פסקי דין על רות בסן | פסקי דין על גולקונדה אמנות בע"מ

10736/06 עב     18/02/2010




עב 10736/06 רות בסן נ' גולקונדה אמנות בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 010736/06


בפני

כבוד השופטת לאה גליקסמן
, סגנית הנשיאה
נ.צ. (עובדים) מר בהג'ת חאג' יחיא
נ.צ. (מעבידים) מר דב בן דב


18/02/2010





בעניין
:
רות בסן





התובעת והנתבעת שכנגד


- נ
ג
ד -


גולקונדה אמנות בע"מ




הנתבעת והתובעת שכנגד


פסק דין

1.
התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 27.7.00 עד יום 31.10.06.
2.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה על נסיבות סיום עבודתה של התובעת – האם התובעת פוטרה מעבודתה או התפטרה מעבודתה. כן חלוקים הצדדים בשאלת זכאותה של התובעת לפדיון חופשה ולחובתה לפצות את הנתבעת על עלות שחזור קבצי מחשב שנמחקו, כאשר לטענת הנתבעת התובעת אחראית למחיקה.
3.
בפני
בית הדין העידו: התובעת;
מר רוני פורר – מנהל הנתבעת; מר גידי פייטן, הועסק על ידי הנתבעת כיועץ ארגוני.
נסיבות סיום עבודתה של התובעת – פיטורים או התפטרות
?
4.
אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה הסמוכה לסיום עבודתה של התובעת נוצר קרע בינה לבין מר פורר, מנהל הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים היא האם בסופו של דבר קשר העבודה הגיע לסיומו בהתפטרות התובעת או בפיטוריה על ידי מר פורר.
5.
לגרסת התובעת, מר פורר ניסה להצר את צעדיה ולגרום לה להתפטר מעבודתה בחברה, תוך קבלת הצעתו לתשלום פיצויי פיטורים מופחתים בסך של 40,000 ₪. מר פורר אף איים עליה כי יתיש אותה במשפטים, וכן החל לטעון בפני
ה ובפני
עובדים אחרים כי התפטרה מעבודתה. אולם, היא לא הסכימה להתפטר, ולא נכנעה ללחצים, אלא המשיכה לעבוד עד ליום בו פוטרה מעבודתה. ביום 31.10.06 ביקש ממנה מר פורר להיכנס לחדרו עם המפתחות של המשרד, וכאשר נכנסה למשרדו אמר לה "לכי מהמשרד, התפטרותך נכנסה לתוקף, ואין לך מה לעשות יותר במשרד הזה. אני מבקש ממך לעזוב מיד". באותו מועד, הודיע לה כי דאג לתקן את עניין ימי החופשה, וכי הצעתו לשלם לה סך של 40,000 ₪ בעד פיצויי פיטורים ויתר זכויותיה בעינה עומדת.
6.
לגרסת מר פורר, התובעת דברה על רצונה לסיים את עבודתה אצל הנתבעת, וכן גילתה זלזול וחוסר אכפתיות שבאו לידי ביטוי בהיעדרות מעבודה, איחורים או "העלמויות" מהמשרד ועיסוק בענייניה הפרטיים. כמו כן, הסיתה עובדים אחרים כנגדו. האירועים התרחשו בתקופה בה מר פורר היה שרוי במשבר אישי קשה עקב גירושיו, שהשפיע גם על עסקי הנתבעת. לנוכח הצהרותיה של התובעת על כוונתה לסיים את עבודתה בנתבעת, העסיקה הנתבעת עובדת נוספת, כדי שלא ייווצר חלל לאחר סיום עבודתה של התובעת. בשלב מסוים, כפי הנראה בהשפעת בן זוגה של התובעת, החליטה התובעת לשנות עמדתה ולנסות להפוך את המצב באופן שתעזוב מרצונה אך ישולמו לה פיצויי פיטורים. לנוכח תקופת עבודתה הארוכה של התובעת ורצונו לסיים את קשר העבודה ברוח טובה, אמר לתובעת שיפעיל את השפעתו שישולם לה סכום מסוים כמחווה של רצון טוב. משלב זה התנהל בינו לבין התובעת דין ודברים בנוגע לסכום הפיצויים, והתובעת דרשה סכום מסוים. ביום 31.10.06 הזמין את התובעת לחדרו, והודיע לה כי אינו מסכים לשלם לה את הסכום שדרשה, ובתגובה לכך הודיעה התובעת "אני עוזבת", החזירה את מפתחות המשרד ועזבה את משרדי הנתבעת ללא התראה ובזעם. לאחר מכן דיווח למנהל החשבונות על עזיבתה של התובעת, וביקש ממנו לערוך תחשיב של המגיע לה, לרבות ניכוי שכר בעד ימי ג' בשבוע בהם נעדרה ללא רשות מעבודתה, ושולם לה פדיון חופשה בעד 9.9 ימים. בעניין ימי ג' העיד מר פורר בתצהירו כי בשלב מסוים ובהעדר פעילות, התובעת פנתה אליו וביקשה לא להגיע לעבודה בימי שלישי, והוא נעתר לבקשתה מאחר שלא הייתה פעילות רבה בעסק, אך הובהר לה כי מדובר בהסכמה מוגבלת, עד להחלטה אחרת שצפויה להתקבל בחודש מאי 2006. על פי הסכמה זו נעדרה התובעת מעבודתה בימי ג' בשבוע, ללא הפחתה משכרה. בחודש מאי 2006 (לערך) התקבלה החלטה לפיה העסק ימשיך לפעול, והתובעת נדרשה לשוב לעבוד בימי ג'. התובעת סירבה, וגם עניין זה גרם להחרפה במערכת היחסים.

7.
מר גדעון (גידי)
פייטן,
אשר שימש כיועץ ארגוני בנתבעת העיד כי עבד עם מר פורר במטרה "לשפר את הביצועים" של העסק; בפגישות בינו לבין התובעת אמרה לו התובעת כי מיצתה את תפקידה והיא רוצה לעזוב, והנושא "היה כל הזמן באוויר" במשך שנה וחצי; באחת הפגישות התובעת הודיעה לו ש"קצה נפשה והיא מבקשת לעזוב"; הוא נפגש עם התובעת מספר פעמים על מנת לנסות שתישאר בעבודה בנתבעת, כי היא ניהלה את כל הנושא הפיננסי והייתה מוקד מרכזי בעסק, והוא גם שוחח בעניין עם מר פורר; כיון שחשש ממצב בו התובעת לא תגיע לעבודה, הציע למר פורר להעסיק עובד נוסף כדי שיהיה גיבוי לעבודה מול הספקים ולנושא הפיננסי; זמן מה לאחר מכן מר פורר הודיע לו כי בשיחה בינו לבין התובעת היא הודיעה לו על רצונה לעזוב, הוא מתכוון לתת לה מתנה, ולאחר מכן מר פורר הודיע לו שהם לא הגיעו להסכמה והתובעת יצאה מן החדר והלכה.
8.
על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל חומר הראיות, הגענו למסקנה כי אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה. להלן, נפרט את הנימוקים.
9.
כאמור, אין מחלוקת כי מערכת היחסים בין התובעת לבין מר פורר התערערה בתקופה האחרונה לעבודתה של התובעת. כפי שעולה מהעדויות, התובעת לא רק שקלה לעזוב את עבודתה אלא רצתה להתפטר מעבודתה. הדברים עולים באופן ברור מעדותו של מר פייטן, המהימנה עלינו, לפיה התובעת הייתה ממורמרת, חשה כי מיצתה את עצמה והבהירה כי בכוונתה לעזוב את העבודה. גם מעדותה של התובעת עולה כי החליטה להתפטר ואף פנתה לייעוץ משפטי בקשר לכך, שכן על פי עדותה "עורך הדין שלי הורה לי לא לעזוב את העבודה, כיון שהסיכוי לקבל פיצויים על רקע של הרעת תנאים הוא קלוש" (ע' 9, ש' 5 – 6). כן עולה מהעדויות כי בסמוך לסיום קשר העבודה התנהל דין ודברים בין התובעת לבין מר פורר לעניין שיעור הפיצויים שישולמו לה (עדות התובעת, ע' 5, ש' 22 – 23; תצהיר מר פורר, סעיפים 10 - 12).
10.
נקודת המחלוקת היא מה קרה בשיחה בין התובעת לבין מר פורר ביום 31.10.06, בה נכחו התובעת ומר פורר. בעניין זה אנו מעדיפים את עדותו של מר פורר,
לפיה התובעת היא זו שהודיעה על התפטרותה, לאחר שלא נראתה לה הצעתו של מר פורר – לשלם לה פיצויי פיטורים בסך של 40,000 ₪. בניגוד לגרסתה של התובעת, אשר לא נתמכה בראייה או בעדות אחרת כלשהי, גרסתו של מר פורר נתמכה גם בעדותו של מר פייטן (ע' 14, ש' 14 – 18).
11.
ב"כ התובעת טען שגרסתו של מר פורר אינה יכולה לעמוד, לנוכח העובדה שהצהיר (סעיף 13 לתצהירו) כי הודיע למנהל החשבונות על עזיבתה של התובעת וביקש ממנו לערוך תחשיב של כל המגיע לה בניכוי אותם ימי ג' בשבוע שהיא החסירה ללא רשות ובניגוד למוסכם, אולם ימי ג' נוכו בתלוש שכר שהוכן קודם לכן, ביום 29.10.06, שלושה ימים לפני ההתפטרות. לטענת ב"כ התובעת, התנהלות זו מעידה על כך שההחלטה לפטר את התובעת גמלה בלבו של מר פורר כבר ביום 29.10.06. אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת. ההיפך הוא הנכון. כפי שיפורט להלן, מחומר הראיות עולה כי אכן ביום 31.10.06 הודיע מר פורר למנהל החשבונות על סיום עבודתה של התובעת, כגרסתו בתצהירו.
12.
מחומר הראיות ומהעדויות עולות העובדות הבאות:
12.1.
אכן, ביום 29.10.06 הוכן תלוש שכר שוטף לתובעת, ובו נוכו לתובעת 17.7. ימי חופשה (נספח ג' לסיכומי התובעת). על פי תלוש שכר זה יתרת החופשה של התובעת לפני הניכוי עמדה על 22.6 ימי חופשה ולאחר הניכוי על 5.9 ימי חופשה.
12.2.
התובעת מחתה על ניכוי ימי החופשה במכתב מיום 29.10.06 (נספח ד' לסיכומי התובעת).
12.3.
עניין ניכוי ימי החופשה הועלה גם בשיחה בינה לבין מר פורר ביום 31.10.06, כאשר על פי עדות התובעת מר פורר אמר לה כי הוא "דאג לתקן את ימי החופשה ועכשיו הכול בסדר" (סעיף 2 לתצהיר התובעת).
12.4.
ביום 31.10.06 נערך לתובעת תלוש משכורת נוסף (נספח ה' לסיכומי התובעת), ובו נערך לתובעת חשבון סופי, ושולם לה פדיון חופשה בעד 9.9 ימי חופשה.
13.
אכן, מר פורר לא ציין בתצהירו כי גם לפני שהתובעת הודיעה לו על התפטרותה הורה לנכות משכרה ימי חופשה, ולא התייחס לתלוש מיום 29.10.06
ולמכתב התובעת מיום 29.10.06. אולם, אין בכך כדי לסתור את גרסתו כי הודיע למנהל החשבונות על התפטרותה של התובעת וכי יש לערוך לה גמר חשבון, שכן עובדה היא כי ביום 31.10.06 נערך לתובעת תלוש חדש, ובו נערך לתובעת גמר חשבון. גם עובדה זו מחזקת את גרסתו של מר פורר כי לאחר השיחה בינו לבין התובעת הודיע למנהל החשבונות על סיום עבודתה של התובעת.
14.
גם בעניין קבלת העובדות האחרות לעבודה מהימנה עלינו עדותו של מר פייטן כי הדבר נעשה על פי עצתו, כיון שחשש ממשבר בעסק אם התובעת תעזוב (ע' 14, ש' 7 – 13),
ואנו דוחים את טענת התובעת כי הדבר מעיד על כוונתו של מר פורר לפטר את התובעת.
15.
כללו של דבר:

בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של התובעת, אנו מעדיפים את גרסתה של הנתבעת לפיה התובעת, שרצתה להתפטר במשך תקופה ממושכת, הודיעה למר פורר בשיחה ביום 31.10.06 על התפטרותה.
פדיון חופשה:
16.
התובעת טענה כי היא זכאית לפדיון חופשה בעד 13.7 ימים, כאשר לטענתה על פי תלושי השכר יתרת חופשתה בחודש אוקטובר עמדה על 23.6 ימים, היא ניצלה יום חופשה אחד, ולכן הגיע לה במועד סיום קשר העבודה פדיון חופשה בעד 22.6 ימים, אך שולם לה פדיון חופשה בעד 9.9 ימים.
17.
לגרסת מר פורר, נוכו לתובעת ימי ג' בהם נעדרה בניגוד למוסכם.
18.
לעניין זה אנו מקבלים את גרסתה של התובעת (בתיקון קל – היא זכאית ל- 12.7 ימי חופשה), מנימוקים אלה:
18.1.
הנתבעת לא הציגה פירוט של ימי ג' בהם נעדרה התובעת ללא רשות.
18.2.
יתר על כן, לגרסת הנתבעת בתלוש השכר מיום 29.10.06 יש לנכות לתובעת 17.7 ימי חופשה, ואילו בתלוש השכר מיום 31.10.06 נוכו לתובעת 13.7 ימי חופשה בלבד. לא ניתן שום הסבר לפער זה.
18.3.
התובעת הודתה כי ניצלה בחודש אוקטובר יום חופשה אחד, ולכן היא זכאית לפדיון 12.7 ימי חופשה ולא לפדיון 13.7 ימי חופשה.
18.4.
על פי תלוש השכר מיום 31.10.06 התעריף ליום חופשה הוא 458.55 ₪, ולכן התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך של 5,824 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.

דמי הבראה:
19.
מתלושי השכר של
התובעת עולה כי במשכורת חודש יולי 2006 שולמו לתובעת דמי הבראה. במהלך ההתדיינות, שלחה הנתבעת לתובעת המחאה לתשלום הפרשי דמי הבראה, אולם התובעת לא פדתה את ההמחאה. בשלב זה, אין רלוונטיות לשאלה מדוע התובעת לא פדתה את ההמחאה.
20.
התובעת זכאית לדמי הבראה לתקופה אוגוסט – אוקטובר 2006,
דהיינו 1.75 יום. סך הכול זכאית התובעת לדמי הבראה בסך של 556.5 ₪, סכום גבוה יותר מהסכום שבהמחאה שנשלחה לתובעת, על סך של 395.12 ₪.
21.
לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי דמי הבראה בסך של 556.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.06
עד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד:
22.
מר פורר טען בתצהירו כי התובעת מחקה בכוונה קבצים חשובים ממחשב הנתבעת, וכי עלות השחזור עמדה על סך של 2,858 ₪. לגרסת מר פורר בתצהירו, במשך שש שנות עבודתה של התובעת לא התרחשה "טעות", ואילו בסמוך למועד סיום עבודתה של התובעת אירעו פעמיים "טעויות". כאמור, עלות שחזור הקבצים שנמחקו בפעם הראשונה עמדה על סך של 2,858 ₪, ואת הקבצים שנמחקו בפעם השנייה לא ניתן היה לשחזר.
23.
התובעת טענה כי לא מחקה בזדון קבצים, אלא מר פורר ביקש ממנה לבצע פעולה חריגה ולא שגרתית, במהלכה נמחקו בטעות קובץ. באשר למחיקת הקבצים בפעם השנייה – הדבר אירע כאשר לא הייתה ליד המחשב ולא הייתה לה גישה אליו.
24.
אנו דוחים את תביעתה הנגדית של הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת פעלה בזדון או ברשלנות בפעם הראשונה, וכלל לא הוכיחה כי התובעת אחראית למחיקת הקבצים בפעם השנייה. העובדה שלא אירעה תקלה מסוג זה בתקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, אין בה כדי להעיד כי התובעת מחקה בזדון קבצי מחשב בסמוך למועד סיום עבודתה.

סוף דבר:
25.
בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין היא תשלם לתובעת:
25.1.
פדיון חופשה בסך של
5,824 ₪.
25.2.
דמי הבראה בסך של
556.5 ₪.
25.3.
הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.
26.
נציין, כי בסיכומים העלתה הנתבעת טענה כי יש לקזז מסכום דמי חופשה והבראה המגיעים לתובעת פיצוי בעד הודעה מוקדמת שהתובעת לא נתנה לנתבעת (ע' 12 לסיכומים בפרק "הודעה מוקדמת"). אולם, טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. בהתאם לפסיקה, טענת קיזוז היא טענת הגנה מהותית ועל הטוען לה להעלותה בהזדמנות הראשונה, כלומר בכתב ההגנה. טענת קיזוז יש להעלות במפורש ובמפורט בכתב הטענות ולא בתצהיר, והנטל להוכיח קיומה ושיעורה הוא על הטוען לה [ע"ע 52/07
מובילי מים 1994 בע"מ -
יוסף פיסל, מיום 25.4.07].
לפיכך, משלא הועלתה טענת הקיזוז בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד היא נדחית.
27.
הנתבעת הגישה כתב סיכומים נוסף לאחר סיכומי התשובה של התובעת, וזאת ללא קבלת רשות מבית הדין. מקובלת עלינו טענת התובעת כי ככלל אין מקום להגשת כתב סיכומים נוסף לאחר הגשת סיכומי תשובה מטעם התובעת, ומכל מקום ודאי שאין להגיש את הסיכומים עצמם בטרם ניתנה רשות בית הדין. נבהיר, כי פסק הדין ניתן על יסוד סיכומי התובעת, סיכומי הנתבעת וסיכומי התשובה מטעם התובעת, וכתב הסיכומים הנוסף כאילו לא הוגש.

28.
בנסיבות העניין – קבלת התביעה בחלקה
והתנהלות הנתבעת כאמור בסעיף 27 לעיל - אין צו להוצאות למי מהצדדים.

ניתן היום, 18.2.2010,
בהעדר הצדדים.

נ.צ. (עובדים)
לאה גליקסמן
, שופטת
נ.צ. (מעבידים)
מר בהג'ת חאג' יחיא
סגנית הנשיאה
מר דב בן דב








עב בית דין אזורי לעבודה 10736/06 רות בסן נ' גולקונדה אמנות בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2010)