פסקי דין על ראובן רביד | פסקי דין על אילנה רביד | פסקי דין על בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראש

58043/08 תאק     15/03/2010




תאק 58043/08 ראובן רביד, אילנה רביד נ' בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראש








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



15 מרץ 2010

תא"ק 58043-08 בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראש
נ' רביד ואח'





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


מבקשים

1
.
ראובן רביד

2
.
אילנה רביד


נגד


משיבים

בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראש



החלטה


בפני
י בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י מר ראובן רביד
(להלן: "המבקש") וגב' אילנה רביד
(להלן: " המבקשת") כנגד תביעה כספית בסך 1,702,429 ₪ שהוגשה ע"י הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "המשיב").

המבקשים נחקרו על תצהירם, ובאי כוח הצדדים סיכומו טענותיהם בכתב. לאחר קבלת הסיכומים הוגשה בקשה למחיקת טענות מסיכומי התשובה, בטענה כי החזית הורחבה, וניתנה על ידי החלטה על פיה אתייחס לנושא במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן לגופו של עניין.

מבוא:

אין מחלוקת, כי המבקש ניהל אצל המשיב, חשבון בנק מס' 442429 (להלן: " החשבון 429").

אין מחלוקת, כי המבקש ניהל אצל המשיב חשבון בנק מס' 407771 (להלן: "החשבון 771").

אין מחלוקת, כי המבקשת חתמה על כתב ערבות על כלל חובותיו של המבקש.

טענות המשיב:

המשיב טוען, כי נכון ליום 22.12.08, חייב המבקש למשיב סך של 55,056.10 ₪ בחשבון מס' 442429, וזאת כתוצאה ממשיכת כספים מחשבונו.

המשיב טוען, כי נכון לאותו היום לעיל, חייב המבקש למשיב סך של 11,521.77 ₪ בחשבון מס', 407771, וזאת כתוצאה ממשיכת כספים מחשבונו. בנוסף טוען המשיב, כי המבקש חייב בחשבון זה סך של 422,787.92$, כתוצאה מקבלת הלוואה מהמשיב אותה היה אמור המבקש להחזיר עד ליום 18.5.08.

המשיב טוען, כי הוסכם בין הצדדים על כך שחובותיו של המבקש ישאו ריבית בשיעור מרבי הנהוג אצל המשיב.

המשיב טוען, כי מתוקף ערבותה של המבקשת עליה לשלם למשיב את החוב דנן.

המשיב טוען, כי פנה דרש קבלת החוב אך החוב לא שולם עד ליום זה.

המשיב מבקש מבית המשפט לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן.

ביחס לסיכומי התשובה, טוענן המשיב, כי המבקשים העלו שתי טענות שלא בא זכרן בתצהירים, האחת נוגעת, להעברת כספים מחשבון 429 לחשבון 771 נבעה מקבלת דיבידבנד והשנייה כאילו אירוע מס בחשבון 771 שולם על ידי מר היימן. טענות עובדתיות אלו לא פורטו בתצהירים ולכן על פי הטענה אין להתיר העלאתם במסגרת סיכומי התשובה.

טענות המבקשים:

המבקש אינו בעל החוב – חשבון למראית עין

המבקש טוען, כי איננו בעל החוב הנטען בכתב התביעה, אלא שימש בחשבונות לעיל, כנציגו של מר גרי היימן (להלן: " היימן"), יהודי – אמריקאי עתיר הון, אשר אחראי על מסע רכישות והשתלטויות על מספר חברות ציבוריות ע"י חברות אשר בבעלותו.

המבקש טוען, כי חשבונות אלו נפתחו על שמו למראית עין בלבד, אולם בפועל שימשו את היימן בפעילותו, אשר התבצעה באמצעותי.

המבקש
טוען, כי החשבונות דנן נפתחו על שמו מפני שהיימן הינו תושב חוץ, ובנוסף היו טעמים נוספים שלא בידיעתו של המבקש, וכל זאת נעשה בכדי שהמשיב יוכל לנהל את חשבונותיו של היימן, דבר אשר
המשיב חפץ בו מאוד.

המבקש טוען,כי כלל ההלוואות, הפעולות והמשיכות שהתבצעו נעשו באמצעותו עבור היימן ובידיעת המשיב.

בתשובה לטענה זו טוען המשיב;

המשיב טוען לעניין זה, כי לא הייתה כל מניעה מהיימן לנהל חברה בישראל ואף באותה העת היו בידיו בעלויות שונות בחברות פעילות בישראל.

בנוסף טוען המשיב, כי החשבונות נשוא התביעה היו בשימושו הבלעדי של המבקש, לצורכי ניהול משרד עורכי הדין שבבעלותו , וכמו כן לצרכיו האישיים, כגון רכישת נכסים ופעילויות פרטיות נוספות.

המשיב גבה את החוב דנן מהיימן

המבקש טוען, כי בהליך קודם שניהל היימן כנגד המשיב, המבקש וחברת פנסילבניה בע"מ (להלן: "פנסילבניה") אשר דן בין היתר בחובות הנטענים במקרה שלפנינו, בחרו היימן והמשיב למחוק את המבקש מכתב התביעה בטענה, כי אינו בעל יריבות, אלא רק ביצע את תפקידו כמנהל עסקיו של היימן.

בהמשך לאותו ההליך, טוען המבקש, כי היימן והמשיב הגיעו להסכם פשרה כלשהו לגבי החובות הנטענים בכתב תביעה זה, ובכך קבע המשיב בצורה חד משמעית, כי היימן הוא בעל החוב הבלעדי.

המבקש טוען, כי ככל הנראה גבה המשיב מהיימן את החוב כולו, חלקו או ויתר לו על חובו. חשוב לציין, כי תוכנו של הסכם הפשרה לא ידוע למבקש.

המבקש
טוען, כי ביחס להלוואה בסך 225,000$ (להלן: "ההלוואה") עליה הייתה ערבה חברת אס.טי.איי. מערכות בע"מ (להלן: " אס.טי.איי") ואשר בבעלות היימן, הופטרה אס.טי.איי מערבותה מתוקף הסכם הפשרה שלאחריה העמיד המשיב את ההלוואה לפירעון מיידי, ובכך נשאר המבקש חשוף לחוב לבדו.

עוד נטען, כי היימן הזרים לחשבונות הללו כספי הלוואה בסכום של 400,000 דולר, אותה נטל מבנק לאומי.



תשובת המשיב לטענות אלו;

המשיב טוען לעניין זה, כי ביום 4.5.09 הגיש למבקש את כלל דפי החשבונות נשוא התביעה, ואשר מהם עולה, כי אין בטענת המבקש דבר ולא חצי דבר. המשיב טוען, כי במידה ורצה המבקש להוכיח את טענתו אזי היה מדגיש זאת ע"י דפי התנועות שהוגשו לו טרם הדיון בבקשת הרשות להתגונן, כאשר על פי מש/16 הופקדו כספי הלוואה זו בחשבון אחר.

עוד נטען, כי המבקש הוא שחתם בשם חברת אס. טי. אי. על כתב הערבות לטובת חשבונותיו, וחברה זו טענה, כי חתימתו על גבי חותמת החברה, על מנת לערוב לחשבונותיו שלו, נעשתה בחוסר סמכות.

דין התביעה להידחות עקב שיהוי בהגשתה

המבקש טוען, כי תביעה זו נגועה בשיהוי ניכר המראה על חוסר תום לב בהתנהלות המשיב מולו.

המבקש טוען, כי מיום הפרת הסכם ההלוואה ועד ליום הגשת התביעה חלפו 5.5 שנים, כאשר בכל התקופה הנ"ל לא טרח המשיב לגבות את החובות הנטענים ובכך העמיס ריביות כאוות נפשו.

המבקש טוען, כי שיהוי ניכר זה אשר הרע את מצבו מביא לדחיית התובענה, קבלת הבקשה או לפחות הורדת הריביות בתקופה דנן.

תשובת המשיב לטענות אלו;

המשיב טוען לעניין זה, כי תקופת ההתיישנות הינה בת שבע שנים, ובך אין בטענה זה דבר, כמו כן, טוען המשיב, כי במידה והמבקש רצה לפרוע את החוב יכול היה לעשות זאת.

עוד נטען, כי המבקש אישר במשך שנים מספר פעמים את חובו והודיע כי בכוונתו לשלמו וביקש הלוואת שונות להסדרת החוב, וחלק מהחובות נפרעו.

סירוב המשיב להעברת מסמכים רלוונטיים:

המבקש טוען, כי ביום 13.11.08 פנה באמצעות באי כוחו לבא כוח המשיב בבקשה לקבל מסמכים, אך נענה בשלילה.

המבקש טוען, כי ביום 28.12.08 פנה בשנית למשיב בעניין המסמכים אך שוב בקשתו לא נענתה ע"י המשיב.

לטענת המבקש, כאשר החזיר המשיב תשובה לבקשתו ביום 30.12.08, הציב המשיב תנאי לקבלת המסמכים, כלומר, המשיב ימציא את המסמכים בעלות של 5 ₪ לעמוד.

לטענת המבקש התנהגותו של המשיב בעניין זה מוכיחה, כי המשיב מנסה להתעשר על חשבונו או למנוע ממנו גישה למסמכים.

המבקש טוען, כי מסמכים אלו חשובים מאוד עבורו בכדי להוכיח את כלל טענותיו לעיל.

המבקש טוען, כי מסמכים אלו יציגו בפני
בית המשפט הסכמים כאלה או אחרים גם בעניין הריביות שנקבעו לפני כ – 10 שנים, אשר לגביהן אין התייחסות מצידו ואף אינו יודע במה אמור הדבר.

תשובת המשיב לטענות אלו;

המשיב טוען, כי המציא למבקש את דפי תנועות החשבון כאמור לעיל.

המשיב מוסיף וטוען, כי למבקש הייתה אפשרות להגיד תצהיר משלים לעניין הריבית בחשבון אך לא עשה זאת.

המשיב טוען, כי אינו סרב להמציא את המסמכים בעניין אס.טי.איי, אלא שמדובר בהסכם אשר חל עליו חיסיון בנקאי, ואס.טי.איי סרבה לוותר על חיסיון זה, ולכן לא היה רשאי להמציא ההסכם. בעניין זה פסק גם בית המשפט ביום 14.10.09 וקבע, כי בכדי להמציא את המסמכים דנן למבקש נחוץ אישור מב"כ אס.טי.איי מפני שישנו חיסיון בנקאי כאמור.

ערבותה של המבקשת:

המבקש טוען, כי הקשר היחיד בין המבקשת להיימן הינו קשרי חברות גרידא, ואין היא יודעת דבר על העסקים הנעשים בין היימן למבקש.

המבקש טוען, כי כתב הערבות עליו חתמה המבקשת לבקשת המשיב וכעבור שלוש שנים, נעשתה בנוסף לכתב הערבות של אס.טי.איי, להבטחת החובות שנרשמו על המבקש.

המבקש טוען, כי המבקשת חתמה על כתב הערבות רק לאחר שהוסבר לה, כי לא תהיה הערבה היחידה וכי היימן חתם על ערבות זו דרך אס.טי.איי.

המבקש טוען, כי כתב ערבותה של המבקשת נחתם לא בין כותלי המשיב אלא במשרדו, ללא פקיד בנק שיסביר, אלא ע"י טופס שנשלח למשרדו ונחתם על ידה.

המבקש טוען, כי משהופטר היימן ו/או אס.טי.איי מכתב ערבותו אזי, דין כתב ערבותה של המבקשת כדין ערבותו של היימן, מפני שהמבקשת חתמה על כתב הערבות אך ורק לאחר שידעה שהיימן ערב לכלל החובות.

תשובת המשיב לטענות אלו;

המשיב טוען, כי טענתה בעניין הקשר בינה לבין היימן לא נכונה ואף נסתרה, וזאת לאור העובדה, כי המבקשת הייתה בעלת מניות בפנסילבניה ואף בחברת ג'פרסון (להלן: "ג'פרסון).

המשיב מוסיף לטעון, כי בכתב ערבותה של המבקשת כתוב, כי ערבות זו אינה תלויה בערבויות נוספות ולכן אין קשר בין ערבותה של המבקשת לערבותה של אס.טי.איי.

המשיב טוען, כי במידה והמבקשת הרגישה כי רומתה או הוטעתה הייתה היא רשאית לבטל את כתב הערבות תוך זמן סביר מיום ידיעתה, משלא עשתה זאת, אף כשידעה לאחר תביעתה של אס.טי.איי, כי המשיב רואה בא כערבה לחוב, אין לה אפשרות לטעון זאת כעת.

טענות נוספות שהועלו במסגרת סיכומי התשובה, מפי המבקשים

טענה ראשונה;

המשיב טען, כי המבקש העביר בין החשבונות סכומי כסף גדולים, דבר מהצביע על כך שהוא בעליו של החשבון.

המבקש טען לראשונה בסיכומי התשובה, כי מדובר בהעברה חד פעמית, ואין מדובר בהעברות פרטיות אלא בהעברה שנבעה מקבלת דיבידנד בגין רכישת מניות של המבקש מחברת זיקה (להלן: "זיקה"), אשר חלקן שייכות להיימן וחלקן למבקש.

טענה שניה;

המשיב טען, כי בעצם הודאתו של המבקש על כך שהגיש לשלטונות המס דוחות ביחס לחשבונות נשוא התביעה, עומדת בסתירה לטענה כי אין אלה חשבונותיו.

המבקש טען לראשונה בסיכומי התשובה, כי כל אירוע מס בחשבון 407771 שולם ע"י היימן ולא על ידו.

דיון

כאשר בית המשפט בוחן בקשה כגון הבקשה שלפנינו עליו לתת דעתו, האם מדובר בטענות אשר מקימות עילה להגנת המבקשים ולו לכאורה או שמא טענותיהם הינם במסגרת " הגנת בדים", ולעניין זה יפים דבריו של כב' השופט מלץ:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87
פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93)].
רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06
חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, 18.11.08), פסקה 20;
ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב
(1) 721, 722 (1988)].

הטענה הראשונה והמרכזית;

טענתו המרכזית של הנתבע הינה כי אינו בעל החשבון האמיתי אלא מר היימן והחברותש בשליטתו הן בעלות השחבון האמיתי והן אלה שלמעשה קיבלו את ההלוואה.

את טענתו זו מבסס המבקש על מספר אדנים, שאין בהם כדי לסייע לו, משום קלישותן, ומשום התעלמותו ממסמכים רבים שהוכנו על ידו והחתומים על ידו אשר יפורטו להלן.

האדן הראשון הינו נספח ב' לבקשה, שהינו מסמך, הנוגע לבקשה למתן אשראי, ופרוטוקול וועדת האשראים.

המבקש טוען, כי בכותרת נרשם, שמה של החברה אס. טי. אי. תעשיות טכנולוגיות בע"מ וכן נרשם עו"ד ראובן רביד
, ובסוגריים (
s. t.i.
).

עוד נרשם במסמך, נספח ב' לתצהיר, כך:

"מבוקש חידוש מסגרת אשראי של חב' אס.טי.אי תעשיות וטכנולוגיות בע"מ והתאמת המסגרת של עו"ד רביד שאושרה בועדת הלוואות של הבנק.."

מכאן מסיק המבקש, כי הבנק היה מודע שההלוואה שאושרה בחשבונו הינה הלוואה הניתנת לחברת אס. טי. אי. ולמעשה היא נרשמה על שמו למראית עין.

האדן הנוסף, הינו מכתב של חברת אס. טי. אי. על פיו מסמיכה חברה זו את עו"ד רביד בשנת 1995, לקחת הלוואה בסכום של 200,000 דולר. על פי הטענה נלקחה ההלוואה בשנת 1995 מבנק הפועלים, ולחאר מכן נלקחה הלוואה מקבילה מבנק הבינלאומי לטובת סילוקה של ההלוואה שנלקחה מבנק פועלים, (ראה סעיף 18-19 לתצהירו של עו"ד רביד)

עיון בתצהיר המבקש יגלה, כי בשלב זה של מתן ההלוואה בסכום של 225,000 דולר בחשבונו של המבקש, לא נאמר דבר, על ידיעתו של המשיב לעובדה כי ההלוואה נלקחת בחשבונו של המבקש למראית עין.

יותר מכך. אם נבחן את התצהיר נראה, כי כלל לא נטען במפורש, כי ההלוואה שסולקה, היינו ההלוואה לבנק הפועלים, הייתה בחשבונה של חברת אס.טי.אי.

כלומר, בשנת 1998, פונה עו"ד רביד לתובע/המשיב, ומבקש הלוואה, היא ההלוואה נשוא דיוננו, שנועדה לסלק הלוואה קודמת שנלקחה בבנק הפועלים, וכלל לא נטען, לא בתצהיר ולא בסיכומים, כי ההלוואה בבנק הפועלים הייתה הלוואה שנלקחה בחשבונה של החברה, ולא בחשבונו של עו"ד רביד, כמובן שלא הוצג כל מסמך בעניין.

עוד לא פורט, ולא נאמר דבר, כי למשיב או מי מטעמו הייתה מודעות כלשהי לרישום למראית עין, כלומר לעובדה כי ההלוואה נלקחת בחשבון של עו"ד רביד, בעוד שהחשבון למעשה של חברה אחרת או של מר היימן.

אדגיש,
הדבר לא נטען בתצהיר.

המבקש טען, כי החוב הנטען אינו חוב שלו אלא חוב של היימן שנוצר בחשבון על שמו של המבקש, אך האשראי ניתן להיימן, והשימוש בכספים נעשו לטובת היימן בתוספת ערבות מצידו באמצעות אס.טי.איי, כמו כן, המבקש טען שהוא שימש כשלוחו בחשבונות נשוא התביעה, וכל זאת, כאמור, לאור העובדה שהיימן לא יכול היה לפתוח חשבון בישראל.

כפי שהבהרהתי לעיל, אין טענה כי החשבון נפתח על שמו של עו"ד רביד למראית עין בידיעת התובע, אלא שהמבקש מסיק ידיעה זו מעניינים שונים, ועוד אתייחס לכך.

אולם השאלה העולה, הינה מדוע שהמבקש יפתח חשבון על שמו במקום על שם חברת אס.טי.אי. או על שמו של מר היימן ישירות?

על פי הטענה חוקי המס הנוקשים של ארה"ב חייבו אותם לבצע הפעולות באופן כזה.

טענה זו הופרכה עת השיב בחקירתו, כי חברת אס.טי.אי. הינה חברה בבעלות מר היימן, ובעלת חשבון בישראל, וכך הוא עונה בחקירתו

" ש. האם אס.טי.איי היא חברה ישראלית בע"מ?
ת. כן, מר היימן הוא בעל השליטה בה."
( פרוטוקול מיום 18.10.09, עמ' 3, שו' 8-9)

נשמטה הטענה כי מר היימן לא יכול היה לנהל חשבון בארץ.

ואין די בכך, במסגרת חקירתו, הוצגו למבקש מסמכים שונים, אשר שומטים את הקרקע מתחת לטענותיו.

כזכור, במסגרת תצהירו טען הנתבע ארוכות כי המדובר היה בחשבונות שנפתחו על שמו, אולם היו למעשה חשבונותיו של מר היימן ולצכרי פעילותו, ראה סעיפים 3, 4.2, 19, לתצהיר שם נאמרת האמירה עליה חוזר המבקש לכל אורך תצהירו:

"בפועל נרשם בספרי המשיב על שם המבקש 1 ותוך חתימה על הסכמים לפתיחת חשבונות אצל המשיב על שם המבקש 1 למראית עין בלבד,..."

על פי טענה זו, החשבונות נפתחו על שם המבקש 1 למראית עין, כאשר חברת אס.טי.אי. חותמת כערבה, בעוד שבפועל, מר היימן, שהינו הבעלים של חברת אס.טי.אי. הינו הבעלים האמיתי של החשבונות.

המבקש חוזר על האמור בסעיפים נוספים בתצהירו:
32, 41, 42, וכן הלאה.

אלא שכאמור, אין די בהעלאת טענה במסגרת התצהיר, אלא יש להעמיד את הטענה בחקירה הנגדית, ורק אם לא תתמוטט הטענה, אפשר ליתן בגינה רשות להתגונן.

בענייננו,
כבר במסגרת התצהיר, כפי שכבר הובהר לעיל, אין אמירה כי התובע , במועד פתיחת החשבונות ומתן האשראי היה מודע לעובדה כי החשבונות נפתחים על שם עו"ד רביד, המבקש 1 למראית עין.

יותר מכך, כאמור לעיל, הוצגו מסמכים רבים בחתימתו של עו"ד רביד, ואפרט חלק מהם:

מש/1 – פקס שנשלח ממשרדו של עו"ד רביד, בו הוא מבקש כי יערכו שתי המחאות בנקאיות חשבון 429 עבור רכישת דירה.

מש/2 – מכתב של עו"ד רביד, בו הוא מפרט את תוכניתו לפירעון ההלוואות, והוא מוסיף ומבקש כי התובע יוציא מכתב כוונות, שהוצא, עמוד 2 למש/2.

מש/3 – פירוט הכנסות משוערות במשרדו של עו"ד רביד, שיובילו לפירעון ההלואות או יתרות החובה. באותו המכתב מציין במפורש כי ההלוואות בחברת פנסילבניה, אמורות להיות משולמות מדיבידנד.

מש/4 – תזרים מזומנים ממשרדו של עו"ד רביד.

מש/5- מכתב המפרט את החבויות בחשבונות, ובקשה להמציא פירוט של אופן סילוק החובות.

מש/6 – מענה של עו"ד רביד למכתב מש/5 ובו נאמר כי ביחס לחשבון 429 הוא מסכים לאופן פירעון החוב, וביחס לחשבון 771 יגיש בזמן הקרוב תוכנית מפורטת לסילוק החוב.

מש/7 בקשה של עו"ד רביד, לרכז פעילות של חברה נוספת שבבעלותו במסגרת חשבונותיו בבנק .

מש/8 – מכתב של עו"ד רביד, ובו הצעה לסילוק החובות בשני החשבונות.

מש/9 מכתב נוסף של עו"ד רביד משנת 2002, הצעה נוספת לפירעון היתרה בשני החשבונות.

מש/10 – עוד מכתב של עו"ד רביד המפרט את נסיונותיו לסלק את יתרות החובה בחשבונותיו.

מש/11
- מכתב כוונות של הבנק, לבנק למשכן, המאשר כי בכפוף להזרמת סכום המפורט במכתב 2.4 מיליון ₪, שיועברו לחשבון 429, יסכים התובע להסיר את השעבוד הרשום על שתי דירות בבעלות עו"ד רביד.

מש/12 – בקשה של עו"ד רביד להעביר סכום של 1.135.000 ₪ לטובת חשבון 771 מחשבון 429.

מש/13 – בקשה של עו"ד רביד מיום 5.5.2003 לפירעון ההלואות נשוא הדיון בחשבון 771.

מש/14 – דחיית הבקשה על ידי התובע.

מש/15 – הצעה נוספת מיום 21.1.2004 לפירעון ההלוואה נשוא הדיון.

מש/16 – הודעת התובע באשר לעמדתו בקשר עם הבקשה.

אין כל אזכור של מסמכים אלה במסגרת סיכומי ב"כ הנתבעים, הנתבעים כלל אינם מתייחסים לכל ההתנהלות עד שנת 2004, כאשר בכל המכתבים פונה עו"ד רביד, לבנק התובע ומבקש הסדרים, פריסת חובות, ואף פורע חלק מהחובות שהיו בחשבונות.

אין ייתכן שכעת ייטען, כי החשבונות הללו, שנלקחים בהם אשראים בסכומי עתק, הינם של מר היימן, ונרשמו באופן פקטיבי למראית עין על שם עו"ד רביד?

לנוכח המסמכים שמראים בעליל כי המבקש שילם חלק גדול מהאשראי בדרך של קבלת הלוואה מבנק משכן, והעברתה לטובת חשבון 429, הועלתה לראשונה הטענה, כי רק חשבון 771 היה של מר היימן, וכי הכספים שהועברו לטובת החשבון היו כספי דיבידנד, שהוחזרו, וזאת במסגרת סיכומי תשובה.

אם נבחן את הטענות נמצא, כי היסוד לטענה, נעוץ במכתב של מר היימן, על פיו לכאורה מסמיכה החברה את עו"ד רביד לקבל הלוואה בסכום של 200,000 דולר, שנלקחת בבנק הפעולים, והיא ההלוואה, שעל פי הטענה, אותה הלוואה, שלאחר מכן הבנק התובע, מעניק בחשבונו של עו"ד רביד, וסכומה מועבר לפירעון ההלוואה לבנק הפועלים.

כבר הבהרתי כי המבקש 1 אינו מפרט מי קיבל את ההלוואה בבנק הפועלים, ולא בכדי אינו מפרט, לכאורה מי שקורא את הבקשה והתצהיר עשוי לסבור כי מי שקיבל את ההלוואה הייתה חברת אס.טי.אי., ולא היא.

עיון במש/17, כתב הגנה שהוגשה על ידי עו"ד רביד בתובענה אחרת, תובענה שהוגשה על ידי חברת אס.טי.אי, כנגד התובע וכנגד עו"ד רביד, בין היתר בטענה, כי חתם על כתב הערבות לחשבונותיו ללא הרשאה, טוען, עו"ד רביד שם, כי ההלוואה שנלקחה בבנק הפועלים, הינה:

" מר היימן והתובעת כאחד אישרו להעניק לרביד 200,000$"

כלומר, שם נטען, כי עו"ד רביד חתם כדין על כתב הערבות, כי מר היימן והחברה נתנו לו 200,000 דולר והסמיכו אותו לחתום על מסמכים לקבלת סכום זה.

כלומר, מעיון בכתב ההגנה, מש/17, עולה המידע החסר שהושמט מבר"ל זה, וממנו ברור כי ההלוואה בבנק הפועלים, בסכום של 200,000 דולר, נלקחה על ידי עו"ד רביד בעצמו, ולטענתו הוא זכאי לקבלת סכום של 200,000$ בהסכמת החברה.

ואם לא די בכל אלה, אישר עו"ד רביד, כי החשבונות נשוא התובענה פורטו במסגרת דו"ח רואה החשבון שהוגש על ידו כחלק מפעילותו החשבונאית. לשם תיקון אמירה זו, נטען במסגרת סיכומי התשובה, כמובן בלא אסמכתא ובלא כל פירוט, כי מר היימן שילם את חיובי המס הנובעים מכך.

כלומר, עסקינן במבקש, שהינו עורך דין במקצועו, ואשר על פי תצהיר שהגיש בתיק אחר, אישר כי הוצ לתובע כ"דירקטור ויועץ משפטי בחברת אס.טי.אי. תעשיות וטכנולוגיות בע"מ, והחברות השלובות והבנות של קבוצת סטנדרט טקסטייל בישראל" (ראה מש/18).

עו"ד זה, מנהל שני חשבונות, מקבל בחשבונות אלו הלוואות בסכומים ניכרים, חלק מההלוואות מובטח בדירות בבעלותו, ואשר השעבוד הוסר לאחר פירעון חלקי.

לאחר מספר מכתבים ומשא ומתן לפירעון החובות, מכתבים שבהם אין ולו רמז לטענה בדבר חשבונות למראית עין, מכתבים שבהם עו"ד רביד פונה לתובע ומפרט את תזרים המזומנים שלו במשרדו, ומבקש הסדרים שונים לפירעון ההלוואות, ולאחר שהמבקש בעצמו אינו טוען, כי עובר למתן ההלוואות התובע או מי מטעמו היה מודע לרישום למראית עין.

עוד הסתבר כאמור ליעיל, כי עוד" רביד הוא בעלים של החשבון בבנק הפועלים אליו הועבר הסכום של 200,000 דולר שנקלח כאן, פירוט שהמבקש אינו מפרט, ואשר ממסמך אחר המוגש על ידו, מסתבר כי הוא טוען, שהמדובר בסכום שמר היימן הסכים להעמיד לרשותו, כלומר, הוא הבעלים של החשבון בבנק הפועלים והוא קיבל את הסכום של 200,000 דולר.

כאשר אני בוחנת את כל אלה, בנוסף לעובדה שהמדובר בעורך דין, שהינו איש עסקים, אני סבורה, כי הטענה, שהחשבון בענייננו, היה חשבון של מר היימן,
ונרשם על שמו למראית עין, הינו גרסה שהופרכה כליל בחקירה הנגדית ולאור צבר המסמכים הרב שהוגש לבימה"ש.

הטענה הנוגעת לשיהוי;

כפי שפורט לעיל, הנתבע פנה בכתב מספר רב של פעמים לתובע להסדיר את חובו ולפיכך, משטענת השיהוי אינה מפרטת כל נזק ואינה מפרטת מדוע הנתבע לא שילם מאומה מאז ועד היום, אין ממש בטענה זו.

טענה הנוגעת להפטרת החברה;

טוען, המבקש, כי התובע הפטיר את החברה, ובכך למעשה פגע בו משום שכאמור כל פעילותו העסקית הייתה בעבור מר היימן, והתובע היה מודע לכך.

המבקש משרבב תביעות אחרות שאינן רלוונטיות לענייננו.

בנוסף, לחשבון נשוא התביעה, ביו מערכות עיסקיות נוספות אחרות שלא נדונות בפני
ביהמ"ש, והקשורות לחשבון של חברה בשלם פנסילבניה, שהינה חברה בבעלות מר היימן.

מר היימן הגיש תביעה בין היתר כנגד התובע, בטענות שונות, לרבות בטענה, כי עו"ד רביד חתם בשם החברות כערב להבטחת חובות שונים ללא כל סמכות וללא אישור.

ההליך, ת.א. 2487/04, הסתיים בהסדר פשרה בין מר היימן לבין התובע, במסגרת הסכם זה, הופטר גם עו"ד רביד מכל התחייבויותיו ומכול הטענות כלפיו באותו עניין.

טוען עו"ד רביד, כי אס.טי.אי. הסכימה למוחקו מהתביעה, וכי התובע כאן, הבנק הסכים למחיקתו מאותו הליך, בכך למעשה מאשר התובע, על פי טענת עו"ד רביד, כי המבקש אינו הכתובת לחובות נשוא החשבונות אלא מר היימן.

תיק ת.א. 2487/04, נפתח בשל תביעה שהגישה חברת אס.טי.אי. כנגד הבנק וכנגד עו"ד רביד, בטענה, כי כתבי ערבות שנחתמו בשמה כביכול כאשר מורשה החתימה היה מר רביד, נחתמו שלא כדין.

הצדדים לאותו הליך הגיעו להסכם פשרה.

כיצד מכאן לומד עו"ד רביד, כי החשבונות שלו, שנפתחו על שמו, ואשר חלק מהחבות בהם סולקו, הינם חיובים שעל מר היימן לשלם? אי אפשר להבין את הלך מחשבתו של עו"ד רביד.

הדעת נותנת כי נראה כי לכתחילה, נטענת הטענה שהחשבונות נפתחו למראית עין, ולמרות שטענה זו נסתרה בעשרות מסמכים, ולא בוססה אופן של פירוט עובדתי כלשהו, על בסיס טענה, שהופרכה, ואשר אין לה לא ביסוס עובדתי ולא ביסוס משפטי, בונה עו"ד רביד את המשך טענותיו.

משנשמטה הטענה המרכזית, לנוכח מסמכים עליהם הוא חתום ואשר בהם הוא מודה במפורש בחוב, כפי שפורט לעיל, אין בעובדה שהתובע הגיע להסכם פשרה עם אדם שלישי, בתביעה שהוגשה על ידי צד שלישי כדי לסייע בטענותיו.

לא זו אף זו, כאמור לעיל, עו"ד רביד הגיש כתב הגנה, שצורף לבר"ל מטעמו, ואף הוגש כמש/17. עיון בכתב ההגנה, שהוגש ואשר מתייחס למערכת יחסיו עם מר היימן, יגלה שאין טענה ולו ברמז כי החשבונות על שם עו"ד רביד היו למעשה חשבונות למראית עין, ומי שחב בכספים הינו מר היימן,.נהפוך הוא, בכתב ההגנה נטען, כי עו"ד רביד ומר היימן שותפים עסקיים, שניהם בעלים במשותף של חברת פנסילבניה וחברות אחרות.

לאור כל האמור, הטענה נדחית.

הטענה לעניין מסמכים;

המדובר בעורך דין, שקיבל מסמכים, ולא מפרט מדוע המסמכים שהוא עותר לקבלתם, היינו מסמכי החשבון נחוצים לו, וזאת מעבר לכל אותם מסמכים שקיבל.

ביחס להסכם הפשרה עם מר היימן ו/או חברות בשליטתו, ניתנה החלטה מנומקת הנוגעת לזכות החיסיון של מר היימן, שהתובע אינו רשאי להפר אותה.

אי המצאת מסמכים הנוגעים לצדדי ג' אינם מהווים סיבה למתן רשות להתגונן.

לעניין הטענות הנוגעות לריבית, הרי הנתבע קיבל דפי חשבון ומסמכים אחרים שמהם יכול היה לו ביקש לעשות כן, להגיש חוות דעת הנוגעת לריבית, לו הייתה בפיו טענה כלשהי בעניין.



ערבותה של המבקשת;

במסגרת תביעה זו עלתה טענה מצד המבקשים בדבר אי חוקיותה ו/או נכונות הביטול של ערבותה של המבקשת.

המבקשים טענו, כי ערבות המבקשת היא כאקט פורמאלי בלבד, ובנוסף לערבות מצד היימן.

המבקשים טענו בנוסף, כי ערבותה של המבקשת אינה חוקית משום שלא נעשתה אצל המשיב, אלא ע"י כתב ערבות שהגיעה אליה בפקס מפאת קוצר הזמן.

המבקשים טענו בנוסף לזה, כי מכשלא הוסבר למבקשת את מהות הערבות אין אפשרות לחייבה, וכתוצאה מכך יש ליתן לה את האפשרות להתגונן.

בית המשפט מוצא, כי אין בטענה, כי הערבות אינה פורמאלית גרידא, דבר ולו חצי דבר.

הנתבעת העידה כך:

" ש. האם קראת את כתב הערבות לפני שחתמת?
ת. כן.
ש. בוודאי ששמת לב שדבריו של היימן לא כלולים בו?
ת. נכון.
ש. האם זו חתימתך?
ת. כן.
ש. עו"ד גרזי שאישר את חתימתך על כתב הערבות מאשר שם שאת הבנת את מהות הערבות לפני החתימה. האם הוא אומר דבר שאינו אמת?
ת. כפי שזכור לי עו"ד גרזי אמר לי שזה אקט פורמאלי בלבד."
( פרוטוקול הדיון מיום 18.10.09 עמוד
5, שו' 9-17)

טענה כי החתימה נעשתה כאקט פורמאלי אינה מהווה טענה הגנה.

הטענה הנוספת של הנתבעת הינה, כי התובע הפטיר ערב נוסף, את חברת אס.טי.אי., וכי בהפטרת הערב הנוסף, יש משום פגיעה בזכויותיה של הנתבעת כערבה בחשבון.

לנוכח הלכת הראסטל, בעניין 610/68, יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו, היינו שמשהופטרה הערבה הנוספת, חברת אס.טי. אי. הרי יש להפטיר את הערבה במקביל.

לפיכך, אני דוחה את הטענות של המבקשים, למעט את טענת הנתבעת מס' 2 בטענה כי מקום שהופטרה ערבה אחת, חברת אס.טי.אי. מערבותה לחובות בחשבונות, הרי יש בכך משום שינוי תנאי הערבות של הערבה, ולפיכך, הדבר מוביל פקיעת ערבות הנתבעת.

ביחס לטענה זו , ובטענה זו בלבד ניתנת רשות להתגונן.
תצהיר ישמש כתתב הגנה.
אני קובעת לקדם משפט ליום 6.7.2010 שעה 9:30.
מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.


ניתנה היום,
15/03/2010, כ"ט/אדר/תש"ע בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 58043/08 ראובן רביד, אילנה רביד נ' בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראש (פורסם ב-ֽ 15/03/2010)