פסקי דין על אברהם אסרף | פסקי דין על ישראל בר אילן

16331-12/08 תק     21/03/2010




תק 16331-12/08 אברהם אסרף נ' ישראל בר אילן








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת



21 מרץ 2010

ת"ק 16331-12-08 אסרף נ' בר אילן






בפני

כב' השופטת
כרמלה רוטפלד-האפט


התובע

אברהם אסרף


נגד


הנתבע

ישראל בר אילן




פסק דין



רקע וטענות הצדדים

1.
בפני
תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 2,820 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאת תאונת דרכים, אשר נגרמה, כפי טענת התובע, באשמת הנתבע.

2.
התובע, אברהם אסרף
, הינו הבעלים של רכב מסוג סובארו שמספרו 69-482-86.
הנתבע, ישראל בר אילן
, הינו הבעלים של רכב מסוג פאסאט, שמספרו 41-941-50.

3.
עיון בכתבי הטענות שהוגשו מלמד כי הצדדים אינם חולקים על עצם קיומה של תאונה בצומת הרחובות שפרינצק וכורש בעפולה (להלן: "הצומת") ביום 26/11/08. בתוך כך אף אינם חולקים על כך שבשעת התאונה, הייתה מערכת הרמזורים בצומת מקולקלת.
מנגד חלוקים הם בשאלת האחריות לתאונה, ובכלל זה ביחס לשאר פרטי התרחשותה.

4.
על פי האמור בכתב התביעה, הגיע התובע לצומת מכיוון מגדל העמק, במטרה לפנות שמאלה לכיוון בית שאן. אלא שבמהלך ביצוע הפנייה, כשהיה כבר במרכז הצומת, הרגיש חבטה מצד שמאל, אשר נגרמה על ידי רכבו של הנתבע, שלא ציית לתמרור עצור.
כתוצאת התאונה ובהתאם לחוות דעת שמאי מטעמו, נגרמו לרכבו נזקים בסך של 2,300 ₪. נזקים אלו – בתוספת שכ"ט שמאי (420 ₪) ועלות פיתוח תמונות (100 ₪), ובסה"כ 2,820 ₪ – דורש התובע להשיב לידיו.

5.
מנגד ובכתב הגנתו, הכחיש הנתבע את המתואר, וטען כי התובע החל בביצוע הפנייה לתוך הצומת, כאשר הרמזורים בו מקולקלים; התעלם מרכב הנתבע שהיה בעצירה מוחלטת למרות שאין כל תמרור המורה לו לעשות כן; וחתך את הצומת במהירות, כך שפגע ברכבו של הנתבע. האחרון הוסיף וציין כי עצר את רכבו כיוון שהבחין ברכב התובע כשהוא מגיע מימין במהירות, ואינו מתכוון לעצור למרות הרמזור המהבהב.
בנוסף הכחיש את נזקיו הנטענים של התובע, ובהתאם ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

ראיות הצדדים בצד דיון

6.
בפתח הישיבה בעניינם, חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם.
התובע, בנוסף, הגיש מטעמו תמונות המתעדות את מקום התאונה (התמונות צורפו לכתב התביעה, וחלק מהן הוגשו שנית במהלך הדיון וסומנו ת/2).
הנתבע מצידו העיד את עד הראייה ליעוז משה חי, שהיה עימו ברכב במועד התאונה.

7.
אומר כבר עכשיו כי מצאתי לאמץ את גרסת התובע ולדחות את גרסת הנתבע, לאחר שהאחרונה לא נמצאה מהימנה בעיני, ואף הופרכה – לפחות בחלקה – על ידי ראיות פוזיטיביות. אסביר דברי.

8.
תחילה יובהר כי עיון בתמונות שצירף התובע בפתח הדיון, אינו מותיר מקום לספק כי בצומת, בכיוון נסיעתו של הנתבע, מוצב תמרור עצור. זאת בניגוד מוחלט לגרסת הנתבע לפיה רכבו היה בעצירה מוחלטת הגם שאין במקום תמרור המורה על כך, ורק כיוון שראה את רכבו של התובע מגיע במהירות.
האמור מלמד, לכשעצמו, על ניסיונו של הנתבע להציג עצמו כמי שנהג בזהירות רבה ועצר למרות שלא היה מחוייב לעשות כן, בעוד שבפועל אף לא שם לב כי במקום מוצב תמרור עצור.

8.
בהמשך ובמענה לשאלות התובע, התבקש הנתבע לסמן על גבי התמונות (ת/2) את מקום עצירתו עובר לתאונה. הסימון שסומן על ידו מלמד כי עמד אחרי קו העצירה, קרוב למרכז הצומת, מעט לפני שהוא עומד בדרכם של החוצים את הצומת מכיוון הגעתו של התובע. משנשאל (על ידי התובע) מדוע עמד רכבו במיקום זה, באופן שמחזק למעשה את טענות התובע, השיב:

"אני באתי מכיוון בית שאן, עברתי את הקו באור ירוק, מיד אחרי מספר מטרים הרמזור התקלקל, נעצרתי כי ראיתי מצד ימין שלי בכיוון בית חולים עוברות מכוניות שעברו ביניהם עבר סוברו ישן (רכב התובע – כ.ר.ה) ואני בעצירה מוחלטת נתן לי מכה" (עמ' 3 לפרוטוקול).

9.
מדברים אלו ניתן להבין כי הנתבע החל את חציית הצומת כשהרמזור היה תקין ("עברתי את הקו באור ירוק"), וכי הרמזור התקלקל תוך כדי חציית הצומת ("אחרי מספר מטרים"). עוד ניתן להבין מדבריו כי הספיק לעצור עצירה מוחלטת – שלא תוארה על ידו כעצירת חירום, למרות שכבר היה במהלך נסיעה במטרה לחצות את הצומת ועבר את קו העצירה במספר מטרים – כיוון שהבחין ברכבים המגיעים מימינו ועוברים את הצומת.

10.
ראשית יובהר כי גרסה זו לא הובאה במלואה בכתב ההגנה, באופן המעיב על אמיתותה. כך לא נטען כי הרמזור התקלקל לאחר תחילת החצייה, אלא רק כי התובע נסע למרות התקלה ברמזורים. בנוסף לא הוזכרה שיירה של מכוניות שחצתה את הצומת מכיוון נסיעתו של התובע, אלא רק נטען כי רכב התובע הגיע במהירות וגרם לנתבע לעצור.
בעניין אחרון זה, גם גרסת עד הראייה מטעם הנתבע מעלה כי רכבו של התובע נסע אחרי מספר רכבים שביצעו את הפנייה שמאלה, מה שמלמד כי הנתבע לא עצר את רכבו בגלל נסיעתו המהירה של התובע (!), כי אם בשל העובדה כי שיירת מכוניות חצתה את הצומת.

11.
בנוסף על האמור, עיון בגרסה המאוחרת מעלה כי אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון.
אם נכונה טענת הנתבע כי הרמזור התקלקל תוך כדי ביצוע הפנייה, לא ברור כיצד הספיקה שיירת מכוניות, והתובע ביניהן, לבצע באותו הזמן ממש פנייה שמאלה, באופן שגרם לנתבע לעצור עצירה מוחלטת (שכאמור אף לא תוארה על ידו כעצירת חירום), אך לא באמצע הצומת. רוצה לומר, לא ייתכן ששיירה שלמה של מכוניות – שעד לרגע התקלה עמדה באור אדום – הצליחה תוך רגע אחד, רגע התקלה, להיות במצב נסיעה באופן שהנתבע הספיק להבחין בה ולעצור עצירה מוחלטת.

12.
על האמור יש להוסיף מדברי התובע, אשר טען כי הבחין בתקלה במערכת הרמזורים כבר ממרחק. טענה זו מתיישבת יותר עם העובדה ששיירת המכוניות מכיוון נסיעתו הייתה כבר בנסיעה, עובדה אותה אישרו למעשה הן הנתבע והן העד מטעמו.

13.
הנה כי כן, עיון במכלול הראיות שהובאו, מלמד כי נסיבות התאונה מתיישבות עם גרסתו של התובע, ולא עם גרסתו של הנתבע.
כך לאחר שהראיות מלמדות כי ככל הנראה ניסה הנתבע לחצות את הצומת למרות התקלה ברמזורים; תמרור העצור; ושיירת המכוניות שחצתה את הצומת מכיוון הגעתו של התובע, כך שהתקדם אל מעבר לקו העצירה, לתוך הצומת ממש, עד שהתנגש ברכב התובע שהיה בנסיעה.
כך גם בשים לב לגרסתו העקבית של התובע, אל מול גרסתו של הנתבע, אשר העלתה מתוכה סתירות – אף הופרכה בחלקה בראיות פוזיטיביות – ואשר ככלל לא נמצאה מתיישבת עם שורת ההיגיון.
אלה גם אלה מוליכים למסקנה כי אין לקבל את גרסת הנתבע, ומשכך הריני מקבלת את התביעה.

14.
אשר לשאלת גובה הנזק.
התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת שמאי – אשר לא נסתרה בחקירה או בחוות דעת נגדית – המעלה כי הערכת הנזק שנגרם לרכב מסתכמת ב-2,300 ₪. כן צורפה לכתב התביעה חשבונית תשלום בגין שכ"ט שמאי בסך 420 ₪.
בנוסף צירף התובע חשבונית בסך 100 ₪, בגין תשלום עבור הדפסת תמונות. הוצאה זו תובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.

15.
סוף דבר, הריני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,720 ₪. בנוסף ובשים לב לעובדה כי מדובר בהליך המתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך כולל של 250₪.
סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים העתק פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום,
ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 16331-12/08 אברהם אסרף נ' ישראל בר אילן (פורסם ב-ֽ 21/03/2010)