פסקי דין על נאוה ו-דב נרדי | פסקי דין על איילין ו-דורון שטיינברג

163/03 תיק     02/02/2004




תיק 163/03 נאוה ו-דב נרדי נ' איילין ו-דורון שטיינברג




תיק מס': 163/03
בפני
כב' המפקח פ. לוי
בענין: נאוה ו-דב נרדי

רחוב שאר ישוב 2/3, ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד י. גזיב

רחוב המעלות 10, ירושלים. ה ת ו ב ע י ם
נ ג ד
איילין ו-דורון שטיינברג

רחוב אבן שמואל 22/1, ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד י. גרייבסקי

רחוב המעלות 6, ירושלים.
ה נ ת ב ע י ם

פ ס ק - ד י ן
ענינה של תובענה זו הוא סכסוך שכנים בגין מזגן.

כתב התביעה

בכתב התביעה שהגישו התובעים ביום 10.7.03 הם קובלים על כך שהנתבעים - שכניהם בבית המשותף הנמצא ברחוב אבן שמואל 22, ירושלים - התקינו מדחס של מזגן (להלן - המזגן) על קיר חיצוני של הבית הנ"ל, והם תובעים להסירו מהנימוקים דלהלן:

* התקנת המזגן נעשתה שלא בתיאום עימם וללא קבלת הסכמתם;

* עפ"י הוראות הסכם הרכישה של הדירה, מנוע הקונה להתקין מזגן במקום שלא אושר ע"י המוכר;

* קיימת פגיעה בקיר החיצוני הגורמת לכיעור;

* מיקום המזגן משיק למפלס דירת התובעים ונמצא בסמוך לגינתם, והם עלולים לסבול ממטרד בעת הפעלתו;

* המזגן הותקן על קיר מערבי דבר העלול לגרום לרטיבות בדירת התובעים;

* קיים מקום חלופי, על הריצוף בגינת הנתבעים, שבו ניתן להציב את המזגן.

בשל כל האמור לעיל, מבקשים התובעים צו שיחייב את הנתבעים לסלק את המזגן ממקומו ולהשיב את המצב בקיר החיצוני לקדמותו. 60221

כתב ההגנה

הנתבעים מודים שהם התקינו את המזגן, מושא התובענה, אך טוענים כי מדובר בתביעת סרק, טורדנית וקנטרית שיש לסלקה על הסף, מהנימוקים דלהלן:

* הם התקינו את המזגן על קירות הגובלים בדירתם בלבד, ובשטח הגובל בגינה שהיא רכוש יחודי וצמוד לדירתם בלבד, ולפי המלצת אנשי מקצוע;

* שאר הדיירים בבית המשותף התקינו אף הם מזגנים בדירותיהם;

* גם בבתים סמוכים אחרים מותקנים מזגנים במקומות שונים ו/או דומים;

* מדובר בשימוש רגיל וסביר במקרקעין;

* ההוראות בהסכם הרכישה אינן מחייבות אותם, שכן הם רכשו את דירתם מ"יד שניה" ולא מהמוכר, והם לא חתומים על שום הסכם עם המוכר;

* אין שום כיעור בהתקנת המזגן;

* המזגן נמצא רחוק מחדרי התובעים;

* הם קיבלו את הסכמת שאר בעלי הדירות בבית להתקנת המזגן, למעט זו של התובעים.

ההליך המשפטי

ביום 12.11.03 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, שבמהלכו העלו התובעים נגד המזגן הנ"ל טענות נוספות:

* הקיר שעליו מותקן המזגן הוא חלק מרכושם של התובעים ומוצמד לדירתם;

* הם סובלים מהרעש הנגרם מהמזגן;

* קיים חשש לירידת ערך דירתם כתוצאה מהתקנת המזגן.

מאידך גיסא, הביעו הנתבעים באותו מעמד נכונות להנמיך את המזגן ממקומו, אם יתברר שהוא הותקן במקום הגובל עם דירת התובעים.

בסיום הדיון הצעתי לצדדים למצוא פתרון מוסכם לקביעת המיקום הרצוי של המזגן, שיהיה מקובל על שני הצדדים, על מנת למנוע התדיינות מיותרת.

למרבה הצער, לא עלה בידי הצדדים להגיע לפתרון מוסכם, כפי שהוברר בדיון שהתקיים ביום 11.12.03, ובשל כך היה צורך לערוך ביקור במקום ביום 1.1.04.

בדיון נוסף שהתקיים ביום 29.1.04, ומשלא נמצא שום מוצא לפתרון הסכסוך שלא באמצעות הכרעה משפטית, הסכימו הצדדים שינתן

פסק דין
בתובענה על יסוד כל החומר המצוי בתיק, וזאת ללא צורך בהליכים נוספים.

ההכרעה

לאחר עיון בכל החומר המצוי בתיק, ולאחר ששקלתי את כל הטענות ואת כל הנסיבות, שוכנעתי כי דינה של התביעה להידחות, ואלו הם נימוקי ו/או טעמי:

1. הסטטוס של הקיר עליו מותקן המזגן

דירות הצדדים נמצאות בבית הרשום בפנקס הבתים המשותפים והידוע כגוש 30714 חלקה 15, ונמצא ברחוב אבן שמואל 22, ירושלים (וכן ידוע גם כרחוב שאר ישוב 2, ירושלים).

בבית המשותף הנ"ל יש 2 מבנים,ובכל מבנה 4 דירות, ובסה"כ 8 דירות, כאשר דירות בעלי הדין נמצאות באותו מבנה, דירת הנתבעים בקומת הקרקע ומעליה, במפלס מדורג, דירת התובעים.

לבית רשום תקנון מוסכם.

דא עקא, למרות חילוקי הדעות שהתגלעו בין הצדדים בקשר לשאלת מעמדו של הקיר עליו מותקן המזגן, האם הוא ו/או חלקו רכוש פרטי של מי מהצדדים, או שמא הוא רכוש משותף, לא טרחו הצדדים להביא שום ראיה חותכת בענין זה ממסמכי הרישום של הבית המשותף.

לטענת התובעים, לא היתה להם גישה לתקנון המוסכם של הבית בגלל העיצומים שננקטו באותה תקופה, אך סבורני שניתן היה להתגבר על מכשול זה לו היתה מוגשת, ע"י מי מהצדדים, בקשה להביא את תיק הבית המשותף כמוצג משפטי לצורך התובענה, אך הדבר לא נעשה.

מכל מקום, בהעדר ראיה שאותו קיר ו/או חלקו הוא רכוש פרטי המוצמד לדירה מסויימת, אני קובע כי אותו קיר הוא רכוש משותף של הבית, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, הקובע כי:

"רכוש משותף" - כל חלקי הבית המשותף חוץ מהקירות הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים ...".

עוד יש לציין כי, להבדיל מהגינות הפרטיות של כל אחת מדירות הצדדים, שכפי הנראה הן מוצמדות לדירותיהם, הקיר האמור אינו יכול, בשום פנים ואופן, להיות רכוש פרטי של מאן דהוא, שכן זהו קיר שמבחינה עובדתית משותף לשתי הדירות.

לכן, גם אם במקרים מסויימים ניתן להצמיד קיר שכזה בצמידות משותפת לשתי הדירות של הצדדים הנוגעים בדבר, הרי בוודאי לא ניתן להצמידו בשלמות ו/או בחלקו לדירה פלונית.

לפיכך, ברכוש משותף שכזה זכאי כל בעל דירה בבית המשותף הנדון - ולחילופין, לכל הפחות שני הצדדים לתובענה זו - לעשות כל שימוש רגיל וסביר בכל סמ"ר שבו, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 27 לחוק המקרקעין:

"מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסויים בהם".

2. הוראות הסכם הרכישה

בהסכם הרכישה שבין המוכר (חב' רסקו) לבין התובעים מיום 31.12.81 קיימת הוראה בהאי לישנא:

"בשום מקרה לא יהיה הקונה רשאי להתקין מיזוג אוויר בנכס שלא במקום שיאושר לכך ע"י רסקו. רסקו רשאית לכלול הוראה בענין זה בתקנון הבית ו/או בשטר החכירה".

התובעים מסתמכים, בין היתר, על הוראה זו המצויה בסעיף 11 סיפא להסכם הרכישה כדי לתמוך בתביעתם להסרת המזגן.

אני סבור כי אין לטענה זו על מה לסמוך, מהטעמים הבאים:

* הוראות ההסכם הנ"ל קיימות ושרירות רק ביחסים שבין המוכר לבין הקונה, כאשר הקונה במקרה דנן הם התובעים.

דא עקא, הנתבעים לא היו צד להסכם זה, הם גם אינם חתומים על הסכם דומה עם רסקו, שכן עפ"י טענתם - שלא הוכחשה - הם רכשו את דירתם מ"יד שניה" ולא מרסקו.

* הוראות ההסכם הנ"ל תופסות ומחייבות כל עוד לא נרשם הבית בפנקס הבתים המשותפים ו/או בפנקסי המקרקעין. כך גם עולה מסעיף 12.4 להסכם הרכישה:

"הוראות סעיף זה מחייבות את הקונה כלפי רסקו עד לרישום הזכויות בנכס בשמו בספרי המקרקעין".

לפיכך, לאחר רישום הבית כאמור, חלות עליו הוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, ולא הוראות עפ"י דיני החוזים.
* כפי שצויין לעיל, לא הובאה בפני
ע"י הצדדים ראיה כלשהי לכך אם קיימת איזו שהיא הוראה ו/או מגבלה בתקנון המוסכם של הבית ו/או בשטר החכירה של הצדדים בקשר למזגן, ובהעדר ראיה פוזיטיבית כזו חלים כללי הפרשנות המקובלים על פיהם אין להסיק קיומם של סייגים ו/או תנאים מגבילים ממסמך בכתב במקום שבו הם לא מצויינים במפורש.

3. הצורך לקבל הסכמה תחילה להתקנת המזגן

התובעים מתבססים על האמור בסעיף 2 (א) לתקנון המצוי (שהוראותיו הכלליות חלות על הבית המשותף הנדון, למרות קיומו של תקנון מוסכם):

"בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה, 'פגיעה ברכוש המשותף' - לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבניה".

דא עקא, עפ"י ההלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון לפני יותר מ-30 שנה:

"לא כל שימוש ברכוש המשותף מותנה בקיומה של החלטה של האסיפה הכללית המתירה אותו. נראה לי, כי המבחן הנכון הוא זה: כל שימוש מותר גם בלי החלטה של האסיפה הכללית, ובלבד שהוא רגיל וסביר לפי תנאי המקום והזמן ואינו מונע שימוש דומה מאחרים" [ע"א 549/73 וינטרס נ. זמורה, פ"ד כח' (1) 645, 648].

במקרה הנדון, התקנת מזגן בדירה בבית משותף היא דבר מקובל, שגרתי ונפוץ, רגיל וסביר, לפי תנאי המקום והזמן, ובוודאי שאינו מונע שימוש דומה משאר בעלי הדירות.

די לציין כי עפ"י החומר המצוי בתיק ל-7 בעלי דירות בבית המשותף הנדון מתוך 8, יש מזגנים בדירותיהם.

לכן, בנסיבות הענין לא היו זקוקים הנתבעים לקבל תחילה הסכמה כלשהי מאת האסיפה הכללית של בעלי הדירות ו/או מאת התובעים לשם התקנתו של המזגן על הקיר החיצוני של הבית, שהוא רכוש משותף.

בשולי סעיף זה יש לציין כי הנתבעים לא המציאו שום ראיה לכך שהם אכן קיבלו את הסכמתם של כל שאר בעלי הדירות, למעט זו של התובעים, להתקנתו של המזגן במקומו הנוכחי, כנטען על ידיהם.

אך, בהתאם להנמקה שפורטה לעיל, ממילא הם לא נזקקו להסכמה זו.

4. נזקים בגין התקנת המזגן

לטענת התובעים, התקנת המזגן במקומו הנ"ל גורמת ו/או עלולה לגרום להם נזקים שונים:

(1) פוגעת בחזותו החיצונית של הבית ומכערת אותו;
(2) גורמת להם מטרד שכן הוא מותקן בסמוך לדירתם;
(3) עלולה לגרום לרטיבות בדירתם;
(4) עלולה לגרום לירידת ערך דירתם.

אני דוחה טענות ו/או נימוקים אלה של התובעים, שכן:

א. המזגן המותקן על הקיר החיצוני הנ"ל, בדומה למזגנים רבים אחרים המותקנים על קירות חיצוניים בבתים משותפים, ואין הוא יותר מכוער ו/או יותר נאה מהם.

מטבע הדברים, כל שינוי בקיר חיצוני ע"י הצבת מתקן כלשהו עליו, יש בכך משום פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה של הקיר, אבל נימוק זה טוב גם לגבי הצבת מזגן בכל מקום אחר בבית המשותף ו/או על הרכוש המשותף, גם אם הוא יותקן על הגג ו/או על הקרקע ו/או על קיר צדדי וכיו"ב.

לכן, אמת המידה הנכונה כדי לקבוע אם יש כיעור של החזות החיצונית של הבית ע"י הצבת המזגן, היא אם עפ"י הסטנדרטים הנהוגים והמקובלים בימינו ובמקומותינו הצבת המזגן על קיר חיצוני היא פעולה רגילה וסבירה, אם לאו.

במקרה דנן, אין לי ספק כי אין במזגן הנ"ל משום סטיה כלשהי מאותם סטנדרטים רגילים ומקובלים.

ב. אם נגרם ו/או עלול להיגרם לתובעים רעש מהמזגן הנדון, הרי עילת תביעה שכזו אינה מצויה בסמכותו המפקח אלא בסמכותו של בית משפט השלום.

הלכה פסוקה היא כי עילת מטרד היחיד - שמעוגנת בדיני נזיקין - מצויה בסמכות בית משפט השלום ולא של המפקח:

"אולם מלבד זאת טוענים המערערים כי מעשי המשיבים גורמים או עתידים לגרום להם מטרד ע"י רעש ... שלילת אוויר ואור וכד' - עילה שהיא בסמכותו היחודית של בית משפט השלום ועל כל פנים אינה בסמכות הפקיד המוסמך ..." [כב' השופט זילברג ב-ע"א 458/69 שליט נ. גולדברג, פ"ד כד' (1) 231, 235].

בהמשך אותו

פסק דין
קובע כב' השופט לנדוי:

"נראית לי דעת הרוב בבית המשפט המחוזי שפרשת התביעה, כפי שנוסחה ע"י המשיבים, מכילה טענה של עילת מטרד פרטית העומדת בפני
עצמה, בנפרד מן העילות המבוססות על הוראות חוק בתים משותפים [נוסח משולב], תשכ"א - 1961, אם כי גם אלה וגם אלה מבוססות על אותן טענות עובדתיות. אך גם בלאו הכי, אין לראות את עילת המטרד כנלווית או כטפלה לעילות עפ"י חוק הבתים המשותפים, ולו רק מפני זה, שבכלל אין למשיבים עילות לפי החוק, שאליהן היתה עילת המטרד יכולה להתלוות" [שם, עמ' 237].

ג. באשר לנזקי רטיבות העלולים להיגרם לדירת התובעים, לא הובאה על ידם שום ראיה בענין זה, והטענה נשארה עומדת בחלל ריק.

למותר לציין, כי אם חו"ח תחדור רטיבות לדירת התובעים, ויוכח שמקורה וסיבותיה בחורים בקיר שנעשו בשל התקנת המזגן, תיפול - מטבע הדברים - החובה ו/או האחריות בענין זה על שכמם של הנתבעים בלבד.

ד. באשר לטענה בדבר ירידת ערך דירתם של התובעים כתוצאה מהתקנת המזגן, אף טענה זו עומדת על כרעי תרנגולת, ולא הובאה שום ראיה ע"י התובעים לביסוסה.

גם כאן למותר לציין, כי אם נכונה טענה זו, הרי בכל התקנת מזגן בבית משותף תיגרם, לכאורה, ירידת ערך לדירה ואין לדבר גבול ו/או סוף, מה גם שלא הובא שום ביסוס עובדתי לטענה שכזו.

5. קיומם של מקומות חלופיים להצבת המזגן

טוענים התובעים שהנתבעים יכולים להציב את המזגן הנ"ל בתחום הגינה הפרטית שלהם, המוצמדת לדירתם, בחלקה החיצוני הרחוק מקירות הבית, ובכך יפתר הסכסוך.

לא שוכנעתי מנימוק זה של התובעים.

נכון הוא שקיימים מספר מקומות חלופיים ו/או אפשריים להצבת המזגן הנ"ל, מושא התובענה: על הגג, על הקרקע שליד הקיר, על הקרקע בחלק הקיצוני שלה הרחוק מקירות הבית, על קיר אחר, ועוד כהנה וכהנה מקומות.

בביקור שערכתי במקום סקרתי גם את הבתים הסמוכים בסביבת הבית, מושא התובענה, ומצאתי כי מותקנים בהם מזגנים בכל מיני מקומות ובכל מיני צורות ואין שום אחדות ו/או שיטה מסויימת כלשהי.

כמו כן, מצאתי היגיון, שיקול דעת וסבירות בהצבתו של המזגן הנדון דווקא במקומו הנוכחי, שכן חלקו הפנימי של המזגן תלוי מעברו השני של הקיר, בתוך ובפני
ם חדר המגורים של הנתבעים.

מדוע להקשות ו/או להכביד על הנתבעים ולאנוס אותם להתקין את המזגן במקום אחר דווקא ולא במקומו הנוכחי, הטוב והיעיל ביותר מבחינה טכנית?

אומנם, יש להדגיש ולציין כי זכותו של בעל דירה להתקין כיום - עפ"י תנאי המקום והזמן - מזגן בדירתו היא אינה מוחלטת ובלתי מוגבלת ו/או מסוייגת, שכן אם נוכח המפקח על רישום המקרקעין כי במקום המסויים שבו הוצב המזגן קיימת פגיעה מהותית בבעל דירה אחר, וכי יש מקום חלופי אחר סביר להתקנתו, יורה המפקח על העתקתו של המזגן ממקומו הנוכחי למקום אחר.

בענין זה, מסתמכים התובעים על

פסק דין
שניתן ע"י המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה בתיק מס' 33/00 באזיס נ. טנטו:

"מקובל בימינו כי מזגן הינו מתקן חיוני לאיכות החיים ואין כל חריג בכך. אולם, נתון זה אינו פוטר לא את הנתבעים ולא את הערכאה השיפוטית מהצורך לבחון אם מיקומו סביר וכן אם אין בו משום סטיה מסעיף 2 לתקנון המצוי, הקובע כי בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים הפוגעים בדירה אחרת או משנים את ערכה, אלא אם קיבל תחילה את הסכמת בעל הדירה האחרת. נראה כי אכן אין במזגן משום פגיעה בחזות החיצונית של הבית המשותף במידה המצדיקה את הסרתו. מה שאין כן לגבי מידת הפגיעה הנגרמת לדירת התובע. אין ספק, בעיקר לנוכח העובדה שמרפסת דירת התובע איננה מקורה, כי המזגן ניצפה ונשמע במרפסת דירתו".

לכן, באותו ענין קבעה המפקחת המלומדת כי יש להורות על הסרת המזגן והשבת הקיר החיצוני לקדמותו.

אינני גורס כי המקרה הנ"ל דומה על נסיבות המקרה שבפני
, ובמיוחד לאחר שערכתי ביקור במקום וראיתי במו עיני את כל המקומות הרלוונטים, ואף שמעתי את המזגן בעת פעולתו הן מדירת התובעים, הן מדירת הנתבעים והן בעומדי מחוץ לדירות.

מדובר בקיר חיצוני שהוא, כאמור, רכוש משותף כהגדרתו עפ"י חוק המקרקעין, ולשני הצדדים יש זכויות בו בכל חלקיו ומבלי שיהיה למי מהם חלק מסויים בו.

באותו קיר קיים חלון קטן אחד בלבד של עלית גג בדירת התובעים, כאשר אותה עלית גג אינה נמצאת כלל בשימוש יומי ותמידי ע"י התובעים, אלא משמשת כמחסן שהגישה אליה דרך סולם עץ נייד, וברור שהתובעים אינם משתמשים ואינם יכולים להשתמש בעלית הגג שימוש שוטף ומתמשך, כמו בשאר חלקי דירתם.

לכן, בנסיבות אלו אין התובעים יכולים לצפות ו/או להשקיף אל המזגן הנ"ל מהחלון שבעלית הגג שלהם, כפי שמדובר בפסק הדין הנ"ל עליו מסתמכים התובעים.

מאידך גיסא, התובעים יכולים לצפות ו/או להשקיף אל אותו מזגן מהגינה שלהם, הפתוחה והמוצמדת לדירתם, הנמצאת במפלס גבוה יותר מן המזגן.

אך, גם בכך איני רואה שום פסול מבחינתו של האדם הסביר, שכן הרי מכל עבר ומכל פינה ניתן לצפות במזגנים של דירות אחרות, הן בבית המשותף הזה והן בבתים אחרים סביבו.

לאור כל האמור לעיל, אינני מוצא שום סיבה ו/או הצדקה לפסול את המקום המסויים הזה עליו הותקן המזגן ולהורות על העתקתו למקום אחר דווקא.

6. הנמכתו של המזגן ממקומו

בשל טענת התובעים (שלא הוכחה) כי חלקו של המזגן הנ"ל משיק למפלס דירתם, ופוגע בזכויותיהם הקנייניות, שכן הקיר החיצוני של דירתם הוא רכושם הפרטי, היו הנתבעים מוכנים - לאורך כל ההליכים - להנמיכו בכ-20 ס"מ על מנת להשמיט את הבסיס מטענה זו של התובעים.

יש לציין כי התובעים דחו הצעה זו של הנתבעים ועמדו על דרישתם שהמזגן יוסר לחלוטין מאותו קיר חיצוני.

אני סבור כי, ללא כל קשר עם סירובם של התובעים לקבל הצעה הנ"ל, אין בהצעת הנתבעים משום פתרון מעשי ו/או יעיל כלשהו לפתרון הסכסוך.

שכן, אם קיים מטרד של רעש מאותו מזגן, הרי הנמכתו ב-20 ס"מ לא תפתור ו/או תחסל ו/או תעלים את בעית הרעש.

אם מדובר בפגיעה ע"י כיעור הקיר, גם כאן ההנמכה של המזגן לא תייפה יותר את הקיר ואף לא תטשטש את השינוי שנעשה.

והעיקר, אין פגיעה בזכויות קנייניות של התובעים, בין אם המזגן נמצא במקומו הנוכחי ובין אם הוא יונמך כמה ס"מ יותר למטה על אותו קיר, שהרי אותו קיר היה ונשאר רכוש משותף של כל בעלי הדירות בבית המשותף ו/או של שני הצדדים דנן לכל הפחות, ולפיכך, זכאים הם לעשות בו שימוש רגיל וסביר, מבלי שיהיה להם חלק מסויים ומוגדר באותו קיר.

סיכומו של דבר;

התביעה נדחית.

על התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של -.2,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק החל מיום 1.2.04 ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י' בשבט התשס"ד (2.2.04) בהעדר הצדדים ונשלח אליהם בדואר רשום עם אישור מסירה.
פנחס לוי
מפקח בכיר על רישום המקרקעין
משרד המשפטים
לשכת המפקח על רישום המקרקעין
ירושלים

רחוב בן יהודה 34 (מגדל העיר), ירושלים
קבלת קהל: ימים א' - ה' שעות 12:30 - 08:30
* ת"ד 2093 ירושלים 91020
5696162 ( - 02 ( 6244704 - 02
עמוד 1 מתוך 9








תיק המפקח על רישום המקרקעין 163/03 נאוה ו-דב נרדי נ' איילין ו-דורון שטיינברג (פורסם ב-ֽ 02/02/2004)