פסקי דין על תומר נגר

3188/02 פ     11/12/2003




פ 3188/02 מדינת ישראל נ' תומר נגר




56
בתי המשפט

פ 003188/02
בית משפט השלום נתניה
11/12/2003
תאריך:
כב' השופטת גלית ציגלר

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
גב' וידן

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
תומר נגר
הנאשם
גב' מיטל יצחקי

ע"י ב"כ עוה"ד
הכרעת דין

כתב האישום:

1. ביום 9.9.02 נפרצו משרדי מערכת העיתון "חדשות נתניה", ונגנבה מהם כספת ובה המחאות רבות, כסף מזומן, ובולי דואר.
בכתב האישום נטען כי את הפריצה ביצע הנאשם, יחד עם שניים אחרים - גילי ימין וניסים הרוש - שהגיעו ברכבו של האחרון, ובעזרתו לקחו את הכספת מהמקום.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של התפרצות לבית עסק וגניבה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין.
2. במועד ההקראה הכחיש הנאשם את הנטען בכתב האישום באופן גורף,
והתיק נקבע להבאת ראיות.

ראיות התביעה:
3. מנהל העיתון חדשות נתניה, מר ליאון סבג, העיד כי הכספת שנגנבה היתה
מונחת על מדף בתוך הארון בחדר הנהלת החשבונות, כשהיא אינה מחוברת לקיר, ובתוכה היה כסף מזומן ושיקים בסך של כמליון ₪ (ת/12).
העד סיפר כי המשרדים נסגרו ביום 9.9.02 סמוך לשעה 17:00, ולמחרת בבוקר התגלתה הפריצה. לדבריו אין מדובר בפריצה אלימה, משום שהכניסה למשרד היתה ככל הנראה בעזרת מפתח, אך הוא לא ניסה לחקור את הנושא לעומק.
העד מסר גם, כי מספר שבועות לאחר מכן הודיעה לו המשטרה כי הכספת נמצאה, הוא זיהה אותה ככספת הגנובה, אך בשל מצבה וההרס שנגרם לה, ויתר עליה.

4. את תעלומת הפריצה והגניבה לא הצליחה המשטרה לפתור משך תקופה ארוכה, אלא בעזרת מידע מודיעיני, שהצביע על גילי ימין, כעל מי שהיה מעורב באירוע (עמוד 9).
המשטרה עצרה וחקרה אותו, והוא הודה בביצוע המעשה, והפליל את הנאשם ואת ניסים הרוש כמי שהשתתפו בפריצה ובגניבה יחד איתו (ראה ההודעות שנגבו ממנו במשטרה ת/13 ו-ת/14).
העד לא רק הודה במעשה, אלא גם שחזר את האירוע ותיאר את מהלכו, והוביל את החוקרים רותם גיל ואפרים אהרוני למקום, הצביע
על הבנין, על מקום חניית הרכב, ועל דלת חדר הנהלת החשבונות ממנו הוצאה הכספת (ת/6).
5. מכאן, שהעד העיקרי כנגד הנאשם הוא גילי ימין, אשר גם כנגדו הוגש כתב אישום בגין אותה התפרצות, ובמסגרת הסדר טיעון הוא נשפט ודינו נגזר ביום 21.7.03 (ת"פ 3189/02- ת/17), כשהנאשם בתיק זה נאלץ להמתין עד לסיום ההליך בעניינו של ימין, ועד להתייצבותו של האחרון בבית המשפט לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה (וראה עמודים 15-22 לפרוטוקול).
6. מיד כשהתייצב גילי ימין בבית המשפט, הוא הודיע כי אין בכוונתו לשתף פעולה עם החקירה וכי הוא אינו מעוניין להעיד, ומיד בפתיחת דבריו טען כי על ההודעות שלו חתמו השוטרים והחוקר "רשם מה שבא לו", כשהוא אף הכחיש את השחזור שערך. אלא שכשנשאל העד אם הוא רוצה לראות את מהלך החקירה כפי שהוקלט בוידאו, חזר בו מדבריו הראשונים ואמר במעין השלמה: " מה אתם רוצים שאני יגיד. אני מנסה להגיד את האמת. אני אומר את האמת. מה שמסרתי במשטרה זה אמת", ובתשובה לשאלה האם הוא מפחד השיב שכן, וסיפר שניגשו אליו אנשים שונים בעיר והתייחסו אליו כאל מלשין, אם כי הכחיש שהותקף על רקע זה (בעמודים 22 א'-23 לפרוטוקול).
בחקירה הנגדית שב העד וסירב להשיב לשאלות שנשאל ע"י באת כוחו של הנאשם, או לשתף עימה פעולה, ורק כשהוצגה בפני
ו קלטת הוידאו אישר כי הוא זה שמופיע בה ותו לא.
בהסכמת הצדדים הוגשו לבית המשפט קלטות וידאו ואודיו (ת/4) שהוקלטו בעת החקירה, וכן הודעותיו של העד במשטרה (ת/13 ו-ת/14).
ב"כ התביעה ביקשה כי בית המשפט יקבל את דברי העד במשטרה כמהימנים, בשעה שניתן למצוא בהם חיזוקים רבים לעדות, בעוד שב"כ הנאשם טענה כי מדובר בפשע מתוחכם שברור שהעד נטל בו חלק, אך עדותו היא עדות יחידה של עד שותק, שלא עמד בחקירה נגדית, ובשעה שסירב לערוך עימות עם הנאשם ובמעט הדברים שכן הסכים לומר התגלו סתירות (כגון: מה הקשר המשפחתי בינו לבין עורך הדין שליווה אותו למתן העדות, הפציעה שנגרמה לו במשחק כדורגל וכו'), הרי שאין כל אפשרות לסמוך על הדברים ולהרשיע לפיהם.
7. כאמור, עדותו של גילי ימין היא העדות היחידה והעיקרית המסבכת את הנאשם במעורבות בעבירה, כשהוא סירב להחקר על הדברים בבית המשפט.
משמעות שתיקתו של העד היא כי הוא אינו מוכן לומר דבר או ליצור בסיס להשוואה בין הגירסאות שמסר , באופן שניתן לומר שזכות החקירה כאילו מוצתה, ולפיכך אין מניעה לקבל את אמירתו מחוץ לבית המשפט, בכפוף ליתר התנאים הנדרשים בסעיף 10 א' (ראה בענין זה בדנ"פ 4390/91 מדינת ישראל
נ' חג' יחיא, פד"י מ"ז (3), 661 סעיפים 10 ו-11 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר).
ובמקרה זה אין מדובר רק בעד שותק, אלא גם במי שהיה שותף לביצוע העבירה, כשסעיף 54 א' לפקודת הראיות קובע כי עדות כזו טעונה "דבר לחיזוקה", כלומר תוספת ראיה מאמתת שדי בכוחה ל"חזק" את אמינות העדות, ואין צורך באימות ממש. התוספת יכולה להמצא גם בדברי העד עצמו, כגון סימנים פיזיים, אישור פרטים בעדות גם אם אינם קושרים נאשם לעבירה וכיוצ"ב (וראה בספרו של י. קדמי "על הראיות" בעמודים 254-255, 302-303).
בנסיבות אלו חובה על בית המשפט לבחון את תוכן ההודעות, האם ניתן להסתמך עליהן והאם ניתן למצוא בהן גם את ה"דבר לחיזוק" הנדרש בחוק, ולטעמי אכן מתמלאות הדרישות הללו, כפי שיוסבר להלן. 60221
8. בהודעותיו במשטרה ובחקירה המוקלטת שנערכה עימו, חזר גילי ימין על
אותם פרטים ועל אותו תיאור של אירוע, כשלדבריו הוא נסע ברכבו של ניסים הרוש יחד עם הנאשם למשרדי העיתון, בלא שידע מהי מטרת הנסיעה.
כשהגיעו למקום ירדו הוא והנאשם מהרכב, ונכנסו פנימה דרך הדלת, שלדבריו לא היתה נעולה, הם עלו לקומה מעל, הנאשם נכנס לבדו לחדר ויצא ממנו עם כספת לבנה גדולה, וביקש את עזרת העד בנשיאת הכספת עד לרכב, משום שהיא היתה כבדה. לאחר מכן הסיעו אותו הרוש והנאשם לסנוקר והם המשיכו הלאה, כשיום למחרת קיבל העד 2000 ₪ ונאמר לו כי זה חלקו.
צפיה בקלטת הוידאו שצולמה בזמן מתן העדות (ביום 20.11.02), מראה את גילי ימין כשהוא במצב נינוח יחסית ומוסר את גירסתו באופן ספונטני. במהלך החקירה הוא הביע הסכמה להבדק בכל דרך שתבקש המשטרה בכדי לאמת את גרסתו, אם ע"י בדיקת פוליגרף - שלדבריו אין אפשרות שיכשל בה - אם ע"י בדיקת טביעות אצבע, או כל בדיקה אחרת שהיא שיתבקש, למעט עריכת עימות בינו לבין הנאשם, כשהוא הסביר זאת בחוסר רצונו להחשב כמלשין ובחוסר הנעימות לשבת מול הנאשם ולהטיח בו את האשמות, וכל נסיונות החוקר לשכנעו לערוך את העימות עלו בתוהו (ת/5), ולכך אתייחס עוד בהמשך.
9. דבריו של העד בחקירה במשטרה, כמו גם הפרטים שמסר בדו"ח ההובלה וההצבעה שנערכו עימו, אומתו ע"י העד ליאון סבג, שאישר כי דלת הכניסה למערכת היא דלת מסוג פלדלת בצבע חום, כי הכספת היתה ממוקמת בחדר הנהלת החשבונות, כי צבעה של הכספת היה לבן - עובדות שלא היו חלק מחומר החקירה, אלא לאחר שגילי ימין סיפר על כך מיוזמתו (ת/8) - וכי בשל כובדה של הכספת אדם אחד יתקשה לשאתה בעצמו אלא אם הוא "בריון" כהגדרת העד (בעמוד 11).
גם הסכום שקיבל גילי ימין תמורת "חלקו" בהתפרצות בסך 2000 ₪, הוא הסכום במזומן שהיה בתוך הכספת, וכל אחד מהפרטים הללו בפני
עצמו יכול לשמש כתמיכה ו"כדבר לחיזוק" לגירסתו של העד, באופן המאמת פרטים שונים שמסר בהודעותיו במשטרה.
זאת ועוד, לגילי ימין לא הובטחה טובת הנאה תמורת עדותו והפללת אחרים כשותפים במעשה, והוא הועמד לדין בעבירה זהה ובעבירה נוספת של קבלת נכס שהושג בפשע, ונדון למאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי כספי גבוה יחסית שעליו לשלם, ובהודאה זו ובקבלת העונש יש משום תמיכה נוספת לדבריו (ת/17).
למרות כל אלו העדיף גילי ימין שלא לחזור על הדברים בבית המשפט, ועל פי התרשמותי נבע הדבר מחששו של העד מפני הנאשם, ומהקושי הרב להתמודד עם יחס החברה הקרובה המכירה את שניהם, לעובדה שהוא "מלשין" על מי שהיה חברו. על הקושי ניתן ללמוד כבר מצפיה בחקירה המוקלטת, בעת שהועלתה בפני
ו האפשרות לעימות והוא דחה אותה מכל וכל, אף שהסכים לכל צורת בדיקה אחרת, וניכר היה שאינו רוצה למצוא עצמו מתעמת עם הנאשם בקשר לאותו אירוע.
חששו של גילי ימין מפני הנאשם בא לביטוי גם בדיון בצו ההבאה, כשהוא הודיע שאינו מתכוון להעיד (בעמוד 21), וכך גם עשה בפועל ביום הדיון, כשסירב להשיב על השאלות שנשאל, וכשהתבקש להתייחס לחששותיו מפני הנאשם השיב: " כן פוחד. לא חשוב." (בעמוד 22א') וכן: "לא מדבר אם תומר איים עלי או הפחיד אותי" (בעמוד 24), והוא אף הכחיש שתקיפה שהותקף וקרע שנגרם לו בעור התוף קשורים לעדותו כנגד הנאשם (בעמוד
23): "לא קשור לתומר" (בעמוד 24), הגם שאביו, שהעיד מטעם ההגנה, סיפר על איומים המופנים כלפי בנו על רקע "ההלשנה" ועל כך שהוא אכן הותקף בשל כך (ת/18, ועמודים 37-38).
ניכר היה שגם האב וגם הבן מעדיפים שכל הענין יהיה מאחוריהם, וברור היה שאילו הבחירה היתה בידיו לא היה גילי ימין מתייצב לעדות או פוגש בנאשם, והליווי הצמוד של עו"ד ימין לאורך כל החקירה, שנועד לתמוך בנאשם כפי שהסביר (בעמוד 27), אך מחזק את הרושם של אותם חששות.
יחד עם זאת, ידע העד לומר באופן ברור וללא היסוס כי הדברים שמסר במשטרה הם אמת. הוא לא חזר בו מההודעות אלא בחר בשתיקה, ועל פי התרשמותי שתיקה זו לא באה אלא מתוך פחד וחשש לחזור על הדברים שוב באופן גלוי באוזני הנאשם, ולא מתוך סתירה לעדותו הקודמת.
10. יצויין, כי במהלך השחזור ובעת שגילי ימין הצביע על דלת חדר הנהלת החשבונות כדלת החדר ממנה נלקחה הכספת, הראה העד סבג כי הכספת היתה מוסתרת מאחורי תריס (ת/9), אם כי בעדותו סיפר כי בעת השחזור היה זה גילי ימין שהראה את המיקום של הכספת בתוך הארון (בעמוד 12) וכך העיד גם החוקר רותם גיל (עמוד 6).
אלא שעובדה זו אינה עולה מדו"ח ההובלה וההצבעה, או מההודעות במשטרה של גילי ימין, וגם לא מהמזכר שרשם החוקר (ת/8), ולפיו מי שהצביע על מיקום הכספת בארון היה רק העד סבג, וסביר יותר להניח שאילו גילי ימין היה זה שהראה את המיקום המדוייק בארון, היה לכך ביטוי מפורש באיזה מהדוחות המשטרתיים, ויש לזכור שהתיעוד נעשה בזמן אמת ובסמוך לביצוע ההובלה, ומשהדבר לא מאוזכר בדוחות קיים ספק בעיני בנוגע לידיעתו של גילי ימין על מיקומה של הכספת בתוך הארון, בשעה שהוא הכחיש שנכנס לחדר. לטעמי היה מקום לחדד נקודה זו ולהבהירה טוב יותר, למרות שהעד סבג הסביר כי ניתן לראות את מיקומה של הכספת גם בזוית מסויימת מחוץ לחדר (בעמוד 13).

11. לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות הסובבות את עדותו של גילי ימין, ובכללן ההתרשמות מסיבת שתיקתו והחשש שניכר מפני הנאשם, העובדה ששיתף פעולה עם המשטרה, ידע לחזור על הפרטים בצורה דומה ואף הוסיף פרטים- שאומתו ע"י עד חיצוני ואשר לא היו בידי המשטרה, כשהצפיה בקלטת מתעדת את מסירת העדות באופן שוטף וקולח ואת האמירות הספוטניות שיש בהן חיזוק נוסף.
גם נכונותו של העד לכל בדיקה שתדרש ממנו כדי להוכיח את גירסתו, והעובדה שקשר באופן ישיר ודווקני את הנאשם לביצוע העבירה, בלא שיש בין השניים כל סכסוך או רקע למעשה שכזה, אף הם מהווים נדבך נוסף באמינות שיש לייחס לו, וכשמוסיפים לכל אלו את הודאתו בבית המשפט ואת העונש שקיבל, כמו גם את דבריו בבית המשפט שכל מה שמסר במשטרה זו אמת, הרי שהמסקנה היא שהעד דובר אמת וכי הודעותיו במשטרה משקפות את הידוע לו אודות הפריצה וגניבת הכספת, ואני מאמינה לגירסתו כפי סיפר בהודעותיו.

ראיות ההגנה

12. הנאשם כאמור הכחיש מכל וכל את מעשה העבירה המיוחס לו, וטען כי גילי ימין מעליל עליו עלילות שוא, ואף העז לבוא לביתו ולאיים עליו במילים כגון "מלשין" "ובן זונה", כפי שהוא מאיים אחרים המקורבים לו, ולמרות כל זאת בחר הנאשם שלא להתלונן עליו במשטרה.

לדברי הנאשם הוא וגילי היו חברים, וגילי בחר להעליל דוקא עליו משום שהנאשם אינו עבריין בדומה לאחרים: "הוא יודע שאני לא גנגסטר, פושע או עבריין... אמר לעצמו יגיד שזה תומר, מה הוא כבר יכול לעשות..." (בעמוד 33).
הנאשם גם טען כי העד מעורער בנפשו ומשתמש בסמים, וכי אם ננקטו צעדי אלימות כלפי מישהו, הרי שהיה זה גילי ימין שנקט בהם, הוא זה שהלשין והוא זה שהפיל את אותו.
הסברו של העד להפללה ע"י גילי ימין הוא משונה ותמוה עד מאד, שכן הנאשם הודה שאין בינו לבין העד שום סכסוך שיכול להוות רקע להפללה שכזו, ולא התברר לי מדוע מכל האנשים שהעד ימין מכיר, הוא יבחר לנקוב דוקא בשמו של תומר, יסבך אותו באירוע של התפרצות וגניבה, יהיה מוכן להבדק על כך בפוליגרף ולא יחזור בו מגירסתו גם בבית המשפט, וכל זאת רק משום שהנאשם אינו עבריין שיכול להתנקם בו. הסבר קלוש עד מאד.
13. בזמן חקירתו במשטרה טען הנאשם כי ביום האירוע עבד כמאבטח, אלא שבירור עם המעסיק העלה שלא כך הדבר (ת/11 ו- ת/12), וגם אם ניתן להבין שהנאשם אינו זוכר במדוייק את ימי עבודתו נוכח הזמן שחלף - כחודשיים וחצי מאז אירעה ההתפרצות ועד לחקירה, הרי שלגבי המזכר שכתב השוטר אפרים אהרוני ולפיו הנאשם ביקש לחשוב על הדברים עד הבוקר בגלל שמדובר "בתיק של בית סוהר" (ת/16), קשה לקבל את גירסתו כי הדבר נעשה תחת לחץ ו"טרטור" שהופעלו עליו עת הוצא מהמעצר 4 פעמים, כשהשוטר אינו זוכר זאת ולא הוצג כרטיס החבוש היכול להעיד כי כך היה.
לנאשם אין הסבר מדוע גם העד וגם השוטר משקרים ומנסים להפלילו, והוא טען באופן ברור כי מי שביצע את העבירה היה העד עצמו, ואם כך או שעדותו של גילי ימין אמינה גם עליו והגיונית בעיניו (למרות שהוא מעורער בנפשו וצורך סמים), או שהוא יודע בדיוק איך נפרצה מערכת העיתון וכיצד נגנבה משם הכספת.
גירסתו של הנאשם אינה סבירה ואינה הגיונית, אין הוא יודע לומר מה היו מעשיו ביום האירוע, הוא מודה בקשר עם גילי ימין ובחוסר מניע של האחרון להפליל אותו, ויחד עם זאת טוען כי הוא משתמש בסמים ומעורער בנפשו, והדברים אינם מתיישבים זה עם זה, ובמיוחד כך כשחברתו של הנאשם לריסה אליאגוייב העידה, כי השניים היו חברים ותומר כיבד את הנאשם ואהב אותו עד כדי כך שלא האמין שהוא ילך עד הסוף, כפי שקרה בפועל.
גם התנהגותו של הנאשם, כעסו וקוצר רוחו בעת שנשאל שאלות שהיו בלתי נוחות לו, הוסיפו לחוסר מהימנותו.
יתירה מכך, הנאשם עמד על דעתו כי העד הגיע לביתו ואיים עליו, כשעל האירוע הזה העידו גם אביו של הנאשם, מרדכי נגר (שעדותו חסרת משקל כמעט לחלוטין, משום שהוא בעצם לא ראה דבר, וכל דבריו הם בגדר עדות שמועה), וחברתו של הנאשם לריסה, שחזרה גם היא על דבר הביקור של העד בבית הנאשם.
מבלי להכנס לשאלה האם צעקות כגון "מלשין" הן בגדר איום, כשגם חברתו של הנאשם התייחסה אליהן כאל "חוסר תרבות" בלבד (בעמוד 41), יש בטענה חוסר הגיון, שכן איזו סיבה יש לעד לאיים על הנאשם, או על מי שמקורב לו לאחר שכבר הפליל אותו, ולא הצלחתי להבין איזו מטרה נועד "האיום" הזה להשיג.
לאור כל זאת אני מגיעה למסקנה כי לא ניתן לקבל את עדותו של הנאשם בהיותה בלתי אמינה, ובשעה שלא היה בידו לתת הסברים לשאלות שנשאל, ואינני יכולה לסמוך על דבריו כמשקפים את האמת.

14. לאור כל האמור לעיל, ומשעלי לקבוע איזו מהגירסאות אמינה ומבוססת יותר, אין לי ספק כי גילי ימין העיד על מה שראה, ידע ונטל בו חלק, כפי שהעיד על חלקו של הנאשם בעבירה, ואני מקבלת את דבריו כפי שנמסרו במשטרה, וקובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ואני מרשיעה אותו בגינה.

ניתנה היום ט"ז בכסלו, תשס"ד (11 בדצמבר 2003) במעמד הצדדים

גלית ציגלר
, שופטת

גילה חן








פ בית משפט שלום 3188/02 מדינת ישראל נ' תומר נגר (פורסם ב-ֽ 11/12/2003)