פסקי דין על סאלח חלאילה | פסקי דין על מוחמד בלאלו |

17307-03/10 מת     22/03/2010




מת 17307-03/10 מדינת ישראל נ' סאלח חלאילה, מוחמד בלאלו




לך



st1\:*{behavior: }
4


בית המשפט המחוזי בחיפה

מ"ת 17307-03-10 מדינת ישראל
נ' חלאילה(עציר) ואח'



22 מרץ 2010



17288-03-10


בפני
כב' השופט רון שפירא

המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1. סאלח חלאילה
, ת"ז 300895513 (עציר)
2. מוחמד בלאלו
, ת"ז 203680715 (עציר)
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד גב' ברזני
ב"כ המשיב 1: עו"ד מיעארי ח'ליל

ב"כ המשיב 2: עו"ד עומרי בדר

המשיבים באמצעות הליווי
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין. יצוין כי המשיב 2 שותף לכתב האישום ביחד עם משיב 1 ולמשיב 2 גם מיוחסת עבירה של הפרת הוראה חוקית.

על פי עובדות האישום המיוחס למשיב 1 (ביחד עם משיב 2) הוא ביצע מעשה של הצתה כאשר הגיע לביתו של המתלונן, מוחמד אסעדי, ניגש לרכב אשר סבר כי הוא רכב המתלונן, שפך על הרכב דלק מבקבוק שמילא קודם בתחנת הדלק, והצית את הרכב.

אין מחלוקת לקיומן של ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי להרשעת המשיב. יצוין כי מעבר לכך שאין מחלוקת על הראיות, בית המשפט עיין גם ביום הגשת כתב האישום וגם היום בתיק החקירה. איני מוצא צורך לפרט את כל הראיות אולם יצוין כי המשיב מודה במיוחס לו ומציין כי הרקע לאירוע הוא סכסוך שהחל עוד בעת שהיה במעצר בעניין אחר. הודעותיו של המשיב 1 נתמכות בעדויות אחרות, לרבות עדותו של המשיב 2 ושל עדים נוספים אשר זיהו את שני המשיבים כמי שמעורבים באירוע. על זאת יש להוסיף כי קיים סרט הקלטה מתחנת דלק בה נצפו המשיבים מצטיידים בדלק לשם ההצתה.

התובעת פירטה בהרחבה את העדויות וכאמור לא מצאתי צורך לחזור על טיעוניה ועל טיב הראיות מאחר ואין מחלוקת בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית.

העבירה המיוחסת למשיב מקימה מעצם טבעה עילת מעצר של מסוכנות.

כבר נפסק בעבר כי
עבירת ההצתה היא עבירה שתוצאתה אינה נחזית מראש, והרי המצית שולט ביצירת מעשה ההצתה אך לא בתוצאת מעשהו, כך נאמר: "ראשיתה מצער- גפרור- ואחריתה מי ישורנו" (ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 25.4.07)). תוצאתה של הצתה עלולה לפגוע בחיי אדם, בשלום הציבור וברכושו ולגרום למפגע סביבתי. מכאן המסוכנות הגבוהה הנובעת ממעשה עבירה זה, ואשר לא אחת עמדו בתי המשפט על חומרתו. כך, נקבע:

"...עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות - שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניינו, כאמור, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות"
(בש"פ 6526/02 מוחמד אלענמי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 30.7.02), ראו גם את בש"פ 142/05 צלי טנצר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 13.1.05)).


מכאן גם המסוכנות שבעבירה ויש לייחס למצית נכונות לפגוע הן ברכוש והן בחיים של מי שמתגוררים בסמוך למוקד ההצתה.

על עילת המסוכנות יש להוסיף גם את החשש להשפעה על עדים אשר חלקם לפחות מוכרים למשיב.

אין חולק, וכך תמיד, כי גם כאשר קיימות עילות למעצר חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. כך תמיד, גם כאשר מדובר בעבירות חמורות. ראה:

בש"פ 4224/99 מדינת ישראל
נ' כהן (1999);
בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(2006);
בש"פ 8121/06 אביסדריס נ' מדינת ישראל
(2006);
בש"פ 4135/08 דראושה נ' מדינת ישראל
(2008);

כאשר שוקלים שחרור לחלופת מעצר בית המשפט בוחן את נתוניו של המעשה המיוחס למשיב אל מול נתוניו האישיים של המשיב. ראה:

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' טבאת גרה (2004);
בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל
(2005);
במקרה זה מדובר במשיב שיש לו מעורבות בפלילים. עם זאת, יצוין כי אין בעברו הרשעות ואולם הרקע להצתה במקרה זה קשור במעצר קודם ובמערכת יחסים שבין עבריינים, כך לדבריו, ומכאן שמעבר למסוכנות גם עברו, הגם שאינו כולל הרשעות, מצביע על כך שקיים קושי לתת בו אמון. ואולם מעבר לכך, לבית המשפט הוצגה חוות דעת פסיכיאטרית שהוכנה על ידי הפסיכיאטר המחוזי. יצוין כי הפסיכיאטר קבע כי המשיב מסוגל לעמוד לדין והיה בר עונשין בעת ביצוע המעשה. עם זאת, הדגיש הפסיכיאטר המחוזי בחוות דעתו את טיב התנהגותו של המשיב, לרבות כלפי גורמים טיפוליים ושוטרים באופן שהצביע על מסוכנות. אמנם מסוכנות זו אינה מחייבת אשפוז בהתחשב במצבו של המשיב ואולם הפסיכיאטר המחוזי הדגיש את המסוכנות ובין היתר צוין כי גם בעת היות המשיב במחלקה סגורה של בית חולים פסיכיאטרי היה בהשגחה צמודה של שוטר בכל עת.

בנסיבות אלו, בהתחשב בחומרת המעשה מחד והמסוכנות שעולה ממנו ומאידך בהתחשב באמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בכל הנוגע למסוכנות, אין כל מקום לשקול לעת הזו, את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, זאת בשים לב לסכנה שתגרם לציבור אם ישוחרר.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים בת"פ 17288-03-10.

למען הסדר יצוין כי משיב 2 נעצר עד תום ההליכים, זאת בהסכמתו.

אני מסב את תשומת לב גורמי שב"ס להמלצת הפסיכיאטר המחוזי בכל הנוגע לטיפול הנדרש למשיב 1. יש לדאוג לכליאתו בהשגחה מתאימה בהתחשב במצבו הנפשי והסדרת הטיפול הרפואי בו.
<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תש"ע, 22/03/2010 במעמד הנוכחים.



רון שפירא
, שופט
שרון אלעזר
הוקלד על ידי: מיכל בוניאל







מת בית משפט מחוזי 17307-03/10 מדינת ישראל נ' סאלח חלאילה, מוחמד בלאלו (פורסם ב-ֽ 22/03/2010)