פסקי דין על מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון | פסקי דין על אבי בן נחום

2828/07 פ     11/03/2010




פ 2828/07 מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' אבי בן נחום





בפני
כב' השופט רפי ארניה

המאשימה
מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון
נגד

הנאשם
אבי בן נחום
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד שמרלינג

ב"כ הנאשם עו"ד אלה דיין

הנאשם התייצב

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, בכך שאמר לרופא בבית החולים: "אתה טמבל" ו"אתה חרא או רופא".
כמו כן, העליב הנאשם אחות בכך שאמר לה: "שופ אל טיזי".
העידה בפני
אך ורק המתלוננת האחות ואילו הרופא לא העיד.
במהלך פרשת התביעה גם הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם.

עתה טוענת ב"כ הנאשם כי אין להשיב לאשמה לטעמה האישום בדבר העלבת הרופא לא הוכח כלל שכן לא הובאו ראיות בענין זה, ואילו לגבי האחות המדובר לטענתה בדברים שאמר הנאשם אל בת משפחתו שהיתה עימו, אומנם בהתייחס לאחות אבל דבריו לא כוונו אליה במישרין, מכל מקום אין בהם כל עלבון.

סעיף 288 לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"המעליב בתנועות, במילים ובמעשים, עובד הציבור... כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם דינו מאסר 6 חודשים". במילים אחרות – לחוק שתי יסודות האחת קיומו של העלבון והשניה חלופת זמן או חלופת מהות. דהיינו העלבון צריך להיות בזמן מילוי התפקיד או לחילופין בנוגע למילוי התפקיד.

אדגיש, כי בהודעת הנאשם הנאשם אישר כי אמר לרופא ולאחות "איזה פופאי ואיזה טוסיק גדול יש לאחות". בהתעלם מהדברים שנאמרו כלפי הרופא הרי שלכל הפחות כלפי האחות הנאשם מאשר את עצם דבריו וסבורני כי לכאורה יש בהם עלבון. כל הערה של אדם על ממדי גוף של אדם אחר ובוודאי על חלקים של חלקי גוף אינטימיים מהווים עלבון והאחות שהעידה בפני
אף אישרה בעדותה כי נעלבה.

באשר ליסוד השני הרי שלכל הפחות יסוד הזמן מתמלא, שכן הדברים נאמרו לאחות בבית החולים בזמן עבודתה.
אומנם נכון שככלל עלבונות גרידא אינם מהווים עבירה פלילית. אולם המצב שונה כשמדובר בעובדי ציבור ששם אינטרס הגנתם נובע מהצורך לאפשר להם לבצע את עבודתם ללא חשש וללא מורא.

טענת אין להשיב לאשמה תתקבל אך ורק באותם מקומות בהם המאשימה לא הרימה את נטל הראיה ואין כל סיכוי סביר שבמצב התשתית הראייתית הנוכחית הנאשם יורשע בדינו.

אינני יכול לומר כי זהו המצב כאן. כמובן שאינני מביע עמדה לגופו של ענין אלא רק אומר שהתשתית הראייתית הקיימת לעת זו איננה כזו אשר מביאה מניה וביה לזיכויו של הנאשם.

סוף דבר הבקשה נדחית.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תש"ע, 11/03/2010 במעמד הנוכחים.
רפי ארניה
, שופט
הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מהאישומים המפורטים כנגדו מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על פיו ביום 14/2/07 במחלקת לב בבית חולים וולפסון העליב רופא בכך שאמר לו: "אתה טמבל" ו"אתה חרא או רופא". לאחר מכן, העליב הנאשם את האחות בכך שאמר לה: "שופ אל טיזי".
המאשימה יחסה לנאשם 2 עבירות של העלבת עובד ציבור.
העידה בפני
האחות והנאשם. הרופא לא הובא להעיד. כמו כן, הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם – ת/1.

גרסתו של הנאשם בבית המשפט היתה שמחה על כך כי על יד אימו שהיתה מאושפזת בבית החולים היתה מונחת גופה והוא ביקש כי יפנו את הגופה ואז: "האחות אמרה לי תראה איזה צורה יש לך. אז אמרתי לרופא ולאחות, איזה פופאי ואיזה טוסיק גדול יש לאחות" (ת/1 ש' 8-9).

באשר לדברים שנטען כי נאמרו כלפי הרופא – הנאשם הכחיש את הדברים (ת/1 ש' 13-14).

בכל הנוגע לאישום הראשון – כאמור לעיל הרופא לא הובא להעיד. הנאשם הכחיש את הדברים. האחות שהעידה בפני
לא אישרה את הדברים. אלא אמרה שהוא אמר איזה חתיכת חרא זה לא רופא (עמ' 4 לפרוטוקול). מאחר והרופא לא הובא להעיד ומאחר ונטען כי הדברים הופנו כלפי הרופא הרי שהמדובר מעדות מפי השמועה, ולכל הפחות עדות חלשה ביותר, שלא ניתן לאמת בינה לבין עדותו של הרופא ומשהנאשם מכחיש את הדברים הרי שלא ניתן לומר כי דברים אלה הוכחו ברמה מעבר לספק סביר.

בכל הנוגע לאישום השני – האחות העידה, כי בעת שנאמרו הדברים עמדה ליד הנאשם אחותו והוא אמר לה "שופ אל טיזי" האחות חזרה על הדברים פעמיים בעדותה הן בחקירתה הראשית והן בחקירתה הנגדית:
"לידו עמדה נדמה לי אחותו, קרובת משפחתו ואז הוא אמר לה שופ אל טיזי. הטיית הראש היתה כלפי.
ש. אל מי הוא דיבר?
ת. נדמה לי אל אחותו, קרובת משפחה.".
הנאשם העיד בחקירתו בבית המשפט כי אמר דברים אלה והתייחס לאחותו שהתערבה בשיחה בינו לבין הרופא. אין ספק כי גרסת העדה תומכת לפחות ברמת אפשרות כלשהי בגרסתו של הנאשם. אומנם, הדברים אינם מתיישבים באופן מלא עם דבריו של הנאשם בהודעתו ת/1 אשר שם לא הסביר כי התכוון אל אחותו ואולם לא ניתן לשלול כי נפלה טעות והוא לא הצליח להסביר את עצמו נכון ביחס שבין אחות בית חולים לבין אחותו הביולוגית.

כך או אחרת, הספק הסביר הינו הצגת אלטרנטיבה עובדתית סבירה, על ידי הנאשם, אשר מתיישבת עם מערכת הראיות בתיק.

סבורני כי בנסיבות ענין זה, הנאשם הציג אלטרנטיבה כזו ואין לומר כי המאשימה הוכיחה את העלבון אל מעבר לספק סביר.

יודגש עוד כי הנאשם הודה כי קרא לרופא: "פופאי" ייתכן שביטוי זה בא בגדר עלבון, ואולם הואיל והמאשימה לא התייחסה לעלבון זה בכתב האישום, הרי שאין מקום להרשיעו בגין כך.

נוכח כל האמור וכאמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהאישומים המפורטים בכתב האישום מחמת הספק.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
<#11#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תש"ע, 11/03/2010 במעמד הנוכחים.
רפי ארניה
, שופט
הוקלד על ידי: טלי ברמי
12
בית משפט השלום בראשון לציון
ת"פ 2828-07 מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון
נ' בן נחום
11 מרץ 2010








פ בית משפט שלום 2828/07 מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' אבי בן נחום (פורסם ב-ֽ 11/03/2010)