פסקי דין על וליד עלי ערמוש

45691-02/10 מת     12/03/2010




מת 45691-02/10 מדינת ישראל נ' וליד עלי ערמוש








בית המשפט המחוזי בחיפה



12 מרץ 2010

מ"ת 45691-02-10 מדינת ישראל
נ' עלי ערמוש(עציר)





בפני
כב' השופט רון שפירא

המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב
וליד עלי ערמוש
, ת"ז 456910210 (עציר)



החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ועבירה של אחזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א), הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני
בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

על פי עובדות כתב האישום הגיע המשיב לחנות ירקות בעיר טמרה ויצא ממנה כשהוא מצויד בסכין. המתלונן הגיע ממקום סמוך כשהוא מצויד במקל וניגש אל המשיב. בשלב זה אחז המשיב במקל שהמתלונן הרים בידו וביד השניה דקר את המתלונן וגרם לו חבלות גוף באיזור
בטנו, חבלות שחייבו את אשפוזו.

אין מחלוקת כי קימות ראיות שיש בהן כדי להוכיח את עובדות כתב האישום. המשיב אינו חולק על כך שדקר את המתלונן ומסר גרסה מפורטת בכל הנוגע להשתלשלות העובדות. האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של חנות הירקות. טענת המשיב היא כי הוא הותקף ע"י המתלונן והגן על עצמו ועל ילדיו שהיו ברכב.

יאמר מיד כי טענת המשיב לפיה המתלונן הוא שתקף אותו וכי הדקירה היא בתגובה לתקיפת המתלונן אינה משוללת בסיס בחומר הראיות. הדבר עולה מצילומי מצלמת האבטחה שם נראה המתלונן מגיע אל המשיב כשהוא אוחז במקל ולכאורה מנסה לתקוף ולפגוע במשיב. המשיב מסר על כך גרסה מפורטת. המתלונן עצמו נחקר ולמעשה קשר עצמו בגרסתו לאפשרות שהגיע במטרה לפגוע במשיב. זאת מאחר ולדבריו המשיב אמר לו דבר מה, הוא חש מאוים אז לקח לידיו מקל והתקרב אל המשיב במטרה להרחיקו מהחנות. מכאן שאפילו לפי גרסת המתלונן יש בסיס לטענת המשיב כי חש שהוא מותקף והגיב כפי שהגיב. אין בכך כדי לקבוע כי לטענת ההגנה העצמית, במובנה המשפטי, קיים בסיס מוצק בראיות, כפי שיובהר, ואולם לא ניתן להתעלם מנתונים אלו במסגרת שיקולי המעצר.

יודגש כי טענת הגנה עצמית לכשעצמה אינה שוללת את הראיות, כראיות לכאוריות, לביסוס הטענה שהמשיב דקר את המתלונן, דבר שהוא כאמור מודה בו. טענה זו לכשעצמה תבורר במסגרת ההליך העיקרי ואין מקום לקבוע בענין זה ממצאים לעת הזו. נעיר כי מעבר למחלוקת העובדתית על נסיבות התפתחות העימות בין המתלונן למשיב יעמוד בפני
המשיב קושי לבסס טענת הגנה עצמית, במובנה המשפטי, זאת בשים לב ליחס שבין מעשה הדקירה לבין האיום שהיה בהתנהגות המתלונן. בכל מקרה ענין זה יבורר במסגרת ההליך העיקרי כאשר במסגרת זו ניתן יהיה לשקול את מידת האיום, לרבות העובדה שילדיו של המשיב היו עמו ברכב ולטענתו הוא חשש מפגיעה בהם, אל מול האמצעי שננקט, דקירתו של המתלונן.

עוד יצוין כי בנסיבות התפתחות האירוע האלים נשוא כתב האישום נראה כי קיימת חולשה בראיות ככל שהדבר נוגע לאפשרות הרשעת המשיב בעבירה שיש ביסודותיה דרישה לכוונה מיוחדת. לא נראה בנסיבות המקרה כי המשיב הגיע למקום בכונה לפגוע במתלונן ולא ניתן לסתור את טענתו כי לא הוא זה שהביא את הסכין לזירה. כל מקרה אין מקום לקבוע בשלב זה ממצאים מרשיעים או מזכים והטענות יבוררו ע"י המותב שיקבע לדון בתיק העיקרי.
ראו:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);
בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 12.2.08);
בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 10.2.08);
בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);
בש"פ 10307/07 מדינת ישראל
נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);
בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07);
בש"פ 8803/07 מ' נ' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 31.10.07);
בש"פ 1332/07 אבו טראש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 11.3.07);
בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 9.10.06);
בש"פ 1572/05
זוארץ נ' מדינת ישראל
, (טרם פורסם, ניתן ביום 10.4.05);
בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2), 133;
בש"פ 7159/04 אבו ג'ילדן נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.8.04).

בסיכומו של דבר אני קובע כי במבחנים שנקבעו בפסיקה ובמגבלות הדיוניות של הליך המעצר קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. כמו כן יש בראיות בסיס לטענות המשיב בנוגע לנסיבות הדקירה כאשר השאלה האם מדובר בהגנה עצמית כמשמעה בחוק תבורר במסגרת ההליך העיקרי. עוד יהיה מקום לברר במסגרת ההליך העיקרי היא השאלה האם בנסיבות המקרה מדובר באירוע שיש בו את יסוד הכוונה מיוחדת, כאשר בנסיבות המקרה ואופן התפתחות האירוע, אין בכך וודאות רבה. אבהיר כי לשלב המעצר אינני רואה בכך חשיבות של ממש מאחר ומסוכנות של מי שדוקר אדם בסכין היא רבה, בין אם הייתה במעשיו כוונה מיוחדת ובין אם לאו. גם מידת הנזק אינה משליכה על המסוכנות מאחר ותוצאות הדקירה הן, בדרך כלל, תוצאה של מזל. לעיתים פוגע הסכין באיבר חיוני וגורם לתוצאה קטלנית ולעיתים הסכין ננעצת מספר מילימטרים מאיבר חיוני והנדקר יוצא עם חבלה קלה יחסית. ואולם ככל שהדבר נוגע למסוכנות יש ליחס לכל דוקר (שאינו מנתח מיומן) את הנכונות לגרום במעשיו לתוצאה קטלנית. מכאן המסוכנות שאינה משתנה בין אם מדובר בעבירה שתוצאותיה קשות ובים אם מדובר בדקירה שגרמה לפציעה "בלבד".
הכלל הוא כי
בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים. ראה:
בש"פ 876/08 נסים אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם (2008);
בש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאד נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם (2007).
עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי במקרים שבהם העבירה גרמה חבלה חמורה לקורבנה יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים בית המשפט ייעתר לשחרור בחלופה. כך נקבע בבש"פ 8534/07 שלום איבגי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.07),

(בש"פ 2181/94 איליה מיכאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 22.4.94);
בש"פ 2453/05 חטיב נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 28.3.05;
בש"פ 4162/06 אלמו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 31.5.06);
בש"פ 5443/03 חמודה לובאני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 26.6.03).
בש"פ 6802/07 אברהים כלילי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 27.8.07)

במקרה שבפני
קיימת גם עילת מעצר שעניינה חשש להשפעה על עדים. המשיב מכיר את המתלונן ומשפחתו ושניהם תושבי אותה עיר. מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

גם כשקיימות עילות למעצר על בית המשפט חובה לשקול שחרור לחלופת מעצר. הדבר נכון תמיד ונכון במיוחד בנסיבות כגון מקרה זה שבפני
בו יש בסיס בראיות לטענה כי הדקירה היתה תגובה לתקיפת המשיב ע"י המתלונן (זאת גם בהנחה שלא מתקיימים התנאים להגנה עצמית כמשמעה בחוק). עצם העובדה שהעבירה המיוחסת למשיב היא חמורה אינה שוללת את החובה לבחון חלופת מעצר.
"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה"
(בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98), ראו גם את בש"פ 8121/06 שמעון אביסדריס נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 21.11.06)).

ראו גם:
בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 18.5.08);
בש"פ 7524/06
מרדכי נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06);

במקרה זה שבפני
עברו של המשיב מקשה על האפשרות לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. למשיב עבר של הרשעה בודדת בעבירה לפי סעיף 333 +335(א)(1) לחוק העונשין, הרשעה מיום 29/3/07 בת"פ 5206/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה. הוא ריצה 13 וחצי חודשי מאסר ותלוי כנגדו מאסר מותנה בן 20 חודשים שלא הרתיעו במקרה זה. מכאן גם הקושי לתת אמון בסדרי פיקוח, נוקשים ככל שיהיו.

עם זאת, כשמביאים בחשבון את כל נתוני האירוע, כפי שפורטו לעיל, ועל אף עברו של המשיב, סבור אני כי במקרה זה ניתן לשקול אפשרות של שחרור לחלופת מעצר.

לענין זה יש להביא בחשבון גם כי מדובר באירוע נקודתי. על זאת יש להוסיף כי ממסמכים שהוצגו לעיוני נראה כי הוחל במגעים לגיבוש הסכם סולחה בין המשיב למתלונן. נראה כי בנסיבות אלו ניתן לשקול את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר מרוחקת מטמרה, בסדרי פיקוח נאותים. מובן כי ככל שיבשיל הליך הסולחה יהיה בכך כדי להקל על הלבטים בעניין האפשרות להורות על שחרור.

לעת הזו, ובטרם אגבש עמדה סופית, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בענינו של המשיב. שירות המבחן יאמוד את מסוכנותו של המשי ויחווה דיעה בכל הנוגע לאפשרות שחרורו לחלופת מעצרא מרוחקת מטמרה בפיקוח נוקשה ובבטוחות מתאימות. הסנגור יעביר לשירות המבחן בהקדם האפשרי את הצעותיו לחלופות מעצר וכן
ימציא לבית המשפט אישור כי יש בבית המוצע לחלופת מעצר קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו
adsl
(חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.
כל זאת כדי שניתן יהיה לשקול בבוא העת את האפשרות לעשות שימוש באמצעי פיקוח זה.

תסקיר שירות המבחן יוגש עד ליום 13/4/10. אני קובע להשלמת טיעון ליום 14/4/10 שעה 09:00.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן ותדאג לזימונו של המשיב באמצעות שב"ס. בשלב זה נשאר המשיב עצור עד להחלטה אחרת.


ניתנה היום,
כ"ו
אדר תש"ע, 12 מרץ 2010, שעה 11:50, בהעדר הצדדים.














מת בית משפט מחוזי 45691-02/10 מדינת ישראל נ' וליד עלי ערמוש (פורסם ב-ֽ 12/03/2010)