כי אין במקום איסור על ביצוע פניית פרסה.

במהלך הדיון הפנתה התובעת לתמונות של מקום האירוע ולסימונים על הכביש שלדבריה, מאפשרים לנסוע ישר או ימינה בלבד. עוד אמרה, היא נסעה במהירות איטית מאוד, ורכב הנתבעים נסע במהירות דומה. התובעת טענה, כי היא לא זוכרת שראתה איתות ברכב הנתבעים.

הנתבע 2 הסביר שהוא בדרך כלל מבצע במקום פניית פרסה. לדבריו, הוא האט לפני ביצוע הפרסה והבחין בתובעת במראה, כשהיא קרובה אליו. הוא אותת שמאלה לשם ביצוע הפנייה.

בדיון העידה גב' אסנת הראל, חברה של הנתבע 2, שהייתה עמו ברכב. זו העידה, כי רכב הנתבעים סטה מעט ימינה ממרכז הנתיב, אולם עדיין נותר בתחומי הנתיב, ואותת שמאלה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. אינני מקבל את טענת הנתבעים, כי מאחר שאין במקום תמרור האוסר על ביצוע פניית פרסה, הרי שמותר היה לנתבע 2 לבצע פנייה כזאת.

הנתבעים הסתמכו על לשון תקנה 44 לתקנות התעבורה כדלקמן:

"(א)
לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (
להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון
לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה, או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

(ב)
בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפנייה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".

הנתבעים טוענים, כי בהעדר תמרור האוסר על ביצוע בפני
ית פרסה, הרי שזו מותרת.

אין בידי לקבל טענה זו.


תקנה 36 ד' לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן:

"בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חצים המובילים לצומת, לא ייכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא ייצא ממנו אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת"
.

אין מחלוקת, כי בנתיב הנסיעה נושא כתב התביעה יש חצים המורים על נסיעה ישר או ימינה בלבד. לו הייתי מקבל את טענת הנתבעים, כי בהעדר תמרור האוסר על פניית פרסה – מותר לבצע אותה, הרי שלא הייתה כל משמעות לסימונים על הכביש. פניית פרסה מחייבת, למעשה, פנייה שמאלה. על פי הסימונים על הכביש, המורים, כי מותר לנסוע ישר או ימינה בלבד, פנייה שמאלה אסורה.

יפים לעניין זה הדברים שקבע כב' השופט א' שיף, בע"פ (חיפה) 1362/04 מדינת ישראל נ' ברזל:


"עיון בתקנות 44 (ב) ו-36 (ד) מעלה, כי אין כל סתירה ביניהן. סעיף 44 (ב) מתיר פניית פרסה מכל נתיב שבו לא הוצב תמרור או סימון האוסר פניית פרסה. עינינו הרואות, כי איסור – אפשר שייעשה באמצעות תמרור או באמצעות סימון. חזקה על המחוקק שאין הוא משחית מילותיו לריק, ולפיכך – התכוון לכך ששתיים הן דרכי איסור תנועת הפרסה – התמרור והסימון".

ובהמשך:

"אין כל היגיון באיסור של פנייה שמאלה בצומת, ובה בעת מתן היתר לפניית פרסה, שהיא לא אחרת מאשר פנייה שמאלה, המורכבת משתי פניות שמאלה
(שמאלה, שמאלה). כל מסקנה אחרת עלולה להביא לקביעות אבסורדיות, כגון: קביעה, כי בכביש המסומן בקו הפרדה רצוף אסור לסטות לעברו השמאלי, אך מותרת פניית פרסה תוך חצייתו של אותו קו הפרדה".

מן האמור לעיל עולה, כי הנתבע 2
ביצע פניית פרסה, במקום אסור. די בכך כדי לקבל את התביעה.

על אף האמור לעיל, לא מצאתי לנכון לפטור את התובעת לחלוטין מהאחריות לתאונה. מהעדויות ששמעתי עולה, כי רכב הנתבעים אותת לפנייה שמאלה. גם אם מדובר בפני
יה אסורה, היה על התובעת לנקוט משנה זהירות ולנסות לצפות את הנולד. התובעת לא הכחישה שהנתבע 2 אותת שמאלה, אלא טענה, כי היא אינה זוכרת איתות שכזה. בנסיבות העניין, אני סבור, כי יש לייחס לה רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

אשר על כן, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור של
90% מנזקיה. התובעת מבקשת השתתפות עצמית בסך של 900 ₪. לאור חלוקת האחריות, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 810 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט בסך של 550 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.


באשר להפסד הנחת העדר תביעות – מדובר בנזק עתידי. ככל שהתובעת תישא בהפסד זה, תהיה זכאית לקבל פיצוי בגין כך, בשיעור שקבעתי לעיל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
כ"ד
אדר תש"ע, 10 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 18806-09/09 אירית פנט נ' חגית ליטמן הראל, ארז ויינשטיין (פורסם ב-ֽ 10/03/2010)