פסקי דין על ויטה - פרי הגליל שיווק | פסקי דין על פרי הגליל בעמ | פסקי דין על קפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) | פסקי דין על עפר אטיאס (כונס נכסים) | פסקי דין על רון חכים (כונס נכסים) |

27348-12/09 פרק     11/03/2010




פרק 27348-12/09 ויטה - פרי הגליל שיווק בע"מ, פרי הגליל בעמ, קפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) בע"מ נ' עפר אטיאס (כונס נכסים), רון חכים (כונס נכסים)








בית המשפט המחוזי בחיפה

פר"ק 27348-12-09 אלמלם נ' אטיאס (כונס נכסים)
ואח'


11 מרץ 2010




בפני

כבוד השופט א' קיסרי


בעניין




מערער

1. ויטה - פרי הגליל שיווק בע"מ
2. פרי הגליל בעמ
3. קפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) בע"מ

"החברות"

שמעון אלמלם


נגד

משיבים
1. עפר אטיאס (כונס נכסים)
2. עו"ד רון חכים
(כונס נכסים)





פסק דין



המערער, שהיה עובד של חברת פרי הגליל בע"מ
("החברה"), הגיש למשיבים ("הכונסים") תביעת חוב על סך 3,984,351 ₪, סכום שלטענת המערער החברה הייתה חייבת לו במועד שניתן כנגדה צו כינוס הנכסים, היינו מרץ 2009.

בתביעת החוב הפנה המערער לכתב התביעה שאותו הגיש כנגד החברה בתיק ע"ב 3314/08 בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ("התביעה בבית הדין לעבודה"). עוד ציין המערער בתביעת החוב שלו כי הוא מבקש לראות בו חלק מקבוצת העובדים, וככל שיעשה עמם הסדר יש לכלול את תביעתו כחלק בלתי נפרד מהסדר זה.

בהחלטה מיום 21.10.09 דחו הכונסים את תביעת החוב שהגיש המערער בנימוק שלפי טענתו של המערער בתביעה בבית הדין לעבודה הסתיימה העסקתו על ידי החברה קודם למועד תחילתם של הליכי חדלות הפירעון ואף נערך למערער גמר חשבון בקשר עם סיום העסקתו. לאור זאת קבעו הכונסים כי המערער אינו זכאי לסכום כלשהו במסגרת הליכי כינוס הנכסים, וכאמור, הם דחו את תביעת החוב.

בערעור טוען המערער כי הכונסים לא בחנו את טענותיו לגופן והם דחו את תביעת החוב באופן סתמי, ואם היו בוחנים לגופן את הטענות שאותן טען בכתב תביעתו
בבית הדין לעבודה
אזי הם היו מגיעים למסקנה שתביעתו מבוססת, ולכן, כך המערער, הכונסים לא מילאו נאמנה את חובתם כממלאי תפקיד מעין שיפוטי בעת שדנו והחליטו לדחות את תביעת החוב.

בהחלטה מיום 22.12.09 הוריתי לכונסים להשיב לערעור, ולאחר שעיינתי בטענות המערער ובתשובת הכונסים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור.

טענת המערער כי הכונסים דחו את תביעת החוב בנימוק סתמי ותמוה, כלשונו, היא טענה שמוטב היה לה אם לא נטענה, ולמעשה מוטב היה לו לערעור זה אם לא היה מוגש. מעיון בטענות המערער אין מנוס מן התחושה כי הוא, וכמותו גם באי כוחו, סבורים שהנייר סובל הכול, וכי אין טענה שלא ניתן לטעון. דומה, כי נעלמה מן המערער ומבאי כוחו העובדה, הפשוטה יש לומר, כי החברה היא במצב של חדלות פירעון ובהתאם לכך גדר הדיון בתביעת החוב שהגיש המערער לכונסים היא בהוראת סעיף 195 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 ("הפקודה) שלפיה :

"195.
נתמנה לחברה רשומה בישראל כונס מטעם בעלי איגרות חוב

?
מובטחות בשעבוד צף, או שהם או נציגיהם נטלו את ההחזקה בנכסים הכלולים בשעבוד צף או שהשעבוד חל עליהם, והחברה אינה עומדת אותה שעה בפירוק

—

ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של איגרות החוב; התשלומים לפי סעיף זה ייגבו, ככל האפשר, מנכסי החברה הזמינים לתשלום חובות של נושים כלליים."



ההוראה בדבר חובות בני קדימה בפירוק מצויה בסעיף 354 לפקודה המורה כי:


חובות בני קדימה

[220א]
(תיקון מס' 1)
תשמ"ז-1986

"135.

(א)
לחובות המפורטים להלן יהיה בפירוק דין קדימה לכל שאר חובות, לפי סדר עדיפות זה:


הוראת שעה
תשס"ז-2007

(תיקון מס' 16) תשס"ט-2009

(1)(א)
שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, שמגיע לעובד וגמול תעסוקה כמשמעותו בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז-2007, שמגיע למשתקם כהגדרתו בחוק האמור בעד התקופה שלפני התאריך הקובע, ובלבד שסך כל השכר או גמול התעסוקה, לפי העניין, שיש לו דין קדימה לא יעלה על 21,000 שקלים חדשים;

(ב)
..... "

(ההדגשה הוספה)

העולה משתי הוראות אלה של הפקודה הוא שעל הכונסים היה לבדוק אם זכאי המערער לשכר עבודה מן החברה או לפיצויי פיטורין ממנה, ואם כן, מהו הסכום שנתונה לו זכות קדימה על פני חובות אחרים של החברה. בתביעת החוב שהגיש המערער לכונסים אין דבר וחצי דבר הנוגע לעניינים אלה, ופרט להפניה סתמית לכתב התביעה בבית הדין לעבודה המגולל מסכת עובדות שאין ולא כלום בינה לבין מה שנדרש שיפורט בתביעת חוב.




דומה שהכונסים צודקים כשהם מפנים לטענותיו של המערער המפורטות בכתב התביעה בבית הדין לעבודה, שהוגש קודם למועד תחילת הליכי חדלות הפירעון, שם הוא טען במפורש שהעסקתו הסתיימה, בין מפני שהוא פוטר, ובין מפני שיש לראותו כמי שפוטר. הכונסים מפנים לכך שבחודש ינואר 2008 נעשה עם המערער גמר חשבון (נספח ד' לתשובת הכונסים), ולא מצאתי סיבה להטיל ספק בעניין זה, ולכן אין מנוס מן המסקנה כי ככל שמדובר בשכר עבודה אין כל בסיס לערעור.

בתשובתם ציינו הכונסים כי אם ייקבע שהמערער פוטר מעבודתו אזי הסכום שהוא זכאי לו בקשר לכך והוא בדין קדימה הוא 4,537 ₪.

על אף תחושת חוסר הנוחות המתעוררת למקרא ערעורו של המערער נראה לי שיש לקבוע שהוא זכאי לסכום זה, בעיקר מפני שיש צורך להכריע בשאלת נסיבות הפסקת עבודתו על יסוד כתבי הטענות ובלא בירור עובדתי בדרך של שמיעת ראיות, ויתכן שיש מקום לאפשר למערער להנות מהספק לעניין זה.

בהתאם לכך אני מורה שהכונסים ישלמו למערער את הסכום של 4,537 ₪ כמפורט בסעיף 13 של תשובתם.

אינני מחייב את הכונסים בהוצאות, ויתכן אף שהיה מקום לחייב את המערער הן בהוצאות הכונסים והן בהוצאות לטובת אוצר המדינה, כאמור
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת נוכח המסכת הארוכה והמיותרת של
הטענות הבלתי רלבנטיות שנכללו בערעורו של המערער.

ניתן היום,
כ"ה
אדר תש"ע, 11 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














פרק בית משפט מחוזי 27348-12/09 ויטה - פרי הגליל שיווק בע"מ, פרי הגליל בעמ, קפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) בע"מ נ' עפר אטיאס (כונס נכסים), רון חכים (כונס נכסים) (פורסם ב-ֽ 11/03/2010)