פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על חוטר ישי אזולאי

34371-01/10 עא     11/03/2010




עא 34371-01/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חוטר ישי אזולאי








בית המשפט המחוזי מרכז



11 מרץ 2010

ע"א 34371-01-10 כלל חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' אזולאי ואח'






לפני :
כב' השופט אילן ש' שילה
, אב"ד

כב' השופטת מיכל נד"ב

כב' השופט אהרן מקובר


מערערת:
(משיבה שכנגד)

כלל חברה לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אברהם דויטש


נגד


משיב (מערער שכנגד):

חוטר ישי אזולאי
באמצעות ב"כ עו"ד צבי הרצוג




פסק דין


לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' לושי – עבודי) מיום 29.12.09 בת"א 3553/05, שבו פסק בית המשפט למשיב פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים.

המשיב (והמערער שכנגד) יליד 1976 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9.1.05.
כתוצאה מהתאונה נגרמו למשיב פגיעות בחלקים שונים של גופו.
הנכויות שנותרו למשיב
כתוצאה מהתאונה, עפ"י קביעת המומחים שמונו לבדיקתו, הן כדלקמן:
א.

א.
האורטופד ד"ר א' בלנקשטיין העריך את נכותו האורטופדית בגין שבר באמת יד שמאל בשעור של 2%. נקבע: "לא נשארה הגבלת תנועות בטווח התנועות של אמת יד שמאל ולא בכתף, לא במרפק, ולא בשורש כף היד השמאלית". בגין צלקת שנותרה ביד שמאל העריך המומחה את הנכות בשיעור של 10%.
ב.
פרופ' ד' רחמילביץ, גסטרואונטרולוג, העריך את נכותו של המשיב בגין צלקת בבטן בשיעור של 10%. פרופ' רחמילביץ לא קבע נכות בגין קטיעת חלק מהמעי הדק.
ג.
ד"ר י' הורוביץ, מומחה לפה ולסת, קבע נכות בשיעור של 4% בגין צלקת מגרדת בשפה התחתונה וכן 0.5% בגין אובדן שן.
שקלול הנכויות עלה ל 24.3% והצדדים הסכימו לעגל שיעור זה ל 25%.
בית המשפט קבע שהנכויות בגין צלקות ביד ובמעיים אינן תפקודיות, והוסיף וקבע שנכותו בגין הפגיעה ביד (2%) ובגין הצלקת הרגישה בשפה התחתונה (4%) הן נכויות תפקודיות שבשיקלול יחד ראה אותן כנכות בשעור 6%.

הומצאו אישורי אי כושר עבודה ל-5 חודשים.
בית המשפט חישב את הפסדי ההשתכרות של המשיב על בסיס שכר המינימום ביום פסק הדין בסך 3,850 ₪.

על יסוד הדברים הללו פסק בית המשפט את נזקיו של המשיב כדלקמן:
א.
הפסד שכר בעבר 26,864 ₪.
ב.
הפסד שכר לעתיד לפי 6% נכות 58,788 ₪.
ג.
הפסד תנאים סוציאליים 2,939 ₪.
ד.
כאב וסבל 50,723 ₪.
ה.
הוצאות טיפולי שיניים בעתיד 22,759 ₪.
ו.
הוצאות נסיעה בעתיד 1,000 ₪.

הערעור מופנה אך ורק כלפי הפיצוי בגין הפסדי השכר והתנאים הסוציאליים שנפסקו, שלטענת המערערת סכומיהם מוגזמים ביותר וחסרים תשתית בראיות.

המשיב הגיש ערעור שכנגד שבו הוא טוען לטעויות שנפלו בפסק הדין, באשר למועד תחילת חישוב ריבית בגין הפסדי השכר, באשר לניכוי גימלת הבטחת הכנסה בסכום של 4,401 ₪ שקיבל המשיב, ובאשר לתוספת שהוא סבור שמגיעה לו בגין תקופות אי כושר זמני שלאחר חמשת החודשים הראשונים.

שמענו היום את טענות הפרקליטים. כן הופיע לפנינו המשיב, שהוא חוזר בתשובה ומגודל זקן, וניסה להצביע על הצלקת בשפתו שאותה התקשה לאתר. אף אנו התקשינו לראות צלקת במקום שעליו הצביע המשיב.

אנו סבורים שצודק ב"כ המערערת בשתי טענות עיקריות: האחת באשר לבסיס השכר של המשיב והאחרת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות שבית משפט קמא חישב אותו לפי שיעור הנכות התפקודית כפי שקבע אותה.

באשר לעבודתו והשתכרותו של המשיב: לפי תעודת עובד ציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי לעניין רציפות עבודתו של המשיב פורטו התקופות שבהן עבד במקומות עבודה שונים החל מחודש יוני 91' ועד אפריל 08'. עיון בתעודה מלמד שהמערער לא עבד מעולם בצורה מסודרת ובאופן רציף. בתקופות שבהן עבד כגון בשנת 2003 (אצל אביו) הייתה משכורתו השנתית 9,000 ₪ (750 ₪ בחודש), או בממוצע של 8 חודשים עבודה בשנת 2004 (שוב אצל אביו) עמדה המשכורת החודשית על 2,125 ₪. המערער המציא שלושה תלושי משכורת בלבד: האחד מחודש אוקטובר 2004 בסכום של 2,000 ₪, השני מחודש נובמבר 2004 בסכום של 3,000 ₪ השלישי בסכום של
4,000 ₪ מחודש דצמבר 2004. כל התלושים הוצא מהעסק של אביו. האב לא הגיע להעיד.

בנסיבות אלו החליט בית המשפט לקבוע את בסיס שכרו של המערער לפי שכר המינימום.

אנו סבורים שבכך טעה. הוכח לבית המשפט כי במשך שנים לא השתכר המשיב את השכר המינימום ואף סכום קרוב לו. ממוצע שכרו החודשי של המערער, בשנה שלפני התאונה, על פי הנתונים שהובאו בתעודת המוסד לביטוח לאומי, הגיע ל – 2,125 ₪, ואולם אנו סבורים כי יש להביא בחשבון גם את התקופות הרבות שבהן לא עבד.

גם בעניין קביעת הנכות התפקודית אנו סבורים שבית משפט קמא שגה. שתי הנכויות שבהן מדובר הן בשיעורים נמוכים ביותר וספק אם יש בהן כדי לפגוע בכושר ההשתכרות. המומחה האורטופד שקבע את הנכות בשיעור של 2 אחוזים, קבע גם שלא נשארה הגבלת תנועות. המומחה לפה ולסת שקבע את הנכות בגין הצלקת בשפה התחתונה בשיעור של 4 אחוזים, אמר שנכות זו טומנת בחובה הן את הנכות האסתטית הן את העיקצוץ שהמערער טוען לו. אפילו מעקצצת הצלקת אין למצוא בכך פגיעה בכושר ההשתכרות, ובוודאי שלא פגיעה בשיעור של 4 אחוזים.

אנו סבורים שהיה מקום לפסוק למערער לכל היותר סכום של 10,625 ₪ בגין תקופת אי הכושר בעבר, על פי אישורי אי כושר והשתכרותו הממוצעת בשנה שקדמה לתאונה על פי התעודה שהמציא המוסד לביטוח לאומי. כן אנו סבורים שהיה מקום לפסוק למערער פיצוי גלובלי בלבד בגין פגיעה מינימלית בכושר ההשתכרות, בגין התקופה שלאחר תום תקופת אי הכושר, הפסדי השתכרות בעתיד ותנאים סוציאליים בסכום של 15,000 ₪.

אנו מקבלים כי אין לנכות מסכום הפיצויים את גימלת הבטחת ההכנסה.

צו ההוצאות שעשה בית משפט קמא יותאם לסכום פסק הדין כפי שתוקן בפסק דיננו זה.

המשיב ישא באגרת הערעור ובשכר טרחת עו"ד של המערערת בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.
המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק הדין לצדדים בפקסימיליה.






ניתן היום,
כ"ה
אדר תש"ע, 11 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.








אילן ש' שילה
, שופט
אב"ד

מיכל נד"ב
, שופטת

אהרון מקובר, שופט












עא בית משפט מחוזי 34371-01/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חוטר ישי אזולאי (פורסם ב-ֽ 11/03/2010)