פסקי דין על ג'יריס אסעד אסבניולי | פסקי דין על אמאל גרייס חנא אסבניולי

164/10 בשא     21/03/2010




בשא 164/10 ג'יריס אסעד אסבניולי נ' אמאל גרייס חנא אסבניולי




בעניין:
1



בתי המשפט


בית
משפט המחוזי בנצרת
בשא 000164/10

בתיק עיקרי: א
000732/06

בפני
:
כב' השופט שאהר אטרש

תאריך:

21/03/2010






ג'יריס אסעד אסבניולי
בעניין

:

המבקש/הנתבע


ע"י ב"כ עו"ד מ. אבו נסאר




נ
ג
ד



אמאל גרייס חנא אסבניולי



המשיבה/התובעת


ע"י ב"כ עו"ד גסאן יוסף חורי


החלטה

1.
עניינה של הבקשה שבפני
הינו עיכוב ביצוע פסק הדין בתיק העיקרי (ת.א. 732/06), שניתן ביום 12.11.09, אשר בגדרו קיבלתי את תביעתה של המשיבה
(להלן: "פסק הדין").

מהותו של הסכסוך בקליפת אגוז ופסק הדין

2.
המבקש הינו אחיינה של המשיבה (להלן: "המבקש" או "הנתבע"); על מגרש 25 שנמצא בחלק מחלקה 16 בגוש 16518 (מגרש 25) מאדמות נצרת קיימים שני בניינים; בחלק הצפוני של המגרש קיים בניין בן שתי קומות - קומת קרקע/מחסנים ומעליה קומת מגורים; בניין זה הינו בבעלותה של המשיבה (להלן: "בניין א'"); בחלק הדרומי של המגרש, בסמיכות לבניין א', קיים בניין נוסף בן שתי קומות (להלן: "בניין ב') המורכב מקומת קרקע/מגורים ומעליה קומת מגורים נוספת של שתי יחידות דיור, שהינה בבעלותו של המבקש (להלן: "דירת הנתבע"). יצוין, כי המשיבה קיבלה את זכויותיה בבניין א' מאחיה, הזוכים על-פי צוואה, כמפורט בפסק הדין.


המשיבה גרסה, כי המבקש ביצע עבודות הריסה ובניה בתוך דירתו ובקיר המפריד בין דירתו ובין בניין א', במטרה ליצור פתח חדש ככניסה לדירתו מן המדרגות של בניין א' (להלן: "המדרגות נשוא המחלוקת"), וזאת על ידי פלישה לשטח מדרגות אלו שבבעלותה של המשיבה. מאידך, גרס המבקש, כי גרם המדרגות נשוא המחלוקת הינו רכוש משותף, כי אין לו אפשרות להגיע למדרגות בניין ב' אלא דרך המדרגות נשוא המחלוקת, אחרת, ייבצר ממנו להיכנס לדירתו.
3.
בפסק הדין נקבע, כי המשיבה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה והצליחה להוכיח, כי גרם המדרגות נשוא המחלוקת הינו חלק בלתי נפרד מדירתה ונמצא בבעלותה הבלעדית; המשיבה התירה בעבר למבקש להשתמש בגרם מדרגות זה כדי להיכנס לדירתו דרך פתח גישה שפרץ בקיר החיצוני של גרם המדרגות; עסקינן ברישיון ללא תמורה וללא ציון תקופה, רישיון שניתן לביטול בכל עת על ידי המשיבה תוך מתן הודעה למבקש זמן סביר מראש; אין ברישיון זה כדי להקנות למבקש זכויות כלשהן בגרם המדרגות נשוא המחלוקת, לרבות הקיר החיצוני שלו, הנושק לדירתו. בפסק הדין קיבלתי את תביעתה של המבקשת והוריתי כדלקמן:

"א.
אני מחייב את הנתבע להחזיר את מצב הקיר החיצוני של גרם המדרגות נשוא המחלוקת בבניין א' למצבו המקורי ערב מתן הרישיון לנתבע, על ידי אטימת הפתח שפרץ הנתבע בקיר החיצוני, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק – דין זה.

ב.
ניתן בזה צו מניעה קבוע, לפיו, אני אוסר על הנתבע ו/או מי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בגרם המדרגות נשוא המחלוקת בבניין א'. בשים לב להסכמת התובעת בסיכומיה, רשאי הנתבע לעשות שימוש בחלקו התחתון בלבד של גרם המדרגות נשוא המחלוקת בבניין א'.

ג.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת

פסק דין
זה, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החלה מהיום ועד התשלום המלא בפועל"
.

טענות הצדדים


4.
המבקש עותר לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"א 10488/09), שהעתק ממנו צורף לבקשה. המשיב חוזר בבקשתו על השתלשלות העניינים בתיק העיקרי וטוען, כי קיים סיכוי טוב שיזכה בערעור, שכן לשיטתו, השגותיו הינן משפטיות והסיכוי שבית המשפט העליון יתערב הוא גבוה. באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי נוטה לטובתו, כי עלות החזרת הדירה למצבה הקודם הינה גבוהה מאד ואין הצדקה לשאת בה כל עוד לא ניתן

פסק דין
חלוט, כאשר למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכובו, משאינה מתגוררת בדירתה והדירה פנויה כעת. המבקש מדגיש בטיעוניו, כי ביצועו של פסק הדין יצור מצב בלתי הפיך, היות ויצטרך להרוס חלקים מדירתו ולשאת בעלויות גבוהות.

5.
המשיבה מתנגדת בתוקף לבקשה, וטוענת, כי עיכוב ביצועו של פסק הדן משמעו מתן הכשר למבקש להמשיך ולהפר את הוראות הדין ולעשות כל העולה על רוחו בתכנון הבניין כפי שנהג ונוהג מאז ומתמיד ולהעמיד את המשיבה בפני
עובדות מוגמרות. עוד טוענת המשיבה, כי עיכוב ביצועו של פסק הדין יגרום לה נזק כספי ממשי ועינוי דין, עקב כך שהיא נמנעה במשך שנים מלעשות שימוש ברכושה הבלעדי והמבקש ממשיך להפר את הוראות הדין ומשתמש ברכושה הבלעדי ללא רשות.


עם זאת, מבקשת המשיבה להתנות את העיכוב, אם בכלל, בתשלום הסכומים שנפסקו לטובתה ולחלופין בהפקדתם בקופת בית המשפט, לרבות סכום נוסף להבטחת נזקיה של המשיבה.

דיון והכרעה

6.
ברגיל, הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מונעת מן הזוכה בפסק הדין ליהנות מפרי זכייתו ואינה מעכבת ביצוע פסק הדין עליו מערערים, כאמור בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 1578/05
מעוז חברה לביטוח בע"מ
נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל
). עם זאת, תקנות 467 ו- 468 לתקנות הנ"ל, מותירות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצוע

פסק דין
; בפסיקה נתגבשו שני קריטריונים עיקריים להפעלת שיקול הדעת והם:


א.
על המבקש להראות, כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור.

ב.
על המבקש להראות, כי אם יבוצע פסק הדין יהא זה מן הנמנע או יקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו


(ראו: עע"ם 317/10 אהוד שפר ואח' נ' מורן סקאל יניב ואח' – פסק דינו של כב' השופט עמית מיום
16.3.10).

7.
בענייננו, לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.


באשר לסיכויי הערעור,
לי כשלעצמי, קשה לאמוד את סיכויי הערעור, עם זאת ניתן לומר, כי בהודעת הערעור נכללו, לצד טענות עובדתיות, גם טענות בעלות משפטיות, ובכלל זה שאלות הנוגעות לפרשנותה של הצוואה, להגדרתו של רכוש משותף ולביטול הרישיון; במצב זה, לא ניתן לקבוע אפריורית כי סיכויי הערעור בטלים הם, באופן שעיכוב הביצוע יהווה באופן הכרחי אך משום דחיית הקץ עבור המבקש.


באשר למאזן הנוחות והנזקים
, סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש; למבקש ייגרם נזק וודאי אם יבצע את פסק הדין על ידי אטימת הפתח בקיר החיצוני עם כל הפעולות שיחייבו ויתלוו לכך. דומני, מבלי להתעלם מן הנזק שעלול להיגרם למשיבה עקב עיכוב הביצוע, אם פסק הדין לא יעוכב, הנזק שייגרם למבקש גדול יותר.


למען הסר ספק, אין בעיכוב ביצועו של החלק האופרטיבי של פסק הדין כדי לעכב את ביצוע החיוב הכספי שהושת בפסק הדין בדמות של הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד (ראו: עעמ 6093/09 אנדריי וובק נ' משרד הפנים – החלטה מיום 27.7.09 ; ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח' – החלטה מיום 30.12.03).



8.
לאור האמור, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, למעט החיוב הכספי, וזאת עד להכרעה בערעור.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ו' בניסן, תש"ע (21 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


שאהר אטרש
, שופט







בשא בית משפט מחוזי 164/10 ג'יריס אסעד אסבניולי נ' אמאל גרייס חנא אסבניולי (פורסם ב-ֽ 21/03/2010)