פסקי דין על טחימר ויסאם | פסקי דין על מאיר אלמליח | פסקי דין על איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח |

4316-11/08 תאמ     18/03/2010




תאמ 4316-11/08 טחימר ויסאם נ' מאיר אלמליח, איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



18 מרץ 2010

תא"מ 4316-11-08 ויסאם נ' אלמליח ואח'


בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובע
טחימר ויסאם


נגד

נתבעים
1.מאיר אלמליח
2.איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


ביום 7.5.08 ארעה תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מסוג פיג'ו, מ.ר. 73-665-36 (להלן: "הפיג'ו") ורכב הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") מסוג ניסן, מ.ר. 15-959-29 (להלן: "הניסן").

אין מחלוקת שהתאונה ארעה בכביש שבין צומת נהלל לצומת עדשים, כאשר הנתבע ביצע פניית פרסה ואילו התובע, שהיה במהלך נסיעה לכיוון קיבוץ גניגר, פגע בניסן. אין גם מחלוקת ביחס לעובדה כי קודם לביצוע פניית הפרסה עצר הניסן, שנסע אף הוא לכיוון קיבוץ גניגר, בשולי הכביש בצד ימין וביקש לבצע פניית פרסה על מנת לחזור על עקבותיו.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה באם הנתבע ביצע את פנית הפרסה כאשר הכביש פנוי, ולאחר שכמעט השלים את הפניה הגיע התובע במהירות ופגע בו בעת שהניסן כבר היה במסלול הנסיעה הנגדי, כטענת הנתבע. או שמא, הנתבע ביצע את פניית הפרסה באופן מפתיע מבלי לתת זכות קדימה לתובע שנסע בכביש וכתוצאה מכך פגע בו התובע במהלך הנסיעה במסלול נסיעתו, כגירסת התובע.

בדיון בפני
העידו התובע ואחיו אשר נסע עמו ברכב והנתבע ובתו אשר נסעה עימו ברכב.

צודק ב"כ הנתבעים כי בסופו של דבר על בית המשפט להכריע בין שתי הגירסאות שנשמעו בפני
ו, שכן אין בפני
ראיות חיצוניות התומכות בגירסה זו או אחרת. אולם בניגוד לטענתו, אין מדובר במצב שבו "כפות המאזניים מאוזנות", שכן, לאחר שמיעת גרסאות הצדדים אני מעדיפה באופן ברור את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע וזאת מהטעמים הבאים:

1. גירסת התובע נתמכה בגירסת אחיו, כאשר שתי העדויות היו תואמות ותארו באופן דומה את התרחשות האירועים. אינני מתעלמת מכך שהתובע נכח באולם בעת מתן העדות על ידי אחיו, אולם אין בכך, כדי לפגום במהימנות עדותם.

2. עדותם של הנתבע ושל בתו, לעומת זאת, לא היו תואמות כלל ולא היה בעדות הבת לחזק את עדות הנתבע שכן הבת תיארה באופן שונה לחלוטין מהנתבע את אופן ארוע התאונה. אמנם נכון שהיא אשרה בעדותה כי אביה ביצע פניית פרסה וכי רכב התובע פגע ברכבם בעת שזה היה כבר במסלול הנגדי, אולם מלבד שתי עובדות אלו, עדותה לא תאמה את עדות הנתבע.
בעוד שהנתבע תיאר את אופן פגיעת הרכבים כאשר הניסן כבר היה כמעט ישר במסלול הנסיעה הנגדי (דהיינו לאחר שכבר כמעט השלים את הפנייה במלואה), הרי שהבת ציינה במפורש כי בעת הפגיעה הניסן היה לרוחב המסלול הנגדי, בצורה אנכית לכביש.
בעוד שהנתבע (וגם התובע) ציינו שהנתבע עצר בשולי הכביש קודם לביצוע פניית הפרסה, הבת העידה כי הנתבע ביצע את הפנייה מתוך מסלול נסיעתו ומבלי לעצור, אלא רק להאט. משכך, אינני רואה בעדות הבת כתומכת בעדות הנתבע, אלא דווקא מחלישה אותה.

3. למרות שהנתבע טען כי ברשותו תמונות המתעדות את מיקום הרכבים מיד בסמוך לאחר התאונה, תמונות כאלו לא הוצגו בפני
ביהמ"ש וספק נותר בליבי שהן קיימות כלל, שכן באם אכן תמונות אלו צולמו במקום (סביר להניח שבאמצעות הטלפון הסלולרי) מדוע יכול היה הנתבע להציג שתי תמונות אחרות של נזקי הרכבים ולא את התמונות הנוספות שטען כי צולמו במקום, ואשר הינן בעלות משמעות רבה על מנת לתמוך בגרסתו בנקודה שבה קיימת עיקר המחלוקת בין הצדדים?

4. למרות שהנתבע טען כי ישנם עדים שהיו במקום מיד לאחר התאונה וראו את מיקום הרכבים במסלול הנגדי, כטענתו, הנתבע לא זימן עדים אלו מטעמו. נדמה כי אין עוד צורך לומר כי ההלכה קובעה שמקום בו צד נמנע מלהביא ראיות שלטענתו יש בהן לתמוך בגירסתו, רואים בכך משום חיזוק לגירסת הצד שכנגד דווקא (י' קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" (2004) 1649-1660 והפסיקה שם).

5. גירסת הנתבע באשר למיקום התאונה במסלול הנגדי איננה סבירה שכן לא ניתן כל הסבר הגיוני מדוע יעבור התובע למסלול הנסיעה הנגדי מקום בו לא הוכח כי נסע לפניו רכב אחר אשר אותו ביקש לעקוף (כהשערתו של הנתבע). יתירה מכך, באם אכן היה במקום קו הפרדה רצוף, כטענת הנתבע בעדותו בפני
, הכיצד ביצע במקום פניית פרסה?

6. לכך יש להוסיף את העובדה כי באם אכן ביצע הנתבע את פניית הפרסה כאשר הכביש פנוי לחלוטין משני הכיוונים, הכיצד הספיק התובע להגיע מהרמזור (המצוי במרחק של כ-200 מ' ממקום התאונה) עד למקום התאונה בזמן שהנתבע ביצע את פניית הפרסה? רק לנתבע הפתרונים, שכן גם באם נכונה טענתו כי התובע נסע במהירות גבוהה, עדיין לא ניתן להסביר כיצד עבר התובע את המרחק של 200 מ' במהירות כה גבוהה (מעמידה ברמזור אדום) שבמהלכה הספיק הנתבע, לטענתו, כמעט להשלים את פניית הפרסה וזאת מבלי שהנתבע ראה את התובע קודם לתחילת ביצוע הפנייה או במהלכה.

מכל האמור לעיל עולה כי אני מבכרת את גירסת התובע לפיה הנתבע, אשר עצר בצד הדרך, החל בביצוע פניית הפרסה מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובע שהגיע מאחוריו.

על אף העדפת גירסת התובע, אשר בהתאם לה עיקר האחריות לארוע התאונה מוטל על הנתבע, אינני סבורה, כטענת ב"כ התובע, כי אין מקום לייחס רשלנות תורמת לתובע. שוכנעתי כי הנתבע אכן ביצע את פניית הפרסה מבלי לתת זכות קדימה לתובע, אולם לא שוכנעתי כי התובע, אשר הבחין בניסן עומדת בצד הכביש במרחק ניכר ממנו, נקט בזהירות הראויה והאט את מהירות נסיעתו על מנת להיות מוכן לכל אפשרות, לרבות זו שהניסן ינסה להשתלב חזרה בכביש או יבצע פניית פרסה. אני סבורה כי אילו האט התובע את נסיעתו (אפילו באם נסע במהירות המותרת) והיה עירני מספיק, יתכן והיה מספיק לעצור את רכבו, או לסטות הצידה ולמנוע את הפגיעה בניסן, אלא שבנסיבות הענין, אני סבורה שאין מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת העולה על 15%.

שאלת הנזק
מלבד הטענה כי התובע לא הוכיח את ראש הנזק הנטען של "הוצאות וטרחה" בסך של 1,500 ₪ שנטען בכתב התביעה, לא מצאתי כל בסיס לשאר טענות הנתבעים באשר לנזק.

חוות הדעת שקבעה את גובה הנזק בסך של 27,550 ₪ בגין אובדן להלכה, לא נסתרה על ידי הנתבעים והיא מעוגנת בפירוט עלות התיקון הנדרש ובזכרון הדברים שנערך בין התובע לרוכש הרכב שקנה אותו במצבו הניזוק.
התובע הציג קבלות המעידות על תשלום לגרר ולשמאי מטעמו ולפיכך עומדים נזקיו המוכחים על הסך של 29,980 ₪, נכון למועד התאונה ו/או ביצוע התשלום בגין הגרר ושכ"ט השמאי. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מסתכם למועד הגשת התביעה לסך של 31,715 ₪.

לאור קביעתי דלעיל בשאלת האחריות, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 26,958 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.11.08 ועד היום.
כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין אגרת משפט בסך של 900 ₪ (בערכם היום) ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 4,700 ₪ בצירוף מע"מ.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ג' ניסן תש"ע, 18 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.












תאמ בית משפט שלום 4316-11/08 טחימר ויסאם נ' מאיר אלמליח, איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2010)