פסקי דין על אסתר פרדל רידר | פסקי דין על טובה יהודית רידר | פסקי דין על שניהם | פסקי דין על רחל רידר | פסקי דין על ל. רפאל חברה לבניין | פסקי דין על לשכת רישום מקרקעין פתח תקוה |

26540-02/10 הפ     14/03/2010




הפ 26540-02/10 אסתר פרדל רידר, טובה יהודית רידר, שניהם נ' רחל רידר, ל. רפאל חברה לבניין בע"מ, לשכת רישום מקרקעין פתח תקוה










בית המשפט המחוזי מרכז

ה"פ 26540-02-10
רידר ואח' נ' רידר ואח'







לפני:
כב' השופט
אילן
ש' שילה

מבקשות:
1
.
אסתר פרדל רידר

2
.
טובה יהודית רידר

שניהם
ע"י ב"כ עו"ד ר' שחר


נגד

משיבים:


1. רחל רידר
2. ל. רפאל חברה לבניין בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ד' עוזיאל

3. לשכת רישום מקרקעין פתח תקוה




החלטה


זו בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה 2, חברה קבלנית לבנייה ("המשיבה"), לנקוט פעולות מימוש לגבי נכס בבני ברק ("הנכס") עד להכרעה בתובענה שהגישו המבקשות להצהיר על זכויותיהן כבעלים של מחצית הנכס מכוח מתנה שנתנה להן אימן לפני כ-15 שנה.

המבקשות הן בנותיה של הגב' רחל רידר
- המשיבה 1 ("האם") הרשומה בפנקסי המקרקעין כבעלים של הנכס במלואו.

בחודש מרס 2008 נכרת הסכם בין האם לבין המשיבה שבו הזמינה האם מהמשיבה בנייתן של דירות מעל גג הנכס, שהוא מבנה חד קומתי, בתמורה שנקבעה בהסכם (800,000 דולר) ובתנאי התשלום שפורטו בו לפי התקדמות העבודה. נוסף על האם כמזמינת העבודה נזכרו בכותרת ההסכם גם המבקשות שחתמו על ההסכם באמצעות אביהן ומיופה כוחן מרדכי יעקב רידר ("האב" או "מרדכי").
ההסכם שותק לגבי מעמדן וזכויותיהן של המבקשות בנכס.

המשיבה התחילה בבנייה וכשהגיעה לשלב שבו זכאית היא לתשלום פנתה לאם וקיבלה ממנה שיק על סך 776,160 ₪ ("השיק"). השיק לא כובד.

ביום 26.6.08 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לסכום השיק לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 33854/08). בתביעה נתבעו האם והמבקשות. כן פתחה המשיבה תיק הוצל"פ נגד האם לביצוע השיק. התנגדות שהגישה האם לביצוע השיק בהוצל"פ נדחתה וערעור על החלטת הדחייה נדחה אף הוא. בעקבות דחיית ההתנגדות המשיכה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד האם, עיקלה את הנכס ופנתה בבקשה לראש ההוצאה לפועל לאשר מכירתו לשם גביית החוב. מכאן התובענה שהגישו המבקשות לבית משפט זה ומכאן הבקשה דנן. המבקשות טוענות כי לנוכח בעלותן במחצית הנכס אין למוכרו בשלמותו בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובה של האם, שהיא אמנם הבעלים הרשום של הנכס כולו אך בפועל המבקשות הן בעלות הזכויות במחציתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים אחדים שאדון בהם להלן. אזכיר שבין השאר המשיבה טוענת לשיהוי, לחוסר תום לב ולמניעות, וסומכת טענותיה גם על השתלשלות הדברים עד כה, לרבות על הצעדים שנקטו או שחדלו המבקשות לנקוט במשך השנים בכלל, ובתקופה שמאז פתחה המשיבה בהליכים משפטיים במיוחד .

כאן המקום לחזור לתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה נגד המבקשות. בד בבד עם הגשת התנגדותה של האם לביצוע השיק, הגישו המבקשות בקשת רשות להתגונן נגד התביעה. בבקשתן טענו (בתצהיר מיום 15.3.09) כי לא העניקו יפוי כוח לאביהן להתקשר בהסכם, שלפיכך אין הן קשורות בהסכם והוסיפו ואמרו:

"על פי נסח הטאבו עולה כי איני רשומה כבעלת הנכס או כאפילו בעלת הערת אזהרה על הנכס ודבר זה גלוי וידוע למשיבה בעת התקשרותה בהסכם בחודש 3/07" (סעיף 10).
וכן:
"ואני מדגישה הדגש היטב חזור והדגש כי לו ידעתי על התחייבות כזו שנעשית בשמי ובמקומי הייתי עושה הכול לבטלה לאלתר ובכל תוקף כי אין לי ולא הייתה לי יכולת כספית וכלכלית לקחת התחייבות כזו על כתפיי הצרות.

לענין זיקתי לנכס אציין כי לפני 14 שנה התבקשתי על ידי הורי לגשת לעורך דין לחתום על תצהיר לפיו העניקו לי ולאחותי במתנה ללא תמורה מחצית הנכס.

לא ביקשתי את המתנה ולא שכרתי עורך דין לטפל בעניינה ולא פעלתי מאז ועד עצם היום הזה למימוש המתנה בדרך של רישומה
לאור זאת ועל פי הייעוץ המשפטי שקיבלתי אין לי בעלות רשומה בנכס. עובדה זו היתה ידועה למשיבה ביום עריכת ההסכם, אשר הגדיר אותי משום מה כ 'בעלים'
"


(סעיפים 13 -15; הההדגשות שלי – אש"ש)

התובענה הנוכחית הוגשה ביום 15.2.10, קרוב לשנה לאחר שחתמו המבקשות על התצהיר דלעיל, ונראה לכאורה שבכך סברו המבקשות שהן ממשות את אזהרתן לפעול "לאלתר ובכל תוקף" לביטול ההסכם שנחתם בשמן עם המשיבה.

הבקשה מיוסדת על זכותן הנטענת של המבקשות בנכס, שניתנה להן מאימן במתנה לפני כ-15 שנה. המתנה דווחה לרשויות המס, אך מעולם לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ואף הערת אזהרה בגינה לא נרשמה. הבקשה מיועדת למנוע את הליכי ההוצל"פ שפתחה המשיבה, שבאמצעותם היא מבקשת למכור את הנכס לתשלום החוב לפי השיק.

הטענה היסודית שבפי המבקשות היא שפעולות הוריהן שנעשו בנכס, לכאורה בשמן, נעשו ללא סמכות ובלא ידיעתן.

לא ראיתי מקום ליתן את הצו המבוקש בשלב זה.

ראשית וכעניין שבעובדה, אינני רואה די בהצהרת המבקשות שלא נתנו ייפוי כוח לאביהן לחתום בשמן כדי לקבל את גירסן בטענה זו. התנהגותן ואופן התנהלותן משך השנים, התעלמותן המוחלטת ממימוש ההתחייבות ליתן להן את הנכס במתנה ומהנכס עצמו משך 15 שנה, אי רישום הערת אזהרה ואי נקיטת פעולות כלשהן למימוש זכויותיהן עד עתה, מלמדות שאפילו אם אקבל את טענתן שלא חתמו על ייפוי כוח לאביהן, עדיין יש לומר שלכאורה ראו בו משך כל השנים את נאמנן לפעול בנכס. במיוחד כך פני הדברים כאשר בדרך זו איפשרו המבקשות להוריהן לפתח את הנכס ולהזמין שירותי בנייה על חשבון ההורים להתחייב כלפי צד שלישי ולכאורה לעשות כל זאת לטובתן. אוסיף כי מנהל המשיבה שנחקר לפניי הסביר שבעת כריתת ההסכם הסביר לו אביהן של המבקשות שהוא מוסיף את שמן לכותרת ההסכם וחותם בשמן כמיופה כוחן מפני שהן תקבלנה זכויות בשתי דירות בלבד מהדירות שייבנו על הנכס. עדותו של מנהל המשיבה לא נסתרה, וכאמור המבקשות לא טרחו להעיד מי מהוריהן כדי לתמוך בגירסתן שלא ייפו את כוחו של האב לפעול בנכס בשמן, לאו דווקא על דרך של חתימת יפוי כוח.

שנית, המבקשות השתהו, למצער כשנה, טרם הגשת הבקשה. באותה תקופה המשיכה המשיבה לפעול לגביית השיק ורק עתה כשראו המבקשות שכלו כל הקיצין נזכרו להגיש את התובענה הנוכחית.

שלישית, התנהגות המבקשות נחזית להיות חסרת תום לב. כך ניסיונן של המבקשות להרחיק עצמן מהנכס, כעולה מהסעיפים שהובאו מתוך תצהירן מיום 15.3.09, כך האופן שבו איפשרו להורים לעשות בנכס גם בעבורן ולהתקשר בהסכם שאמור היה להיטיב עימן וכך באי נקיטת צעדים לביטול ההסכם "לאלתר ובכל תוקף". בתצהירן האמור התמקדו המבקשות בטענה שאין להן זכויות בעלות רשומה בנכס ומשום כך לא היה מקום להגדיר אותן כבעלים בהסכם. אפילו לא נשתיק את המבקשות בהשתק שיפוטי מלטעון את אשר הן טוענות היום, עדיין נראה לכאורה שטענות המבקשות בתצהיר שעשו לתמיכה בבקשה לרשות להתגונן אינן עולות בקנה אחד עם טענותיהן בבקשה הנוכחית.

רביעית, באיזון האינטרסים שבין בעלות הדין אין למנוע מהמשיבה לממש את הנכס לצורך פירעון החוב על פי השיק. חוב זה נוצר כתוצאה מעבודתה של המבקשת שהשקיעה בנכס ושיפרה את ערכו. המבקשות נהנות משיפור זה. אין צריך לומר שהמבקשות ואימן יכולות למנוע את המימוש בדרך של תשלום החוב, כפי שנעשה בתשלום לבנק של הלוואה במשכנתא שנרשמה על הנכס. אזכיר כאן כי בין לבין, דהיינו בין מועד כריתת ההסכם לבין מועד הגשת הבקשה הנוכחית, הבנק שמימן את הבניה, לבקשת הורי המבקשות, עצר את המימון ופתח בהליכי מימוש משכנתא למכירת הנכס. משהגיעו הדברים ליד כך טרחו הורי המבקשות ופרעו את החוב לבנק כדי להסיר את איום המימוש. הסכום ששולם עולה על סכום החוב למשיבה.

כאמור, משך 15 שנים לא עשו המבקשות דבר כדי לרשום את זכותן ונראה לכאורה שסמכו על הוריהם שיטפלו בזכויותיהן, הן גם לא טרחו לתקוף את מצב הדברים שבו האב פועל מטעמן אלא לאחר שכלו כל הקיצין.

מכל הטעמים הללו לא ראיתי להעניק למבקשות את הסעד של צו מניעה שהוא סעד שבשיקול דעת.

לפני סיום אציין שבתום שמיעת הבקשה וסיכומי הפרקליטים ביקש ב"כ המבקשות להתיר לו להגיש אסמכתאות. התרתי לפרקליט להגיש את האסמכתאות בתוך יום אחד כשהן מודגשות בקטעים הרלוונטיים וכן התרתי לחברו להגיש אסמכתאות באופן דומה. במקום להגיש את האסמכתאות ככפי שקבעתי הגיש ב"כ המבקשות מעין תוספת מסוימת לטענותיו שאותה כנראה לא העביר לחברו בד בבד עם הגשת האסמכתאות. הדבר הביא למחלוקת נוספת ובנסיבות אלו החלטתי שלא להסתמך על כל החומר שהוגש לאחר הדיון.

הבקשה נדחית.

המבקשות תשאנה בשכ"ט עו"ד של המשיבה בסכום של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ.

המזכירות תואיל לשלוח העתק ההחלטה לצדדים.

המבקשות ישקלו אם הן עומדות על התובענה כפי שהוגשה וימסרו הודעה מתאימה בתוך 14 יום. התקופה שמהיום ועד לקבלת הודעת המבקשות לא תובא בחשבון הימים לצורך הגשת תשובת המשיבה לתובענה העיקרית.

תזכורת פנימית בעוד 14 יום.

המזכירות תואיל לשלוח העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה.



חתימה






הפ בית משפט מחוזי 26540-02/10 אסתר פרדל רידר, טובה יהודית רידר, שניהם נ' רחל רידר, ל. רפאל חברה לבניין בע"מ, לשכת רישום מקרקעין פתח תקוה (פורסם ב-ֽ 14/03/2010)